החלטה זו עניינה בבקשת הנתבע לצירופם של חברת פרוסיס טכנולוגיות בע"מ (להלן: "פרוסיס"), מר אנגלר דב ואנגלר טלי כנתבעים נוספים בתביעה ולחילופין למתן רשות לשליחת הודעה לצד שלישי.

1. לטענת הנתבע התובע הגיש תביעה זו נגדו בלבד, ולא כלל בה את פרוסיס שהיא החייבת העיקרית וכן את המשיבים הפורמאליים 2-3 שהם ערבים בצוותא יחד איתו לכל חוב שהוא לתובע.
2. לטענת הנתבע אין כל צידוק לפעולה זאת, הגם שהתביעה הראשונה שהגיש התובע מכוח אותה ערבות בדיוק בת.א. (שלום ת"א) 21484/08 נתבעו גם המשיבים הפורמאליים. לטענתו אין ספק כי הללו הם בעלי דין נחוצים ראויים ואף טריוויאלים עד כי קשה שלא לייחס לבחירה זאת פסול אינהרנטי וחוסר תום לב.
3. לטענת הנתבע קיום התביעה נגדו בלבד מחייבת אותו לנהל את ההגנה של פרוסיס וכן להמתין לפסק דין סופי בתיק על מנת לזכות לשיפוי לו הוא זכאי מפרוסיס לפי סעיף 9 לחוק הערבות, ומהמשיבים הפורמאליים 2-3 בגין הסכם הערבות ובגין סעיפים 56א' ו- 56ב' לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג-1973.
4. לטענת הנתבע בדיון שהתקיים בתיק בחודש מרץ 2012 הודיע התובע כי המשיבים הפורמאליים 2-3 שילמו לו כספים נוספים לאחר מועד הגשת התביעה, וכי החשש האופף את התנהלות המשיב מולם מצדיק את מעורבותם במשפט זה.
5. על כן עותר הנתבע לצירוף המשיבים הפורמאליים וזאת מכוח תקנה 24 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984. לחילופין בלבד עותר הנתבע להגיש הודעת צד שלישי למשיבים הפורמאליים.
6. התובע הגיש תגובתו וטען כי יש לדחות הבקשה. לטענת התובע במסגרת ת.א. 21484/08 התובע תביעה נגד הנתבע והמשיבים הפורמאליים על סך 400,000 ₪. ביום 23.7.08 ניתן נגד פרוסיס פסק דין בהעדר הגנה. המשיבים הפורמאליים 2-3 הגישו בקשת רשות להתגונן, אולם הודיעו ביום 31.12.08 כי הם חוזרים ממנה ומבקשים כי יינתן נגדם פסק דין. ביום 16.8.10 ניתן נגדם פסק דין.
7. ביום 11.6.08 הגיש הנתבע בקשת רשות להתגונן. ביום 13.7.08 פנה הנתבע לתובע בהצעה לפדיון המשכנתא, הצעתו עמדה על סך של 795,000 ₪ בעוד שיתרת החוב עמדה על כ- 838,000 ₪ ללא הוצאות ושכר טרחת עו"ד. בין המשיבים הפורמאליים 2-3 לבין המבקש שרר סכסוך ארוך ומורכב, אשר העמיד את הצעתו באור חסר תום לב. עוד טוען התובע כי נושא תום הלב קיבל משנה תוקף נוכח הצעה שהגיעה מספר חודשים לפני כן מחברת מיקס רום, אשר בבעלות אביו של הנתבע על סך של 770,000 ₪ ואשר העמידה חוקיות ההצעה בסימן שאלה נוכח סוגיית חוקיות מקור המימון. המשיבים הפורמאליים 2-3 התנגדו לפדיון המשכנתא וטענו כי עומדת להם זכות ראשונית לפדות את הנכס כבעלי הנכס אך רק בסך של 400,000 ₪ בהתאם לתביעה הכספית של התובע. התובע הודיע לבית המשפט כי הוא נותן הסכמתו לפדיון המשכנתא ובלבד שניתן החלטת בית משפט המתירה לו לעשות כן.
8. ביום 4.6.09 במסגרת תיק הוצל"פ שפתח התובע למימוש זכויותיהם של המשיבים הפורמאליים 2-3 בנכס המקרקעין, אישר רשם ההוצל"פ מכר עצמי ונעתר לבקשת התובע למצן צו מכר. בגין מכירת הנכס התקבל הסך של 850,000 ₪ אשר הועברו לקופת הכינוס. על כן הגיש התובע הודעה לבית משפט לפיה הוא מסכים להמלצת בית משפט למחיקת התביעה נגד הנתבע מבלי להודות בטענה מטענותיו ומבלי שהדבר יהווה ראיה לסיכויי תביעה עתידית שתוגש בגין יתרת החוב בחשבונה של פרוסיס וזאת לאחר שתתקבל מלוא תמורת המכר במסגרת הליכי מימוש הנכס.
