הצדדים ופתח דבר

התובע הינו מנהל ומפקח על פרויקטים בתחום הבנייה. הנתבעת הינה חברה קבלנית.

התובע והנתבעת התקשרו בהסכמי שותפות לשם ביצוע פרויקטים בתחום הבניה, ביניהם בניית בית כנסת בעיר מודיעין (להלן – פרויקט בית הכנסת) ובניית בית עם ביישוב נירית (להלן – פרויקט בית העם).

התובע עותר לתשלום חלקו ברווחי הפרויקטים הנ"ל בהתאם להסכמות, שהיו בין הצדדים.

טענות התובע

ביחס לפרויקט בית הכנסת, הוסכם בין הצדדים, כי התובע יהיה זכאי ל-35% מרווחי הפרויקט. רווחי פרויקט בית הכנסת, עד לסיום שלב הקמת שלד המבנה, אז פורקה השותפות בין הצדדים, עמדו ע"ס של 966,760 ₪. חלקו של התובע, בניכוי הסכומים שכבר שולמו לו, מסתכם בסך של 220,500 ₪.

ביחס לפרויקט בית העם, הוסכם בין הצדדים, כי התובע יהיה זכאי ל-27% מרווחי הפרויקט. רווחי פרויקט בית העם עמדו ע"ס של 899,322 ₪. חלקו של התובע, בניכוי הסכומים שכבר שולמו לו, מסתכם בסך של 136,059 ₪.

במסגרת ניהול הפרויקטים רכשו הצדדים, במשותף, ציוד משרדי, אשר נותר במשרדי הנתבעת. שווי חלקו של התובע בציוד עומד על סך של 17,249 ₪.

סך כל הסכומים הנתבעים ע"י התובע עומד על 373,808 ₪.

טענות הנתבעת

התובע הפר את הסכמי השותפות בהפרות מהותיות וגרם, במעשיו ובמחדליו, לנזקים כבדים. התובע דורש כספים בגין "שותפות פעילה", למרות שבפועל נטש את ניהול הפרוייקטים.

התובע קיבל כספים על חשבון הרווחים העתידיים, שהיו אמורים להתקבל בגין הפרויקטים. מדובר בכספים, שהתובע קיבל ביתר, ועליו להשיבם. כמו כן, התובע מתעלם מחובותיו להשתתף בהוצאות הרבות שהוצאו במהלך ביצוע הפרויקטים, אשר שולמו בפועל על ידי הנתבעת בלבד.

טרם התקיימה ההתחשבנות הסופית ביחס לפרויקטים, על כן לא ניתן לקבוע את גובה הרווחים, אם בכלל ישנם כאלה.

ביחס לפרויקט בית הכנסת –

• שלד המבנה לא נבנה ע"י הנתבעת ולכן התובע אינו זכאי לשכר בנוגע לבניית השלד. הקמת שלד המבנה ארכה למעלה משנה בעוד שהתובע עסק בפיקוח על הפרויקט רק במשך ארבעה חודשים בלבד, וגם זאת רק יום בשבוע למשך מספר שעות.
• ההכנסות מפרויקט בית הכנסת להן טוען התובע, אינן הכנסות של הנתבעת בגין הפרויקט אלא תשלום שהועבר על ידי מזמינת העבודה לספקים אחרים באמצעות הנתבעת.
• התובע לא שילם את עלויות התקורה בהן התחייב לשאת. הנתבעת מבקשת לקזז סך של 72,000 ₪ מכל סכום שיגיע לתובע, אם יקבע כי אכן מגיע לו סכום כלשהו.
• עוד בטרם נערכה התחשבנות סופית עם המזמינה והספקים השונים, התובע כבר קיבל מהנתבעת סך של 101,600 ₪ ביתר ועליו להשיב סכום זה.

