בפניי תביעה לאישור עיקול ולחיוב הנתבעות בתשלום מלוא חובה של חברת מ.מ.ע חברה לעבודות מתקדמות בע"מ לתובעת, מכוח שתי טענות: הראשונה, מתן תשובה לא נכונה להודעת העיקול שנשלחה לנתבעות. השנייה, שיתוף פעולה מצד הנתבעות עם חברת מ.מ.ע חברה לעבודות מתקדמות בע"מ וסיוען לאחרונה להתחמק מצווי העיקול ומתשלום חובה לתובעת.

טענות התובעת

1. התובעת הינה חברה לאספקת מוצרי בניין, אשר סיפקה, במחצית שנת 2009, מוצרי בניין לחברה בשם מ.מ.ע חברה לעבודות מתקדמות בע"מ (להלן: מ.מ.ע), שהייתה בבעלותו של מוחמד מוחמד (להלן: מוחמד).
2. מוצרי הבניין הנ"ל סופקו למ.מ.ע עבור אתר הבנייה בבית אילדן בקריית מוצקין (להלן: אתר אילדן).
3. בעקבות חשדות שהתעוררו בלבו של מנהל התובעת, שלמה סבג (להלן: סבג), אודות מצבה הכלכלי של מ.מ.ע, ביקר סבג באתר הבנייה של בית אילדן, וגילה בשטח מוצרי בנייה של ספקים אחרים. בשלב זה סבג הבין כי מוחמד אינו מתכוון לקיים את הבטחותיו בתשלום תמורת המוצרים ובכיבוד ההמחאות שנמסרו לסבג תמורתם.
4. מכאן, וביום 10.11.2009 התובעת הגישה כנגד מ.מ.ע ומוחמד תביעה כספית על סך של כ- 400,000 ₪, במסגרת תא"ק 11649-11-09 (להלן: התביעה המקורית).
5. במסגרת התביעה המקורית ניתנו צווי עיקול על הכספים המגיעים למ.מ.ע ולמוחמד אצל צדדים שלישיים, ביניהם הנתבעת – אורתם סהר הנדסה בע"מ (להלן: אורתם) ואצל חברות בת של אורתם, משלא היה ידוע לתובעת מי מבין החברות האלו היו בקשרי עבודה עם מ.מ.ע.
6. צווי העיקול נמסרו לאורתם וליתר החברות כאמור, אך תשובתן לעיקול הייתה שאינן חייבות כספים למוחמד ו/או למ.מ.ע.
7. התובעת הרחיבה בחקירתה וגילתה כי מוחמד צפה את הגשת התביעה על ידה. לכן, ובסמוך למועד הגשת התביעה המקורית הקימה אחותו של מוחמד, ראידה מריח (להלן "ראידה") חברה בשם א.ר תמרטקס בע"מ (להלן: תמרטקס), כאשר מוחמד המחה את זכויותיו מאורתם לאחותו ולחברת תמרטקס, וכאשר אורתם התכוונה להעביר את הכספים למוחמד דרך אחותו, הכל מתוך כוונה לעזור למוחמד לעקוף עיקולים כאלה ואחרים האמורים להיות מוטלים על כספיו בשל קשייו הכלכליים. מכאן, תוקנה התביעה המקורית וצורפו ראידה ותמרטקס כנתבעות נוספות, ותחולתם של צווי העיקול הורחבה גם לגבי נתבעות אלו. הנתבעת והחברות הנוספות (להלן: אשכול החברות) מקבלות שוב את צווי העיקול, ושוב מסרו תשובה שלילית בכל הנוגע להחזקתן בכספים עבור מ.מ.ע, תמרטקס ומי מהאחים מריח.
8. התובעת המשיכה בהרחבת חקירתה, ואז גילתה כי בחור כבן 18 בשם עוואד חוסין (להלן: עוואד) או בשמו המסחרי נ.צ. עבודות גמר (להלן: נ.צ), בא בנעליה של ראידה שבאה בנעליו של מוחמד ומסיבה זו צווי העיקול לא תפסו.
9. התובעת טענה, כי הגם שחוזה ההתקשרות בין אורתם לבין נ.צ נכרת לכאורה כחודשיים לפני מועד הטלת העיקולים, הרי שמועד זה אינו מתיישב עם העובדה כי כתב הכמויות נשוא אותו הסכם נושא תאריך מאוחר יותר. מה גם, שאורתם ידעה אודות קשייה הכלכליים של מ.מ.ע עוד מחודש ספטמבר 2009.
10. התובעת טענה, כי עד למועד העזיבה הפיקטיבית של מ.מ.ע מאתר אילדן היו בקופת אורתם לטובת מ.מ.ע 324,800 ₪, סכום אשר הוחזק כעיכבון. לאחר מכן, כשנוצרה הפיקציה שקראו לה נ.צ, הגם שמעיון בכרטיסי החשבונות ניתן לראות כי מדובר בחשבונות זהים לחלוטין, למעט השם (מ.מ.ע הפכה לנ.צ) אורתם המשיכה ושילמה למ.מ.ע/מוחמד סך של 1,666,594 ₪.
11. התובעת טענה כי ידוע לה כי מוחמד עבד בפועל באתר אילדן והזמין ממנה סחורה לאתר.
12. מכאן, הוגשה התביעה דנא, לאישור העיקול כנגד הנתבעת ואשכול חברותיה. אך, בשלב מאוחר יותר, ולנוכח טענות התובעת לשיתוף פעולה, בין אם בכוונה ובין אם בעצימת עיניים, בין אורתם לבין מ.מ.ע על מנת להתחמק מצווי העיקול, התביעה תוקנה ונטען, כי יש לחייב את אורתם ואשכול חברותיה במלוא סכום החוב, גם ללא קשר לתשובתן לצווי העיקול.