9. לטענת התובע ביום 6.7.09 ניתנה החלטת בית המשפט המורה על מחיקת התביעה נגד הנתבע 4, והורה על סיכומי הצדדים לעניין ההוצאות.
10. לטענת התובע גם לאחר שהסך של 850,000 ₪ הופקד בחשבונה של פרוסיס נותר החשבון ביתרת חוב. משכך החוב לא סולק.
11. עוד מציין התובע כי המשיבים הפורמאליים 2-3 הגישו תביעה בת.א. 151572/09 אנגלר דב וטלי נ' בנק לאומי, בו עתרו לסעד הצהרתי לפיו בית משפט יורה כי חובם כלפי התובע הוא כמפורט בפסק הדין, שניתן נגד פרוסיס ונגדם בת.א. 21484/08 וכי בית המשפט יוציא צו מניעה קבוע האוסר על המשיב, לרבות הכונס מטעמו לנקוט בהליכים כלשהם למכירת הנכס. ביום 14.7.10 ניתן פסק דין של כבוד השופטת אושרי פרוסט פרנקל הדוחה את תביעת המשיבים הפורמאליים 2-3 נגד התובע. על פסק דין זה הוגש ערעור למחוזי, אשר במסגרתו הגיעו הצדדים לפשרה, אשר קיבלה את הצעתו של כבוד השופט ישעיהו שנלר לפיה המשיבים הפורמאליים 2-3 ישלמו לתובע סך של 100,000 ₪ ובכך לא יהיו לתובע כל טענות נוספות כלפיהם ותיק ההוצל"פ ייסגר.
12. לטענת התובע, אחד השיקולים לצירוף צד היא שאלת היעילות הדיונית. במקרה זה אין מחלוקת כי צירוף המשיבים הפורמאליים יסרבל את הדיון בין התובע לנתבע. התובע מתנגד לצירוף וטוען כי לא ניתן לכפות עליו לצרף נתבעים אותם הוא לא מעוניין לתבוע שכן ההליכים בינו לבין המשיבים הפורמאליים הסתיימו זה מכבר. לטענתו בהתאם לפסיקה רק במקרים נדירים יצורפו נתבעים בניגוד להסכמתו של התובע.
13. עוד טוען התובע כי ראוי שהנתבע יצרף תצהיר ויפרט מדוע ישנה חשיבות לצירוף המשיבים הפורמאליים 2-3 אך הוא לא עשה כן.
14. בנוסף טוען התובע כי נוכחותם של המשיבים הפורמאליים אינה דרושה כדי לאפשר לבית המשפט להכריע ביעילות ובשלמות בשאלות הכרוכות בתובענה.
15. בהתייחס לבקשה לשלוח הודעת צד ג', טען התובע, כי בהתאם לתקנה 217 בתביעה שלא נפתחה בהגשת כתב תביעה וכתב הגנה, קיימת אפשרות להגיש הודעה לצד שלישי בהתקיים התנאים המנויים בסעיף, אך הנתבע לא עשה כן והגיש הבקשה חצי שנה לאחר קבלת כתב התביעה.
16. עוד טוען הנתבע כי צירוף צד נוסף יגרום לסרבול וחוסר יעילות. לטענתו הודעת צד ג' היא כמו כתב תביעה, ועל כן היה על הנתבע לפרש את מהות בקשתו ונימוקיה ולתמוך זאת בתצהיר ערוך כדין, משלא עשה כן בית משפט אינו יכול להעתר לבקשתו.
17. הנתבע הגיש תגובתו וטען כי המדובר בהליך חריג ותמוהה של הגשת תביעה נגד ערב אחד מתוך שלושה ותוך המנעות מהגשת תביעה נגד החייב העיקרי.
18. לטענת הנתבע הרצון לחייב ערב אחד ולהמתין עד סוף משפטו מטעמי נוחות אנוכית ובחירות מתמיהות של בעל החוב, כדי לזכות לשיפוי שאין חולק כי הוא זכאי לו, הוא מצב בו יצא החוטא נשכר.
19. לטענת הנתבע יש להניח כי צירוף המשיבים הפורמאליים כנתבעים בתיק או הגשת הודעה לצד שלישי נגדם, יביא לבירור טענות חשובות וראויות שלא תשמענה אלמלא כן, אשר יכולות לשמש לנתבע הגנות ראויות נגד התובע.
20. בהתייחס לטענת התובע לעניין סרבול ההליך, טוען הנתבע כי ניהול הליך אחד הרבה יותר יעיל מניהול שני הליכים. עוד הוא טוען כי בכל מקרה יידרש התובע ליתן דין וחשבון על התנהלותו מול המשיבים פורמאליים, דבר אשר יוליד מעורבותם בתהליך זה.
21. באשר לטענות התובע לעניין המועד להגשת הבקשה לשליחת הודעה לצד ג', טוען הנתבע כי זו הוגשה לאחר הדיון בבקשת הרשות להתגונן ועל כן הוגשה במועד.

