1. לפני בקשה אשר הוגשה ע"י הנתבע להפקדת ערובה, לצורך הבטחת תשלום הוצאות הנתבע, ככל שאלו יפסקו, וזאת כתנאי להמשך ההליכים בתיק.

2. בחודש דצמבר 2009 הגישה התובעת תביעה על סך 6,749,995 ₪ נגד הנתבע.

הנתבע הגיש כתב הגנה וכן בקשה לסילוק התביעה על הסף.

כב' השופט חיים טובי בהחלטתו מיום 29/8/12 דחה את הבקשה לסילוק על הסף.

3. בבקשה שלפני מציינים ב"כ הנתבע, כי התובעת היא חברה בע"מ, אשר קיבלה ביום 14/10/12 התראה לפני רישומה כחברה מפרת חוק. מדובר בחברה שיש לה חובות לרשם החברות בגין אגרות עבור השנים 2011 -2012.

לחברה כ- 30 שעבודים ללא הגבלה וכן שעבודים מוגבלים בסכום העולה על 900,000 ₪.

עוד נטען, כי עיקרה של התובענה בתביעה המוגשת נגד הנתבע בעילה של גרם הפרת חוזה, מבלי שנחתם הסכם בין התובעת והנתבע. גם אם אין מסלקים תביעה על הסף בנסיבות כאלה, אין להתעלם מסיכויי התביעה הנמוכים ויש לדאוג להפקדת ערובה הולמת.

4. ב"כ התובעת טוען, כי בענייננו, כאשר מצבה הכספי של התובעת הוא תוצאה מרשלנות ומחדלים שנגרמו ע"י הנתבע (כעולה מפסק דין חלוט בת.פ. 40178/05 מדינת ישראל נ' וילמובסקי ישראל); אזי אין מקום לחייבה בהפקדת ערובה.

סיכויי התביעה אינם נמוכים כעולה אף מהחלטת בית משפט שלא לסלק התביעה על הסף, מה עוד שבענייננו, הנתבע הוא מדינת ישראל ולא נתבע פרטי ואין מדובר בהליך שבירורו כרוך בהוצאות רבות.

5. בתשובה לתגובה מדגישים ב"כ הנתבע, כי התובעת בתגובתה כלל לא מתייחסת להתראה שהתקבלה לפני רישומה כחברה מפרת חוק, ומדגישים כי מנהל מקרקעי ישראל לא היה כלל צד לת.פ. 40178/05.

6. לאחר עיון בטענות הצדדים הגעתי למסקנה ולפיה יש להורות לתובעת להפקיד ערובה וזאת מהנימוקים כדלקמן:

א)         סעיף 353 א' לחוק החברות קובע:

"הוגשה לבית המשפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין".

סעיף זה למעשה יוצר סמכות מקבילה לבית המשפט, להורות על חיוב תובע בהפקדת ערובה על פי תקנה 519 לתקסד"א, אולם סמכות זו לא תופעל באופן אוטומטי ואם סבר בית המשפט כי הנסיבות אינן מצדיקות ביצוע ההפקדה או שהחברה הוכיחה שיש באפשרותה לשאת בתשלום ההוצאות, הוא לא יחייבה בהפקדה.

ב) התובעת הינה חברה בע"מ וכאשר מדובר בחברה בע"מ, בית משפט נוטה לחייב בהפקדת ערובה יותר מבמקרה של תובע, שהוא אדם פרטי.

ראה לעניין זה: רע"א 544/89 אויקל תעשיות (1985) בע"מ נ' נילי מפעלי מתכת בע"מ, פ"ד מ"ד (1) 647, 652 וכן ברע"א 3274/92 סרוסי נ' י.ע.ף קידום מכירות בע"מ, פ"ד מ"ז (2) 192 וכן רע"א 5088/96 STOOMHAMEER AMSTERDAM N.Y.  נ' שגב, פ"ד נ' (3) 473, 471.

ג) מסעיף 353א לחוק החברות עולה כי קיימות שתי דרכים חלופיות, שבהתקיימן ביהמ"ש לא יורה על הפקדת ערובה. החלופה האחת היא אם החברה הוכיחה כי יהיה לאל ידה לשלם את הוצאות הנתבע, אם יזכה הוא בדין. החלופה השניה היא אם סבור ביהמ"ש כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה בהפקדת ערובה (ראה גם:רע"א 10905/07 נאות אואזיס מלונות בע"מ נ' זיסר (לא פורסם), 13.7.08) ; רע"א 10376/07 ל.נ. הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (לא פורסם)  11.2.09 (להלן: "פרשת ל.נ. הנדסה ממוחשבת בע"מ")). 

