בפני כב' סגן הנשיאה, השופט אברהם הימן

המאשימה

מדינת ישראל

נגד

הנאשמים

1..שלמה עמר

2..אודיאל נובגאוקר

גזר דין

לנאשם 2 בלבד

ת.פ 27673-01-10 + 56785-12-12

גזר הדין שלהלן, מתייחס לשני תיקים כפי מספריהם בכותרת. יחד עם זאת, אקדים ואומר כי תחילתו של ההליך שלפני הוא בכתב האישום בתיק פלילי 27673-01-10. כתב האישום בתיק זה הוגש נגד שני הנאשמים ביום 20.1.10. משפטו של נאשם 1 התנהל בנפרד ממשפטו של נאשם 2 (להלן – "הנאשם"). סופו של דבר שבדיון מיום 27.10.13 הודיעו הצדדים כי הגיעו להסדר טיעון. על פי ההסדר, כתב האישום יתוקן, הנאשמים יודו בעובדות כתב האישום המתוקן, ויורשעו. באשר לנאשם 1 הוסכם כי העונש המוסכם יהיה מאסר על תנאי וקנס, ואילו באשר לנאשם הוסכם כי הדיון יידחה. הוסכם כי הדיון ידחה על מנת שהנאשם ישקול "צירוף" תיק זה לתיק המתנהל נגדו בבית משפט השלום ברחובות. באותו דיון, נקבע בהחלטה כי הנאשם ביצע העבירות אשר יוחסו לו בכתב האישום המתוקן אלא שלא הורשע על מנת שיעלה בידו, אם ירצה בכך, ל"צרף" התיק בבית משפט השלום ברחובות.

כאן מקום לציין במה הודו הנאשמים. הנאשמים הודו בעובדות כתב האישום המתוקן, כי ביום 27.3.09 סמוך לשעה ארבע וחצי בבוקר, בעיר בת ים, בהיותם בגילופין הסיגו גבול לדוכן מפעל הפיס וגרמו נזק לדוכן בכך שפירקו מכשיר "לוטומט".

מתוך כך, הורשע נאשם 1, על פי הודייתו, כאמור לעיל, בעבירות של הסגת גבול וגרם נזק במזיד ונדון למאסר על תנאי וקנס. ואילו בהחלטה נקבע שהנאשם ביצע שתי העבירות הללו.

הדיון בעניינו של הנאשם נדחה מעת לעת. מסתבר שבמקביל לדיונים שלפני, התקיימו דיונים נגד הנאשם בתיק פליל 56785-12-12 בבית המשפט השלום ברחובות. הנאשם הודה בבית המשפט השלום ברחובות בעובדות כתב האישום שבתיק זה, אלא ביקש להימנע מלהרשיעו, שכן, בדעתו "לצרף" תיק זה לתיק הנוכחי – ת.פ 27673-01-10 -המתנהל לפני.

סופו של דבר כי בדיון שהתקיים לפני ביום 20.2.14 הורשע הנאשם על פי הודייתו בתיק הנוסף הנ''ל שהתנהל בבית משפט השלום ברחובות.

כתב האישום בתיק הפלילי שהוגש ברחובות – 56785-12-12 - כולל בחובו שני אישומים. על פי הודיית הנאשם באישום הראשון, עולה כי ביום 26.12.12 סמוך לשעה שתיים ועשר דקות לפנות בוקר, שהה הנאשם ביחד עם בת זוגו ("המתלוננת") באולם אירועים המכונה "הרמוניה בגן". הנאשם היה אותה עת שרוי בגילופין ודרש מהמתלוננת לצאת מהמקום. אחר כך, נכנסו השניים לרכבה של המתלוננת ואז תקף אותה הנאשם בכך שסטר לה תוך שאמר לה היא משחקת לו בתסביכים. בנסיבות אלה אמר הנאשם למתלוננת: "אני אעצור בפינה ואני אראה לך מה זה לתסבך אותי שהסתכלת על מישהו אחר." אחר כך, נהג הנאשם ברכב, לשטח כורכר בסמוך לבית הספר החקלאי "כנות", עצר את הרכב ותקף את המתלוננת. הנאשם שילח בה אגרופים בפניה, תוך שמשך בשערה, ובעט בה בישבן ובצלעות ואמר לה פעם אחר פעם "למה הכנסת אותי לתסביך?" בהמשך לכך, המתלוננת יצאה מהרכב ונפלה על הארץ. בהמשך לאירועים אלה הוזעקו שוטרים למקום. הללו הבחינו בנאשם כי הוא דוחף את המתלוננת. בהמשך לאמור, פונתה המתלוננת באמבולנס שהוזעק למקום, לבית חולים "קפלן" לקבלת טיפול רפואי.

