מבוא

1. התובעת, הגב' ענת מרום (להלן: "התובעת"), הגישה תביעה כספית כנגד עו"ד צביקה ניר (להלן: "הנתבע 1"), עו"ד יצחק סגל (להלן: "הנתבע 2") ועו"ד יובל כהן (להלן: "הנתבע 3"), לתשלום עמלת תיווך שלא שולמה לה, לטענתה, בגין עסקת מכירת מקרקעין בין החברה ההונגרית RABA לבין קבוצת אנגל, וזאת במסגרת התחייבות בעל-פה לשיתוף פעולה בתחום הנדל"ן, שסוכמה בינה לבין הנתבעים.

התובעת טוענת, כי היא זו שהעבירה את פרטי העסקה של חברת RABA לנתבעים 1-3, ולכן היא זכאית לעמלת תיווך בגין עסקה זו. לטענתה, הנתבעים 1-3 הפרו את התחייבותם, ולא שילמו לה על-פי מה שסוכם ביניהם.

הנתבעים 1-3 טוענים, כי התובעת כלל לא הייתה מעורבת בתיווך עסקה זו, וכי כל חלקה של התובעת היה מסירת טלפון של ראש מחלקת הנכסים בחברת RABA בלבד. כמו-כן, טוענים הנתבעים 1-3, כי הסכום ששולם להם על-ידי קבוצת אנגל הינו שכר טרחה משפטי, ולא דמי תיווך.

טענות הצדדים

2. התובעת טוענת, כי לאור הכרות מוקדמת עם הנתבעים, הם הסכימו על שיתוף פעולה לצורך ייזום עסקאות נדל"ן שונות בהונגריה, לגביהן היא תהא זכאית לעמלת תיווך בשיעור 2/3 מגובה העמלה שתשולם, אילו היתרה תיוותר בידי הנתבעים.

לטענתה, הסיכום שבין הצדדים הושג מתוך הנחה שהנתבעים אינם מקבלים שכר טרחה משפטי, כי אז סוכם כי התובעת תהיה זכאית למלוא דמי התיווך שיתקבלו.

התובעת טוענת, כי עד שנת 2002, נחתמו כ- 4 עסקאות שונות בהונגריה מכוח שיתוף פעולה זה שבין הצדדים כולל העסקה נשוא תובענה זו. לטענתה, בינה לבין הנתבע 1 התנהלה תכתובת ענפה לגבי עסקאות שונות בהונגריה.

התובעת טוענת, כי הנתבע 1 דרש לסכם את עמלות הצדדים בגין העסקאות שהועברו לנתבעים על-ידה, ובגין העסקאות המשותפות שצלחו, התובעת קיבלה עמלה של 2/3 מהעמלה, ואילו הנתבעים קיבלו לידם את השליש הנותר.

התובעת טוענת, כי במהלך שנת 2001, עת הנתבע 1 שהה בהונגריה היא הציגה בפניו עסקה לרכישת קרקע בעיר גיור שבהונגריה בשטח של כ – 450 דונם, אשר נמצאת בבעלותה של חברת RABA (להלן: "חברת ראבא").

התובעת טוענת, כי הסבירה לנתבע 1, כי חברת ראבא מעוניינת לבצע עסקת מניות, בה יוזרם הון על-ידי שותף אסטרטגי, אלא שניתן לנהל מו"מ לרכישת הקרקע בלבד. לטענתה, הנתבע 1 התעניין בקרקע של חברת ראבא, ולכן היא זו שקישרה את הנתבע 1 עם חברת ראבא.

התובעת טוענת, כי מר אביגדור רוזנבאום הוא זה שהציג בפניה את העסקה עם חברת ראבא, ולטענתה, סוכם ביניהם, כי לעניין עמלת העסקה של חברת ראבא, מר רוזנבאום יקבל שכר מחברת ראבא ואילו התובעת תקבל את שכרה מהרוכש.

לטענתה, הנתבעים הציעו באמצעות עו"ד רונן חן אשר עבד במשרד הנתבעים לקבוצת אנגל ולעומד בראשה דאז, מר יעקב אנגל, כי ירכשו ויפתחו את הקרקע לצורך בניה, ואכן ביום 4.7.2002 נחתם הסכם, לפיו רכשה חברת בת של קבוצת אנגל מחברת ראבא את הקרקע עליה היו ממוקמים מפעלי החברה, בעסקת קומבינציה של 11% מתמורת המכירות.

התובעת טוענת, כי לאחר חתימת ההסכם, פנתה אל הנתבעים על-מנת לקבל את שכרה בגין העסקה, אולם הנתבעים מסרו לה, כי עמלת העסקה תשתלם בתוך 7 שנים, קרי בשנת 2008-2009, בשל שינוי מבנה העסקה בין חברת ראבא לבין אנגל, מעסקת מכר לעסקת קומבינציה. לטענתה, הייתה זו דרכם להעלים ולהסתיר ממנה כספים, אשר היא זכאית להם.

התובעת טוענת, כי בתחילת שנת 2007 התגלה לה, כי קיים הסכם התחייבות אשר נחתם על-ידי מר אנגל, לפיו התחייבה אנגל לשלם באמצעות הנתבע 1, עמלת תיווך בסך 1.5% בלבד מהתמורה שתינתן לחברת ראבא.

התובעת טוענת, כי דרשה מהנתבעים, כי יגבו מקבוצת אנגל עמלת תיווך בשיעור 3% משווי העסקה, אלא שהנתבעים עשו דין לעצמם וחתמו על הסכם עמלה, אשר מעניק עמלת תיווך בשיעור של 1.5% בלבד, וזאת בניגוד לסיכום ביניהם.

