פתח דבר

1. זוהי תביעת התובע להכיר בליקוי השמיעה ובטנטון, מהם הוא סובל לטענתו כפגיעה בעבודה, כמשמעותה בסעיף 84א לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן – החוק). הנתבע דחה את התביעה במכתבו מיום 25.1.10, בנימוק כי התובע לא נחשף בעבודתו לרעש העולה על המותר לפי הוראות סעיף 84א(א)(1) לחוק המפנה לסעיף 173 לפקודת הבטיחות בעבודה (נוסח חדש), התש"ל- 1970 (להלן – פקודת הבטיחות בעבודה), ובהעדר הכרה בליקוי השמיעה כפגיעה בעבודה נדחית גם התביעה להכיר בטנטון ככזה.

כנגד כך הוגשה התביעה שבפנינו.

1. לאחר שמיעת עדות התובע ומעסיקיו: מר חיים סול – מנהל חברת אחידקל, מר יהודה שטיין – מנהל בחברת כימוטל ומר יהושע פרנקל – מנהל השינוע הארצי בחברת תנובה, ניתנו במעמד הדיון צווים כלפי חברת תנובה והמוסד לבטיחות וגיהות להמצאת כל בדיקות הרעש שנערכו בתנובה למשאיות תובלה מכל הסוגים בין השנים 1996 ועד היום, וליתר משאיות התובלה עליהן עבד התובע אצל המעסיקים הקודמים ושלגביהם נערכו בדיקות מדידות רעש במוסד לבטיחות וגיהות. לאחר קבלת הבדיקות שנדרשו סיכמו הצדדים את טיעוניהם בכתב.
2. משמצאנו כי הוכח שהתובע לא נחשף משנת 2005 ואילך לרעש מזיק כהגדרתו בחוק ובתקנות, קבענו בהחלטה מפורטת מיום 30.8.12, כי ימונה מומחה יועץ-רפואי בתחום האף, אוזן וגרון, על מנת שיקבע האם הליקוי בשמיעה ממנו סובל התובע לטענתו הינו תוצאה של חשיפה לרעש מזיק בעבודתו כנהג משאית בין השנים 1990-2004 בלבד.
3. אלו הן עובדות המקרה, כפי שנקבעו בהחלטה מיום 6.6.13
   1. התובע, יליד 1967, נהג משאית הובלה במקצועו משנת 1990 ועד היום.
   2. במהלך שנות עבודתו כנהג משאית הובלה עבד התובע אצל מעסיקים שונים ועל משאיות מסוגים שונים, כמפורט להלן:

1. בין השנים 1990-1993 וכן 1996-1998 עבד התובע בחברת "אחידקל הובלות 1995 בע"מ" כנהג משאית, אליה מחוברת עגלה עם קונטיינר עליו הורכבה יחידת קירור. בתקופת עבודתו הראשונה בחברת אחידקל עבד התובע על משאית מסוג מרצדס משנת ייצור 1972 ובתקופת עבודתו השנייה עבד התובע על משאית מסוג סקאניה שנת ייצור 1974;

2. בין השנים 1993-1996 עבד התובע בחברת "כימוטל בע"מ הובלות" כנהג משאית סמיטריילר, ללא יחידות קירור. המשאיות עליהן עבד התובע בתקופה זו היו מהסוגים: מרצדס שנת ייצור 1987, מאק 1988, סקאניה וולבו שנת ייצור 1990. התובע הוביל עם משאיות אלה חומרים ממפעל למפעל, ובין היתר, לבתי זיקוק לנפט, למפעל פרוטארום ולחיפה כימיקלים;

3. מחודש 08/1998 ועד היום, עובד התובע כנהג סמיטריילר בהובלת מוצרי חלב בחברת תנובה – מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ. בתחילת עבודתו בתנובה נהג התובע במשאית מסוג מאק שנת ייצור 1990-1 ולאחר כשלוש שנים עבר התובע למשאית מסוג רנו שנת ייצור 1994-5 ומאק שנת ייצור 1994-5, לאחר מכן עבד התובע על משאית מסוג איווקו 1996-7, בשנת 2001 עבר התובע למשאית מסוג וולבו שנת ייצור 2000-1. לכל המשאיות הנ"ל חוברו נגררים עליהם היו יחידות קירור.

4. התובע עבד בתנובה 6 ימים בשבוע, 8-12 שעות ביום, במשמרות שונות, מתוכן 5-6 שעות עסק התובע בנהיגה מצטברת במשאית, עת הוביל מוצרי חלב מהמחסנים של תנובה הנמצאים ברחוב העמלים במפרץ חיפה אל מפעלי תנובה באלון תבור, ברחובות, בקריית מלאכי, תל יוסף וטבריה ובחזרה; ביתר השעות שהה התובע בזמן המתנה, כאשר בחלק מהזמן הזה היה בסמוך ליחידת הקירור ובחלק האחר המתין התובע להעמסת המשאית או פריקתה בחדר הנהגים.

