א. רקע כללי וגדרי המחלוקת בין הצדדים:

1. תביעת פיצויים לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן – חוק הפיצויים). התביעה הוגשה בזמנו בבית משפט השלום בתל-אביב (ת.א. (ת"א) 158857/09) ובשלב מאוחר יותר הועברה לבית משפט זה.
2. התובע, יליד 21.3.64, הינו עובד חברת החשמל לישראל בע"מ (להלן – חברת החשמל) מאז שנת 1989, כיום בתפקיד של מפקח צנרת. התובע נפגע לטענתו בתאונת דרכים עצמית, עת רכב על אופנוע שהיה מבוטח אצל הנתבעת (להלן – התאונה והאופנוע, בהתאמה). על פי האמור בכתב התביעה, התאונה אירעה ביום שבת, 27.9.08, בשעה 09:30 לערך, כאשר התובע רכב על האופנוע ביער חדרה. לפתע, כך נטען, "נתקל האופנוע בענף ו/או במכשול אחר והתובע נפל ונפגע" (ר' בסעיף 1 לכתב התביעה).
3. הנתבעת, הגם שלא חלקה על עצם הכיסוי הביטוחי, כפרה בחבותה לנזקי התובע. המחלוקת בין הצדדים לפניי נטושה, אם כן, הן בשאלת חבות הנתבעת לפיצוי התובע בגין נזקיו הנטענים והן בשאלת שיעור הפיצויים המגיעים לתובע בגין נזקים אלה. להבהרת גדרי המחלוקת בין הצדדים ראוי להבהיר, כבר כאן, כי במהלך הדיון בתביעה הוריתי על מינויו של ד"ר יעקב מזור כמומחה רפואי מטעם בית המשפט. עם זאת, לאחר שד"ר מזור נחקר לפניי – ובנסיבות שעוד יפורטו ויובהרו בהמשך הדברים – הוריתי על מינויו של מומחה נוסף, פרופ' משה סלעי. שני המומחים – שתחום התמחותם הוא כירורגיה אורתופדית – הגישו חוות דעת, ועל כן המחלוקת בין הצדדים נטושה גם בשאלה על איזו חוות דעת ראוי להסתמך במקרה דנא.

ב. סוגיית החבות:

1. גרסתו הראשונה של התובע באשר לנסיבות התאונה מופיעה בתצהיר שצורף לבקשה מטעמו למתן פסק דין בהיעדר הגנה (בקשה שהוגשה עוד בבית משפט השלום בתל-אביב). בתצהיר זה – שיכונה להלן התצהיר הראשון – תיאר התובע את נסיבות התאונה באופן לקוני למדי, כדלקמן:

2. בתאריך 27.9.08, ב-9:30 לערך, ביער חדרה, נהגתי באופנוע... כשלפתע נתקל האופנוע בענף ואני נפלתי ונגרמו לי נזקי גוף...

3. לאחר התאונה, בעזרת אנשים שהיו בשטח הצלחתי להתפנות לביה"ח "מאיר" בכפר סבא שם אובחנו חבלות בצוואר, בגב, בבטן, בגפיים, ובאגן, נימול בידיים ורדימות בכל הגוף. בביה"ח עברתי בדיקה גופנית וסדרת צילומי רנטגן ואחר כך שחררו אותי לביתי. הרופאים המליצו על מנוחה, שימוש במשככי כאבים ומעקב רפואי... (ההדגשות הוספו).

1. לאחר שהועבר התיק לדיון לפניי הוריתי על הגשת תצהיר נסיבות (ר' בפרוטוקול, עמ' 2-1). בתצהיר זה תיאר התובע את נסיבות קרות התאונה באופן שונה מעט, כלהלן:

2. בתאריך 27.9.08, ביום שבת, בשעה 9:30 לערך, ביער חדרה, לא רחוק מאולם אירועים, נהגתי באופנוע... בשביל בתוך היער, כחלק מתחביבי – רכיבת שטח. לפתע, נתקל האופנוע בענף, שהיה על השביל, וכתוצאה מכך אני עפתי מהאופנוע, נפלתי על האדמה ונפגעתי...

3. כתוצאה מהנפילה נפגעתי בחלקי גוף שונים, לרבות בצוואר ובגב, הייתי שרוע על הקרקע, חשתי שיתוק מוחלט ברגליים ובידיים ולא הצלחתי לקום או להזיז איבר במשך כחצי שעה. לאחר מכן, כשהתאוששתי מעט, הצלחתי לאט-לאט, להתרומם ולעמוד על הרגליים. יצוין כי לא היה ברשותי טלפון נייד, ולכן לא יכולתי להזעיק עזרה. ראיתי שבמרחק של כ-200-300 מטר מהמקום בו נפלתי, ישבו אנשים. בקושי רב הצלחתי להגיע אליהם, ביקשתי מהם להשתמש בטלפון נייד שהיה ברשותם, התקשרתי לבני על מנת שיבוא לקחת אותי.

4. ברצוני לציין כי לא ביקשתי את פרטי האנשים שעזרו לי, כי באותו רגע, במיוחד במצבי לאחר התאונה, לא חשבתי שאזדקק לפרטים אלה.

5. בני הגיע למקום התאונה עם רכב. חיכינו לגרר שיבוא ויקח את האופנוע. לאחר מכן בני לקח אותי הביתה, במושב עולש. זמן קצר לאחר מכן אשתי פינתה אותי לביה"ח "מאיר" בכפר סבא, שהוא קרוב למקום מגוריי. ברצוני לתקן טעות שנפלה בתשובותיי לשאלון הנתבעת... שם עניתי כי פוניתי ממקום התאונה לביה"ח ע"י הבן, כאשר, כאמור, הבן פינה אותי ממקום התאונה... (ההדגשות הוספו).

1. לתצהיר הנסיבות צירף התובע "אישור גרירה", מחברת "זברה שרותי רכב", בו אושר כי ביום 27.9.08 בשעה 10:35 התקבלה קריאת שירות במוקד החברה עבור האופנוע, בשל תאונה. עוד צוין באישור כי האופנוע נגרר מיער חדרה, ליד אולם אירועים יער, "לבית הלקוח בעולש" (להלן – האישור בדבר גרירת האופנוע). לאחר שנקבע התיק לשמיעת הראיות הוסיף התובע והגיש תצהיר עדות ראשית, בו חזר על גרסתו כפי שהיא מופיעה בתצהיר הנסיבות.
2. גרסת התובע בתצהיר הראשון הינה, אם כן, שונה במידה מסוימת מגרסתו בהמשך הדרך, וזאת הן באשר לאופן קרות התאונה ("נפלתי" להבדיל מ"עפתי") והן באשר לדרך בה התפנה מהמקום ("בעזרת אנשים שהיו במקום", להבדיל מעל ידי בנו, שהגיע למקום רק לאחר מעשה). בחקירתו הנגדית התקשה קמעא התובע להסביר סתירות אלה, וכאשר עומת עם גרסתו בתצהיר הראשון באשר לאופן בו התפנה ממקום התאונה השיב "אני לא זוכר" (ר' בפרוטוקול, עמ' 42 שורה 12). באשר לנסיבות קרות התאונה אף הוברר, כי התובע גם מסר גרסה שלישית – שלפיה הוא "החליק" עם האופנוע, מבלי להזכיר "ענף" – וזאת בתלונה למשטרה אותה הגיש התובע כחודשיים לאחר קרות התאונה (שם, עמ' 40 שורה 13 ואילך).
3. יחד עם זאת, התובע עמד על גרסתו, כפי שהיא מופיעה בתצהיר עדותו הראשית, ועדותו נתמכה בעדויותיהם של בנו, מר בר נוימן (להלן – הבן), ושל מר זמיר וייס. יש לציין כי מטעם התובע הוגש גם תצהיר של אשתו, גב' אסנת נוימן, אך היא לא התייצבה למתן עדות (ר' בפרוטוקול, עמ' 53 שורה 2) וממילא תצהירה אינו יכול לשמש כראייה לפניי. מכל מקום, על פי גרסת הבן, במועד התאונה הוא היה חייל בשירות חובה בצה"ל והתגורר בבית הוריו בזמן החופשות מהצבא. לטענתו, ביום 27.9.08, בשעה 10:00 לערך, התקשר אליו התובע, סיפר שנפגע כשנפל מהאופנוע וביקש ממנו לבוא ולפנות אותו משום שהוא אינו יכול לרכב על האופנוע. הבן הגיע למקום עם רכב המשפחה, ולאחר שגרר הגיע ופינה את האופנוע נסעו השניים הביתה (ר' בתצהיר הבן, בסעיפים 4-3). בחקירתו הנגדית לפניי הוסיף הבן וטען כי כבר במהלך הנסיעה הביתה עדכנו השניים את אמו, אחות במקצועה, שתתכונן לקחת את התובע לבית החולים (ר' בפרוטוקול, עמ' 33 שורה 27).
4. כאמור, מטעם התובע העיד גם מר וייס, אשר סיפר בתצהירו כלהלן:

2. הנני יליד 1961, עורך דין במקצועי.

3. בסוף חודש ספטמבר 2008, ביום שבת, בשעות הבוקר, הגעתי ביחד עם משפחתי ליער חדרה על מנת לחגוג את יום הולדתה של בתי. התמקמנו בכניסה ליער חדרה במקום המיועד לפיקניקים, לא רחוק מאולם האירועים הנמצא במקום.

4. זמן מה לאחר שהגענו למקום התקרב אלינו אדם, שמאוחר יותר התברר לי שהוא התובע. ראיתי שהתובע הלך בקושי והוא נראה מבולבל. התובע פנה אלי ואמר לי שהוא רכב על אופנוע ביער, נפל ונפגע. התובע אמר לי שאין ברשותו טלפון וביקש להשתמש בטלפון הנייד שלי על מנת להזעיק את בנו שיבוא לסייע לו ולפנות אותו מהמקום.

5. נתתי לתובע את הטלפון הנייד שהיה ברשותי והוא התקשר ודיבר עם בנו. עד שבנו הגיע למקום התובע ישב לידנו. היה ניכר עליו שהוא סובל מכאבים.

6. כעבור זמן, הגיע למקום מי שנאמר לי כי הוא בנו של התובע, והוא הלך והביא את האופנוע בהליכה מכיוון היער. האופנוע עצמו נראה לי תקין, לכן שאלתי את התובע מדוע הוא לא רוכב עליו והתובע אמר לי שאינו מסוגל לרכב עליו במצבו עקב הכאבים מהם הוא סובל.

7. לאחר מכן הגיע למקום רכב גדול שפינה את האופנוע והתובע עזב את המקום יחד עם בנו...

