האם ניתן לקשור בין נפילה (של אישה בת 81) שבעקבותיה נגרם אירוע דמם מוחי, לתאונת החלקה בחנות שאירעה תשעה חודשים קודם לכן?

בכך, בין השאר, יעסוק פסק דין זה.

רקע עובדתי וטענות הצדדים:

1. התובעת, ילידת 1927, נפגעה לטענתה ביום 19.12.07 (בהיותה בת 80) במהלך קניות במחלקת המאפים בסניף "שופרסל" השייך לנתבעת 1, ברח' סירקין בגבעתיים (להלן: "החנות"). וכך, בשעה 13:00 לערך, ועקב שיירי מזון שהיו על הרצפה או עקב רצפה רטובה או מלוכלכת, החליקה התובעת וכתוצאה מכך נגרמו לה נזקי גוף (להלן: "התאונה").

הנתבעת 2 הינה מבטחת הנתבעת 1. הנתבע 4 היה, במועדים הרלוונטיים, קבלן הניקיון של החנות. (הנתבעת 3 – נמחקה).

1. לטענת התובעת, ובעקבות התאונה, נגרם לה שבר ללא תזוזה של עצם הבושת באגן הימני. כן, וביום 7.3.08 ועקב החמרה בכאביה, התגלו שברים דחוסים בחוליות מותניות ראשונה, שניה ורביעית ובעצם הזנב.

בתאריך 11.9.08 נפלה התובעת בביתה עת קמה בלילה כדי ללכת לשירותים ומעדה כשנתקלה בשטיח. בגין העניין נגרם לה שבר תת ראשי בירך שמאל, ובניתוח הוחלף המפרק. ביום 18.9.08 הועברה התובעת למחלקה השיקומית של ביה"ח "בית רבקה" לצורך שיקום.

ביום 19.10.08, "בבית רבקה", בהיותה תחת טיפול בתרופות למניעת התקרשות דם (אותן נוטלת מאז התאונה), סבלה מאירוע מוחי דימומי שגרם לשקיעה במצב הכרתה ולהופעת שיתוק מלא של פלג גוף שמאל. בבדיקת CT מח נצפה דמם טלאמני ימני עם פריצת הדמם לחדרי המח ולחץ עליהם.

התובעת הועברה למוסד גריאטרי סיעודי שם שהתה כשנה (מסוף חודש נובמבר 2008 ועד לחודש נובמבר 2009), ושוחררה לביתה כשהיא מרותקת לכסא גלגלים וזקוקה לעזרה סיעודית צמודה.

לטענת התובעת כל הנ"ל, שגרם לה נכות צמיתה בשיעור של 100%, נגרם כתוצאה מהתאונה, והיא עותרת לפיצוי בגין נזקיה.

1. הנתבעות 1 ו – 2 (להלן: "הנתבעות") דחו את הטענות כנגדן והגם שהודו באירוע התאונה, טענו שאין להטיל עליהן האחריות לה ולתוצאותיה, שכן התאונה אינה יוצאת מגדרם של סיכוני החיים הרגילים וכי אירעה בעקבות רשלנותה הבלעדית של התובעת וחוסר זהירותה. לעניין זה ציינו הנתבעות כי התובעת הבחינה בשלולית, לא דיווחה עליה לממונים ובחרה ללכת באותו המקום בסוברה שתוכל לעבור שם.

בנוסף הכחישו הנתבעות את הנזק לו טוענת התובעת, את הקשר הסיבתי בין התאונה לנזק ואת חבותן לפצותה.

הנתבעות שלחו הודעה לצד שלישי, לנתבע 4, וטענו שהוא האחראי לקרות התאונה שכן הוא זה אשר סיפק את שירותי הניקיון לנתבעות והיה אחראי על הניקיון בחנות. לטענתן, חבותו מקורה גם בעילה חוזית נוכח ההסכם שבין הצדדים (שלא אותר), וגם בעילה ביטוחית, משהתחייב לרכוש ביטוחים ולכלול את הנתבעת 1 כמבוטחת.