כתוצאה מהתקיפה כאמור, נגרמו למתלוננת המטומות, נפיחויות ורגישות בשתי העיניים, נפיחות באף והמטומות בשפה העליונה בפניה.

הנאשם הורשע לפיכך, בעבירה של תקיפת בן זוג הגורמת חבלה של ממש.

על פי הודיית הנאשם באישום השני עולה כי כשלושה חודשים לפני המועד הרלבנטי לאישום הראשון, כאמור לעיל, בבית המתלוננת בעיר בת ים תקף הנאשם את המתלוננת בכך שסטר לה ומשך בשערה.

הנאשם הורשע לפיכך בעבירה של תקיפה שלא כדין את בת זוגו.

תסקירי שירות המבחן.

על פי החלטתי שבאה בעקבות הסכמת הצדדים בהסדר הטיעון הוגשו תסקירים משירות המבחן. שירות המבחן בחן כל העובדות הנסיבות והנתונים הרלבנטיים לעניין ובסופו של יום בא לכלל מסקנה כי הנאשם עבר הליך שיקומי רלבנטי, בהצלחה ובנסיבות שנוצרו כיום, להבדיל מאלה שהיו במועד הרלבנטי לפני למעלה משנתיים ימים, המליץ שירות המבחן להימנע מלהשית על הנאשם עונש מאסר בפועל.

עוד ראוי לציין כי המתלוננת הופיעה בדיון שנקבע לטיעונים לעונש וביקשה בכל מאודה להימנע מלגזור על הנאשם עונש של מאסר. לדבריה, לאחר הטיפול השיקומי שעבר הנאשם, ובמיוחד לנוכח הילדים שמגדלים השניים, מדובר בתא משפחתי מתפקד באופן נורמטיבי. לדבריה אין היא מרגישה מאוימת על ידי הנאשם ואין היא מצויה בסיכון.

טיעונים לעונש.

באת כוח התביעה עתרה להשית על הנאשם עונש מאסר למשך 14 חודשים. עיקר הטיעונים להחמרה בענישה נעוץ במעשי האלימות החמורים שביצע הנאשם במתלוננת והכוונה לתקיפה האלימה והחמורה שתקף הנאשם את המתלוננת כפי שהודה בכך על פי עובדות האישום הראשון.

בא כוח הנאשם ביקש להקל עם הנאשם. בקשה זו נסמכת רובה שמא אומר כולה, על האמור ומומלץ בתסקירי שירות המבחן. לפיכך, ביקש להשית על הנאשם עונש מאסר שירוצה בעבודות שירות.

דיון והכרעה.

אקדים ואומר כי אילו עמד משפטו של הנאשם על כתב האישום שבו יוחסו לנאשם ולשותפו הסגת גבול וגרימת נזק לדוכן מפעל הפיס ממילא העונש שהיה מושת על הנאשם לא היה שונה מזה שהושת על שותפו, דהיינו, מאסר על תנאי וקנס.

אלא שהחומרה במשפטו של הנאשם אינה בכך. החומרה היא במעשי האלימות הקשים והחמורים שביצע הנאשם בבת זוגו. הנאשם, בהיותו בגילופין ומשום גחמת קנאה לבת זוגו, היכה בה באופן קשה ואכזרי עד כי נזקקה לטיפול רפואי בבית חולים לאחר שפונתה מהמקום באמבולנס. הנאשם היכה בה באגרופים בפניה, תוך שהוא מושך בשערה, ובועט בישבנה ובצלעותיה. הנאשם נהג בבת זוגו כאילו הייתה שק אגרופים ולא יציר אנוש שלו רגשות וכאב. אין ספק כי מעשים אלה הם בגדר מתחם העונש של מאסר בפועל "ממש" ולא אך כזה שירוצה בעבודות שירות.

השאלה העומדת לדיון כאן היא האם אין בהליך השיקומי שעבר הנאשם כדי מרכיב שיש בו כדי להקל עם הנאשם דהיינו להורדת רף הענישה ממאסר בפועל "ממש" למאסר שירוצה בעבודות שירות או אף עונש קל מכך?

