מבוא

1. לפניי ארבע בקשות הטעונות הכרעה.
2. בקשה 94 היא בקשתו של עו"ד מרדכי גלוסקה למנותו ככונס נכסים על שתי דירות ברח' ארנון 18 ברמת גן לצורך ביצוע החלטת בית המשפט (כב' השופטת ד' קרת-מאיר) מיום 5.8.2013, לפיה חוייבה שיכון אזרחי בע"מ (להלן: "שיכון אזרחי") לשלם לו ולעו"ד שלמה נס שכר טרחת כונסים ומנהל מיוחד בסכום כולל של כ- 800,000 ₪.
3. בקשה 201 היא בקשה של שיכון אזרחי ובעליה, יוסף דיאמנט ז"ל, למתן הוראות, בה מבוקש לחייב את עורכי הדין מרדכי גלוסקה ושלמה נס להגיש חשבונות מפורטים בנוגע לסכומים המגיעים למבקשים בקשר עם הסדר נושים שנערך בעניינה של דיור לעולה בע"מ (להלן: "דיור לעולה") ואשר במסגרתו שולמו לקופת ההסדר ומתוכה תשלומים שונים. עוד מבוקש למנות בודק חיצוני שיבדוק את הנתונים ויחווה את דעתו על החשבון הנכון שיש לבצע ביחס לסכומים להם זכאים המבקשים כהשבה בהתאם להסדר הנושים.
4. בקשה 202 היא בקשתם של עורכי הדין שלמה נס ומרדכי גלוסקה, לדחות על הסף את בקשה 201, מחמת קיומו של הפטר לגבי טענות נגד המבקשים שניתן במסגרת החלטה מיום 24.8.2010, מחמת אי ציון מען המבקשים, אי צירוף הכנ"ר כמשיב, אי גילוי דבר הגשתו של ערעור לבית המשפט העליון בענינים המועלים בבקשה 201, קיומו של הליך תלוי ועומד בבית המשפט העליון, ואי תשלום הוצאות משפט בהליכי עבר. לחלופין מבוקש לחייב את דיאמנט ז"ל ואת שיכון אזרחי, בהפקדת ערובה להוצאות המבקשים בסכום של 100,000 ₪.
5. בקשה 204 היא בקשה של שיכון אזרחי להטיל עיקול עצמי על הכספים המוחזקים על ידה, ואשר נפסקו כשכר טרחה לזכות עורכי הדין שלמה נס ומרדכי גלוסקה, בהתאם להחלטת בית המשפט מיום 5.8.2013.
6. ההכרעה בבקשות עוכבה על ידי המותב הקודם שדן בתיק עד להכרעה בבקשת פסלות שהגישו נגדו דיאמנט ז"ל ושיכון אזרחי. משנדחתה בקשת הפסלות ביום 20.1.2014, חל עיכוב נוסף, בשל פטירתו של דיאמנט ז"ל ובקשת באי כוחו למתן ארכה על מנת לברר את עמדת יורשיו בנוגע לבקשות התלויות ועומדות.
7. בסופו של דבר, משלא נמסרה עמדת היורשים, אלא נתבקשו ארכות חוזרות ונשנות, קבעתי את הבקשות לדיון באולם, במסגרתו השיבו בעלי הדין על שאלות הבהרה וכן השלימו את טיעוניהם בעל פה.
8. לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים בכתב ובעל פה, באתי לכלל מסקנה כי יש להורות על עיכוב הדיון בבקשות 201 ו- 202, כי יש להעתר למבוקש בבקשה 94 וכי יש לדחות את בקשה 204, והכל מן הנימוקים שיפורטו להלן.

