תביעה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה – 1975.

המחלוקת על נזק בלבד.

עובדות צריכות לעניין

1. התובע יליד 17/4/86, בן לעדה השומרונית ותושב הר גריזים, נפגע בתאונת דרכים ביום 28/6/09. התאונה אירעה כאשר נתבע 1, הנהג, איבד שליטה ברכב, התובע שישב לידו עף אל מחוץ לרכב, נפגע בראשו ואיבד את הכרתו. הוא פונה במסוק לבית חולים תל השומר כשהוא מורדם ומונשם.

2. בהדמיית מוח נמצאו שברים בגולגולת, דמם תת-דורלי ותת-עכבישי וקונטוזיות מוחיות מפוזרות. כמו כן סבל משברים בצלעות מימין , קונטוזיות ריאתיות ומשבר בהומרוס מימין שקובע באמצעות קיבוע חיצוני. התובע שהגיע לבית החולים עם מדד גלזגו 4, אושפז מחוסר הכרה במחלקה לטיפול נמרץ נשימתי, למשך כ - 3 שבועות. ב - 20/7/09 הועבר להמשך אשפוז ביחידת הטראומה, שם חל שיפור הדרגתי במצבו הנוירולוגי ועדיין נותרה חולשה בולטת בפלג גוף שמאל. ב – 10/8/09 הועבר לשיקום במרכז הרפואי "רעות". הוא התקבל בהכרה מלאה, עם דיבור תקין, עצבי ראש תקינים עם חולשה בארבעת גפיו בדרגה 4/5, כוח פרוקסימלי ביד ימין בדרגה 3/5, החזרים גידיים ותחושה תקינים, דיסמטריה במבחן אצבע – אף משמאל כשהוא נזקק לעזרה והשגחה בהליכה למרחק קצר. בהמשך האשפוז נמצא שאין חסר נוירולוגי ביד, הזזת כתף מתבצעת ללא כאבים או הגבלה, נצפו סימני איחוי סביב השבר ולפיכך הוצא הקיבוע החיצוני עם המלצה על שימוש קל ביד ובמתלה. ב – 31/8/09 השתחרר התובע מ"רעות" כשהוא נזקק לעזרה בתפקודי היומיום בשל ליקויים קוגניטיביים: הפרעה בזיכרון, בתהליכי חשיבה וקשב ובארגון ראייתי – מוטורי.

3. ב - 2/9/09 החל בשיקום במסגרת אשפוז יום ב"רעות". בקבלתו נמצאו מגבלות ביישור מרפק ובהפעלת כוח גס, ללא חסר נוירולוגי. בבדיקת מצב קוגניטיבי נמצא ליקוי בזיכרון לטווח קצר, במבחן מיני-מנטל השיג 25/30 עם ציור שעון תקין (להלן – "הציון בשיקום"), מצבו הרגשי אובחן כחרדה. בסוף אוקטובר סיים את השיקום ב"רעות" ועבר לטיפול במסגרת הקהילה. במשך הזמן השתפר תפקוד הזרוע. ב – 26/10/09 תיאר מומחה שיקום מ"רעות" קשיים בחשיבה מופשטת, ברכיבי קשב ובתפקודים ניהוליים עם דינמיקה חיובית במהלך התרגולים. במהלך שנת 2010 התלונן בקופת חולים ובמרפאת טראומה של תל השומר על הפרעה בזיכרון ובריכוז. עוד התלונן על קושי לשחק כדורגל, מצב רוח ירוד, תיאבון ירוד, הפרעות שינה ועייפות.

4. לאחר התאונה פנה התובע לענף נכות כללית במוסד לביטוח לאומי ונקבעה לו נכות משוקללת של 52%, חלקה בגין פגימות שיוחסו לתאונה.

חוות דעת מומחי בית המשפט

5. בית המשפט מינה לתובע שלושה מומחים: ד"ר אמנון ישראלי בתחום האורתופדי, פרופ' דוד ירניצקי בתחום הנוירולוגי וד"ר כמאל פרחאת בתחום הפסיכיאטרי. המומחים קבעו לתובע נכויות בהתאם לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) התשט"ז – 1956 (להלן – "התקנות").

