1. לפני בקשה על פי תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984, לחייב את המשיב בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות המבקש, היה והתביעה תדחה.
2. ביום 11/2/10 המשיב הגיש כנגד המבקש תביעה כספית על סך 300,000 ₪ בסדר דין מקוצר.
3. על פי הנטען בכתב התביעה, הצדדים, שהינם בני דודים מדרגה שניה, הקימו שותפות הידועה בשם "רון תשתיות ופתוח" שעיסוקה מתן שירותים בתחום החשמל והתשתיות. הצדדים היו הבעלים של השותפות. חלוקת התפקידים המוסכמת היתה שהמשיב ניהל את השותפות, והמבקש היה "איש השטח". למרות האמור, השותפות וחשבון הבנק שלה נרשמו על שם המשיב וזאת משיקולים אישיים של המבקש.
4. המשיב טוען כי בדיעבד התברר לו שהמבקש חתר תחתיו, עשה שימוש לרעה באמון המשיב והשתלט על חלקו של המשיב בשותפות. בין היתר, העביר כספים ממזמיני שירות אליו באופן אישי במקום לשותפות ולצורך כך אף זייף מסמכים.
5. לאחר שהתבררו למשיב הדברים, ביקש לערוך התחשבנות לשם קבלת פיצוי בגין הכספים שהמבקש לקח מהשותפות שלא כדין. ביום 5/10/09 נערכה התחשבנות והמשיב התחייב לשפות את המבקש (ההסכם צורף נספח ג' 1 לתביעה). אולם, המשיב התעלם מההסכם. לפיכך, ביום 5/11/09 התקיימה בין הצדדים פגישה נוספת, בנוכחות האמהות של השניים, במהלכה הוסכם כי המבקש יפקיד לחשבון המשיב סך של 100,000 ₪ מדי חודש בגין הסכומים שנטל המבקש מהשותפות (צורף כנספח ד'1 לתביעה). המבקש התעלם גם מהסכם זה.
6. התביעה הוגשה בחלוף 3 חודשים מיום החתימה על נספח ד' 1 ומכוחו ועל כן בסך 300,000 ₪.
7. המבקש הגיש בקשה לסילוק התביעה על הסף ולחילופין בקשת רשות להתגונן. עיקר טענות המבקש הוא כי המסמך עליו נסמכת התביעה (נספח ד'1) מזויף וכי המבקש אינו חתום עליו. עוד נטען כי הצדדים לא היו שותפים אלא התקיימו ביניהם יחסי עובד מעביד במשך תקופה של כשנה וכי המבקש פוטר שלא כדין.
8. התברר כי בין הצדדים התקיימו הליכים משפטיים נוספים בבית הדין לעבודה ובבית המשפט המחוזי בת"א.
9. במסגרת התביעה שהתנהלה בבית המשפט המחוזי בת"א, הגיש המבקש בקשה דומה לבקשה דנן, לחייב את המשיב בהפקדת ערובה להבטחת הוצאתיו. בית המשפט המחוזי נעתר לבקשה (החלטה מיום 6/7/11).
10. לבקשה דנן צרף המבקש את התצהיר שתמך בבקשתו בבית המשפט המחוזי. מדובר בתצהיר מיום 27/1/11 בו נטען כי התביעה המתנהלת בבית המשפט המחוזי בת"א חסרת סיכוי, בהתחשב בהליך המתנהל בבית משפט השלום בראשון לציון, הוא ההליך דנן. עוד נטען כי מצבו הכלכלי של המשיב בכי רע, כפי שמאשר בתביעתו. מלמד התצהיר האמור, לא צורף כל תצהיר.
11. בתגובה טען המשיב כי הבקשה אינה נתמכת בתצהיר ונעדרת אסמכתאות. בנוסף, טען המשיב כי הבקשה הוגשה בשיהוי של 4.5 שנים. המשיב מאשר בתגובתו כי מצבו הכלכלי קשה אולם נגרם בשל מעשי המבקש. אשר לסיכויי התביעה, טוען המשיב כי בניגוד לטענת המבקש לפיה בין הצדדים התקיימו יחסי עובד מעביד, בית הדין לעבודה הכריע כי בין הצדדים התקיימו יחסי שותפות והמבקש חויב לשלם 10,000 ש"ח הוצאות.

