נוכחים:

ב"כ המאשימה עו"ד עדי יעקבוביץ

נאשם 1 ובא כוחו עו"ד ליאור כהנא

<#1#>

פרוטוקול בעינינו של נאשם 1

עו"ד יעקובוביץ טוענת לעונש

מגישה ר"פ – סומן תע/1

הנאשם שלפנינו היה הדמות הדומיננטית ביותר בכל הפרשייה. למעשה בלעדיו. הוא סיכם על הגניבה, יותר מחודש מראש עם שותפיו, תיאם חודש מראש הובלה של הסחורה מים המלח החוצה, פריקת החומר ושינוי מקום השינוע, הוא ניסה למוכרו לחמישה לקוחות שונים, ולבסוף כשהצליח בכך, תיאם הובלה של החומר ממקום אכסונו למעלה אדומים.

הנאשם היה אמור להיות הנהנה העיקרי מהגניבה. בשום שלב לא הביע חרטה. בשלבים הראשונים הוא הודיע שלא ניסה להחזיר את החומר חזרה. חוסר החרטה אפיין אותו עד ליום זה ממש.

הנאשם היה עצור זמן מה עד לתום ההליכים בפרשה זו (6.10.05-19.9.06). מעצר שהומר במעצר בית מאוחר יותר. את מעצר הבית הפר מספר פעמים, ואף הוגש כנגדו כתב אישום בגין הפרות אלה. הנאשם הורשע בתיק ההפרות.

אני מניחה שחברי יטען לחלוף הזמן כפונקציה להקלה בעונשו של הנאשם. מזכירה לבית המשפט כי התיק החל בתיק מעצר, התביעה לא התמהמה בהגשתו. הנאשם בחר להעיד כל אחד מעדי התביעה, ולחזור ולשמוע מספר עדים בשנית ובשלישית, לא להגיע לשום הסדר שהוא עם התביעה, ולמצות את יומו בבית המשפט. לכן אני סבורה כי לומר היום שיש להקל בעונשו, לאור חלוף הזמן בצורה משמעותית, יחטיא את המטרה. מפנה לע"פ 3575/99 – דרעי נ' מדינת ישראל. "דעתנו היא שככלל האיזון...". עונש המאסר לא צריך להתבטל אלא להיות קצר יותר.

מזכירה את הכמות העצומה של המגנזיום שנגנב, 35 טון. חומר אשר מרכיב לייצור פצצות, אותו התעתד הנאשם למכור לערבים מהשטחים.

תיק נוסף בו הורשע הנאשם (אישום 2 בכתב האישום). לאור החומרה הרבה של הפרשה, אי החרטה עד לרגע האחרון, ניהול הליך ארוך ביותר, השווי הגבוה של המגנזיום שנגנב 105,000 דולר, תיק ההפרות, העובדה כי הנאשם הינו דמות דומיננטית ביותר בפרשה, אשר אמור היה להנות מפרותיה, וכמובן כי מדובר בגניבה ממעביד ממפעלי ים המלח, שהינו בטחוני.

כמו כן לאור העובדה כי העונש בגין התפרצות הינו 5 שנים, וגניבה ממעביד 7 שנים, ואני מזכירה שבכל פסיקה שמציינת גניבה ממעביד, מצוין ההספק של החומרה היתרה שבתי המשפט מעניקים לעניין הזה. אין ספק שהליבה של הגניבה לא יכלה לצאת לפועל, אלמלא היה גניבה ממעביד.

מפנה לע"פ 9963-01-10 – מדינת ישראל נגד גיוש שמשילשווילי. אנו רואים כאן את המשמעות של גניבה ממעביד.

הנאשם גם הורשע בזיוף, שימוש במסמך מזויף וקשירת קשר לביצוע פשע.

לאור התיק המרכזי, הבאמת החמור ביותר, התיק המשני, ותיק ההפרות החוזרות של הנאשם, אנו מבקשים להטיל על הנאשם סך הכל עונש של 3.5. שנים מאסר.

עו"ד כהנא טוען לעונש

אני מזועזע מהטיעון של חברתי. חברתי דיברה על זה שמרשי ניהל את התיק את עד הסוף. ב"כ המאשימה יחד עם עם עו"ד ליבדרו, ניהלו הליך סרק, דחו פעם אחר פעם את הדיונים. אנו לא הזמנו אף עד פעם שנייה. אנו ויתרנו על חקירות נגדיות של עדים. גם ב"כ נאשם 5 ניהל את הדיון לפי סעיף 74, עם דחיות חוזרות ונשנות בהסכמת התביעה. אפשר לראות זאת מהפרוטוקולים.

