1. פסק דין זה ניתן לפי סעיף 79א(א) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד-1984.

2. עסקינן בשתי תובענות מאוחדות.

3. במסגרת ת"א 55476-08-10 הגישו דוד ושוש שיליאן (להלן – שיליאן) תביעה נגד אליהו שועה (להלן – שועה). בתביעה נטען כי שועה הוא בעל הזכויות במקרקעין הגובלים במקרקעין שבבעלות שיליאן, וכי שועה בנה את ביתו באופן שפלש למקרקעין של שיליאן. שיליאן ביקשו מתן צו שיאפשר להם לפרק את הבניה שמהווה פלישה למקרקעין שלהם, וכן סך של 216,000 ₪ המגלם את עלות פירוק הבניה. כן ביקשו שיליאן סעדים כספיים בגין ירידת ערך ביתם, הוצאות שנגרמו להם בגין מעשה הפלישה, ועוגמת נפש, ובסך הכל הועמד הסעד הכספי בגינו הוגשה התביעה על 345,000 ₪.

בכתב ההגנה הכחיש שועה את הנטען כלפיו, וטען כי שיליאן רכשו את ביתם במצב הקיים, מתוך מודעות לחריגה הקיימת מהמקרקעין שלו למקרקעין שלהם, דבר אשר אף בא לידי ביטוי במחיר אותו שילמו שיליאן עבור הנכס שלהם.

4. במסגרת ת.א. 24500-12-09 (הליך שנפתח לפני תביעת שיליאן), הגיש שועה תביעה נגד מספר נתבעים, מודדים במקצועם. בתמצית נומר כי שועה טען שהנתבעים הכינו עבורו, בשלבים כאלה ואחרים, תוכניות מדידה, אשר התגלו כרשלניות, באופן שגרם לו נזקים, וזאת לא רק בקו הגבול עם שיליאן, אלא ביחס לכל החלקה שבבעלותו. שועה העריך את הנזקים שנגרמו לו ע"י הנתבעים בסכום של 900,00 ₪. הנתבעים הכחישו את הנטען, כל אחד מטעמיו הוא, באופן שיפורט בהמשך.

5. במסגרת התביעה שהגישו שיליאן נגד שועה, מונה מטעם בית המשפט. האחרון קבע כי שועה עושה בפועל שימוש בכ- 27 מ"ר ממגרשם של שיליאן, וכי הוא מעריך את תשלומי האיזון אותם על שועה לשלם לשיליאן בסכום של 11,000 ₪.

6. משלא הצליחו הצדדים להגיע לעמק השווה, ולאחר כמה ניסיונות מצד בית המשפט להביאם להבנות, החלה שמיעת הראיות, במסגרתה העיד התובע מס' 1, וכן מומחה מטעמו. בישיבה מיום 27.1.15, שהיתה קבועה להמשך שמיעת ראיות, הגיעו הצדדים להסדר הדיוני הבא, שקיבל תוקף של החלטה:

"הגענו להסכמה ולפיה בית המשפט יפסוק על דרך הפשרה לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט, בשתי התביעות המאוחדות, באופן הבא:

למר שיליאן ייפסק פיצוי בטווח שנע בין 60,000 ₪ ועד 100,000 ₪, כולל. בית המשפט יפסוק לגבי זהות הנושא בתשלום, וזאת במערכת היחסים שבין יתר בעלי הדין, עם אפשרות לדחיית התביעה כנגד מי מהם.

מובהר כי בכך לא תהיינה למי מהצדדים טענות האחד כלפי משנהו, ביחד למה שנטען בכתב התביעה כנגד מי מהם.

כמו כן, מוסכם שככל שמר שועה יגישה בקשה לקבלת היתר, ביחס למצב הקיים היום בשטח, וזאת ביחס לגבולות החלקה שלו, מר שיליאן יתן את הסכמתו לבקשה שכזו, ובלבד שהוא לא יישא בכל תשלום ובכל היטל או מס הקשורים ו/או הנובעים מבקשה שכזאת, וכן שלא יהיה בכך משום הסכמה לעניין ויתור על זכויות בנייה או זכויות בקרקע שלו, כפי שהם במצבם היום".

עוד באותה ישיבה סיכמו באי כוח שיליאן, שועה, והנתבעים מחאג'נה חאלד ואגבאריה עדנאן את טענותיהם בעל פה. ליתר הנתבעים – ריאד יונס ויורשי המנוח מוריס בהרי ז"ל , ניתנה שהות על פי בקשתם להגיש סיכומי טענות בכתב, וכך הם אכן עשו.

7. להלן תמצית טענות הצדדים.

שיליאן טענו שנעשתה פגיעה בקניינם, המתבטאת בכך ששועה קיבל כ- 27 מ"ר על חשבון השטח שבבעלותם. שיליאן אישרו שהם ידעו במועד בו רכשו את המקרקעין עד כך שהיתה חריגה של שועה לתוך המקרקעין אותם רכשו, אך טענו שהם ידעו על חריגה בממדים קטנים בהרבה מאלה שהתגלו לאחר מכן. לשיטתם, תשלומי האיזון שנקבעו ע"י המומחה מטעם בית המשפט אינם משקפים נכונה את ערך הפגיעה בהם, כאשר לטענתם מומחה בית המשפט לא לקח בחשבון מספר נתונים חשובים בנדון. משכך, ביקשו שיליאן לקבל את הסכום המקסימאלי בטווח עליו הוסכם.