דיון והכרעה

1. נושא צירופו של בעל דין נוסף בתובענה הוסדרה בתקנה 24 לתקנות, הקובעת כדלקמן:

"...בכל שלב משלבי הדיון רשאי בית המשפט או הרשם, לבקשת אחד מבעלי הדין או בלא בקשה כזאת ובתנאים שייראו לו, לצוות על מחיקת שמו של בעל דין שצורף שלא כהלכה כתובע או כנתבע, או על הוספת שמו של אדם שהיה צריך לצרפו כתובע או כנתבע או שנוכחותו בבית המשפט דרושה כדי לאפשר לבית המשפט לפסוק ולהכריע ביעילות ובשלמות בכל השאלות הכרוכות בתובענה..."

1. לבית המשפט מסור שיקול דעת לבחון צירופו של בעל דין, והוא אינו דורש את הסכמת הצד שכנגד כתנאי הכרחי לצירוף. למעשה, הדרישה היחידה המצוינת בתקנה, היא שצירוף בעל הדין הנוסף נדרש, כדי לאפשר לבית המשפט להכריע ביעילות ובשלמות בכל השאלות הכרוכות בתובענה.
2. הפסיקה הבחינה בין בקשת תובע לצרף נתבע נוסף לבין בקשת נתבע לצרף נתבע נוסף בניגוד

לדעת התובע, כאשר בנוגע למקרה השני נקבע כי:

"אך במקרים נדירים ביותר יצורף בעל-דין כנתבע, שלא על-פי רצונו של התובע, שהרי הלה זכאי לקבוע עם מי רצונו להתדיין ולמי יהיה עליו לחוב בהוצאות בתום ההליך, אם תביעתו לא תתקבל...ואולם, אך מובן הדבר, שאם ייקבע לבסוף, כי נוכחותם של הנ"ל הייתה חיונית להליך, עד כדי פגיעה ביכולת של המבקש-התובע לזכות בסעד המבוקש על-ידו, אזי יהא עליו להלין על עצמו בלבד כאשר הנטל ירבוץ עליו" (בר"ע (מחוזי - י-ם) 3250/97 המוסד לביטוח לאומי נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ, תק-מח 97 (4) 559 (1997); בש"א (מחוזי - י-ם) 6355/01 אברהם רייכמן נ' יפה שיינפלד, תק-מח 2001(2) 15132 (2001)).