טענות הנתבעות

1. הנתבעות ביקשו לדחות את התביעה כנגד הנתבעות 2 ו- 3 בשל העדר יריבות, כאשר אורתם הודתה, כי הינה החברה היחידה הרלבנטית לתביעה.
2. לגופו של עניין, אורתם ביקשה לדחות את התביעה כנגדה. לטענתה, תשובתה להודעת העיקול הייתה נכונה, ולתביעת התובעת כנגדה אין כל בסיס לא עובדתי ולא משפטי.
3. אורתם, שהינה צד זר לסכסוך הכספי שניטש בין התובעת לבין מ.מ.ע, אין לה אינטרס בסכסוך זה.
4. אורתם מסרה תשובה נכונה לצווי העיקול שהתקבלו בידיה.
5. טענת התובעת כי אורתם שיתפה פעולה עם מ.מ.ע על מנת לסייע לה להתחמק מהחוב לתובעת, אינה אלא בבחינת השערתה הסובייקטיבית של התובעת, שאין לה כל בסיס עבודתי, ולא הוכחה ולו במאומה.
6. אורתם טענה, כי עילות התביעה (אי מתן תשובה בלתי נכונה לצוו העיקול מחד, ושיתוף פעולה עם החייב מאידך) מוציאות אחת את רעותה ואינן יכולות לדור בכפיפה אחת, שכן בהעדר טענה כי אורתם שילמה למ.מ.ע כספים בניגוד לצו העיקול, ברי כי טענת הקנוניה אינה הגיונית, לנוכח אי התשלום למ.מ.ע, מחד, ותשובת אורתם כי אינה חייבת כספים למ.מ.ע, מאידך.
7. אורתם טענה כי מ.מ.ע היא המתקשרת החוזית היחידה מבין כלל החייבים הנטענים (מ.מ.ע, מוחמד, ראידה ותמרטקס). מכאן, צו העיקול הרלבנטי לצורכי התביעה, הינו צו העיקול הראשון שניתן על הכספים שלכאורה מגיעים למ.מ.ע ו/או למוחמד (להלן: צו העיקול הראשון).
8. לצו העיקול הראשון אורתם השיבה, ביום 19.11.2009, כי לא מגיעים כספים. תשובה זו נכונה היא. שכן, במועד הטלת העיקול כלל לא נוצרה למ.מ.ע הזכות לקבלת הכספים, זכות הכפופה למערכת היחסים החוזית שבין מ.מ.ע לבין אורתם.
9. צו העיקול הראשון פקע מבלי שהוגשה במועד תביעה לאישורו ומבלי שהוגשה בקשה להארכת המועד להגשת הבקשה לאישורו.
10. צו העיקול השני עניינו בכספים המגיעים לכאורה לתמרטקס ו/או לראידה (להלן: צו העיקול השני). אורתם השיבה לצו זה, ביום 20.12.2009, כי לא מגיעים כספים. בהקשר זה, אורתם טענה, כי מעולם לא הייתה כל התקשרות חוזית בינה לבין תמרטקס ו/או ראידה ומעולם לא שילמה להן דבר וחצי ודבר, לא לפני צו העיקול הזמני ולא לאחריו. אכן, כחודשיים לפני הטלת העיקול היה ניסיון להתקשר עם תמרטקס במקום מ.מ.ע. ברם, ניסיון זה לא צלח.
