27 פברואר 2014

זוהי תביעה להכיר במחלת עור של התובע כמחלת מקצוע ו/או תאונת עבודה מסוג מיקרוטראומה.

להלן עובדות המקרה, כפי שהן עולות מחומר הראיות המהימן עלינו:

1. התובע, יליד 1958.

2. התובע מכונאי במקצועו.

3. החל מיום 15/7/80 ועד ליום 23/10/02 עבד התובע כמכונאי במוסך אגד בחיפה.

מיום 24/10/02 ועד ליום 30/4/04 עבד התובע כבוחן במוסך אגד בחיפה.

מיום 1/5/04 ועד ליום 10/11/08 עבד התובע בהנהלת מוסך אגד בחיפה.

מיום 11/11/08 ועד היום התובע עובד בהנהלת מוסך נווה שאנן בחיפה.

4. התובע הועסק כמכונאי במשרה מלאה, 8.5 שעות ביום, ועבד גם לפי הצורך שעות נוספות.

5. במסגרת עבודתו של התובע כמכונאי באגד בתקופה מיום 15/7/80 ועד ליום 23/10/02 נחשף התובע במסגרת עבודתו לשמנים, לדלקים (סולר+נפט) ונוזל קירור למנועים (אתילן גליקול).

6. בתקופה מיום 24/10/02 ועד היום התובע נחשף לחומרים השונים, כמפורט בסעיף 5 דלעיל, במשך כ-6 שעות ביום.

7. חשיפת התובע לחומרים אלו היתה במגע והשתנתה בהתאם למטלות השונות בעבודת המכונאות.

8. עד לשנת 2001 נעשה שימוש בקרם הגנה לידיים בעבודה ולאחר מכן הוכנסו בנוסף כפפות ניטריל לשימוש העובדים כולל התובע. התובע לא תמיד עבד עם כפפות.

9. התובע החל לסבול מבעיות עור בידיים ופנה עקב כך לטיפול רפואי וזאת בסוף שנת 2008 לערך.

מינוי מומחה רפואי:

10. מטעם בית הדין מונה, כיועץ מומחה רפואי, פרופ' ארנון כהן, אשר שלח לבית הדין חוות דעת מומחה ביום 26/9/11 וכן השיב על שאלות הבהרה ביום 15/12/11.

בחוות דעתו מיום 26/9/11 קבע המומחה כדלקמן:

"א.     מחלת העור שממנה סובל מר ברק היא דלקת עור (אקזמה/דרמטיטיס). לפי הרישום בתיק הרפואי לא ניתן לזהות את הגורם לדלקת העור.

האבחנה המבדלת הינה דלקת עור ראשונית איריטנטית (על רקע גירוי חוזר של העור), דלקת עור אלרגית ממגע, או סיבות אחרות לדלקת עור בידיים.

תבחיני מטלית הם הראיה המקובלת להוכחת דלקת עור ממגע. תבחיני מטלית אצל מר ברק היו שליליים.

ב.        לפי הנתונים בתיק הרפואי לא ניתן לקבוע שמדובר במחלת מקצוע ואין להכיר במחלה זו שנגרמה עקב עבודתו של התובע ממספר טעמים:

1.        מבחן המטלית היה שלילי.

2.        התסמינים החלו להופיע בשנת 2008, כלומר, 26 שנה לאחר תחילת עבודתו כמכונאי, ו-6 שנים לאחר שהתחיל לעבוד כבוחן וכמנהל. במידה ואכן היה מדובר בדלקת עור ממגע המחלה היתה מופיעה במהלך עבודתו של התובע כמכונאי ולא 6 שנים לאחר שהתחיל לעבוד כבוחן ומנהל.

3. בבדיקת התיק הרפואי מצאתי מיעוט של תיעוד של בדיקות רפואיות ושל רישום של תכשירים לטיפול בדלקת עור. במידה ואכן התובע סבל מדלקת עור קשה, היו צפויים להופיע בתיק מספר רב יותר של רשימות רפואיות המעידות על פניות למרפאה או טיפול בתכשירי עור למחלת העור ממנה סובל הפונה.

4.        לאור הרשומת הרפואית, לא ניתן לקבוע באופן חד משמעי שמדובר בדלקת עור בכלל, יתכן ומדובר באבחנה אחרת.