1. בחקירתו הנגדית לפניי מסר מר וייס כי לא הכיר את התובע עובר לתאונה ואף במהלך אירוע לא קיבל פרטים כלשהם על התובע, ורק לאחר מעשה – כנראה באמצעות הטלפון של הבן (אליו התקשר התובע כשהוא משתמש בטלפון של מר וייס) – איתר אותו התובע (ר' בפרוטוקול, עמ' 30 שורה 14 ואילך). מר וייס אישר כי האופנוע נראה תקין, כי הוא לא הבחין בפגם כלשהו בו ועל כן התפלא על כך שהתובע לא רכב עליו (שם, עמ' 31 שורה 17 ואילך). יחד עם זאת ציין מר וייס כי בנסיבות העניין תשומת ליבו לא היתה נתונה לתובע, וכדבריו: "הייתי שם כדי לחגוג יום הולדת לבתי, עם משפחה וילדים מהכיתה, ילדים בני 11 לערך, וודאי שתשומת הלב שלי לא מוקדה בתובע או באופנוע. אני סיפרתי ממה שאני זוכר וממה שהתרשמתי..." (ר' בפרוטוקול, עמ' 32 שורה 1 ואילך).
2. בהתחשב בראיות הנ"ל, המסקנה המתבקשת היא כי חרף סתירות מסוימות שנפלו בגרסאות התובע, הוא בכל זאת עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו. אכן, בכל הקשור לאירוע התאונה כשלעצמו, עדותו של התובע הינה עדות יחידה של בעל דין, על כל המשתמע מכך מבחינת הוראות הדין והפסיקה, לרבות הצורך של בית המשפט ליתן הנמקה ממשית להחלטה להסתמך על עדות כזו (ר' בהוראות סעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971, וכן פסק הדין בת.א. 15894-10-09 עבדו נ' התאגיד המנהל של המאגר לביטוח רכב חובה (2011), והאסמכתאות המאוזכרות שם). יחד עם זאת, עדויותיהם של הבן ומר וייס – ובפרט יש ליתן משקל בהקשר זה לעדותו של מר וייס, שעל פני הדברים הוא עד ניטראלי אשר רק בדרך מקרה נקלע למקום – הן עדויות התומכות באופן ממשי בסיפור התאונה אותו מספר התובע, בכך שהן מאמתות את הנסיבות האופפות אותו.
3. אכן, לא ברור מדוע, בתצהיר הראשון, מסר התובע כי התפנה לבית החולים "מאיר" בכפר סבא בעזרת אנשים שהיו במקום התאונה, כאשר גרסתו דהיום היא שונה. יחד עם זאת, גרסת התובע דהיום באשר להתפנותו ממקום התאונה נתמכת היטב בראיות נוספות, דהיינו: בעדות הבן ובעדות מר וייס, ובמידת מה גם באישור בדבר גרירת האופנוע. באופן דומה, הגם שבשונות בין הגרסאות שמסר התובע באשר לנסיבות קרות התאונה – "נפלתי", "עפתי", "החלקתי" – יש כדי לעורר תמיהה מסוימת, לא מדובר בסתירות מהותיות היורדות לשורשו של עניין. יש לזכור עוד, בהקשר זה, כי עסקינן בתובענה אזרחית, ועל התובע להוכיח את תביעתו במידה של מאזן ההסתברויות בלבד. בנסיבות אלה, ובהתחשב במכלול הראיות שהובאו לפניי בהקשר זה, המסקנה המתבקשת היא שהתובע עמד בנטל המוטל עליו לצורך הוכחת קרות התאונה.

ג. נכותו הרפואית של התובע עקב התאונה:

(1) חוות הדעת של ד"ר מזור ופרופ' סלעי:

1. בבקשה למינוי מומחים רפואיים, שצורפה לכתב התביעה בהתאם להוראות תקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), תשמ"ז-1986, עתר ב"כ התובע למינוי מומחים רפואיים בתחומי האורתופדיה והנוירולוגיה. כפי שהסתבר במהלך הדיונים בבקשה זו, פחות משנתיים לפני התאונה דנא נפגע התובע בתאונה דרכים קודמת, ביום 14.11.06 (להלן – התאונה הקודמת). בגין התאונה הקודמת הגיש התובע תביעה לפי חוק הפיצויים בבית משפט השלום ברמלה (ת.א. 2864/07), תביעה שבמסגרתה מונה ד"ר מזור כמומחה מטעם בית המשפט.
2. בחוות דעתו מיום 23.5.08, בעניין התאונה הקודמת, קבע ד"ר מזור כי לתובע לא נותרה נכות צמיתה בגין התאונה הקודמת והוסיף וקבע כי את הממצאים שמצא בדבר ירידה בתחושה בעמוד השדרה המתני יש לייחס לעברו הרפואי הקודם של התובע. ב"כ הנתבעת, שהתנגד למינוי מומחה רפואי כלשהו בגין התאונה דנא, עתר לחלופין, על הרקע הנ"ל – כאשר גם במקרה דנא טען התובע לנזק אורתופדי בעמוד השדרה – לאפשר להמציא למומחה שימונה את חוות דעתו של ד"ר מזור. ב"כ התובע, לעומת זאת, התנגד לעתירה זו נמרצות, בטענה כי חוות דעתו של ד"ר מזור "מוטעית ביסודה". בסופו של דבר, לאחר דיון ושמיעת טיעוני הצדדים הוריתי – כפי שצוין כבר בפתח הדברים – על מינויו של ד"ר מזור כמומחה רפואי מטעם בית המשפט, בתחום האורתופדי, גם בתביעה דנא, והתרתי להמציא לו את חוות דעתו בעניין התאונה הקודמת (ר' ההחלטה בבקשה מס' 4 וכן טיעוני הצדדים שהוגשו עובר למתן ההחלטה).
3. חוות דעתו של ד"ר מזור בעניין התאונה דנא, מיום 26.12.10, הוגשה לתיק בית המשפט. נוכח גדרי המחלוקת לפניי, מן הראוי לצטט את עיקריה במלואם, כלהלן (ההדגשות בקו תחתון הן במקור):

...

תולדות

...

ב-27.9.08 כרוכב אופנוע החליק בעת נסיעה, עף מהאופנוע ונחת על הגב. לדבריו היה "בשיתוק מוחלט כחצי שעה" אחר כך הצליח לשבת, אחר כך לעמוד, הלך כ-300 מטר לכיוון קבוצת אנשים ביער חדרה, התקשר הביתה והבן בא לאוספו ברכב ומשם פנו לחדר מיון (ב)בית החולים "מאיר" בכפר-סבא.

בחדר המיון התלונן על "רדימות ועקצוצים בידיים". הבדיקה הראשונית היתה תקינה כולל בדיקה נוירולוגית. בבדיקה על ידי אורטופד במיון נמצא הגבלה קלה בתנועות עמוד שדרה צווארי. צילומי עמוד שדרה צווארי ומתני היו תקינים.

נבדק ע"י ד"ר בלומברג נחמיה, אורטופד, ב-12.10.08 ונמצא חולשת החזרי C6-7 משמאל, מבחן טרומנר חיובי משמאל. בבדיקת M.R.I עמוד שדרה צווארי מ-15.10.08 נמצא בגובה C4-5: בלט דיסק דיפוזי עם לחץ על השק וחוט השדרה ומוקדי אות חריג בחוט המתאימים למיאלומלציה + היצרות הפורמינות דו-צדדי. בגובה C5-6: בקע דיסק מרכזי אחורי עם קרע של האנולוס עם לחץ קשה על השק הדורלי ועל חוט השדרה עם אותות חריגים בחוט המתאימים למיאלומלציה + היצרות הפורמינות דו-צדדי.

נשלח לטיפול פיזיוטרפי + מכבי טבעי.

ב-4.11.08 נבדק על ידי ד"ר קינן אורי (יועץ עמוד שדרה) אשר מצא תופעת לרמיט, מבחן הופמן חיובי דו-צדדי עם החזרים ערים בגפיים תחתוניים!!! ללא חוסר מוטורי או תחושתי. המליץ על טיפול ניתוחי.

המלצה דומה ניתנה על ידי פרופ' יזהר פלומין במכתב רפואי מתאריך 27.1.2009.

נותח במחלקה הנוירוכירורגית, בית חולים "שיבא" תל-השומר, ב-18.2.09 ובוצע COMPLETE CORPORECTOMY C5 + FUSION.

בבדיקתו לפני הניתוח לא נמצא הגבלה בתנועות עמוד שדרה צווארי, כוח גס היה תקין בגפיים עליונים ותחתונים, תחושה ירודה בדרמטום C8-T1 דו-צדדי.

החזרים ערים בגפיים עליונים C5-6 דו-צדדי.

החזרים פתולוגיים חיוביים הופמן דו-צדדי.

נשלח בהמשך לפיזיותרפיה לחיזוק שרירי הצוואר ושיפור טווח תנועה.

בבדיקתו על ידי ד"ר כרמל אבשלום, מומחה לכירורגיה אורטופדית וכף יד, בתאריך 13.11.09: עדיין כאבים ותחושת רגישות יתר בידיים וכן סרבול בתנועה עדינה, רדימות ונימול ברגל ימין וירידת תחושה באיבר המין. מציין שסימן לרמיט חלף.

לא נמצאה הגבלה בתנועות עמוד שדרה צווארי.

כוח גס ותחושה תקינים ב-4 גפיים. אך יש חולשת החזרי C6-7 משמאל ומבחן טרמונר והופמן חיוביים משמאל. סה"כ הנזק הנוירולוגי פחת לאחר הניתוח.

בבדיקה על ידי ד"ר כרמל אבשלום מתאריך 14.5.10 לא נמצא חולשה מוטורית ברגליים.

תלונות: מפי התובע

1. משהו "תקוע" בבית הבליעה.
2. הגבלה בצידוד.
3. תחושה קהה בשתי הידיים בכל האצבעות, לא מרגיש שמכניס יד לכיסים.
4. צריבה בשתי הידיים.
5. תחושה עצבית מימין השתנתה בפלג גוף ימין, גם בצד ימין של איבר המין.
6. בעיה ביחסי מין, לקח ויאגרה.
7. רגל ימין לא מקבל פקודה כמו שמאל בקפיצות.

בבדיקתו על ידי ב-3.10.10 וב-21.11.10:

1. דלדול שרירים של רגל ימין: במדידת היקפי ירכיים מאמצע הפיקה פרוקסימלית כ-15 ס"מ נמדד 52.5 ס"מ מימין, 53.5 משמאל (מר נוימן ימני!). במדידת היקפי שוקיים מאמצע הפיקה 20 ס"מ דיסטלי, נמדד 37.5 ס"מ שוק שמאל 36.5 ס"מ שוק ימין.
2. מבחן לסג' ɸ.
3. ירידה בתחושה רגל ימין.
4. ללא הגבלה בתנועות עמוד שדרה מתני, לאחור לפנים או לצדדים. עומד על קצות האצבעות. בניסיון עמידה על העקבים, רושם של חולשה קלה של הבוהן הראשונה מימין.

עמוד שדרה צווארי:

ללא דלדול שרירים בזרועות ובאמות.

לא הופקו החזרים שטחיים דו-צדדי.

מבחן הופמן ולרמיט תקינים.

ירידה בתחושה יד ימין ובדרמטומים C5-6 משמאל.

תנועות עמוד שדרה צווארי לפי גוניומטר:

בבדיקת E.M.G גפיים עליונים ותחתונים מתאריך 4.11.10 נמצא: E.M.G ו-NCS תקינים לגפיים תחתונים.

בגפיים עליוניים נמצא רדיקולופטיה כרונית C5-6-7-8-T1 מימין ו- C5-6 משמאל. הרדיקולופטיה ב- C5-6מימין חמורה.

בצילום עמוד שדרה צווארי מתאריך 21.12.10:

מצב לאחר קיבוע קדמי + שתל עצם של חוליות C4-C6 עם יישור של הלורדוזיס הצווארית.