עוד טוענת התובעת, כי התברר לה, כי הועברה לנתבעים עמלת תיווך בגין העסקה עם חברת ראבא, כאשר במהלך שנת 2002-2003 הועברו לנתבעים על-ידי חברות שונות מקבוצת אנגל סך של 100,000$. בנוסף, ביום 15.3.06 הועבר לנתבעים סך נוסף של 50,000$ וביום 30.11.06 הועברו סך נוסף של 50,000$.

התובעת טוענת, כי הנתבעים סיווגו את סוג השירות על גבי החשבוניות כשכר טרחה משפטי, זאת הגם שלא ביצעו עבודה משפטית.

כמו כן, טוענת התובעת, כי לאור הכרותה רבת השנים עם הנתבע 1 ו/או הנתבעים האחרים, לא החתימה אותם על הסכם התקשרות לעניין העסקה עם חברת ראבא, וזאת לאור היחסים הקרובים והאמון הרב ששרר ביניהם.

התובעת טוענת, כי בשנת 2007, במהלך פגישה שנערכה בינה לבין הנתבע 2 ובין מר אברהם בסר, שוחחו אודות התמורה שהתקבלה מקבוצת אנגל בגין העסקה, אודות אי תשלום חלקה בעמלת העסקה, והנתבע 2 אישר את הסיכום שנערך ביניהם לגבי חלוקת העמלות מהעסקה.

עוד טוענת התובעת, כי בחודש פברואר 2009 הנתבעים הגישו בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב תביעה כנגד קבוצת אנגל ומר אנגל, בסך של 10 מיליון שקלים בגין אי תשלום מלוא העמלה עבור העסקה עם חברת ראבא (ת.א 1192/09). לטענתה, היא עותרת לקבלת סעד הצהרתי בדבר זכויותיה למלוא העמלה שתיפסק, לטובת הנתבעים בתביעה שהגישו בבית המשפט המחוזי בת"א.

התובעת דורשת לקבל כל תמורה שתתקבל אצל הנתבעים בתביעה שהוגשה על-ידם בבית המשפט המחוזי כנגד קבוצת אנגל בין אם תתקבל שכר טרחה משפטי ובין אם תתקבל כעמלת תיווך. לטענתה, בניגוד לטענת הנתבעים, הם שימשו כמתווכים בלבד בין קבוצת אנגל מצד אחד לבין חברת ראבא באמצעותה מצד שני.

התובעת טוענת, כי הואיל והנתבעים הפרו התחייבותם כלפיה, הרי שהיא עומדת על ביטול הסיכום ביניהם, ודורשת לקבל לידה את מלוא העמלה ששולמה לנתבעים בסך 927,309 ₪ או לכל הפחות עמלה בשיעור 2/3 מהעמלה ששולמה להם כפי שסוכם בניהם.

3. מטעם התובעת הובא העד מר אברהם בסר.

מר בסר טוען, כי במסגרת שיתוף פעולה שלו עם התובעת, שהחל בתחילת שנת 2005, הוא והתובעת הציעו לנתבעים מספר עסקאות שונות בהונגריה, אשר בגינן סוכם עם הנתבעים, כי הוא והתובעת יהיו זכאים לעמלת תיווך בשיעור של 2/3 מגובה העמלה שתשולם.

עוד טוען מר בסר, כי במסגרת העסקאות ו/או ההצעות השונות, הוא נפגש עם התובעת ועם הנתבע 2 מספר פעמים, כאשר בפגישות אלו שוחחו התובעת והנתבע 2 אודות עמלת התיווך בגין העסקה שנחתמה בין קבוצת אנגל לבין חברת ראבא, וכי התובעת תהא זכאית לעמלת תיווך בשיעור של 2/3 מגובה עמלת התיווך שתשולם בגין העסקה.

מר בסר טוען, כי בתחילה טען הנתבע 2, כי התמורה שנתקבלה מקבוצת אנגל הינה עבור שכר טרחה משפטי, אולם לטענתו, לאחר מכן, הנתבע 2 הודה, כי חלק מהתמורה ניתנה בגין תיווך , אולם בשל העובדה שמעורבים בעסקה זו הרבה אנשים, הרי שהתובעת צריכה להתפשר.

מר בסר טוען, כי התובעת הסכימה לחלוק בשווה את עמלת התיווך עם הנתבעים, כך שכל אחד יהא זכאי כמחצית מהעמלה שהועברה על-ידי קבוצת אנגל, אך זאת בכפוף לתשלום העמלה ללא דיחוי.

עוד טוען מר בסר, כי במהלך פגישה שנערכה בינו לבין הנתבע 2 בשנת 2007, אישר הנתבע 2 את הסכמות הצדדים בדבר חלוקת עמלת התיווך.

4. מטעם התובעת הובא העד עו"ד חן רונן אשר בזמנים הרלוונטיים עבד כעו"ד במשרדם של הנתבעים 2 ו-3, בין השנים 1997-2005, כאשר מתוקף תפקידו היה מעורב בעסקאות נדל"ן שונות בחו"ל, בהן היו מעורבים מי מהנתבעים.

עו"ד רונן טוען, כי הנתבע 1, שכר את שירותי המשרד אצל הנתבעים 2 ו-3, ואף היה מעורב עמם במספר פרויקטים בחו"ל, ובמהלך עבודתו אצל הנתבעים, העבירה התובעת לנתבעים עסקאות נדל"ן שונות ברחבי הונגריה, וזאת על-מנת שיציעו אותם ללקוחותיהם.