ג.        לא ניתן לקבוע שכל העבודה כמחסנאי תוך שימוש בשמנים, דלקים ונוזל קירור גרמה לפגיעה בעור של התובע.".

11. בתשובותיו לשאלות ההבהרה ביום 15/12/11 קבע המומחה להלן:

"א.      לעניין הקשר הסיבתי, אין צורך באבחון מדויק אם מדובר בדלקת עור ממגע על רקע גירוי ראשוני או רקע אלרגי. לפי הרשומה הרפואית של מר ברק, לא ניתן לקבוע שמדובר בדלקת עור בכלל, ויתכן ומדובר באבחנה אחרת.

ב.        אכן קיימת אסכולה הגורסת כי ניתן לקבוע קשר סיבתי גם בהעדר תשובה חיובית במבחני מטלית, אך ההסתברות לקשר סיבתי בין החשיפה התעסוקתית של מר ברק לבין מחלת העור הינה נמוכה ביותר מהסיבות הבאות: מבחן המטלית היה שלילי, משך זמן ארוך בין הופעת התסמינים לבין הופעת המחלה, ובפרט הופעת המחלה 6 שנים לאחר שהתחיל לעבוד כבוחן וכמנהל, מיעוט תיעוד של בדיקות רפואיות או טיפול עקב המחלה, ואפשרות שבכלל לא מדובר בדלקת עור.

ג.        מבחינה דרמטולוגית לא ניתן לקבוע אבחנה של דלקת עור על רקע גירוי ראשוני. סביר שמר ברק סבל ממחלת עור אחרת.".

12. ב"כ התובע ביקש בדיון מיום 12/3/12 למנות מומחה רפואי נוסף בטענה, כי המומחה חרג מהתשתית העובדתית והתעלם ממנה והשאיר שאלות רבות ותהיות העולות מחוות דעתו. לדבריו, אי אפשר להבין מדוע אין קשר סיבתי בין מחלת התובע לבין תנאי עבודתו. לדבריו, קיימת אסכולה נוספת הקובעת, כי תשובה שלילית במבחני המטלית לא מצדיקה את דחיית התביעה כפי שקבע מומחה.

13. ב"כ הנתבע טענה, כי חוות הדעת ברורה והמומחה הסביר ונימק היטב את הסיבות לכך שקבע העדר קשר סיבתי רפואי בנסיבות המקרה. לדבריה, אין הצדקה משפטית למינוי מומחה רפואי נוסף ויש לדחות את התביעה. לדבריה, מבחן המטלית, שנערך לתובע ושהיה שלילי, הינו רק אחד מהנימוקים לדחיית הקשר הסיבתי ואינו הסיבה היחידה לכך. בנוסף, לא הוכח קיומן של שתי אסכולות בנסיבות המקרה.

14. בתאריך 25/3/12 ניתן פסק דין, בו נדחתה בקשת ב"כ התובע למינוי מומחה רפואי נוסף, והתיק נדחה בהעדר קשר סיבתי רפואי בין תנאי עבודתו של התובע, כמתואר ליעל, לבין מחלתו.

15. בהסכמת ב"כ הצדדים, בתיק עב"ל 55244-03-12, ביום 6/2/13 בבית הדין הארצי לעבודה, על פי החלטת כב' השופטת רונית רוזנפלד, בוטל פסק הדין מיום 25/3/12 והתיק הוחזר לבית דין זה לצורך העברת שאלות הבהרה נוספות לפרופ' ארנון ד. כהן, והן הועברו אליו ביום 14/2/13.

פרופ' ארנון השיב עליהן ביום 19/4/13 בזו הלשון:

"א. העובדה שהחל בתאריך 24/10/2002 ואילך הופחתה החשיפה התעסוקתית של התובע אינה משנה בקביעת הקשר הסיבתי, שהרי תחילת עבודתו של התובע כמכונאי החלה ב-1982, ולא סביר שמחלה תעסוקתית תופיע אחרי 20 שנה. העדר הקשר הסיבתי נתמך בייחוד לאור העובדה שמבחן המטלית היה שלילי, קיים מיעוט תיעוד של בדיקות רפואיות או טיפולים עקב המחלה, ואפשרות שבכלל לא מדובר בדלקת עור.