דיון:

מר אייל נוימן נחבל קשות עת עף מהאופנוע ב-27.9.08 ונחת על גבו. שכב כחצי שעה כי הרגיש משותק בכל הגוף. בחדר מיון התלונן על הרדמות ועקצוצים בידיים. נמצא הגבלה בתנועות עמוד שדרה צווארי. בהמשך נצפתה הדרדרות נוירולוגית (חולשת החזרים, מבחן טרומנר) אשר הובילה להחלטה על בדיקת M.R.I של עמוד שדרה צווארי.

בתהודה המגנטית אשר בוצעה ב-15.10.08 נמצא מיאלומלציה בגובה C4-5 ו-C5-6. ממצא זה של מיאלומלציה מעיד על חבלה תחושתית ובעיקר מוטורית קשה של 4 הגפיים (במקרה הנדון). בדרך כלל הביטוי הראשוני בפגיעה זו הינו תחושתי ואחר כך המוטורי המתחיל בירידת כוח גס ומסתיים בדלדול שרירים. ההמלצה הגורפת הן של ד"ר קינן אורי, יועץ עמוד שדרה, והן של פרופ' יזהר פלומין על ניתוח היתה מוצדקת. ואכן הוא נותח באותם גבהים בו היתה פגיעת המיאלומלציה לאמור בגובה C4-5 ו-C5-6. בגבהים אלה הוצאו בשלמותם גופי חוליותC4 ו-C5 ובוצע קיבוע שלושת החוליות C4-C5-C6.

מר אייל נוימן נבדק על ידי עקב תאונת דרכים קודמת ב-14.11.06 וניתנה חוות דעת בהחלטת בית משפט השלום רמלה כבוד השופט נחליאלי חיא(ט) אסתר (חוות דעתי מיום 23.5.08). לסיכום והסקת מסקנות מהתאונה הנוכחית היה עלי להשוות בין שתי חוות הדעת מבחינת התלונות, ממצאי בדיקה קלינית ואמצעי הדמיה:

1. מבחינת עמוד שדרה מותני ממצאי הבדיקה אז והיום זהים מלבד הופעה של דלדול שרירים ברגל ימין לעומת רגל שמאל לאחר התאונה הנוכחית (27.9.08) שלא היתה לאחר התאונה הקודמת (14.11.06) ואשר משויכת למיאלומלציה הצווארית (ראה להלן).

2. ממצאיE.M.G גפיים עליונים: הרדיקולופטיה C5-6 משמאל היתה קודם לתאונה הנדונה. אולם בעקבות התאונה הנוכחית נמצא בבדיקתE.M.G מ-4.11.10 רדיקולופטיה כרונית קשה מימין של C5-6 המתבטא גם בבדיקה קלינית (ירידה בתחושה יד ימין ודלדול שרירים רגל ימין). גם בבדיקת אמצעי הדמיה ישנה פגיעה שונה וקשה בין בדיקתM.R.I עמוד שדרה צווארי מתאריך 15.10.08 לבדיקת C.T עמוד שדרה צווארי מתאריך 4.5.08 (עובר לתאונה).

בבדיקתC.T עמוד שדרה צווארי נמצא בלט דיסק אחורי עם לחץ קל על השק הדורלי בגובהC3-4 (הוא מצב היכול להיות הפיך מחד ומאידך זה לא מצב של לחץ על חוט השדרה עצמו אלא רק על השק!!! לעומת מצב כמעט בלתי הפיך של פגיעה בחוט השדרה עצמו בגובה C4-5 ו-C5-6 הגורם למצב הנקרא מיאלומלציה כלומר פגיעה קשה בחוט השדרה עצמו!!!

תלונותיו של מר איל נוימן בביקורו אצל ד"ר איגור גולדברג ב-3.12.07 וממצאי הבדיקה מיוחסים לרדיקולופטיה C5-6 משמאל שכאמור אינה מיוחסת לתאונה הנוכחית.

גם התלונות של תחושה שונה ברגל ימין בביקורו אצל ד"ר כרמל אבשלום ב-6.6.08 ותחושות מוזרות לאורך רגל ימין בביקורו אצל ד"ר וינשטיין גבריאל (נוירולוג) ב-9.7.08 מדברות על פגיעה תחושתית ולא מוטורית ואשר לא נמצא תמיכה לכך בבדיקת E.M.G גפיים תחתונים.

סיכום ומסקנות

אשר על כן ולאור הנ"ל למר נוימן איל נותרה נכות צמיתה עקב ובזמן התאונה מ-27.9.08 כדלקמן:

1. בגין קיבוע עמוד שדרה צווארי בזווית נוחה, 30%, נכות צמיתה לפי סעיף 37 (1) א'.

2. בגין דלדול שרירים של רגל ימין (ימני) על רקע מיאלומלציה C4-5-6 20% נכות צמיתה לפי (ס)עיף 31 (1) א 1.

סה"כ לפי סכום משוקלל 44% נכות צמיתה.

בקביעה זו של נכות צמיתה הערה חשובה:

לכאורה למר נוימן עבר אורטופדי-נוירולוגי קודם לתאונה הנדונה ואולי יהיה מן הצדק לקזז חלק מהנכות ולשייכו לתאונות קודמות. איני סבור כך מהסיבות הבאות:

(א) למר נוימן איל לא נקבעה נכות כל שהיא לפני התאונה הנדונה לא בעמוד שדרה צווארי ולא בעמוד שדרה מותני.

(ב) לו היתה נקבעת למר נוימן נכות על תאונה קודמת הרי שמן הסתם נכות זו היתה מקוזזת מהנכות הקיימת. ומשלא נקבעה נכות הרי שמבחינת הנכות היא משויכת לתאונה הנוכחית.

(ג) השאלה שצריכה להישאל האם תוצאות הפגיעה של מר נוימן אייל כתוצאה מהתאונה הנוכחית (27.9.08) קרי קיבוע עמוד שדרה צווארי בעקבות מיאלומלציה C4-5 C5-6 ודלדול רגל ימין היתה נמנעת או אולי מופחתת ללא העבר האורטופדי הרלוונטי? התשובה שלילית בשני המקרים. ברצוני להדגיש שמר נוימן אייל עבר בדיקת E.M.G גפיים תחתוניים במאי 2008 שפורש כתקין.

3. לגבי נכויות זמניות מיום התאונה:

(א) בחדר מיון בית חולים "מאיר" ביום התאונה נמצא הגבלה קלה בעמוד שדרה צווארי. עובדה זו יחד עם הממצאים הנוירולוגים בבדיקה ע"י ד"ר בלומברג נחמיה ב-12.10.08 וממצאי ה-M.R.I מקנים 10% נכות זמנית עד לתאריך הניתוח ב-18.2.09 לפי סעיף 37 (5) א' ו-31 (1) א' I באופן חלקי.

(ב) מיום הניתוח – 18.2.09 30% נכות לפי סעיף 37 (1) א'.

4. איני יכול לקבוע מסמרות לגבי שיפור או החמרה בעתיד.

5. לאור ההגבלה בתנועות עמוד שדרה צווארי, הפרעות תחושה בשתי הידיים וחולשה מוטורית של רגל ימין הייתי ממליץ למר נוימן להימנע מעבודות הכרוכות בעלייה לגבהים (סולמות וכו').

6. יזדקק לטיפולים שמרניים הניתנים במסגרת סל הבריאות בקופת חולים אליה הוא שייך (טיפול תרופתי, פיזיוטרפי ושיקומי).

7. תקופת אי הכושר תחשב לתקופה בה נעדר מר איל נוימן מעבודתו על רקע התאונה הנוכחית וקיבל חופשת מחלה מאושרת.

...

1. משהוגשה חוות הדעת ביקש ב"כ הנתבעת, בטרם הגשת תחשיב נזק מטעם הנתבעת, לחקור חקירה נגדית את ד"ר מזור על חוות דעתו "שאין הנתבעת יכולה להשלים עמה ולקבלה" (ר' בקשה מס' 7). נעתרתי לבקשה זו, ובחקירתו הנגדית של ד"ר מזור עלו מספר סוגיות, שעוד יובהרו בהמשך. בין השאר טען ד"ר מזור, בחקירתו הנגדית לפניי, כי לא קבע נכות בגין רגל ימין, וזאת בניגוד לאמור בסעיף 2 לפרק "סיכום ומסקנות" בחוות הדעת, אשר צוטט לעיל, בו נקבעה לתובע נכות בשיעור של 20% בגין דלדול שרירים ברגל ימין. כפי שהסתבר בהמשך חקירתו הנגדית של ד"ר מזור, עמוד 6 לחוות הדעת – שבו נכלל פרק הסיכום והמסקנות – היה חסר בעותק חוות הדעת אותה הביא עמו לבית המשפט, וכמסתבר הוא לא שם לב לכך (ר' בפרוטוקול, עמ' 8 שורה 9 ואילך). למרות זאת, בסיום החקירה עתר ב"כ התובע לקבלת הצעת פשרה מטעם בית המשפט. נעתרתי לבקשה זו והצעה ניתנה, לאחר שהוגש תחשיב נזק גם מטעם הנתבעת, במסגרת החלטה בה גם ניתנו הוראות להגשת ראיות הצדדים במקרה של היעדר הסכמה להצעה (ר' בפרוטוקול, עמ' 17-16).
2. התובע, שלא קיבל את הצעת בית המשפט, הגיש בקשה לתיקון כתב התביעה ולהעברת הדיון לבית המשפט המחוזי. בקשה זו נדחתה בהחלטה מפורטת (ר' הבקשה וההחלטות בבקשה מס' 19). ואולם, הצדדים לא הואילו להגיש את ראיותיהם במועדים שנקבעו לכך והדיון נדחה (ר' בהחלטה מיום 15.11.12). בדיון שנערך, לאחר הגשת הראיות, התבקשו ב"כ הצדדים להתייחס לאפשרות שבנסיבות העניין ימנה בית המשפט מומחה נוסף מטעמו. ב"כ התובע ציין כי "המומחה לא התכונן היטב לחקירה נגדית וזה לא אומר שהתובע צריך לשלם על כך. המומחה תיקן את עצמו..." (ר' בפרוטוקול, עמ' 19 שורה 10) ולאחר מכן התנגד, גם במסגרת תגובה בכתב, לאפשרות זו.
3. לאחר בחינת עמדות ב"כ הצדדים הוריתי, בהחלטה, על מינויו של פרופ' סלעי – שהינו מנהל החטיבה האורתופדית במרכז הרפואי סוראסקי, בבית החולים איכילוב בתל-אביב – כמומחה רפואי נוסף מטעם בית המשפט; והכל מהנימוקים הבאים:

...

3. במקרה דנא, לאחר ששמעתי את עדות המומחה (ד"ר מזור) והתרשמתי ממנה, אני סבור כי יש צורך במינוי מומחה רפואי נוסף לשם הכרעה בסוגיית נכותו של התובע בתחום האורתופדי. הצורך במינוי מומחה נוסף נובע ממספר עניינים אשר עלו בחקירתו הנגדית של המומחה מטעם בית המשפט, כלהלן:

ראשית, במהלך חקירתו הנגדית של המומחה הוא העיד כי לא קבע נכות בגין נכות בשרירי הרגליים (ר' פרוטוקול הדיון, בעמ' 8 שורה 11), הגם שבחוות דעתו קבע נכות בשיעור 20% בגין דלדול שרירים ברגל ימין (ר' בעמ' 6 לחוות הדעת).