6. נכות אורתופדית - ד"ר ישראלי מצא שהשבר החלים וקבע נכות בשיעור 5% לפי סעיף 40 (1) לתקנות בשל כאבים שמפריעים בפעילות מאומצת. בנוסף קבע אי כושר מלא ל - 4 חודשים ונכות זמנית של 20% לחצי שנה.

7. נכות נוירולוגית – בחוות דעתו מ – 10/12/12, פירט פרופ' ירניצקי את מהלך בדיקתו של התובע, ממצאי אבחון קוגניטיבי שעבר לבקשתו ואת מסקנותיו. התובע הגיע לבדיקה מלווה באביו. הוא התלונן על ביעותי לילה, בלבול, בעיות זיכרון הפוגעות ביכולתו לתפקד, כאבי ראש וכאבי גב. הבדיקה הסומטית הייתה תקינה. במבחן מיני-מנטל שערך לו, השיג התובע ציון 21/30 (נמוך מהציון בשיקום) ולא שיתף פעולה באופן מלא. לבקשתו ובהפנייתו עבר התובע אבחון קוגניטיבי כמפורט בהערכה קוגניטיבית מורחבת מיום 20/11/12 (להלן – "האבחון" או "האבחון הקוגניטיבי"). פרופ' ירניצקי מצא שבמהלך האבחון הפגין התובע שיתוף פעולה ירוד ושקיימת הטיה אשר אינה מאפשרת לגלות את התמונה האמיתית. מאחר שמדובר במצב לאחר חבלת ראש עם תלונות סומטיות וקוגניטיביות לאורך המעקב ובהתחשב בכך שההטיה אינה שוללת הפרעה מסוימת לפחות בתפקוד, העמיד את הנכות על 3% לפי סעיף 29 (11) מותאם לסעיף 34 בין א' ל – ב' לתקנות.

8. נכות פסיכיאטרית - ד"ר פרחאת עיין בין היתר באבחון ובחוות דעתו של פרופ' ירניצקי. התובע התלונן בפניו על סף גירוי נמוך, חרדה ועצב, קושי להשלים עם מצבו הרפואי, קשיי שינה בשל כאבים, עיסוק טורדני בתאונה, ונסיגה חברתית. עוד סיפר לו על ניסיונות שיקום תעסוקתי. ד"ר פרחאת ציין שמהאבחון ומחוות דעתו של פרופ' ירניצקי עלתה אפשרות להתחזות ולרווח משני. עם זאת ציין שבבדיקתו לא היה ביטוי להתנהגות כזו ולא ניתן להתעלם מהיות התאונה אירוע טראומטי משמעותי עם פגיעת ראש וחבלות נוספות אשר דרשו טיפול ממושך. הוא קבע שכתוצאה מהתאונה התפתחה אצל התובע פתולוגיה משולבת של תסמונת לאחר חבלת ראש והפרעת הסתגלות תגובתית עם סימנים פוסט טראומטיים עם סימפטומים חופפים: קשיי ריכוז וקשב, קשיי זיכרון, שינויים במצב הרוח, כאבי ראש, קשיי שינה, חוסר סבלנות ועצבנות. בשלב הראשון והחריף, מאז התאונה ועד 26/10/09 (השחרור מ"רעות"), בלטו הפרעות קוגניטיביות של אי שקט, בלבול, הפרעות זיכרון והתמצאות ועלו כדי נכות של 100%; בשלב השני מאז ועד הביקור במרפאת טראומה ב – 9/8/10, חלה הטבה מסוימת בהפרעות הקוגניטיביות, ומופיעות תלונות בין היתר על מצב רוח ירוד, הפרעות שינה ועייפות. בשלב זה עומדת הנכות על 50%; בשלב השלישי מ – 10/8/10 ועד 10/8/12 חל שיפור הדרגתי בכל המרכיבים הרגשיים והקוגניטיביים, והחל תהליך שיקומי מקצועי והנכות פוחתת ל – 20%. ב - 9/9/12 התייצבה הנכות. נותרו סימנים מזעריים לפתולוגיה קוגניטיבית אשר יחד עם סימנים רגשיים תגובתיים משפיעים בצורה קלה על המצב הנפשי והתפקודי, אינם דורשים התערבות תרופתית או פסיכותרפיה. הוא קבע נכות בשיעור 7.5% לפי סעיף 34 (ב) ((1) ל – (2)). הנכות מתווספת לנכות הנוירולוגית שקבע פרופ' ירניצקי.