1. הנתבע 3 הצטרף לכל טענות ההגנה של הנתבעות וטען – גם כנגד הנתבעות עצמן - כי אין לחייבו בכל תשלום שכן לא התחייב לייבש המרצפות בכל תחומי החנות באופן רצוף, כי הנתבעות לא התקינו ריצוף מונע החלקה כמתחייב, כי לפי בקשת הנתבעות עבד מטעמו עובד ניקיון אחד בלבד - עליו הוטלו משימות רבות נוספות - ואין לצפות ממנו שרצפת החנות תהיה יבשה בכל רגע נתון.
2. הצדדים הגישו ראיותיהם ותצהיריהם והעדים נשמעו. מטעם התובעת העידו התובעת עצמה, בתה – הגב' אילנה בילוגרוצקי, חתנה – ה"ה יוסף בילוגרוצקי, והמטפלת הסיעודית, עובדת זרה – ה"ה ווירג'יניה גואינדלוס. מטעם הנתבעות העידה מנהלת החנות – הגב' תמי קליף. כן העיד הנתבע 4.
3. התביעה, אם כן, מעוררת שתי שאלות: שאלת החבות, וככל שתקבע חבות – שאלת הנזק.

שאלת החבות:

1. בתצהיר עדותה הראשית תיארה התובעת את התאונה והנסיבות שקדמו לה בהאי לישנא:

"בתאריך 19.12.07, בשעה 13:00 לערך, ביקרתי בסניף "שופרסל" ברח' סירקין בגבעתיים לצורך עריכת קניות. כשהלכתי במחלקת המאפים בחנות, לפתע, החלקתי עקב כך שהרצפה היתה רטובה ומלוכלכת ועליה היו שיירי מזון. וכתוצאה מכך נפלתי, נפגעתי ונגרמו לי נזקי גוף". (סעיף 3 לתצהיר התובעת).

במהלך חקירתה בביהמ"ש העידה התובעת כי החליקה ונפלה עקב שלולית שהייתה במקום "בצבע של חלב" וכי היה על הרצפה "משהו מחליק" (עמ' 7 – 8 לפרוטוקול).

גרסתה של התובעת נתמכה בגרסת הגב' תמי קליף, העדה מטעם הנתבעות, אשר לא הכחישה התאונה בתצהיר עדותה הראשית. בחקירתה בביהמ"ש גם הודתה שכשהגיעה למקום הנפילה במתחם מחלקת המאפים ראתה שהרצפה רטובה ונוצרה שלולית שנגרמה מנזילה ממקרר סמוך בגין תקלה של צינור שלא התחבר (עמ' 74 לפרוטוקול).

הגב' קליף גם העידה בתצהיר עדותה הראשית כי כשהגיעה למקום התאונה, מיד לאחר שארעה, עזרה לתובעת לקום ולהתיישב על כסא (ס' 9 לתצהיר העדה).

ב"כ הנתבעות טוען כי התובעת סתרה עצמה בכל הקשור למפגעים שהיו על הרצפה (תחילה – רטיבות, לכלוך ושיירי מזון, ואח"כ – שלולית בצבע של חלב), ואולם לא מצאתי בתשובות משום סתירה היורדת לשורש העניין ופוגמת בגרסת התובעת, ובמיוחד נוכח העובדות שהתבררו מעדותה של הגב' קליף.

1. מעדותה של הגב' קליף גם התברר כי עבד בחנות, בכל רגע נתון, עובד ניקיון אחד בלבד שעליו היה לנקות את החנות (בשטח של כ- 700 מ"ר, ראה עמ' 69 לפרוטוקול), את המחסן, את שירותי העובדים ושירותי הלקוחות, לדחוס את הקרטונים, להוריד ארגזי קירור ולהעבירם למקרר החלב, לאסוף עגלות, להביא שישיות מים מינראליים, לרוקן פחי אשפה ולמלא כל פעולה - לרבות סבלות - שמנהל החנות יטיל עליו. (עמ' 77-78 לפרוטוקול).

ברי, שבמצב דברים זה לא היה ביכולתו של עובד ניקיון אחד לדאוג לניקיונה השוטף של החנות ולנגב את הרצפה במקומות שבהם היא נרטבת או מתלכלכת. גם הגב' קליף הסכימה לעניין זה וטענה שהיתה רוצה יותר מעובד ניקיון אחד (עמ' 70 לפרוטוקול).