11. כנגד נ.צ לא ניתן צו עיקול זמני. כך שאין לשעות לטענות התובעת כנגד הכספים ששולמו לנ.צ. לא זו אף זו, חוזה ההתקשרות בין אורתם לבין נ.צ נכרת כחודשיים לפני הטלת העיקולים הזמניים, כך שברי כי אין כל תוחלת לטענת הקנוניה והמרמה בהתקשרות חוזית זו. מה גם, שמנהל התובעת, סבג, הודה כי טענת הקנוניה הינה מסקנתו האישית בלבד.
12. אורתם טענה, כי מ.מ.ע עזב את אתר אילדן, לפני הטלת העיקול הזמני, תוך שהותיר אחריו שפע של עבודות הטעונות השלמה ותיקונים. עובדי מ.מ.ע פתחו בשביתה איטלקית משלא קיבלו שכרם ממ.מ.ע. אורתם הייתה מחויבת ללוחות זמנים לסיום הפרויקט וניסתה למצוא קבלן אחר שיחליף את מ.מ.ע, יקדם את העבודות וישלימן. ואכן, נ.צ נכנסה לתמונה והעבודות הושלמו במועד.
13. זאת ועוד, מהסכם הפשרה אשר נחתם בין התובעת לבין מ.מ.ע ומוחמד, במסגרת התביעה הכספית הנ"ל, עולה דווקא האינטרס לשיתוף פעולה בין התובעת לבין מ.מ.ע, מוחמד, ראידה ותמרטקס. על פי הסכם הפשרה ניתנה למ.מ.ע ולאחרים לשלם בתוך 90 יום מחצית סכום החוב לתובעת ולסיים את כלל טענותיה של זו האחרונה כנגדם. כך שהאינטרס של מ.מ.ע ומוחמד היה דווקא לגרום לכך כי אורתם תאשר את העיקול ולסיים את חובה לתובעת במחצית הסכום.
14. מכאן, הנתבעות ביקשו לדחות את התביעה כנגדן ולחייב את התובעת בהוצאותיהן בגין הליך זה.

תשובת התובעת לטענות הנתבעות

1. בסיכומי תשובתה התובעת טענה כי אין אסמכתא המלמדת על מועד תשובת הנתבעות לצו העיקול. מכאן, התובעת ביקשה לדחות את הטענה בדבר האיחור בהגשת הבקשה לאישור העיקול.
2. באשר לניסיונותיה לזמן את עוואד למתן עדות, התובעת הפנתה לעדותו של שי שושני ולעוינות שנתקל בה תוך כדי ניסיונותיו לאתר את עוואד. התובעת הוסיפה וטענה, כי עוואד ביקש סכום עתק לצורך מתן עדותו. מכאן, שהתובעת לא ראתה כל טעם בזימונו לעדות. לא זו אף זו, לטענת התובעת, היה על הנתבעות לזמן את עוואד לדיון, ומשלא עשו כן הדבר פועל דווקא לרעתן.
3. זאת ועוד, התובעת חזרה על טענותיה בדבר אי הוכחת הקיזוז שבוצע על ידי הנתבעות ואשר נזקף במלואו לחובת העבודות שבוצעו על ידי מ.מ.ע.