שנית, הנכות שנקבעה בגין הפגיעה בשרירי הרגל, נקבעה בהתאם לסעיף 31 (1) (א) (I) להוראת התוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן – תקנות המל"ל), הגם שתקנה זו דנה בפגיעה בגפיים העליונות. בהקשר זה יש לציין כי סעיף 32 (1) (א) (I) לתוספת (ל)תקנות המל"ל, הדן בגפיים התחתונות, קובע נכות בשיעור 10% בלבד.

שלישית, בחקירתו הנגדית אישר המומחה כי לתובע קובעו 3 חוליות מתוך 7 בעמוד השדרה, כאשר את נכותו קבע בהתאם לסעיף 37 (1) לתוספת לתקנות המל"ל, אשר דן בקיבוע עמוד שדרה צווארי. המומחה נתבקש להסביר את ההבדל בין קביעת נכות על פי קיבוע עמוד שדרה צווארי בהתאם לסעיף 37 (1) לתוספת תקנות המל"ל לבין קביעת נכות על פי הגבלה בתנועות עמוד שדרה צווארי בהתאם לסעיף 37 (5), אך לא הובהר מדוע במקרה דנא יש לקבוע את הנכות על פי סעיף הקיבוע דווקא ולא על פי סעיף ההגבלה בתנועה.

4. לאור כל האמור ברי כי נותרו ספקות של ממש בכל הקשור לנכותו הרפואית של התובע (ועל כן) מצאתי כאמור מקום למנות מומחה רפואי נוסף מטעם בית המשפט בתחום האורתופדי... (ר' בהחלטה מיום 21.7.13).

1. בנסיבות הנ"ל פשיטא כי חוות דעתו של ד"ר מזור, בגין התאונה דנא, לא הוצגה בפני פרופ' סלעי, אם כי, ובהתאם להחלטות הקודמות, חוות דעתו של ד"ר מזור בגין התאונה הקודמת כן הועברה לעיונו. בחוות דעתו (מיום 22.11.13) קבע פרופ' סלעי כדלקמן:

...

אנמנזה:

מר נוימן איל, יליד 1964, ימני, עובד שכיר בחברת חשמל כמפקח קבלני צנרת, נפגע בתאונת דרכים בתאריך 27.9.08 כרוכב אופנוע שהתהפך. הוא נבדק במיון בי"ח מאיר עקב חבלות לגו(ף) ושוחרר. עקב המשך כאבים, תלונות על תרדמת בידיים, וממצא הדמייתי בM.R.I נותח בבי"ח שיבא ובוצע קיבוע בין חולייתי C4-C6. לאחר הניתוח לא עבד כ-4 חודשים. כיום אינו מקבל טיפול רפואי אורתופדי.

תלונות נוכחיות:

• כאבים בצוואר עם הגבלות תנועה.
• "אבדן תחושה בקצות האצבעות, ודברים נופלים מהידיים".
• "אבדן תחושה ברגל ימין, שלפעמים ממש קורסת".
• הפרעות בליעה.
• ירידה בתפקוד המיני.

בדיקה פיזיקלית:

• במצב גופני מצוין, חסון, הולך ללא צליעה, עולה ויורד מספת הבדיקה ללא מגבלה נראית לעין.
• צלקת ניתוחית בצוואר משמאל, לא רגישה למגע.
• מציין ירידת תחושה ביד ימין בפיזור לא אנטומי אורגני.
• כוח גס ועדין, והחזרים תקינים ושווים בגפיים עליונות.
• קיימת הגבלה קלה עד בינונית בתנועות ע"ש צווארי.
• בדיקת ע"ש מותני תקינה למעט ציון הפרעה בתחושה בפיזור שאינו אנטומי אורגני ברגל ימין.

בדיקות הדמייה:

• צילומי רנטגן לע"ש צווארי מתאריכים 31.3.09, 3.11.13 – לאחר קיבוע בין חולייתי C4-C6 יציב. יש שינוים ניווניים בע"ש צווארי בחלקו התחתון בעיקר.
• תשובתM.R.I ע"ש צווארי מיום 11.10.08 דיסקופתיה ניוונית בע"ש צווארי בעיקר בגובה C5-C6.
• E.M.G מתאריכים 4.11.10, 14.11.13 – גירוי שורשי צווארי ומתני.

דיון ומסקנות:

מר נוימן איל נפגע בתאונת דרכים בתאריך 27.9.08 כרוכב אופנוע. בעקבות תלונותיו על כאבים צוואריים, רדימות בידיים, וממצאי הדמייה בM.R.I של דיסקופתיה צווארית ניכרת, נותח ב-2.09 ובוצעה כריתת חוליה C5 וקיבוע בין חולייתי C4-C6. מתלונן כיום על נימול ונפילת חפצים מהידיים, וכן תרדמת רגל ימין וירידה בתפקוד המיני.

הוא ציין בפני כי מעברו: "ללא דברים משמעותיים הקשורים לצוואר". בחומר הרפואי בידי, אני מוצא רישומים על תאונה קודמת משנת 2006 ובעקבותיה תלונות דומות, וכן רישומים נוספים עוקבים כולל מתאריך 9.7.08 (כחודשיים וחצי עובר לתאונה נשוא חוו"ד זו) ובהם תלונות דומות על כאבים בצוואר, נימול, ותרדמת ברגל ימין, וכן ציון ממצאי הדמייה המצביעים על תהליך ניווני מתקדם עובר לתאונה נשוא חוו"ד זו. כך שאני יכול להעריך כי התאונה נשוא חוו"ד זו גרמה כנראה להחמרת סימפטומים קליניים והדמייתיים קודמים, ובעקבות כך לניתוח.

בבדיקתו כאמור הגבלה קלה עד בינונית בתנועות. אין לי הסבר אנטומי אורגני, כולל לא ב-E.M.G, לציון ירידות התחושה בגפיים או לירידה בתפקוד המיני.

לאור כל האמור לעיל הנני מעריך את נכותו האורתופדית הצמיתה של נוימן איל בעקבות תאונת הדרכים מתאריך 27.9.08 בשיעור של:

15% (חמישה עשר אחוזים), בהתאמה לפי סעיף 37 (5) א-ב לקובץ תקנות הביטוח הלאומי, לפי ההסבר הבא: עקב הגבלה קלה עד בינונית בתנועות ע"ש צווארי. מנכות זו יש לנכות כמחצית עקב מצב מקדים קליני והדמייתי.

איני צופה החמרה בעתיד או צורך בטיפולים רפואיים אורתופדיים או מגבלה לעבודתו. החמרה ככל שתקרה, כגון תוצאת ADJACENT LEVEL DISEASE = מחלה ניוונית בסמוך לאזור שקובע, ששכיחותה בע"ש צווארי עד 20%, תהיה בעיקר תוצאת התהליך הניווני שעובר לתאונה נשוא חוו"ד זו.

אני מעריך כי היה באי כושר למשך כ-3 חודשים מהניתוח, וחלקי 50% ל-3 חודשים נוספים.

...

1. משהוגשה חוות דעת זו ביקש ב"כ התובע, בטרם המשך הדיון בתביעה, לחקור חקירה נגדית את פרופ' סלעי (ר' בקשה מס' 37). נעתרתי לבקשה זו וקבעתי מועד לחקירתו של פרופ' סלעי. לפיכך, רק לאחר חקירתו של פרופ' סלעי נקבע התיק לשמיעת ראיות הצדדים.

(2) המחלוקות בין ד"ר מזור לבין פרופ' סלעי ועמדות ב"כ הצדדים:

1. המחלוקת בין שני המומחים שמונו על ידי בית המשפט הינה, על פני הדברים, מהותית: בעוד שד"ר מזור קבע כי לתובע נותרה, עקב התאונה, נכות צמיתה בשיעור משוקלל של 44%, פרופ' סלעי קבע כי שיעורה הוא 15% בלבד, שיעור שממנו יש לנכות לשיטתו מחצית בגין מצב רפואי קודם, כך שבגין התאונה תיוותר לתובע נכות צמיתה בשיעור של 7.5% בלבד.
2. שלוש הן נקודות המחלוקת העיקריות בין המומחים:

ראשית, הגם ששני המומחים קבעו לתובע נכות צמיתה בגין הפגיעה בעמוד השדרה הצווארי, הם נחלקו באשר לדרך הקביעה: פרופ' סלעי קבע את שיעור הנכות לפי סעיף 37(5)(א)-(ב) לתוספת לתקנות המל"ל, שעניינו הגבלת התנועות בעמוד השדרה הצווארי בדרגה שבין קלה לבינונית (המקנה 15% נכות). להבדיל, ד"ר מזור קבע את שיעור הנכות לפי סעיף 37(1)(א) לתוספת הנ"ל, שעניינו בקיבוע עמוד השדרה הצווארי (Cervical Ankylosis) בדרגה של זווית נוחה (המקנה 30% נכות). זאת, הגם שמדובר בעניינו של התובע בקיבוע של שלוש חוליות (מתוך שבע החוליות של עמוד השדרה הצווארי) בלבד.

שנית, פרופ' סלעי, בניגוד לד"ר מזור, קבע כי יש לנכות מחצית משיעור הנכות הצמיתה, בגין עמוד השדרה הצווארי, בשל עברו הרפואי של התובע.

שלישית, ד"ר מזור קבע לתובע נכות צמיתה גם בגין דלדול שרירים של רגל ימין, על רקע מיאלומלציה C4-5-6, וזאת בשיעור של 20% לפי סעיף 31(1)(א)(I) לתוספת לתקנות המל"ל (שכאמור עניינו בפגיעה בגפיים העליונים). להבדיל, פרופ' סלעי ציין בחוות דעתו כי "אין לי הסבר אנטומי אורגני, כולל לא ב-E.M.G, לציון ירידות התחושה בגפיים או לירידה בתפקוד המיני" וממילא לא קבע לתובע נכויות בגין עניינים אלה.

1. ב"כ הצדדים נחלקו ביניהם באשר לחוות הדעת שיש להעדיף במקרה זה. בעוד שב"כ הנתבעת ביקש לאמץ את קביעותיו של פרופ' סלעי, ב"כ התובע תמך יתדותיו בקביעותיו של ד"ר מזור. הגם שכזכור ב"כ התובע סבר כי חוות דעתו של ד"ר מזור בעניין התאונה הקודמת "מוטעית ביסודה", בעניין התאונה דנא הוא ביקש להיאחז בחוות דעתו ד"ר מזור. עם זאת, בה-בעת אף ב"כ התובע טען שבחוות דעת זו נפלו שגיאות מהותיות, כך שהיא אינה נותנת ביטוי מלא לנכותו של התובע בגין התאונה דנא (ר' בסעיף 36 לסיכומיו ואילך); כלהלן:

ראשית, לשיטת ב"כ התובע, קביעתו של ד"ר מזור כי קיבוע עמוד השדרה הצווארי הוא ב"זווית נוחה" הינה שגויה, ובחקירתו הנגדית של המומחה הסתבר כי הוא מאוד התלבט בכך (ר' בפרוטוקול, עמ' 12 שורה 13 ואילך). בנסיבות אלה, כך לשיטת ב"כ התובע, יש לקבוע את נכותו של התובע בהתאם לסעיף הדן ב"זווית בלתי נוחה", סעיף המקנה 50% נכות.