1. מעדות הגב' קליף גם התברר כי בחנות לא היה קיים מנגנון לאיתור מפגעים ואין אדם ספציפי שאחראי לאיתורם. (עמ' 75 לפרוטוקול). וככל שהדבר הוטל על עובד הניקיון, הרי נוכח שלל תפקידיו ובהתחשב בעבודתו הדינאמית, היא אינה יודעת היכן בדיוק היה בעת התאונה. (עמ' 82 לפרוטוקול).
2. מחומר הראיות ומעדותו של הנתבע 4 אנו למדים כי לא הוא זה שקבע את כמות עובדי הניקיון במקום, והדבר נעשה ע"י הנהלת הנתבעת 1. הגם שלא הוצג ההסכם בין הנתבעות לנתבע 4, אין מחלוקת ביניהם כי הוזמן עובד ניקיון אחד בלבד, לפי דרישת הנתבעת 1.
3. על סמך מכלול הראיות הגעתי למסקנה כי התובעת הוכיחה במאזן ההסתברויות כי נפילתה בחנות נגרמה בגין שלולית שנקוותה בגין תקלה במקרר סמוך למקום האירוע, דבר שהביא לחלקלקותה של הרצפה ולהחלקת התובעת.
4. לאחר שנקבע כי אירוע התאונה והנסיבות שהובילו לגרימתו הוכחו כדבעי, יש לבחון אם הנתבעות התרשלו, ואם רשלנותן גרמה לנזק והאם יש לנתבע 4 חלק ברשלנות זו.

עוולת הרשלנות - יסודותיה ומשמעותם:

1. עוולת הרשלנות מחייבת הוכחה במצטבר של שלושה יסודות:

• קיום חובת זהירות של המעוול כלפי הנפגע.
• הפרת החובה האמורה.
• גרם נזק כתוצאה מן ההפרה של החובה – קשר סיבתי.

1. הפסיקה הכירה בחובת זהירות מושגית וקונקרטית ביחסים שבין סוג המזיק לסוג הניזוק וביחסים הקונקרטיים שביניהם, וברי שמעמד הנתבעות בנכס מטיל עליהן חובת זהירות מושגית לטובת המבקרים והנמצאים בחנות שבשליטתם (ת"א (נצ') 6560/02 רמזי נ' קניון לב העיר; ע"א (חי') 2030/04 אג'יאשוילי נ' חב' מרגניות פרויקטים; ת.א. (ת"א) 22638/05 פינקו נ' קניון איילון).
2. שאלת קיומה של חובת הזהירות הקונקרטית, נגזרת מאופי הסכנה, ומהאפשרות הצפויה של המצאות המפגע במקום. אכן, החלקה כשלעצמה אינה מלמדת בהכרח על התרשלות מצד האחראי במקום, אך בנסיבות העניין, משנוכחנו שההחלקה היא פועל יוצא של שלולית שנקוותה על הרצפה בגין תקלה במקרר סמוך, יש בכך בכדי להביא למסקנה שמצב הרצפה מהווה סכנה בלתי רגילה המחייבת נקיטת אמצעי זהירות לשם הקטנת סכנת ההחלקה. רצפה חלקה במקום בו יש עוברים ושבים רבים היא מפגע, שעל הנתבעות מוטל היה לפעול להפחתת הסיכונים ממנו, והן יכלו לצפות את התרחשות נזקי החלקה כתוצאה ממנו.
3. הנתבעות – אשר לא הפעילו מנגנון לאיתור מפגעים מהסוג דנן ומינו עובד ניקיון אחד לכל מתחם החנות, המחסן והשירותים והטילו עליו שלל מטלות נוספות - לא נקטו אמצעים סבירים למניעת סכנת ההחלקה או למצער להתראה מפניה ולהפחתה של הנזק העלול להיגרם לעוברים ושבים. די שאציין לשם הדוגמא בלבד את האפשרות למנוע מעבר באותו שטח, לשלט את המקום, להעסיק עובדי ניקיון נוספים ועוד כהנה וכהנה אמצעים. ניתן לשער כי המחדל מנקיטת אמצעים מתאימים מפני הסיכון קשור מבחינה סיבתית לתוצאה ויש להטיל אחריות בגינו.

ובאותו העניין – אין להטיל אחריות על הנתבע 4, אשר מילא אחר דרישת הנתבעת 1 לספק עובד ניקיון אחד. נהיר כי עובד ניקיון אחד – עמוס מטלות ומשימות - אינו יכול להיות בכל רחבי החנות בכל רגע נתון.

לפיכך, דין התביעה וההודעה לצד ג' כנגדו – להדחות.

אשם תורם

1. לטענת הנתבעות יש לייחס לתובעת אשם תורם. טענת הנתבעות מקובלת עליי. התובעת אישרה שהיא מכירה היטב את החנות (עמ' 7 לפרוטוקול), היא הבחינה בשלולית קודם להתרחשות התאונה וחרף זאת לא דיווחה או התריעה בפני הגורם האחראי (עמ' 8 לפרוטוקול), ולמרות שראתה המפגע קודם לכן – בחרה ללכת באותו המקום בסוברה שתוכל לעבור (עמ' 9 לפרוטוקול).