1. בע"א 543/59 מדינת ישראל נ' טובה קיסלוג (שפיגלמן), פ"ד יד(2) 1165 (1960) נאמר ע"י כבוד השופט זוסמן:

"...קנה-המידה לשיקול-דעתו של בית-המשפט הוא, אם נוכחותו של האדם כבעל-דין במשפט דרושה כדי לאפשר לבית-המשפט לפסוק בשאלות העולות מן התובענה, היינו בשאלות העולות מן התובענה כמו שהוגשה, והצירוף בא למנוע שהדיון בשאלות הנ"ל יסוכל עקב כך, שנבצר מבית המשפט לפסוק בהן, אם לא היה גם פלוני בעל-דין...הכלל הוא, כי התובע בוחר בנתבע, ואין לכפות עליו לתבוע אדם שממנו אינו חפץ לדרוש סעד. "

1. אני מקבלת את טענתו של הנתבע כי במסגרת ההליך הנדון יהיה מקום לברר טענות הנתבע ביחס למשיבים הפורמאליים, טענות אשר הועלו על ידי הנתבע בבקשת הרשות להתגונן, ואשר בהתאם להחלטתי מיום 19.3.12 הפכו לכתב הגנה מטעם הנתבע.
2. עוד אני מקבלת את טענתו של הנתבע כי ככל שתתקבל התביעה נגדו, עולה לו לכאורה הזכות להגיש תביעה נגד המשיבים הפורמאליים להשתתפות בגין חלקם בחוב, וזאת בשים לב כי המדובר במשיבים שהם החייב העיקרי וערבים נוספים לחוב יחד עם הנתבע. צדדים אשר צירופם יסייע לבירור טענות הנתבע.
3. על אף האמור אינני סבורה כי ההליך הנכון בנסיבות העניין הוא לכפות על התובע להגיש כתב תביעה נגד נתבעים אלו, בייחוד כאשר קיימת לכאורה בעייתיות בהגשת תביעה נגד המשיבים הפורמאליים 2-3 אשר עימם חתם התובע הסכם פשרה לפיו הם פרעו חובותיהם כלפיו, והם אינם חייבים לו דבר.
4. על כן אני קובעת כי במקרה הנדון יש לאפשר לנתבע לשלוח הודעה לצדדים שלישיים למשיבים הפורמאליים, כך שכל טענות הנתבע נגד המשיבים הפורמאליים יתבררו במסגרת הליך אחד ויסייעו להכרעת המחלוקות בין הצדדים.
5. באשר לטענת התובע לעיתוי מועד הגשת הבקשה, הרי שבהתאם לתקנה 217 לתקנות רשאי בעל דין להגיש הבקשה לשליחת הודעת צד שלישי תוך 30 יום מקבלת כתב התביעה או תוך זמן ארוך יותר שקבע בית המשפט. במקרה הנדון היות והתביעה נפתחה בסדר דין מקוצר לא היה מקום להגיש הבקשה טרם הכרעה בבקשת הרשות להתגונן. על כן הגשת הבקשה לאחר הדיון בבר"ל היא המועד המתאים, ואינני רואה פסול בפעולת הנתבע בעניין זה.
6. לאור האמור אני מתירה לנתבע להגיש הודעת צד שלישי נגד המשיבים הפורמאליים. הודעה זאת תוגש עד ליום 10.10.12.
7. המשיבים הפורמאליים יגישו כתב הגנה תוך 30 יום מקבלת ההודעה לצד שלישי.
8. קדם המשפט הקבוע ליום 13.9.12 נדחה ליום 8.1.13 בשעה 10:00.

ניתנה היום, י"ג אלול תשע"ב, 31 אוגוסט 2012, בהעדר הצדדים.