נוכחים:

ב"כ המאשימה עו"ד עדי יעקובוביץ

הנאשם וב"כ עו"ד ליאור כהנא

<#1#>

פרוטוקול

<#2#>

גזר דין

הנאשם הורשע לאחר שמיעת ההוכחות, בעבירות כדלקמן:

אישום ראשון - קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן: "החוק"), הסגת גבול לפי סעיף 447 לחוק, גניבה בידי עובד לפי סעיפים 29 ו-391 לחוק, זיוף בכוונה לקבל באמצעותו דבר, לפי סעיפים 29 ו-418 לחוק, ושימוש במסמך מזויף, לפי סעיפים 29 ו-420 לחוק, בכך שבתאריך 7.9.05 ביחד עם אחרים, גנב ממפעלי ים המלח, מטילי מגנזיום בשווי 105,000 $. הנאשם זוכה מעבירת התפרצות לבניין בכוונה לבצע גניבה לפי סעיפים 29 ו-407(א) לחוק.

אישום שני - גניבה, לפי סעיף 384 לחוק והסגת גבול, לפי סעיף 447(א)(1) לחוק, בכך שבתאריך 28.6.05 נכנס ביחד עם אחר למטווח בבסיס צה"ל בניצנים, ובאמצעות ברנר חתכו ברזל מנגמ"ש והעמיסו אותו על רכב.

הנאשם צרף תיק נוסף המחזיק ארבעה אישומים בעבירות של הפרת הוראה חוקית לפי סעיף 287 לחוק, בגין הפרת תנאי שחרור אשר הושתו עליו במסגרת התיק העיקרי.

לנאשם שמונה הרשעות קודמות בעבירות מגוונות, בעיקר עבירות רכוש (כולל התפרצויות והחזקת רכוש גנוב), כאשר חלקן בוצעו אחרי העבירות נשוא תיק זה.

יצויין כי למעט נאשם 5, אשר הגיע להסדר טיעון, הודה והורשע, ואז חזר בו מהודייתו, הסתיימו ההליכים נגד יתר הנאשמים כדלקמן:

נאשם 2 יורם ליברטי – עיכוב הליכים עקב מחלה.

נאשם 3 שמעון ליברטי – בתאריך 18.1.12 חזרה בה המאשימה מהאישום נגדו.

נאשם 4 יוסף פלדמן – הורשע בעובדות כתב האישום, במסגרת הסדר טיעון, ונדון בתאריך 13.2.07, לעונשים של 6 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות, מאסר מותנה וקנס כספי.

ב"כ המאשימה עתרה להשית על הנאשם עונש מאסר שלא יפחת מ-3.5 שנים. היא הדגישה את מרכזיותו של הנאשם בפרשייה, את הכמות העצומה, 35 טון, של מגנזיום שנגנבה, ושוויו 105,000$. עוד הפנתה לכך שמדובר בגניבה ממעביד, שכן חלק מהנאשמים היו עובדי מפעלי ים המלח, או עובדי קבלן. אשר להימשכות ההליך, טענה, כי אין היא נובעת מכשל בתפקוד התביעה. התיק החל כתיק מעצר וכתב האישום הוגש מיד, אולם הנאשם הוא שבחר להעיד כל אחד מעדי התביעה, ולחזור ולשמוע מספר עדים בשנית ובשלישית, ולמצות את יומו בבית המשפט.

ב"כ הנאשם עתר שלא להחמיר עם הנאשם ולהסתפק בתקופת המעצר שריצה. לטענתו, בסופו של יום לא נגרם נזק. הסחורה נתפסה והושבה למפעלי ים המלח. אשר לניהול ההליך, טען, כי אין הימשכותו נעוצה במרשו, אלא בנאשמים האחרים, אשר נהלו מגעים עם התביעה, שהתבררו לבסוף כהליכי סרק, ולצורך כך דחו פעם אחר פעם את הדיונים. לנאשם עצמו לא היתה יד בכך, והוא לא ביקש לזמן עדים פעם נוספת, ואף ויתר על חקירות נגדיות של עדים אשר לא היו רלוונטיים עבורו. הנאשם גם לא כפר ברוב העובדות, אלא בחלקן. עוד טען, כי המאשימה היא שסירבה לנהל עימו הליך גישור, למרות בקשותיו. אשר לתיקים הנוספים, הוא הודה בהם ולא היה צורך לקיים הליך ארוך.

ב"כ הנאשם הפנה לעונשים שנגזרו על הנאשמים האחרים, וטען כי נאשם 4, שנדון לשישה חודשי מאסר בעבודות שירות, היה עובד מפעלי ים המלח, להבדיל מהנאשם. בנוסף, הנאשם אמנם גנב את המגנזיום, אולם היו אלה האחרים שהפרו את חובת הנאמנות פתחו את שער המפעל ביודעין, נתנו למשאית להיכנס ולצאת וניצלו מעמדם במפעל.

