1. פתח דבר והליכים קודמים

התובע הינו מנהל ומפקח על פרויקטים בתחום הבניה. הנתבעת הינה חברה קבלנית.

התובע והנתבעת התקשרו בהסכמי שותפות לשם ביצוע פרויקטים בתחום הבניה, ביניהם בניית בית כנסת בעיר מודיעין (להלן – פרויקט בית הכנסת) ובניית בית-העם בישוב נירית (להלן – פרויקט בית העם).

התובע עתר לחייב את הנתבעת בתשלום חלקו ברווחי הפרויקטים הנ"ל בהתאם להסכמות שהיו בין הצדדים.

ביום 20.11.14 ניתן פסק דין בתיק (להלן – פסק הדין). בפסק הדין נדחתה התביעה. ביחס לפרויקט בית הכנסת נקבע, כי היה זה התובע שפרש מהשותפות – באופן חד צדדי - מטעמים של כדאיות כלכלית. עוד נקבע, כי התובע עזב את הפרויקט בטרם הושלם ולא קמה לו הזכות לקבל חלק מרווחי הפרויקט. אמנם, התובע היה זכאי לקבל שכר ראוי בגין העבודה שביצע, אך לא הובאה כל ראיה בעניין גובה השכר הראוי וממילא לא הוכח כי השכר הראוי גבוה יותר מסך של 117,856 ₪ - ששולם לו בפועל.

ביחס לפרויקט בית העם נקבע, כי הנוהג בין הצדדים היה שההתחשבנות וחלוקת הרווחים נעשתה בסיומו של כל פרויקט. בכתב התביעה, התובע לא לקח בחשבון את כלל הוצאות הפרויקט וממילא סכום התביעה הנטען בגין פרויקט בית העם לא הוכח. בעניין ההוצאות המשרדיות נקבע בפסק הדין, כי התובע לא הוכיח שנשא במימון רכישת הציוד המשרדי.

ביום 18.1.15 הגיש התובע ערעור על פסק הדין, וזה נידון במסגרת ע"א 35085-01-15. בערעור עתר התובע להורות על ביטול פסק הדין ולהשיב את התיק לבימ"ש זה לשם עריכת התחשבנות בין הצדדים. התובע טען, כי בעניין פרויקט בית הכנסת יש להורות על עריכת התחשבנות על בסיס הכנסות והוצאות הפרויקט עד למועד סיום השותפות בחודש אוגוסט 2009. בעניין פרויקט בית העם טען התובע, כי יש להורות על ביצוע התחשבנות בין הצדדים על בסיס החשבוניות המצויות בתיק ביהמ"ש. ביחס לציוד המשרדי טען התובע בערעור, כי אין חולק שהציוד המשרדי נרכש במשותף ולפיכך הוא זכאי למחצית משוויו.

ביום 25.8.15 ניתן פסק הדין בערעור. בפסק הדין בערעור הוחלט להשיב את התיק לביהמ"ש דנן לצורך עריכת התחשבנות בין הצדדים – עפ"י החומר המצוי בתיק. וזה לשון פסק הדין בערעור:

"לאחר שעיינו בכתבי הטענות ובעיקרי הטיעון, סברנו, כי יש מקום להחזיר את הדיון לבימ"ש קמא לצורך עריכת ההתחשבנות בין הצדדים עפ"י החומר שהוגש לפניו, בין אם יעשה זאת ביהמ"ש עצמו ובין אם ייעזר במומחה לצורך כך, לפי שיקול דעתו. המדובר לגבי כל אחד משני הפרויקטים.

עולה מהאמור לעיל, כי לדעתנו, היה מקום לעריכת התחשבנות ולקבוע את זכאותו של המערער, ככל שההתחשבנות תעלה שהיו רווחים.

אשר לפרויקט בית הכנסת - ברור כי יש לערוך את ההתחשבנות לשלב שבו הסתיימה השותפות. דהיינו, שלב סיום השלד.

השאלה אם ניתן לערוך התחשבנות כזו וכיצד, תיקבע ע"י ביהמ"ש, וכאמור לפי שיקול דעתו בסיוע של איש מקצוע.

אנו לא סבורים כי יש מקום להביא ראיות נוספות, למעט חוו"ד מומחה שימנה ביהמ"ש קמא.

