.

ע"י בא כוחה עוה"ד א. ירון ואח'

נגד

הצד השלישי: קרן אש (1992) בע"מ

ע"י בא כוחו עוה"ד ל. פרי

1. התובע, יליד 1968 נפגע, לטענתו, ביום 15.5.07 עת דרך על חפץ חד בחצר האחורית של בית הספר בן צבי המצוי בשטח שיפוטה של הנתבעת (להלן: "בית הספר") ונפגע בכף רגלו (להלן: "התאונה").

2. הצדדים חלוקים הן בשאלת החבות והן בשאלת הנזק.

הראיות:

3. מטעם התובע העיד התובע בעצמו. תצהירו על נספחיו ולרבות תלושי שכר וטפסי 106, לא סומן מחמת תקלה, והוא מסומן כעת ת/1.

כמו כן הוגשו מסמכים מתיקו הרפואי של התובע מתאריכים: 29.5.07; 10.6.17. גם מסמכים אלה מסומנים כעת ת/2.

4. מטעם הנתבעת העידו:

- מר אשר ועקנין (להלן: "ועקנין") - תצהירו על נספחיו מסומן נ/1.

- מר אבי סעאת (להלן:"סעאת" ) שהעיד כי אינו זוכר את האירוע והאם חתם על התצהיר אם לאו. כל שידע סאעת לומר כי החתימה על התצהיר היא חתימתו. על אף שהתרתי לב"כ הנתבעת לחקור את סעאת בחקירה ראשית היא החליטה לוותר על עדותו ולפיכך תצהירו מיום 7.8.13 הוצא מתיק ביהמ"ש.

כמו כן הוגש תיק מוצגים, שכלל בין היתר:

• תיעוד רפואי מעברו של התובע - מסומן נ/2;
• חוות דעת שנערכה על ידי ד"ר לוינקוף - המומחה הרפואי מטעמה - מסומנת נ/3;
• מסמכי התקשרות עם צד ג' - מסומנים נ/4;
• תעודת עובד ציבור מהמוסד לביטוח לאומי מחלקת נפגעי עבודה - מסומנת נ/4;
• תעודת עובד ציבור מנהל אוכלוסין - מסומנת נ/5;
• תעודת עובד ציבור מהמוסד לביטוח לאומי, מחלקת גמלאות - מסומנת נ/6.

5. מטעם צד ג' העידו:

- מנכ"ל צד ג', מר חנניה אסיאג (להלן: "אסייג"), תצהירו על נספחיו מסומן נ/7;

- גב' סבינה ברקי (להלן:"סבינה"), מי שבמועדים הרלוונטיים עבדה, ועובדת גם היום, בצד ג' - תצהירה מסומן נ/8.

כמו כן הוגשו המסמכים הבאים:

• טופס בל/250 מיום 27.7.07 שעניינו "בקשה למתן טיפול רפואי לנפגע עבודה" - צורף לנ/7.
• תמונה של נעלי העבודה שסופקו לתובע - צורף לנ/7.
• עותק מפסק דין שניתן בבית הדין לעבודה בתביעת התובע להכיר בתאונה כתאונת עבודה - צורף לנ/7.

6. שלוש הן השאלות המונחות לפתחי ובהן עלי להכריע. השתיים הראשונות עניינן היחסים שבין התובע לנתבעת ואילו השלישית, ככל שתביעת התובע תתקבל, עניינה היחסים שבין הנתבעת וצד ג'.

האחת: האם התובע הוכיח כי אכן נפגע בתאונה - אם כן האם יש בנסיבות התרחשות התאונה כדי לחייב את הנתבעת, וכפועל יוצא את צד ג', בנזקי התובע הנטענים על ידו.

השנייה: ככל שאקבע כי אכן קמה לנתבעת אחריות - מה שיעור נכותו הרפואית והתפקודית של התובע וכפועל יוצא מה גובה הפיצוי לו הוא זכאי.

