לפני בקשה לביטול פסק הדין שניתן ביום 13.11.12 במעמד צד אחד ובשל היעדרות התובעת מהדיון.

טוענת התובעת, שמדובר בטעות אנוש מצערת, שכן בא כוחן רשם בטעות את מועד הדיון בשנת 2011 במקום 2012, מה שגרם גם לאי הגשת תצהיריה בתביעה ובתביעה שכנגד. אין מדובר בזלזול אלא בטעות מצערת.

לטענת התובעת, סיכויי הצלחתה גבוהים כיוון שקיימת לכאורה ראיות מהימנות בדבר קיום עילת תביעה.

הנתבעת מבקשת לדחות את הבקשה בטענה, שמדובר בהתנהגות שיטתית ולא במקרה חד פעמי, כמפורט בתגובתה, הן באי הגשת תצהירים, באי השלמת עיון מסמכים, אי התייצבות לדין ופסיביות תמוהה של התובעת, שלא עשתה דבר בתיק.

עוד טוענת הנתבעת, שהתובעת לא הוכיחה שהבקשה דנן הוגשה בתוך 30 יום מיום פסק הדין, שהתובעת לא נימקה טעם להארכת המועד להגשת תצהיריה.

התובעת בתשובתה מדגישה כי קיבלה את החלטת בית המשפט ביום 29.11.12, כי לא זלזלה בבת המשפט וכי הנתבעת היא שהתעלמה מפניות התובעת להשלמת גילוי המסמכים, והנתבעת אף לא הגישה תצהיר בתביעתה שכנגד.

לאור הסבר התובעת לטעות אנוש מצידה, הן באי הגשת התצהיר והן באי התייצבות לדיון, אני מקבלת את הבקשה.

תצהירי עדות ראשית בתביעות ההדדיות יוגשו כדלקמן:

התובעים עד ליום 15.3.12 והנתבעים עד ליום 15.4.13

דיון הוכחות וסיכומים בעל פה יתקיים ביום 19.5.13 בשעה 09:00.

התובעת תשלם לנתבעות ביחד ולחוד וללא קשר לתוצאות ההליך, הוצאות בסך 1,500 ₪.

ניתנה היום, ח' אדר תשע"ג, 18 פברואר 2013, בהעדר הצדדים.