בקשה 94

1. ביום 5.8.2013 חייב בית המשפט (כב' השופטת ד' קרת- מאיר) את שיכון אזרחי לשלם לעורכי הדין מרדכי גלוסקה ושלמה נס שכר טרחת כונסים ומנהל מיוחד בסכום כולל של כ- 800,000 ₪. אין חולק כי חוב זה לא שולם, למרות שבית המשפט העליון דחה ביום 31.10.2013 את בקשת שיכון אזרחי לעכב את ביצועה של ההחלטה. על רקע זה ביקש עורך דין גלוסקה למנותו ככונס נכסים על שתי דירות שבבעלות שיכון אזרחי, שיוחדו מראש לצורך תשלום שכר טרחתו ושכר טרחתו של עו"ד נס, כדי להוציא לפועל את ההחלטה מיום 5.8.2013.
2. שיכון אזרחי התנגדה לבקשה וטענה שלא זו הדרך הדיונית להוציא לפועל את ההחלטה שהשיתה עליה את החיוב בהוצאות. עוד טענה שיכון אזרחי כי יש לצרף כמשיבים לבקשה דיירים מוגנים בשתי הדירות.
3. הכנ"ר תמך בבקשה והצביע על כך ששיכון אזרחי אינה מקיימת את החלטות בית המשפט באמתלות שונות, למרות שבקשתה לעיכוב ביצועה של ההחלטה נדחתה על ידי בית המשפט העליון.
4. ביום 2.2.2014 קבע בית המשפט (כב' השופטת ד' קרת- מאיר) כי אין מניעה מלקבל את ההחלטה במסגרת תיק הפירוק וכחלק ממנו, קרי, נדחתה טענתה של שיכון אזרחי בדבר הדרך הדיונית בה נקט עו"ד גלוסקה. עם זאת, בית המשפט קבע כי על עו"ד גלוסקה להשיב על הבקשה החלופית לצרף להליך את הדיירים המוגנים.
5. בעקבות אותה החלטה הגיב עו"ד גלוסקה בענין צירוף הדיירים המוגנים, וטען כי סדר הדברים הנכון הוא רישום הערה בדבר מינויו לתפקיד כונס נכסים, הזמנת חוות דעת שמאי שיעריך את הדירות הן כפנויות והן כתפוסות, ורק לאחר מכן פנייה לדיירים המוגנים לשם קבלת עמדתם, תוך צירופם כמשיבים לכל בקשה למתן הוראות.
6. ראשית לכל, נבהיר כי אין צורך לדון בטענותיה של שיכון אזרחי בדבר נאותות ההליך, שכן אלה כבר נדחו בהחלטת המותב הקודם מיום 2.2.2014. כל שנותר לדון הוא בשאלת צירופם של הדיירים המוגנים כמשיבים לבקשה.

בענין זה, עמדתו של עו"ד גלוסקה מקובלת עליי. אכן, כנטען על ידו, סדר הדברים הנכון הוא מינויו תחילה ככונס נכסים לצורך מימוש הדירות, ורק לאחר מכן, משעה שהדירות יועמדו למכירה, יהיה מקום לקבל את עמדות הדיירים המוגנים. ודוק: עצם היותו של אדם בבחינת דייר מוגן בנכס, היא כשלעצמה אינה אמורה להקנות לו מעמד בהליכים למכירת זכויות הבעלים בנכס, ובלבד שזכויותיו כדייר מוגן בנכס לא תיפגענה. כידוע, עסקאות מכירה של זכויות בעלים בנכסים המושכרים לדיירים מוגנים נעשות כדבר שבשגרה, ואין לדייר המוגן פתחון פה להתנגד למכירה כזו כל זמן שזכויותיו כדייר מוגן נשמרות.

1. אשר על כן אני נעתר לבקשה 94. עו"ד גלוסקה מתמנה כמבוקש לתפקיד כונס נכסים על שתי הדירות ברח' ארנון 18 ברמת גן, שבבעלות שיכון אזרחי, ויפעל באופן המוצע בס' 3 לתגובתו. המינוי כפוף להפקדת התחייבות עצמית בסך 100,000 ₪.
2. שיכון אזרחי תשלם לעו"ד גלוסקה את הוצאות הבקשה בסך 5,000 ₪.