עו"ד רונן טוען, כי מתוקף עבודתו במשרד הנתבעים, הוא הכיר באופן אישי את העסקה לרכישת הקרקע בשטח של כ- 450 דונם אשר נמצאת בהונגריה, ואשר הייתה בבעלותה של חברה הונגרית בשם ראבא, וידוע לו, כי התובעת היא זו שהעבירה לנתבעים, באופן אישי, את העסקה לרכישת הקרקע של חברת ראבא.

לטענתו, לאחר שהנתבעים קיבלו את העסקה מידי התובעת, הם הציעו אותה באמצעותו לקבוצת אנגל לצורך רכישתה, ולאחר משא ומתן ארוך נחתמה עסקת קומבינציה בין חברת ראבא לבין קבוצת אנגל.

עו"ד רונן טוען, כי הנתבעים הבטיחו לתובעת, כי תשולם לה עמלה מתוך דמי התיווך שיתקבלו מקבוצת אנגל. לטענתו, הנתבעים ניהלו את העסקה מול חברת אנגל, והיו מודעים לכל פרטיה, ושימשו כמוציאים ומביאים של העסקה, בעוד הנתבע 1 מקבל מהם הנחיות תפעוליות בלבד, ופועל על-פיהם.

עו"ד רונן טוען, כי הנתבע 2 טען בפניו, כי הינו מעכב בידו סך של 50,000$, מתוך התמורה ששולמה לו מקבוצת אנגל, וזאת בשל עמלת התיווך אותה התחייב לשלם לתובעת.

עו"ד רונן טוען, כי הנתבע 1 קיבל עמלה בשיעור נמוך מאוד בגין העסקה, ואילו החלק הארי של העמלה ששולמה, נותרה בידי הנתבעים 2 ו-3.

עו"ד רונן מציין, כי החלק הארי של התשלומים ששולמו לנתבעים על-ידי קבוצת אנגל בגין העסקה היו בגין דמי תיווך, ולמיטב ידיעתו הנתבעים לא ביצעו עבודה משפטית לקבוצת אנגל בגין העסקה.

5. מטעם התובעת הובאה העדה הגב' קלר סאצ'י, אשר בזמנים הרלוונטיים שימשה כסמנכלי"ת פיתוח עסקי בקבוצת החברות אנגל.

הגב' סאצ'י טוענת, כי במהלך שנת 2000 נחתמה עסקת קומבינציה בין חברת אנגל לבין חברת ראבא על קרקע בשטח של כ– 450 דונם, אשר נמצאת בהונגריה.

הגב' סאצ'י טענה, כי עו"ד רונן ממשרדם של הנתבעים, הציע את העסקה לקבוצת אנגל. לטענתה, התובעת יידעה אותה מספר פעמים, כי היא זו שהציעה את העסקה לנתבעים, וכי שכרה לא שולם לה.

הגב' סאצ'י טוענת, כי כל התשלומים ששולמו לנתבעים על-ידי קבוצת אנגל בעבור העסקה, היו בגין דמי תיווך גרידא, זאת הגם שבגין התשלומים האמורים, הנפיקו הנתבעים חשבונית אשר סיווגה "כשכר טרחה".

גב' סאצ'י טוענת, כי הנתבעים לא ביצעו עבודה משפטית כלשהי לקבוצת אנגל בגין העסקה, הואיל וקבוצת אנגל העסיקה עו"ד מקומי שיטפל בעסקה עבורה.

6. מטעם התובעת הובא העד מר יעקב אנגל, אשר היה בתקופה הרלוונטית בעל השליטה בקבוצת אנגל.

מר אנגל טוען, כי התובעת סיפרה לו לפני שנים, שהיא תובעת מהנתבעים חלק מדמי התיווך שהנתבעים קיבלו מחברת אנגל.

מר אנגל טוען, כי מהות התשלום לנתבע 1 ולכל קבוצתו הם דמי תיווך, עבור הטיפול בעסקה של חברת אנגל עם חברת ראבא. לטענתו, הנתבעים יזמו את העסקה, קשרו בין הצדדים, והיוו מתווכים בעסקה זו.

מר אנגל טוען, כי גובה התשלום ששילמה חברת אנגל הוא 200,000 דולר.

7. הנתבע 1 טוען, כי בזמנים הרלבנטיים, חלק שירותי משרד עם הנתבעים 2-3, וכי הם קיימו שיתוף פעולה עסקי בנושאים שונים.

הנתבע 1 טוען, כי בחודש דצמבר בשנת 1990, במסגרת עבודתו בחברה אשר עסקה בתחום התעשייה הביטחונית, יצא להונגריה, והוא יצר קשרים אישיים עם מספר אנשי מפתח בחברה הונגרית בשם ראבא, ולאחר מכן עבר לעבוד כעו"ד, כאשר במהלך שנת 2000 הצטרף למשרד עורכי הדין של הנתבעים 2 ו-3.

הנתבע 1 טוען, כי הנתבעים 2-3 הציעו לו להצטרף אליהם לנסיעה להונגריה, וזאת לצורך בחינת אפשרויות עסקיות בהונגריה, כאשר בנסיעה זו פגש מכר בשם אד הורבאת, אשר היה בצמרת חברת ראבא, וממנו נודע לו, כי בכוונת החברה לסגור את המפעל ולמכור שטח הקרקע שעליו ממוקם המפעל.

הנתבע 1 טוען, כי לאחר סיום הביקור הנ"ל המשיך עם הנתבע 2 למלון בבודפשט, ושם הם פגשו את התובעת, ונוהלה ביניהם שיחה חברית, אשר במהלכה הוא סיפר לה, כי נפגש עם אדם בכיר בחברת ראבא אשר סיפר לו, כי בכוונת החברה למכור את השטח בבעלותה.