אין צו להוצאות.

העירבון יוחזר.

משבוטל למעשה פסה"ד, יבוטל צו ההוצאות שנפסק בבימ"ש קמא".

ביום 3.9.15, ובהתאם לאמור בפסק הדין בערעור, מונתה רו"ח חמוטל כהן כמומחית מטעם ביהמ"ש (להלן – רו"ח כהן).

ביום 10.3.16 הוגשה ונסרקה לתיק הממוחשב חוות דעתה של רו"ח כהן (להלן – חוות הדעת). הצדדים שיגרו לרו"ח כהן שאלות הבהרה. תשובות לשאלות ההבהרה הוגשו ונסרקו לתיק הממוחשב ביום 9.5.16. ביום 14.11.16 התקיים דיון הוכחות. בדיון זה חקרו ב"כ הצדדים את רו"ח כהן על האמור בחוות דעתה ובתשובותיה לשאלות ההבהרה. בסיומו של הדיון הוריתי על הגשת סיכומים, ואלו הוגשו.

2. דיון והכרעה

2.1 חוות הדעת

בטרם מסרה רו"ח כהן את חוות דעתה, פנתה רו"ח כהן לביהמ"ש בשאלות הבהרה ביחס לגדר ההתחשבנות, שעליה לבצע בין הצדדים, ומהו החומר שבו ניתן להיעזר לצורך עריכת חוות הדעת. בהחלטתי מיום 9.11.15 נקבע:

"האמור בפסק דינו של בית המשפט המחוזי ברור. בהתאם לאמור שם יש לערוך התחשבנות בנוגע לשני הפרוייקטים. ככל שהדברים נוגעים לפרוייקט בית הכנסת נקבע, כי את ההתחשבנות יש לערוך עד מועד סיום השלד. אין משמעות הדבר, כי חשבונית, שהונפקה לאחר מכן, אך נוגעת לתשלום בגין בנייתו של השלד, לא תיכלל בהתחשבנות. בכל הנוגע לנטען כנגד חשבוניות פיקטיביות, לאחר הגשת חוות הדעת, ובמידת הצורך, העניין ידון על ידי. לא ניתן עתה להכריע בשאלת האותנטיות של החשבוניות. הדבר ייעשה, כאמור לעיל, לאחר קבלת חוות הדעת, ובמידת הצורך.

אשר על כן, המומחית בחוות דעתה תתייחס לכלל החומר שבפניה, כאשר בנוגע לפרוייקט בית הכנסת תלקחנה בחשבון רק חשבוניות, הנוגעות להוצאות בגין בניית השלד, ולא להוצאות בגין שלבים מאוחרים יותר של הבניה".

על דברים דומים חזרתי גם בהחלטתי מיום 28.12.15 – שם הובהר, כי החומר, שיוצג בפני רו"ח כהן, יהיה רק החומר המצוי בתיק ביהמ"ש. שוב נשנו הדברים בהחלטתי מיום 8.2.16.

בפתח חוות הדעת מצאה לנכון רו"ח כהן לציין:

"נדרשתי להתייחס אך ורק לחומר המצוי בתיק בית המשפט, ללא אפשרות לבקש לעיין במסמכים נוספים. לאור האמור, יצוין כי בבחינת ההוצאות נסמכתי על חשבוניות שהוצגו לי, מבלי לבדוק את האמור בהן (לדוגמא באמצעות בחינת תעודות משלוח, הזמנות עבודה וכד'). כמו כן, בחלק מהחשבוניות, לא צוין מפורשות לאיזה אתר בנייה הן מתייחסות, לאור האמור, במקרים בהם לא היתה לי דרך חלופית להניח דעתי, כי אכן מדובר בפרויקט זה או אחר, לא לקחתי בחשבון חשבוניות אלה".