5. התובע נחשף במהלך עבודתו לרעש, הנובע מהמשאית ומיחידת הקירור הצמודה לה. בהעדר בדיקות רעש, לא ניתן לקבוע בוודאות את מידת הרעש ואת משך החשיפה.

6. בהתאם לבדיקות הרעש שנערכו משנת 2005 ואילך, תקופה בה החל התובע לעבוד על משאית מסוג דאף שנת ייצור 2005 ולאחר מכן משנת ייצור 2010 – עולה כי בתקופה זו לא נחשף התובע לרעש מזיק במקום עבודתו.

מינוי מומחה רפואי וחוות דעתו

1. ביום 6.6.13 מונה דר' מיכאל ביזר, כמומחה-יועץ רפואי מטעם בית הדין (לעיל ולהלן – המומחה) וחוות דעתו ניתנה ביום 19.7.13 (להלן – חוות הדעת).
2. בחוות דעתו קבע המומחה, כי בהסתמך על בדיקת השמיעה היחידה מיום 11.3.09 שהועברה לעיונו, התובע סובל מירידת שמיעה תחושתית-עצבית בינונית, המתאימה לנזק שמיעתי מושרה רעש. המומחה הסביר כי קיימת אי-סימטריה בירידה השמיעתית בין שתי האוזניים, כאשר באוזן ימין הירידה בממוצע תדירויות הדיבור הינה בשיעור 21.6 דציבל ואילו באוזן שמאל הינה 28.3 דציבל. המומחה קבע, כי השפעת החשיפה לרעש על ליקוי השמיעה הינה "מכרעת" בנסיבות העניין.
3. באשר לטנטון, ציין המומחה בחוות דעתו, שכושר שמיעת התובע בתדירויות הגבוהות אכן פחת בשיעור 25 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים; ואילו לשאלה בה נדרש לפרט, "נוכח כרטיסיו הרפואיים של התובע, באילו מועדים התלונן התובע על טנטון ומה נרשם בכרטיסיו הרפואיים ביחס לכל תלונה" – השיב כדלקמן:

"באסופת החומר הרפואי שבתיק יש תלונות על טינטון החל מפברואר 2009. כדלקמן:

1. 9.2.2009: "מספר חדשים ובעיקר בחדשיים צפצופים באוזניים, רושם לירידה בשמיעה חשוף לרעש בעבודה נהג סמיטריילר"
2. 12.8.2009: "טינטון מטריד ביותר לא יכול להרדם בלילות".
3. 14.9.2009: "טינטון מטריד ביותר, בלילה נרדם תוך כדי מיסוך באמצעות מוסיקה שקטה".

שלושת הרישומים הללו ע"י דר' ולדנר רופא א.א.ג.

1. 11.3.2009: "חשוף לרעש בעבודתו, חש לק"ש (ליקוי שמיעה – הארה שלי), טינטון דו"צ"
   רישום זה הוא הערת תחתית בדף האודיוגרמה."
2. חוות דעת המומחה הועברה לצדדים, תוך שניתנה להם האפשרות להגיש בקשות להפניית שאלות הבהרה למומחה אודות חוות דעתו (ראה החלטה מיום 18.8.13).
3. תחת זאת, הגיש התובע ביום 9.9.13 "סיכומים", בזו הלשון:

"התובע מבקש לקבל את התביעה בהתאם לחוות דעתו של ד"ר ביזר.

הוצאות כמקובל בשים לב להתארכות ההליכים בתיק זה."

1. בהודעתו מיום 11.9.13, מסר הנתבע כי לאור האמור בחוות דעת המומחה, החליט להכיר באופן עקרוני בתביעה לליקוי שמיעה, בהתאם לאמור בחוות הדעת. עם זאת, ביקש הנתבע לדחות את התביעה להכרה בטנטון כפגיעה בעבודה, בהסתמך על האמור בחוות דעת המומחה, לפיה התובע החל להתלונן על טנטון לאחר תום חשיפתו לרעש מזיק ומהטעם שהטנטון תועד לראשונה ברשומה רפואית לאחר שהמבוטח כבר חדל לעבוד בחשיפה לרעש מזיק, כך שהתובע אינו עומד בתנאי סעיף 84א(ב)(2) לחוק.
2. התובע הגיב להודעת הנתבע ובתגובתו טען, כי חוות דעת המומחה הינה חיובית בכל המובנים לרבות בעניין הטנטון; לפיכך, ביקש התובע מבית הדין ליתן תוקף של פסק דין להודעת הנתבע לעניין ליקוי השמיעה ובמקביל, להורות על הגשת סיכומים לעניין הטנטון.
3. בהחלטתנו מיום 29.9.13 ניתן תוקף של החלטה להסכמת הצדדים בדבר ההכרה בליקוי השמיעה כפגיעה בעבודה, וכן ניתן לצדדים צו לסיכומים לעניין הטנטון.
4. בסיכומיו, כל שציין התובע היה כדלקמן:

"בכתב ההגנה וכפי שעולה ממכתב הדחייה טען הנתבע כי יתר תנאי הזכאות לעניין טנטון.