שנית, לגישת ב"כ התובע יש להוסיף את הנכות בגין הגבלת התנועות עמוד השדרה הצווארי – אותה כזכור קבע פרופ' סלעי – לנכות אותה קבע ד"ר מזור בגין קיבוע עמוד השדרה הצווארי. לגישתו, עמדת ד"ר מזור, שלפיה הנכות בגין הקיבוע כוללת את הנכות ההגבלה בתנועה (ר' בפרוטוקול, עמ' 12 שורה 11), היא עמדה מוטעית מיסודה ומנוגדת לפסיקת כב' השופט י' עמית, ביושבו בבית המשפט המחוזי בחיפה (ר' ת.א. (חי') 891/04 פולצ'ק נ' ביטוח ישיר חברה לביטוח בע"מ (2008), בפסקה 3 לפסק הדין; להלן – עניין פולצ'ק).

הנה כי כן, לשיטת ב"כ התובע נכותו הרפואית הצמיתה של התובע בגין התאונה דנא הינה כלהלן: בשיעור של 50% בגין קיבוע עמוד השדרה הצווארי בזווית בלתי נוחה; בשיעור של 15% בגין הגבלת התנועות בעמוד השדרה הצווארי בדרגה שבין קלה לבינונית; ובשיעור 20% בגין הפגיעה ברגל ימין – כך שבסך הכל נכותו הצמיתה (המשוקללת) של התובע בגין התאונה הינה בשיעור 66%.

(3) חוות הדעת של ד"ר מזור ופרופ' סלעי – דיון והכרעה:

1. לאחר עיון בחוות הדעת של ד"ר מזור ופרופ' סלעי, בחומר הרפואי שהוגש לפניי ובטיעוני ב"כ הצדדים, ולאחר ששמעתי את עדויות שני המומחים, ששניהם נחקרו לפניי על ידי ב"כ שני הצדדים, אני מעדיף את חוות דעתו של פרופ' סלעי על פני חוות דעתו של ד"ר מזור ורואה לקבוע את הממצאים בדבר נכותו הרפואית הצמיתה של התובע, בגין התאונה דנא, על יסודה. הטעמים והנימוקים לקביעה זו יפורטו להלן.

(א) נכותו הצמיתה של התובע בגין הפגיעה בעמוד השדרה הצווארי:

1. הלכה למעשה לא היתה לפניי מחלוקת כי הגבלת התנועות בעמוד השדרה הצווארי של התובע הינה בדרגה שבין קלה לבינונית. ד"ר מזור הסכים מפורשות עם קביעה זו (ר' בפרוטוקול, עמ' 4 שורה 17) ולמעשה השאלה היחידה שבמחלוקת בינו לבין פרופ' סלעי, הרלוואנטית להכרעה בעניין הפגיעה בעמוד השדרה הצווארי, היא אם יש מקום לקבוע בעניינו של התובע נכות בגין קיבוע עמוד השדרה הצווארי. ד"ר מזור ופרופ' סלעי נחלקו ביניהם בנקודה זו, על רקע העובדה שאצל התובע קובעו רק שלוש מתוך שבע החוליות של עמוד השדרה הצווארי. לגישת פרופ' סלעי – להבדיל מגישת ד"ר מזור – ניתן ליתן נכות בגין קיבוע עמוד השדרה הצווארי רק במקום בו קובעו כל חוליותיו.
2. בהקשר זה הפנה ב"כ התובע לעניין פולצ'ק, בו אישר בית המשפט המחוזי בחיפה קביעה של מומחה בדבר נכות בגין קיבוע עמוד השדרה הצווארי בשל קיבוע של שתי חוליות בלבד, בציינו כלהלן: "נוסחו של סעיף 37(1) (לתוספת לתקנות המל"ל – ש.א.) הוא 'קיבוע עמוד השדרה הצווארי' ולא נאמר כי הכוונה לכל חוליות הצוואר" (ר' שם, בפסקה 3 לפסק הדין). אכן, עניין פולצ'וק הוא אסמכתא נכבדה, אך הפרשנות העקבית שנתנו בתי המשפט לסעיף 37(1) לתוספת לתקנות הנכים (מבחנים לקביעת דרגות נכות), תש"ל-1969, שהינו זהה לסעיף הנ"ל, היא שמשמעות הביטוי "קיבוע עמוד השדרה הצווארי" הינה קיבוע של כל חוליות עמוד השדרה הצווארי.
3. עמד על כך כב' השופט צ' זילברטל, ביושבו בבית המשפט המחוזי בירושלים – וזאת גם תוך התייחסות לסעיף שבמחלוקת לפניי, דהיינו סעיף 37(1) לתוספת לתקנות המל"ל – כלהלן:

עמדתו העקרונית של המערער בעניין החלתו של המבחן שבסעיף 37(1)(א) (לתוספת לתקנות הנכים – ש.א.) על כל קיבוע בעמוד השדרה הצווארי, גם אם מדובר בקיבוע של שתי חוליות בלבד, נבחנה בעבר בפסיקה ונדחתה. סגן הנשיא, כב' השופט י' יעקבי-שווילי, פסק בע"ש (מחוזי-חי') 677/03 משה ביטון נ' קצין התגמולים, כי אין די בקיבוע כלשהו בעמוד השדרה הצווארי כדי שנכה יזכה במלוא אחוזי הנכות הקבועים בסעיף 37(1)(א) לתוספת, והוסיף:

"כך הוא הגיונם של דברים, וכך גם משתמע מלשון המבחן. הגיונם של דברים כיצד? שכן המבחן מקנה 30 אחוזי נכות על 'קיבוע עמוד השדרה הצווארי' כולו, ולא מסתבר ששיעור זהה (30%) יחול גם על קיבוע של חלק קטן מעמוד השדרה הצווארי; לשון המבחן כיצד? שכן במבחן מופיעה הא הידיעה במילים 'השדרה הצווארי', ולא נאמר קיבוע בעמוד השדרה הצווארי" (כל ההדגשות במקור, צ.ז.).

למסקנה זהה הגיעה גם כב' השופטת י' שטופמן בפסק דינה בע"א (מחוזי-ת"א) מקרוב נ' קצין התגמולים. כב' השופטת שטופמן הפנתה לפסיקה קודמת של כב' השופט יעקובי-שווילי... והוסיפה כדלהלן:

"סבורה אני כי אכן המחוקק ייחד פרט ליקוי ספציפי ומיוחד לקיבוע של חטיבות בעמוד השדרה, כאשר הכוונה היא לקיבוע של חטיבות שלמות. כאשר אין המדובר בחטיבות שלמות אלא בקיבוע חלקי, של חוליות מסוימות באותה חטיבה, יש לקבוע אחוזי נכות בגין הגבלות תנועה.

נראה לי, כי לשון פרט 37 מחייבת פרשנות זו ולא אחרת, שאם לא תאמר כאן, יימצא הניסוח לוקה, באשר לא יתכן שהמחוקק התכוון כי יוענקו אחוזי נכות זהים בגין קיבוע של מספר חלויות ובגין קיבוע של כל החוליות באותה חטיבה.

הגיוני בעיני לחלוטין, וסבורה אני כי אכן זו הפרשנות הראויה, כי המחוקק התכוון בפרט 37 לקיבוע של כל החוליות באותה החטיבה. אם הקיבוע איננו כולל את כל החוליות של אותה חטיבה סבורה אני כי כדין נקבעת נכות על-פי פרט 37(2) שעניינו הגבלת תנועה".

פירוש זהה ניתן גם על-ידי בית הדין לעבודה בקשר עם מבחן דומה המצוי בסעיף 37 לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (בל 1700/06 רפאל בר בוסקילה נ' המוסד לביטוח לאומי). גם שם נקבע, כי קיבוע של חוליה ומספר חוליות אינו בגדר "קיבוע עמוד השדרה הצווארי" המזכה בדרגת הנכות הקבועה בסעיף 37(1)(א) לתוספת.

הטעמים שביסוד פסקי הדין המפורטים לעיל מקובלים עלי במלואם ואיני מוצא צורך להוסיף עליהם. המבחן שבסעיף 37(1)(א) מתאים למצב של קיבוע כל עמוד השדרה הצווארי ולא של חלקו... (ר' ע"א (י-ם) 11189/07 גולדשטיין נ' קצין התגמולים (2007), בפסקה 4 לפסק הדין. הדגשת שתי הפסקאות האחרונות הוספה).

1. דברים אלה יפים גם לענייננו, והמסקנה המתבקשת היא כי בעניין זה יש להעדיף את קביעותיו של פרופ' סלעי על פני קביעותיו של ד"ר מזור.

(ב) ניכוי מהנכות בשל מצב רפואי קודם:

1. קביעותיו של פרופ' סלעי בדבר עברו הרפואי של התובע מעוגנות היטב בתיעוד הרפואי שהוגש לפניי, תיעוד המגלה כי התובע סבל בעברו מבעיות רפואיות-אורתופדיות הזהות לתלונותיו עקב התאונה דנא. כזכור, בחוות דעתו בגין התאונה הקודמת קבע ד"ר מזור עצמו כי לתובע לא נותרה בגינה נכות צמיתה וייחס את הממצאים שמצא לעברו הרפואי של התובע, ובהקשר זה ישנה גם משמעות לעובדה שמדובר בחוות דעת שניתנה ביום 23.5.08, דהיינו חודשים ספורים בלבד לפני התאונה דנא.
2. חוות דעתו של ד"ר מזור בגין התאונה הקודמת מפרטת את תלונות התובע על כאבי גב, החל משנת 1992, ובין השאר מציינת:

...

בבדיקתE.M.G גפיים עליונים מתאריך 3.4.08:

נמצא רדיקולופטיה כרונית C4-C5 משמאל.

ב-C.T עמוד שדרה צווארי מתאריך 4.5.08:

נמצא בגובה C3-4 בלט אחורי של הדיסקית עם לחץ קל על השק הדורלי.

בגובה C4-5 – היפרטרופיה של המפרקים האונקוורטברלים, בקע אחורי מרכזי של הדיסקית עם לחץ על השק הדורלי.

בגובה C5-6 – בלט אחורי של הדיסקית עם לחץ על השק הדורלי.

בגובה C6-7 – מודגם בקע אחורי שמאלי של הדיסקית עם לחץ על השק הדורלי... (ר' בעמ' 3-2 לחוות דעתו של ד"ר מזור בגין התאונה הקודמת).

1. בהמשך הדברים הוסיף ד"ר מזור וציין:

...

עברו האורטופדי מעיד על כאבי גב תחתון מאז 6.7.92 ועד בדיקה אחרונה בנושא כאבי גב תחתון ב-31.1.06 על ידי ד"ר רמי לוי אורטופד מומחה אשר אף שלח את מר נוימן לבדיקת C.T עמוד שדרה מתני.

מתוך עיון בתיקו הרפואי ניתן להבין שתלונותיו כיום לגבי עמוד שדרה צווארי וגפיים עליונים זהים לתלונותיו עובר לתאונה הנדונה...

