לפני בקשת התובעים ( להלן: "המבקשים" ) לעיון מחדש בהחלטתי מיום 1.6.14, בה קבעתי, כי מסיכומי המבקשים יוצאו נספחים א' ו-ב' וימחק סעיף 4, הדן בסתירה בין סעיף 6 לתצהיר עדותו הראשית של הנתבע ( להלן: "המשיב" ) לבין האמור באיזכורים שונים המפורטים בסעיף.

במסגרת הבקשה נטענו מס' טענות:

1. נטען כי אין למחוק את נספח ב' , פרוטוקול עדותה של גב' שפיגל ( להלן: "הפרוטוקול" ) מסיכומי המבקשים, כיוון שלא ניתן היה להגיש אותו קודם לסיכומים לאור החלטת כב' בית המשפט המחוזי שניתנה לבקשת המבקשים כאן ( ראה פיסקה 5 לבקשה לעיון חוזר ), אשר אסרה על העברת הפרוטוקול לתיקים אחרים. רק ביום 15.12.13 הותרה העברת הפרוטוקול. בקשתם הינה

לדון מחדש בצירוף המסמך, בשל טעות קולמוס של בית המשפט ,לפיה נרשם כי עדותה של גב' שפיגל הנה משנת 2011 כאשר ע"פ נספח ב' הנו משנת 2012, מועד שלשיטת המבקשים הנו לאחר חקירת המשיב. לטענתם, לא ניתן היה לאמת את המשיב עם האמור בו היות והאחרון נחקר ע"י ב"כ המבקשים כבר ביוני 2012. כן נטען, כי פרוטוקול העדות היה תחת צו האוסר העברתו לתיק אחר ע"פ החלטת בית המשפט המחוזי. עוד נטען כי רק ביום 15.12.13 הותר למבקשים לעשות שימוש בפרוטוקול בהתאם להחלטת בית המשפט המחוזי.

לגרסת המבקשים, לפרוטוקול זה חשיבות רבה, היות ועדותה סותרת לחלוטין את עדות המשיב ביחס לטענות המבקשים כלפיו. עדותה של גב' שפיגל מחזקת, לגרסתם, את טענותיהם לגבי הפרת חיסיון ולעניין הכספים ששולמו במסגרת הסכם הפשרה שלטענתם מקורם לא בהסכם ההלוואה.

2. נטען כי אין למחוק את איזכורי ההחלטות ופסקי הדין שפורטו בסעיף 4 לסיכומים, כיוון שחלקם פסקי דין חלוטים ( ת"א 14536/07, בש"א 176108/04 בת"א 17411/02 וע"א 10738/04 ) אותם ניתן לצטט. המבקשים משאירים לשיקול דעת בית המשפט את ההחלטה הנוגעת לת"א 4171-10-13 והקובלנה שהוגשה ללשכת עורכי הדין.

נטען כי איזכור ת"א 29783-06-13 נועד רק לצורך הזמת טענת המשיב בס' 6 לתצהירו, לפיה לא הועלו כנגדו טענות כדוגמת הטענות נשוא התיק שבכותרת ולכן יש להתירו.

לטענת המבקשים, מדובר בהחלטות שיפוטיות חלוטות ( בש"א 176108/04 בת"א 17411/02) ובפסק דין חלוט שהוגש לתיק בית המשפט, לכן יש להתיר את איזכורו ( ת"א 14536/07 ). כן מדובר בהחלטות ביניים שאין איסור להגישן ( ראה החלטת ביניים מיום 3.2.14 בת"א 4171-10-13 וד"מ 131/13 ), שנועדו אך לצורך הזמת טענות המשיב בסעיף 6 לתצהיר עדותו הראשית.

לגבי צירוף כתב התביעה בת"א 29783-06-13 שצורף כנספח א' לסיכומי המבקשים, מדובר בתביעה שהוגשה בשנת 2013 לאחר חקירת המשיב. לפי המבקשים, מדובר באיזכור כתב התביעה בלבד לצורך הזמת טענות המשיב לפיהן לא הועלו כנגדו טענות מהסוג הנטען ע"י המבקשים.

לצירוף בש"א 176108/04 נטען כי מדובר בפסק דין חלוט שאין מניעה להגישו והוא סותר את טענת המשיב בתצהיר העדות הראשית כאילו לא הוגשה נגדו תביעה אזרחית ע"י לקוחותיו.

המשיב אשר עותר לדחיית הבקשה, טוען, שהבקשות החילופיות לעיון מחדש ולצירוף ראיות הן, הלכה למעשה, ערעור על החלטות בית המשפט. לגרסתו, לא הוצגו נסיבות חדשות שמצדיקות עיון מחדש בהחלטה, או צירוף ראיות חדשות במסגרת סיכומי הצדדים, ולכן יש לדחות את הבקשה.

לטענת המשיב פרוטוקול עדותה של גב' שפיגל הנו מיום 11.11.12 ואילו הנתבע בתיק זה נחקר ביום 22.11.12, כך שיכלו המבקשים לפנות בבקשה להגשת פרוטוקול העדות בטרם חקירת הנתבע ומשלא עשו כן יש לדחות את בקשתם.

עוד טוען המשיב, כי המבקשים אינם מבקשים להביא את פסקי הדין וההחלטות כאסמכתות משפטיות אלא כראיות נוספות אותן אין להתיר.