הנתבע 1 טוען, כי התובעת ציינה, כי יש לה ידיד, אשר הוא שכן של ראש מחלקת הנכסים של חברת ראבא, וכי שמעה מאותו ידיד, כי בכוונת החברה למכור את השטח בסכום של כ- 60,000,000 פורינט.

לטענתו, התובעת מסרה לו את מספר הטלפון של ראש מחלקת הנכסים בחברה, מר יוסף סאבו, ולא התנתה את מסירת הטלפון בתנאי כלשהו.

הנתבע 1 טוען, כי כעבור מספר חודשים יצאו הוא והנתבע 2, לביקור בחברת ראבא, כאשר בסמוך לאחר הביקור בחברה, נפגשו ביום 25.7.01 עם מר יעקב אנגל לצורך הצעת שיתוף פעולה, והוצע לו מתן ייצוג משפטי מקיף לביצוע פרויקטים של בניה באזור, ובתמורה מר אנגל אמור היה להתחייב להעביר לטיפולם את כל הפרויקטים אשר יבוצעו על-ידו בעתיד בשטח, דהיינו, שיתוף פעולה וליווי משפטי, ולא פעולה חד פעמית כדוגמת זו הנעשית על-ידי מתווך.

הנתבע 1 טוען, כי במקביל לסיכום שהושג בין הנתבעים לבין אנגל, הוא המשיך לקדם את שיתוף הפעולה עם חברת ראבא, והגב' סאצ'י – אשר שימשה כסמנכ"לית פיתוח עסקי של קבוצת אנגל השתכנעה, כי מדובר בפרויקט עם פוטנציאל גבוה וביקשה לגבש הצעת עקרונות לשיתוף פעולה עם חברת ראבא, כאשר במהלך חודש דצמבר 2001 נחתם זיכרון דברים בין חברת ראבא לבין קבוצת אנגל.

הנתבע 1 טוען, כי באותה העת הוא שימש כעורך דין של קבוצת אנגל, ואף נכח בעת החתימה על ההסכם וחתם כעד לחתימת הצדדים, וכי באותה עת לקבוצת אנגל לא היה עו"ד מקומי.

הנתבע 1 טוען, כי לאחר החתימה על זיכרון הדברים, הם המשיכו לגבש עקרונות לקראת החתימה על ההסכם, ובשלב זה שכרה קבוצת אנגל את שירותיו של עו"ד מקומי, אולם הגב' סאצ'י ומר אנגל ביקשו ממנו להמשיך להיות מעורב בכל הקשור לליווי הפרויקט ולגיבוש הנוסח הסופי של ההסכם כאשר ביום 4.7.02 נחתם ההסכם בין הצדדים.

הנתבע 1 טוען, כי לאחר חתימת ההסכם עם חברת ראבא, ביקשו הנתבעים ממר אנגל, כי ישולם להם תשלום ראשון בסך 100,000$. כמו כן, ביקשו להגיע לסיכום ביחס לשכר הטרחה בגין העבודה המשפטית, אולם לטענתו, מר אנגל נהג כלפיהם בחוסר תום לב, ולא היה מוכן לדון ולהגיע להבנות בכל הנוגע לשכר הטרחה המגיע להם.

הנתבע 1 טוען, כי סך הסכומים ששולמו על-ידי מר אנגל הינו בסך 200,000$ בתוספת מע"מ עבור יעוץ משפטי.

הנתבע 1 טוען, כי הקשר היחיד של התובעת עם העסקה היה אותו מספר טלפון, שמסרה לו במלון, וכי היא לא הייתה מעורבת בביצוע העסקה, ולא הייתה שותפה ואף לא לקחה חלק במו"מ אשר הסתיים בחתימת ההסכם.

הנתבע 1 טוען, כי רק בשלב מאוחר יותר, לאחר חתימת ההסכם נודע לו, לראשונה, כי התובעת דורשת לקבל דמי תיווך.

8. הנתבע 2 טוען, כי בשנים הרלבנטיות לאירועים נשוא כתב התביעה הוא והנתבע 3 היו שותפים במשרד עורכי דין, ובמהלך שנת 2000 הצטרף הנתבע 1 במתכונת של שירותי משרד. יחד עם זאת, טוען הנתבע 2, כי הם קיימו שיתוף פעולה עסקי במספר עסקאות ובדקו אפשרויות לשיתוף פעולה בהונגריה.

הנתבע 2 טוען, כי באותה תקופה הוא קיים עם הנתבע 3 ועם התובעת שיתוף פעולה והם ביצעו מספר עסקאות נדל"ן בעיר בודפשט, אולם לטענתו, הנתבע 1 לא היה שותף לאותן עסקאות.

הנתבע 2 טוען, כי אמנם התובעת העבירה להם מספר עסקאות, אולם לטענתו לא היה הסכם מסגרת בניהם לבין התובעת, אשר לפיו התובעת זכאית לקבל 2/3 מדמי תיווך אשר שולמו בעסקה ו/או כי הדברים היו קשורים באופן כלשהו לשכר הטרחה אשר קיבלו בגין עבודה משפטית שביצעו באותה עסקה.

הנתבע 2 טוען, כי כל עסקה משותפת נדונה לגופה, ובהתאם לאופי ולמהות העסקה, הם סיכמו מראש את אופן ההתחשבנות ושיתוף פעולה ביניהם.

הנתבע 2 טוען, כי התובעת לא הייתה הגורם שיצר את הקשר ביניהם לבין חברת ראבא ו/או שגרם לחתימת ההסכם בין חברת אנגל לבין חברת ראבא, אלא שהתובעת מסרה את מספר הטלפון של ראש מחלקת הנכסים בחברת ראבא, מר סאבו, ובכך התחיל והסתיים חלקה של התובעת בעסקה.