על הקושי בשימוש אך ורק בחומר שהוגש לתיק ביהמ"ש, העירה רו"ח כהן גם בעדותה בפני (עמ' 23 לפרוטוקול, שורות 11-18):

"שוב אחזור על מה שאמרתי קודם, החומר שהוצג בפני היה מאד מאד מוגבל. חוות הדעת הזאת לא היתה פשוטה לעריכה, הן מהיבט כמות החומר שהוצג ועל החוסר על אף הכמות שהוצגה. אתה וודאי זוכר שבתחילת התהליך פניתי לצדדים עוד לפני שידעתי שאני אמורה להתבסס על החומר המצוי בתיק בלבד, וביקשתי כרטסת הנה"ח וכו', פניתם לבית המשפט ונאמר לי להתייחס לחומר הקיים בלבד. ציינתי מפורשות בחוות הדעת שלקחתי בחשבון את החשבוניות שהוצגו בפני הן בצד ההכנסות והן בצד ההוצאות, כמובן רק אם היה מדובר בעבודות שלד בקשר לבית הכנסת. מעבר לזה, לא היה לי חומר להתבסס עליו על מנת להגיע להחלטות חד משמעיות".

בעניין זה אין לי אלא לשוב להוראות פסק הדין, שניתן בערעור, במסגרתו נקבע במפורש:

"יש מקום להחזיר את הדיון לבימ"ש קמא לצורך עריכת ההתחשבנות בין הצדדים עפ"י החומר שהוגש לפניו... אנו לא סבורים כי יש מקום להביא ראיות נוספות, למעט חוו"ד מומחה שימנה ביהמ"ש קמא".

לפיכך, ולמרות שיתכן כי חומר הראיות שהוגש בתחילת הליכי אלו היה חסר או חלקי, אך במסגרת ההליכים, שלאחר מתן פסק דינה של ערכאת הערעור, ולנוכח האמור בפסק הדין שם, לא היה מקום להתיר עריכת מקצה שיפורים. ההתחשבנות היתה צריכה להיערך על בסיס החומר שהיה מצוי בתיק ביהמ"ש – וחומר זה בלבד.

ואלו המסקנות הסופיות אליהן הגיעה רו"ח כהן בחוות הדעת (עמ' 13):

"בהתאם לבדיקותיי, התרשמתי כי פרויקט בית הכנסת במודיעין אכן הסתיים בהפסד לצדדים, אך לא הוצגו אסמכתאות מספקות כדי לקבוע את היקפו המדויק. באשר לפרויקט בית העם בנירית, בהתאם לאסמכתאות שהוצגו בפני וטענות שיכולתי לקבל, הרווח שהופק מפרויקט זה עומד על 375,323 ₪".

בהמשך, ולאחר שהוגשו לרו"ח כהן שאלות ההבהרה מטעם ב"כ הצדדים, שינתה רו"ח כהן את מסקנותיה ביחס לרווחים, שהניב פרויקט בית הכנסת וקבעה שהפרוייקט הסתיים בהכנסות נוספות בסך של 428,602 ₪ (סעיף 3.2 לתשובות לשאלות ההבהרה) כתוצאה מכך הסתיים הפרוייקט ברווח. נתוני הרווחים שהניב כל אחד מהפרויקטים יסקרו בהרחבה בהמשך.

עוד בעניין חוות הדעת כדאי לציין את שאלת סיווג החשבוניות שהוצגו לרו"ח כהן ביחס לפרויקט בית הכנסת. כאמור בפסק הדין בערעור, יש לערוך את ההתחשבנות בין הצדדים בנוגע לפרויקט בית הכנסת, עד לשלב סיום בניית השלד. רו"ח כהן קיבלה לעיונה את כל החשבוניות בפרויקט בית הכנסת. לצורך עריכת חוות הדעת היה צורך להבחין בין החשבוניות הנוגעות לעבודות שעד לסיום הקמת השלד ובין החשבוניות הנוגעות לעבודות מאוחרות יותר. הדברים נעשו ע"י רו"ח כהן.

אמנם רו"ח כהן איננה מהנדסת בניין וסיווג עבודות הבנייה לאלו הנוגעות עד לסיום הקמת השלד ולאלו שנוגעות לשלבים מאוחרים יותר אינם בתחום מומחיותה הספציפי. בהגינותה, אישרה זאת רו"ח כהן בעדותה בפני (עמ' 26 לפרוטוקול, שורות 4-6):

"כמו שציינתי אני לא מהנדסת ולא מתיימרת להיות מהנדסת, עשיתי את חוות הדעת למיטב ידיעתי ותוך כדי עבודה התייעצתי עם קבלנים, ובהתאם לכך כללתי בחוות הדעת את החשבונית הזו כחלק מהעבודות".