דיון והכרעה

היריבות בין התובעת לבין הנתבעות 2 ו- 3:

1. דין התביעה כנגד הנתבעות 2 ו- 3 להידחות, בשל העדר כל יריבות. שכן, לא הוכח כי התקיימו קשרי עבודה חוזיים או אחרים או קשרים כלשהם המקימים כל התחייבות כספית כנגד שתי החברות הנ"ל כלפי חברת מ.מ.ע או חברת תמרטקס או האחים מריח. בהקשר זה, סבג הצהיר, בסיפא של סעיף 8 לתצהיר עדותו הראשית (מוצג ת/2) כי כל הנתבעות צורפו לתביעה מאחר ומדובר בקבוצת חברות הקשורות ביניהן ולא היה ברור מלכתחילה מי מביניהן התקשרה מול מ.מ.ע ו/או תמרטקס ו/או האחים מריח ביחס לעבודות באתר. כיום, ולאחר שמיעת הראיות, פשיטא שלא הוכחה כל יריבות בין התובעת לבין הנתבעות 2 ו- 3, כאשר הסכם ההתקשרות היחיד הקיים בתיק בכל הנוגע לביצוע העבודות הינו ההסכם עם אורתם סהר הנדסה בע"מ (נספח א' למוצג ת/2 ולבקשה המתוקנת לאישור העיקול).

קנוניה בין אורתם לבין מ.מ.ע, תמרטקס, האחים מריח ונ.צ:

1. התובעת טוענת כי נ.צ באה בנעלי מ.מ.ע, אך משום מה התובעת נמנעה מלצרף את נ.צ ועוואד כנתבעים נוספים. לא זו אף זו, התובעת לא טענה, ומכל מקום גם לא הוכיחה, כי נ.צ העבירה את הכספים שהתקבלו בידיה מאורתם למ.מ.ע ו/או למוחמד. זאת ועוד, התובעת נמנעה מזימונו של עוואד למתן עדות מטעמה ולתמיכת טענתה בדבר הקנוניה. על סמך תצהירו של החוקר שי שושני (מוצג ת/1), בכל הנוגע לניסיון איתורו של עוואד לצורך זימונו לבית המשפט, לא ניתן לבסס ממצא עובדתי לפיו התובעת עשתה מאמצים וניסיונות רציניים ואף לא סבירים לזימונו של עוואד לעדות. טענת התובעת בדבר דרישת עוואד לקבלת כספים בתמורה לעדותו עדיף אם לא הייתה נטענת. ומכל מקום, הטענה אינה מצדיקה את הימנעות התובעת מהגשת בקשה לזימון העד דרך בית המשפט. הימנעותה מזימונו משמעה כי יש דברים בגו וכי התובעת חוששת שמא עדותו תפעל לרעתה.