על כן, מן הראוי להחזיר את עניינו של התובע לפקיד התביעות כדי שידון בתביעה וביתר תנאי הזכאות שלא נבדקו."

1. מנגד, טען הנתבע בסיכומיו כי דין התביעה להכרה בטנטון להידחות בהתאם לאמור בסעיף 84א(ב)(2) לחוק, שכן בהחלטת בית הדין מיום 30.8.12 נקבע במפורש כי משנת 2005 ואילך, התובע לא נחשף לרעש מזיק בעבודתו ומונה מומחה בתיק על יסוד עובדות אלה, כאשר בין היתר, נשאל המומחה גם לעניין הטנטון; בחוות הדעת, שהתובע ביקש לקבל אותה ללא כל הסתייגות ולא הפנה למומחה כל שאלת הבהרה אודותיה, נקבע כי באסופת החומר הרפואי שבתיק התובע יש תלונות על טנטון החל מפברואר 2009, דהיינו כ- 4 שנים לאחר שהתובע חדל לעבוד ברעש מזיק. לעניין בקשת התובע להשבת עניינו לפקיד התביעות שידון בתביעה לטנטון, טען הנתבע כי בקשה זו תמוהה ומיותרת, משלא התנגד התובע להחלטת המינוי בה נשאל המומחה גם לעניין הטנטון, ולא הביע כל הסתייגות מהאמור בחוות הדעת.

דיון והכרעה

1. לאחר שנתנו דעתנו לטענות הצדדים ולכלל החומר שהובא בפנינו, הגענו לידי מסקנה כי דין התביעה להכרה בטנטון כפגיעה בעבודה להידחות. נפרט נימוקינו להלן.
2. התנאים להכרה בליקוי שמיעה וטנטון כפגיעה בעבודה, כפי שנקבעו בסעיף 84א לחוק, הינם כדלקמן (ההדגשה הוספה, מ.נ.ד):

(א) "אין רואים בליקוי שמיעה שעקב חשיפה לרעש, תוצאה של פגיעה בעבודה אלא אם התקיימו כל אלה:

...

(ב) רעש תמידי באוזניים (להלן – טינטון) עקב חשיפה לרעש, לא יוכר כפגיעה בעבודה אלא אם כן התקיים האמור בסעיף קטן (א), וכן כל אלה:

(1) כושר השמיעה בתדירויות הגבוהות פחת בשיעור של 25 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים...;

(2) הטינטון תועד לראשונה ברשומה רפואית, לפני שהמבוטח חדל לעבוד בחשיפה לרעש מזיק;

(3) הפגיעה בתפקוד עקב הטינטון חייבה פניות חוזרות ונשנות לטיפול רפואי, שתועדו ברשומה רפואית."

1. בהחלטתה מיום 30.8.12 אכן נקבע, כי התובע לא נחשף לרעש מזיק כהגדרתו בחוק ובתקנות משנת 2005 ואילך, ועל יסוד תשתית עובדתית זו מונה המומחה בהחלטה מיום 6.6.13, כאשר בין היתר, נשאל גם לעניין הטנטון בכל הנוגע לעמידת התובע בתנאי סעיף 84א(ב)(2) לחוק.
2. בחוות דעתו קבע המומחה לעניין הטנטון, כי "באסופת החומר הרפואי שבתיק יש תלונות על טינטון החל מפברואר 2009" ופירט את תוכנן ומועדיהן של תלונות אלה. התובע לא ביקש כאמור, להפנות למומחה שאלות הבהרה כלשהן אודות חוות הדעת, ותחת זאת הגיש ביום 9.9.13 סיכומים מטעמו בהם ביקש לקבל את תביעתו בהתאם לאמור בחוות הדעת. כך גם בסיכומיו הנוספים לעניין הטנטון מיום 15.10.13 לא הביע התובע כל הסתייגות מהאמור בחוות דעת המומחה ולא הפנה לכל תלונה אחרת בכרטיסיו הרפואיים, הקודמת למועד שצוין על ידי המומחה - 02/2009.
3. בפסק הדין בעניין עב"ל (ארצי) 103-10 מישל ברבי – המוסד לביטוח לאומי, מיום 4.1.11, התייחס בית הדין הארצי לתנאי הסף הקבוע בסעיף 84א(ב)(2) לחוק כדלקמן:

"12. בסעיף 84א(ב) לחוק נמנות הדרישות להכרה בטנטון כפגיעה בעבודה. בין היתר נדרש, לפי הוראת ס"ק (2), כי "הטנטון תועד לראשונה ברשומה רפואית, לפני שהמבוטח חדל לעבוד בחשיפה לרעש מזיק".