ובהמשך (שורות 27-29):

"אני חושבת שקונסטרוקציה היא חלק משלד, זה לא נחשב בעייני עבודת גמר, ומעבר לזה אין לי מה להוסיף. אם מהנדס יגיד אחרת אני אשנה את חוות דעתי".

חרף דברים אלו, אין בכך כדי לפסול את סיווגן של החשבוניות, אשר נערך ע"י רו"ח כהן לצורך הכנת חוות הדעת. סיווג החשבוניות בהתאם לביצוע העבודות איננה שאלה שבמומחיות. ידיעותיה של רו"ח כהן וניסיונה העשיר, כפי שפורטו בחוות הדעת בתשובות לשאלות ההבהרה ובעדותה בפני מספיקים על מנת לאשר סיווג החשבוניות כאמור, מה גם, שרו"ח כהן התייעצה עם בעלי מקצוע, כפי שהעידה. יתירה מכך, איש מן הצדדים לא ביקש מבעוד מועד, ובטרם הוגשה חוות הדעת, למנות מומחה בתחום הבניין לצורך ביצוע המיון הנדרש. טענות בעניין המיון והסיווג, שערכה רו"ח כהן, וכן טענות בעניין כישוריה ומומחיותה לערוך סיווג זה, הועלו לראשונה לאחר קבלת חוות הדעת. ממילא יש לדחות הטענה הגורפת והכללית נגד המיון והסיווג של החשבוניות, שנערכו ע"י רו"ח כהן.

למרות הקשיים, שפורטו לעיל, חשוב לציין, כי חוות הדעת שהגישה רו"ח כהן הינה רחבה, מפורטת ומנומקת. רו"ח כהן נתנה מענה מנומק על שאלות הבהרה רבות מאוד, שהועברו אליה. היא הפגינה בקיאות רבה בחומר הראיות, שהוצג בפניה. רו"ח כהן נחקרה על חוות הדעת וכן על התשובות לשאלות ההבהרה, ונתנה מענה מפורט כראוי.

בנסיבות העניין, ומשמדובר בחוות דעת מעמיקה ומפורטת, שהושלמה בתשובות לשאלות ההבהרה ובעדותה של רו"ח כהן בפני, מצאתי שיש לאמץ את כל האמור בחוות הדעת.

נפנה כעת לדון בהתחשבנות ביחס לכל אחד מהפרויקטים.

2.2 פרויקט בית הכנסת

בחוות הדעת נקבע, כי ההכנסות מפרויקט בית הכנסת, כפי שנמצאו ע"י רו"ח כהן, עומדות על סך כולל של 4,708,286 ₪. הוצאות הבניה (ללא הוצאות משרדיות), כפי שנמצאו ע"י רו"ח כהן, עומדות על סך כולל של 5,373,856 ₪. לאחר הפחתת כלל ההוצאות מסך הכנסות פרויקט בית הכנסת, מצאה רו"ח כהן, כי מפרויקט בית הכנסת נגרם הפסד (רווח שלילי) בסך של 665,570 ₪.

כאמור לעיל, במסגרת התשובות לשאלות ההבהרה, תיקנה רו"ח כהן את מסקנות חוות דעתה ביחס להכנסות מפרויקט בית הכנסת, ובהתאמה גם את הרווח שהניב הפרויקט. בעניין זה אפנה לסעיף 3.2 לתשובות רו"ח כהן לשאלות ההבהרה שם נכתב:

"בהתאם לכל האמור בסעיף 3.1 לעיל, אני סבורה כי יש לתקן את הכנסות הפרויקט, כפי שהן כלולות בחוות הדעת, באופן שיש להוסיף להן סך של 428,602 ₪".

