לפני בקשת הנתבע לעיכוב הליכים בעניינו עד למיצוי ההליכים נגד החייב, כיוון שמכל המסמכים שהגישה התובעת אין לשיטתו הוכחה שהנתבע הנו הלווה. לטענתו, ממסמכי התביעה עולה שהנתבע הוא הערב בלבד להלוואה שלקח אדם בשם דינר יצחק. הנתבע טוען שהוא ערב להלוואה מספר 11719 שנלקחה על ידי דינר יצחק, עובדה שאינה מוכחשת ע"י התובעת שהציגה, מסמכים אלה בפני מותב זה. לטענתו ההליך בעניינו נפתח בטרם מוצו ההליכים כנגד החייב בהקשר להלוואה זו ואין לנהל נגד הערב כל הליך, כל עוד לא מוצו ההליכים נגד החייב.

הנתבעת טוענת, כי דין הבקשה להידחות כיוון שמדובר בטענה בדויה, שההליכים נגד החייב נפתחו שלא כדין, בטרם מוצו ההליכים כנגד החייב העיקרי. לטענתה, הנתבע חתם על נספח לשטר ההלוואה מיום 14.11.2007 וסעיף 8(1) לחוק הערבות , תשכ"ז-1967 קובע שניתן לדרוש מהערב את מילוי הערבות, במידה והערב ויתר על הדרישה מן החייב. מכאן, לשיטתה, משתמע כי התובעת רשאית לפעול מידית כנגד הערב .

הנתבע בתשובתו טוען, כי חתם על שטר הלוואה ליצחק דינר כערב. לטענתו לתובעת לא היו טענות כנגד ההלוואה של יצחק דינר, לה הוא ערב. בנוסף טוען, כי הוחתם על נספח ויתור מבלי שהציגו לו או הקריאו לו את הסעיף ובית משפט מתבקש שלא לתת לסעיף זה כל משקל. טוען הנתבע, שלתובעת חובה להקריא את הסעיף ולהסבירו לערב, וזאת מהיותה מוסד מעין בנקאי וכמי שעוסק במתן הלוואות באופן סדרתי ובסכומים גבוהים.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובנספחים הרלוונטיים, שטר ההלוואה נשוא הדיון ונספח ההלוואה, שוכנעתי, כי בהתאם לאמור בשטר ההלוואה והנספח, הנתבע הנו ערב שוויתר על הדרישה מהחייב העיקרי בטרם פניה אליו כפי שעולה מהנספח לשטר הלוואה מס' 11719, כי דין הבקשה לעיכוב הליכים להידחות. יש גם לציין את תצהיר הנתבע במסגרת בקשה בכתב שהגיש ביום 31.1.10 בתיק שהדיון בו אוחד עם תיק שבכותרת ( 9900-02-10) במסגרתו הצהיר כי הנו ערב להלוואה שניטלה מהתובעת זאת בניגוד לטענת הנתבע לפיה אין קשר בין ערבותו להלוואה נשוא תיק זה.

לאור האמור הבקשה נדחית.

אין צו להוצאות בשלב זה.

ניתנה היום, י"ב שבט תשע"ז, 08 פברואר 2017, בהעדר הצדדים.