בפני

כב' השופט חיים טובי

המבקשת:

מדינת ישראל – מינהל מקרקעי ישראל

ע"י ב"כ עוה"ד יוסט ואברונין מפרקליטת מחוז ת"א (אזרחי)

נגד

המשיבה:

בן - עד עבודות בע"מ

ע"י ב"כ עוה"ד ג. קסטנבאום ואח'

החלטה

המבקשת (להלן: "המינהל"), הנתבעת בתיק דנא, עותרת לסילוק התביעה כנגדה על הסף. הגם שהבקשה "בַּשלה" למתן החלטה מזה זמן, אני נדרש לה אך עתה שכן התיק נשתכח בטעות ומבלי משים. עם הצדדים הסליחה על העיכוב.

מבוא ורקע עובדתי

1. בסוף שנות התשעים של המאה הקודמת, תוכנן ואושר על ידי ממשלת ישראל ומינהל מקרקעי ישראל פרוייקט הרחבה ביישוב שער אפריים (להלן: "המושב") של 350 מגרשים לבנייה (להלן: "פרוייקט ההרחבה" או "הפרוייקט"). פרוייקט ההרחבה נוסד על בסיס החלטה 737 של מועצת מקרקעי ישראל (להלן: "החלטה 737"), בין היתר, על רקע משבר חקלאי וחובות כלכליים אליהם נקלעו המושב וחבריו באמצע שנות השמונים.

2. מי שהכינה וניהלה את התוכנית הכלכלית לביצוע הפרוייקט הייתה האגודה השיתופית שער אפריים, במסגרתה ועל פי תקנונה פועל המושב (להלן: "האגודה").

האגודה שיווקה את המגרשים לבנייה לרוכשים ומהתמורה שגבתה בגינם שילמה בין היתר את חובותיה למינהלה להסדרים, למועצה האזורית ולמינהל, ועשתה שימוש בכספים לפיתוח והרחבת המושב בחלקיו - הוותיק והחדש כאחד.

3. המשיבה, כך על פי הטענה, התקשרה עם המושב בהסכם לביצוע עבודות פיתוח ותשתיות במסגרת פרוייקט ההרחבה (להלן: "חוזה ההתקשרות").

4. בעקבות פסק דין בארותיים, בג"צ הקשת המזרחית והנחיית היועץ המשפטי, בוטלה החלטה 737 של המינהל. האגף החקלאי במינהל פירסם ביום 7/3/99 את הוראת האגף מס' 51י' (להלן: "החלטה 51"). בהחלטה זו נקבע כי גביית כספים על ידי האגודה, או מי מטעמה, תמורת הזכות להיכלל ברשימת המומלצים לרכישה הינה קריטריון בלתי סביר. הוחלט, איפוא, כי המינהל לא יקצה מגרשי מגורים במסגרת הרחבת יישובים חקלאיים על פי המלצת האגודה - אשר דרשה כתנאי לבחירת מועמד תשלום כספים לאגודה - למעט תשלום בגין הוצאות פיתוח כפי שאושרו על ידי אגף שיווק וכלכלה במינהל.

הואיל ובמועד פירסום החלטה 51 היה המושב לקראת סיום שיווק המגרשים בפרוייקט הוחלט, בהוראת אגף 51י' מיום 20/6/99 (להלן: "הוראת המעבר"), כי השיווק יימשך תוך העברת הבקשות לוועדת חריגים במינהל.

חרף הוראת המעבר ועל בסיס החלטת המינהל מיום 6/1/00, סירב האחרון להקצות המגרשים שבהרחבה ונימנע מלאשר העסקאות אשר הופנו אליו על ידי האגודה.

5. נוכח סירוב המינהל לאשר העסקאות בפרוייקט, בוטלו עסקאות רבות בין רוכשי המגרשים לאגודה. כתוצאה מכך, ונוכח התחייבויות האגודה לבנקים ולספקים שונים, נקלעה האחרונה לחובות בהיקפים של עשרות מיליוני ₪. המחאות האגודה חוללו, חשבונותיה הוגבלו והיא חדלה לשלם תשלומים לעובדיה ולספקים בגין עבודתם בפרוייקט, ובכלל אלה המשיבה – התובעת בתביעה דנא.

התובענה

6. בתביעה שבכאן, עתרה המשיבה לחייב את המינהל לשלם לה את יתרת התמורה המגיעה לה מהמושב על פי חוזה ההתקשרות בתוספת הצמדה וריבית העולים, כך על פי הטענה, נכון ליום הגשת התביעה לסך 6,749,995 ₪.

