לפני בקשת הנתבע והתובע שכנגד ( להלן: "המבקש" ) למחיקת כתבי הטענות של התובעים והנתבעים שכנגד ( להלן: "המשיבים" ), תביעה שהגישו נגד המבקש, בגין מה שלטענתם הינו הפרת חסיון עו"ד לקוח . המשיבים טוענים לחייב את המבקש לשלם להם פיצוי בגין הנזק שנגרם להם כתוצאה מהפרת החיסיון ע"י המבקש ואילו המבקש, בתביעה שכנגד טוען ללחייב את המשיבים לשלם לו כספים בגין העילות המפורטות בכתב התביעה שכנגד.

ביום 24.11.10 הוגשה ע"י המבקש בקשה לזימון עדים, לרבות זימון המשיבים. מספר ימים לפני תחילת שלב ההוכחות במשפט, עתרה המשיבה לקיים את הדיונים בעניינה בהעדרה בשל מצבה הרפואי .

בית המשפט בהחלטתו מיום 20.1.11 קבע, כי המשיב איננו פטור מהתייצבות ואילו על המשיבה להציג תעודה רפואית.

לדיון שהתקיים ביום 23.1.11 לא התייצבו המשיבים ולא נמסרה תעודה רפואית בנוגע למצבה של המשיבה. בשל אי התייצבותו של המשיב במועד זה נמחק תצהירו של המשיב.

על אף הוראת בית המשפט, עד יום 8.2.11 לא הוגשה תעודה רפואית בעניינה של המשיבה ובית המשפט, שוב הורה על הגשת תעודה רפואית בעניינה של המשיבה עד ליום 20.2.11. ביום 20.2.11 הוגש תיעוד רפואי בעניינה של המשיבה לעיון בית המשפט בלבד. תוך שב"כ המשיבים מציין בהודעתו כי : "כעולה מן המסמכים הרפואיים המצורפים להודעה זו , גב' שחם סובלת ממצב קליני ונפשי מורכב, בנסיבות אלה שב והנחה אותה הרופא המטפל להמנע מנסיעות וממצב של מתח נפשי, מטבע הדברים, מר שחם איננו יכול להותירה לבדה במצב זה והוא תומך בה למסייע בכל הנדרש..."

ביום 8.1.12 ניתנה החלטת בית המשפט בה התבקשה התייחסות המשיבים לאפשרות "חקירתה של התובעת באמצעות וידאו קונפרנס ו/או בדיקתה ע"י מומחה מטעם בית משפט..." התייחסות המשיבים לבקשה לא התקבלה.

ביום 18.1.12 ניתנה החלטת בית המשפט לפיה "...התובעים לא התייצבו לחקירה למרות דרישת הנתבע והתובע שכנגד. תצהירו של התובע נמחק זה מכבר, עקב אי הופעתו לדיון. התובעת לא הגישה תצהיר, אך נדרשה לחקירה על ידי הנתבע והתובע שכנגד. התובעת הגישה תעודה רפואית, שלא ניתן ללמוד ממנה בהכרח שאינה יכולה להגיע לדיון. עם זאת, איני רואה לנכון למחוק את כתבי הטענות של התובעים והנתבעים שכנגד 1-2, אך אציין, כי לאי הופעתם להעיד ולהחקר יינתן משקל בסיום ההליך ומתן פסק הדין..."

מראיות חדשות שהתקבלו במסגרת הליך אחר בו מתנהלת תביעה אחרת כנגד המשיבים, התברר כי המשיבים טסו ליפן וחזרה לצרפת, כעולה מצילום נטוריוני של דרכון המשיבה שהוגש לבית המשפט המחוזי . לשיטת המבקש, ראיה זו מעידה, כי המשיבים שיקרו לבית המשפט באשר לסיבת אי התייצבותם לדיונים, ואף תמכו שקריהם במסמכים רפואיים כוזבים, לשיטת המבקש.

במצב דברים זה, של אי התייצבות המשיבים לאורך זמן לדיונים בניגוד להחלטות בית משפט תוך יצירת מצג שקרי, לשיטת המבקש, הינה לפי תקנה 474 לתקנות סדר הדין האזרחי, כאי התייצבות כלל, גם אם עורך דינם התייצב. לשיטת המבקש, במצב זה עומדות בפני בית המשפט שתי אפשרויות, למחוק או לדחות את התביעתם.

המשיבים בתגובתם מבקשים, כי בית המשפט ידחה את הבקשה שכן לשיטתם לא מתקיימים התנאים לדחיית תובענה בשל אי התייצבות לדיון, כפי שנקבעו ברע"א 1958/00 אריה נדב נ' סלון מרכזי למכונות כביסה ואח' פ"ד נה(5) 43.