דיון:

לעניין הבקשה לעיון מחדש בהוצאת פרוטוקול עדותה של גב' שפיגל, מצאתי כי אין מקום לערוך דיון חוזר ולחילופין להתיר את הגשת פרוטוקול העדות כראיית הזמה, שכן מדובר בטעות קולמוס בהחלטתי הקודמת, שאין בה כדי לשנות את מצב הדברים היות והליך ההוכחות בתיק הנוכחי הסתיים ביום 12.3.14, קרי, כשנה וחצי לערך לאחר עדותה של גב' שפיגל בבית המשפט המחוזי ולא כפי שנטען.

טענת המבקשים, לפיה העברת פרוטוקול עדותה של גב' שפיגל מבית המשפט המחוזי לתיק זה לא התאפשרה לאור החלטת בית המשפט המחוזי שאסרה זאת, נדחית, שכן החלטת בית המשפט המחוזי ניתנה ביוזמת המבקשים מיד לאחר מסירת עדותה של גב' שפיגל. כב' השופט בכר קבע בהחלטתו, לבקשת התובעים מיום 11.11.12 , "ללא בקשה מתאימה , לא יועברו הפרוטוקולים מדיון זה לכל הליך אחר" ( ראה הסייפא לנספח ב' ) , כך שאין למבקשים להלין אלא על עצמם. הם עתרו למתן צו האוסר על העברת הפרוטוקול, ועתה עותרים, ללא הסבר מניח את הדעת לצירופה כראיה מפריכה לסיכומים.

ברעא 800/14 - קרגל בעמ נ' י.א. אריזות שיווק (1988) בעמ, תק-על 2014(2), 7618(21/05/2014) חזר בית המשפט העליון על ההלכה הפסוקה בנוגע להגשת ראיות מפריכות :

על פי תקנה 158(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, "בית המשפט רשאי, לפי שיקול דעתו, להרשות לתובע להביא ראיות מפריכות". הלכה פסוקה היא, כיבית המשפט לא יתיר הבאת ראיות מפריכות בתום פרשת ההגנה, "אלא במקרים יוצאים מן הכלל, כאשר התובע הופתע מטיעונו או מראיותיו של הצד שכנגד, או במקרים יוצאי דופן בהם נדרש הדבר על מנת לערער את מהימנותו של עד מעדי ההגנה" (רע"א 686/13 עמיעד מערכות מים בע"מ נ' טי אס טי סינרג'י בע"מ, פסקה 7 (17.3.2013); רע"א1412/06 סופרגז חברה ישראלית להפצת גז בע"מ נ' ש. פרידמן ש. לנדסמן הנדסת בניין בע"מ, פסקה 4 (13.7.2006) (להלן: עניין סופרגז); רע"א 1498/09 אוחיון נ' גולדפינגר, פסקה 6 (10.3.2009)). ברם, מדובר בשאלה של שיקול דעת המסור לערכאה הדיונית, וערכאת הערעור לא תתערב בהחלטתה אלא בהתקיים נימוקים כבדי-משקל (רע"א 361/81 אזו לאינ' לביא, פ"ד לח(4) 125, 130 (1984); ע"א 4494/97 סלאח נ' סלאח, פסקה 10(4.1.2000))."

בהתאם להלכה, רק במקרים חריגים , כאשר עולה מהנסיבות כי מדובר בראיה מפתיעה שהמבקשים לא היו ערים לקיומה, יתיר בית המשפט את הגשתה. לא מדובר בראיה מפתיעה, אלא בראיה שהייתה בידיעתם, והיה עליהם להגיש את הבקשה לכב' ביהמ"ש המחוזי במועד הרלוונטי בדיון בתיק שבפני, כדי ליתן למשיב את מלוא יומו.

בנסיבות בקשה זו לא מצאתי לנכון לדון מחדש בהחלטתי ולחילופין להתיר את הגשת הפרוטוקול כראיה מפריכה.

לעניין סעיף 4 לסיכומים , אני מקבלת את הבקשה לעניין איזכור ת"א 14536/07 אשר הוגש לתיק זה במהלך הליך ההוכחות.

אני דוחה את הגשת האיזכורים הנוגעים להליכים בהם פעל הנתבע כעו"ד מייצג שכן אילו אינם רלוונטים לנאמר בסעיף 6 לתצהיר העדות הראשית ( בש"א 176108/04 בתיק 174111/02 וע"א הנוגע להחלטה זו 10738/04 ).

כן אין מקום באיזכור הקובלנה שהוגשה כנגד הנתבע ע"י אחיו של התובע ו/או למסמכי נספח א' שכן הללו אינם רלוונטים לנטען בסעיף 6 לתצהיר הנתבע. למעלה מן הצורך אציין לגבי הטענה שהמסמכים סותרים את הנטען בתצהיר המשיב, אציין שהתצהיר נחתם בשנת 2010 ואילו הקובלנה וכתב התביעה מתייחסים למועדים מאוחרים למועד זה.

לפיכך הבקשה מתקבלת בחלקה בהתאם למפורט לעיל. שאלת ההוצאות תידון בסוף ההליך.

ניתנה היום, ח' תמוז תשע"ד, 06 יולי 2014, בהעדר הצדדים.