בפני | כב' השופט יחיאל ליפשיץ | |
תובעת | מוניק אלמישאלי | |
נגד | ||
נתבעת | המאגר הישראלי לביטוחי רכב "הפול" |
פסק דין |
כללי
ציינתי בהקשר זה כי:". . ניתן אם כן לקבוע, כי התהליך בו נקטה התובעת היה חלק טבעי ואינטגראלי מתהליך ה"כניסה" לאופנוע. מדובר בתהליך אשר מתחיל עם תחילת הכנת האופנוע ורוכבו לרכיבה ועוד טרם העלייה אל ועל מושב האופנוע ממש . .". (פסקה 12 להחלטה).
הנכות הרפואית
התובעת אושפזה מתאריך 5.11.07 ועד ליום 18.11.07.
עוד קבעה הוועדה, כי יש להפעיל את תקנה 15 במלואה כך שנכות המל"ל הועמדה על שיעור של 45% (נ/1).
הנכות התפקודית
בע"א 9721/07 איסכור שירותי גילוון בע"מ נ' חנניה גוזלן, 12.9.10 נפסק כי:
"ברוח הפסיקה דלעיל, אני סבור כי במקרה של אבדן עין אחת ראוי להעמיד את אבדן כושר ההשתכרות על הנכות הרפואית שנקבעה בגין אבדן העין כשלעצמה, בשיעור של 30%, למעט מקרים חריגים שבהם תיתכן סטייה למעלה או למטה. זאת, לא בשל המגבלות בפועל בגין אבדן העין, אלא בשל החשש המלווה את מי שאיבד את עינו האחת מפני פגיעה בעינו הבריאה (כפי שאכן אירע במקרה דנן בתאונה השנייה אם כי פגיעה זו לא גרמה, חלילה, לאובדן הראיה בעין השנייה). חשש זה עלול להשפיע על הנפגע בדרך של הימנעות מעבודות מסוימות או הימנעות ממאמץ בעבודה בה עוסק. לכך יש להוסיף כי חלק מהמקצועות חסומים בפני נפגע שאיבד את עינו האחת, כמו נהיגה של רכב כבד או כל עבודה הדורשת ראיה תלת-מימדית, וכי יש מעסיקים שיחששו להעסיק עובד שאיבד את עינו". (פסקה 16 לפסק הדין).
עוד ר' בהקשר זה, האמור בע"א 354/12 פלונית נ אליהו חברה לביטוח בע"מ, 18.7.12.
כן טענה שבהמלצת אגף השיקום פנתה ללימודים אקדמיים, במהלכם חוותה קשיים רבים נוכח בעיית הקשב והריכוז ממנה סבלה עוד קודם לתאונה.
בנוסף, נטען כי לקראת סוף תקופת הלימודים ניסתה לא אחת לשוב לשוק העבודה אולם ניסיונות אלו העלו חרס.
רק בתאריך 3.1.13, ולאחר שהסתירה ממעבידה את נכותה, הצליחה לשוב למעגל העבודה, כפועלת ייצור ובשכר הנמוך ב- 60% משכרה עובר לתאונה.
בהתחשב בכל אלה טוענת התובעת כי יש להעמיד את נכותה התפקודית בשיעור 60%.
הנתבעת הפנתה לפסיקה לפיה פגיעה בעין אחת אינה סותמת את הגולל על אפשרות עבודה במקצועות אחרים ומגוונים, ככל שאלה מתאימים לתובעת, וכן הפנתה לפסיקה לפיה כושר ראיה אינו בהכרח מחייב אובדן כושר השתכרות הזהה לנכות הרפואית (אעיר, כי מרבית הפסיקה אליה התייחסה הנתבעת ניתנה טרם פסק דין אסכור שהוזכר לעיל).
עוד טענה הנתבעת, כי בתום שלושה חודשים מיום התאונה, בהם הייתה התובעת באי כושר, שבה לעבוד באותו סוג של עבודה בה עבדה טרם התאונה וכי השתכרותה היא אותה השתכרות שמלפני התאונה. עוד נטען, כי התובעת עזבה מקום עבודה זה, כעבור 5 חודשים, על פי החלטתה שלה וכדי להתחיל בלימודים אקדמיים.
בנוסף, נטען כי התובעת מסרה לחוקר מטעם הנתבעת, כי המשיכה לאחר התאונה לנהל אורח חיים רגיל ובכלל זאת לבצע פעילות גופנית מאומצת ולנהוג על אופנוע כבד.