השלישית: ככל שאקבע כי אכן קמה לנתבעת אחריות לנזקי התובע, האם צד ג' חייב בשיפוי הנתבעת ואם כן מה שיעור השיפוי.

שאלת החבות - נסיבות התאונה:

7. מכיוון שמדובר בשאלה עובדתית באופייה, נבחן תחילה את גרסאות הצדדים באשר לנסיבות קרות התאונה.

גרסת התובע:

8. א. כך מתוארת התאונה בכתב התביעה המתוקן:

" 4. בעת הכניסה לביה"ס, מהשער האחורי, תוך כדי הליכה בשטח ביה"ס באזור מוקף חול, חש התובע כי נדקר בכף רגלו הימנית. לאחר מס' שעות התנפחה רגלו והתקשה לדרוך על כף רגלו."

ב. בתצהיר עדותו הראשית של התובע מתוארת התאונה כך:

"2. ביום 15/5/07 בשעה 12:00 בצהריים לערך נפצעתי בעת עבודתי, כשדרכתי על חפץ זר תוך כדי הליכה בתוך בית הספר "תיכון בן צבי" השייך לעיריית קריית אונו....

12.4. בית הספר בן צבי היה בשיפוצים באותה תקופה והייתה בכניסה האחורית לבית הספר פסולת רבה. כמו כן אב בית הספר הכיר אותי כבודק מטפים שמגיע מידי שנה לבית הספר לבצע החלפה ובדיקת מטפים וגם במועד קרות האירוע, אב הבית הכניס והוציא אותי מבית הספר. הוא לא היה איתי בדיוק בזמן הפציעה אך אין בכך כדי להסיק שהפציעה לא קרתה. יתרה מכך, כאשר היה לי דמם קל ברגל (ולתומי חשבתי שבכך הפציעה הסתכמה) נעזרתי באב הבית ולקחתי ממנו תחבושת ועזרה ראשונה. נכון שלא פניתי מיד לטיפול רפואי אך זאת כיוון שלא שיערתי לעצמי שנכנסו לכף רגלי חלקיקים זרים ורק חשבתי שמדובר בדקירה קלה בכף הרגל אלא החלקיקים דגרו בכף הרגל, התפתחה מוגלה וכעבור זמן מה הכאבים התחזקו עד שלא ניתן היה לדרוך על הרגל ורק אז פניתי למיום בבית החולים. לכן אין לי תיעוד רפואי מיום הפציעה כי אם רק לאחר מכן כאמור."

ג. בעדותו בפני העיד התובע כך:

"ש. עכשיו פעם ראשונה אנחנו שומעים על פח נדלק. למה לא כתבת את זה בתצהיר שלך?

ת. (אין תשובה) הגעתי לביה"ס עם האוטו, ירדתי לחצר ושם כאשר נכנסתי ישר הרגשתי דקירה קצרה ברגל...

ש. אז מה היה?

ת. הרגשתי דקירה הורדתי את הגרב הרגשתי דמם קל ברגב.

ש. ראית משהו שחדר דרך הסוליה?

ת. לא, שום דבר, לא שמתי לב. הגשתי דמם קל וישר ביקשתי מאב הבית פלסטר והוא נתן לי והמשכתי לעבוד כרגיל....

ש. לאחר שנפצעת ברגל ב - 15/5 הורדת את הנעל ואת הגרב ותסכים איתי שלא ראית שום גוף זר. נכון?

ת. לא ראיתי רק הרגשתי דמם קל ברגל.

ש. תסכים איתי שלא היה שום חתך או קרע בנעל? שום חור?

ת. לא שמתי לב. ישר כשהרגשתי את הדקירה הורדתי את הנעל ואת הגרב וראיתי קצת דמם קל. לא שמתי לב.

לשאלת בהמ"ש: ואחרי שעה לא בדקת את הנעל?

