<#2#>

נוכחים:

בא כוח המאשימה: עו"ד שאלתיאל

בא כוח הנאשם: עו"ד אהוד מלמה

הנאשם: יעקב קדוש- בהעדר

פרוטוקול

ב"כ הנאשם:

הנאשם לא התייצב עקב טעות של משרדי.

מבקש לשמוע הכרעת הדין בהעדרו.

<#3#>

הכרעת דין

1. נגד הנאשם הוגשו 2 כתבי אישום בגין אותו אירוע המייחסים לו שני אישומים נפרדים, האחד בתיק 1582-02-10 עבירה של נהיגה בשכרות בניגוד לסעיפים 62 (3) , 64 ב(א), ו-39 א לפקודת התעבורה (נוסח חדש) תשכ"א 1961, סעיף 169 (א) לתקנות התעבורה והשני 1581-02-10 עבירה של נהיגה במהירות מופרזת בניגוד לתקנה 54 לתקנות התעבורה התשכ"א -1961. לאחר שהחלה שמיעת הראיות בכל אחד מהתיקים בנפרד ובמועדים שונים, ביקש ב"כ הנאשם לאחד בהם את הדיון.

לבקשת ב"כ הנאשם והסכמת ב"כ המאשימה הדיון בשני התיקים אוחד (ר' פרוטוקול והחלטה מיום 09/02/12).

2. עפ"י הנטען בכתבי האישום, בתאריך 09.1.10 שעה 02:56 בערך, נהג הנאשם ברכב מ.ר. 5332716 בכביש 1 למזרח במהירות של 185 קמ"ש בדרך בה המהירות המירבית המותרת הינה 100 קמ"ש. לאחר הפחתה, המהירות המיוחסת לנאשם הינה 180 קמ"ש. הנאשם נהג בהיותו שיכור, כאשר בדגימה של אויר נשוף נמצא, כי ריכוז האלכוהול בליטר אוויר נשוף שלו היה 325 מק"ג.

תגובת הנאשם לדו"ח המהירות הייתה: "אני לא נסעתי במהירות הזאת אני נסעתי 100 קמ"ש. אני לא שיכור לא שתיתי כלום".

תגובת הנאשם לדו"ח השכרות הייתה: "לא שתיתי אני אכלתי ושתיתי עם חבר בת"א בשעה 01:00 עד 02:00 לערך וחזרתי הביתה".

3. בהקראה, בתשובתו לכתב האישום בגין עבירת המהירות, כפר הנאשם במהירות, בתקינות המכשיר, אמינות המדידה, אמינות המפעיל ובמיומנותו, בכיול ובתקינות המכשיר וכן טען כי כנראה מדד מישהו אחר. בתשובתו לכתב האישום בגין עבירת השכרות, הודה בנהיגה, כפר במקום ובזמן, בשכרות, באמינות, בתקינות המכשיר, בכיול, אמינות המדידה ומיומנות המפעיל.

 4.     בישיבת ההוכחות העידו מטעם המאשימה בתיק 1581-02-10 בני דוד (עת/1) ואבנר ברזילי (עת/2). בתיק 1582-02-10 העידו יהודה שפורקר (עת/1), הרצל כהן (עת/2).

מטעם ההגנה העיד הנאשם לגבי שני כתבי האישום.

5. דיון

המחלוקת העובדתית בתיק הנדון הינה האם עפ"י חומר הראיות, הנאשם נהג במהירות מופרזת ובשכרות.

6. אני מקבלת כמהימנה את עדותו של עת/1 בכ"א 1581-02-10, כי ערך למכשיר הממל"ז את הבדיקות הנדרשות בהתאם לפסיקה ולנהלי המשטרה והמכשיר נמצא תקין, כפי שרשם בדו"ח (ת/1), וכי הבחין ברכב הנאשם נוסע במהירות של 185 קמ"ש, על פי בדיקת הממל"ז. לאחר שהנאשם עצר והעד ניגש אליו, הוא הריח מפי הנאשם ריח חזק של אלכוהול.

גרסתו של העד, כי הריח ריח חזק של אלכוהול, שנדף מהנאשם ולכן זימן את השוטר שפורקר, הינה אמינה והגיונית בשים לב להסברו, כי הינו מפעיל ממל"ז בלבד ואינו מפעיל ינשוף. על כן זומן השוטר שפורקר, שהינו מפעיל ינשוף מוסמך (עת/1 בכ"א 1582-02-10) שביצע לנאשם בדיקת נשיפה בינשוף, אשר הצביעה על שכרותו של הנאשם. יצויין, כי עדות השוטר מסתייעת בתוצאות בדיקת המאפיינים, המצביעות אף הן על כך שהנאשם היה שיכור בעת נהיגתו.

העד העיד, כי תוצאת המדידה של מהירות נסיעת הנאשם בממל"ז הייתה 185 קמ"ש וכי כשחלף על פניו, מיד החל בנסיעה בעקבותיו על מנת לעצור את הנאשם ושמר עמו על קשר עין רצוף עד עצירתו. הנאשם אישר בחקירתו, כי התנועה הייתה דלילה (עמ' 14 ש' 28) וכי הבחין בניידת שעמדה בצד הכביש. עד התביעה העיד, כי הראה לנאשם את תוצאת המדידה והנאשם לא הכחיש זאת (עמ' 16 ש' 6).

