1. בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר המבקש. מדובר בפסק דין מיום 19.3.12 אשר ניתן על ידי כב' הש' טישלר. פסק הדין ניתן כנגד המבקש וכנגד נתבע נוסף, סמיר עות'מאן (להלן: "הנתבע 1"). בקשה שהגיש הנתבע 1 לביטול פסק הדין שניתן בהיעדרו נדחתה. בקשת המבקש לביטול פסק הדין הוגשה ביום 28.1.14.
2. בקליפת אגוז ייאמר כי מדובר בתביעה בסכום של 157,706 ₪ בגין הונאה הנטענת על ידי התובע (הוא המשיב בבקשה זו). לטענת המשיב הוא שילם לנתבעים מעל 50,000 ₪ לאחר שהציגו עצמם כנציגי אוניברסיטת מוסקבה וזאת לשם קבלת תואר שלישי. בדי עבד התברר כי המשיב כלל לא היה רשום לאוניברסיטה וממילא כל עבודתו הייתה לשווא והוא לא קיבל כל תואר אקדמי.
3. אציין כי הנתבע 1 הגיש כתב הגנה אולם לא הגיש תצהירים על פי החלטת בית המשפט ואף לא התייצב לדיון שנקבע. המבקש לא הגיש כתב הגנה ולא הגיש כל מסמך אחר לתיק עד להגשת בקשתו הנוכחית.

טענות הצדדים

1. לטענת המבקש, מעולם לא קיבל את כתבי בי הדין ולראשונה נודע לו על קיום ההליך כשביקש מעורך דינו לערוך "בדיקה שגרתית בלשכת הוצל"פ בעכו". המבקש טען כי יש לו הגנה טובה לתביעה. לטענתו, התביעה שהוגשה התיישנה, משום שההסכם נושא התביעה נחתם ביום 23.9.01 והתביעה הוגשה ביום 4.1.10. כמו כן טוען המבקש כי לא קיבל מן המשיב אגורה אחת, אלא שהיה עובד שכיר אצל הנתבע 1.
2. המשיב מבקש לדחות בקשת המבקש. בתגובתו, אשר הוגשה ביום 4.2.14 טען כי אין ממש בטענת המבקש כי כתבי בי הדין לא הומצאו לו כפי שניתן לראות מאישורי המסירה מימים 6.1.12 ו – 27.5.10. עוד טען המשיב כי נוכח המצאת כתב התביעה למבקש, הרי שמדובר בביטול בשיקול דעת בית המשפט ולא בביטול מחובת הצדק. במקרה זה לטענת המשיב, סיכויי ההגנה של המבקש נמוכים ביותר באשר הוא לא הצביע על טענת הגנה כלשהי. לטענת המשיב, אין התיישנות בענייננו מאחר שעילת התביעה נולדה באפריל 2009, כשקיבל המשיב מענה ממשרד החינוך לפיו שמו אינו מופיע ברשימת מסיימי התואר ושבעה חודשים לאחר מכן הוגשה התביעה. בנוסף, ביום 19.1.07 נחתם הסכם פירעון בין הצדדים המהווה הודאה בקיום זכותו של המשיב ויש בכך כדי לעצור את מרוץ ההתיישנות.