מכל אלה עולה, לשיטת הנתבעת, כי נכותה של התובעת אינה עולה על שיעור של 15%.
גם התובעת העידה כי כיום היא עובדת לפרנסתה וברור כי נכותה אינה מאיינת את יכולתה לעשות כן.
עם זאת, יש לשים לב לסוג הנכות ושיעורה - התובעת אינה סובלת מנכות של מה בכך. המדובר בפגיעה בעין שגרמה, בין היתר, לאיבוד הראיה באותה עין. התובעת נותרת אם כן רואה בעין אחת בלבד כאשר בעין האחרת איבדה ראייתה. הדבר פוגע בתפקודה הן בעבודתה והן בחיי היום יום.
כמו כן, יש לזכור כי פסק הדין בענייננו אינו מתייחס באופן כללי לסוג זה של פגיעות אלא נדרשת התייחסות לנתוניה הקונקרטיים של התובעת שבפנינו.
עובר לתאונה, עבדה התובעת בתחום האבטחה. התובעת אמנם שבה לאחר התאונה לעבודה כמאבטחת אך נאלצה להפסיק עבודה זו עקב קביעה של רופא תעסוקתי כי מגבלתה הרפואית אינה מאפשרת זאת.
הוכח, כי אורח חייה של התובעת היה אורח חיים פעיל וספורטיבי. מדובר בתובעת שנהגה לרכוב על אופנוע כבד, היתה פעילה בספורט אתגרי ואף עבודתה היתה כרוכה בפעילות פיזית. התובעת ניתבה את כישוריה לסוג זה של עבודה משום, כך עולה, שיכולותיה בתחום הלימודי היו מוגבלות, בין היתר על רקע הפרעות קשב וריכוז. עבודתה בביטוח הלאומי כמאבטחת לא היתה כעבודה סטודנטיאלית או זמנית.
התובעת – ויש לזקוף זאת לזכותה – עושה מאמצים להמשיך באורח חיים זה, אך לא ניתן להתעלם ממגבלותיה עקב התאונה וניתן לקבוע כי אלה הפחיתו את יכולותיה ולדבר תהיה השפעה ניכרת אף יותר עם חלוף השנים.
עבודות מסוימות כבר אינן רלוונטיות עבורה עקב הפגיעה בעינה וכן משום החשש, המוצדק, לעין הבריאה.
חרף מגבלותיה, שבה התובעת לעבודה בעבודה שיש היו חוששים מפניה.
בעוד שקביעת אבדן כושר השתכרות בשיעור זהה לנכות הרפואית, נעשית לא (רק) בשל המגבלות בפועל בראיה, אלא גם בשל החשש לפגיעה בעין הבריאה ומשום האפשרות כי חלק מהמקצועות חסומים בפני נפגע שאיבד ראייתו בעין אחת, הרי בענייננו, איבדה התובעת הלכה למעשה, עקב התאונה, את כושרה לעסוק בתחום בו עסקה ברציפות ובמשך מספר שנים טרם התאונה, או באותה רמת שכר.
כפי שצוין לעיל, הוכח כי התובעת ניתבה את עצמה, משום כישוריה ויכולותיה, מחד, אך גם משום מגבלותיה (טרם התאונה), מנגד, לעיסוקים בהם נדרשת פעילות פיזית ובהם קיימת חשיבות לכישורי הראייה בשתי עיניים.
הוכח, כי רק לאחר חיפושים רבים מצאה התובעת עבודה, בה משתכרת בשכר נמוך מזה שהשתכרה טרם התאונה (ר' תלוש חודש 1/13 נספח ז' לתצהיר התובעת וכן תשובה מיום 28.11.13).
התובעת טענה – וטענותיה בוססו במסמכים שונים מתיק השיקום של המל"ל - כי היא סובלת מבעיית קשב וריכוז. אציין בהקשר זה, כי לא הוכח שבעיית הקשב הריכוז לה טוענת התובעת הוחמרה עקב התאונה, ואולם, וזה הדבר החשוב בהקשר זה, בעוד שבעבר היא יכולה היתה לבחור אפשרויות תעסוקה (לדוגמה אבטחה) בהן בעיות ומגבלות אלה לא באו לידי ביטוי, ולכל הפחות לא באו לידי ביטוי באופן ממשי, הרי שכיום האפשרויות הרלוונטיות לגביה פחתו.