בקשות 201 ו- 202

1. במסגרת בקשה 201 ביקשו שיכון אזרחי ויוסף דיאמנט ז"ל לחייב את עורכי הדין מרדכי גלוסקה ושלמה נס להגיש חשבונות מפורטים בנוגע לסכומים המגיעים למבקשים בקשר עם הסדר נושים שנערך בעניינה של דיור לעולה, וכן למנות בודק חיצוני שיבדוק את הנתונים ויחווה את דעתו על החשבון הנכון שיש לבצע ביחס לסכומים להם זכאים המבקשים כהשבה בהתאם להסדר הנושים.
2. בעקבות בקשה זו הוגשה בקשתם של עורכי הדין גלוסקה ונס, היא בקשה 202, לסלק על הסף את בקשה 201, מחמת שלל נימוקים וטענות.
3. אין חולק כי שיכון אזרחי ויוסף דיאמנט ז"ל הגישו ערעור לבית המשפט העליון על החלטת בית המשפט (כב' השופטת ד' קרת- מאיר) מיום 5.8.2013. במסגרת ע' 14 ו- 15 לאותה החלטה, התייחס בית המשפט לטענתם של שיכון אזרחי ודיאמנט ז"ל בענין אי הגשת דו"חות על ידי בעלי התפקיד, ודחה טענה זו, במילים אלה:

"לגופו של עניין, פירטו בעלי התפקיד את הדוחות השונים אשר הוגשו על ידם כולל הדוחות הכספיים אשר נערכו.

הכנ"ר, כמי שממונה על נושא הגשת הדוחות על ידי בעלי התפקיד, הבהיר באופן חד משמעי בדיון אשר נערך במעמד הצדדים, כי קיבל מאת בעלי התפקיד את הדוחות והנתונים הנדרשים, כמו שהוא מקבל אותם בתיקים אחרים ובאותה רמת סבירות בהם נדרשים הנתונים מאת בעלי התפקיד.

מקובלת עלי לחלוטין עמדתו של ב"כ הכנ"ר כי ניסיונו של בעל המניות להיכנס לדרישות פרטניות, כפי שנעשה על ידו בבקשות אלה, הוא ניסיון להאריך את ההליכים שלא לצורך.

אינני רואה לכן מקום לקשור בין טענה כלשהי של החברה ודיאמנט- לבין החלטה בענין שכר טרחה המגיע למנהל המיוחד או לכונסים."

על החלטה זו הוגש כאמור ערעור, והוא צפוי להשמע בבית המשפט העליון בחודש ספטמבר שנה זו.

1. נתתי דעתי לטענתם של שיכון אזרחי ויורשי דיאמנט ז"ל, לפיה אין חפיפה מלאה בין הטענות המועלות בערעור לבין הטענות המועלות על ידם כיום בנוגע לאי הגשת הדו"חות, כמו גם לטענתם לפיה החלטת המותב הקודם ניתנה אך ורק בהקשר של פסיקת שכר הטרחה לבעלי התפקיד, ולא בהקשר הרחב יותר של קיום או אי קיום החובה להגיש דו"חות של בעל תפקיד, אך אני סבור כי די בחפיפה, ולו גם חלקית, הקיימת בין מה שהם טוענים בערעור, לבין מה שהם טוענים במסגרת בקשה 201, על מנת להורות על עיכוב ההליכים בבקשה 201.
2. העיקרון בדבר הליך תלוי ועומד משמעותו כי לבית המשפט נתון שיקול הדעת לעכב את הדיון בהליך אחד, כל עוד תלוי ועומד הליך דומה אחר בין בעלי הדין. הרעיון העומד בבסיס העיכוב כאמור הוא מניעת הכבדה מיותרת על היריב ומניעת הטרדה של בית המשפט בהליך כפול (אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה עשירית-תשס"ט, 2009), בעמ' 116).