ת. לא.... במשך השבועיים האלה הרגשתי מין יבלת לא תיארתי שזה מזה כי לא ירד לי דם. במשך היבלת הלכה וגדלה. הלכתי רגיל, חשבתי שזו יבלת, לא תיארתי לעצמי שיש לי משהו (ב) רגל. יצא לי אינפקציה והלכתי ישר לרופא... אני הסתכלתי על הרגל במשך השבועיים האלה, חשבתי שזה יבלת...

לשאלת בהמ"ש: סיפרת למישהו?

ת. כן, סיפרתי לאשתי. סיפרתי בעבודה, למישהו שעבר איתי בשם איציק הראיתי לו באותו היום הוא אמר לי ללכת לרופא.

ש. אז למה לא הבאת את אותו איציק או את אשתך להעיד? זו הפעם הראשונה שאנו שומעים את הגרסה הזו.

ת. אני מפנה שוב לאותו מסמך מ - 29/5....

9. גרסת הנתבעות:

ועקנין העיד ש:

- מאז שהוא בתיכון, כ- 20 שנה, לא נתקל ב'בעיה שמישהו נפצע בעבודה'.

- רק הוא או סעאת מורשים להכניס אנשי מקצוע למתחם בית הספר. מרגע שהוא הכניס את התובע הוא היה צמוד אליו. לכן אין ממש בטענת התובע כי בשלב כלשהו בעת שהותו מתחם בית הספר ב- 15/5/07 הוא היה לבד.

- בשנת 2007 לא נערכו שיפוצים בבית הספר.

- בהגיעו לבית הספר לבש התובע בגדי עבודה ונעלי עבודה.

- התובע לא סיפר לו שנפגע ברגל ולא הראה לו את הדמם, ובכל מקרה הוא לא ראה את התובע נפצע.

10. גרסת צד ג':

בתצהיר עדותו הראשית טען אסיאג :

"6. ביום 23.7.2007 או בסמוך למועד זה הודיע התובע כי הוא נפצע במהלך עבודתו ביום 15.5.07 (קרי - כחודשיים וחצי לפני הדיווח). התובע דיווח על כך ואני שהאמנתי לו אישרתי את טופס הבקשה למתן טיפול רפואי...

8. ברור מאליו שלא ידעתי ואינני יכול לדעת האם התאונה התרחשה בפועל אם לאו ואם כן מה היו השלכותיה מבחינת התובע. אולם מאידך גיסא, לא ראיתי סיבה שבגינה התובע ישקר בעניין זה...".

17. מהתנהלותו של התובע דווקא נראה היה שלא התרחשה תאונה כלשהי שכן במהלך החודשים מאי יוני ויולי 2007 (קרי בחודש התאונה ובחודשיים שאחריו ולמעט בשבוע האחרון של חודש יולי אז הודיע התובע לקרן אש אודות התאונה) התובע היה נוכח בעבודתו באופן סדיר ואף השתתף בסמוך לאחר מועד התאונה (הנטען) בהפלגת נופש לטורקיה בה השתתפו עובדי הצד השלישי. למותר לציין גם כי התובע קיבל את משכורתו המלאה בגין חודשים יוני עד יולי 2007..."

ובעדותו בפני העיד:

" אם חתמתי לו, כנראה הוא ביקש שאחתום לו. אבל אני לא זוכר מה היה. חתמתי לו אחרי שהוא היה בהנהלת חשבונות. הוא בא בטענה שהוא נפצע תקופה לפני ואני מאמין לו. הוא עובד אצלי 17-18 שנים והוא בין האנשים הבכירים אצלי. אם הוא אומר שהוא נפצע מי אני שאחלוק עליו?....אם אדם אומר לי שהוא נפצע לפני חודשיים מזכוכית או משהוא אחר והוא רוצה ללכת לביטוח לאומי אני לא אחקור אני מאמין לו...בהתאם לחוק הבטיחות בעבודה ונהלי העבודה אני רוכש לא רק לו אלא לכולם נעלי עבודה. יש לי ספק. אין לי עניין שמישהו יפצע... יש נוהל שכל מי שבא לעבודה בא עם נעלי עבודה. יש אחראי בשם יהודה שמפקח אם באו לעבודה עם נעליים תקניות. אם הוא יוצא מהבית, אני לא יכול לראות...הם מקבלים גם בגדים לא רק נעליים".