תיקון 113 לחוק העונשין אשר מצא לחייב אותנו לערוך תבחינים סרגליים של עונשים בערכים של חודשי מאסר ושנות מאסר, מצא במקביל לכך, ליתן משקל רב למרכיב וערך השיקום. הדבר ברור ואינו מצריך דיון רחב. האינטרס הציבורי במשפט הפלילי שבעיקרו הוא ענישת העבריין שפגע בציבור, בעונש הולם לחומרת מעשהו, בא לידי סיפוק במידה מירבית עם שיקומו של העבריין. שהרי מה נפקא מינה ענישת העבריין בעונש חמור, עת החלופה לעונש היא שיקומו של האדם באופן שיצא ממעגל העבריינות? ויתירה מזו, מה ההיגיון, לסכל הליך שיקומי, בעונש מאסר, תחת אשר לחזק את המשוקם וליתן לו הזדמנות להוכיח כי פניו אינם אל עבר העבריינות והפגיעה בציבור?

כאן המקום להעיר או שמא להשמיע באזני הנאשם. התביעה אינה נותנת אימון בשיקומו של הנאשם שהרי אם כך מה טעם מצאה לעתור לעונש מאסר בפועל למשך 14 חודשים? יש והצדק עם התביעה וכי הנאשם מהתל בבית המשפט, ועושה זאת ביחד עם המתלוננת התומכת בו בכל מאודה. לנאשם ניתנה בגזר דין זה הזדמנות להוכיח כנותו ויושרו. ברור לנאשם באופן שאינו משתמע לשני פנים, יוכח כי דבריו ושיקומו אינם אלא כסות להולכת שולל, ייגזר דינו במלוא חומרת הדין.

מצאתי להדגיש כי השיקולים, כולם, הם מידתיים, רוצה לומר, בבוא בית המשפט להקל עם הנאשם משום שיקולי שיקום, תמיד ישקול בית המשפט החומרה שבמעשי הנאשם, וישאל עצמו, האם מצויה היא ברף חומרה גבוה כל כך, שאף מרכיב השיקום לא יהיה בו די כדי להקל בעונש ההולם. ככל שאני בוחן המקרה שלפני על נסיבותיו ועובדותיו, וככל שאני בוחן, מהלך הדברים במשך הזמן שחלף דהיינו למעלה משנתיים ימים, ובשים לב לדבריה הנחרצים והברורים של בת זוגו של הנאשם, הבטוחה כי הנאשם אינו מסכן אותה וכי היא מבקשת להקל עמו, בכל לשון של בקשה, מצאתי כי זה המקרה שאקל עם הנאשם. אני סבור כי במתחם העונש ההולם במקרה זה, דהיינו, עונש מאסר לתקופה של חודשים מספר, ראוי להקל עם הנאשם באופן שאורה כי עונש המאסר שאשית עליו ירוצה בעבודות שירות.

אלה העונשים שאני משית על הנאשם:

3 חודשי מאסר בפועל.

עונש המאסר ירוצה בעבודות שירות כפי חוות הדעת של הממונה על עבודות שירות בשב''ס שעותק ממנה מצוי בידי הנאשם הוא יודע פרטיה לרבות מועד תחילת העבודות – 20.5.15.

7 חודשי מאסר על תנאי והתנאי הוא שבמשך שלוש שנים מהיום לא יעבור עבירה שיש עמה מרכיב של אלימות כלפי גוף אדם מסוג פשע.

5 חודשי מאסר על תנאי והתנאי הוא שבמשך שלוש שנים מהיום לא יעבור עבירה שיש עמה מרכיב של אלימות כלפי גוף אדם מסוג עוון כמו גם עבירה של הסגת גבול וגרימת נזק בזדון.

בנסיבות המקרה איני גוזר על הנאשם קנס אלא מחייב לחתום על התחייבות להימנע מעבירה לפיה אם יעבור עבירה מן העבירות בהן הורשע במשפט זה תוך שלוש שנים מהיום ישלם סך של 3,000 ש''ח.

לא יחתום על ההתחייבות ייאסר למשך 7 ימים.

אני מחייב הנאשם להיות בפיקוח שירות המבחן למשך שנה.

מובהר לנאשם כי פיקוח שירות המבחן הינו חלק ומרכיב חשוב בגזר דין זה לפיכך אם יכשל בדרך כלשהיא ושירות המבחן יפנה לבית המשפט, יישקל מחדש גזר הדין.

עותק מגזר הדין יועבר לשירות המבחן.

עותק מגזר הדין יועבר לממונה על עבודות שירות בשב''ס.

המוצגים, ייעשה בהם כפי שיקול דעתו הממונה על החקירה.

זכות ערעור תוך 45 ימים.

אברהם הימן , סגן נשיאה