1. זאת ועוד, ניתן היה להבין את הטענה לקיומו של אינטרס אצל מ.מ.ע, תמרטקס והאחים מריח לשתף פעולה עם אורתם ולהודיע כי לא מגיעים למ.מ.ע, לתמרטקס ולאחים מריח כספים אם הייתה מועלית ומוכחת הטענה כי הכספים ששולמו על ידי אורתם לנ.צ הגיעו בסופו של יום, ובידיעתה של אורתם, לידיהם של מ.מ.ע או תמרטקס או למי מהאחים מריח. בהעדר טענה לכך, ובהעדר הוכחה לכך כי כספים אלה הגיעו בסופו של יום, ובידיעתה של אורתם, לידיהם של מי מהחייבים של התובעת או חליפהם, אזי אין לטענת הקנוניה כל אחיזה במציאות.
2. התובעת אף לא עמדה בהוכחת הטענה כי אורתם העבירה כספים לתמרטקס ו/או לראידה, וכי כספים אלה הועברו מתמרטקס ו/או ראידה לידיו של מוחמד ו/או לידיה של מ.מ.ע.
3. פשיטא, כי טענת הקנוניה אינה אלא פרי חשדותיו הסובייקטיבים של מנהל התובעת, שלא נתמכו ולו בבדל ראיה אחת. בהקשר זה למותר להוסיף ולציין, כי החקירות הנטענות על ידי התובעת, ואשר ניסתה ליתן להן אופי של ראיה מוכחת וקיימת, אינן מהוות חלק ממארג הראיות בתיק, ולא ברי הכיצד מבקשת התובעת לבסס עליהן כל ממצא עובדתי המשרת את תביעתה.
4. בטרם סיום פרק זה אוסיף ואציין, כי אין זה סוד כי לקראת חודש אוגוסט 2009 אורתם ידעה כי מ.מ.ע סובלת מקשיים כלכליים משמעותיים (ראו תשובה 2.6 בתצהיר תשובות לשאלון שניתן על ידי ירון ציצלסקי מנהל פרויקט בית אילדן מטעם אורתם), וכי אורתם ידעה כי מ.מ.ע לא שילמה משכורות לעובדיה. אורתם הייתה מעוניינת בביצוע התשלומים לעובדי מ.מ.ע למניעת עיכובים בסיום הפרויקט. מכאן, אורתם הייתה מוכנה להחליף את ההתקשרות החוזית שבינה לבין מ.מ.ע ולהכניס במקום האחרונה את חברת תמרטקס בהנהלת אחותו של מוחמד. יחד עם זאת, משלא צלח הניסיון להחלפת מ.מ.ע בתמרטקס, הרי שלכל היותר ניתן לומר כי ייתכן והיה ניסיון לקנוניה, אך ניסיון זה לא צלח והקנוניה לא הושלמה. אדגיש, כי הדברים נאמרים בבחינת למעלה מן הצורך ומבלי לקבוע מסמרות בהקשר זה, שכן חומר הראיות שהובא בפניי אינו מאפשר קביעת ממצאים עובדתיים ברמה של מאזן הסתברויות, לפיהם הניסיון להכנסת חברת תמרטקס נועד לצורכי התחמקות מ.מ.ע מעיקולים צפויים וכי אורתם ידעה על כך כי צפויים להתקבל אצלה הודעות על עיקולים וכי ראידה מריח אינה אלא בבחינת צינור להעברת הכספים מאורתם למ.מ.ע או למוחמד מריח. נושאים אלה לא הובררו דיים במסגרת ההוכחות. אף נהפוך הוא. סבג אישר בחקירתו הנגדית כי לא פנה לאורתם ולא יצר איתה כל קשר לפני משלוח צווי העיקול (ראו עמ' 10 לפרוטוקול ש' 6-7 ו- 13-15). סבג אף הודה, כי ניסיון ההתחמקות הנטען על ידו, דרך הבאת חברת תמרטקס, קדם בהרבה לצווי העיקולים שהוטלו (ראו עמ' 12 לפרוטוקול ש' 16-18).
5. באשר לנ.צ ועוואד, הדברים נכונים שבעתיים. שכן, התובעת לא הוכיחה מהו טיב הקשר הנטען על ידה בין חוסין עוואד וחברת נ.צ, לבין מ.מ.ע ו/או מוחמד. למעשה, התובעת לא הצליחה להוכיח כי קיים כל קשר בין נ.צ ועוואד לבין מ.מ.ע ומוחמד. אוסיף בהקשר זה עוד, כי מקובלת עלי עדותו של ירון ציצלסקי (להלן "ירון"), לפיה פעל בתום לב מוחלט וללא כל קשר לסכסוך המשפטי שבין התובעת לבין מ.מ.ע או מי מטעמה, סכסוך שירון לא ידע עליו במועד החלפת החברה הקבלנית מ.מ.ע (ראו סעיפים 10 ו- 19 לתצהיר עדותו הראשית של ירון מוצג נ/4). עדותו של ירון יצרה עלי רושם אמין ומהימן ביותר. ירון העיד על הדברים כהווייתם, ללא כחל וללא שרק, עת הודה כי בראש מעיניו עמד האינטרס של אורתם לסיים את הפרויקט במועד, ולצורך כך היה חשוב לו כי עובדי מ.מ.ע ימצאו להם קבלן משנה חדש שיתארגנו תחת שמו ושיבטיח תשלום שכרם לצורך המשך עבודתם והמשך הרצת הפרויקט, ואכן כך היה. שוב יודגש, כי במועדים אלה אורתם או מי מטעמה לא ידעו על העיקולים שהוטלו על ידי התובעת, לא ידעו על החוב הספציפי של התובעת, לא ידעו כי צפויים להינתן עיקולים על מ.מ.ע ובהחלט לא ידעו כי צפויים להינתן עיקולים מטעם התובעת כנגד מ.מ.ע. בנסיבות, ברי שטענת הקנוניה אינה מבוססת כדבעי, ועדיף אם לא הייתה נטענת, ובפרט, כאשר התובעת כשלה בהוכחת קיומו של כל קשר מכל סוג בין נ.צ לבין מ.מ.ע, וכאשר כשלה בהוכחת העברתם של כספים כלשהם מתוך הכספים ששולמו לנ.צ על ידי אורתם למ.מ.ע.