ב. לפי הרישום בתיק הרפואי לא ניתן לזהות את הגורם לדלקת העור. האבחנה המבדלת הינה דלקת עור ראשונית איריטנטית (על רקע גירוי חוזר של העור), דלקת עור אלרגית ממגע, או סיבות אחרות לדלקת עור בידיים. בשנת 1995 מצוין בתיק הרפואי באופן חד פעמי שהתובע סבל מיובש בעור. בדצמבר 2008 קיים תיעוד על דלקת עור איריטנטית. המסמך מתאריך 4/2/2009 מציין דלקת עור איריטנטית וגם המסמך מתאריך 25/10/2008 מציין דלקת עור איריטנטית ולא דלקת עור ממגע.

ג. ברמה התיאורטית, הגיוני לטעון שעבודתו של התובע גרמה להחמרה במחלת העור של התובע, אך למרות זאת, מצאתי מיעוט של תיעוד של בדיקות רפואיות ושל רישום של תכשירים לטיפול בדלקת עור התומכים בכך. במידה ואכן התובע סבל מדלקת עור ממגע על רקע תעסוקתי, היו צפויים להופיע בתיק מספר רב יותר של רשימות רפואיות המעידות על המחלה. יש להדגיש כי צורת ומיקום הפריחה כפי שמתואר ברשומות הרפואיות אינם תומכים בטענה של החמרת הפריחה לאור החשיפה התעסוקתית.

ד. בהתייחס לחוות דעתו של פרופ' רוני וולף ולחוות דעתה של ד"ר אורלי תיבון פישר (המציינת בעמוד 3 בפסקה אחת לפני האחרונה שמבחן הפסקת עבודה מהווה אמצעי עזרה לאבחנה במקרים של חשד לדלקת עור ממגע), יש להבהיר כי כל מחלת עור הממוקמת בידיים צפויה להיות מוקלת לאחר הפסקת עבודה המבוצעת בידיים, למשך שבועיים. מבחן הפסקת עבודה הוא רק אחד הכלים לקביעת קשר סיבתי בין חשיפה תעסוקתית לדלקת עור ממגע. מבחן הפסקת עבודה אינו לכשעצמו הוכחה חד משמעית לקשר זה".

16. בתאריך 26/7/13 ענה המומחה הרפואי על שאלות הבהרה נוספות שנשלחו אליו בזו הלשון:

"2א. בתיאור הפריחה בתאריכים הנ"ל מתוארים סדקים רבים בצבע כהה בכפות וגבות הידיים ויובש. ממצאים אלו תוארו על ידי רופאה מומחית ברפואה תעסוקתית ולא על ידי רופא מומחה ברפואת העור. אני מבקש להדגיש שלא כל פריחה המופיעה בידיים הינה פריחה הקשורה למחלה תעסוקתית. כאשר נרשמו אבחנות רפואיות על ידי רופאי עור, האבחנה המתאימה לרישום היתה דלקת עור ראשונית איריטנטית (על רקע גירוי חוזר של העור), דלקת עור אלרגית ממגע או סיבות אחרות לדלקת עור בידיים.

אם היה מדובר בפריחה האופייניית לדלקת עור ממגע אצל מכונאי/בוחן רכב, ברשומה הרפואית היה צפוי להיות תיעוד של ממצא קליני של אקזמה בגבות או כפות הידיים ובהמשך היה צפויים להופיע תופעות אחרות. המיעוט הקיצוני של ביקורים אצל רופא עור ושל רישום של תכשירים לטיפול בדלקת עור מעיד שלא היתה בעיה הקיימת במשך השנים הרבות בהם התובע נחשף לחומרים במסגרת עובדתו.

ב. מניסיוני כרופא מעל 21 שנה, מתוך הכרת הספרות העולמית בנושא ולאחר קריאה חוזרת ומעמיקה של הרשומה הרפואית של מר ברק, אני קובע שהתרומה של העובדה להחמרת מחלת העור היתה לא יותר מ-10% (עשרה אחוזים)".

17. ב"כ התובע שוב ביקש לפסול את חוות דעת המומחה ולמנות מומחה רפואי אחר בנימוק, כי המומחה הרפואי נמנה על האסכולה הגורסת, כי מבחני המטלית הם אלה שקובעים את הקשר הסיבתי הרפואי בין תנאי העבודה לבין מחלת המקצוע ו/או תאונת עבודה על פי עקרון המיקרוטראומה.

