<#2#>

נוכחים:

ב"כ המאשימה – עו"ד עידן כץ

ב"כ הנאשם – עו"ד אהוד מלמה ועו"ד לירון לוי

הנאשם בעצמו

פרוטוקול

<#3#>

גזר דין

1. הנאשם הורשע לאחר שמיעת ראיות בעבירות של מהירות מופרזת ונהיגה בשכרות.

2. נגד הנאשם הוגשו 2 כתבי אישום בגין אותו אירוע שייחסו לו שני אישומים נפרדים, האחד בתיק 1582-02-10 עבירה של נהיגה בשכרות והשני בתיק 1581-02-10 עבירה של נהיגה במהירות מופרזת ,שהדיון בהם אוחד (ר' פרוטוקול והחלטה מיום 09/02/12).

3. עפ"י כתבי האישום, בתאריך 09.1.10 שעה 02:56 בערך, נהג הנאשם ברכב מ.ר. 5332716 בכביש 1 למזרח במהירות של 185 קמ"ש בדרך בה המהירות המרבית המותרת הינה 100 קמ"ש. לאחר הפחתה, המהירות שיוחסה לנאשם הייתה 180 קמ"ש. הנאשם נהג בהיותו שיכור, כאשר בדגימה של אויר נשוף נמצא, כי ריכוז האלכוהול בליטר אוויר נשוף שלו היה 325 מק"ג.

4. יצוין, כי המסקנה שהנאשם נהג ברכב במצב של שכרות נתמכה בבדיקת המאפיינים, שבה נמצא, כי הנאשם היה שיכור בעת נהיגתו, כפי שיפורט להלן - ריח אלכוהול חריף נדף מפי הנאשם, הליכתו הייתה מתנדנדת והוא החטיא הבאת אצבע ימין לאף ונראה כי הינו תחת השפעת אלכוהול בינונית.

5. לחובת הנאשם הנוהג משנת 84', 66 הרשעות קודמות, מהן עבירות מהירות רבות מתוכן שתיים שנעברו לאחר מועד העבירה דנן, וכן אי ציות לשוטר, עקיפה תוך חציית קו הפרדה רצוף, אי ציות לתמרור עצור, נהיגה משמאל לקו הפרדה רצוף, פרסה, היינו עברו מכביד הן מבחינת כמות ההרשעות הקודמות והן מבחינת חומרתן.

6. התביעה עתרה להשית על הנאשם מאסר בפועל, פסילה ארוכת שנים, תנאי מרתיע, קנס בגובה אלפי שקלים, ומאסר על תנאי מרתיע.

ב"כ הנאשם טענה, כי התביעה מנועה מלעתור להטלת מאסר על הנאשם משום שלא הודיעה בפתח הדיון על כוונתה לעתור למאסר כמצוות סעיף 15 א' לחוק סדר הדין הפלילי התשמ"ב – 1982, וביקשה להסתפק בפסילה בלבד, ללא רכיב של מאסר. כמו כן ביקשה ב"כ הנאשם להתחשב בנסיבותיו האישיות של הנאשם ובעובדה כי הוא נזקק לרישיון הנהיגה לפרנסתו.

הנאשם ביקש אף הוא מביהמ"ש כי יתחשב בו ולא יפגע ברישיונו, היות ומדובר במקור פרנסתו.

7. סעיף 15 א' מופיע בפרק הדן בבעלי הדין וייצוגם, ונועד לאפשר לנאשם, שעומד בפני סכנת מאסר למנות לו סנגור. תכלית החקיקה של סעיף 15 והיא שלא להותיר נאשם, שצפוי לעונש מאסר בפועל ללא סנגור.

סעיף 15 א' קובע, כי על בית המשפט חובה למנות סנגור לנאשם שאינו מיוצג, כאשר התובע סבור שקיימת אפשרות שיבקש הטלת מאסר בפועל ומשהודיע כך, יודיע זאת בית המשפט לנאשם ולסנגוריה הציבורית. היינו, הוראה זו חלה רק על נאשם שאין לו סנגור, על מנת שימונה לו סנגור ציבורי. במקרה דנן, הנאשם התייצב כבר לדיון הראשון מיוצג על ידי סנגור ולכן אין תחולה להוראה זו על המקרה דנן ולא הייתה חובה על המאשימה להודיע על כוונתה לעתור למאסר בפועל.

ר' רע"פ 8058/12 חוסיין אבו לבן נ' מדינת ישראל מיום 12.11.12 מפי כב' השופט א' רובינשטיין.

זאת ועוד, גם אילו הייתה תחולה לסעיף זה על המקרה דנן, הרי שהנאשם הואשם בעבירה של נהיגה בשכרות בתיק האחד ובמהירות מופרזת בתיק השני, אשר בד"כ כל אחת מהן בנפרד אינה גוררת עתירה כאמור אולם הכוונה לעתור למאסר התעוררה רק בעקבות בקשת הסנגור לצירוף התיקים והרשעתו בשניהם והתגבשה רק בשלב זה.

