לפני בקשת התובעת ( להלן: "המבקשת" ) כי בית המשפט יורה לנתבעות (להלן:"המשיבות" ) לעיין במסמכים המפורטים בבקשה. ביום 17.7.11 המציאה המבקשת למשיבות בקשה לגילוי מסמכים המפורטים בבקשה. הבקשה לא נענתה וגם תזכורת שנשלחה ביום 21.8.11 לא נענתה.

ביום 25.1.12 ניתן ע"י בית משפט צו הדדי לעיון במסמכים, צו שלא כובד ע"י המשיבות.

לטענת המבקשת מדובר במסמכים, בעלי חשיבות להוצאת האמת לאור, הכרחיים ובעלי חשיבות גדולה להוצאת האמת לאור.

לטענת המבקשת, היא הגישה תצהירי עדות ראשית מבלי שעיינה במסמכים במסגרת הליך גילוי מסמכים ובכך עלולה להפגע יכולתה של המבקשת לפעול לעשיית צדק.

לטענת הנתבעת 1 (להלן: "המשיבה 1" ) , בתגובתה, מדובר במידע מסחרי סודי שלה שאין בו כל רלוונטיות לתביעה.

המבקשת, בתשובתה טוענת כי המשיבה 1 התבקשו להמציא מסמכים שקשורים באופן ישיר לכתבי הטענות בגלל שהמשיבה 1 התחייבה לרכוש את המוצרים המפורטים בדו"ח המבוקש מהמבקש בלבד וכל המשיבות קיבלו מהמבקשת זיכויים בגין המוצרים שלטענתן היו פגומים.

מסמכים נוספים שהתבקשו להמציא, הינם לגבי אותם מוצרים שלגביהן דרשה המשיבה 1 פירוט בהליך גילוי המסמכים, ולכן אינם בגדר סוד מסחרי שכן מקורם אצל המשיבה 1.

מדובר במסמכים שיכולים להוכיח את טענות המבקשת בדבר איכות ירודה של המוצרים מסוג "לזור".

דיון:

במסגרת הליך גילוי מסמכים מבקשת, המבקשת לקבל לידיה את המסמכים הבאים:

דו"ח רכישות בצירוף אסמכתאות עבור שנים 2006 עד 2010 בכל הקשור למוצרים : לקובל, אסיד ומראות, לרבות מהיבואן אשכנזי בע"מ.

דו"ח מכירות בצירוף אסמכתאות עבור השנים 2006 עד 2010 לכתר פלסטיק, קונספט מראות, דלקוב ו- א.פ.ל.ר טכנולוגיות.

דו"ח מוצרים מסוג לזור שנרכשו בייבוא ישיר ע"י המשיבות.

אסמכתאות על זיכויים שניתנו ע"י הנתבעות ו/או מי מהן ללקוחותיהן בעקבות פגמים במוצרים מסוג לזור שנמכרו לנתבעות ו/או מי מהן ע"י המבקשת.

המשיבה 1 טוענת, כי מדובר במסמכים שאין להם רלוונטיות ולמעשה מדובר בניסיון לקבל מידע מסחרי סודי של המשיבה.

טענת החיסיון של המשיבה 1

תקנות 112 ו-113 לתקנות קובעת כדלקמן:

112. "בית המשפט או הרשם רשאי, לפי בקשת בעל דין, ליתן צו לפי טופס 10, המורה לבעל דין אחר לגלות בתצהיר ערוך לפי טופס 11, מה הם המסמכים הנוגעים לענין הנדון המצויים, או שהיו מצויים ברשותו או בשליטתו ושאותרו על ידו לאחר חקירה ודרישה; בית המשפט או הרשם רשאי לסרב לבקשה או לדחותה לזמן אחר, או ליתן כל צו אחר שייראה לו מתאים, בין דרך כלל ובין לסוגים של מסמכים.

113. בית המשפט או הרשם רשאי בכל עת, בין שניתן צו גילוי מסמכים או הוגש תצהיר על מסמכים ובין אם לאו, ליתן, לפי בקשת בעל דין, צו לפי טופס 12, המורה לבעל דין אחר לגלות בתצהיר אם מסמך פלוני המפורש באותה בקשה מצוי, או היה מצוי, ברשותו או בשליטתו, ואם אינו מצוי בה — מתי יצא ממנה ומה היה עליו."