השתלשלות דיונית וטענות נוספות של הצדדים

1. ביום 12.11.14 הורה כב' הש' טישלר למשיב להמציא את אישורי המסירה אשר נזכרו בתגובתו וביום 24.11.14, צורפו אישורים אלה לתיק. צורפו אישורי מסירה של כתב התביעה ושל כתב התביעה המתוקן (אלה למעשה היו בתיק כבר מן המועד בו התבקש פסק דין בהיעדר הנתבעים) וכן צורף אישור מסירה של תצהיר העדות הראשית שהגיש המשיב. לטענת המשיב, ביום 27.5.10 הומצאו כתב התביעה וכתב התביעה המתוקן למבקש ואביו של המבקש קיבל אותם וחתם על אישור המסירה. ביום 6.1.12, חתם המבקש עצמו על קבלת תצהירי העדות הראשית.
2. ביום 2.12.14 הורה כב' הש' טישלר למבקש להגיב לאישורי המסירה. ביום 4.12.14 הגיב המבקש וטען כי אישורי המסירה אינם נתמכים בתצהירי מוסר. המבקש טען כי לא ברור מדוע יש שני אישורי מסירה מיום 27.5.10 עם שתי חתימות שונות אשר אף אחת מהן איננה חתימתו של אביו. המבקש צירף לתגובה צוואה של אביו מיום 20.11.08 על מנת להראות הבדל ברור בין חתימת האב לבין החתימות על אישורי המסירה. עוד טען המבקש כי המסירה בוצעה לכאורה בסכנין בעוד הוא מתגורר בכרמיאל כבר משנת 2006 בדירה שרכש באותה שנה. על כן לטענת המבקש לא הוכיח המשיב כי כתבי בי הדין הומצאו לו כדין ויש לבטל את פסק הדין.
3. המשיב בתגובה טען כי כתבי בי הדין נמסרו באופן אישי לאביו של המבקש על ידי עו"ד חאתם נעאמנה וניתן להגיש תצהיר של עו"ד נעאמנה אם יידרש. המשיב הוסיף וטען כי יש שני אישורי מסירה מיום 27.5.10, משום שנמסרו הן כתב התביעה והן כתב התביעה המתוקן ומדובר בחתימה זהה. בהתאם להחלטה נוספת של כב' הש' טישלר הוגש תצהיר של עו"ד נעאמנה מיום 12.1.15 בו טען כי הוא זוכר שביצע את המסירות, אולם בשל חלוף הזמן אינו זוכר את הפרטים המדויקים. כמו כן הצהיר כי למיטב זכרונו, ביום 6.10.12 מסר למבקש עצמו העתק מתצהירי העדות הראשית.
4. תגובה נוספת של המבקש הוגשה ביום 29.1.15. המבקש טען כי התצהיר המאוחר איננו רלוונטי והיה על המשיב לצרף תצהיר מוסר כבר עם הגשת אישורי המסירה לבית המשפט. כמו כן טען כי יש לתהות על כך שנעשתה מסירה באמצעות עורך דין מבלי שנטען כי נעשה ניסיון ביצוע מסירה באמצעות דואר ישראל. המבקש חזר על טענתו כי החתימה על אישור המסירה מיום 6.1.12, איננה חתימתו. אף מסירה זו בוצעה בסכנין בעוד שהוא לטענתו תושב כרמיאל משנת 2006. לתגובה צורף תצהיר של אביו של המבקש לפיו הוא מעולם לא קיבל כתבי בי דין עבור בנו והחתימה על אישורי המסירה אשר נחזית להיות שלו, איננה חתימתו.