...

ויובהר, הנטל על המערער להוכיח כי התקיים בו תנאי הסף.

...

19. לאחר שעיינו במסמכים הרפואיים שבתיק אנו קובעים כי לפי העולה מהם, עד לשנת 2000 התלונן המערער על ירידה בשמיעה בלבד, ואין תיעוד אודות תלונות המערער על טנטון. התיעוד המוקדם ביותר ברשומה רפואית הינו מחודש אוגוסט 2004, והאודיוגרמה המוקדמת ביותר המצויה בתיק הינה מיום 14.10.04. אף במכתבה של עו"ד שמני מיום 2.10.05, מצוין כי "מועד התחלת תחושת הטנטון" היה בשנת 2004. הנה כי כן, המערער לא הביא, ולו ראשית ראיה, לכך שהטנטון תועד לראשונה ברשומה רפואית לפני שנת 2000.
אשר על כן נמצאנו למדים, כי לא מתקיימת במערער דרישת החוק, לפי סעיף 84א(ב)(2) לפיה "הטנטון תועד לראשונה ברשומה רפואית לפני שהמבוטח חדל לעבוד בחשיפה לרעש מזיק". "

1. בית הדין הארצי לעבודה שב על קביעה זו בפסק דינו בעב"ל 47104-06-11 רמי נחום - המוסד לביטוח לאומי, מיום 21.3.12 בו נפסק כדלקמן:

"13. הרשומה הרפואית בה תועדה לראשונה תלונת המערער אודות טינטון היא מיום 7.11.01... בהעדר תיעוד רפואי נוסף קודם למועד זה, נכון קבע בית הדין האזורי כי זהו המועד הראשון בו תועדה תלונת המערער אודות טנטון.

14. וזאת יש להבהיר- דרישת הסימולטאניות בין תיעוד הטנטון לראשונה במסמך רפואי, לבין זמן החשיפה לרעש מזיק, יסודה בכך שטנטון עקב חשיפה לרעש מזיק מתחיל להופיע בזמן החשיפה לרעש מזיק, ולא לאחריו.

...

אכן, המערער התלונן על טנטון גם בתקופת מאוחרות יותר, אלא שלאחר סיום עבודתו כנהג אוטובוס מסוג וולוו, עבד המערער כפקיד מודיעין וכקופאי נהגים. בית הדין קבע כי לא הוכחה חשיפה לרעש מזיק באותה תקופה, ולעניין זה אין המערער מצביע על ראיה כלשהי ממנה ניתן להסיק אחרת.

...

סיכומם של דברים-

הטנטון ממנו סובל המערער תועד לראשונה ברשומה רפואית מיום 7.11.2001, זמן רב לאחר שהמערער חדל לעבוד בחשיפה לרעש מזיק. אשר על כן בדין נדחתה תביעת המערער להכיר בטנטון ממנו הוא סובל כפגיעה בעבודה."

1. קביעות מפורטות אלה ישימות ונכונות גם בנסיבות העניין שלפנינו, בהן התובע לא עמד בנטל להוכיח כי אכן נחשף לרעש מזיק כהגדרתו בחוק ובתקנות לאחר שנת 2005 (ראה החלטה מיום 30.8.12), וכן לא הביא כל ראיה לכך שהטנטון תועד לראשונה ברשומה רפואית לפני שנת 2009 כנטען על ידי המומחה.
2. בטרם נחתום נוסיף, כי איננו מוצאים כל טעם בהשבת עניינו של התובע לפקיד התביעות לדון בתביעה לטנטון, שכן מועד הפניה בתלונה על טנטון הינו עניין עובדתי שהיה על התובע להוכיחו ומשלא הוכח – הרי דינו להדחות.

סוף דבר

1. בנסיבות אלה ובהתאם לחוות דעת המומחה, תביעת התובע להכיר בליקוי השמיעה ממנו הוא סובל כפגיעה בעבודה – מתקבלת.

יחד עם זאת, התביעה להכיר בטנטון ממנו סובל התובע לטענתו, כפגיעה בעבודה – נדחית משלא התקיים התנאי הקבוע בסעיף 84א(ב)(2) לחוק.

1. על הנתבע לשלם לתובע הוצאות משפט בסך 4,000 ₪ תוך 30 יום מהיום.
2. זכות ערעור לבית הדין הארצי תוך 30 יום מקבלת פסק הדין.

ניתן היום כ' טבת תשע"ד, 23 דצמבר 2013 בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.