דיון

הנכות הרפואית

9. הצדדים מקבלים את קביעות המומחים בתחום האורתופדי ובתחום הפסיכיאטרי. התובע חולק על קביעותיו של פרופ' ירניצקי בתחום הנוירולוגי. הוא חוזר בסיכומיו על בקשתו (שנדחתה במהלך המשפט) למנות מומחה נוסף וכן טוען כנגד הקביעות לגופן. הטענה הראשונה היא שהמומחה לא ניהל או לא הגיש לבית המשפט רשומה רפואית מלאה על אופן ביצוע מבחן מיני-מנטל ועל תלונות התובע בפניו. מדובר ברשומה רפואית חסרה, שבתביעות על רשלנות רפואית מעבירה את נטל ההוכחה, וכאן מצדיקה מינוי מומחה נוסף. טענתו השנייה היא שהמומחה ייחס לו חוסר שיתוף פעולה באבחון, הגובל ב"הטיה", אך הבודקים כלל לא קבעו כך, אדרבא, הם התרשמו מקושי רב בביצוע המטלות. טענתו השלישית היא שהמומחה התבצר בעמדתו לפיה הוא התחזה והתוצאה והקל בהשלכותיה של פגיעת הראש הקשה. מנגד קיימות ראיות למצבו הקשה השוללות התחזות: ניתן להתרשם מעדותו כי הוא מתפקד כמו מפגר בדרגה בינונית; ד"ר פרחאת כתב שלא היה אצלו ביטוי להתחזות ושאין להתעלם מפגיעתו הקשה והטראומטית; המוסד לביטוח לאומי (להלן – "המוסד") קבע לו נכות כללית - נוירולוגית גבוהה בשל פגיעת ראש ובהתאם הוא מטופל במחלקת השיקום. שיעור הנכות נקבע באופן שרירותי ללא ביסוס בממצאים רפואיים.

הנתבעת דבקה בקביעות המומחה ובתקינות עבודתו, חולקת על טענות התובע, מפנה לעדותו ולפיה הפסיק לשתף פעולה באבחון עקב "חיבור רע" עם הפסיכולוג, מבקשת לדחות את טענתו על פיגור ולהתעלם מניסיונו להשתמש בקביעות הנכות הכללית.

10. מינוי מומחה נוסף נעשה רק כאשר חש בית המשפט שנבצר ממנו להגיע לחקר האמת על סמך חוות דעתו של המומחה הראשון, למשל כאשר מתעורר אצלו ספק לגבי התייחסות נכונה של המומחה לתלונות התובע (רע"א 337/02 מזרחי נ' כלל חברה לביטוח, פ"ד נו (4) 673). עצם קיומו של פער בין קביעות המומחה לבין קביעות המוסד אינו מצדיק מינוי מומחה נוסף, במיוחד כאשר נתן המומחה הסבר מניח את הדעת לפער (רע"א 4195/02 סהר ציון חברה לביטוח בע"מ נ' ליפשיץ, פ"ד נו (5) 774).

11. אקדים ואומר שלא מצאתי פגם בקביעות המומחה וממילא לא מצאתי מקום למינוי מומחה נוסף. אדון בטענות התובע לפי סדר הגיוני ולא בהכרח לפי סדר העלאתן. הטענה לפיה הוא מתפקד ברמת פיגור בינונית נעדרת בסיס עובדתי או רפואי ויתר על כן, מנוגדת לממצאי האבחון.