7. אמינות מכשיר הממל"ז:

הוכח, שבעת ביצוע העבירה, מכשיר הממל"ז נבדק כנדרש בתחילת המשמרת בטרם הפעלתו ונמצא תקין.

בני דוד, עת/1 העיד, כי טרם הפעלת הממל"ז ביצע למכשיר את 4 הבדיקות הנדרשות, בדיקה עצמית, תצוגה, תיאום וכיול. כולן היו תקינות והדבר נרשם ביומן ההפעלה.

אבנר ברזילי, עת/2 העיד כי ערך ביקורת תקופתית למד מהירות לייזר והמכשיר נמצא תקין (תע"צ ת/4).

יפים בעניין זה הדברים שנפסקו על ידי בית המשפט העליון ברע"פ 7093/10 מדינת ישראל נ' אורנה דריזין, כי קיימת חזקת אמינות למכשיר הממל"ז בהתאם לפסה"ד בעניין לוי ועטיה ו"כי בכוחן של הפעולות המבוצעות כיום על ידי משטרת ישראל, בהתאם לנהליה, להנחיות היצרן ולהלכות שיצאו תחת ידו של בית משפט זה, להפיק תוצאות מדוייקות ואמינות דיין מן המכשירים הנדונים באופן המאפשר הרשעה בפלילים" (סעיף 29 לפסה"ד).

התוצאה היא, כי הוכחו כל העובדות והנתונים המאשרים את נהיגתו של הנאשם במהירות של 185 קמ"ש, ולאחר הפחתה 180 קמ"ש, ואת תקינות המכשיר במועד ביצוע העבירה. על כן הרימה התביעה את נטל הראיה מעל כל ספק סביר להרשעת הנאשם בעבירה זו.

8. בדיקת הנשיפה בינשוף:

בבדיקת הנשיפה בינשוף נמצא, כי הנאשם נהג כשריכוז האלכוהול בליטר אחד של אויר נשוף הוא 325 מק"ג. פלטי הנשיפה הוגשו כראיה (ת/5). הנאשם אישר בעדותו בבית המשפט, כי נערכו לו 5 בדיקות נשיפה עד אשר התקבלה תוצאה בינשוף (ר' פרוטוקול מיום 10/07/12 עמ' 11 ש' 26). הנאשם טען, כי חלפו 10 דק' בלבד מרגע עצירתו ועד לבדיקתו בינשוף.

ראשית, עפ"י עדותו של עת/1 בני דוד, הנאשם עוכב בשעה 02:56. לאחר שהגיע מפעיל הינשוף עם המכשיר למקום, נערכה בדיקת הנשיפה הראשונה לפי ת/5 בשעה 03:25 (פלט מס' 5410). בדיקת הנשיפה שנתנה תוצאה של 325 מק"ג, נעשתה בשעה 03:50 (פלט מס' 5413), היינו לאחר למעלה מ-15 הדק' הנדרשות לוודא, שהנאשם לא אכל, לא עישן, לא שתה ולא הקיא.

מכאן, שאין ממש גם בטענה זו של הנאשם.

גם תקינות מכשיר הינשוף הוכחה כדבעי. עת/2 בתיק 1582-02-10, הרצל כהן, שהינו טכנאי במעבדת מכשור אכיפה של משטרת ישראל, העיד כי ביום 27/12/09, היינו כשבועיים לפני מועד ביצוע העבירה, ערך ביקורת שגרה לרבות כיול למכשיר הינשוף שבו נבדק הנאשם, ומצא כי המכשיר תקין על כל מכלוליו (ר' ת/7 וכן ת/8).

ככלל, נפסק, כי מכשיר הינשוף הינו מכשיר אמין וממצאיו יכולים לשמש בסיס איתן להרשעת אדם בנהיגה בשכרות, וזאת בכפוף למילוי כל הנהלים, כפי שנקבעו ע"י היצרן והפסיקה (עפ"ת 25457-04-10 מדינת ישראל נ' עינת מלכה עוזרי) ונוצרה חזקה עובדתית באשר לתקינותו. רע"פ 3981/11 שרביט ואח' נ' מד"י מיום 05/07/12 כב' השופט א. ריבלין.

במקרה דנן, עמדה התביעה בהוכחת יסודות העבירה עפ"י בדיקת הינשוף, כולל תקינות מכשיר הינשוף.

גם בדיקת המאפיינים מחזקת את המסקנה, כי הנאשם היה שיכור בעת נהיגתו.

9. בדיקת המאפיינים:

טופס המאפיינים (ת/2) בכ"א 1582-02-10 מצביע על כך שהנאשם היה שיכור בעת נהיגתו. בטופס צויין, כי ריח אלכוהול חריף נדף מפי הנאשם, הליכתו היתה מתנדנדת והוא החטיא הבאת אצבע ימין לאף ונראה כי הינו תחת השפעת אלכוהול בינונית.