ביחס לפרויקט בית העם –

• אכן בהתאם להסכמות בין הצדדים, התובע זכאי ל-27% מרווחי הפרויקט, אך זאת לאחר ניכוי מלוא ההוצאות מההכנסות.
• אמנם ההכנסות בגין הפרויקט הסתכמו בסך של 2,679,525 ₪, אך טרם הסתיימה ההתחשבנות הסופית עם הספקים וטרם נודע הסכום הסופי של ההוצאות בפרויקט. מסיכום ביניים של הכנסות והוצאות הפרויקט עולה, כי הפעילות בפרויקט לא הניבה רווחים אלא הפסד, ועל התובע להשיב כספים שניתנו לו ביתר.

הנתבעת נשאה בהוצאות משרד ובהוצאות נוספות, שנגרמו עקב מעשיו ומחדליו של התובע או עקב אי השתתפות התובע באותן הוצאות, הוצאות בהן היה אמור להשתתף. הנתבעת מבקשת לקזז מכל סכום שיפסק לטובת התובע, אם אכן ייפסק, סך של 228,9354 ₪ בגין הוצאות אלו (ראה סעיף 55 לכתב ההגנה המתוקן).

דיון והכרעה

פרוייקט בית הכנסת

התובע טוען, כי קיבל הודעה מהנתבעת על סיום השותפות ביום 1.8.09 (ראה סעיף 1.6 לתצהיר עדותו של התובע). התובע לא תמך טענה זו באסמכתא כלשהי וכן לא ציין מה היתה העילה, שנטענה על ידי הנתבעת כעילה לסיום השותפות. יתירה מכך, בעדותו בפני סתר התובע את טענתו, ואמר, כי היה זה הוא שהחליט לסיים את פעילותו במסגרת השותפות משיקולים של כדאיות כלכלית (עמ' 11 לפרוטוקול, שורות 1-2):

"עזבתי מהסיבה שהתמעטו הפרוייקטים ולעמותת בוכמן אזל הכסף וביקשה להפסיק את הפרוייקט, בזמן שהשלד נגמר".

הדברים תואמים את עדותו של מר רוני רייגן, הבעלים והמנהל של הנתבעת (להלן – מר רייגן), אשר הצהיר בתצהיר עדותו (סעיף 72), "ביום 1.8.09 בחר נועם (התובע – נ"ש) משלא נראו רווחים עתידיים לנטוש את השותפות ...". אמנם במקום אחר מצהיר מר רייגן (סעיף 41 לתצהיר עדותו), כי התקבלה החלטה משותפת של הצדדים לסיום השותפות ופירוקה.

נראה, כי לנוכח הודאתו המפורשת של התובע עצמו, כי בכל הנוגע לפרוייקט בית הכנסת, פרש מהשותפות באופן חד-צדדי, יש לאמץ גירסה זו של התובע עצמו, ולפיה פרש מהשותפות בפרוייקט בית הכנסת משיקולי כדאיות כלכלית.

ביחס לפרויקט בית הכנסת, חתמו הצדדים ביום 11.3.09 על "הסכם התקשרות – בית כנסת בוכמן מודיעין" (להלן – הסכם ההתקשרות). עותק ההסכם צורף כנספח ה לתצהיר עדותו של התובע, וכך נכתב שם בנוגע לחלוקת הרווח:

"חלוקת רווח

לאחר כל ההוצאות, תשלומי קבלנים, ספקים, משרד וכדומה הקשורים לפרויקט זה בכל סוג שהוא כדלקמן:

רייגן הנדסה 65%

נועם אוחנה 35%".

מנוסח הסעיף עולה, כי חלוקת הרווחים מפרויקט בית הכנסת תתבצע רק לאחר ניכוי כל ההוצאות בגין הפרוייקט. הווה אומר, זכותו של התובע לקבלת חלק מרווחי הפרוייקט היתה אמורה להתגבש רק לאחר סיום פרויקט בית הכנסת, לכשיוודע ההיקף המלא של ההוצאות בגין הפרוייקט וישולמו כל התשלומים בגינו. רק אז אמורים היו הצדדים לחשב הרווחים ולחלקם בהתאם לחלוקה שנקבעה בהסכם ההתקשרות. בפרשנות זו גלום דבר נוסף, זכות התובע לקבלת הכספים הינה לאחר השלמת מלוא העבודה ונשיאה בנטל ביצועה על ידי התובע, כפי שמפורט בהסכם ההתקשרות בכל הנוגע לחלוקת העבודה בין הצדדים.