ד) בפרשת ל.נ. הנדסה ממוחשבת בע"מ קבע כב' השופט מלצר בסעיף 13 לפסק הדין כדלקמן:

"מן האמור לעיל עד כה עולה כי על בית המשפט הבוחן בקשה להורות לתובע שהוא תאגיד להפקיד ערובה להבטחת הוצאות הנתבע, לשקול בראש ובראשונה את מצבה הכלכלי של החברה, בהתאם ללשון הסעיף. זהו שלב הבדיקה הראשון. ואולם בכך, לא נעצרת הבדיקה. משקבע בית המשפט כי החברה לא הראתה כי תוכל לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, על בית המשפט להמשיך ולבחון האם נסיבות העניין מצדיקות חיוב החברה בערובה, אם לאו (ראו:פרשת נאות אואזיס, שם בעמ' 4). זהו שלב הבדיקה השני.בהקשר זה יש להביא בחשבון, בין היתר:

(א) את הזכויות החוקתיות (הנוגדות) של הצדדים (ב) את ההנחה שחיוב החברה להפקיד ערובה במקרה כזה (בו לא הוכיחה שיש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע) מבטא את הכלל והפטור הוא חריג...

זאת ועוד - ...שאלת סיכויי ההליך (אותה נוהגים לבדוק בבקשה להפקדת ערבות מתובע לפי תקנה 519 לתקנות) גם היא יכולה להישקל על ידי בית המשפט במסגרת בחינתו את הנסיבות לסתור את ההנחה המצדיקה חיוב החברה בערובה...

עם זאת, ראוי להוסיף כאן שתי הערות:

(א) בשלב זה הנטל רובץ על כתפי החברה התובעת – להראות מהן אותן נסיבות שבגינן לא מוצדק לחייב את התאגיד בהפקדת ערבות (עיינו: פרשת אויקל).

(ב) בדרך כלל אין זה ראוי להיכנס בהרחבה במסגרת זו לניתוח סיכויי התביעה ויש להיזקק לעניין האמור רק כאשר סיכויי ההליך גבוהים במיוחד,או קלושים מאוד...".    

ה) במקרה דנן, מדובר בחברה בע"מ שמצבה הכלכלי הקשה כלל לא שנוי במחלוקת. כל שטוענת התובעת בעניין זה הוא, כי הנתבע הוא זה שגרם למצבה הכלכלי הקשה.

מתגובת התובעת עצמה ניתן להבין, כי לו יפסקו הוצאות משפט לטובת הנתבע בסוף ההליך, אזי לא תוכל התובעת לשלם הוצאות אלו.

אין גם הכחשה לכך שהתובעת קיבלה התראה לפי רישומה כחברה מפרת חוק וכי היא לא שילמה אגרות לרשם החברות ולא הוצגו על ידה כל נכסים מהם ניתן יהיה להיפרע בבוא היום.

גם אם סיכויי התביעה אינם כה קלושים, כפי שטוענים ב"כ הנתבע, אזי לא ניתן לאמר כי הם גבוהים במיוחד, באופן המפעיל חריג שבו בית משפט ידרש לצורך הבקשה דנן לניתוח סיכויי התביעה ויפטור מהפקדת ערובה, חברה בע"מ, שמצבה הכלכלי כה רעוע.

בנסיבות אלו, ובשים לב לכך שהנתבע הוא מנהל מקרקעי ישראל, המיוצג אמנם ע"י הפרקליטות, אך אין פירושו של דבר, שלא יהיה צורך בהוצאת הוצאות לצורך התגוננות לגופו של עניין בהליך העיקרי, ומאידך – על מנת שלא לנעול שערי בית המשפט בפני התובעת ע"י חיובה בהפקדת ערובה בסכום של מאות אלפי שקלים, אני מחייבת את התובעת להפקיד סך של 80,000 ₪ בלבד. סכום שהוא נמוך יחסית לסכום התביעה, אך סכום שיש בו להבטיח, ולו באופן חלקי את תשלום הוצאות הנתבע.

7. לסיכום:

א) לאור האמור לעיל, תפקיד התובעת בתוך 60 יום מקבלת החלטה זו, סכום מזומן או ערבות בנקאית צמודה למדד על סך 80,000 ₪ לשם הבטחת הוצאות הנתבע.

בהעדר הפקדה כאמור, ניתן יהיה לפעול עפ"י תקנה 519 (ב) לתקסד"א.

ב) המזכירות תשלח החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, ד' טבת תשע"ג, 17 דצמבר 2012, בהעדר הצדדים.

_________________________

אביגיל כהן, שופטת

רשמת בית המשפט המחוזי

תל אביב-יפו