בפסק דינו בעניין ע"א 9/75 שיך סולימאן מוחמד אל-עוקבי נ' מינהל מקרקעי ישראל, פ"ד כט(2) 477, 481 (1975) קבע בית המשפט העליון כדלקמן:

"כדי להחיל את עקרון "הענין תלוי ועומד" יש להוכיח את זהות העילות בשתי התובענות ... לענין זהות העילות, אין זה הכרחי, שתהיה חפיפה מוחלטת בין כל הענינים העשויים להידון בשתי התובענות. העיקר הוא, כאמור, שבשתיהן עומדת לדיון אותה סוגיה מהותית ... הרעיון העומד מאחורי הכלל של "ענין תלוי ועומד" הוא כפול -מניעת הכבדה מיותרת על היריב ומניעת הטרדה מיותרת של בית-המשפט. ... כאמור, השאלה המרכזית בשתי התביעות היא זהה. אין להכביד על בתי-המשפט בדיון מקביל באותה שאלה מהותית, שאם לא כן, שני בתי-משפט יצטרכו לשמוע בנפרד ראיות דומות וטיעונים דומים, ואף עלולים הם באותו ענין להגיע לתוצאות הפוכות."

בע"א 615/84 אברהם מרקוביץ – חברה לבנין ולהשקעות בע"מ נ' חייא סתם, פ"ד מב(1) 541, 545 (1988) קבע בית המשפט העליון כי:

"מטרתן של תקנות סדר הדין היא להבטיח ניהול משפט בצורה יעילה ולמנוע סחבת ובזבוז זמן שיפוטי מיותרים, אולם כל זאת תוך שמירה על זכותם של כל הצדדים למשפט להביא את ראיותיהם ואת טיעוניהם לפני בית המשפט בצורה מלאה ונאותה. במתן החלטותיו הדיוניות רשאי ואף חייב בית המשפט לנקוט אמצעים, כדי למנוע התדיינות שהינה אקדמית וחסרת תועלת מעשית. לעתים קרובות מתברר, שתביעה מסוימת הינה מיותרת וחסרת משמעות רק עם סיומו של הליך אחר, אשר היה עדיין תלוי ועומד לפני ערכאה של בתי המשפט כאשר הוגשה התביעה נושא הדיון. כאשר אפשרות כזאת צפויה מראש, יצדק בית המשפט, בדרך כלל, אם יסרב לדון בתביעה השנייה בטרם ניתן פסק-דין סופי בהליך האחר".

בעניננו, יש להניח כי לצורך הכרעה בערעור, יידרש בית המשפט העליון גם לשאלת תקינותם של הדו"חות שהגישו בעלי התפקיד, שהרי שיכון אזרחי ודיאמנט ז"ל טענו כבר בהקשר של הבקשה לפסיקת שכר טרחה, כי לא הוגשו דו"חות כדין. והרי שאלת תקינותם של דו"חות אלה, כמו גם עצם קיומם, היא העומדת בליבה של בקשה 201.

די בנימוק זה כדי להצדיק את עיכוב ההליכים בבקשה 201. ממילא, יש גם לעכב את ההליכים בבקשה 202, שהרי יש להניח כי לתוצאות ההליך בבית המשפט העליון עשוייה להיות השפעה של ממש על גורלה של בקשה 201, בלא קשר לשאר הטענות המקדמיות שהעלו עורכי הדין גלוסקה ונס. עיכוב ההליכים יעמוד בתקפו עד להכרעת בית המשפט העליון בערעור.

1. משלא הוכרעו בקשות 201 ו- 202 לגופן, אין צו להוצאות.