12. מאחר שאינו דובר עברית כשפת אם, הותאמו לו בעיקר מבדקים לא מילוליים. ממצאיהם של ד"ר טרבס ושל הנוירופסיכולוג מר שרף בסיכום האבחון אינם כוללים את המילה 'הטיה', אך הם מדברים בעד עצמם: תפקודו התאפיין בשיתוף פעולה ובמוטיבציה לא גבוהות, האפקט היה מעט דכאוני וניתן היה להתרשם מקושי רב ו/או הימנעות מהתמודדות עם חלק ניכר מהמטלות. למעט תפקודי תפיסה תקינים לחלוטין, הציג הישגים נמוכים ביותר, חלקם על סף התקפות וחלקם נמוכים במידה קיצונית מסף התקפות עם אינדיקציות ברורות לשיתוף פעולה לקוי. הממצאים אינם מאפשרים להתרשם מרמת תפקוד קוגניטיבי פרה - מורבידית וקשה לקבל תמונה ברורה גם לגבי הרמה הנוכחית. תוצאות המבדקים האינטלקטואליים הלא מילוליים היו ברמה נמוכה ביותר שמתאימה לפיגור שכלי ואינה נראית כמשקפת באמת את הרמה הנוכחית, לפי תיאור הרקע שנתן, כנראה שרמתו השכלית נמצאת בתחום הממוצע. התוצאה היא שלא ניתן להתרשם בבירור מירידה אובייקטיבית כלשהי, שיכולה להתאים לתמונה של נזק מוחי.

13. המאבחנים לא טעו באשר לנכונות מצגו של התובע, שהרי הוא עצמו הצהיר כי הפסיק לשתף פעולה עם המאבחן וענה "סתם". הסיבה לטענתו, התרשמותו מגישה שלילית של הפסיכולוג כלפיו (סעיף 18 לתצהירו). ה'סיבה' אינה משנה את העובדה שתשובותיו באבחון יצרו מצג לא נכון. בחקירה הנגדית התגלתה סיבה נוספת, אחרת לחלוטין. ב"כ הנתבעת הציעה לו שחשב שאם לא ישתף פעולה ויענה סתם, תיקבע לו נכות יותר גבוהה. ותשובתו: "באמת חשבתי על זה. זה באמת נכון אבל יש לי מספיק מגבלות שהרופא יודע מה המצב שלי. מה המצב הנפשי שלי שכל כך קשה.". בית המשפט שאל אותו למה התכוון כאשר אמר "באמת חשבתי על זה" ותשובתו: "התכוונתי שיש מצב שהרופא ייתפס בעוד נכות שיש לי ויקבע נכות יותר גבוהה" (עמ' 27, ש' 1 – 17). נמצא שהתובע פעל באופן מחושב ומגמתי לשם הפקת רווח משני. העובדה שד"ר פרחאת לא מצא בבדיקתו ביטוי להתחזות מלמדת על התנהגות התובע באותה עת ולא מעבר לכך. היא וודאי אינה יכולה להתגבר על עדות התובע. הדברים וודאי יפים לגבי קביעותיהם של רופאי המוסד בענף נכות כללית (מעבר להיעדר רלוונטיות לעצם הפער בקביעות הנכות ולהיעדר קבילותן בסוגיית הנכות הרפואית). מעבר לנדרש, לא ניתן לדעת מה הייתה דעתם של הרופאים לו הוצגה בפניהם עדות התובע. התנהגות התובע לא התאפיינה בתחכום יתר וגרמה לו לנזק בכמה מובנים. ראשית, פגעה במהימנותו. שנית, הוכיחה את נכונותן ודיוקן של מסקנות המאבחנים וקביעות פרופ' ירניצקי לגביהן. שלישית, היא יכולה להסביר את הציון הנמוך במבחן מיני-מנטל אצל פרופ' ירניצקי, שהיה נמוך יותר מהציון בשיקום. ואולי העיקר, היא מנעה ממנו אפשרות להוכיח את שיעורן האמיתי של מגבלותיו. משכך, נדרש פרופ' ירניצקי להעריך את הנכות על בסיס נתונים נסיבתיים שהועמדו לרשותו: הנחה שההטיה אינה שוללת קיומה של הפרעה מסוימת לפחות, חומרת הפגיעה והתמשכות התלונות הקוגניטיביות. אין מקום לטענת התובע כי מדובר בקביעה שרירותית.