עוד טוען הנתבע 2, כי התובעת פנתה אליו בבקשה לשלם לה דמי התיווך רק לאחר שההסכם בין חברת אנגל לבין חברת ראבא נחתם. לטענתו, הוא ציין לפניה כי הכספים שקיבלו מחברת אנגל הם שכר טרחה משפטי.

9. הנתבע 3 שותף של הנתבע 2 טוען, כי הפרטים נשוא כתב התביעה אינם ידועים לו באופן אישי, מאחר שהנתבע 2 היה בקשר עם התובעת הן ביחס לעסקה נשוא התביעה והן בעסקאות אחרות, שבהן היה שיתוף פעולה.

10. מטעם הנתבעים הובא העד, עו"ד יאנוש ג'אקו, עורך דין הונגרי, אשר שימש כעורך דין של חברת אנגל, וייצג אותה בהתקשרות עם חברת ראבא והעיד, כי נמסר לו על-ידי נציגי חברת אנגל, כי עורך הדין של החברה בישראל, בכל הקשור לביצוע הפרויקט, הוא הנתבע 1, וכי הנושא המשפטי אמור לעבור דרכו ולהיעשות בשיתוף פעולה עמו.

עו"ד ג'אקו טוען, כי עם תחילת הייצוג קיבל את זיכרון הדברים שנחתם בין חברת ראבה לבין חברת אנגל, והתבקש להכין טיוטה מפורטת של הסכם, המבוססת על זיכרון הדברים. לטענתו, הוא הכין את הטיוטה בשיתוף פעולה עם נציגי החברה ועם הנתבע 1.

עו"ד ג'אקו טוען, כי במהלך התקופה הנ"ל קיים עם הנתבע 1 מספר פגישות עבודה, בעיקר לפני הפגישות עם חברת ראבה, במשרדי חברת ראבה או ששוחחו בטלפון מספר פעמים, וחלק מההתדיינויות המשפטיות התקיימו במשרדי חברת ראבה, בהשתתפות הנתבע 1, הגב' סאצ'י, עו"ד מטעם חברת ראבה - ד"ר סוזנה סרל, והנציגים מטעם חברת ראבה. לטענתו, בדרך כלל לאחר סיום הפגישות היה חוזר למשרדו, ומתקן את ניסוח ההסכם בהתאם להבנות אשר התקבלו בפגישה, והעבירו לבדיקה ואישור של הנתבע 1, ולגב' סאצ'י.

דיון והכרעה

11. לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים והעדים, ועיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם, במוצגים, ובסיכומי הצדדים, אני קובעת, כי דין התביעה להידחות.

בתיק דנן, הטענה המרכזית בה נדרשת הכרעה היא בשאלה האם התובעת עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח, כי היא זכאית לעמלת תיווך מהנתבעים בגין עסקת נדל"ן שבוצעה בהונגריה עם חברת "ראבא".

לאחר בחינת חומר הראיות, המסמכים שצורפו לכתבי הטענות ולתצהירים, ולאחר שמיעת העדויות בתיק עולה, כי נטל ההוכחה והשכנוע המוטל על התובעת לא הורם מבחינת הטיית מאזן ההסתברויות, ולא הוכח לפני בית-המשפט, כי התובעת זכאית לעמלת תיווך מהנתבעים, והכול כמפורט להלן.

טענתה העיקרית של התובעת שעל בסיסה מושתת עילת תביעתה היא הטענה, כי בינה לבין הנתבעים, סוכם בעל-פה על שיתוף פעולה עסקי, שבמסגרתו התובעת תעביר לנתבעים עסקאות נדל"ן שונות, ואילו הנתבעים יציעו את העסקאות ללקוחותיהם ו/או למכריהם, ובגינן תהא התובעת זכאית לעמלת תיווך בשיעור של 2/3 מגובה העמלה, וה- 1/3 הנותר יוותר לנתבעים.

עוד טוענת התובעת, כי בעקבות שיתוף פעולה זה, עד שנת 2002, נחתמו כ-3 עסקאות נדל"ן שונות בהונגריה, והתובעת אף קיבלה עבורן תשלום, מלבד העסקה נשוא התובענה דנן.

מכאן עולה השאלה, האם הוכח על-ידי התובעת, כי אכן סוכם בעל-פה בינה לבין הנתבעים, כי במסגרת שיתוף הפעולה ביניהם, היא תהא זכאית לעמלת תיווך בשיעור של 2/3 עבור עסקאות נדל"ן בהונגריה שהוצעו על-ידה.

מעיון בתצהירה של התובעת עולה, כי התובעת צירפה מכתבים והתכתבויות מטעמה, בהם היא מציעה לנתבע 1 ולעו"ד רונן עסקאות נדל"ן שונות בהונגריה (ראו: נספחים ב – ו' לתצהיר התובעת), אולם אין בהם די על-מנת לקבוע, כי קיים הסכם מסגרת לשיתוף פעולה בינה לבין הנתבעים, מכוחו תהא זכאית התובעת לדמי תיווך בשיעור של 2/3.

כל שניתן ללמוד מנספחים אלו, כי מדובר בהצעות גרידא מטעם התובעת אשר הופנו לעו"ד רונן ולנתבע 1, ואין כל התייחסות לנתבעים 2 ו-3. כמו-כן, התובעת לא צירפה כל ראיה נוספת, כי ההצעות שהוצעו על-ידה בשלו לכדי עסקאות המזכות אותה בדמי תיווך, אין כל אזכור של חלוקה מסוימת של דמי תיווך אשר לכאורה סוכמה בין הצדדים, על אחת כמה וכמה לא החלוקה הנטענת על-ידי התובעת של 2/3 ו-1/3, ואין בהצעות אלו ובתכתובות השונות דרישה לדמי תיווך.