לא נעלם מעיני כי מדובר בנטל שאינו קל להרמה. אך, התובעת נמנעה מלנקוט בפעולה הבסיסית הנדרשת בנסיבות, הלא היא זימונו של עוואד למתן עדות בבית המשפט. מחדל זה, שלא היה לו כל הסבר סביר והגיוני המצדיק את אי זימון העד, פועל לרעת התובעת.

1. טענת התובעת כי ידעה כי מוחמד המשיך לעבוד באתר אילדן חרף שינוי ההתקשרות החוזית מול אורתם והכנסת נ.צ לחוזה מולה, לא הוכחה אף היא. בהקשר זה, התובעת לא הביאה ולו בדל ראיה אחת להוכחת הטענה. ואילו, העדים מטעם אורתם, שעדותם יצרה עלי רושם אמין ומהימן ביותר, העידו כי מוחמד עזב את האתר לפני סיום העבודות, בחודש ספטמבר 2009 תחילת אוקטובר 2009, ועדויותיהם לא נסתרו על ידי התובעת (כך למשל, ראו חקירתו הנגדית של העד זיאד ג'בארין, בעמ' 60 ש' 22-23 וכן סעיף 9 למוצג נ/4).

צווי העיקול ותשובת אורתם:

1. צו העיקול הראשון אשר הוטל על הכספים המגיעים למ.מ.ע זכה לתשובה מאורתם סהר ייזום פרויקטים בע"מ, וזאת ביום 19.11.2009. אין להכביר מילים, כי התובעת לא הוכיחה כי המדובר בתשובה בלתי נכונה. זאת, שכן התובעת לא הצליחה להוכיח קיומה של התקשרות חוזית עסקית כלשהי בין מ.מ.ע לבין אורתם סהר ייזום פרויקטים בע"מ, המחייבת את אורתם סהר ייזום פרויקטים בע"מ לשלם כספים כלשהם למ.מ.ע.
2. צו העיקול הראשון אשר הוטל על הכספים המגיעים למוחמד מריח זכה לתשובה מאורתם סהר הנדסה בע"מ, וזאת ביום 19.11.2009. אין להכביר מילים, כי התובעת לא הוכיחה כי המדובר בתשובה בלתי נכונה. זאת, שכן התובעת לא הצליחה להוכיח קיומה של התקשרות חוזית עסקית כלשהי בין מוחמד מריח לבין אורתם סהר הנדסה בע"מ, המחייבת את אורתם סהר הנדסה בע"מ לשלם כספים כלשהם למוחמד מריח.
3. צו העיקול השני, ענייננו בכספים המגיעים לתמרטקס ולראידה. לצווים אלה ניתנה תשובת אורתם סהר הנדסה בע"מ ביום 20.12.2009, לפיה לא מגיעים לנ"ל כספים. ואין כל חולק, תשובה זו נכונה היא, ומכל מקום, ולנוכח הדיון שהתקיים לעיל, מיותר להכביר במילים בהקשר זה.
4. ודוק, התובעת לא הוכיחה כי הומצא לאורתם סהר הנדסה בע"מ צו עיקול על הכספים המגיעים למ.מ.ע, ומכל מקום, התובעת לא צירפה את תשובתה של אורתם סהר הנדסה בע"מ להודעת העיקול. על פי ההסכם שצורף לתצהירו של סבג, ההתקשרות החוזית הייתה בין מ.מ.ע לבין אורתם סהר הנדסה בע"מ (ראו נספח א' למוצג ת/2). אך למען הזהירות, ובהעדר כל טענה מטעם הנתבעות בהקשר זה, אצא מתוך הנחה כי תשובתה של אורתם סהר הנדסה בע"מ אשר ניתנה בתשובה לצו העיקול על כספי מוחמד מריח הינה התשובה שהייתה ניתנת על יד אורתם סהר הנדסה בע"מ גם לגבי הכספים המגיעים למ.מ.ע.
