1. בהמשך להחלטתי מיום 14.1.13 ולאחר קבלת עמדות הצדדים באשר לאפשרות מינוי מומחה רפואי אורתפודי נוסף, אני מורה בזה על מינוי מומחה רפואי נוסף מטעם בית המשפט בתחום האורתופדי.
2. ברע"א 4916/11 אליהו נ' הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ (5.12.11), נדונה שאלת מינוי מומחה נוסף מטעם בית המשפט בתובענה כגון דא, לפי הוראות חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975, ונקבע לגביה כדלקמן:

האפשרות למינוי מומחה רפואי נוסף נתונה לשיקול דעתו של בית המשפט, כאשר הוא סבור כי יתקשה לפסוק על-פי חוות דעתו של המומחה שמונה בתחילה (אליעזר ריבלין, תאונת הדרכים – סדרי הדין וחישוב הפיצויים 698-694 (מהדורה רביעית, 2012)). מומחה רפואי אשר מתמנה על-פי סעיף 6א לחוק הפיצויים, הוא מומחה שמתמנה מטעם בית המשפט, ועל כן בית המשפט רשאי למנות מומחה נוסף כאשר הוא רואה צורך בכך לשם מיצוי הבירור העובדתי בתיק. אמנם, בית המשפט המחוזי לא הסביר במפורש במקרה זה מדוע ראה צורך במינוי במומחה נוסף; ברם, קביעתו כי הצורך בחוות דעת נוספת התעורר לאחר שמיעת עדות המומחה מורה כי בית המשפט התרשם שעדותו של ד"ר וייל אינה מספיקה בכדי לקבוע ממצאים מוחלטים בנושא. במקרה שכזה, בית המשפט בהחלט רשאי למנות מומחה נוסף בכדי שיוכל להכריע בדבר נכותו של המבקש על סמך ממצאים רפואיים מספקים ועל כן לא נמצא כל מקום להתערבות בשיקול דעתו (ר' בפסקה 4 להחלטה).

1. במקרה דנא, לאחר ששמעתי את עדות המומחה והתרשמתי ממנה, אני סבור כי יש צורך במינוי מומחה רפואי נוסף לשם הכרעה בסוגיית נכותו של התובע בתחום האורתופדי. הצורך במינוי מומחה נוסף נובע ממספר עניינים אשר עלו בחקירתו הנגדית של המומחה מטעם בית המשפט, כלהלן:

ראשית, במהלך חקירתו הנגדית של המומחה הוא העיד כי לא קבע נכות בגין נכות בשרירי הרגליים (ר' פרוטוקול הדיון, בעמ' 8 שורה 11), הגם שבחוות דעתו קבע נכות בשיעור 20% בגין דלדול שרירים ברגל ימין (ר' בעמ' 6 לחוות הדעת).

שנית, הנכות שנקבעה בגין הפגיעה בשרירי הרגל, נקבעה בהתאם לסעיף 31 (1) (א) (I) להוראת התוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן – תקנות המל"ל), הגם שתקנה זו דנה בפגיעה בגפיים העליונות. בהקשר זה יש לציין כי סעיף 32 (1) (א) (I) לתוספת תקנות המל"ל, הדן בגפיים התחתונות, קובע נכות בשיעור 10% בלבד.

שלישית, בחקירתו הנגדית אישר המומחה כי לתובע קובעו 3 חוליות מתוך 7 בעמוד השדרה, כאשר את נכותו קבע בהתאם לסעיף 37 (1) לתוספת לתקנות המל"ל, אשר דן בקיבוע עמוד שדרה צווארי. המומחה נתבקש להסביר את ההבדל בין קביעת נכות על פי קיבוע עמוד שדרה צווארי בהתאם לסעיף 37 (1) לתוספת תקנות המל"ל לבין קביעת נכות על פי הגבלה בתנועות עמוד שדרה צווארי בהתאם לסעיף 37 (5), אך לא הובהר מדוע במקרה דנא יש לקבוע את הנכות על פי סעיף הקיבוע דווקא ולא על פי סעיף ההגבלה בתנועה.

1. לאור כל האמור ברי כי נותרו ספקות של ממש בכל הקשור לנכותו הרפואית של התובע מצאתי כאמור מקום למנות מומחה רפואי נוסף מטעם בית המשפט בתחום האורתופדי.
2. כתב מינוי יוצא בנפרד.

ניתנה היום, ‏יום ראשון י"ד אב תשע"ג, ‏21 יולי 2013, בהיעדר הצדדים.