המשיבים טוענים, כי הוכיחו את קיומה של עילה בת תביעה שעשויה להקים זכות לסעד, שכן הוכיחו את קיומם של יחסי עו"ד לקוח בין הצדדים ואת הפרת חובות האמון והסודיות המתחייבים מהיחסים הללו. המשיבים הוכיחו בראיות ועדויות שהחצגו במשפט את תביעתם, גם אם עדותם שלהם לא תישמע.

באשר לתנאי השני לפיו אי ההתייצבות איננו תולדה של תקלה בלתי מכוונת מצד התובע , כי אם הבעה של זלזול חמור ומופגן כלפי בית המשפט. המשיבים טוענים כי העובדה שהמשיבה לא שעתה להמלצת רופאיה, וטסה למס' ימים ליפן לאחר שהות ממושכת ביותר בצרפת אינה מלמדת, כי המסמכים הרפואיים שהוגשו לבית המשפט אינם נכונים ואינם משקפים את ההמלצה הרפואית שניתנה למשיבה בזמנו. המשיבים טוענים, כי ההמלצה הרפואית התייחסה גם למתח הנפשי שבמסירת עדות.

עוד נטען, כי את המשיבים מייצגים עורכי דין שמתייצבים לדיונים ודואגים כי עדים מטעם המשיבים יתייצבו לדיון ולכן לא ניתן לטעון כי מדובר בעלי הדין הנוקטים בזלזול מופגן ומתמשך בהליך המשפטי.

המבקש בתשובתו, דוחה את האמור בתגובה וטוען כי בר"א 1958/00 עוסקת בנסיבות אחרות ולא במצב דוגמת המקרה דנן. שכן שם מדובר באירוע נקודתי של אי התייצבות לדיון שלא נבע מזלזול חמור ומופגן בבית המשפט תוך שימוש באמתלות שקריות. לטענתם, אי התייצבות המשיבים תפגע בזכות הקנויה למבקש להוכיח הגנתו ואת תביעתו שכנגד באמצעות עדות המשיבה.

השאלה העולה מטיעוני הצדדים הנה משמעות אי התייצבותם לדיון של המשיבים על בסיס טענה לא נכונה לכאורה.

תקנה 157(3) לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת כי:

"...התייצב הנתבע ואילו התובע לא התייצב לאחר שנמסרה לו הודעה כראוי, רשאי בית המשפט, לפי בקשת הנתבע, למחוק את התובענה או לדחותה. הגיש הנתבע תביעה שכנגד, רשאי הוא להוכיח אותה עד כמה שנטל ההוכחה עליו, ואז יהא זכאי לסעד המבוקש ולכל סעד מתאים אחר..."

cפסיקת בית המשפט העליון נקבע, כי מטרת הסעיף הנה "ליתן בידי בית המשפט כלי שיבטיח את ניהולו היעיל והתקין של הדיון, ללא עיכובים בלתי נחוצים, כדי למנוע פגיעה בבעל הדין שכנגד, בבית המשפט ובאינטרס הציבורי..." רע"א 3522/10 גני עינב (בניה מעולה) בע"מ נ' יאיר בן דוד.

הנסיבות בהן תתקבל בקשה לדחיית תובענה בשל אי התייצבות לדיון נקבעו ברע"א 1958/00 נדב נ' סלון מרכזי למכונות כביסה וטלויזיה בבית אל על פ"ד נה(5) 43 ( להלן: "פס"ד נדב" )

"... הלכה היא כי אי-התייצבות לדיון אינה מהווה, כשלעצמה, עילה לדחייה של התובענה, אלא בנסיבות חריגות ביותר. בפרט נקבע, כי דינה של תובענה להידחות מחמת אי-התייצבות התובע בהתקיים שני תנאים מצטברים: האחד, כי ברור על פני הדברים כי אין בכוחו של התובע להצביע על עילה בת-תביעה העשויה להקים זכות לסעד, ועל-כן דחיית התובענה ממילא לא תגרום לעיוות-דין; שנית, כי אי-ההתייצבות איננה תולדה של תקלה בלתי מכוונת מצד התובע, כי אם הבעה של זלזול חמור ומופגן כלפי בית-המשפט. יפים לעניין זה דבריו של השופט בך:

"כאשר ניתן פסק-דין בהעדר צד, ואותו צד הגיש בקשה לבטל את פסק הדין על-פי תקנה 227 לתקנות סדר הדין, הרי שיבדוק בית המשפט בעיקר שתי שאלות:

(1) האם יש למבקש סיכויי הצלחה – אם יבוטל פסק הדין?...