14. לטענת התובע, הקל המומחה ראש בחומרת פגיעתו. הוא מפנה לפינויו במסוק, רישום בבית החולים על מדד גלזגו 4 ואשפוזו בחוסר הכרה למשך כ – 30 יום. המומחה העיד שבהיעדר מדידה בשטח, מדד גלזגו 4 משקף מצבו בבית חולים כמורדם ומונשם וזה מדד "מלאכותי". עוד העיד שלא הוצגו בפניו מסמכים מפורטים מתקופת האשפוז ולא ניתן לדעת אם מדובר בחוסר הכרה עקב הפגיעה או שהוא יזום ע"י הרופאים. הוא העיד שאדם יכול להחלים לחלוטין ממצב של הנשמה וחוסר הכרה למשך 30 – 45 יום ושהספרות עוסקת בניבוי הנדרש לצורך קבלת החלטות בזמן אמת. היציבות הקוגניטיבית נבחנת כעבור כשנה – שנתיים ובמקרה זה "העתיד כבר היה" (עמ' 29 – 30). במקרה של אובדן הכרה, מתייחסת הספרות לסיבת המחלה, סוג הפגיעה ומידת הפגיעה ואילו משך הזמן של אובדן הכרה אינו גורם מרכזי בקביעת הפרוגנוזה (עמ' 31 למעלה). מדובר בקביעות רפואיות של מומחה מטעם בית המשפט, התובע לא סתר אותן ולא הצביע על עילה להתערב בהן.

15. נותר לדון בטענה על רשומה רפואית חסרה. התובע מבקש להקיש מכללי היפוך הנטל בתביעות על רשלנות רפואית. איני משוכנעת שדין ניהול רשומה אצל מומחה מטעם בית המשפט כדין ניהול רשומה במהלך טיפול רפואי. אפילו היה מקום להיקש, התוצאה אינה משתנה, שכן התובע לא ביסס רלוונטיות של החומר החסר לשיטתו (השוו - ע"א 7416/12 קופת חולים מאוחדת נ' פלוני, פיסקה 16, פורסם בנבו). הוא גם לא הוכיח את טענותיו במישור העובדתי.

16. לטענתו לא רשם פרופ' ירניצקי את תלונותיו על סחרחורת וכאבי ראש. בהנחה שהטענה הובאה כראוי בתצהירו (ולא כך), לא אוכל לבסס ממצא על עדות התובע ללא סיוע. בחוות הדעת פורטו תלונות ספציפיות שלו וכן אמרות קונקרטיות מפי אביו. המומחה העיד שברשומה הרפואית שהובאה בפניו ובאנמנזה שלקח מהתובע, אין תלונות על סחרחורות, תלונותיו על כאבי ראש הובאו ברשומה הרפואית בצורה מזערית וחרף זאת התייחס אליהן תחת הגדרה של "תלונות סומטיות". התובע לא הוכיח שהביא בפני המומחה תלונות שלא נרשמו.

17. טענה נוספת בפי התובע ולפיה לא רשם פרופ' ירניצקי את מהלך הביצוע של מבחן מיני-מנטל בעת הבדיקה אצלו. במהלך החקירה הנגדית הציג המומחה הערה שרשם לעצמו (במ/1) - "סוב-אופטימלי". הוא הסביר שהמשמעות היא ביצוע לא תקין ברמת שיתוף הפעולה (עמ' 32 , ש' 23 – עמ' 32). ב"כ התובע לא ביקש ממנו להציג את המבחן עצמו ולא שאל אותו שאלות קונקרטיות על ביצועי התובע. מכאן שהמחלוקת מתמקדת בעצם עריכתה של במ/1 בזמן אמת. המומחה העיד שהוא כותב לעצמו הערות בזמן הבדיקה, בחלק מהמקרים עורך אותם בבית, חלק יותר מאוחר ואת ההערכה הסופית הוא כותב לאחר קבלת בדיקות העזר (עמ' 33, ש' 5 – 9). עדותו מהימנה עלי ומכל מקום התובע לא סתר אותה.

התובע לוקה כתוצאה מהתאונה בנכויות הבאות:

בתחום האורתופדי – 5%

בתחום הנוירולוגי – 3%

בתחום הפסיכיאטרי – 7.5%.

ובשקלול - 14.76%

הנכות התפקודית

18. התובע נפגע בתאונה בהיותו כבן 23. לטענתו עולה נכותו התפקודית על נכותו הרפואית, כך גם הפגיעה בכושר השתכרותו ויש להעמידן על שיעור של 60%. התובע מטעים כי גם אם כל אחת מהנכויות אינה גבוהה, הצטברותן ותוצאתן קשה ומונעת ממנו השתלבות במרחב ניכר של עבודות, לרבות בתחום הכשרתו.