[124]

הליך של גילוי מסמכים נועד לאפשר לבעלי הדין לדעת מראש אילו מסמכים רלוונטיים מצויים בידי היריב, בין מסמכים הפועלים לטובתו ובין מסמכים הפועלים לרעתו של בעל הדין, אשר יהיה עליו להסבירם. ע"א 27/91 קבלו נ ק' שמעון, עבודות מתכת בע"מ פ"ד מט (1) 450, 458; א. גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה עשירית, תשס"ט), 198 .

מטרת הליך הגילוי, הנו גילוי מירבי לצורך גילוי האמת, במטרה לממש את אינטרס בעלי הדין. עם זאת, זכות העיון במסמכים אינה בלתי מוגבלת ובצידה עומדות טענות בדבר חיסיון שהוכרו בדין ובפסיקה ( גורן, בעמ' 198).

הדברים הובאו מפיו של כב' הנשיא (כתוארו אז) השופט א' ברק ברע"א 6546/94 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' אזולאי פ"ד מט (4) 54, 61 ובזו הלשון:

נקודת המוצא העקרונית הינה עקרון הגילוי. כל אדם חייב למסור כל ראיה. ביסוד עיקרון זה עומד הערך של גילוי האמת. גילוי האמת משרת את אינטרס הצדדים בהבטיחו עשיית משפט. גילוי האמת משרת את אינטרס הציבור, בהבטיחו את "תקינות הפעולה של המערכת החברתית כולה..." ...

אכן, מטרת ההליך השיפוטי היא חשיפת האמת. עקרון הגילוי משרת מטרה זו.

גילוי האמת הוא ערך מרכזי בכל שיטת משפט ובכל חברה. בלעדיו אין. עם זאת, אין הוא ערך בלעדי. לצדו קיימים ערכים אחרים, אשר גם עליהם צריכה החברה להגן. כבוד האדם, חירותו, פרטיותו וכיוצא בהן חירויות יסוד עלולות להיפגע על-ידי גילוי האמת. האינטרס הציבורי בביטחון ובשלום הציבור עלול להיפגע על-ידי גילוי האמת. אין לומר כלל כי תתגלה האמת, גם אם ייחרב העולם ... יש צורך לאזן בין הערכים המתנגשים.

סמכותו של בית המשפט למתן צו לגילוי מסמכים הינה סמכות רחבה מאוד, החולשת על כל עניין השנוי במחלוקת בין הצדדים. על בית המשפט להשתמש בסמכות זו בזהירות, ואף נקבעו סייגים שעלולים לצמצם את היקפו של עקרון הגילוי, וביניהם הכבדה יתרה על בעלי הדין. (ראו בעניין זה: ע"א 40/49 כיאט נ' כיאט פ"ד ג (1) 159; גורן, עמ' 200).

טענת המשיבה 1 איננה מנומקת ואיננה נתמכת בפסיקה רלוונטית. לא ברור באיזה סוד מסחרי מדובר.

טענה לסוד מסחרי איננה מעניקה הגנה מוחלטת לטוען. סעיף 23 לחוק עוולות מסחריות התשנ"ט-1999 קובע את היקף הגילוי , שמתבסס על עקרון המידתיות ( גורן , עמ' 203 )

"אי גילוי סוד מסחרי (א) בית המשפט רשאי, מיוזמתו או על פי בקשה, לתת צו להבטיח כי סוד מסחרי של בעל דין או של אדם אחר שהתגלה בהליך משפטי לא יפורסם. (ב) בית המשפט רשאי, לבקשת אדם, לתת צו בהליך משפטי, בדבר דרכי הגשת ראיות שיש בהן סוד מסחרי. (ג) בהליך משפטי בענין אזרחי, רשאי בית המשפט, לבקשת אדם, לתת צו בדבר אי גילוי ראיות שיש בהן סוד מסחרי, ובלבד שראה כי הענין שיש באי גילוי הראיה עדיף מן הצורך לגלות את הראיה לשם עשיית צדק, וכי במתן הצו לפי סעיפים קטנים (א) ו-(ב) אין כדי להגן על הסוד המסחרי."