5. האם התובעת הצליחה להוכיח כי תשובת אורתם לצו העיקול כנגד מ.מ.ע הייתה לא נכונה? התשובה לכך הינה בשלילה. שכן, ולצורך הוכחת הטענה, היה על התובעת להוכיח כי במועד קבלת צו העיקול בידי אורתם סהר הנדסה בע"מ (בחודש נובמבר 2009) החזיקה זו האחרונה עבור מ.מ.ע כספים כלשהם ועד לגובה סכום העיקול (400,000 ₪), אך הדבר לא הוכח, ולהלן הנימוקים:
   1. על פי חוזה ההתקשרות בין מ.מ.ע לבין אורתם, אורתם זכאית לעכב בידיה עד לחשבון הסופי, 5% מכל חשבון מאושר. עיכבון זה, ובהתאם להסכם, אמור להבטיח את הביצוע החוזי (ראו סעיפים 5 ו- 6 להסכם ההתקשרות - נספח א' למוצג ת/2).
   2. צו העיקול הראשון והיחיד הרלבנטי לענייננו התקבל ביום 12.11.2009, זהו המועד הרלבנטי לבחינת הזכויות של מ.מ.ע אצל אורתם, כאשר התובעת טוענת כי במועד זה הגיע למ.מ.ע סכום של כ 325,000 ₪, ואילו אורתם טוענת כי במועד זה לא הגיע למ.מ.ע מאומה.
   3. החשבון האחרון שהוגש על ידי מ.מ.ע לאורתם היה מיום 18.10.2009 (ראו מוצג ת/5, וכן עמ' 24 לפרוטוקול ש' 11-12). על פי חשבון זה, אורתם קיזזה, בהתאם להוראות הסכם ההתקשרות בינה לבין מ.מ.ע את הסכומים שלהלן: סך של 174,981.86 ₪ (שהנים ה 5% בגין זכות עיכבון), סך של 17,498.19 ₪ (עבור שמירה בשווי 0.5% מסכום החשבון) וסך של 34,996.37 ₪ (עבור שירותי אתר בשיעור 1% מהחשבון). מסך החשבון אורתם קיזזה גם את החשבון הקודם, ולמ.מ.ע שולמה היתרה בסך של 172,788 ₪. סכום זה היה הסכום האחרון ששולם על ידי אורתם למ.מ.ע וזאת ביום 20.10.2009 (ראו נספח ג' למוצג נ/4 – החשבונית שניתנה על ידי מ.מ.ע לאורתם). למותר לציין, כי הפער בין הסכום הסופי המופיע במוצג ת/5 לבין הסכום ששולם בפועל כמופיע בחשבונית הנ"ל נובע מהשינוי בשיעור המע"מ.
   4. לאחר החשבון הנ"ל לא הוצג כל חשבון מטעם מ.מ.ע לאורתם, ולא הוצג כל תשלום מאורתם לידי מ.מ.ע. כך, שבמועד קבלת צו העיקול בידי אורתם ומתן תשובת אורתם לצו העיקול פשיטא, שאורתם לא החזיקה בכספים המגיעים למ.מ.ע. למותר לציין, כי זכות העיכבון העומדת לאורתם מכוח ההתקשרות החוזית בינה לבין מ.מ.ע עדיפה על זכותה של התובעת מכוח צו העיקול. שכן, זכות העיכבון קדמה למועד צו העיקול. זכות העיכבון עומדת לאורתם מכוח ההסכם שנכרת מחודש אוגוסט 2008 בין מ.מ.ע לאורתם. לא זו אף זו, הקיזוז האחרון עבור העיכבון בוצע בחודש אוקטובר 2009, היינו לפני מועד מתן צו העיקול.