סיכום ומסקנות:

לאור הנ"ל לא נותרה נכות צמיתה למר נוימן אייל בגין התאונה מתאריך 14.11.06 לא בעמוד שדרה מתני ולא בעמוד שדרה צווארי.

את ממצאי בדיקתי לגבי עמוד שדרה מתני: "ירידה בתחושה בסגמנט S1 מימין" אפשר ליחס לעברו הרפואי הקודם לתאונה הנ"ל.

בדיקת עמוד שדרה צווארי על ידי ב-9.5.08 היתה תקינה והממצאים שנמצאו בבדיקת E.M.G ו-C.T אינם קשורים לתאונה הנדונה אלא למצב עובר לתאונה כפי שמתואר בתיקו הרפואי... (ר' בעמ' 5-4 לחוות דעתו של ד"ר מזור בגין התאונה הקודמת. ההדגשות הוספו).

1. בנוסף, בחומר הרפואי שהוגש לבית המשפט במסגרת תיק מוצגי הנתבעת ישנם רישומים אודות תלונות חוזרת ונשנות של התובע, לפני התאונה, על כאבים בצוואר, תחושת נימול ותרדמת ברגל ימין, ואף רישומים אודות שינויים ניווניים בעמוד השדרה הצווארי. כך, למשל:

בבדיקת התובע על ידי האורתופד ד"ר רמי לוי, ביום 15.2.06, צוין: "..מזה 3 ש' כאב גב עם הקרנה לרגל ימין אשר החל לאחר טיפול במרפאה אלטרנטיבית. מטופל במרפאה אלטרנטיבית מזה 5 שנים עקב אותם סימפטומים..." (נ/1, עמ' 1. ההדגשה הנ"ל וההדגשות להלן – הוספו).

בבדיקת התובע על ידי ד"ר מיכל אברמוביץ, ביום 13.1.08, צוין: "צילום ע"ש צווארי חזיתי וצדדי. היצרויות קלות במרווחים בינחוליתיים C4-C6. מבנה גרמי שמור. שינויים ניווניים" (נ/1, עמ' 24).

בבדיקת התובע על ידי ד"ר כרמל אבשלום, ביום 6.6.08, צוין: "...היו לעיתים כאבי צוואר... E.M.G מ-3.4.08 מראה רדיקולופתיה כרונית קלה ב C4-6 שמאל... עשה CT צוואר ב-4.5.08 ובו מספר בלטי דיסק... מציין שהיתה תאונת דרכים ב 14.11.06 בפגיעה מאחור משמעותית לדבריו (אומר שהרכב נפגע TOTAL LOSS). מציין גם תחושה שונה ברגל ימין מזה 6 חודשים" (נ/1, עמ' 4).

1. הנה כי כן, כאמור, קביעותיו של פרופ' סלעי בדבר עברו הרפואי של התובע הינן קביעות המעוגנות היטב בתיעוד הרפואי שהוגש לפניי. לפיכך, מקובלת עליי עדותו של פרופ' סלעי, שלפיה היו עובר לתאונה תלונות של התובע, כמו גם ממצאים בבדיקות ההדמייה, אשר העידו בין השאר על בעיות בעמוד השדרה הצווארי (ר' בפרוטוקול, עמ' 22 שורה 1 ואילך). אני מקבל אפוא את קביעתו של פרופ' סלעי בדבר הצורך בניכוי, מהנכות בעמוד השדרה הצווארי, בשל מצב רפואי קודם.

(ג) נכותו הצמיתה של התובע בגין הפגיעה ברגל ימין:

1. ד"ר מזור קבע בחוות דעתו כי לתובע נכות צמיתה בשיעור של 20% בגין דלדול שרירים של רגל ימין, על רקע מיאלומלציה C4-5-6 (הגם שכאמור קבע את הנכות לפי סעיף 31(1)(א)(I) לתוספת לתקנות המל"ל, שעניינו בפגיעה בגפיים העליונים). כזכור, בחקירתו הנגדית לפניי טען ד"ר מזור – חרף הנ"ל – כי לא קבע נכות בגין רגל ימין, כאשר לאחר מכן הסתבר כי עמוד 6 לחוות הדעת, שבו נכלל פרק הסיכום והמסקנות, היה חסר בעותק חוות הדעת אותה הוא הביא עמו (ר' בפסקה 16 דלעיל). לשיטת ב"כ התובע, מדובר בטעות שכמוה כ"פליטת פה", אותה תיקן ד"ר מזור כבר במהלך עדותו, ויש לקבל את ההסברים המפורטים שנתן לקביעתו הנ"ל לאחר שתיקן את טעותו (ר' בסעיף 54 ואילך לסיכומי ב"כ התובע; יוער כי בהסברים אלה ציין ד"ר מזור, בין השאר, כי הוא לא מצא חולשה מוטורית או אחרת ברגליים, בהבדל בין רגל ימין לרגל שמאל, ר' בפרוטוקול, עמ' 9 שורה 15).
2. ספק אם אמנם מדובר בטעות שולית ופעוטה בלבד, כהשקפת ב"כ התובע, אך מכל מקום בנושא דנא היה לפרופ' סלעי יתרון מסוים על ד"ר מזור משום שהוא בדק את התובע כשלוש שנים לאחר בדיקתו על ידי ד"ר מזור. בפרק הבדיקה הפיזיקלית בחוות דעתו ציין פרופ' סלעי כי "בדיקת ע"ש מתני תקינה למעט ציון הפרעה בתחושה בפיזור שאינו אנטומי אורגני ברגל ימין" והוא הפנה את התובע לבדיקת E.M.G עדכנית, שבוצעה ביום 14.11.13. והנה, מתוך השוואת תוצאות הבדיקה העדכנית לבדיקה משנת 2010, הסתבר כי "בבדיקה העדכנית המצב לשמחתנו השתפר" (ר' בפרוטוקול, עמ' 26 שורה 21 ואילך). פרופ' סלעי המשיך וציין בהקשר זה, בתשובה לשאלות ב"כ התובע, כי הוא לא מצא אצל התובע סימנים לשיתוק, הבאים לידי ביטוי בחולשת שרירים על ידי עצב מסוים (שם, עמ' 27 שורה 1 ואילך) . אגב כך, לא למותר להזכיר עוד, כי תלונות התובע אודות ירידה בתחושה ברגל ימין הן תלונות שהועלו על ידו כבר לפני התאונה (ר' בפסקה 32 דלעיל).
3. ברי אפוא כי קביעת פרופ' סלעי בחוות דעתו, שלפיה "אין לי הסבר אנטומי אורגני, כולל לא ב-E.M.G, לציון ירידות התחושה בגפיים..." (ר' בפרק "דיון ומסקנות"), היא קביעה המבוססת כדבעי; וממילא יש לקבל את קביעתו שלפיה לא נותרה לתובע נכות צמיתה ברגל ימין עקב התאונה דנא.

(ד) חוות הדעת של ד"ר מזור ופרופ' סלעי – סיכום הדיון וההכרעה:

1. העולה מן המקובץ הוא כי יש מקום, במקרה דנא, להעדיף את קביעותיו של פרופ' סלעי על פני קביעותיו של ד"ר מזור, בנקודות המחלוקת הרלוואנטיות שביניהם, ולאמצן. אמנם, קביעת נכותו של תובע בגין תאונה, במישור הרפואי כמו במישור התפקודי, הינה לעולם בסמכותו הבלעדית של בית המשפט. ואולם, בנסיבות המקרה דנא, כפי שפורטו בהרחבה לעיל, אין כל סיבה לסטות מקביעותיו המקצועיות והמנומקות היטב של פרופ' סלעי.
2. לא למותר להוסיף בהקשר זה, אם כי הדברים רלוואנטיים גם לעניין הנכות התפקודית, כי התרשמותו של פרופ' סלעי מבדיקתו של התובע – שלפיה התובע "במצב גופני מצוין, חסון, הולך ללא צליעה...", כאמור בפרק הבדיקה הפיזיקלית בחוות דעתו – עולה בקנה אחד עם ההתרשמות הבלתי אמצעית מהתובע במהלך שמיעת הראיות. במהלך הופעתו של התובע בבית המשפט לא ניתן היה להבחין בבעיות רפואיות משמעותיות כלשהן, הגם שעדותו נשמעה לפניי בעמידה במשך כשלוש שעות (ר' גם בפרוטוקול, עמ' 53 שורה 6).

ד. השפעת הנכות הרפואית על תפקוד התובע ועל כושר השתכרותו (הנכות התפקודית):

(1) עיקר ראיות התובע וטענותיו:

1. מטעם התובע העיד, בנושא זה, התובע בלבד, באשר אשתו לא התייצבה, כאמור, למתן עדות, ואילו עדות הבן עסקה בנושא זה רק באופן שולי. באשר לנתוני היסוד, אין מחלוקת כי התובע – יליד 21.3.64, נשוי ואב לשלושה – עובד בחברת החשמל מאז שנת 1989. עובר לתאונה עבד התובע בחברת החשמל בתפקיד של מפקח צנרת, והוא ממשיך לעבוד, באותו התפקיד, גם מאז קרות התאונה ועד היום.
2. בתצהיר עדותו הראשית פירט התובע את הכאבים וההגבלות מהם הוא סובל, לטענתו, עקב התאונה. לגרסת התובע, בעקבות פגיעותיו בתאונה הוא מתקשה, בין השאר, בישיבה ממושכת, בהליכה, בעמידה ממושכת, ברכינה, או בביצוע כל פעולה הכרוכה באימוץ האיברים בהם הוא נפגע. לדבריו, בשל מצבו הרפואי הוא נמנע מלהזיז דברים כבדים ולבצע עבודות משק בית הכרוכות במאמץ והוא נזקק לסיוע בביצוע עבודות אלו. בעוד שלפני התאונה נהג התובע לבצע בעצמו תיקונים ושיפוצים שונים בבית לרבות צביעה, בנייה, אינסטלציה ועבודות גינון, לדבריו כיום הוא אינו מסוגל לבצעם ונזקק לשירות בעלי מקצוע בתשלום.
3. התובע הוסיף וטען בתצהירו כי הוא אינו מתפקד בעבודתו כפי שתפקד לפני התאונה (ר' בסעיף 24 לתצהיר ואילך). זאת ועוד: כיוון שעבודתו כרוכה במאמצים פיזיים – בהליכה, בעמידה ממושכת ובנסיעות ארוכות – הוא סובל עקב כך, בגין מצבו הרפואי, מכאבים ומתשישות. לדברי התובע, עקב מצבו זה הרופא התעסוקתי של חברת חשמל אף אסר עליו לעבוד בגובה, או לטפס על פיגומים, ועל כן הוא נמנע מלהשתמש בסולמות ובפיגומים.
4. עם זאת, בחקירתו הנגדית של התובע לפניי עלו דברים אחרים קמעא. התובע הודה מפורשות כי שכרו לא נפגע לאחר התאונה (ר' בפרוטוקול, עמ' 49 שורה 1 ואילך), כפי שגם עולה מתלושי השכר וטפסי 106 שהוגשו על ידי ב"כ הצדדים. זאת ועוד: חרף דברי התובע אודות חוסר יכולת לעבוד בגובה, הסתבר – מתוך מסמכים מתיקו האישי של התובע בחברת החשמל, שהוגשו על ידי ב"כ הנתבעת – כי בשנת 2011, הרבה לאחר התאונה, עבר התובע ריענון בעבודה בגובה, שכלל הדרכה לעבודה בגובה במגוון שלם של אפשרויות. בחקירתו הנגדית התקשה התובע להסביר דברים אלה וטען, באופן דחוק למדי, כי חלק מהדברים המנויים בריענון האמור "בוצעו פחות" (ר' בפרוטוקול, עמ' 48 שורה 7). עוד הסתבר כי מאז התאונה קודם התובע בדרגות. בתחילה טען התובע כי מדובר ב"דרגות אוטומטיות", אך לאחר מכן הודה שההמלצות לקידום בדרגות אינן אוטומטיות (ר' שם, עמ' 44 שורה 6 ואילך).
5. ב"כ התובע טען, בסיכומיו, כי "אין בכך שהתובע קודם בדרגות לאחר התאונה כדי להעיד על שביעות רצונו של המעביד מתפקודו" (ר' בסעיף 69 לסיכומיו). לשיטתו, אין ספק כי מצבו הרפואי של התובע עלול להקשות עליו להתקדם בעבודתו ועשוי אף להביא לפיטוריו, אזי יתקשה התובע למצוא מקום עבודה חילופי. עוד טען ב"כ התובע, נוכח טענת ב"כ הנתבעת כי סיכויי הפיטורין של עובדי חברת החשמל הם אפסיים, כי הגם שהתובע עבד שנים רבות בחברת החשמל ואף המשיך לעבוד בה בשנים שחלפו מאז התאונה, אין מקום להניח כי מדובר במקום עבודה מובטח ומכל מקום הנחה כאמור אינה בגדר ידיעה שיפוטית. ב"כ התובע עתר אפוא להעמיד את שיעור נכותו התפקודית של התובע על 66%, כשיעור נכותו הרפואית על פי שיטתו.