בסופו של דבר, בסעיף 4.2 לתשובות לשאלות ההבהרה קבעה רו"ח כהן, כי הרווח שהניב פרויקט בית הכנסת עומד על סך כולל של 215,428 ₪ - וזאת מבלי שנלקחו בחשבון טענות התובע, כי חלק מהחשבוניות, שהציגה הנתבעת בגין הוצאות בנוגע לפרויקט בית הכנסת, הן מזויפות. יוער, כי התובע העלה טענה זו כבר בכתב התביעה, וטען, כי חלק מהחשבוניות מזויפות (סעיף 2.3.2 לכתב התביעה המתוקן), אלא שטענה זו לא נדונה בפסק הדין שעה שטרם בוצעה התחשבנות. ככל שטענת הזיוף תילקח בחשבון, ולא יופחת מסכום ההכנסות סכום החשבוניות, שלגביהן הועלתה טענת הזיוף (שמסתכמות בסך של 279,355 ₪), יעמדו הרווחים מפרויקט בית הכנסת על סך כולל של 494,783 ₪.

אין חולק, כי בהסכם השותפות בין הצדדים הוסכם, כי רווחי פרויקט בית הכנסת יתחלקו בין הצדדים באופן הבא: 35% לתובע ו- 65% לנתבעת (ראה עמ' 4 לפסק הדין, שורות 18-24).

להלן אציג את גובה חלקו של כל אחד מהצדדים ברווחי פרויקט בית הכנסת:

זה המקום להזכיר, כי התובע אישר, שקיבל כבר על חשבון עבודתו בפרויקט בית הכנסת סך כולל של 117,856 ₪ (ראה סעיף 2.4 לכתב התביעה המתוקן וכן עמ' 5 לפסק הדין, שורות 19-21).

2.2.1 חשבוניות מזויפות

כאמור לעיל, התובע טוען, כי חלק מהחשבוניות שהוצגו ע"י הנתבעת כהוצאות של פרויקט בית הכנסת הן חשבוניות מזויפות, וכי אין להכיר באמיתות אותן חשבוניות כמייצגות סכומי הוצאות ואין להפחית את הסכומים הנקובים בהן מהכנסות הפרויקט. הנתבעת טוענת, כי אין מקום כעת לדון בטענת זיוף החשבוניות, שהעלה התובע (סעיף 2.7 לסיכומי הנתבעת). יש לדחות את טענת הנתבעת בעניין זה.

המחלוקת בין הצדדים הושבה לביהמ"ש דנן כדי להכריע בהתחשבנות בין הצדדים. חלק בלתי נפרד מביצוע ההתחשבנות הוא דיון והכרעה בשאלת האותנטיות של כל אחת מהחשבוניות, שנטען כי היא מייצגת הוצאה כלשהי ביחס לפרוייקט. בעניין זה כבר נקבע על ידי בהחלטתי האמורה לעיל מיום 9.11.15, כי שאלת אמיתותן של החשבוניות השונות תידון ותוכרע לאחר קבלת חוות הדעת. בזמנו, ובסמוך לאחר מן החלטה זו, לא הועלתה ע"י מי מן הצדדים כל טענה בעניין זה. ממילא יש לדחות טענות הנתבעת, ולדון ולהכריע בטענת הזיוף.

2.2.1.1 חשבונית 274 של הספק אסיל עמאר

במסגרת כלל החשבוניות, שהוצגו ע"י הנתבעת לשם הוכחת סך ההוצאות הוצאות בגין פרויקט בית הכנסת, הוצגה פעמים חשבונית, שהוצאה לנתבעת ע"י אסיל עאמר בניה ושיפוצים בע"מ, והנושאת את המספר הסידורי 274. התאריך הנקוב בחשבונית הוא 11/2/10. בפרטי החשבונית נכתב: "עבור מקדמה ע"ח עבודות טיוח בהכנסת (כך במקור – נ"ש) אשכנז בוכמן מודיעין". אלא מה? החשבונית הנ"ל הוצגה פעמיים בין החשבוניות של הוצאות הפרויקט – פעם אחת ע"ס של 2,500 ₪ ופעם אחת ע"ס של 22,500 ₪ (ראה נספח 23 לתצהיר העדות הראשית מטעם הנתבעת, עמ' 238 ו-282 לסריקה בתיק הממוחשב). עיון בשני המסמכים מלמד, כי מדובר באותה חשבונית בדיוק, אלא שבאחד מעותקיה הוספה לה הספרה 2 פעם נוספת בתחילת הסכום. כאשר העיד נציג הנתבעת – מר רוני רייגן (להלן – מר רייגן) – הוא נדרש לתת הסבר בעניין זה. בתשובתו אמר מר רייגן, שהוא אינו ידוע מי שינה את החשבונית (ראה עמ' 12 לפרוטוקול, שורות 8-26). יוער, כי הנתבעת לא התייחסה לטענת זיוף ביחס לחשבונית זו בכתב סיכום טענותיה, וממילא גם שם לא ניתן הסבר להגשתה של אותה חשבונית פעמיים, תוך שבכל אחד מהעותקים הסכם שונה.