עם זאת, אין הדבר אומר כי כל קשת אפשרויות התעסוקה נסגרו בפני התובעת. התובעת תשתלב בסופו של דבר, כך יש לקוות, בעבודה המתאימה לכישוריה ויכולותיה. זאת ועוד, חרף המגבלות – והדברים נאמרים לזכותה של התובעת – היא ממשיכה להיות פעילה ולעסוק בסוגי ספורט שונים ובכללם רכיבה על אופניים ואופנוע (ר' דיסק שיחה עם החוקר נ/2א) וכן מצאה מקום עבודה בתחום הייצור, בין אם תמשיך בו לאורך זמן ובין אם לאו.
חישוב הנזק
הפסד שכר לעבר
שכרה הממוצע נטו עובר לתאונה היה 5,809 ₪ ובשערוך להיום (במעוגל) סך של 6,750 ₪.
לפיכך אני פוסק פיצוי מלא עבור 3 חודשי אי כושר, בתוספת ריבית מאמצע התקופה, בסך של 22,750 ₪.
בתצהירה, פירטה התובעת את ניסיונות חיפוש העבודה ואף הובאה בעניין זה עדותה של הגב' לימור ריבנר, מנהלת תחום תעסוקה בתוכנית שיקום תעסוקתית המופעלת בידי מחלקת השיקום של המוסד לביטוח לאומי בשיתוף משרד הרווחה ואקי"ם, שפירטה את מקומות העבודה, להם ניסתה התובעת להתקבל, אך לשווא. עדותה של התובעת בהקשר זה, ובכלל היתה מהימנה עלי.
החישוב:
6,750 ₪ * % 40 * 82 = 221,400 ₪. לסכום זה תצטרף ריבית כחוק מאמצע התקופה.
הפסד שכר לעתיד
הפסדי פנסיה
לפיכך, זכאית התובעת לפיצויים גם בגין הפסד הפרשות המעסיק לביטוח פנסיוני, הן לגבי העבר והן לגבי העתיד (ור' בנדון האמור בע"א 8930/12 הפניקס נ' טויג, 31.7.14; וכן ת"א (מחוזי חיפה) 19489-10-10 מלכה נ' הפול, 3.3.15).
בצו ההרחבה נקבע כי הפרשות העובד והמעביד יועלו בהדרגה משנת 2008 ועד שנת 2014, כך שהחל מיום 1.1.14 עומדת הפרשת המעביד על 12% מהשכר המבוטח.
לגבי העבר, משנת 2008 ועד שנת 2013, שיעור ההפרשה הממוצע של המעביד עומד על
% 5.836. התובעת זכאית לפיצוי בהתאם להכפלת שיעור זה בהפסדי שכרה לעבר לאחר תוספת ריבית, כמפורט בסעיף 17 לעיל. לכן, לעבר מתקבל הסכום של 13,643 ₪.
לעתיד, בהתאם להפרשת מעביד בשיעור 12%, התובעת זכאית לפיצוי בסך 94,872 ₪.
סה"כ בראש נזק זה (במעוגל) סך של 108,500 ₪.
כאב וסבל
הוצאות ונסיעות
לטענת הנתבעת, התובעת לא הביאה ראיות לכך שנגרמו לה הוצאות, זאת ועוד המדובר בתאונת עבודה ומשכך אין כל מקום לפיצוי בראש נזק זה.
בנסיבות אלו, בהן לא הובאו ראיות להוצאות ממוניות שנגרמו ובשים לב לכך כי מדובר בתאונת עבודה אני מוצא לקבוע סכום גלובאלי של 5,000 ₪ בערכים דהיום.
עזרת צד ג'
לטענת הנתבעת, אופי פגיעתה של התובעת אינו מצדיק העסקת עזרת צד ג'.
מקובל עלי כי התובעת נזקקה לעזרה במהלך שלושת חודשי אי הכושר המלא לאחר התאונה ושיעור הפיצוי המגיע בשל כך יועמד על סך של 5,000 ₪ בערכי היום. למרות טענות התובעת ובת זוגתה לשעבר, כי היא נזקקה לעזרתה גם בתקופה שלאחר מכן, אינני מקבל טענות אלה.