בהליך הגישור חברתי הצהירה בפני כב' השופטת נצר, שהיא לא מוכנה לסיים איתנו בהליך גישור. למעלה משנתיים רצופות רצינו לסיים בין 2008-2009. עיכוב ההליך ועינוי הדין שנגרם לנאשם הוא בגלל ב"כ נאשם 5. אפשר לראות מספר דיוני הוכחות שאנו מוותרים על חקירת עדים.

כשאנו הגענו למצב שאנו למעלה משבע שנים לאחר כתב האישום. למרשי מלכתחילה לא היתה כל בעיה להודות באישום השני. הפרות הוא הודה. הסכמנו לכל מה שטל אסוס אמר. אנו מבחינת יעילות הדיון, היינו הכי מצומצמים, אני לא מבין על מה חברתי מדברת.

בתאריך 13.2.07 – הסדר טיעון לנאשם 4. הלקוח שלי, בכל העבירות הורשע, הורשע בשל הקשר. אבל הלקוח שלי לא עבד במפעלי ים המלח יום אחד מחייו. הלקוח שלי לפי קביעת בית משפט הוא גנב, אבל הוא לא קיבל כסף ממפעלי ים המלח. נאשם 4 הוא עבד במפעלי ים המלח כחלק מהארגון, חייב להם חובת נאמנות. מרשי הוא זה שלוקח את הסחורה. אם מרשי לא היה לוקח את הסחורה, יכול היה לקחת כל אחד אחר. אם תפקידו של מרשי להביא משאית ולקחת את הסחורה, והוא לא היה, אפשר היה להביא אדם אחר להוביל אותה. אבל נאשמים 4 ו-5 פתחו את השער ביודעין, נתנו למשאית להיכנס וגם לצאת ביודעין, תוך הפרת חובת הנאמנות שלהם למי שמלשם להם משכורת. חברתי אמרה שנאשם 4 ניצל את מעמדו כמפקח במפעל. ההסכמה שלהם לעונש היה עבודות שירות. חברתי מתבלבלת מזה בלעדו אין. מרשי היה עצור 11 חודשים. בן עברי, שבתיק שלנו הוסכם שהוא הגנב, הוא זה שהכניס את המשאית ביודעין, והוא זה שבפועל עשה את כל התוכנית. מגיש את ההסדר טיעון של נאשם 4. בן עברי לא ביקשו מעצר עד תום ההליכים.

בית משפט קבע שהם קושרים וכל אחד אחראי.

ביקשו את מעצרו של מרשי מהיום הראשון, והוא היה עצור 11 חודשים. המאשימה החליטה שזה שהכניס את המשאית, העמיס את הסחורה, הוציא את המשאית, הוא יול להסתובב חופשי, ומרשי צריך להישאר במעצר.

כב' השופט ביתן העיר על ההתנהלות של המאשימה בעניין זה.

אני רוצה להראות לבית המשפט את היחס המקל לנאשמים האחרים, כאשר חברתי טוענת שהוא הדומיננטי וחייב חובה למפעלי ים המלח.

מרשי היה קניין. הוא קנה סחורה. זה התפקיד שלו בפעולה. הוא לא טבל את ידיו בבוץ. לא יכול להיות שהענישה לגביו תהיה קשה יותר ממה שחייב למקום. למרשי יש רישיון עסק, הוא מנהל פיצוציה. לנאשם 12 ילדים, מתוכם 4 קטינים. יש לו חובות בסכום של כ- 300,000 ₪. אנו סבורים שהיום מרשי בסך הכל מנהל אורח חיים נורמטיבי. מדובר בתיק משנת 2005.

מפנה לת"פ 3166/07 – בית משפט ראשל"צ. גניבה ממעביד, 6 חודשים.

ת"פ 191/03 – אותו דבר.

מציג פרוטוקול דיון מיום 14.12.10 בו המאשימה סירבה להליך גישור איתנו.

המאשימה נתלית בדברים שאמר מרשי לרפ"ק סימונה ברנר ז"ל. אי אפשר להגיד שהיה אפס שיתוף פעולה מבחינת מרשי, כי מרשי סייע לחקירה.

מרשי ישב במעצר תקופה ארוכה. אני חושב שבית משפט יכול להסתפק בתקופה שריצה. למעשה לא נגרם נזק בפועל, הסחורה נתפסה והושבה למפעל.

הנאשם

אני חוזר בי ומצטער על כל הפרשה. היו פה ושם טעויות. אני לא נכנס להכל. מה שבית משפט יתן לי, עם זה צריך להסתדר. אני מנהל פיצוציה, ואני מנסה עוד עסק. התקדמתי הלאה בחיים וכל זה מאחורי. יש לי ילדים שאני רוצה לתת להם דוגמא חיובית.

<#2#>

החלטה

נדחה למתן גזר דין לתאריך 10.4.13 שעה 12:00.

<#3#>

ניתנה והודעה היום ט' אדר תשע"ג, 19/02/2013 במעמד הנוכחים.

הוקלד על ידי שנהב כנען