לפיכך, משהייתה התובעת מודעת לסכנה הבלתי רגילה, מצופה היה ממנה לנקוט במשנה זהירות באזור השלולית, ולהימנע ממעבר במקום. יש לזכור בהקשר זה את גילה של התובעת בעת התאונה, והיה על התובעת להקפיד על זהירות בכלל ובמקום מועד לסכנה בפרט.

התובעת לא תיארה כל אמצעי זהירות שנקטה בהם מיוזמתה.

1. לאור האמור לעיל, אני סבור כי לתובעת אשם תורם בשיעור 30% מהנזק הכולל שייקבע לה בהמשך.
2. סוף דבר, הנתבעת 1 התרשלה כלפי התובעת ולפיכך מוטלת עליה ועל הנתבעת 2 מבטחתה, החובה לפצותה בגין נזקיה, כפי שייאמדו להלן, זאת בניכוי 50% מהנזק בגין אשמה התורם.

נזקי התובעת:

הפגיעה, ממצאי המומחים הרפואיים והקשר הסיבתי לתאונה:

1. עקב ההחלקה על הרצפה נחבלה התובעת בירך ימין וברגל ימין ונגרם לה שבר ללא תזוזה של עצם הבושת באגן הימני. לטענתה לאחר התאונה החלה לסבול מכאבים, הגבלות בתנועה, מקשיים וחוסר יציבות בניידות ומתשישות. נוכח מצבה זה, תוצר התאונה, ובעקבותיו, נפלה ביום 11.9.08 בביתה ונגרם לה שבר תת ראשי בירך שמאל ובניתוח הוחלף המפרק. במהלך אשפוזה במחלקה השיקומית – אז אובחנה גם ירידה קוגניטיבית והתובעת הוגדרה כחולה סיעודית - וביום 19.10.08, עברה אירוע מוחי דימומי שגרם לשקיעה במצב הכרתה ולהופעת שיתוק מלא של פלג גוף שמאל. התובעת הועברה למוסד גריאטרי סיעודי שם שהתה כשנה ושוחררה לביתה כשהיא מרותקת לכסא גלגלים וזקוקה לעזרה סיעודית צמודה.
2. ד"ר אריה קוריצקי, מומחה מטעם התובעת בתחום הנוירולוגי, קבע כי קיים קשר ישיר בין מצבה הנוכחי של התובעת לבין התאונה (שגרמה להידרדרות מהירה במצבה) וכן קבע שנכותה בעקבותיה עומדת על שיעור של 100%.
3. מומחים מטעם הנתבעות, פרופ' בורנשטיין (בתחום הנוירולוגי) וד"ר ביאליק (בתחום האורטופדי) קבעו שהנכות שנותרה בעקבות האירוע המוחי נגרמה בגין הנפילה בבית והיא אינה קשורה לתאונה.
4. מטעם בית משפט מונה מומחה רפואי בתחום הנוירולוגי-שיקומי-נוירוגריאטרי, ד"ר גוטליב (להלן: "המומחה"), שקבע "ששימוש בתרופות נגד קרישה כדי למנוע קרישים בוורידי הרגליים, טיפול שהוחל אצל גב' בריטביץ כבר לאחר התאונה הראשונה שבה שברה את האגן ונמשך כמובן גם לאחר התאונה השניה של שבר בירך, הוא גורם סיכון ידוע לדימום מוחי ... משום כך קיים, לדעתי, קשר סיבתי בלתי ישיר בין התאונה בתאריך 19.12.07 לדימום המוחי בתאריך 19.10.08 על תוצאותיו". המומחה הצביע שקיימים שני "מסלולים" נוספים שיכול והובילו לאירוע המוחי (מחלות קודמות וכן אירועים מוחיים ספונטניים נוכח גיל התובעת) וקבע – בכדי להימנע מספקולציות - שכל אחד מהם יקבל משקל זהה בקשר עם מצבה של התובעת בעקבות האירוע. לפיכך קבע: "מאחר שאני מעריך את מצבה כיום בנכות בשיעור של 100%, הרי שלתאונה תרומה בשיעור 33% מנכות זו".
5. הצדדים לא זימנו את המומחה לחקירה, ולא חלקו על ממצאי חוות הדעת. לאחר עיון בחוות הדעת אני סבור שיש מקום לאימוץ מסקנותיה.
6. זה המקום לציין כי נוכח קביעותיו הברורות של המומחה שפורטו לעיל, אין מקום לטענת הנתבעות בדבר סיבתיות עמומה.