אשר לנסיבותיו האישיות של הנאשם, ציין, כי כיום הוא מנהל פיצוציה, אב ל- 12 ילדים, מתוכם 4 קטינים, וחובותיו מגיעים ל- 300,000 ₪.

הנאשם הביע צער וחרטה, וטען כי היום הוא מנהל אורח חיים נורמטיבי.

דיון

מדובר בעבירה שבוצעה תוך התארגנות של מספר עבריינים, אשר פעלה בצורה מאורגנת ושיטתית, תוך תכנון מראש, וחלוקת תפקידים בין כל הקושרים. הרכוש שנגנב רב בהיקפו, ונגנב ממעביד. לעניין חומרתה של גניבה ממעביד ראה דבריו של כב' השופט א' גולדברג בע"פ 6350/93 מדינת ישראל נ' אריה גולדין, פ"ד מט(4), עמ' 33-34:

"לצד "עבירת היסוד" של גניבה, הקבועה בסעיף 384, קובעים סעיפים 393-390 לחוק העונשין מצבים מיוחדים של גניבה, שייחודם נובע מזהות הגנב ומן המעמד המיוחד שהוא זוכה לו מבעל הנכס. בעבירות אלה נוספת לפגיעה בזכות החזקה של בעל הנכס גם הפרה של חובת נאמנות שחב הגנב, מכח מעמדו, לבעליו...".

ולעניין רכיב החומרה שבהתארגנות קבוצתית, מתוכננת וסדורה, ראה דברי כב' השופט א' א' לוי בע"פ 6941/07 מדינת ישראל נ' מאג'ד (4.3.09):

"העובדה כי מדובר בקבוצה שפעלה בצורה מאורגנת ושיטתית תוך חלוקת תפקידים בין חבריה, מלמדת עד כמה מרחיקת לכת היא הסכנה הנשקפת מהמערערים..."

אני מקבלת את עמדת המאשימה, לפיה עולה מהראיות כי הנאשם היה הרוח החיה בביצוע העבירות, וחיבר בין כל האחרים. אין להשוות את מעמדו בקשר למעמדו של נאשם 4.

הערך החברתי שנפגע מביצוע העבירות הוא זכות הקניין, והפגיעה חריפה יותר מגניבה רגילה, באשר מדובר על גניבה ממעביד.

אשר למדיניות הענישה הנוהגת:

ע"פ 3587/12 אסתר דדון נ' מדינת ישראל (20.3.13), אישר בית המשפט העליון עונש של 42 חודשי מאסר שנגזר על מנהלת חשבונות שהורשעה בגניבת כמיליון ₪ ממעסיקה באמצעות זיוף מסמכים שונים עליהם היתה מופקדת, ולאורך תקופה ארוכה הכספים לא הוחזרו. למערערת היתה הרשעה קודמת בגין עבירה דומה. נאמר שם:

"אכן, עונש המאסר בפועל שנגזר על המערערת במקרה זה אינו קל והוא נוטה לצד הגבוה ברף הענישה בעבירות אלה. יחד עם זאת, לא מצאנו כי מדובר במקרה חריג שבו נפלה טעות בגזר הדין או שגזר הדין חורג באופן קיצוני מרף הענישה הנוהג באופן שמחייב את התערבותנו. בית משפט זה עמד לא אחת על כך שיש ליתן משקל רב לשיקול ההרתעתי, תוך מתן משקל מופחת לנסיבות אישיות, במסגרת שיקולי הענישה בעבירות "כלכליות" אשר מבוצעות עבור בצע כסף ואשר כוללות שליחת יד לכספי המעביד או לכספי הציבור, על מנת ליידע עבריינים פוטנציאליים כי "הסיכון גובר על הסיכוי"...".

רע"פ 3153/10 שבתשוילי נ' מדינת ישראל (29.4.10), המערער שעבד כמלטש במפעל תכשיטים גנב ממעסיקו, בשלוש הזדמנויות, תכשיטי זהב בסכום כולל של 2,000$. בית משפט השלום גזר עליו עונש של מאסר מותנה. בית המשפט המחוזי, בערעור שהגישה המדינה, החמיר בעונשו וגזר עליו מאסר בפועל למשך 8 חודשים. בית המשפט העליון אישר את החלטת בית המשפט המחוזי.

עפ"ג (מרכז) 15796-12-12 יאיר בלטי נ' מדינת ישראל (19.2.13). המערער, סוכן מכירות במפעל לשיווק מוצרי דגים, גנב 500 ק"ג דגים ממעסיקו, בשווי של 150,000 ₪, וכן הורשע בעבירת גניבה נוספת באמצעות כרטיס אשראי. בית משפט השלום גזר על המערער מאסר לתקופה של 22 חודשים, וכן הופעל מאסר על תנאי. בית משפט המחוזי אישר את העונש תוך שהדגיש גם את עברו הפלילי של המערער והמאסרים המותנים שהיו תלויים.