המלומד גורן בספרו מציין כי:

"בעניין היקף הגילוי הראוי של מסמכים חל סעיף 23 לחוק העוולות המסחריות התשנ"ט-1999, המשקף את אימוצו של עקרון המידתיות כבסיס לעיצוב כל הסדר לגילוי ראיות שיש בהן סודות מסחריים. סעיף זה, המעניק לבית המשפט שיקול דעת לעצב הסדרי גילוי, השונים זה מזה בהיקפם ובמידת הפגיעה באינטרס של בעל הסוד המסחרי, מאפשר לערוך איזון מדוייק בין האינטרס של מבקש הגילוי כי ייקבע הסדר גילוי רחב ככל האפשר, לבין האינטרס של בעל הסודות המסחריים להגן על קניינו על-ידי קביעת הסדר גילוי מצומצם ככל שניתן..." ( גורן עמ' 203)

תקנה 119 קובעת, כי בית המשפט רשאי לקבל לידיו המסמכים לגביהם נטען לפני מתן החלטה בבקשה למתן צו לגילוי המסמכים לבעל הדין שכנגד:

"119. הוגשה בקשה למתן צו למסירת שאלון, או לעיון במסמכים, ונטענה טענת חסיון לגבי שאלה פלונית או מסמך פלוני, רשאי בית המשפט או הרשם שלא להעתר לבקשה לענין אותה שאלה או אותו מסמך, ולשם כך רשאי הוא לעיין במסמך כדי להחליט אם יש ממש בטענה זו; אין האמור בזה בא לגרוע מזכותה של המדינה לסרב להראות מסמך."

כב' המשנה לנשיאה (כתוארו אז) א' ריבלין ברע"א 5806/06 עזבון המנוח נמירוסקי מיכאל ז"ל נ' אורי שימקו (מיום 13/6/07) [פורסם במאגרים], קבע כהאי לישנא:

"הדרך של הצגת מסמך שחיסיונו שנוי במחלוקת, לעיונו של בית המשפט לשם הכרעה בשאלת החיסיון, ננקטה לא פעם בעבר (רע"א 1917/92 סקולר נ' ג'רבי פ"ד מז (5) 764 (להלן: עניין סקולר); רע"א 900/99 קמינסקי בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ, תק-על 99(2) 118; בר"ע 4865/93 הבנק הבינלאומי הראשון נ' נאות מרינה בת-ים, תק-על 93(3) 1335; רע"א 10732/04 האלשטוק נ' בנק הפועלים בע"מ ואח' פ"ד נט (3) 283) .... אכן, תקנה 119 מיועדת ליתן בידי בית המשפט כלי חשוב לעריכת איזון האינטרסים הנדרש בכגון דא. היא משרתת את התכלית בדבר צמצמום החסיונות והרחבת הגילוי. היא מבטיחה שבית המשפט יוכל להכריע בשאלת החיסיון מבלי לעמוד מאחורי "מסך בערות". היא מסירה את הלוט מעל המסמך ומאפשרת בכך לבית המשפט ללמוד, בין השאר, על חשיבותו עבור בעל הדין המבקש לעיין בו ועל התועלת שגלומה בו בהתחשב גם בראיות אחרות גלויות; הנזק שעלול להיגרם עקב חשיפת המסמך; על המטרות שעמדו ביסוד הכנתו של המסמך; ועל האפשרות לתחום את הגילוי באופן שתוגשם התכלית של עשיית צדק מבלי לפגוע יתר על המידה במי מבעלי הדין (עניין סקולר הנ"ל)..."

המשיבה 1, תעביר לעיונו של בית המשפט את המסמכים המבוקשים בטרם מתן החלטה לצורך הכרעה בשאלת החיסיון.

סוף דבר:

המשיבה 1, תעביר את המסמכים, במעטפה סגורה לבית המשפט עד ליום 17.5.13.

עיון 17.5.13.

ניתנה היום, כ"ט אייר תשע"ג, 09 מאי 2013, בהעדר הצדדים.