עזרת צד ג' לעבר ולעתיד:

1. כעולה מעדויות התובעת, בתה וחתנה ה"ה אילנה ויוסף בילוגרוצסקי, ערב התאונה היתה התובעת אישה עצמאית שלא היתה זקוקה לעזרת הזולת ושטיפלה במשק הבית בכוחות עצמה.
2. לתקופה שלאחר התאונה ועד האשפוז בגין השבר בירך סך של 30,000 ₪ כסכום גלובלי, מאחר וע"פ החלטת המל"ל היתה זכאית רק למחצית מהעזרה המקסימלית.
3. כפי שעולה מסיכום אשפוז בביה"ח "בית רבקה" מיום 18.11.08, הומלץ לתובעת על "סידור מוסדי לפי מצב תפקודי". לפיכך הועברה התובעת למוסד גריאטרי בו שהתה מסוף חודש 11/08 ועד לחודש 11/09. בגין תקופה זו נשאה התובעת בתשלומים בסך כולל של 130,413 ₪ אשר בשערוך להיום עולים כדי 158,593 ₪. 33% מסכום זה עולה כדי 52,336 ₪.
4. במשך תקופת האשפוז בבתי"ח 15,000 ₪. 33% מסכום זה עולה כדי 5,000 ₪. הסכום נקבע באופן גלובלי, שכן אישה בגילה ובמצבה של התובעת צריכה ביקורים של בני משפחה וסיפוק צרכים שבית החולים אינו מספק.
5. לתקופה שלאחר השחרור מהמוסד הגריאטרי ועד היום, כולל הוצאות מטפלת בסך של 5,000 ₪ לחודש – סכום גלובלי של 305,000 ₪. 33% מסכום זה עולה כדי 100,650 ₪.
6. עזרת צד ג' לעתיד – בהתחשב בגילה ובתוחלת החיים של התובעת סך כולל של – 60,000 ₪. 33% מסכום זה עולה כדי 20,000 ₪.
7. לאור האמור נפסק לראש נזק זה סך כולל של 207,986 ₪.

הוצאות רפואיות ונסיעות לעבר ולעתיד:

1. טיפולים ואביזרים (בסכום גלובלי של 20,000 ₪), חיתולים (36,500 ₪ - לפי 500 ₪ לחודש למשך 73 חודשים), וכן נסיעות (בסכום גלובלי של 20,000 ש"ח) – 76,500 ₪. 33% מסכום זה עולה כדי 25,245 ₪.

כאב וסבל:

1. רכיב זה, בהתחשב בנסיבות האירוע ותוצאותיו, מוערך על ידי באופן גלובלי בסך של 140,000 ₪.

ניכוי גמלת סיעוד:

1. לתובעת שולמה ומשולמת גמלת סיעוד מהמל"ל אשר לפי חוו"ד של פרופ' רמי יוסף, האקטואר, מיום 10.2.13, מסתכמת בסך של 259,384 ₪, ובשערוך להיום 269,097 ₪. 33% מסכו זה עולה כדי 88,802 ₪. יש לנכות סכום זה מסכום הנזק.

סוף דבר:

1. סך כל הנזק מורכב מראשי הנזק כדלקמן:
2. עזרת צד ג' לעבר ולעתיד – 207,986 ₪.
3. הוצאות רפואיות ונסיעות לעבר ולעתיד – 25,245 ₪.
4. כאב וסבל – 140,000 ₪.

________________

סיכום ביניים 1 - 373,231 ₪.

1. ניכוי אשם תורם (30%) – (111,969) ₪.

_________________

סיכום ביניים 2 - 261,262 ₪.

1. ניכוי גמלת סיעוד - (88,802) ₪.

_________________

סיכום סופי - 172,460 ₪.

1. נוכח כל האמור והמפורט, הנתבעות תשלמנה לתובעת סך של 172,460 ₪ בגין נזקיה בעקבות התאונה.

כן תשאנה הנתבעות בשכ"ט עו"ד בשיעור 24% מסכום הפיצוי וכן בהוצאות התובעת בקשר עם חווה"ד הרפואיות ובאגרות בית משפט.

הסכומים יישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד תשלומם המלא בפועל.

התביעה כנגד הנתבע 4 וכן ההודעה לצד שלישי כנגדו – נדחית. הנתבעות תשאנה בהוצאותיו בסך של 10,000 ₪.

זכות ערעור תוך 45 יום.

המזכירות תשלח לצדדים את פסק הדין בדואר רשום.

ניתן היום, י"ט כסלו תשע"ה, 11 דצמבר 2014, בהעדר הצדדים.