הדין

1. בתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984, נקבע:

"(א) בית המשפט או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע.

(ב) לא ניתנה ערובה תוך המועד שנקבע, תידחה התובענה... ".

עיקר מטרת התקנה היא מניעת תביעות סרק והבטחת תשלום הוצאות הנתבע, במיוחד כאשר בית המשפט סבור כי סיכויי ההליך קלושים. על בית המשפט להפעיל תקנה זו במתינות ובזהירות, בהתחשב בזכויות המתחרות של הצדדים, לרבות זכות הגישה לערכאות, זכות בעלת אופי חוקתי, לה זכאים כולם ולא רק בעלי אמצעים (רע"א 10376/07 ל.נ הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (11/2/2009) והאסמכתאות שם).

הכרעה

1. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, הנני סבורה כי דין הבקשה להידחות.
2. ראש וראשונה, המבקש לא טרח לצרף לבקשתו תצהיר בו יפורטו העובדות והטענות ביחס לתביעה דנן. כאמור, התצהיר שצורף הוגש בתמיכה לבקשה שהגיש המבקש בהליך שהתנהל בין הצדדים בביהמ"ש המחוזי. בתצהיר האמור טוען המבקש באשר לסיכויי התביעה שהוגשה בביהמ"ש המחוזי ואינו מתייחס עניינית וישירות להליך דנן. יתר על כן, מדובר בתצהיר שנערך בחודש ינואר 2011, לפני 4 שנים. כפועל יוצא אין התייחסות לאירועים שארעו מאז חודש ינואר 2011 ועד להגשת הבקשה דנן, לרבות מצב ההליכים הנוספים בין הצדדים, לרבות התביעה בבית המשפט המחוזי, שינויים והתפתחויות שארעו מאז בהליך דנן וכיוצ"ב נתונים רלוונטיים.
3. אין המבקש רשאי להותיר לבית המשפט את מלאכת פירוט העובדות או הסקת המסקנות מאז עריכת התצהיר ועד עתה, אלא עליו להיכבד ולפרט את הטעון והדרוש פירוט בתצהיר בו יניח את היסודות הנדרשים בדין בבקשה מסוג זה, לרבות מדוע עסקינן במקרה בו על בית המשפט להעתר לבקשה אשר יש בה משום הגבלת זכות הגישה לערכאות.
4. מעבר לכך, הפסיקה התייחסה בחומרה לצירוף תצהיר שנערך לצורך הליך אחר כתצהיר המתיימר לתמוך בבקשה נוכחית. נקבע כי די בכך כדי לסלק הבקשה וכי צירוף כאמור גובל בהטעיית ביהמ"ש (בש"א 329/89 קרן הופר נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פ"ד מג(4) 756).
5. אציין כי בדיון שהתקיים בבקשה, הוצע למבקש להגיש בקשה מתוקנת נתמכת בתצהיר כראוי, אך המבקש בחר להמשיך בהליך במתכונתו.
6. בנסיבות אלו, לא מצאתי להידרש בהליך זה לסיכויי התביעה, מקום שהמבקש עשה מלאכתו קלה, וזאת בלשון המעטה, ולא תמך בקשתו בתצהיר לענין זה.
7. אציין במאמר מוסגר כי על פניו לא נראה כי הורם הנטל להוכיח כי סיכויי התביעה קלושים באופן המצדיק הגבלת זכות המבקש לגישה לערכאות, בדמות קביעת ערובה כתנאי להמשך ההליך, בהתחשב, בין היתר, בכך שהתביעה נסמכת על מסמך אשר נטען כי נחתם ע"י המבקש. מקומה של הטענה האם המסמך אכן נחתם ע"י המבקש אם לאו להתברר במסגרת בירור ההליך גופו ולא בשלב זה.
8. סוף דבר, הבקשה נדחית.
9. המבקש ישא בהוצאות הליך זה בסך 2,000 ₪.

ניתנה היום, כ"ב טבת תשע"ה, 13 ינואר 2015, בהעדר הצדדים.