עד כאן גרסאות הצדדים.

11. מהעדויות עולה כי מדובר באירוע ללא עדים, ומהתיעוד הרפואי שצורף עולה כי ב - 29/5/07, כשבועיים לאחר התאונה הנטענת, הוצא מכף רגלו של התובע גוף זר.

12. השאלה אפוא שיש ליתן עליה תשובה היא, האם התובע הרים את הנטל והוכיח כי הגוף הזר שהוצא מרגלו ב - 29/5/07 חדר לרגלו, כנטען על ידו, דהיינו בהיותו בחצר בית הספר ביום 15.5.07.

13. לאחר שבחנתי את הראיות שהובאו בפניי ושמעתי את העדים אני סבורה כי התשובה לשאלה

זו הינה שלילית.

14. הכלל המשפטי הוא כי במקרה בו קיימת עדות יחידה של בעל דין הרי שעפ"י סעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש] התשל"א 1971 (להלן: "הפקודה") באין סיוע לעדות שכזו באמצעות ראיה חיצונית וממקור נפרד, דין התביעה להידחות [ראה י. קדמי על הראיות דיונון (חלק 1) עמ' 131-142].

הפסיקה מאידך [ראה ע"א 62/79 יעקב פור בנימין נ' אליהו חברה לביטוח, פד"י לה' חלק 2 547 בעמ' 550] מאפשרת במקרה שכזה בו גרסת התובע הינה יחידה מצד אחד, אך אמינה ומקובלת מצד שני לקבלה, על אף היותה כאמור עדות יחידה.

15. ומן הכלל אל הפרט.

16. כאמור, אין חולק כי לתאונה הנטענת לא היו עדים. יחד עם זאת התובע העיד כי עוד ביום המקרה הוא סיפר על התרחשותה לשלושה אנשים:

- לעובד הנתבעת - ועקנין;

- לאשתו - ממנה התגרש מאז;

- לחבר לעבודה - אחד בשם איציק;

17. א. ועקנין, שהעיד מטעם הנתבעת, הכחיש כי התובע סיפר לו שנפגע בתאונה או כי נתן לתובע פלסטר. את אשתו, היום גרושתו, ואת אותו איציק לא זימן התובע לעדות.

ב. באשר לאי זימון גרושתו - לא ראיתי לזקוף זאת לחובתו שכן בכל מקרה מדובר בעדות של 'עד מעוניין' ומשום כך אין ממילא בעדותה לבד כדי להוות את הסיוע הנדרש בהתאם לסעיף 54 לפקודה לעדותו היחידה של התובע.

לעומת זאת, אי זימונו של אותו חבר איציק לעדות אומרת דרשני, וזאת כן יש לזקוף לחובת התובע. האמור מקבל משנה תוקף שעה לנוכח אי מתן הסבר ראוי מצד התובע לאי זימונו של אותו איציק [ראה פרוטוקול עמ' 21 שו' 18-21]

ג. בעניין אחרון זה יפים דברי ביהמ" העליון:

"כלל נקוט בידי בית המשפט מימים ימינה שמעמידים בעל דין בחזקתו שלא ימנה מבית המשפט ראיה שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו, ואין לו לכך הסבר סביר – ניתן להניח שאילו הובאה ראיה הייתה פועלת נגדו" [ע.א. 548/78, שרון נ' לוי, פדי לה (1) 736, 760; מצוטט בהסכמה בע.א. 55/89, קופל (נהיגה עצמית בע"מ) נ' טלקר חברה בע"מ, פדי מד (4) 595, 602;]