לטענת המשיבה, בשל עיכוב, שלא כדין, בהקצאת מגרשי הבנייה בפרוייקט ההרחבה על ידי המינהל, בוטלו עסקאות שערך המושב עם רוכשי המגרשים (להלן: "הרוכשים"). כפועל יוצא, הופסקה הזרמת המזומנים לקופת המושב, וזה האחרון נקלע להקפאת הליכים ובהמשך לפירוק, תוך שהמושב מפר את התחייבויותיו לשלם למשיבה את יתרת התמורה בגין העבודות שביצעה בפרוייקט.

התנהלות המינהל, כך למשיבה, עולה כדי גרם הפרת חוזה בין המושב לבין המשיבה כמו גם התנהלות רשלנית של המינהל כלפיה.

המשיבה סמכה יתדות תביעתה על הכרעת הדין בת.פ. 40178/05 מ"י נ' וילמובסקי ואח', תק-מח 2008(1) 4415 (להלן: "התיק הפלילי") בו נקבע, כך לטענת המשיבה, כי האחריות לעיכוב מתן האישורים לרכישת מגרשים בפרוייקט ההרחבה, רובצת לפיתחו של המינהל.

הבקשה

7. בבקשה דנן עתר המינהל לסילוק התביעה כנגדו על הסף בגין חמישה טעמים – שנטענו במצטבר ולחילופין: התיישנות, שיהוי, העדר עילה, הגשת התובענה בניגוד לדין והעדר יריבות.

לשיטת המינהל עילת התביעה, ככול שקיימת כזו, התיישנה עת רבה טרם הגשת התביעה שכן זו קמה למשיבה בזמנים בהם נחתמו חוזים בין המושב לבין הרוכשים, בין השנים

1999 – 1997.

עוד טען המינהל כי דין התביעה להידחות על הסף גם בשל השיהוי בהגשתה, הואיל וזו הוגשה בחלוף למעלה מעשר שנים ממועד חתימת החוזים, כאמור, וארבע שנים אחר מתן הכרעת הדין בתיק הפלילי.

הוסיף המינהל וטען כי התביעה נעדרת עילה, שכן המשיבה לא הניחה בתביעתה תשתית עובדתית להוכחת יסודות עילות התביעה שבפיה – גרם הפרת חוזה ורשלנות.

המשיבה, כך למינהל, נמנעה, בניגוד לדין, מלצרף לתביעתה התחייבות חוזית כלשהי בינה לבין המושב, ואין צריך לומר שזו האחרונה לא ייחסה למינהל ידיעה על קיומה של התחייבות כזו.

לבסוף טען המינהל להעדר יריבות בינה לבין המשיבה בהעדר התקשרות חוזית בינותם.

בהעדר בסיס עובדתי ומשפטי לחיוב המינהל, כך נטען, מן הדין לדחות התביעה על הסף.

ההכרעה

8. אחר שבחנתי, בחון היטב, את טענות הצדדים בכתבי טענותיהם בכתב ובעל פה – נחה דעתי כי דינה של הבקשה להידחות.

הלכה נודעת היא כי סילוק תביעה על הסף הינו סעד דרסטי ומרחיק לכת, אשר יינקט אך במקרה קיצוני ובדלית ברירה (רע"א 8862/08 צין טורס חדשה נ' אהרוני, מיום 1/12/08; א. גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה שביעית, עמ' 138).

בתי המשפט מצווים להשתמש בסמכותם למחוק תביעה על הסף אך במקרים בהם נעלה מכל ספק כי התובע איננו יכול לקבל את הסעד המבוקש, על יסוד הטענות המפורטות בתביעתו.

עת מפעיל בית המשפט סמכותו לסלק תביעה על הסף, עליו לנהוג בזהירות רבה, כך שהשימוש בסמכות האמורה ייעשה רק במקרים קיצוניים ויוצאי דופן. כל אימת שקיימת אפשרות, אפילו היא קלושה, שהתובע יזכה בסעד המבוקש, אין נועלים את שערי בית המשפט בפניו [ראו: י. זוסמן, סדר הדין האזרחי, מהדורה שביעית, עמ' 387; ע"א 5634/05 צוקית הכרמל פרויקטים בע"מ נ' מיכה צח חברה לקבלנות בע"מ מיום 4/6/07 (פורסם בנבו).

ומן הכלל אל הפרט לנדון דידן.

9. שלא כדעת ב"כ המינהל אינני סבור כי התביעה נעדרת עילה על פניה, חרף העובדה כי לא הוצג חוזה התקשרות בין המשיבה למושב, אשר על פי הטענה הופר על ידי האחרון בעטיו ובגין מחדלו של המינהל.