(2) מהי הסיבה, אשר בגללה לא הייתה הופעה מצד המבקש? שאלה זו פחות חשובה מהשאלה הראשונה, אך גם היא בעלת משקל..."

כאשר הרציונל לכך הנו :

"...בדחייתה של תובענה מטעמים שבסדר הדין, אשר אינם יורדים לגופה של העילה המשפטית הנטענת בה, יש כדי לגרום לפגיעה קשה בזכות הגישה לערכאות, שהינה זכות יסוד. החלטה שיש בה כדי לשלול את מימושה של זכות יסוד זו שקולה מבחינת תוצאתה האופרטיבית לשלילת הזכות המהותית שמכוחה מבקש אדם סעד מבית-המשפט, וזאת אף בלי להיזקק לבחינת העילה הנטענת לגופה. תוצאה זו קשה היא, ויש בה, במידה רבה, כדי לסכל את תכליתו הבסיסית ביותר של ההליך השיפוטי להכריע בסכסוכים בהתאם לזכויותיהם המהותיות של בעלי-הדין ולהביא לאכיפת שלטון החוק. יתרה מזאת, בית-המשפט, ככל רשות שלטונית אחרת, מחויב לעשות שימוש בסמכויותיו באופן העולה בקנה אחד עם עקרון המידתיות. בהקשר הנדון משמעות הדבר היא שגם אם נתקיימו התנאים הפורמאליים לדחיית התובענה, אין בכך משום סוף פסוק. שומה על בית-המשפט להוסיף ולבחון אם קיימים אמצעים חלופיים העשויים אף הם לרפא את הנזק שנגרם על-ידי הפגם הדיוני, אך בכוחם למזער את הפגיעה בזכות היסוד. בפרט, בדרך-כלל ראוי הוא כי בית-המשפט יחייב את הצד המפר בתשלום הוצאות המשקפות את הנזק שנגרם על-ידיו, אך בה בעת יאפשר לו להמשיך ולנהל את ההליך ולמצות את יומו בבית-המשפט..." ברע"א 1958/00 נדב נ' סלון מרכזי למכונות כביסה וטלויזיה בבית אל על פ"ד נה(5) 43

ג

ד

ה

ו

ז

לגופו של עניין ובכפוף להלכה הפסוקה מצאתי, כי לא התקיימו התנאים למחיקת התביעה.

הבקשה מתבססת על ראיה חדשה שהובאה לידיעת בית המשפט בנוגע לטיסתה של המשיבה ליפן על אף מצבה הרפואי ,שבעטיו טענה, כי איננה יכולה להתייצב לדיונים בתביעה שהגישה. מכיוון שאי ההתייצבות נעשתה בניגוד להחלטה שיפוטית כמוה כאי התייצבות לדיון, כאמור בתקנה 157 לתקנות סד"א ,מתבקש בית המשפט לדחות ו/או למחוק את כתב התביעה של המשיבים.

ההלכה הפסוקה קובעת, כי אי התייצבות לדיון תביא לדחיית בנסיבות חריגות ביותר כמפורט בפס"ד נדב. במקרה דנן טוען ב"כ המשיבים, כי המשיבים הוכיחו עילת תביעה העשויה להקים לצדדים את הסעד המבוקש ומכאן נגזר, כי דחיית התביעה תגרום לעיוות דין , לא מידתי.

גם בנסיבות בהן מתקיים התנאי השני לדחיית התביעה ונראה , כך המבקש, כי בנסיבות המתוארות עולה, שהמשיבה מפגינה זלזול כלשהו כלפי בית המשפט ללא סיבה סבירה ,אזי לא מתקיימים שני התנאים הנדרשים לדחיית התביעה.

במקרה דנן יכול בית המשפט לעשות שימוש באמצעי חלופי לריפוי הנזק שנגרם בשל אי ההתייצבות ובמילותיה של כב' השופטת דורנר בפס"ד נדב "...ראוי הוא כי בית המשפט יחייב את הצד המפר בתשלום הוצאות המשקפות את הנזק שנגרם על ידיו, אך בה בעת יאפשר לו להמשיך ולנהל את ההליך ולמצות את יומו בבית המשפט..."

מבלי לפגוע דבר בעניין התייחסות התובעים (משיבים) לניהול ההליך, ומבלי לקבוע כל ממצא, אני דוחה את הבקשה ללא צו להוצאות

ניתנה היום, כ"ב אלול תשע"ב, 09 ספטמבר 2012, בהעדר הצדדים.