יתרה מכך, אף עדותו של עו"ד רונן, אין בה כדי לתמוך בגרסת התובעת. ראשית, בעת חקירתו של עו"ד רונן התקיים סכסוך משפטי בינו לבין הנתבעים 2 ו-3 (ראו: פרוטוקול מיום 24.4.13 עמוד 48 שורות 12-13), ועל-כן מדובר בעד מגמתי אשר יש לייחס לעדותו משקל ראייתי נמוך.

אולם, מעבר לכך, ובניגוד גמור לטענת התובעת, כי קיים הסכם מסגרת לפיו היא תהה זכאית לדמי תיווך בשיעור של 2/3, הרי שעו"ד רונן העיד, כי כל עסקה נדונה לגופה (ראו: פרוטוקול מיום 24.4.13 עמוד 52 שורות 8-13) - עדות העולה בקנה אחד עם גרסת הנתבעים.

לא זו אף זו, התובעת אף העידה בעניין חלוקה שונה מזו שהיא טוענת בכתב תביעתה:

"ת. אני טוענת שמכיוון שביקשתי שעמלת התיווך תעמוד

על שלושה אחוז משווי העסקה כפי שהיה נהוג לגבות בזמנו,

וזה בדיוק מה שעשינו בכל העסקאות המשותפות האחרות,

גבינו שכר טרחה שבין שלושה לחמישה אחוז, כך ביקשתי

שתיראה העסקה הזאת".

(ראו: פרוטוקול מיום 20.6.12 בעמוד 33 שורות 10-13).

כמו-כן, עו"ד רונן העיד, כי "בעסקאות הקודמות דמי התיווך היו בין שלושה לחמישה אחוז" (ראו: פרוטוקול מיום 24.4.13 עמוד 49 שורות 17-18), וזאת בניגוד לטענתה, כי סוכם דמי תיווך בשיעור של 2/3 ו-1/3.

זאת ועוד, התובעת מייחסת את עילת תביעתה כנגד כל הנתבעים, דהיינו, כי הסיכום בעל-פה לשיתוף פעולה אשר מזכה אותה לכאורה בדמי תיווך, סוכם מול הנתבעים 1-3, אולם מעיון בחילופי המכתבים אשר מצרפת התובעת לתצהיריה עולה, כי התכתבויות היו מול הנתבע 1, ללא כל התייחסות לנתבעים 2 ו-3.

מעיון בעדותו של עו"ד רונן – עד מטעם התובעת עלה, כי מי שניהל את העסקאות מול התובעת הם דווקא הנתבעים 2 ו-3:

"ש. אתה אומר שבעצם בסעיף 9, שכל הנתבעים ידעו את

העובדות הצריכות בעניין לרבות כל הסיכויים או התחייבויות

כלפי התובעת. כל הנתבעים, זה הנתבעים 1,3,2. כולם ידעו מהן

ההתחייבויות כלפי התובעת. זה מה שאתה אומר?

ת. כן, זה מה שאני אומר, במיוחד לנתבעים 2 ו-3.

ש. צביקה ניר לא היה אמור לדעת מה ההתחייבות?

ת. אני לא יודע מה הוא אמור לדעת ומה לא. מי שניהל

את העסקאות היו הנתבעים 2 ו-3 הם אלה שקבעו

את הדברים בסופו של דבר, במיוחד התשלומים.

ש. אתה לא יודע אם צביקה ניר ידע כלפי ההתחייבויות ?

ת. אני לא יכול להגיד בצורה ברורה. אני משער שהוא ידע. אני לא יכול לדעת".

(ראו: פרוטוקול מיום 24.4.13 עמוד 49 שורות 21-29).

לעומת זאת, התובעת העידה, כי ההסכם בעל-פה לתשלום עבור דמי תיווך, אשר על בסיסו מושתת עילת תביעתה של התובעת, סוכם מול הנתבע 2 בלבד:

"ש. בתצהירך את לא מציינת עם מי בדיוק סגרת את

אותו הסכם מסגרת לתשלום עמלות?

ת. עם צחי סגל.

ש. כהן יובל לא היה קשור?

ת. לחלוטין לא.

ש. צביקה ?

ת. לא היה קשור".

(ראו: פרוטוקול מיום 20.6.12 בעמוד 35 שורות 24-29).

מן האמור עולה, כי הסתירות המהותיות אשר עולות מגרסתה של התובעת יורדות לשורשו של עניין - הטענה מי מהנתבעים התחייב כלפי התובעת לדמי תיווך, ועל-כן אף מסיבה זו, דין טענתה להידחות.

כמו-כן, התובעת העידה, כי היא קיבלה בפועל דמי תיווך עבור 2 עסקאות (ראו: פרוטוקול מיום 20.6.12 עמוד 38 שורות 8-10), אולם לא צירפה כל מסמך המלמד על טענתה זו. לא זו אף זו, התובעת עצמה העידה, כי התשלום שהועבר לתובעת בגין עסקאות שצלחו, לא נעשה בהתאם לסיכום שטוענת לו התובעת – חלוקת דמי תיווך של 2/3:

"ש. מתוך המסמכים שצורפו לתצהיר, אני מבין שלא

ניתן לראות את אותה חלוקה של התיווך בשני שליש, שליש?

ת. שתי העסקאות שהניבו עמלה, שתיהן נעשו דרך מתווכחת מסוימת

ששמה אסתר דולינאי, והיא התעקשה על דרך תשלום מסוימת

כתנאי לקיום העסקה".