עפ"ג (באר שבע) 38825-04-12 וסילייב נ' מדינת ישראל (4.7.12), המערער הורשע בגניבת מחשבים ממעסיקו, בשווי 4,500$ וגניבת כספים וטלפונים מחבריו לעבודה. בית המשפט השלום השית עליו מאסר בן חודשיים שירוצה בעבודות שירות. ערעורו על חומרת הענישה נדחה, ובית המשפט המחוזי אף ציין כי מדובר בעונש מופלג בקלותו אשר נמצא בעליל בתחתית מתחם הענישה.

ת"פ (שלום באר שבע) 1785-08‏‏ מדינת ישראל נ' שושנה רבוח, הנאשמת עבדה כחשבת שכר, וגנבה ממעבידה באמצעות זיוף מסמכים, בהזדמנויות שונות, סכום של 400,000 ₪. על הנאשמת הנעדרת עבר פלילי, אשר הורשעה על פי הודאתה, נגזר עונש מאסר בן 12 חודשים.

ת"פ 2402/06 (שלום רחובות) מדינת ישראל נ' אלמדווי ואח' (3.5.10). הנאשמים גנבו משטחי מגבונים ממעבידו של אחד מהם, שם עבד כמלגזן. נגזרו עליהם עונשים שונים לפי מידת מעורבותם ועברם הפלילי, בין מאסרים מותנים למאסר בעבודות שירות.

מכאן, שמדיניות הענישה הנוהגת בעבירות של גניבה ממעביד, כאשר מדובר בגניבה משמעותית, נעה בין תקופות מאסר קצרות בעבודות שירות (במקרים מיוחדים אף ללא מאסר) לבין 3 שנות מאסר. בנסיבות העניין, נוכח היקף הגניבה, ההתארגנות, והיותו של הנאשם בעל תפקיד מרכזי בקשר, מתחם הענישה הראוי לטעמי הוא מאסר לתקופות של בין 20-30 חודשים.

באשר להימשכות ההליכים - מדובר בתיק שהחל כתיק מעצר, מרבית העדים נשמעו בשלבים מוקדמים של התיק, אולם עד התביעה המרכזי, טל אסוס, אשר בינתיים הלך לעולמו, נחשד על ידי הסניגורים כעד מדינה. לצורך כך הופסקה עדותו, והתנהל בפני מותב אחר, הליך לפי סעיף 74 לחסד"פ, אשר אף הגיע לערכאת הערעור. הליך זה עיכב את שמיעת עדותו של עד התביעה המרכזי, עת ארוכה. בנוסף, דיונים רבים נדחו עקב בקשות דחייה (לעיתים מוצדקות), של סניגורים, והצדדים אף ניהלו מו"מ ארוך על מנת להגיע להסדרי טיעון, מו"מ אשר צלח בכל הנוגע לחלק מהנאשמים. כל אלה עיכבו את ניהול התיק שנים רבות, לפחות בעניינו של הנאשם שבפני. אין עם זאת לומר כי הנאשם הוא שגרם לעיכובים, שכן, דווקא התנהלות סנגוריו לאורך כל ההליך, היתה סבירה ולא גרמה כשלעצמה עיכובים. העיכובים נגרמו בגין סניגורים אחרים, ולנאשם לא היתה שליטה על כך.

לפיכך, אין לזקוף לחובתו של הנאשם את הימשכות ההליך, נהפוך הוא, יש לזקוף אותה לזכותו, ולהקל בעונשו בשל כך. מאידך הנאשם לא יכול ליהנות מההקלה לה זכה נאשם 4 אשר הגיע להסדר טיעון עם המאשימה, שכן הוא מיצה את ההליך עד תום, ולא חסך מזמנו של איש.

אין גם להקיש מעונשו של נאשם 4, נוכח השוני בין חלקיהם בקשר.

לנאשם שבפנינו הרשעה נוספת בעבירה של גניבת שלדת נגמ"ש, וארבע הרשעות בעבירות של הפרת תנאי השחרור.

בשים לב לכל האמור לעיל, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים:

1. עשרים וארבעה חודשי מאסר בניכוי ימי המעצר 6.10.05-19.9.06. הנאשם יתייצב לריצוי עונשו בתאריך 26.5.13 בשעה 08:00 במפקדת דרום של שב"ס.

2. מאסר על תנאי למשך שישה חודשים, שלא יעבור תוך שלוש שנים מיום שחרורו מהמאסר עבירה בה הורשע בתיק זה, או כל עבירת רכוש.

זכות ערעור תוך 45 יום מהיום לבית המשפט המחוזי.

<#7#>

ניתנה והודעה היום ל' ניסן תשע"ג, 10/04/2013 במעמד הנוכחים.