הדיון שהתקיים בפני

1. לאחר שהתיק הועבר למותב זה נקבע דיון בבקשה. ביום 8.10.15 נחקר המבקש וביום 19.11.15 נחקרו עו"ד נעאמנה ואביו של המבקש.
2. בחקירתו, אישר המבקש כי חתימתו מופיעה על ההסכם (נספח 1 לכתב התביעה המתוקן – להלן: "ההסכם"). כמו כן אישר כי לא מצוין בהסכם (אשר כתוב בערבית) כי המבקש הוא עד. הפסקה הראשונה לכותרת ההסכם תורגמה על ידי ב"כ המשיב ועל פיה המבקש והנתבע 1 הם צד א' להסכם והמשיב הוא צד שני לו. המבקש הסכים לתרגום אולם חזר על גרסתו כי איננו צד א' להסכם (ע' 5).
3. המבקש טען כי פנה להוצל"פ באמצעות בא כוחו, לא משום שהוא מסובך בתיקי הוצאה לפועל אלא משום שקיבל דו"ח תעבורה ואז התגלה לו קיומו של פסק הדין (ע' 6 ש' 1-3). כשנשאל, מדוע בדק דו"ח תעבורה בלשכת ההוצאה לפועל ולא במרכז לגביית קנסות השיב המבקש כי הייתה לו בעיה והוא פנה לעורך דין שבדק (ע' 6 ש' 7). לא היה למבקש הסבר לכך שהאמור לעניין דו"ח התעבורה אינו תואם את האמור בתצהירו בעניין בדיקה שגרתית בלשכת ההוצאה לפועל (ע' 6 ש' 10-12). המבקש לא זכר פרטים לגבי התיק בגינו ביקש את ביצוע הבדיקה ולא היה בידיו ייפוי כוח שנתן לבא כוחו כדי לערוך את הבדיקה (ע' 6 ש' 13-19; ש' 24-27).
4. המבקש הכחיש לגופו של עניין כי הבטיח למשיב דבר בעניין תואר שלישי וטען כי היה עובד שכיר אצל הנתבע 1 משך חמישה עד שישה חודשים (ע' 6 ש' 28-32; ע' 7 ש' 1-4). המבקש טען כי אין בידו הסכם עבודה, תלושי שכר או טופס 106 וכן טען שעבד אצל הנתבע 1 כסטודנט (ע' 7 ש' 5-15). המבקש טען כי קיבל מן הנתבע 1 תשלום עבור עבודתו במזומן ולא הזמין את הנתבע 1 לעדות, משום שהוא בהתחלת הדרך ואם יידרש יזמין אותו (ע' 7 ש' 27-30).
5. עו"ד נעאמנה העיד בפני כי מסר לאביו של המבקש, אותו זיהה באולם בית המשפט, את כתבי בי הדין. עו"ד נעאמנה ידע לספר כי המסירה בוצעה ביום חמישי, כי הוא גר ליד סכנין וכי חבר של המבקש (הנתבע 1) ליווה אותו לבית. לטענתו ביצע באותו יום שתי מסירות, אחת לנתבע 1 והשנייה למבקש (ע' 11). עו"ד נעאמנה תיאר את הדרך לבית בו ביצע את המסירה וציין כי אביו של המבקש ישב בכניסה לבית (ע' 12 ש' 14-15). עו"ד נעאמנה טען כי יש קומה נוספת מעל קומת הכניסה וכשנטען בפניו כי יש שלוש קומות במבנה טען שאינו זוכר כמה קומות יש (ע' 12 ש' 15-22).
6. אביו של המבקש העיד בפני כי מעולם לא ראה "אותם" ולא קיבל מסמכים עבור בנו (ע' 14 ש' 27). האב נשאל לגבי החתימה על אישור המסירה וטען כי זו אינה חתימתו (ע' 15 ש' 8-10). כשנשאל מדוע לא הגיש תלונה על זיוף חתימתו, טען כי חשב שדי בכך שיגיד זאת בבית המשפט (ע' 15 ש' 11-16). האב נשאל לגבי הצוואה עליה לכאורה חתם ולא זכר מתי נעשתה וכמה נוכחים היו במעמד החתימה, רק זכר כי עורך הדין הגיע אליו להחתימו (ע' 15 ש' 24-32).

דיון והכרעה

1. שני עקרונות מנחים את בית המשפט בבואו לדון בבקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר הגנה, הראשון ביטול מחובת הצדק והשני ביטול על פי שיקול דעת בית המשפט.
2. ביטול מחובת הצדק ייעשה במקרים בהם פסק הדין שניתן במעמד צד אחד הינו פגום, כגון במקרה בו לא בוצעה המצאה כדין למבקש ביטול פסק הדין . במקרה כזה לא יידרש כלל בית המשפט לשאלת סיכויי ההצלחה של ההגנה. כך כותב א. גורן בספרו סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה אחת עשרה, בעמ' 676: "פגם בהליך ההמצאה משמש כשלעצמו, עילה מספקת לביטול ההחלטה...".
3. בביטול על פי שיקול דעת, יבחן בית המשפט הן את סיבת מבקש הביטול למחדליו אשר אפשרו מתן פסק הדין בהעדרו והן את סיכויי ההצלחה של מבקש הביטול בהליך עצמו. בהקשר זה, ראה עוד בספרו של א. גורן הנזכר לעיל, בעמ' 677:

" אם המבקש מצביע על סיכויי ההצלחה, הרי שבגין המחדל יסתפק בית המשפט, בדרך כלל, בהטלת הוצאות על המבקש (אפילו יזכה בבקשה לביטול). בדונו בשאלה זו יטה בית המשפט להיעתר לה אלא אם שוכנע כי אין בתשלום ההוצאות משום פיצוי הולם לנזק אשר נגרם ליריבו. אם ניתן לפצות את התובע בפסיקת הוצאות בשל הנזק והטרחה המיותרים שנגרמו לו על ידי הפיגור וכאשר מגלה הנתבע- המבקש סיכויי הצלחה- יש להיענות לבקשת הביטול."

1. אולם, כאשר המבקש לא מצביע על סיכויי הצלחה של ההליך, ממשיך א. גורן בעמ' 678 ואומר:

" ... אין הנתבע חייב להראות כי הגנתו היא איתנה ובטוחה ודי לו אם יראה כי ההגנה אפשרית. אם נתבע אינו מסוגל להצביע על הגנה אפשרית, מה טעם להיעתר לו ולפתוח את המשפט מחדש? הרי מיד לאחר מכן יינתן נגדו אותו פסק דין ממש. על המבקש להראות כי לגופו של עניין עשוי הביטול להצמיח לו תועלת: לאמור, שמיעת עמדתו בנושא המחלוקת אכן עשויה להוביל את בית המשפט ליתן החלטה שונה מזו שניתנה."