לכן, גם אם הייתה תחולה לסעיף 15 א', הייתה חלה גם הוראת סעיף 15 א' (ב) ואי ההודעה בתחילת המשפט נרפא מההודעה בהזדמנות הראשונה.

8. בהחלטתי מיום 04.12.12 הוריתי לממונה על עבודות השירות להגיש חוות עת בעניינו של הנאשם.

בחוות דעת מיום 12.12.12, קבע הממונה כי הנאשם מתאים לרצות מאסר בדרך של עבודות שירות.

9. כאמור מדובר בעבירות חמורות ומסוכנות של נהיגה במהירות מופרזת ושכרות, ואין צורך להכביר מילים על מסוכנותן של כל אחת מהן, הן לנהג והן ליתר המשתמשים בדרך. חומרה ומסוכנות יתרה בשילובן של שתי עבירות אלו יחדיו.

10. כבר רבות נאמר ונכתב על ההשלכות ההרסניות שעלולות להיגרם כתוצאה מנהיגה בשכרות.

בית המשפט העליון עמד בשורה ארוכה של פסקי דין על חומרת העבירה של נהיגה בשכרות אשר מחייבת ענישה מחמירה ומרתיעה כחלק ממדיניות המאבק בתאונות הדרכים ומניעת הקטל בכבישים. כך, לדוגמא, כבוד השופט רובינשטיין בעניין רע"פ 8131/47 אהוד גורן נ' מדינת ישראל וכבוד השופט ג'ובראן בעניין רע"פ 2148/11 רומן סמולנסקי נ' מדינת ישראל, כי: "נדמה כי אין צורך להכביר מילים על חומרת העבירה שביצע המבקש ועל הצורך בנקיטת מדיניות ענישה מרתיעה בעבירה של נהיגה בשכרות. כידוע, נהיגה במצב של שכרות מסכנת את חייהם של הנוהגים בכביש והיא מהווה גורם מרכזי למספרן הרב של תאונות הדרכים. לכן, יש לנקוט במדיניות ענישה מרתיעה ולהעניש בחומרה נהגים הנתפסים כאשר הם נוהגים בשכרות ... נהיגה במצב שכרות היא עבירה המסכנת לא רק את הנהג פורע החוק אלא את הנוסעים עימו ואת המכוניות שבקרבתן הוא נוסע. נהג אשר מוכן לנהוג במצב של שכרות צריך לדעת, כי באם ייתפס, צפוי הוא להיענש בחומרה רבה".

כבר נפסק כי נסיבותיו האישיות של הנאשם אינן יכולות לעמוד מול שיקולי הענישה כאשר אלו חמורים ובמקרה דנן גם לא מצאתי נסיבות מיוחדות לקולא.

11. ב- רע"פ 10738/08 אושרת כרמון נ' מדינת ישראל נפסק, כי החריגה מעונש המינימום ראוי לה שתתקיים במשורה לשם שמירה על מדיניות ציבורית ועל כוונת המחוקק.

12.        יתר על כן, הנאשם שנהג בשכרות ביצע עבירה חמורה ומסכנת חיים ממש, עת נהג במהירות גבוהה וחריגה, באופן ששליטתו ברכב מוטלת בספק. תאונות הדרכים הפכו למרבה הצער למכת מדינה, ומדי יום מתרחשות תאונות דרכים בהן מקפחים אנשים תמימים חייהם או הופכים לנכים אומללים לכל ימיהם, ולא אחת הנהיגה בשכרות היא הגורם לכך. כמות התיקים המגיעים לפתחם של בתי המשפט לתעבורה בעבירות של נהיגה בשכרות מלמדת כי נהגים רבים מתקשים עדיין לשנן את האיסור בדבר נהיגה בשכרות. משום כך, קיים צורך עז בשינוי התפיסה החברתית ביחס לתופעה זו, ובהעברת מסר חד וברור לכלל הציבור – גם כזה שאינו מוגדר כציבור עבריין – שאם שותים לא נוהגים (וראו: רע"פ 8387/06 איילא נ' מדינת ישראל (2006)). הדברים אמורים במיוחד שעה שרוב הנהגים שמועמדים לדין על עבירה של נהיגה בשכרות הם נהגים שאין להם עבר פלילי, אנשים עובדים ותורמים לחברה בדרך כלל, מפרנסי משפחות ובעלי אורח חיים נורמטיבי וחיובי בכל תחומי החיים. אך, משום מה, דווקא בתחום זה של האיסור לנהוג לאחר שתיית משקאות משכרים, נהגים אלה מוכנים ליטול את הסיכון במודע ומרהיבים עוז בנפשם לעבור עבירה של נהיגה בשכרות. על כן, בתי המשפט מצווים לתרום תרומתם למלחמה בתופעה זו, ולהחמיר בענישה כדי להשריש נורמה ברורה לפיה אם שותים לא נוהגים.