שועה טען כי שיליאן קנו את הנכס שבבעלותם לאחר שהמצב הנוכחי היה כבר קיים, לרבות החריגה שלו לעבר המקרקעין של שיליאן. לשיטתו של שועה, שיליאן ידעו היטב אודות החריגה, לקחו אותה בחשבון, והדבר אף מצא ביטוי במחיר אותו שילמו. מעבר לכך נטען, כי ככל שהיו חריגות בניה הרי שהם באחריות המודדים שביצעו עבור שועה עבודות מדידה. הודגש כי כתוצאה מטעויות הנתבעים היו חריגות בכל "הפאות" של חלקת שועה, באופן שפגע בזכויותיו הקנייניות של שועה.

עזבון המנוח מוריס בהרי ז"ל טען, כי התביעה שהגיש שועה נגד בהרי ז"ל התבססה על הנחה מוטעית שהמנוח היה שותפו של מר ריאד יונס (שהינו נתבע נוסף בתיק), למרות שלא כך הדבר. נטען כי בין בהרי ז"ל לבין מר ריאד יונס היה בעבר שיתוף פעולה, אך לא דובר בשותפים, וכי בכל מקרה למנוח לא היו יד ורגל בתוכנית המדידה שביצע מר ריאד יונס במקרה דנן. נטען כי מן הדין לדחות את התביעה נגד העזבון, כאשר המנוח שורבב, בערוב ימיו, לתביעה ללא כל הצדקה.

מר ריאד יונס טען כי אין לחייבו בדבר. נטען כי מר יונס אמנם הכין עבור מר שועה תוכנית מדידה, אך דובר בתוכנית שלא לצרכי רישום, אשר ממילא לא הוגשה לרשויות התכנון לצורך קבלת היתר בניה. נטען כי התוכנית שהוגשה בסופו של דבר לצורך קבלת היתר בניה עבור שועה נחתמה ע"י נתבעים אחרים (מחאג'נה ואגבאריה). יונס הפנה לכך שהמומחה שמונה מטעם בית המשפט קבע כי אין להטיל על המודדים אחריות במקרה הנדון. עוד נטען כי האחריות לחריגות בשטח של שועה רובצת לפתחם של שועה ושל המפקחת מטעמו, אותה בחר שועה שלא לתבוע. כן נטען שהמצב בפועל הוא ששועה נהנה משטח גדול יותר על חשבון שיליאן, כך שלמעשה לא נגרם לו נזק.

הנתבעים מחאג'נה ואגבאריה טענו שיש לדחות את התביעה נגדם מכל וכל. נטען כי השניים מועלם לא ביצעו עבודות מדידה עבור שועה, וכי החתימה המופיעה על תוכנית מדידה שהוגשה ע"י שועה לצורך קבלת היתר בניה, ואשר לכאורה קושרת אותם לתוכנית המדידה, היא חתימה מזוייפת, כפי שהוכח בחוות דעת גרפולוגית שהוצגה ע"י השניים. בא כוחם של מחאג'נה ואגבריה הפנה לאי אלו ראיות התומכות לשיטתו בכך שלשניים אין כל מעורבות בעניין, אשר אין כאן המקום להרחיב אודותיהן.

8. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ובחנתי את חומר הראיות שהוצג בפניי, אני מורה כדלקמן:

א. הפיצוי של שיליאן יעמוד על סכום כולל של 67,000 ₪.

ב. בסכום הנ"ל יישאו הבאים:

(1) מר אליהו שועה ישא בסכום כולל של 19,000 ₪.

(2) מר ריאד יונס ישא בסכום כולל של 39,000 ₪.

(3) עזבון המנוח בוריס בהרי ז"ל, באמצעות היורשים ברטה בהרי ונתן בהרי, ישא בסכום כולל של 9,000 ₪.

ג. החיובים הנ"ל הם נפרדים, ואינם ביחד ולחוד.

ד. הסכומים ישולמו לשיליאן, באמצעות בא כוחם עו"ד דגני, בתוך 45 ימים.

ה. התביעה כנגד חאלד מחאג'נה ואגבאריה עדנאן, נדחית בזאת.

ו. מעבר לאמור אין צו להוצאות.

9. מכיוון שהתיק הסתיים בטרם התחילה, למעשה, שמיעת הראיות בת"א 24500-12-09, תוחזר למר שועה המחצית השניה של האגרה ששולמה על ידו בתיק זה, ככל ששולמה.

המזכירות תעביר את פסק הדין לצדדים, ותפעל לסגירת התובענות המאוחדות.

ניתן היום, כ"ד אייר תשע"ה, 13 מאי 2015, בהעדר הצדדים.