1. בהליך זה, טענת המבקש היא כי לא קיבל כלל את כתבי בי הדין, על כן הוא טוען לביטול מחובת הצדק. למרות זאת התייחסו שני הצדדים לשאלת סיכויי ההגנה של המבקש ואף אני אתייחס לסוגיה זו.
2. ככלל, הנטל להוכיח כי בוצעה המצאה של כתב התביעה כדין מוטל על המשיב. המשיב כאמור לעיל צירף אישורי מסירה, הן של כתב התביעה וכתב התביעה המתוקן והן של תצהירי העדות הראשית. אישורי המסירה של כתב התביעה וכתב התביעה המתוקן הוגשו לתיק בית המשפט כבר ביום 6.6.10. עם זאת, לא צורף לאישורי המסירה תצהיר מוסר בעת שהתבקש מתן פסק הדין בהיעדר ורק לדרישת בית המשפט במסגרת בקשת הביטול של פסק הדין, צורף תצהירו של עו"ד נעאמנה בעניין זה. מן הצד השני אציין, כי באישורי המסירה מצוין כי מי שקיבל את המסירה הוא אביו של המבקש ועל כן יכול היה המבקש לטעון את טענתו כי החתימה איננה החתימה של אביו כבר בבקשתו לביטול פסק הדין והוא לא עשה כן.
3. אישור המסירה של תצהיר העדות הראשית, אשר לכאורה נחתם ביום 6.1.12 על ידי המבקש עצמו, צורף לראשונה לאחר שהמשיב נדרש לעשות כן במסגרת הבקשה הנוכחית. מבלי להיכנס לשאלה אם המצאה של תצהיר עדות ראשית רלוונטית לענייננו אם לאו אציין כי מאישור המסירה של תצהירי העדות הראשית של המשיב, נראה כאילו הוא נמסר על ידי סלמה נעאמנה ולא על ידי עו"ד חאתם נעאמנה (כך מצוין ב"שם הדוור המוסר"). המשיב לא הסביר זאת בדיון ולא הוגש תצהיר על ידי סלמה נעאמנה לגבי אישור מסירה זה. בסעיף 4 לתצהירו מצהיר עו"ד נעאמנה כי למיטב זכרונו ביום 6.10.12 הוא ביצע מסירה למבקש של תצהירי העדות הראשית. על פני הדברים נראה כי מדובר בתאריך שגוי (לכאורה התאריך הנכון הוא יום 6.1.12) וכן כאמור לעיל, על פני הדברים נראה כי לא הוא חתום על אישור המסירה כמבצע המסירה. עו"ד נעאמנה אומנם לא נחקר בעניין זה, אולם נראה כי נוכח הכחשת המבקש את חתימתו על אישור המסירה והיעדר תצהיר מוסר של סלמה נעאמנה, לא הוכח כי המבקש קיבל את תצהירי העדות הראשית שהגיש המשיב. אבחן אם כן, אם הוכח כי קיבל את כתב התביעה ואת כתב התביעה המתוקן.
4. לטענת המבקש, הוא מתגורר משנת 2006 בכרמיאל וההמצאות בוצעו בסכנין ועל כן אין סבירות כי בשנת 2012 הוא חתם בסכנין על אישור מסירה. המבקש הציג בפני בית המשפט אישור מעיריית כרמיאל בדבר תשלום ארנונה בשנת 2015, אולם לא הציג אישור כזה משנת 2006 או מכל שנה שקדמה לשנת 2015. המבקש הציג בפני בית המשפט אישור כי רכש נכס בכרמיאל בשנת 2008, אולם לא הציג כל ראיה כי התגורר בנכס זה או בנכס אחר בכרמיאל לפחות ממועד זה (מסמכים אלה לא הוגשו כמוצגים). עוד אציין, כי המבקש, בסעיף 6 לבקשתו, טען בנוגע לסמכות המקומית לדון בתביעה, כי הוא תושב סכנין ואף חתם על תצהיר בעניין זה והדבר עומד בניגוד לטענתו כי מאז שנת 2006 או אולי 2008 הוא מתגורר בכרמיאל.
5. מהימנותו של המבקש בעדותו בפני לא הייתה גבוהה. המבקש ניסה להתכחש לחתימתו על ההסכם, למרות שבהסכם עצמו (כפי שהוסכם על ידו בעדותו), אין כל אזכור לכך שהוא חתום עליו כעד בלבד. המבקש טען כי היה שכיר של הנתבע 1, אולם לא יכול היה להמציא כל אסמכתא בכתב לכך, לא הסכם עבודה, לא תלוש שכר, לא מסמך לביטוח הלאומי או טופס 106. המבקש לא עשה כל מאמץ להוכיח טענותיו אלה והסתפק בהעלאתן בעלמא. אכן סוגיות אלה רלוונטיות יותר להגנתו האפשרית של המבקש בהליך עצמו, ככל שיבוטל פסק הדין, אולם תשובותיו בעניינים אלה יצרו רושם של ניסיון להתחמק מכל אחריות ומכל חלק בעניין, למרות שאף לגרסתו שלו, היה לו חלק בו. כמו כן טענת המבקש בבקשה כי הוא מתגורר בסכנין ולאחר מכן כי אינו מתגורר בסכנין, אף היא מפחיתה ממהימנותו כמו גם הסבריו בנוגע לאופן בו נודע לו דבר קיומו של פסק הדין, אשר לא היו עקביים ולא היו משכנעים.
6. מן הצד השני, קיימת עדותו של עו"ד נעאמנה. בתצהירו מצא לנכון עו"ד נעאמנה לציין כי נוכח חלוף הזמן בין ביצוע המסירה לבין חתימתו על התצהיר הוא אינו "זוכר את פרטי המסירה לפרטי פרטים". למרות זאת בבית המשפט זכר עו"ד נעאמנה פרטים רבים מאוד. הוא זכר את הדרך לביתו של המבקש, זכר היכן ישב אביו של המבקש ואף זיהה אותו, זכר את מראה הבית ומרוב פרטים שזכר, קשה היה לעצור את שטף עדותו (ע' 11 ש' 22-28 וע' 12 ש' 1-11). יש בזיכרון פתאומי זה לאירוע שאירע לפני חמש שנים, למרות הצהרה בתצהיר כי זיכרון זה אינו קיים אצל עו"ד נעאמנה, כדי להפחית ממהימנותו.
7. אוסיף ואציין כי בבקשה שהגיש המשיב מיום 30.8.11, אשר כללה צירוף של הודעה על הגשת כתב תביעה מתוקן מיום 4.1.10 כתוב למעלה בכתב יד: "מסרתי לחאתם על מנת שיבצע מסירה אישית." התאריך המצוין שם הוא 22.4.10, היינו זמן לא רב לפני ביצוע המסירות לטענת המשיב, ביום 27.5.10.
8. המשיב הזכיר בסיכומיו את הלכת בית המשפט העליון בפרשת רחמים. אולם נראה כי הלכה זו איננה מסייעת בידו. בע"א 5293/90 בנק הפועלים בע"מ נ. שאול רחמים בע"מ פד מז(3)240 בע' 261 נקבע:

"... הכלל בכגון דא הוא, כי כאשר נתבע כופר בחתימתו על מסמך, על התובע להראות כי החתימה על גבי המסמך היא אמנם חתימתו של הנתבע... כלל זה נובע מכך שנטל השכנוע להוכחת כל מרכיביה של התביעה מוטל על התובע: חתימת הנתבע על המסמך הרלוואנטי – כמו כתב הערבות בענייננו – חיונית להוכחת חבותו של הנתבע על-פי המסמך, והיא בגדר "עמוד התווך של התובענה" .... לאור כלל זה היה על הבנק לשכנע, כי החתימה על כתב הערבות ת/ 4היא אמנם חתימתה של המשיבה השלישית.".

1. אף פסק הדין בעניין גרשון אליו התייחס המשיב בסיכומיו, איננו מסייע בידו, באשר בע"א 3173/12 עזרא ואח' נ. גרשון גאריביאן ואח' בע' 11 נקבע כדלקמן:

"...ניתן להעיר כי, ככלל, העלאת טענת מרמה כטענת הגנה שמטרתה לקעקע את ראיות התובע אינה מעבירה את נטל השכנוע אל כתפי הנתבע [ראו: עניין בר נוי, פסקה 16]. עם זאת, הואיל ובמקרה דנן נטענה טענת המרמה כטענה "התקפית" שמטרתה להוכיח קיומו של חוב, הרי שנטל השכנוע והראיה להוכחת טענה זו הוטל כדין על כתפיו של טוען הטענה."