נורמה לגיטימית זו, שהרבה תועלת, היגיון והגינות בצדה, מן הדין שתחדור לתודעת הרבים ומן הראוי שכל הנהגים ינהגו על פיה (תרתי משמע). בבסיס נורמה זו, עומדת ההבנה כי לאלכוהול השפעה מדכאת על מערכת העצבים המרכזית, ומשום כך השכרות היא גורם מרכזי לתאונות הדרכים, שכן היא "פוגעת ביכולתו המנטאלית של השיכור: היא מערפלת את הכרתו ומונעת ממנו להעריך נכונה את המציאות; ובדרך זו - שוללת ממנו את היכולת לקיים שיקול דעת רציונאלי ולכוון את התנהגותו על פיו" (ראו ע"פ 5002/94 ירמיהו בן איסק נ' מדינת ישראל, פ"ד מט(4) 151, 163 – 164 (1995)).

בקביעת מתחם העונש ההולם בהתאם לסעיף 40 (ג)א לחוק העונשין התשל"ז 1977 התחשבתי בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנהוגה, בנסיבות הקשורות בביצוע העבירה נסיבותיו האישית של הנאשם וסיכויי שיקומו.

כאמור, שיקולי שיקומו של הנאשם הינם חלק ממערך השיקולים שעל ביהמ"ש לשקול טרם גזירת דינו של הנאשם, אולם אינטרס זה נסוג מפני האינטרס הציבורי בהגנה על שלומו.

13. לאחר ששקלתי טיעוני הצדדים, סבורה אני, כי אין בנסיבותיו האישיות של הנאשם כפי שתיארה באת כוחו כדי להצדיק סטייה מפסילת המינימום הקבועה בחוק ומההלכות שנקבעו ע"י ביהמ"ש העליון כאמור לעיל, ובמיוחד בשים לב לכך שהצטרפה לה עבירה נוספת של נהיגה במהירות מופרזת גבוהה וחריגה.

לפיכך אני מחליטה לגזור על הנאשם העונשים הבאים:

אני דנה את הנאשם למאסר למשך 3 חודשים שירוצה בדרך של עבודות שירות, בהתאם לחוות דעת הממונה.

אני דנה את הנאשם ל - 7 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים, שלא יעבור עבירה של נהיגה במהירות מופרזת למעלה מ- 50 קמ"ש מעל המותר, נהיגה בזמן פסילה, נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף מעל שנה, נהיגה בשכרות או תחת השפעת משקאות משכרים.

הנני דנה את הנאשם לתשלום קנס בסך 2,500 ₪, או 25 ימי מאסר תמורתו.

הנני פוסלת את הנאשם מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 28 חודשים בניכוי 30 ימי פסילה מנהלית.

הנני פוסלת את הנאשם מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 4 חודשים וזאת על תנאי למשך 3 שנים.

הקנס ישולם עד ליום 17.2.13.

הנאשם יפקיד רישיונו עד ליום 17.1.13.

זכות ערעור תוך 54 יום לביהמ"ש המחוזי.

<#4#>

ניתנה והודעה היום ד' טבת תשע"ג, 17/12/2012 במעמד הנוכחים.

<#5#>

החלטה

הנאשם ייאסר עתה.

בכפוף לחתימת התחייבות עצמית על סך 5,000 ₪, ישוחרר הנאשם ויעוכב ריצוי עונש המאסר אשר הוטל עליו עד ליום 3.1.13.

על הנאשם להתייצב במועד זה בשעה 08:00 בפני המפקח על עבודות שירות במפקדת מחוז דרום, יחידת עבודות השירות ת.ד. 741 באר שבע, מיקוד 84000.

הנאשם ירצה את עבודות השירות במסגרת גן חיות בירושלים, 5 ימים בשבוע, 8.5 שעות יומיות.

מפקח אחראי – עזרא אילן.

תאריך תחילת ביצוע העבודות 3.1.13.

הממונה על עבודות השירות יודיע לביהמ"ש על התייצבות הנאשם לריצוי עונשו ועל סיום ריצויו.

הנאשם מוזהר כי אם לא יבצע עבודות השירות לשביעות רצון הממונה, עלול הדבר להביא להפסקתן של עבודות השירות ולריצוי עונשו בדרך של מאסר בפועל.

ניתן צו עיכוב יציאה מן הארץ נגד הנאשם, שיבוטל לאחר ריצוי עונש המאסר.

על הנאשם להמציא אישור על סיום ריצוי המאסר לצורך ביטול צו עיכוב היציאה מן הארץ נגדו.

<#6#>

ניתנה והודעה היום ד' טבת תשע"ג, 17/12/2012 במעמד הנוכחים.

מזל