כאמור, עיון בחשבונית מראה בבירור, כי המדובר באותה חשבוניות בדיוק, כאשר באחד מעותקיה שונה סכום החשבונית והוגדל פי עשרה סכום ההוצאה. כאמור לעיל, מר רייגן לא נתן הסבר כלשהו לדברים. בנסיבות העניין, שוכנעתי, כי אין להתיר ניכוי כלשהו מההכנסות בגין חשבונית זו על שני עותקיה, כאשר מאזן ההסתברויות נוטה לקבלת טענת התובע בדבר היותה של החשבונית מזויפת. ממילא יש להפחית מסכום ההוצאות סך של 2,500 ₪ וסך נוסף של 22,500 ₪, ובסך הכל 25,000 ₪. ממילא יגדל הרווח בהתאם.

2.2.1.2 חשבונית 326 של הספק "טיב וטוב"

התובע טוען, כי יש לגרוע מחשבוניות הוצאות פרויקט בית הכנסת גם את חשבונית מס' 326 של הספק "טיב וטוב" בסך 150,000 ₪ בתוספת מע"מ ובסך הכל 173,250 ₪. התובע טוען, כי למרות שבכותרת החשבונית נרשם, כי התשלום ניתן "עבור עבודות גמאר (כך במקור – נ"ש) בית כנסת בוכמן מודיעין", רו"ח כהן סיווגה את החשבונית כמתייחסת לעבודות הקמת השלד. במענה לטענה זו, הבהירה רו"ח כהן, כי סיווגה את החשבונית כחלק מהוצאות פרויקט הקמת השלד, וזאת לאחר עיון בפירוט החשבון, שנערך על ידי הנתבעת עצמה, וצורף כנספח 25 לתצהיר הנתבעת וכנספח 4 לתשובות רו"ח כהן לשאלות ההבהרה, ולא רק מעיון בכותרת החשבונית (ראה תשובה 2.3.2 לתשובות לשאלות ההבהרה). העולה מן הדברים, כי סיווג החשבונית ככזו המשתייכת לעבודות השלד בוצע במקרה זה על ידי הנתבעת עצמה, מבלי שגירסתה בעניין זה הוכחה, וכאשר הכיתוב בחשבונית עצמה עומד בסתירה לטענת הנתבעת. חרף זאת הסתמכה רו"ח חשבון על דבריה של הנתבעת בעניין זה. אינני סבור, כי יש לקבל בעניין זה טענת הנתבעת, העומדת בסתירה לכתוב על גבי החשבונית עצמה. יתירה מכך, מר רייגן אישר בעדותו בפני מיום 19.2.14, כי המדובר בתשלום עבודות עבודות גמר (עמ' 16 לפרוטוקול, שורה 14).

לפיכך נראה, כי יש לגרוע סכום חשבונית זו מסך הוצאות הפרוייקט המוכרות. יש, איפוא, להפחית מסכום ההוצאות המוכרות סך של 150,000 ₪. ממילא יגדל הרווח בהתאם.

2.2.1.3 חשבוניות נוספות בגין עבודות שלד

התובע ביקש לגרוע מהחשבוניות גם את חשבונית 331 של הספק "טיב וטוב" וכן שלוש חשבוניות נוספות של הספק "אסיל עאמר". זאת מחמת הטענה, כי כל אלו הוצאו בגין עבודות, שהיו אמורות להתבצע ע"י הקבלן "כוכבי הצפון", שביצע את כל עבודות השלד בפרויקט בית הכנסת, ולא על ידי מוציאי החשבוניות הנ"ל. דין טענות אלו להידחות. מדובר, למעשה, בטענות זיוף, שמופנות כלפי אותם קבלנים/ספקים, שהוציאו את החשבוניות האמורות. נטען, כי החשבוניות פיקטיביות, והוצאו בגין עבודות שלא בוצעו ע"י מוציאי החשבוניות. מדובר בטענת תרמית, שרף ההוכחה הנדרש בעניינן הוא גבוה. במקרה זה, התובע לא הרים את הנטל, שהיה מוטל עליו, ולא הוכיח את טענות הזיוף, שלא התבססה על ראיות של ממש. התובע נמנע מלהציג חשבוניות, שהוצאו על ידי אחרים בגין אותן עבודות. כך גם נמנע התובע מהעדת נציג הקבלן "כוכבי הצפון", שלטענת התובע היה זה שביצע בפועל את אותן עבודות.