כמו כן, יפים דברי כב' השופט קדמי בספרו "על הראיות" (דיוניות חלק ב') בעמ' 719:

"יש והדרך שבה מנהל בעל דין את עניינו בבית המשפט, הינה בעלת משמעות ראייתית, כאילו הייתה זו ראיה נסיבתית. כך ניתן להעניק משמעות ראייתית: לאי הבאת ראיה לאי השמעת עד... התנהגות כזו בהעדר הסבר אמין וסביר פועלת לחובתו של הנוקט בה, באשר על פניה מתחייבת ממנה המסקנה שאילו הובאה הראיה, או הושמע העד... היה בכך כדי לתמוך בגרסת היריב".

האם יש בעדותו של אסייג או במסמך הרפואי מיום 29/5/07 כדי להוות את הסיוע הנדרש לעדותו היחידה של התובע?

18. א. באשר לעדותו של אסייג: לטעמי אין בה כדי לעזור לתובע. אסייג העיד כי הוא לא בדק ולא חקר האם אכן יש ממש בטענות התובע אלא פשוט האמין לתובע כי נפגע. מבחינתו כשם שיכול והאירוע קרה, כך באותה מידה יכול להיות שהוא לא קרה.

ב. באשר למסמך הרפואי מיום 29/5/07: עיון במסמך מלמד כי הפניה לטיפול רפואי נעשתה באופן עצמאי, ככל הנראה על ידי התובע, כאשר בשום מקום במסמך לא נרשם מהו הגוף הזר שהוצא או מה גודלו. במסמך גם אין כל פירוט באשר לנסיבות שבהם חדר הגוף הזר לכף רגלו של התובע. האמור תמוה במיוחד לנוכח עדותו של התובע [עמ' 19 שו' 4-7] ממנה עולה כי הסביר לרופא כיצד חדר הגוף הזר לכף רגלו.

עוד לא ברור, כיצד זה על גבי האישור מוטבעת חותמת "תאונת עבודה" ללא כל חתימת רופא מעליה ואילו מכותרת המסמך עולה כי מדובר בפניה שאינה במסגרת 'תאונת עבודה'.

ניתן היה, אולי, להסביר תמיהה זו על ידי העדת המומחה הרפואי החתום על האישור, אך התובע, וסיבותיו עימו, בחר שלא לזמן לעדות את המומחה, והדבר אומר דרשני.

19. הינה כי כן גם במסמך הרפואי מיום 29/5/07 וגם בעדותו של אסייג אין כדי לתמוך בגרסת התובע.

20. משמעות האמור - כי לא ניתן ללמוד מהעובדה שמרגלו של התובע הוצא גוף זר כשבועיים לאחר התאונה הנטענת, שאכן ביום 15/5/07 שעה שהיה בחצר בית הספר הוא דרך על זכוכית שחדרה דרך סוליית הנעל אותה נעל ופגעה בכף רגלו.

21. לנוכח האמור ובהעדר סיוע חיצוני לעדותו היחידה של התובע, נוסיף ונבדוק, כמצוות סעיף 54 לפקודה, האם ניתן לקבל את גרסת התובע כנכונה גם ללא כל תמיכה או סיוע חיצוני.

22. לאחר שבחנתי את הראיות שהוצגו בפניי, לרבות עדותו של התובע, הגעתי לכלל מסקנה כי התשובה לשאלה זו שלילית.

23. א. לטענת התובע הוא נפגע מגוף זר, ככל הנראה חתיכת זכוכית שחדרה לכף רגלו. התובע העיד כי נעל נעלי ספורט בעלי סוליה בעובי של כ - 2-3 ס"מ (ראו עמ' 17 שו' 26-32). היינו מצפים אפוא כי אם חפץ חד יחדור את הסוליה אל כף רגלו של התובע יוותר בסוליה חור. אך לא היא. התובע העיד במפורש כי לא נגרם נזק לסולית הנעל.

