לפני בקשתו הדחופה של המבקש, אשר נכון להיום הינו עד נדרש, לטענתו של המשיב 2, בהליך המתנהל בין המשיבים, לביטול צו ההבאה שהוצא לשם הבטחת התייצבותו לדיון הקבוע לפניי ביום 26.5.14.

ניראה כי המבקש בקי בהליכים משפטיים, אם הוא יודע שבחול המועד פסח קיימת פגרה בבתי המשפט. יש להצטער על כך שלא הפגין בקיאות זו כאשר לא התייצב לאף אחת מהישיבות שנקבעו ליום 19.2.14 או 20.2.14.

המועד השני והמיוחד שנקבע לשמיעת עדותו של המבקש בלבד, 17.4.14, נקבע בתיאום עם ב"כ הצדדים, ואם המבקש לא יכול היה להתייצב אליו, צריך היה להודיע מיד כשנודע לו עליו, ולהמתין להחלטת בית המשפט המשחררת אותו מהתייצבות. תחת זאת, עשה המבקש כראות עיניו ופשוט העמיד את בית המשפט והצדדים בפני עובדה קיימת, ולא התייצב בפעם השנייה למתן עדותו, התנהגות שאינה מקובלת כלל ועיקר.

לא מצאתי כל התייחסות בבקשה זו לעובדה כי המבקש לא התייצב לדיון קודם אליו זומן (הדיון הראשון), וכן לא ראיתי התחייבותו להתייצב למועד השלישי שנקבע.

בנסיבות אלה, בהן המבקש כבר גרם לצדדים ולבית המשפט לבזבוז זמן רב ויקר, ובהעדר כל התחייבות להתייצב למועד שלישי שנקבע במיוחד לצורך עדותו או הצעה להפקדת סכום שנמצא לטענתו בגדר אפשרויותיו הכלכליות - הבקשה נדחית.

ניתנה היום, כ' אייר תשע"ד, 20 מאי 2014, בהעדר הצדדים.