בשים לב להצהרת ב"כ המשיבה בדבר קיומו של חוזה התקשרות, גם אם איננו בכתב (פרוטוקול מיום 3/5/11, עמ' 3), וצירופן לכתב התביעה (נספח ב') של אסמכתאות בדמות המחאות שנמסרו לחברה וחוללו, ולנוכח הפניית המשיבה להכרעת הדין בתיק הפלילי לפיה, כך נטען, ידע המינהל על קיומן של התחייבויות האגודה לספקים – ברי כי לא ניתן לדחות על הסף התביעה בשל העדר הוכחה לקיומן של העובדות העומדות בבסיסה. מן הטעם האמור יש לדחות אף את טענת המינהל לאי צירופו של מסמך מהותי עליו נסמכת התביעה, שכן, כך על פי הטענה, עסקינן בחוזה בעל-פה.

כך או כך, על פי הדין, המבחן הקובע לקיומה של עילת תביעה הינו אם התובע " ... בהנחה שיוכיח את העובדות הכלולות בתביעתו, זכאי יהיה לקבל את הסעד המבוקש על ידו" (ראה זוסמן, שם, עמ' 383 והאסמכתאות המצויינות שם).

ברי, כי באם יעלה בידי המשיבה, בענייננו, להוכיח כי המושב הפר את חוזה ההתקשרות בינותם בעטיו של המינהל בשל עיכוב, שלא כדין, באישור העסקאות לרכש המגרשים בפרוייקט ההרחבה – והוכחת הקשר הסיבתי שבין מחדלו הנטען של המינהל לנזק שנגרם כתוצאה ממחדל זה – יכול והמשיבה תהא זכאית לסעד המבוקש בתביעתה.

10. באשר לטענת המינהל בדבר אי ידיעתו את דבר ההתחייבות החוזית של האגודה כלפי המשיבה - אשר יש בה, אם תתקבל, לאיין את עילות התביעה שבפי המשיבה – זוהי טענה עובדתית האמורה להיות מוכרעת לאחר דיון מקיף וממצה, אותו יש להותיר למהלך המשפט [השוו: רע"א 5270/08 סונול ישראל בע"מ נ' סאפד דיבלופמנטס מיום 19/11/08 (פורסם בנבו)].

11. לא מצאתי לקבל, בשלב זה של ההליך, את טענת ההתיישנות שבפי המינהל. סעיף 89(2) לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) קובע כי מקום שעילת התביעה היא נזק במעשה או במחדל, תקופת ההתיישנות הינה 10 שנים מיום קרות הנזק. בנידון דידן, כך על פני הדברים, טרם חלפה תקופת ההתיישנות האמורה למן חילולן של ההמחאות משנת 2001 ועד למועד הגשת התביעה (16/12/09).

טענת השיהוי לאו טענה היא, שכן התביעה דנא הוגשה אך בחלוף שנה ממועד הכרעת הדין עליה נסמך המינהל.

12. טענת המינהל לדחיית התביעה על הסף בשל העדר יריבות בינו לבין המשיבה – אף היא דינה להידחות, בשלב זה, שכן שאלת האחריות המושגית המבססת את עילת ההתרשלות על פי פקודת הנזיקין, תתברר במסגרת ההליך עצמו.

כך גם אמורים הדברים באשר לעילת התביעה הנסמכת על עוולת גרם הפרת חוזה. עוולה נזיקית זו – להבדיל מדיני החוזים – נועדה להגן על החוזה מפני פגיעתו של הזר – המתערב, שלכאורה אין לו יריבות חוזית עם הצד הנפגע (ראה פרופ' נילי כהן, גרם הפרת חוזה, עמ' 6).

היה והמשיבה תשכיל להוכיח את יסודותיה של העוולה, האמורה, יכול ותקום לה עילה חרף העדר יריבות ישירה מול המינהל.

13. נמצא, מהאמור והמקובץ לעיל, כי אין בטענותיו של המינהל כדי לבסס עילה לסילוקה של התביעה באיבּה. ברי, כי כל הטענות שהועלו על ידי המינהל שמורות לו והוא רשאי להעלותן במסגרת ההליך גופו.

הבקשה נדחית, איפוא. הוצאות הבקשה בסך 10,000 ₪ תשולמנה על פי התוצאות.

התיק נקבע לקדם משפט ליום 16/12/10 שעה 09:00.

המזכירות תשלח עותק החלטתי זו לב"כ הצדדים באמצעות הדואר.