בעניין רף ההוכחה הנדרש בטענות זיוף ומרמה ראה האמור בע"א 9178/12, המכללה האקדמית הערבית לחינוך חיפה נ' ח'יר, ניתן ביום 24.9.15:

"במקרים שבהם מועלת טענת מרמה, או זיוף על-ידי אחד הצדדים (בין אם מדובר בתובע, או בנתבע), מוטל עליו נטל השכנוע להוכיח את טענתו. בפסיקה נקבע כי אף שהנטל לגבי טענות מסוג זה הוא של מאזן הסתברויות, כנהוג במשפט האזרחי – רף הראיות הנדרש לגבי טענת מרמה, שהיא טענה בעלת היבט פלילי, הינו גבוה יותר ומחייב את בית המשפט לבחון את הראיות בזהירות יתרה".

לנוכח האמור לעיל, דין טענות אלו להידחות.

2.2.3 הכנסות נוספות

לבסוף טען התובע, כי לאחר הגשת שאלות ההבהרה, שינתה רו"ח כהן את חוות דעתה ביחס לרווחי פרויקט בית הכנסת והכירה בהכנסות נוספות בגין הפרויקט, שלא נלקחו בחשבון קודם לכן (רו"ח כהן הכירה בהכנסות נוספות בגין החודשים ינואר, מרץ, אפריל, מאי וספטמבר 2010). התובע טוען, כי רו"ח כהן לא הכירה בהכנסות, שהוצגו ביחס לחודשים יוני ויולי 2010.

בעניין זה יש להפנות לתשובות רו"ח כהן לשאלות ההבהרה, שם הסבירה מדוע אין לשנות את רווחי הפרויקט בעניין דרישות תשלום אלו (תשובות 3.1.5, 3.1.6 לשאלות ההבהרה):

"3.1.5 דרישת תשלום יוני 2010

בגין דרישת תשלום זו לא הופקה חשבונית על ידי הנתבעת. איני יכולה לקבל את טענת התובע לפיה, יש להניח כי דרישת תשלום זו נפרעה אף אם לא הופקה חשבונית וזאת בהסתמך על פירעונות דרישות תשלום מאוחרות יותר, מבלי שנכלל בהן אזכור לחוב.

אסביר כי עצם פירעון של דרישת תשלום מאוחרות יותר, אינה מעידה או יכולה להיות אסמכתא לפירעון בפועל של דרישת תשלום מוקדמת יותר. מצב כזה של פירעון חוב שוטף בקיומו של חוב עבר מתקיים חדשות לבקרים, הן במגזר העסקי והן במגזר הפרטי ובמסגרת עבודתי אני נתקלת בו באופן תדיר.

...

3.1.6 דרישת תשלום יולי 2010

בדומה לדרישת תשלום לחודש יוני 2010, לא הופקה בגינה חשבונית על ידי הנתבעת. מהסיבות האמורות בסעיף הקודם, איני יכולה לקבל את טענת התובע לפירעון דרישת תשלום זו ולפיכך, גם במקרה זה אין מקום לתיקון הכנסות הפרויקט, כפי שנכללו בחוות הדעת".

אינני סבור, כי יש במקרה זה לדחות מסקנותיה של המומחית. לא הוצגה ראיה כלשהי להוכחת כניסת התקבולים הנטענים. מעולם, גם לא בגלגולו הקודם של התיק, לא הוצגה שאלה בעניין זה בפני עד הנתבעת, מר רייגן.

ממילא אין מקום לדחות את מסקנות רו"ח כהן בעניין זה, ודין טענות התובע בעניין זה להידחות.

