בקשת תובע לתיקון טעויות סופר בפסק דין מיום 27/11/16.

1. לטענת התובע נפלו בפסק הדין טעויות סופר במספר עניינים: השכר הממוצע במשק; חילוץ הנכות לצורך ניכוי תגמולי נכות כללית יחסיים; נקודת ההתחלה לשערוך תשלום תכוף ותגמולי שיקום; הוראה לנתבעת להגיש חוות דעת אקטוארית עדכנית ליום פסק הדין.

2. הנתבעת מתנגדת לבקשה. לטענתה לא נפלו טעויות בפסק הדין ולחילופין, לא מדובר בטעויות סופר.

3. סעיף 81 (א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד – 1984 מסמיך את בית המשפט לתקן טעויות סופר שנפלו בפסק דינו. בכלל זה באות טעויות חישוב, טעויות דפוס והקלדה ושאר טעויות טכניות והשמטות מחמת שגגה. הטעות היא "דבר, אשר נכלל בתוך פסק הדין בשל שגגה, או דבר, אשר אינו נכלל בפסק הדין אך היה במחשבתו של השופט ונשמט מפסק הדין" (ע"א 576/81 בן שמעון נ' ברדה, פ"ד לט(2) 589, 590). סמכות התיקון לא נועדה לאפשר תיקונים מהותיים ש"אינם אלא מסווה לכתיבת פסק-דין חדש" (ברם 5720/05 גופר כונס הנכסים נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה פתח תקווה, פורסם בנבו).

על רקע זה אבחן את הבקשה.

שכר ממוצע במשק

4. בסעיף 25 לפסק הדין נקבע כי יש לחשב את הפיצוי לפי שכר ממוצע במשק (להלן – השכר הממוצע). השכר הממוצע שנקבע בסך 9,669 ₪, נלמד מפרסומי הלמ"ס וכלל גם משרות עובדים זרים.

5. התובע מטעים כי השכר הממוצע ללא הכללת משרות עובדים זרים, עמד על 9,904 ₪. לטענתו, נקבע השכר הנמוך בין השניים מחמת טעות בנטילת הנתונים מטבלאות הלמ"ס.

6. בקביעת השכר הובא בחשבון, בהתאם לפסיקה, שכרם של כל המועסקים במשק הישראלי (ע"א 267/12 דוידנקו נ' הפול – המאגר הישראלי לביטוח רכב בע"מ, פורסם בנבו). אין מדובר בטעות סופר.

חילוץ הנכות לצורך ניכוי תגמולי נכות כללית יחסיים

7. הצדדים נחלקו בסיכומיהם על אופן חילוץ הנכות ופועל יוצא, על היקף הניכוי. בסעיף 34 לפסק הדין, התקבלה עמדתה של הנתבעת ובהתאם, בוצע חישוב מפורט.

8. התובע טוען לטעויות בחילוץ הנכות ובחישוב ומפרט את הדרך הנכונה לשיטתו. לטענת הנתבעת לא נפלו טעויות כלשהן. מכל מקום, אין עסקינן בטעות טכנית אלא בקביעה מהותית, עליה ניתן לחלוק במסגרת ערעור בלבד.

9. התובע מעלה טענה ערעורית קלאסית כלפי קביעות מהותיות בפסק הדין. ככל שמדובר בטעויות, הן רחוקות מרחק רב מטעויות סופר ועל התובע לתקוף אותן במסגרת ערעור.

נקודת ההתחלה לשערוך תשלום תכוף ותגמולי שיקום

10. בסעיף 36 לפסק הדין נקבע שלתשלום התכוף (56,380 ₪) מתווספים הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 21/9/10 ועד יום מתן פסק הדין.

11. בסעיף 37 לפסק הדין נקבע שלגמלאות השיקום (51,642 ₪ במועד הגשת הסיכומים) מתווספים הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד יום מתן פסק הדין.

12. זאת לדעת, בסיכומיה מיום 1/3/16, נקבה הנתבעת בסכום משוערך של התשלום התכוף – 59,505 ₪ ובסכום משוערך של תגמולי השיקום – 51,642 ₪. כעולה ממוצגי הנתבעת, הסכום האחרון מרכז מספר תשלומים שבוצעו במועדים שונים.

13. על פי שערוך שהגישה הנתבעת בהתאם לפסק הדין, הגיע סכום התשלום התכוף ל - 62,264 ₪ וסכום תגמולי השיקום הגיע ל – 69,228 ₪.

13. לטענת התובע סותרות הוראות השערוך את טענות הצדדים, את טענות הנתבעת ומאפשרות לה לקבוע סכומים שונים מאלה שנקבעו בפסק הדין. לפיכך יש לתקן את פסק הדין ולקבוע שהסכומים הנכונים הם אלו המצוינים בסיכומים ואליהם יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת הסיכומים ועד ליום מתן פסק הדין. בהתאם לשערוך הנכון יגיע סכום התשלום התכוף ל – 61,792 ₪ וסכום תגמולי השיקום ל – 53,627 ₪.

14. משיבה הנתבעת שבית המשפט התכוון לשערך כל אחד מהסכומים החל ממועד תשלומו. נוכח הזמן שחלף מאז הגשת הסיכומים ועד מתן פסק הדין, חל שינוי בסכומים שפורטו בסיכומים והיו נכונים לזמנם.

15. דרך המלך היא לשערך כל סכום ממועד תשלומו או ממועד ההפסד ועד ליום מתן פסק הדין. כך נוהגים בסכומים המגיעים לתובעים (כגון הפסדי השתכרות בעבר), כך נוהגים בסכומים המגיעים לנתבעים (ניכויים) וכך נקבע גם בפסק הדין. הנתבעת לא ביקשה בסיכומיה ליישם מודל אחר, אלא פירטה שערוך שערכה עד אותו מועד ולא מצאתי אותו רלוונטי בעת מתן פסק הדין. אין מדובר בטעות סופר.

הוראה להגשת חוות דעת אקטוארית

16. בסעיף 35 לפסק הדין הוריתי לנתבעת להגיש חוות דעת אקטוארית עדכנית ליום מתן פסק הדין.

17. לטענת התובע בכך ניתן היתר להכנסת ראיה נוספת לאחר מתן פסק הדין מבלי שיש בידיו יכולת לבקר אותה. לכל היותר, יש לאפשר לנתבעת להגיש חוות דעת אקטוארית המשערכת חוות דעת קודמת שהוגשה.

18. התובע אינו טוען שמדובר בטעות סופר וטוב שכך. בהיעדר מסגרת מתאימה אחרת, אין מקום להידרש לטענה.

הבקשה נדחית.

התובע ישלם לנתבעת הוצאות הבקשה בסך 1,170 ₪

ניתנה היום, ח' אדר תשע"ז, 06 מרץ 2017, בהעדר הצדדים.