1. על כן, הנטל לשכנע כי החתימה על ההמצאות היא של אביו של המבקש, למרות הכחשת האב כי זו חתימתו, מוטל היה על המשיב, אשר עליו הוטל הנטל להוכיח כי בוצעה המצאה של כתב התביעה למבקש כדין. נראה כי המשיב לא עמד בנטל זה. על כן, למרות שאני סבורה כי המשיב מסר את כתב התביעה וכתב התביעה המתוקן לעו"ד נעאמנה לביצוע המסירה ועו"ד נעאמנה יצא לסכנין לבצע את המסירה ומסר את כתבי בי הדין לנתבע 1, אשר אף הגיש כתב הגנה, לא הוכח כי המבקש קיבל את כתבי בי הדין. לא הוכח בפני כי אביו של המבקש קיבל את כתבי בי הדין וחתם על אישור המסירה.
2. בהקשר זה אוסיף, כי גם אם המבקש לא הוכיח כי בשנת 2010 התגורר בכרמיאל, אף אם כתב התביעה נמסר לאביו של המבקש בסכנין, קיים ספק שמא כתב התביעה לא נמסר למבקש על ידי אביו. כמו כן, אף אם לא ברור כיצד בסופו של יום נודע למבקש על קיומו של פסק הדין וגם אם הדבר נודע לו באופן אחר מזה הנטען על ידו, סביר להניח כי אילו נודע הדבר למבקש בשלב מוקדם יותר הייתה הבקשה מוגשת בשלב מוקדם יותר. המשיב לא טען כי נקט הליכי הוצאה לפועל ושם ידו על רכוש של המבקש וזו הסיבה להגשת הבקשה הנוכחית.
3. אני סבורה כי מעבר לכך, ובניגוד לטענת המשיב, קיימות למבקש טענות הגנה הראויות לבירור. המבקש טען כי הועסק על ידי הנתבע 1 כשכיר בעת שהיה סטודנט, נוכח שליטתו בשפה הרוסית והיותו בוגר אוניברסיטת מוסקבה. כן טען המבקש כי הוא עצמו לא קיבל דבר מן הכספים ששילם המשיב. אכן הגנתו של המבקש איננה קלה, נוכח היותו חתום על ההסכם עם המשיב לצידו של הנתבע 1. אולם עצם העובדה כי הסכם פירעון החוב מיום 19.1.07, אשר צורף לכתב התביעה, נחתם בין המשיב לבין הנתבע 1 בלבד והמבקש לא היה צד לו, נותנת חיזוק מסוים לגרסת המבקש.
4. יתר על כן, אף טענת התיישנות של המבקש ראויה לבירור. טען המשיב, כי העילה לתביעה קמה רק באפריל 2009, עת קיבל מכתב ממשרד החינוך על פיו אינו מופיע ברשימת מסיימי התואר באוניברסיטת מוסקבה. אולם כבר ביום 19.1.07 חתם המשיב על הסכם פירעון חוב עם הנתבע 1, על כן כבר במועד זה בוודאי ידע כי אינו צפוי לקבל תואר שלישי. כאמור, המבקש אינו חתום על ההסכם מיום 19.1.07 ועל כן שאלת מועד קום העילה בעניינו של המבקש, טעונה בירור אף היא. נראה אם כן, כי המבקש העלה מספר טענות הגנה הראויות לבירור ולא נכון יהיה לשלול מממנו את יומו בבית המשפט.

סוף דבר

1. על כן, אני מחליטה לבטל את פסק הדין מיום 19.3.12 בכל הנוגע למבקש. בשלב זה אינני עושה צו להוצאות וההוצאות תיקבענה בתום ההליך. עם זאת אני מורה על הותרת הפיקדון שהפקיד המבקש בקופת בית המשפט כערובה להבטחת הוצאות המשיב במקרה שתביעתו תתקבל בסופו של יום.
2. המבקש יגיש כתב הגנה תוך 30 יום.
3. בסעיף 6 לבקשתו של המבקש לביטול פסק הדין, טען המבקש כי הסמכות המקומית לדון בתביעה זו נתונה לבית המשפט במחוז חיפה מאחר שההסכם בין הצדדים נחתם בסכנין והנתבעים תושבי סכנין. הבקשה הועלתה בהזדמנות הראשונה. המשיב התייחס לסוגיה זו בתגובתו והתנגד לה אולם על פני הדברים יש ממש בטענת המבקש בעניין זה.
4. על כן, ככל שהמבקש עומד על טענתו זו וככל שאין הסכמה בין הצדדים, יגיש המבקש בקשה נפרדת בעניין זה לא יאוחר ממועד הגשת כתב ההגנה על ידו.
5. בשולי הדברים ונוכח חלוף השנים ובהתאם להחלטת סגן הנשיא, כב' הש' רוזין, תשאיר המזכירות תיק זה סגור ותפתח תיק חדש לשם ניהול הליך זה. המזכירות תקשור בין התיקים.
6. התיק יובא לעיוני ביום 10.1.16.

ניתנה היום, כ"ד כסלו תשע"ו, 06 דצמבר 2015, בהעדר הצדדים.