2.2.4 סיכום ביניים פרויקט בית הכנסת

כאמור לעיל, רו"ח כהן מצאה, כי בהתעלם מטענות התובע עמד הרווח בפרוייקט בית הכנסת על סך של 215,428 ₪. מצאנו, כמפורט לעיל, כי יש להוסיף לסך זה שני סכומים עקב קבלת טענות לדחיית הוצאות נטענות בסך של 25,000 ₪ ובסך נוסף של 150,000 ₪. ממילא יעמוד הרווח מפרוייקט בית הכנסת על סך של 390,428 ₪.

אין מחלוקת, כי בהתאם למוסכם בין הצדדים זכאי התובע ל-35% מהרווחים מפרוייקט בית הכנסת. הסכום לו זכאי התובע עומד על סך 136,650 ₪. כאמור לעיל, התובע אישר, שקיבל כבר על חשבון עבודתו בפרויקט בית הכנסת סך כולל של
117,856 ₪ (ראה סעיף 2.4 לכתב התביעה המתוקן וכן עמ' 5 לפסק הדין, שורות 19-21). ממילא זכאי התובע לתשלום נוסף בגין פרוייקט בית הכנסת בסך 18,794 ₪.

2.3 פרויקט בית העם

רו"ח כהן מצאה, כי הרווח שהניב פרויקט בית העם, עומד על סך כולל של 375,323 ₪. רו"ח כהן התייחסה בהרחבה – הן בחוות הדעת והן בתשובות לשאלות ההבהרה - לאופן חישוב ההוצאות, שיש לנכות מהכנסות הפרויקט. כמו כן התייחסה רו"ח כהן בחוות הדעת לסתירה בין שני נתונים סותרים, שהוצגו בפניה ע"י הנתבעת ביחס להכנסות פרויקט בית העם, ונימקה את קביעותיה בעניין זה.

אין מחלוקת בין הצדדים, כי בהתאם להסכמות ביניהם, התובע זכאי ל-27% מרווחי הפרויקט (ראה עמ' 3 לפסק הדין, שורה 8).

התובע טוען, כי יש להוסיף להכנסות פרויקט בית העם סך נוסף של 173,160 ₪ בתוספת מע"מ ובסך הכל 200,000 ₪ (חשבונית מס' 43). לטענת התובע, רו"ח כהן שגתה, כאשר לא לקחה בחשבון את ההכנסות המנויות בחשבונית 43 הנ"ל תוך הסתמכות על טעות שנפלה במכתבו של ב"כ התובע לרו"ח כהן (סעיף 13 לסיכומי התובע). יש לדחות הטענה. סכום ההכנסות מהפרוייקט, 2,302,935 ₪, מגובה באישור מזמינת העבודה, נירית ישוב קהילתי כפרי אגודה שיתופית בע"מ, המצורף כנספח יא לכתב ההגנה. נתון זה, שמגובה בראיה אובייקטיבית, ועליו הסתמכה רו"ח כהן בחישוב הרווח (עמ' 11 לחוות הדעת), לא הופרך על ידי התובע, ועל כן יש לדחות טענותיו בעניין זה.

לנוכח סכום הרווח, 375,323 ₪, ולנוכח שיעור חלקו של התובע ברווח, 27%, זכאי היה התובע לקבל בגין פרוייקט בית העם סך של 101,337 ₪. התובע אישר, שקיבל על חשבון סכום זה סך של 104,058 ₪ (עמ' 7 לפסק הדין, שורות 7-8). ממילא על התובע להשיב לנתבעת בגין תשלום ביתר עבור פרויקט בית העם סך של 2,721 ₪.

3. סיכום

נקבע לעיל, כי בגין פרוייקט בית הכנסת על הנתבעת לשלם לתובע סך של 18,794 ₪. עוד נקבע, כי בגין פרויקט בית העם על התובע להשיב לנתבעת סך של 2,721 ₪. העולה מכך, כי התובע זכאי לקבל מהנתבעת סך של 16,073 ₪.

אשר על כן, הנתבעת תשלם לתובע סך של 16,073 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התביעה, 7.12.09, ועד התשלום המלא בפועל.

משנדחתה התביעה ברובה הגדול, אין צו להוצאות.

ניתן היום, ד' אדר תשע"ז, 02 מרץ 2017, בהעדר הצדדים.