חיזוק לפרשנות זו קיים בשיטת העבודה, שהיתה נהוגה בין הצדדים, עליה העיד בפני התובע (עמ' 7 לפרוטוקול, שורות 2-4):

"ש. כשערכת את החישוב עם רונן בכל הפרוייקטים עד פרויקט בוכמן, מתי עשיתם את חלוקת הרווחים?

ת. בדרך כלל, בכל פרוייקט - בסופו".

כך נהגו הצדדים בפרוייקטים הקודמים וכך גם הוסכם לגבי פרוייקט בית הכנסת.

התובע עזב את הפרוייקט באורח חד-צדדי, כאמור לעיל, עוד בטרם התגבשה זכותו לקבלת חלק מהרווחים. התובע הפר את ההסכם באורח חד-צדדי בנטשו את פרוייקט בית הכנסת על דעת עצמו ומשיקוליו הכספיים. ממילא לא קמה לו הזכות לקבל את החלק המוסכם מרווחי הפרוייקט.

אמנם התובע היה זכאי לשכר ראוי בגין העבודה שביצע בפרוייקט בית הכנסת. אכן, גם לדברי התובע עצמו (סעיף 2.4 לכתב התביעה המתוקן), שולמו לו בגין עבודתו בפרוייקט בית הכנסת 117,856 ₪. לא הובאה כל ראיה בנוגע לגובה השכר הראוי והיותו גבוה יותר מהסכום ששולם בפועל. לכן דין התביעה, ככל שהיא נוגעת לפרוייקט בית הכנסת, להידחות.

פרוייקט בית העם

לא כך הם פני הדברים בנוגע לפרוייקט בית העם בנירית. הנתבעת טוענת, כי השותפות פורקה בהסכמה הדדית של הצדדים, פרט לפרוייקט בית העם בנירית, שלגביו היה התובע מחוייב לסיים את הפרוייקט, לרבות נשיאה באחריות לנשיאה משותפת בנטל הוצאות תיקוני הבדק (סעיף 41 לתצהיר עדותו של מר רייגן).

בנוגע לפרוייקט זה טען התובע (עמ' 11 לפרוטוקול, שורות 2-3):

"בנירית, העבודה הסתיימה והיו ביקורות של קבלת העבודה, שהם נמשכו כל פעם – נוצרה רשימת ליקויים אחרת שהיה צריך לתקן וכך זה נמשך ונמשך".

למעשה אין צורך להכריע בשאלה זו של סיבת פירוק השותפות בפרוייקט בית העם. הנתבעת, כאשר היא מעלה את הטענה, שהשותפות פורקה בהסכמה, אין היא טוענת, כי התובע ויתר על זכותו לקבלת כספים.

יחד עם זאת, גם בנוגע לפרוייקט זה, אין התובע זכאי לקבלת כספים נוספים מהטעמים שיפורטו להלן.

אמנם לא הוצג בפני הסכם בכתב בנוגע לפרוייקט בית העם, ולא הוצגה בפני ההסכמה בנוגע למועד התגבשות הזכות לקבלת חלק מהרווחים. אלא שמהנוהג שבמערכת היחסים שבין הצדדים ניתן ללמוד על תנאי ההתקשרות במקרה זה ולהשלים פרט זה בהתקשרות בין הצדדים בנוגע לפרוייקט בית העם. זאת בהתאם להוראות סעיף 26 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973, שם נאמר:

"פרטים שלא נקבעו בחוזה או על פיו יהיו לפי הנוהג הקיים בין הצדדים, ובאין נוהג כזה – לפי הנוהג המקובל בחוזים מאותו סוג, ויראו גם פרטים אלה כמוסכמים".

כאמור לעיל, הוכח כי הנוהג בין הצדדים היה, שההתחשבנות וחלוקת הרווחים נעשתה בסופו של כל פרוייקט. אז הסתיימה כבר העבודה, וכל צד נתן את חלקו בביצוע העבודה. אז גם ידועות כל ההכנסות וכלל ההוצאות.