"הלכה פסוקה היא כי אין הוכחתה של נהיגה בשכרות מוגבלת אך לשאלת אמינותן של תוצאות הבדיקה המעבדתית. ניתן להסיקה מממצאים ובהם אופן הנהיגה עובר לעיכוב הנהג בידי השוטרים, מצבו ההכרתי כפי שנגלה לשוטרים, ריח האלכוהול הנודף מפיו ועוד"  רע"פ 10190/05, בן גורן נ' מדינת ישראל.

יצויין, כי הנאשם הודה שהתנדנד מעט (עמ' 15 ש' 8).

אינני מקבלת את גרסת הנאשם, כי התנדנד בעת ביצוע מבחני הביצוע בגלל שנעל נעלי עקב, ועמד במשך שעות (עמ' 15 ש' 6), וכי החטיא הבאת אצבע לאף בכוונה (עמ' 13 ש' 9 ועמ' 15 ש' 11).

בדיקת המאפיינים נערכה לנאשם כשעה ורבע לאחר עצירתו ולא "שעה וחצי שעתיים" כטענתו. במועד ההוכחות הנאשם העיד, כי הגיע לבית המשפט נועל את אותן נעלים שנעל במועד הרלוונטי והציגן בפני. אמנם, הנעלים בעלות עקב, אולם אין המדובר בנעלי עקב לנשים, בהן העקב חד ולעיתים כמעט בלתי אפשרי, אלא עקב רחב וניכר היה, כי הנאשם מתהלך בהן בנוחות רבה. הנאשם נעל אותן במשך שעות במהלך יום הדיונים, ואף עמד זמן ממושך מאחורי דוכן העדים ללא כל קושי.

זאת ועוד, כאמור לעיל, בדיקת המאפיינים נערכה לנאשם לאחר בדיקת הינשוף ולאחר שהוחשד בשכרות עפ"י תוצאות בדיקת הינשוף. הטענה, כאילו החטיא בכוונה הבאת אצבע לאף הינה בלתי סבירה לחלוטין ונראית לי שקרית, שכן בשלב זה סביר הוא, כי הנאשם התאמץ להוכיח את חפותו ולא ההיפך מכך.

10. עריכת בדיקת המאפיינים ( מבחני הביצוע ) לאחר בדיקת ינשוף

ב"כ הנאשם ביקשה שלא לתת משקל לבדיקת המאפיינים, מאחר  ונערכה לאחר היוודע תוצאותיה של בדיקת הנשיפה.  

אני דוחה טענה זו מכל וכל. עד התביעה העיד על הפעולות שבצע הנאשם במסגרת מבחני הביצוע, אותן נדרש הנאשם לבצע וכאמור לעיל, קבלתי את עדותו של עד התביעה כמהימנה, שהנאשם התנדנד בהליכה על קו ואת יתר המאפיינים כפי שפורטו.

אמנם, על פי נהלי המשטרה יש לבצע את בדיקת המאפיינים לפני בדיקת הינשוף, אולם, עצם ביצוע בדיקת המאפיינים לאחר מכן, כשלעצמו, אינו יכול להביא למסקנה, שהעד טעה בדיווח על פעולות פשוטות וברורות ביותר שראה לנגד עיניו. לא זו אף זו, הנאשם אישר בחקירתו הנגדית, כי התנדנד בהליכה וכי החטיא הבאת אצבעו לאף.

לפיכך, משלא מצאתי כל סיבה שהיא לפקפק באמינות דיווחו של העד, אני מקבלת את ממצאי בדיקתו כנכונות.

כאמור לעיל, תוצאות בדיקת המאפיינים אינה בסיס יחיד להרשעת הנאשם בנהיגה בשכרות, אלא חיזוק למסקנה זו.

11. הנתונים העולים מהראיות שהובאו בפני בתיק זה, הן כי הנאשם נהג במהירות מופרזת של 180 קמ"ש וכן נהג ברכב במצב של שכרות הן עפ"י בדיקת המאפיינים והן עפ"י בדיקת הינשוף.

ריכוז האלכוהול שנמדד אצל הנאשם הינו 325 מק"ג, ריכוז הגבוה מהריכוז המירבי המותר בחוק ובפסיקה.

12.       סוף דבר: לאור האמור לעיל, אני קובעת, כי המאשימה הוכיחה מעל לכל ספק סביר, את המיוחס לנאשם בכתבי האישום ואני מרשיעה אותו בעבירות המיוחסות לו בכתבי האישום, נהיגה במהירות מופרזת ונהיגה בשכרות.

<#4#>

ניתנה והודעה היום ב' חשון תשע"ג, 18/10/2012 במעמד הנוכחים.

ב"כ הנאשם:

מבקש לטעון לעונש במועד נדחה.

<#5#>

החלטה

נדחה לטיעונים לעונש ליום 19.11.12 שעה 10:30.

נוכחות נאשם חובה.

<#6#>

ניתנה והודעה היום ב' חשון תשע"ג, 18/10/2012 במעמד הנוכחים.

אליחן אמיתי