ב"כ הנתבע התנגדה לבקשה בנימוק, כי המומחה הרפואי השיב על שאלות בית הדין כנדרש והדגיש, כי לא מדובר כאן בשאלת אסכולה כזו או אחרת, אלא בעובדה פשוטה שלא סביר שהמחלה התעסוקתית תופיע 20 שנה לאחר תחילת העבודה.

המומחה ציין, כי אין מסמך רפואי שקובע במפורש, וכי מדובר כאן בדלקת עור ממגע, אלא מדובר בדלקת עור איריטנטית שאיננה כתוצאה ממגע עם חומרים בזמן העבודה. גם צורת הפריחה ומיקומה אינם כתוצאה ממגע עם חומרים בזמן העבודה.

18. בנסיבות אלה אין הצדקה משפטית לפסילת חוות דעת המומחה ו/או למינוי מומחה רפואי נוסף והבקשות בנדון של ב"כ התובע – נדחות בזאת.

19. פרופ' ארנון כהן קבע בחוות דעתו, כי התובע סובל מדלקת עור (אקזמה/דרמטיטיס) אבל לא ניתן לזהות את הגורם לכך. המומחה מציין, כי האבחנה המבדלת הינה דלקת עור ראשונית איריטנטית על רקע גירוי חוזר של העור או דלקת עור אלרגית ממגע, או סיבות אחרות לדלקת עור בידיים. המומחה מציין, כי קיים תיעוד רפואי דל, משנת 1995 בו מצוין, כי התובע סובל מיובש בעור. בשנים 2008 ו-2009 קיים תיעוד כי התובע סבל מדלקת עור איריטנטית ואין ציון של דלקת עור ממגע. המומחה מציין כי מבחן המטלית שנערך לתובע היה שלילי, כשהמבחן הנ"ל הינו הראיה המקובלת להוכחת דלקת עור ממגע. לדבריו, קיים מיעוט של תיעוד על בדיקות רפואיות ושל רישום תכשירים רפואיים לטיפול בדלקת עור. המומחה מדגיש כי התסמינים אצל התובע החלו להופיע בשנת 2008, כלומר, 26 שנה לאחר תחילת העבודה כמכונאי ושש שנים לאחר שהתחיל לעבוד כבוחן. התסמינים היו אמורים להופיע במהלך עבודתו כמכונאי ולא כאשר עבר לעבוד כבוחן ומנהל.

לדעת המומחה לא ניתן לקבוע באופן חד משמעי שמדובר בדלקת עור בכלל ויתכן כי מדובר באבחנה אחרת.

לסיכום קובע המומחה כי לא ניתן לקבוע שמדובר במחלת מקצוע ואין להכיר במחלה זו שנגרמה עקב עבודתו של התובע. לדבריו, מבחינה דרמטולוגית לא ניתן לקבוע אבחנה של דלקת עור על רקע גירוי ראשוני אצל התובע וכי סביר להניח שהתובע סבל ממחלת עור אחרת.

20. מחוות הדעת של המומחה עולה בצורה חד משמעית, כי מחלת העור שממנה סבל התובע איננה בגדר מחלת מקצוע והיא לא נגרמה כתוצאה מחשיפתו בעבודה לשמנים, לדלקים (סולר+נפט) ונוזל קירור למנועים (אתילן גלקול). מחלת מקצוע היתה אמורה להופיע תוך זמן קצר יחסית מהחשיפה של התובע לחומרים השונים בעבודתו אילו היה רגיש להם, ולא לאחר 26 שנות עבודה. בנוסף, גם לאחר שהופיעו התסמינים הטיפוליים הרפואיים והבדיקות שנעשו לתובע היו מעטות יחסית, דבר שלא מתיישב עם עבודה יומיומית בחשיפה לאותם חומרים במשך עשרות שנים. על כן מדובר כאן בתהליך תחלואתי בלבד, ללא קשר סיבתי לתנאי עבודתו של התובע.

21. לאור האמור לעיל אני קובעת, כי מחלת העור ממנה סובל התובע איננה בגדר מחלת מקצוע ו/או תאונת עבודה על פי עקרון המיקרוטראומה אלא מדובר בתהליך תחלואתי בלבד.

22. בנסיבות אלה – התביעה נדחית בזאת.

23. אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ז אדר תשע"ד, (27 פברואר 2014), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.