הוצאות שיקום
תגמולי המוסד לבטוח לאומי
תגמולי השיקום
"בענין זה, בפסיקה נעשתה אבחנה בין מימון נסיעות, שכר לימוד ומכשירי לימוד, שאלה רכיבים שנועדו לעזור לתובע להתקדם במישור התעסוקתי, ובכך לצמצם את נזקו, ואינם ראויים לניכוי, לבין "דמי שיקום", שהם מעין גימלה כספית ששילם המל"ל לתובע למחייתו במהלך תקופת ההכשרה המקצועית, ושאותם יש לנכות (ראה ת.א. (מחוזי ת"א) 3240/98 ניסים נ' נשר מפעלי מלט, פורסם בנבו, בעמ' 42 – 43 לפסה"ד; ת.א. (שלום ת"א) 57530/07 מקוריה נ' ניאזוב, אתר נבו, בעמ' 13 לפסה"ד, ת.א. (הרצ') 1701/00 שומלי נ' המגן חב' לביטוח, [פורסם בנבו] בפיסקה 41)".
סבורני, כי יש לנקוט בדרך זו גם בענייננו ולפיכך אני קובע כי דמי השיקום – ינוכו; נסיעות, שכר לימוד, שכר דירה מכשירי לימוד – לא ינוכו.
סכום דמי השיקום, הוא 101,735 ₪, ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממחצית התקופה ועד היום, סכום הניכוי (במעוגל) הוא 111,000 ₪.
תגמולי נכות מעבודה
דמי אבטלה
סיכום הנזק
הפסד שכר עבר (ס' 17) 233,770 ₪
אובדן שכר עתיד (ס' 20) 790,600 ₪
אובדן זכויות סוציאליות (ס' 21) 108,500 ₪
כאב וסבל (ס' 22) 64,000 ₪
הוצאות (ס' 23) 5,000 ₪
עזרת צד ג (ס' 26) 40,000 ₪
סה"כ- 1,241,870 ש"ח
ניכויים
תגמולי שיקום (ס' 30) 111,000 ₪
תגמולי מל"ל נכות מעבודה (ס' 31) 770,000 ₪
דמי אבטלה (ס' 32) 19,100 ₪
(סה"כ ניכויים – 900,100 ש"ח)
------------------------------------------------------------
סה"כ 341,770 ש"ח
לסכום זה יש יתווסף שכ"ט עו"ד בשיעור של 13%+מע"מ.
הסכום הכולל ישולם תוך 30 יום שאם לא כן ישא הצמדה וריבית כחוק.
ניתן היום, י"ז ניסן תשע"ה, 06 אפריל 2015, בהעדר הצדדים.
תאריך | כותרת | שופט | צפייה |
---|---|---|---|
27/01/2010 | החלטה מתאריך 27/01/10 שניתנה ע"י יחיאל ליפשיץ | יחיאל ליפשיץ | לא זמין |
19/01/2011 | החלטה מתאריך 19/01/11 שניתנה ע"י יחיאל ליפשיץ | יחיאל ליפשיץ | לא זמין |
07/03/2011 | הוראה לבא כוח תובעים להגיש אישור פקס | יחיאל ליפשיץ | לא זמין |
20/01/2012 | החלטה מתאריך 20/01/12 שניתנה ע"י יחיאל ליפשיץ | יחיאל ליפשיץ | לא זמין |
24/05/2012 | החלטה מתאריך 24/05/12 שניתנה ע"י אלכס קיסרי | אלכס קיסרי | לא זמין |
29/05/2012 | החלטה מתאריך 29/05/12 שניתנה ע"י יחיאל ליפשיץ | יחיאל ליפשיץ | לא זמין |
15/10/2012 | הוראה לבא כוח תובעים להגיש אישור פקס | יחיאל ליפשיץ | צפייה |
22/11/2012 | הוראה לבא כוח נתבעים להגיש תחשיב נזק | יחיאל ליפשיץ | צפייה |
16/05/2014 | הוראה לבא כוח נתבעים להגיש סיכומים | יחיאל ליפשיץ | צפייה |
06/04/2015 | פסק דין שניתנה ע"י יחיאל ליפשיץ | יחיאל ליפשיץ | צפייה |
25/05/2015 | החלטה על בקשה של מערער 1 עיכוב ביצוע / התליית הליכים | עפרה אטיאס | צפייה |
20/12/2015 | הוראה לבא כוח מערערים להגיש השבת התחייבות עצמית | בטינה טאובר | צפייה |
תפקיד | שם | בא כוח |
---|---|---|
תובע 1 | מוניק אלמישאלי | שרית ברננקה-שורץ |
נתבע 1 | נעמי לביא-אפרת |