(2) עיקר ראיות הנתבעת וטענותיה:

1. הנתבעת הגישה כראיות תיק מוצגים הכולל חומר רפואי, תיעוד פניות של התובע למל"ל בגין שבע תאונות קודמות, וכן תלושי משכורת ומסמכים מתוך תיקו האישי של התובע בחברת החשמל. כפי שעולה ממסמכים אלה, התובע המשיך לעבוד בחברת החשמל לאחר קרות התאונה, התקדם בדרגות, ואף עבר ריענון בנושאי עבודה בגובה חרף טענותיו בדבר חוסר יכולת לעבוד בגובה.
2. מתוך תיקו האישי של התובע בחברת החשמל ביקש ב"כ הנתבעת להדגיש מספר מסמכים העוסקים בתפקודו של התובע בעבודתו. ב"כ הנתבעת הפנה בהקשר זה למכתב "המלצה לקידום" לתובע מיום 25.5.09, דהיינו למעלה ממחצית השנה לאחר התאונה, שנכתב על ידי מנהל המחלקה בה עובד התובע. במכתב מצוין כי התובע עובד כעשרים שנה בחברת החשמל (נכון למועד כתיבת המכתב) והתקדם בתפקידיו. המכתב מפרט את כישוריו של התובע ומציין, בין השאר, כי התובע מצליח לעמוד היטב במשימות הניהול המוטלות עליו למרות פיזור אתרי חברת החשמל ברחבי הארץ.
3. ב"כ הנתבעת ביקש ללמוד ממכתב זה – כמו גם ממסמכים נוספים – כי התובע לא נפגע כלל בתפקודו או בעבודתו וכי כושרו להשתכר לא נפגע במאומה. בנסיבות אלה, וכאשר בתקופה בת שש השנים ויותר, שחלפה ממועד התאונה ועד היום, המשיך התובע להצליח בעבודתו ולהתקדם בה, אין לשיטת ב"כ הנתבעת מקום לקבוע כי נכותו של התובע עקב התאונה פגעה או ממשיכה לפגוע בכושר השתכרותו, או כי נגרמה לתובע בעטיה מגבלה תפקודית כלשהי.

(3) הנכות התפקודית – דיון והכרעה:

1. קביעת הנכות התפקודית, כמו גם הגריעה מכושר ההשתכרות, היא עניין לקביעת בית המשפט על פי מכלול הראיות שהובאו במקרה הקונקרטי הנדון לפניו. לא קיימת על כן חזקה משפטית שלפיה ישנה זהות בין דרגת הנכות התפקודית לדרגת הנכות הרפואית (הצמיתה). יחד עם זאת, כאשר עסקינן בנכויות בתחום האורתופדי דרגת הנכות הרפואית מהווה מקור השראה לקביעת דרגת הנכות התפקודית. עמד על כך לאחרונה כב' השופט י' עמית, בציינו:

על אף המגמה הגוברת והולכת לייעול, פישוט והאחדה של הכללים לפיצויים בגין נזקי גוף, יש לזכור כי התאמת הפיצוי לנפגע היא לעולם אינדיבידואלית ומונחית מטרה של עקרון השבת המצב לקדמותו. לכן, אין לקבוע מעין-חזקה המזהה את הנכות הרפואית עם הנכות התפקודית או עם הגריעה בהשתכרות. עם זאת, מעין-חזקה זו נוהגת בפסיקה לאחרונה לגבי קטינים... והיא מקור השראה להערכת הגריעה בכושר ההשתכרות כאשר בנכויות אורטופדיות עסקינן וכאשר משלח ידו של הנפגע כרוך בעבודה פיזית. לנכות הרפואית חשיבות גם בהיעדר נתונים אחרים, שאז היא משמשת כאמת מידה להערכת הנכות התפקודית... (ר' ע"א 2577/14 פלוני נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב בע"מ (2015), בפסקה 6 לפסק הדין. ההדגשה הוספה. ר' גם ע"א 3049/93 גירוגיסיאן נ' רמזי, פ"ד נב (3), 792, 799 (1995); א' ריבלין, תאונת הדרכים (מהדורה רביעית, תשע"ב-2012), בעמ' 636-633).

1. מכאן שבענייננו, בו מדובר בנכות אורתופדית ובנפגע שמשלח ידו כרוך בעבודה פיזית, נקודת המוצא לקביעת הנכות התפקודית הינה הנכות הרפואית, ובהתחשב במכלול נסיבות העניין אין מקום לסטות הימנה:

מחד גיסא, התובע לא הביא ראיות שיש בהן כדי להצדיק קביעה בדבר נכות תפקודית חמורה מהנכות הרפואית, כגון עדויות של ממונים או חברים לעבודה. יתר על כן, התובע לא הביא ראיות כלשהן המצביעות על כך שנכותו הרפואית עקב התאונה מגבילה אותו בעבודתו, או ראיות שניתן ללמוד מהן על אי שביעות רצון מתפקודו בעבודה עקב התאונה או על חשש לפיטורין; ובהקשר זה לא למותר לציין כי אך מובן הוא שנימוקי ב"כ התובע בסיכומיו (כאמור בפסקה 43 דלעיל) אינם בבחינת תחליף לראיות.

מאידך גיסא, הגם שראיות הנתבעת מצביעות על כך שלא זו בלבד שהתובע ממשיך לעבוד באותו מקום עבודה, אלא שהוא גם מצליח ומתקדם, אין בכך כדי לשלול מדעיקרא את ההשלכות התפקודיות של הנכות הרפואית, בפרט כשעסקינן בנכות אורתופדית ובתובע שעבודתו כרוכה במאמצים פיזיים.

המסקנה המתבקשת הינה, אפוא, כי שיעור נכותו התפקודית של התובע בעטייה של התאונה הוא כשיעור נכותו הרפואית, דהיינו: 7.5%.

ה. הפיצויים בהתאם לראשי הנזק (בערכי יום מתן פסק הדין):

(1) הפסדי השתכרות לעבר:

1. לאחר התאונה נעדר התובע מעבודתו במשך כשמונים ימים, מיום 28.9.08 עד ליום 26.10.08, ולאחר הניתוח מיום 17.2.09 ועד ליום 10.5.09; כל זאת בהתאם לאישורים שצורפו כנספח י' לתצהיר התובע. במהלך תקופה זו המשיך התובע לקבל שכר מחברת החשמל על חשבון ימי מחלה המגיעים לו.
2. ב"כ התובע הגיש מסמך נוסף – ממנו עולה כי פדיון ימי מחלה צבורים בחברת החשמל, עם פרישה לגמלאות, עשוי להגיע לשיעור של עד 26.66% (נספח י"א לתצהיר התובע) – ולרקעו הוא מציע לבית המשפט לפצות את התובע בגין הפסד פידיון ימי מחלה בסכום של 19,870 ₪ (ר' בסעיף 76 לסיכומיו). ב"כ התובע מוסיף וטוען להפסד השתכרות נוסף בתקופת אי הכושר, שכן בתקופה זו משכורתו של התובע לא כללה את מלוא רכיבי השכר, לרבות גמול שעות נוספות, תוספת בגין אי היעדרות מהעבודה ואש"ל. בהקשר זה עורך ב"כ התובע השוואה בין שכר התובע בתקופת אי הכושר לבין שכר הבסיס שלו, ועותר לפצות את התובע בגין ההפרש שבין השניים, ובסך הכל בסכום של 42,460 ₪ (שם, בסעיף 77). על סכומים אלה עותר ב"כ התובע להוסיף עוד סכום גלובאלי נוסף, בסך 20,000 ₪, בגין הפסדי שכר שלפי הטענה נגרמו לתובע לאחר ששב לעבודתו.
3. ב"כ הנתבעת, לעומת זאת, הפנה להתנגדותו להגשת אישורי המעביד בנוגע להיעדרותו של התובע מעבודתו; לכך שהתובע עצמו לא ידע לומר מה זכאותו לעניין פדיון ימי מחלה, או כמה ימי מחלה הוא ניצל (ר' בפרוטוקול, עמ' 51 שורה 11 ואילך); ולעובדה שלתובע לא נגרמו, בפועל, הפסדי שכר כלשהם ממועד התאונה ועד היום, ושכרו רק הולך ומשביח. בנסיבות אלה, וכאשר הפסדי השתכרות לעבר הם בגדר "נזק מיוחד" הטעון הוכח דווקנית, טענת ב"כ הנתבעת היא כי אין לפסוק לתובע מאומה בראש נזק זה.
4. על אף התנגדות ב"כ הנתבעת, איני מוצא מקום שלא לקבל את המסמכים אותם הגיש ב"כ התובע בדבר ימי היעדרותו מהעבודה של התובע מפאת מצבו הרפואי ובדבר ערכם הכלכלי של ימי המחלה אותם ניצל. מדובר במסמכים שנראים על פניהם מסמכים רשמיים של חברת החשמל, ואין להניח כי עדות עורכיהם היתה מעלה או מורידה לעניין תכנם. בנוסף, טענות התובע באשר למשך היעדרותו מעבודתו נתמכות בקביעותיו של פרופ' סלעי בחוות דעתו אודות תקופות אי הכושר המלא והחלקי, ומכאן שהתובע הוכיח כנדרש את תקופת אי הכושר לה הוא טוען.
5. לעניין ערכם של ימי המחלה יש לזכור כי ימי המחלה אינם רק בעלי שווי כלכלי לפי אפשרות פדיונם בעת הפרישה לגמלאות – אזי ערכם הכספי עשוי להשתנות בהתאם להיקף הימים אותם ניצל התובע בפועל – אלא שהם מהווים גם סוג של ביטחון סוציאלי ליום סגריר, אם חלילה יימנע מהתובע בעתיד להופיע לעבודתו בעטיה של מחלה כלשהי. בנסיבות אלה מקובל עליי טיעון ב"כ התובע באשר לפיצויים המגיעים לתובע בגין עצם הפסד ימי המחלה.
6. יחד עם זאת, ובהתייחס לטענתו הנוספת של ב"כ התובע אודות ירידה ברמת השתכרותו של התובע בתקופת אי הכושר, הרי שעל אף שהיתה ירידה מסוימת בשכר אותו קיבל התובע בתקופת אי הכושר, שכרו השנתי בשנים הרלוואנטיות (2008-2007) לא נפגע. מכאן, שהפגיעה ברמת השתכרותו של התובע, בהיבט זה, היתה על פני הדברים פחותה במידה ניכרת מהפגיעה הנטענת על ידי בא-כוחו. בנסיבות אלה, הדרך הנכונה לילך בה בפסיקת הפיצויים בראש נזק זה היא בסכום גלובאלי, שנוכח מכלול הנסיבות שפורטו לעיל אני מעמידו על סכום כולל של 40,000 ₪.