הדבר תמוה שכן, ממה נפשך, אם הסוליה הייתה דקה אזי היינו צריכים למצוא בה חור כתוצאה מחדירתו של הגוף הזר, ואם בכל זאת לא נותר בה כל סימן, הרי שהייתה מספיק עבה ואז לא יתכן שחדר דרכה גוף זר ופגע בכף רגלו של התובע.

ב. התובע גם העיד כי לאחר זמן הרגל התנפחה והוא התקשה לדרך על כף רגלו. יחד עם זאת הוא המשיך ללכת ולעבוד כרגיל, לפחות במשך שבועיים ימים עד שפנה לקופ"ח לאומית. אם אכן התנפחה הרגל מיד לאחר קרות האירוע והוא התקשה ללכת, כיצד קרה שהוא המשיך ללכת ולעבוד כרגיל לתקופה של לפחות שבועיים עד שהגיע לבית החולים?

ג. בכתב התביעה המתוקן, כמו גם בעדות בפני, ציין התובע כי במועד הרלוונטי היה בית הספר מצוי בשיפוצים ולכן פוזרה שם פסולת כדי למנוע החלקות. דא עקא לא הוצגה ולו תמונה אחת ממנה ניתן ללמוד כי אכן נערכו ברחבת בית הספר שיפוצים.

24. לנוכח הסתירות והתמיהות העולות מגרסת התובע, זו המפורטת בכתב התביעה המתוקן וזו שהשמיע בפני במסגרת חקירתו הנגדית, לא מצאתי שאני יכולה לקבל את גרסתו באשר לנסיבות שגרמו לחדירת גוף זר לרגלו.

לשון אחר - התובע לא הרים את הנטל ולא הוכיח כי הגוף הזר שהוצא מכף רגלו ביום 29.5.07 הוא הגוף הזר שחדר לרגלו ביום 15.5.07 עת הלך בחצרי בית הספר.

25. בהינתן כל האמור - אני דוחה את התביעה, ומשכך גם דין ההודעה לצד ג' להידחות וכך אני מורה.

26. לנוכח קביעותי אלה, לא ראיתי לדון בשאלת נזקיו של התובע. יחד עם זאת למעלה מן הצורך וככל שדעתי לא תשמע, ראיתי להוסיף ולציין כי גם לו הייתי מגיעה למסקנה שונה, דהיינו כי דין התביעה להתקבל, אינני סבורה כי התובע הרים את הנטל והוכיח שנגרמו לו הנזקים להם הוא טען, למעט בגין כאב וסבל.

מדובר בנכות מזערית. התובע לא הוכיח כי נגרמו לו הפסדי שכר, ובכל מקרה מפסק הדין שניתן בבית הדין לעבודה ואשר צורף ל – נ/7 עולה כי הפסקת עבודתו אצל צד ג' אינה קשורה לתאונה וכי צד ג' שילם לתובע מלא שכרו בתקופת היעדרותו.

27. כמו כן ומשעה שההודעה לצד ג' נדחית אף היא לא מצאתי לנכון לדון בטענות הנתבעת כנגד צד ג' ולהיפך.

סוף דבר:

28. א. התביעה כנגד הנתבעת נדחית ולפיכך נדחית גם ההודעה לצד ג'.

ב. אני מחיבת את התובע בהוצאות הנתבעת וצד ג' בסך כולל של 10,000 ₪. (5,000 ₪ לנתבעת ו - 5,000 ₪ לצד ג').

29. בנסיבות, לא מצאתי לחייב את הנתבעת בהוצאות צד ג'.

30. המזכירות תעביר העתק פס"ד לצדדים כמקובל.

ניתן היום, ד' ניסן תשע"ו, 12 אפריל 2016, בהעדר הצדדים.