(ראו: פרוטוקול מיום 24.4.13 עמוד 42 שורות 11-14).

זה מקום לציין, כי העובדה שהתובעת לא פנתה לנתבעים בדרישה בכתב במשך כל השנים הללו לקיום ההסכם לכאורה, מעוררת תמיהה רבה בכל הנוגע להתנהלותה, ולהוכחת טענותיה.

לאור האמור לעיל, ובהעדר ראיות מספקות, הראיות שהובאו מטעם התובעת לא תמכו בגרסתה, ולכן התובעת לא עמדה בנטל להוכיח את קיומו של הסכם בעל-פה בינה לבין הנתבעים אשר מזכה אותה בדמי תיווך.

זה המקום להדגיש, כי בחקירתה הנגדית של התובעת עלתה עובדה שנשמעה לראשונה, כי התשלום לכאורה ששולם לה על-ידי הנתבעים בגין עסקאות בעבר שצלחו, לא הועבר לה באופן אישי, אלא לחברה שהייתה בבעלותה.

עוד עלה מחקירתה, כי התובעת אינה מחזיקה כל מסמך מטעם החברה שהייתה בבעלותה אשר יכול היה לתמוך בגרסתה, כי הנתבעים אכן העבירו לתובעת דמי תיווך בהתאם לסיכום ביניהם:

"ש. יש לך אסמכתאות לאותם תשלומים שקיבלת?

ת. לא קיבלתי אותם באופן אישי, אלא דרך חברה שהייתה בבעלותי.

החב' נמכרה לפני 5 שנים.

ש. סך כל יש לך תיעוד מכובד ושיטתי. לגבי התשלומים הזעומים

שקיבלת, האם יש לך איזשהי אסמכתא?

ת. התשובה היא אותה תשובה.

כל מה שקשור בהנהלת חשבונות, מכרנו ביחד עם החברה.

מה שנשאר אצלי זה התכתבויות.

ש. איזה חב' זו הייתה שקיבלה דמי תיווך ?

ת. מרום 2000. היום אני חיה בן מדינות. חלק מזמני

בהונגריה וחלק מזמני בגיאורגיה".

(ראו: פרוטוקול מיום 20.6.12 בעמוד 36 שורות 20-32).

וכן:

"ש. יש לך אסמכתא לכסף שעבר אליך.

את מציעה להעביר את הכסף לחשבון שלך?

ת. ... כל מה שקשור לניירת של העברות כספיות,

הכל היה בתיק של החב', שמכרנו את החב',

מסרנו את כל המסמכים שקשורים להתנהלות הכספים".

(ראו: פרוטוקול מיום 24.4.13 בעמוד 43 שורות 2-5).

יוצא אפוא, כי התובעת שעליה מוטל נטל ההוכחה והשכנוע, לא הציגה מסמכים אלו לפני בית-המשפט אשר יכול שהיה בהם כדי לשפוך אור ולתמוך בגרסתה, בנוגע לטענה לקיומו של הסכם, במסגרתו הועברו לה כספים מטעם הנתבעים בעבר, והימנעות זאת פועלת לחובתה.

אשר על כן, התובעת לא הביאה תשתית ראייתית מספקת וראויה לפני בית-המשפט, להוכחת טענתה, כי סוכם בינה לבין מי מהנתבעים, כי היא תהא זכאית לעמלת תיווך בשיעור של 2/3, לא הוכח על-ידה מי מהנתבעים סיכם עמה הסכם זה, ולא הוכח, כי הועבר לה בפועל תשלום בשיעור זה או אחר בגין העסקאות הקודמות, שלטענתה נחתמו מכוח שיתוף פעולה זה.

משנקבע, כי לא הוכח על-ידי התובעת הסכם בעל-פה לשיתוף פעולה בינה לבין הנתבעים לחלוקת דמי תיווך, הרי שממילא לא הוכח על-ידה, כי היא זכאית לעמלה בגין שיתוף פעולה זה בגין עסקת ראבא, ודי בכך על-מנת לדחות את התביעה.

אולם, למעלה מן הצורך, יובהר, כי אף אם היה מוכח על-ידי התובעת הסכם שיתוף הפעולה עם הנתבעים אשר היה מזכה אותה בדמי תיווך בשיעור של 2/3, הרי שהתובעת לא עמדה בנטל להוכיח, כי היא זכאית לדמי תיווך בגין עסקת ראבא, היא העסקה נשוא הדיון.

התובעת טוענת, כי בפגישה שנערכה עם הנתבע 1 במלון בבודפשט, היא הציעה לו את עסקת ראבא, ולאור ההיכרות רבת השנים עמו, היא לא החתימה אותו ו/או מי מהנתבעים על הסכם התקשרות כלשהו לעניין עסקה זו, וזאת בשל היחסים הקרובים והאמון הרב ששרר ביניהם.

לתמיכה בטענתה זו, הובא עו"ד רונן לעדות מטעמה אשר הצהיר בסעיף 7 לתצהירו, כי התובעת העבירה לנתבעים את עסקת ראבא באופן אישי, וכי הנתבעים הבטיחו לה דמי תיווך שיתקבלו מקבוצת אנגל (ראו: סעיף 9 לתצהיר עו"ד רונן), אולם כשנשאל עו"ד רונן בחקירתו הנגדית, האם היה נוכח בפגישה שהתקיימה בין הנתבע 1 לבין התובעת באותו מלון בבודפשט, עו"ד רונן ענה: "שלא" (ראו: פרוטוקול מיום 24.4.13 עמוד 52 שורות 8-13), וכן העיד כי: "ספציפית לגבי העסקה הזאת מה היה דמי התיווך, אני לא יודע מה סוכם סופית" (ראו: פרוטוקול מיום 24.4.13 עמוד 49 שורות 18-19).

