1. לפניי בקשה "לסילוק התביעה על הסף", בהתאם לסמכותי לפי תקנה 122 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות), בשל אי מענה על שאלון במועד; אי הגשת תצהיר עדות ראשית במועד; ואי תשלום הוצאות שנפסקו בהליך ביניים.

2. המבקש טוען בבקשתו כי למשיבים נקצבו שלוש פעמים מועדים לגילוי מסמכים ומענה על שאלון, כאשר בכל פעם לא עמדו המשיבים במועדים שנקצבו. בפעם האחרונה, לטענת המבקש, קצב בית המשפט את המועד למענה על שאלון בהחלטה במעמד הדיון ביום 23.04.13 כך שיוגש תוך עשרה ימים, קרי עד ליום 03.05.13 אולם המשיבים לא הגישו תצהיר מענה על שאלון על ליום הגשת הבקשה. כן טוען המבקש כי המשיבים לא הגישו תצהירי עדות ראשית, על אף שבהחלטה במעמד הדיון ביום 23.04.13 הורה בית המשפט על הגשת תצהירי עדות ראשית על ידי המשיבים תוך 45 ימים, קרי עד ליום 07.06.13. ולבסוף, לטענת המבקש לא שילמו המשיבים עד ליום הגשת הבקשה הוצאות שנפסקו כנגדם בהחלטה מיום 04.07.12 בסך 1,500 ₪.

3. בתגובה טענו המשיבים כי אף לא אחת מן הטענות המועלות כנגדם נכונות. לטענתם, המבקשים הגישו שלושה תצהירי מענה על שאלון (אשר צורפו לתגובה) כאשר האחרון הוגש ביום 05.05.13, שכן המועד האחרון שנקצב להם הינו 03.05.13 אולם מועד זה היה יום ו' בשבוע, ועל כן הוגש התצהיר ביום א' שלאחריו. עוד טוענים המשיבים כי ביום 11.06.13 ניתנה להם ארכה להגשת תצהירי עדות ראשית עד ליום 23.06.2013, ומועד זה טרם חלף. לבסוף טוענים המשיבים כי ההוצאות שנפסקו כנגדם שולמו במלואן, וכן כי אי תשלום הוצאות אינה עילה לסילוק על הסף. המשיבים טוענים כי לאור האמור בתגובתם נראה כי התצהיר התומך בבקשה שלפניי הינו תצהיר כוזב, ומשכך על המבקש לשלם הוצאות לדוגמא וכן הוצאות לטובת אוצר המדינה.

4. בתשובה לתגובה טוען המבקש כי ההוצאות ששולמו והבקשה שהוגשה להארכת מועד להגשת תצהירי עדות ראשית – נעשו רק לאחר שהוגשה הבקשה שלפניי, ועל כן המדובר בבקשה מוצדקת. לעניין תצהיר המענה על השאלון – המבקש טען כי לא הגיע לידיו, אולם מוכן הוא לבדוק אם אכן הוגש, ובמקרה זה אין לו טענות בעניין.

דיון והכרעה

5. תקנה 122 לתקנות קובעת לאמור:

"בעל דין שאינו מקיים צו להשיב על שאלון או צו לגילוי מסמכים או לעיון במסמכים, הרי אם הוא התובע ימחק בית המשפט או הרשם את תובענתו, ואם הוא הנתבע ימחק בית המשפט או הרשם את כתב הגנתו ודינו כדין מי שלא הגיש כתב הגנה, אלא שרשאי בית המשפט או הרשם להאריך את המועד לקיום הצו".

הלכה היא בעניין מחיקת כתבי טענות כי:

"אין מוחקים כתב-הגנה אלא במקרים קיצוניים הראויים לכך, והוא במקום שהנתבע פועל בזדון או שהתנהגותו מגלה זלזול חמור בבית המשפט. ואילו במקום שהנתבע פועל בתום-לב אך מתוך חוסר הבנה - ולו ברשלנות - לא ילקה במחיקת כתב ההגנה. מובן ששאלת תום הלב תוכרע בנסיבותיו של כל עניין ועניין, ויש שתום-לב יהפוך עורו ויעטה גלימת חוסר תום-לב, לאחר מתן ארכה והמשך המריית פי בית המשפט. מכל מקום, הכלל הוא, שמחיקת כתב-הגנה - בשל אופייה הדראסטי - בית-משפט לא ינקוט אותה אלא אם שוכנע, שכלו כל הקצין וכי אין להבין את התנהגות הנתבע אלא כהסתוללות ביריבו ובבית המשפט וכזלזול ברור וגלוי בחובתו... זה דינו של תובע וזה דינו של נתבע" (עא 2271/90 ג'מבו חברה לבנין ומסחר (קרני שומרון) בע"מ נ' אמיר מרדכי ו- 123 אח' פ''ד מו(3) 793; ע"א 6528/99 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' עמנואל חברה לסחר יבוא, יצור ויצוא עצים פ''ד נו(4) 817).

6. לאחר שעיינתי בבקשה בתגובה ובתשובה לה, באתי לכלל מסקנה כי על הבקשה למחיקת כתבי טענות המשיבים להידחות, ואף הבקשה כי המשיבים לא יוכלו להגיש תצהירים או להעיד עדים – להידחות.

7. באשר למילוי חובתם של המשיבים בעניין תצהיר המענה על השאלון – הרי המשיבים טוענים כי מילאו את חובתם במועד, המבקש טען כי לא ראה מסמכים אלו, אולם מאחר ותצהיר המענה על השאלון מצוי בתיק בית המשפט, ומכיוון שעל פי הנראה באישור משלוח הפקס, הוא אכן נשלח ביום 05.05.13 למספר הפקס של ב"כ המבקש, הרי שבקשה זו מתייתרת.

8. באשר למועד להגשת התצהירים, הרי שאכן על פי החלטת בית המשפט מיום 23.04.13 על המשיבים היה להגיש תצהיריהם תוך 45 ימים – אשר חלפו במועד הגשת הבקשה. אולם המשיבים הגישו בקשה באותו יום בו הוגשה הבקשה שלפניי (11.06.13) להארכת מועד להגשת תצהירים (בהסכמה), ואף בקשתו של המבקש לביטול ההחלטה להאריך המועד, שהוגשה אף היא באותו יום – נדחתה. משכך לא ראיתי צורך שלא להרשות למשיבים להגיש תצהיריהם או להעיד עדיהם, על פי סמכותי לפי תקנה 168(ב) לתקנות, שכן טרם חלף המועד להגשת התצהירים מטעמם, ולפניי בקשה נוספת להארכת מועד להגשת תצהירים.

9. באשר לתשלום ההוצאות שנפסקו בהחלטתי במעמד הדיון ביום 04.07.12 , הרי לא קבועה כל סנקציה בתקנות בגין אי תשלום הוצאות, מלבד הקביעה כי "צו לתשלום הוצאות שסכומן נקבע בידי בית המשפט או הרשם או בידי המזכיר הראשי של בית המשפט, ניתן להוצאה לפועל בדרך שמוציאים לפועל פסק דין של בית המשפט" (תקנה 515 לתקנות). כך אמנם פעל המבקש, והמשיבים שילמו סכום ההוצאות שנפסק, ככל הנראה, בתוספת ריבית – על פי הסכום ששולם בהוצאה לפועל, ועל כן אין עוד מקום להתערבות בית המשפט בנדון.

10. סוף דבר, הבקשה נדחית. אין צו להוצאות.

ניתנה היום, ט"ז תמוז תשע"ג, 24 יוני 2013, בהעדר הצדדים.