במקרה דנן, התובע בחישוב הסכום המגיע לו, לא לקח בחשבון את מלוא ההוצאות בגין פרוייקט בית העם. כלל לא ברור, שמלא היקף ההוצאות היה ידוע במועד הגשת התביעה. התובע אישר, כי בגין פרוייקט בית העם קיבל כבר סך של 104,058 ₪ (סעיף 3.4 לכתב התביעה המתוקן). התובע לא הראה, כיצד הוא יודע שמגיע לו סכום נוסף, כאשר טרם נלקחו בחשבון כלל ההוצאות.

בעניין זה יצוטט פרוטוקול הדיון מיום 19.2.14, אז נחקר התובע בחקירה נגדית (עמ' 11 לפרוטוקול, שורות 30-32):

"ש. עובדים, תקורה, הוצאות. אתה חתום על הסכם שהרווחים יחולקו לאחר כל ההוצאות? איפה כל ההוצאות? ערבות בנקאית, הוצאות שנת בדק, תיקונים במשך 3 שנים – הכל הוכנס?

ת. (אין תשובה)".

התובע בשתיקתו ובאי מתן תשובה לשאלה מודה בכך שלא לקח בחשבון את כלל הוצאות הפרוייקט. די בכך כדי לקבוע, שסכום התביעה, הנטען בנוגע לפרוייקט בית העם, לא הוכח.

יתירה מכך, מדברי התובע ניתן להסיק, כי גם פרוייקט בית העם לא הושלם, כאשר עבודות הבדק טרם הושלמו. בעניין זה אמר התובע (עמ' 11 לפרוטוקול, שורות 2-4), כפי שהדברים צוטטו לעיל:

"בנירית, העבודה הסתיימה והיו ביקורות של קבלת העבודה, שהם נמשכו כל פעם – נוצרה רשימת ליקויים אחרת שהיה צריך לתקן וכך זה נמשך ונמשך".

משלא הושלמו מלוא העבודות בפרוייקט בית העם, ומשלא נודע מלוא סכום ההוצאות בגין פרוייקט זה, לא הוכחה זכאותו של התובע לקבלת כספים נוספים מעבר לאלו שכבר קיבל, ועל כן דין התביעה גם בנוגע לפרוייקט בית העם להידחות.

הוצאות משרדיות

התובע טוען, כי במסגרת הפעילות העסקית המשותפת של הצדדים נרכש במשותף ציוד משרדי, אשר נותר לאחר פירוק השותפות במשרדי הנתבעת. שוויו הכולל של הציוד המשרדי שנרכש עמד – לטענת התובע - ע"ס של 38,499 ₪. התובע טוען, שחלקו בציוד, בניכוי מחשב נייד שנמצא ברשותו, עומד ע"ס של 17,249 ₪ (ראה סעיף 5.3 לכתב סיכום טענות התובע).

להגנתה טוענת הנתבעת בעניין זה (סעיפים 61 ו-65 לכתב ההגנה המתוקן), כי היא זו שמימנה רכישת הציוד המשרדי, והנתבע לא זכאי לחלק כלשהו מציוד זה.

התובע לא הוכיח, כי נשא בנטל מימון רכישת הציוד המשרדי, וממילא לא הוכיח זכאותו למחצית שוויו של הציוד המשרדי. התובע צירף לתצהיר עדותו (נספחים יח/1 – יח/4) חשבוניות מס בנוגע לרכישת הציוד המשרדי. כל החשבוניות יצאו על שמה של הנתבעת או על שמו של מר רייגן. הנתבע לא הוכיח, כאמור לעיל, כי למרות זאת הוא גם נשא בתשלומים. ממילא דין התביעה גם בנוגע לרכיב זה להידחות.

סיכום

התביעה נדחית.

התובע ישא בהוצאות הנתבעת וכן בשכ"ט עו"ד בסך 25,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן היום, כ"ז חשוון תשע"ה, 20 נובמבר 2014, בהעדר הצדדים.