בקשה 204

1. בקשה 204 היא בקשה של שיכון אזרחי, להטיל עיקול עצמי על הכספים המוחזקים על ידה, ואשר נפסקו כשכר טרחה לזכות עורכי הדין נס וגלוסקה, בהתאם להחלטת בית המשפט מיום 5.8.2013.
2. שיכון אזרחי טוענת כי להערכתה, הסכום שהיא ודיאמנט ז"ל יהיו זכאים לקבל לאחר שבקשה 201 תוכרע לטובתם, הינו סך של כ- 9 מליון ₪, ועל מנת שניתן יהיה להבטיח את גבייתו, יש להטיל כבר עתה עיקול עצמי על הכספים המוחזקים אצל שיכון אזרחי, ואשר שומה עליה לשלמם כשכר טרחה לעורכי הדין נס וגלוסקה. לדידה, יש ראיות מוצקות המעידות כי הללו גבו ממנה ומדיאמנט ז"ל וחילקו לנושים סכומים משמעותיים בניגוד להסכם ולהסדר הנושים, ובנוסף, ישנו חשש סביר מפני הכבדה על ביצוע פסק הדין, לנוכח הסכום הגבוה בו מדובר.
3. עורכי הדין נס וגלוסקה מתנגדים לבקשה. לטענתם, הבקשה הוגשה בחוסר ניקיון כפיים, שכן אין לה כל בסיס בדין, וכל מטרתה להתחמק מקיום אחר החלטת בית המשפט מיום 5.8.2013, ולעכב בדרך לא דרך את ביצועה של אותה החלטה, לאחר שבית המשפט העליון דחה בקשה לעיכוב ביצוע של ההחלטה האמורה. בנוסף, אין להטיל עיקול זמני אלא בתביעה לתשלום סכום כסף, ואילו כאן כל שהגישו שיכון אזרחי ודיאמנט ז"ל היא בקשה להגשת דו"ח כספי, בקשה שאינה מזכה אותם בסעד של עיקול זמני. בנוסף, לא הובאה כל ראיה בדבר קיומה של הכבדה אפשרית.
4. דינה של בקשה 204 להדחות.

ראשית לכל, דומה כי יש ממש בטענתם של עורכי הדין נס וגלוסקה, כי מדובר בנסיון לא ראוי לעכב את ביצועה של ההחלטה מיום 5.8.2013, לאחר שהנסיון לעכב את ביצועה לא צלח בבית המשפט העליון.

גם לגופו של ענין, דין הבקשה להדחות. כאמור בתקנה 374 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984, לא יינתן צו עיקול זמני אלא בתובענה לסכום כסף. בעניננו, לא הוגשה תביעה כספית על ידי שיכון אזרחי ודיאמנט ז"ל, אלא רק תביעה שתחייב את בעלי התפקיד להגיש דו"ח כספי. די בנימוק זה כשלעצמו כדי לדחות את הבקשה.

1. ממילא מתייתר הצורך לדון בשאלת ההכבדה, אך נציין בהקשר זה, כי גם כאשר סכום התביעה עשוי כשלעצמו להוות אינדיקציה לקיומה של הכבדה, עדיין נדרש מבקש העיקול להראות כי אמצעיו הכספיים של הנתבע אינם מספיקים כדי לשלם את החוב הנטען, דבר שמבקשי העיקול לא טרחו לעשות בעניננו:

"מקבל אני את טענת המבקשת לפיה גובה סכום התביעה עשוי, בנסיבות המתאימות, להוות אינדיקציה לכך שאי מתן צו עיקול עלול להכביד על ביצוע פסק הדין, אך זאת כאשר עלה בידי מבקש צו העיקול להראות כי אמצעיו הכספיים של הנתבע אינם מספיקים כדי לשלם את החוב הנטען. בענייננו לא הובאו, כאמור, ראיות בעניין זה."

(רע"א 903/06 דלק - חברת הדלק הישראלית נ' אטיאס (פורסם בנבו, 2006).

ראה גם רע"א 6614/06 כפרית תעשיות (1993) בע"מ נ' ICC INDUSTRIES INC (פורסם בנבו, 2007).

1. אשר על כן, הבקשה להטלת עיקול עצמי- נדחית.
2. שיכון אזרחי תשלם את הוצאות הבקשה בסך 7,500 ₪.
3. המזכירות תשלח את ההחלטה לצדדים, ותסגור את בקשות 94 ו- 204.

ניתנה היום, ד' אייר תשע"ד, 04 מאי 2014, בהעדר הצדדים.