19. הנתבעת טוענת לעומתו כי הנכות התפקודית זהה לנכות הרפואית ובכל מקרה, מדובר במגבלות מזעריות הן לעצמן והן ביחס למגבלות התובע עובר לתאונה.

20. התובע לוקה באי ספיקת לב, בעיית ראיה, יתר לחץ דם (הוכרו כנכויות כלליות) והתקפי מיגרנה (עמ' 14 – 15). לטענתו גרמה התאונה להחמרה בכאבי ראש כך שלעיתים אינו מסוגל לתפקד, חולשה כללית, לחץ דם גבוה ולא מאוזן, התדרדרות במצבו הנפשי, ירידה בתיאבון, החמרה במצב הראיה והכל בעוצמות גבוהות. הוא לא הוכיח קשר בין אלה לבין התאונה.

21. להבדיל, הוכיח כי בעקבות התאונה הוא סובל מכאבים בהפעלה מאומצת של הזרוע וכן מקשיי קשב וריכוז, שינויים במצב הרוח, כאבי ראש, קשיי שינה, חוסר סבלנות ועצבנות בעוצמה המשפיעה על תפקודו בצורה קלה. מגבלות אלה בעלות השלכה תפקודית מטיבן. נוסיף כי בעניינם של קטינים וצעירים בתחילת דרכם, חלה מעין חזקה המזהה נכות רפואית עם נכות תפקודית ועם גריעה מכושר ההשתכרות (ע"א 2577/14 פלוני נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב בע"מ, פורסם בנבו) אלא אם הוכח שיעור גריעה אחר, על הצד הגבוה כמו גם על הצד הנמוך (ע"א 5148/05 קוגלמס נ' לוי, פורסם בנבו). התובע מפנה לדרגת אי כושר שנקבעה לו בענף נכות כללית (60%) ולמקומות עבודה אליהם הופנה (ללא הצלחה) דרך מחלקת השיקום. קביעות והחלטות המוסד על מחלקותיו, אינן ראיה להשלכות תפקודיות של נכות כתוצאה מהתאונה, מעבר לכך שלא התקבלו כראיה לתיק. וודאי שאין בהן להתגבר על קביעתו של ד"ר פרחאת אודות השפעה תפקודית קלה ועל ההשפעה הקלה ממילא של הנכות האורתופדית והנוירולוגית.

נמצא שהנכות התפקודית זהה לנכות הרפואית.

גריעה מכושר השתכרות

22. התובע בעל תעודת בגרות, למד באוניברסיטת אל נג'אח במשך שנתיים ובחודש מרץ 2008 קיבל דיפלומה במנהל עסקים. הוא הסביר שבשל ציוני בגרות נמוכים, היה עליו ללמוד לדיפלומה ולעבור מבחן כדי להתקבל לתואר ראשון בראיית חשבון לתואר ראשון. לדבריו, התעודה זיכתה אותו בקבלה ללימודי התואר אך הוא לא פנה ללימודים מפני שלא היה לו כסף. ואולם עם הדיפלומה לא הצליח למצוא עבודה במקום מגוריו ואף לא במשרד החינוך בישראל. לשאלה מדוע לא שילב עבודה עם לימודים הסביר ש"אצלנו לא, זה קשה " (עמ' 17 – 18). בשנים לפני התאונה עבד כפועל בסונול ובמחלבה ועובר לתאונה בחברת אי. אם. טכנולוגיות. בנוסף עסק בחיבור ממירים (טלוויזיות) לצלחות לוויין (עמ' 19). שכרו הממוצע (חודשי, משוערך להיום) הגיע ל – 5,100 ₪.

