לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובתשובה ראיתי לקבוע כדלקמן:

תקנה 14 (ב') לתקנות בית המשפט (אגרות) תשס"ז-2007 (להלן: "התקנות") קובעת כי בעל דין רשאי להגיש בקשה לפטור מאגרה בתביעה על פי נזקי גוף לא יאוחר מ- 15 ימים ממועד מתן פס"ד, תקנה זו מפנה לתקנה 5 (ב) לתקנות ולפיה, על התובע לשלם את האגרה מהמועד בו נדחה ההליך, כלומר מניין 15 הימים מתחיל מיום מתן פסק הדין.

פסק הדין ניתן ביום 12.4.16. הבקשה לפטור מאגרת בית המשפט הוגשה ביום 13.12.16.

הבקשה לעיכוב ביצוע הוגשה ביום 30.5.16 (כאשר לשיטת התובע הוא קיבל את פסק הדין ביום 25.4.16).

יוצא אפוא כי בין אם נתחיל למנות את 15 הימים מיום הגשת הבקשה לעיכוב ביצוע, ובין אם מיום הגשת הבקשה לפטור מאגרה הרי שממילא כל אחת מהבקשות הוגשו בחלוף 15 ימים מיום מתן פסק הדין.

לא זו אף זו- גם את טענת התובע לפיה הבקשה לתשלום אגרה התקבלה אצלו רק ביום 5.12.16 ורק ממועד זה למד על החיוב האמור שכן חיוב זה לא צוין מפורשות בפסק הדין , איני יכולה לקבל כ"טעם מיוחד" [תקנה 5 (7) לתקנות] שיצדיק קבלת הבקשה.

מדובר בחיוב על פי דין, וכל עוד לא צוין בפסק הדין כי לתובע ניתן פטור מתשלום אגרה, הרי משנדחתה תביעתו, ממילא הוא נדרש לשלם אגרת בית המשפט כדין.

בעניין אחרון זה ראו גם את שקבעתי בהחלטתי לעיכוב ביצוע מיום 12.9.16.

מכל האמור המסקנה המתבקשת היא כי אכן - כטענת ב"כ היועמ"ש - מותב זה הינו חסר סמכות לדון בבקשה לנוכח המועד בו הוגשה ביחס למועד מתן פסק הדין.

על התובע להפנות את הבקשה לוועדה המתאימה שבמרכז לגביית קנסות.

המזכירות תעביר העתק החלטתי זו בפקס ידני לתובע, לבא כוחו וכן לב"כ היועמ"ש.

ניתנה היום, כ"ח אב תשע"ז, 20 אוגוסט 2017, בהעדר הצדדים.