   5. זאת ועוד, במועד קבלת צו העיקול בידי אורתם, לא ניתן לומר כי התגבשה זכותה של מ.מ.ע בקבלת אותם 5% שעוכבו וכי מועד פירעונה של אותה זכות מגיע בעתיד. במועד קבלת צו העיקול בידי אורתם כלל לא היה וודאי כי מ.מ.ע תקבל בסופו של יום את סכום העיכבון או כל חלק ממנו. שכן, זכות העיכבון החוזית באה להחליף כל בטוחה אחרת שהיה בידי אורתם לדרוש בשלב התקשרות החוזית. עיכבון זה נועד להבטחת ביצוע כל ההשלמות והתיקונים המתחייבים להשלמת עבודות מ.מ.ע בהתאם לחוזה ההתקשרות, ובסופו של יום לא ברי שמא מ.מ.ע תהיה זכאית לקבלת כספים כלשהם מתוך סכום העיכבון אם לאו. על כן, בענייננו מדובר בזכות עתידית שאינה בת עיקול (ראו ע"א 1507/11 בנק מזרחי טפחות בע"מ נגד משה אלבס ואח', 16.1.2014).
   6. לנוכח המסקנה אליה הגעתי, אין לי צורך בלבחון את הטענות החשבונאיות המועלות על ידי התובעת בכל הנוגע לסכומים אשר קוזזו בחשבון הסופי על חשבון העבודות שבוצעו על ידי מ.מ.ע עד לעזיבתה את האתר. שכן, והגם שאצא מתוך הנחה כי אורתם קיזזה סכומים שלא הייתה אמורה לקזזם על חשבון העבודות של מ.מ.ע, הרי שאין בכך כדי לשנות מקביעתי כי במועד קבלת צו העיקול בידי אורתם למ.מ.ע לא התגבשה הזכות לקבלת כספי העיכבון.
   7. בבחינת למעלה מן הצורך, אוסיף ואציין כי ממכלול הראיות שהובאו בפניי, שוכנעתי כי אורתם ביצעה עבודות בהיקף נרחב לצורך תיקון והשלמות העבודות שבוצעו על ידי מ.מ.ע. בהקשר זה, אני מפנה לעדויותיהם של דוד קוך ושל זיאד ג'בארין, עדויות שיצרו עלי רושם אמין ומהימן ביותר ולא נסתרו על ידי התובעת. עדים אלה העידו באופן קוהרנטי, יסודי ומקיף אודות מצב הפרויקט עת ננטש על ידי מ.מ.ע, ואודות היקף, סוג ועלויות העבודות שאורתם נאלצה לממנם בעצמה לצורך סיום העבודות שהיה על מ.מ.ע לבצען על פי החוזה.
   8. עוד בבחינת למעלה מן הצורך, והגם שאצא מתוך הנחה כי קוזזו סכומים שאורתם לא הייתה אמורה לקזזם על חשבון היתרה הסופית למ.מ.ע, הרי שהיה על התובעת להוכיח כי ההפרש שולם למ.מ.ע בדרך אחרת ותוך עקיפת צו העיקול או למצער, אמור להיות משולם למ.מ.ע על ידי אורתם. משלא הוכח הדבר, אין מנוס מדחיית התביעה.
6. בנוסף למקובץ לעיל יש להוסיף ולציין, כי התביעה לאישור העיקול הוגשה לאחר חלוף המועד הקבוע בתקנה 378 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין). מכאן, ומשלא הוגשה בקשה להארכת המועד להגשת התביעה לאישור העיקול, ומשלא הצביעה התובעת על קיומם ש נימוקים המצדיקים את העיכוב בהגשת התביעה, הרי שהעיקול בטל, הכל בהתאם להוראת תקנה 380 לתקנות סדר הדין.
7. לאור כל האמור לעיל, אני מורה על דחיית התביעה.

בהינתן היקף התיק, היקף הראיות, ריבוי הליכי הביניים שהנתבעות נדרשו להם לצורך ניהול הגנתן ולצורך המענה לדרישות התובעת במסגרת ההליכים המקדמיים לרבות תיקון כתב התביעה בשלבים מתקדמים בתיק, אני מחייבת את התובעת לשלם לנתבעות 1 עד 3, סך של 30,000 ₪ בגין הוצאות המשפט.

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ו תשרי תשע"ה, 20 אוקטובר 2014, בהעדר הצדדים.