23. בחודש מאי 2012 החל לעבוד אצל ב.ל.מ. שירותים וכוח אדם בשכר חודשי של כ – 4,900 ₪. דרכם עבד כאיש מכירות טלפוני אצל חברות שונות. כיום הוא עובד כסוקר טלפוני בחברת גיאוקרטוגרפיה, במשרדה שבאריאל. לאחר התאונה חידש את רישיון הנהיגה שנלקח ממנו בעקבותיה (עמ' 24, ש' 6 – 15) והוא מגיע ברכבו לעבודה. על פי תלושי שכר שצירף לסיכומיו, החל לעבוד שם באוקטובר 2013 ובחודשים ינואר – אוקטובר 2015, עמד שכרו החודשי הממוצע על 3,922 ₪. הוא אישר שגם כיום הוא עוסק לעיתים בחיבור ממירים לצלחות לוויין (עמ' 21), את הכנסותיו לא פירט.

24. הפסד השתכרות של צעירים בתחילת דרכם, אשר טרם ביצעו בחירות עצמאיות של ממש, יחושב בדרך כלל על פי השכר הממוצע. עם זאת, הפסיקה אינה שוללת הישענות על אינדיקציות ממשיות הנוגעות לנפגע הספציפי, במיוחד מקום בו מדובר בבחירות תעסוקתיות שביצע באופן עצמאי (רע"א 7490/11 פחרי נ' מוחמד חאג', פורסם בנבו). אין מחלוקת שכללים אלה חלים גם על התובע, בהיותו אזרח ותושב ישראל. אלא שלטענת הנתבעת, התקשה למצוא עבודה כבר לפני התאונה וגם לו היה משלים לימודי תואר ראשון באוניברסיטת אל נג'אח, לא היה הדבר מועיל לו בישראל, שאינה מכירה בתואר. בנוסף, מאחר שלא שירת בצה"ל, עיסוקיו בגיל 23, עובר לתאונה, מלמדים כבר על תפקוד 'מקרטע' בשוק העבודה. במהלך חמש שנות עבודה (מגיל 18), השתכר התובע שכר מינימום בעבודות פשוטות ולאחר קבלת דיפלומה, שב לעסוק בעבודות פשוטות. הוא העיד אמנם שהקושי הכלכלי מנע ממנו להמשיך ללמוד לתואר ראשון, אך לא הייתי קובעת ממצאים על פי עדותו היחידה. מעבר לכך, תואר ראשון לא היה מקדם אותו בשוק העבודה בישראל, שאינה מכירה בתואר. שילוב הנתונים והנסיבות, מצדיק סטייה של 10% מהשכר הממוצע כלפי מטה.

ראשי נזק וחישובים

25. נתונים לחישוב הפסדי השתכרות

תובע יליד 17/4/86, כיום בן 30.5.

שכר ערב התאונה: 5,100 ₪

תוחלת חיי עבודה 36.5 שנים, מקדם היוון – 264.9937

שכר ממוצע במשק – 9,669 ₪ בניכוי מס הכנסה – 529 ₪ = 9,140 ₪ X 90% = 8,226 ₪

גריעה מכושר השתכרות – 14.76%

הפסדי השתכרות לעבר

26. מאז התאונה (28/6/09) ועד ל – 10/8/10 (13.5 חודשים): בהתאם לקביעתו של ד"ר פרחאת, היה התובע נתון לנכות מלאה שפחתה עד ל – 50%. סבורני שנכות פסיכיאטרית של 50% גרעה כדי 100% מכושר העבודה.

חישוב:

5,100 ₪ X 13.5 חודשים = 68,850 ₪

27. מ – 11/8/10 ועד 10/8/12 (24 חודשים): בהתאם לקביעתו של ד"ר פרחאת פחתה הנכות בהדרגה ל – 20%. סבורני שבתקופה זו היה התובע מתקרב בהדרגה לשכר ממוצע במשק.

חישוב:

7,000 ₪ X 20% X 24 חודשים = 33,600 ₪

28. מ - 10/8/12 ועד היום (51.5 חודשים):

חישוב:

8,226 ₪ X 14.76% X 51.5 חודשים = 62,521 ₪

הפסדי השתכרות וגריעה מכושר השתכרות לעתיד

29. מהיום ועד גיל 67 – 8,226 ₪ X 14.76% X 264.9937 = 321,702 ₪

30. הפסדי פנסיה: 321,702 ₪ X 12% = 38,604 ₪

סה"כ הפסדי השתכרות: 525,227 ₪

עזרת זולת לעבר ולעתיד

31. אביו של התובע הצהיר ששהה עם התובע בבית חולים, משך 4 חודשים יום ולילה, שנאלץ לסגור את חנותו כדי לטפל בבנו. פגיעת התובע הייתה קשה וקצב ההתאוששות הנפשית לא תאם את קצב ההתאוששות הפיסית. בהחלט סביר שהאב שהה לצדו באופן מאסיבי ונדרש להוציא כספים עבור נסיעות מרובות מהר גריזים לבתי החולים. להבדיל, לא שוכנעתי במועד סגירת החנות ובקשר בין הסגירה לבין פגיעת התובע בתאונה (עמ' 45). להבדיל, הצהרות האב על המצב לאחר שחרורו בנו מהאשפוז. הוא הצהיר שבנו מתגורר בבית ונזקק עד היום לעזרה בתפקוד יומיומי, אינו מסוגל לשבת במקום יותר ממספר דקות, אינו מסוגל לנהל שיחה עם בני אדם, סובל מכאבי ראש קשים כמעט כל היום וכד'. דומני שמדובר בהפרזה של ממש שאינה מתיישבת עם אופי עבודתו של התובע, עם נהיגתו ואפילו עם קביעותיו של ד"ר פרחאת. עיקר מגבלתו של התובע בתחום הפסיכיאטרי וגם שם, מדובר בפגיעה קלה.

פוסקת לפי אומדן 25,000 ₪.

ניידות וטיפולים רפואיים לעבר ולעתיד

32. מתקבל על הדעת שהתובע נזקק לנסיעות לצורך קבלת טיפולים כולל טיפולים שיקומיים וכן שחלק מההוצאות עבור טיפולים רפואיים אינם מכוסים באופן מלא במסגרת "סל בריאות".

פוסקת לפי אומדן, בעיקר לעבר, 10,000 ₪.

נזק לא ממוני

33. בהינתן 120 ימי אשפוז והנכות הרפואית – פוסקת 73,727 ₪. לא נעלם מעיני שהתובע ביקש להוסיף הצמדה ורובית בשיעור 4% מיום התאונה ועד היום, אך בהיעדר הנמקה, בוצע חישוב לפי הצמדה וריבית כחוק.

סה"כ – 633,954 ₪

ניכויים

תגמולי הנכות כללית

34. הדרך שהציע התובע בסיכומיו אינה מוכרת. יש לחלץ את הנכות בהתאם להוראות ברע"א 1459/10 (המוסד לביטוח לאומי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פורסם בנבו) וכפי שנעשה בסיכומי הנתבעת.

סך הנכויות – 52%

נכויות בגין התאונה – 35.2%

1. מ.א. ת.ד. – 20%

2. נפשי - 10%

3. נוירולוגי – 10%.

נכויות שאינן קשורות לתאונה

4. אי ספיקה מיטרלית – 25%

5. ראיה – 15%

6. יתר לחץ דם – 10%.

הנכות לאחר חילוץ: 32.3%.

35. את הנכות יש לכפול בסך התגמולים הכולל. הנתבעת תגיש חוות דעת אקטוארית עדכנית ליום מתן פסק הדין.

36. תשלום תכוף - סך 56,380 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מ – 21/9/10 ועד ליום פסק הדין. הנתבעת תגיש שיערוך (הצמדה וריבית כחוק) מעודכן ליום מתן פסק הדין.

37. גמלאות שיקום – 51,642 ₪ (במועד הגשת הסיכומים). הנתבעת תגיש שיערוך (הצמדה וריבית כחוק) מעודכן ליום מתן פסק הדין.

סוף דבר

הנתבעת תשלם לתובע -

א. 633,954 ₪ בניכוי הסכומים לעיל, כשהם משוערכים ליום פסק הדין (להלן – "הסכום הפסוק").

ב. שכ"ט עו"ד בשיעור 15.21% מהסכום הפסוק.

ג. אגרת משפט וכן הוצאות בסך 5,000 ₪.

הנתבעת תגיש תוך 10 ימים חוות דעת אקטוארית ושערוכים כאמור לעיל.

ניתן היום, כ"ו חשוון תשע"ז, 27 נובמבר 2016, בהעדר הצדדים.