(2) הפסדי השתכרות לעתיד (כולל פנסיה ותנאים סוציאליים):

1. נכותו התפקודית של התובע הינה בשיעור של 7.5%. בשיעורי נכות נמוכים כגון דא נוהגים בתי המשפט לפסוק פיצויים בגין הפסדי השתכרות לעתיד – לרבות בגין פגיעה בפנסיה ובתנאים הסוציאליים – בסכום גלובאלי, להבדיל מסכום על פי חישוב אקטוארי. על אחת כמה וכמה שדרך זו ראויה כאשר מדובר, כבענייננו, במקרה בו הנפגע המשיך לעבוד באותה עבודה בה עבד עובר לתאונה ושכרו לא פחת; ובעניינו של התובע דנא לא זו בלבד ששכרו לא פחת, במהלך השנים הארוכות שחלפו מאז מועד התאונה, אלא שכאמור הוא זכה להערכה על תפקודו ואף קודם בדרגות. יחד עם זאת, גם במצב דברים כזה נהוג לפסוק את הסכום הגלובאלי בשיעור של כמחצית מהסכום המתקבל בחישוב אקטוארי (ר' למשל ע"א 7950/02 קלישבסקי נ' לוין ואח' (2007), בו צוין כי "נתוני המקרה דנן ובייחוד העובדה שהמערערת המשיכה לאורך שנים מאז התאונה להיות מועסקת באותו מקום עבודה בלא ששכרה נפגע, מצדיקים בהחלט את חישוב הפיצוי בגין הפסד השתכרות לעתיד באופן גלובאלי", ובהמשך הועמד סכום הפיצויים על מחצית סכום החישוב האקטוארי; שם, בפסקאות 9-8 לפסק הדין).
2. ב"כ התובע טען בסיכומיו כי "לנכותו של התובע כתוצאה מהתאונה השפעה ישירה על יכולת צבירת זכויותיו הפנסיוניות, וזאת נוכח מגבלותיו הגופניות המשפיעות באופן ישיר על קידומו והתפתחותו בעבודתו" (ר' בסעיף 82 לסיכומיו), אלא שטענות אלה אינן מפנות לראיות כלשהן. לא למותר להזכיר, בהקשר זה, כי הראיות, שהוצגו כאמור מתוך תיקו האישי של התובע בחברת החשמל, סותרות חזיתית את הטענות הנ"ל ואילו התובע, שנטל ההוכחה רובץ לפתחו, אף לא טרח להביא ראיות לסתור. זאת ועוד: פרופ' סלעי קבע בהקשר זה, בחוות דעתו, "איני צופה החמרה בעתיד... או מגבלה לעבודתו" (ר' בפרק "דיון ומסקנות" בחוות הדעת), והדברים מדברים בעד עצמם.
3. בנסיבות אלה – תוך שאני מתחשב בשיעור נכותו התפקודית של התובע, בשיעור השתכרותו הממוצע ובגילו; כמו גם בעובדה ששכרו של התובע לא נפגע, שהוא קודם בעבודתו ושאין לפניי אינדיקציה כלשהי באשר לחשש לפיטורין – אני קובע את הפיצויים בראש נזק זה בסכום כולל של 110,000 ₪.

(3) הוצאות רפואיות וכלליות (לעבר ולעתיד):

1. בראש נזק זה עותר ב"כ התובע לפסיקת פיצויים עבור תשלומים בגין השתתפות עצמית בשל ביקורים אצל רופאים, רכישת תרופות, טיפולים רפואיים לרבות בדיקות, טיפולי פיזיותרפיה ורפואה משלימה וכן הוצאות בגין הנסיעות לטיפולים והוצאות נלוות; והכל בסכום של 7,000 ₪ לעבר ובסכום של 50,000 ₪ לעתיד.
2. יחד עם זאת, התובע צירף לתצהירו קבלות בגין הוצאות בסך 1,600 ₪ בלבד (ר' נספח י"ב לתצהירו, הכולל שתי קבלות בגין התייעצות רפואית עם רופאים, בסך כולל של 1,500 ₪, וקבלה אחת נוספת בגין רכישת צווארון קשיח, בסך של 100 ₪). טענת ב"כ התובע בסיכומיו היא, כי הגם שהתובע לא השכיל לשמור את מלוא הקבלות בגין ההוצאות שהוצאו על ידיו, התובע מעריך את כלל הוצאותיו, לעבר, בסכום של 7,000 ₪. בנוסף, נוכח מצבו הרפואי של התובע, אין זה מן הנמנע כי בעתיד הוא יידרש להוצאות נוספות, לרבות בגין תשלומים מוגדלים על ביטוחי בריאות, וזאת בשל מצבו הרפואי הלקוי. לפיכך מבוקשת, כאמור, פסיקת סכום גלובאלי נוסף של 50,000 ₪ לכיסוי הוצאותיו של התובע בעתיד.
3. על פי הדין זכאי התובע לקבל את הטיפולים הרפואיים הדרושים לו במסגרת קופת החולים בה הוא חבר. אמנם במסגרת זו נדרשים תשלומים נלווים שונים, אך בהתחשב בפגיעה במקרה דנא הסכומים להם עותר התובע הינם על פני הדברים סכומים החורגים מגדר הסביר. יתר על כן, וזו הנקודה העיקרית כאן: פרופ' סלעי קבע, בחוות דעתו, "איני צופה החמרה בעתיד או צורך בטיפולים רפואיים אורתופדיים..." (ר' בפרק "דיון ומסקנות" בחוות הדעת) וממילא ברור שאין מקום לפסיקת הוצאות רפואיות לעתיד בגין התאונה דנא. בנסיבות אלה אני קובע את הפיצויים בראש נזק זה בסכום כולל של 5,000 ₪.

(4) עזרת הזולת לעבר ולעתיד (לעבר ולעתיד):

1. בראש נזק זה עותר ב"כ התובע לפסיקת פיצויים בגין עזרת צד שלישי מוגברת, הנדרשת לתובע בגין התאונה בעבודת משק הבית, לעבר ולעתיד, בסך של 2,200 ₪ לחודש לפחות; סך אשר מבטא לדידו עזרה בהיקף של פעמיים בשבוע לחמש שעות, בצירוף נסיעות, דמי ביטוח, פנסיה וביטוח לאומי. בנוסף, לצורך כיסוי הוצאות בגין שירותי שליחים וביצוע קניות, מתבקש סך נוסף של 100 ₪ לשבוע. לבסוף מתבקשת, בהקשר זה, גם פסיקת הוצאות בגין עזרת בעלי מקצוע בביצוע עבודות של שיפוץ הבית וגינון הגינה, וזאת בסכום גלובאלי נוסף של 70,000 ₪ לפחות.
2. דא עקא, שלא הובאו לפניי ראיות כלשהן לביסוסן של בקשות אלה, כגון קבלות או ראיות אחרות אודות ההוצאות הנטענות. בנוסף, אשת התובע לא הופיעה להעיד לפניי ובעדותו של הבן הסתבר כי במועד התאונה הוא היה חייל בשירות חובה בצה"ל והגיע הביתה רק פעם בחודש או מעט יותר כך שעל פני הדברים יכולתו למסור מידע בעניינים אלה הינה מוגבלת (ר' בפרוטוקול, עמ' 32 שורה 28 ואילך). זאת ועוד, בחקירתו הנגדית של התובע הסתבר כי היקף העסקת העזרה בבית לא השתנה לאחר התאונה ובעטייה (שם, עמ' 52 שורה 1 ואילך); וממילא שאין בסיס ראייתי לבקשותיו הנ"ל של התובע.
3. יחד עם זאת יש ליתן את הדעת, בהקשר דנא, לעובדה שהתובע שהה באי כושר מלא תקופה ממושכת למדי, ובנסיבות אלה מן הראוי לפסוק לו פיצויים בגין עזרת הזולת, אם גם בסכום גלובאלי. בנסיבות אלה, תוך התחשבות במכלול נסיבות העניין כפי שפורטו לעיל, בתקופת הנכות הזמנית אותה קבע פרופ' סלעי ובשיעור נכותו הרפואית הצמיתה של התובע, כמו גם בעובדה שלא הובאו ראיות של ממש להוצאות האמורות, אני פוסק לתובע פיצויים בראש נזק זה בסכום כולל של 10,000 ₪.

(5) כאב וסבל:

1. בעטיה של התאונה נגרמה לתובע נכות רפואית צמיתה בשיעור של 7.5%. בנוסף, התובע נותח ואושפז בבית החולים למשך 4 ימים. בהתאם לנתונים אלה, על פי הוראות תקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), תשל"ו-1976, זכאי התובע לפיצוי בראש נזק זה בסכום של 13,850 ₪.

ו. סוף דבר:

1. סיכומו של דבר הוא, כעולה מכל המקובץ, שאני פוסק בזה לתובע פיצויים בגין הנזקים שנגרמו לו בעטיה של התאונה דנא, בהתאם לראשי הנזק השונים, כדלקמן:

הפסדי השתכרות לעבר 40,000 ₪

הפסדי השתכרות לעתיד (כולל פנסיה ותנאים סוציאליים) 110,000 ₪

הוצאות רפואיות וכלליות (לעבר ולעתיד) 5,000 ₪

עזרת הזולת (לעבר ולעתיד) 10,000 ₪

כאב וסבל 13,850 ₪

סך הפיצויים בגין התאונה 178,850 ₪

1. הנתבעת תשלם אפוא לתובע, בגין התאונה דנא, פיצויים בסכום כולל של 178,850 ₪.

בנוסף, הנתבעת תשלם לתובע הוצאות משפט (אגרה וכן ההוצאות ששילם התובע, על פי החלטות בית המשפט, לעדים מר וייס ופרופ' סלעי) וכן שכר טרחת עו"ד בשיעור של 13% מסכום הפיצויים שנפסקו, בתוספת מע"מ.

הסכומים האמורים יישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל.

ניתן היום, ‏יום ראשון י"ז אדר תשע"ה, ‏08 מרץ 2015, בהיעדר הצדדים.