לעניין זה, התובעת אף זימנה לעדות את הגב' סאצי' אשר שימשה כסמנכלי"ת פיתוח עסקי בקבוצת אנגל, ואת מר יעקב אנגל, בעל השליטה דאז בקבוצת אנגל, אף אולם מעיון בעדות של כל אחד מהם עולה, כי אין בהן כדי להועיל לתובעת, נהפוך הוא, עדותם רק מחזקת את גרסת הנתבעים בכל הנוגע לזיקתה של התובעת לעסקת ראבא.

גב' סאצ'י העידה: התובעת לא הפגישה אותם עם חברת רבא (ראו: פרוטוקול מיום 23.5.12 עמוד 8 שורות 18-19), וכן: הנתבע 1 זה שיצר את הקשר עם אנשי ראבה, ויחד עם עו"ד ההונגרי יאקו הביאו את חברת אנגל לעסקה (ראו: פרוטוקול מיום 20.6.12 עמוד 23 שורות 15-17), ובהמשך כשנשאלה על-ידי בית המשפט מה התובעת עשתה ומה החלק שלה בעניין? גב' סאצ'י ענתה: "אני לא יודעת מה היא תובעת" (פרוטוקול מיום 20.6.12 עמוד 24 שורה 1).

לא זו אף זו, מעיון בעדותה של גב' סאצ'י עולה, כי אין לה כל ידיעה אישית בנוגע למערכת היחסים שבין התובעת לנתבעים, וכי העובדה שהתובעת עותרת לתשלום דמי תיווך נודע לה לראשונה ממר אביגדור רוזנבאום שהכיר את סמנכ"ל הנכסים של ראבא, מר יוסף סאבו, ולאחר מכן מהתובעת עצמה (ראו: פרוטוקול מיום 20.6.12 עמוד 23 שורות 32-33, עמוד 24 שורות 1-5, 27-29 ובעמוד 25 שורות 20-22, וכן בפרוטוקול מיום 23.5.12 עמוד 8 שורות 16-20, ועמוד 9 שורות 1-4).

מר אנגל העיד, כי כל מה שהוא יודע זה ממה שהתובעת סיפרה לו, שהיא תובעת מהנתבעים חלק מדמי התיווך שהם קיבלו מחברת אנגל (ראו: פרוטוקול מיום 23.5.12 עמוד 19 שורות 19-22), וכשנשאל על חלקה של התובעת בעסקת ראבא העיד: "מבחינתנו, היא לא הייתה מעורבת בעסקה. אני מתאר לעצמי שהיא הפנתה אותם אלינו. אני אומר את זה מתוך המסמכים. זה לא משהו שאני יודע מידיעה אישית. אני יודע שהיא אמרה לי" (ראו: פרוטוקול מיום 20.6.12 עמוד 28 שורות 22-24).

נוכח האמור לעיל עולה המסקנה, כי הגב' סאצ'י ומר אנגל לא היו עדים לשיחה שנערכה בין התובעת לבין הנתבע 1 אשר לכאורה הוצעה לו עסקת ראבא על-ידי התובעת, ואין להם כל ידיעה אישית בעניין, ועל-כן עדותם הינה בבחינת עדות שמועה. כמו-כן, גם גב' סאצ'י וגם מר אנגל העידו לפני בית-המשפט, כי לתובעת לא הייתה כל נגיעה לעסקת ראבא, ועל-כן אין בעדותם כדי לתמוך בגרסת התובעת.

עד נוסף מטעם התובעת הינו מר בסר, אשר לטענתה היה עד לשיחה שנערכה בינה לבין הנתבע 2, אשר בשיחה זו הודה הנתבע 2 לכאורה בדבר זכאותה לדמי תיווך בשיעור של 2/3. התובעת אף צירפה תמליל של שיחה זו כנספח יא' לתצהירה, ממנו עולה, כי התובעת אמרה לנתבע 2, כי סוכם עמלה בשיעור של 2/3 – 1/3, אולם בכל מקרה היא כבר הסכימה לחצי, והנתבע 2 השיב לה: "טוב אני אדאג לך. ב-7 למאי ניפגש יחד עם צביקה ונסגור לפה או לשם" (ראו: נספח יא' לתצהיר התובעת עמוד 7 שורות 1-7).

זה המקום לציין, כי מטעם התובעת הוגשו 2 תמלילים שהם לכאורה זהים, נספח יא' לתצהיר התובעת ומוצג ת/3, אולם לפני בית-המשפט התברר, כי נספח יא' אינו זהה למוצג ת/3 בכל הנוגע לזהות הדוברים, שכן מעיון בתמליל השיחה המסומן כנספח יא' לתצהיר התובעת, לא מצוינים שמות הדוברים, אלא נרשם ציטוט מפי "גבר", בעוד במוצג ת/3 נרשם הציטוט מפי "אבי" ו"צחי".

לפיכך, ביום 9.7.14 מוצג ת/3 נמחק מהתיק, אולם החלטה זו, לא מנעה מהתובעת ליחס בסיכומיה זהות לדוברים בנספח יא' לתצהירה ולטעון, כי הנתבע 2 השיב לטענות התובעת, כי: "ידאג לה". ראשית, לא ניתן לייחס זהות לדוברים לעניין נשוא הדיון, ולא ברור מי אמר מה. שנית, מעיון בעדותו של מר בסר עולה, כי הוא עצמו לא ידע להבחין מי הוא אותו "גבר" שמשוחח:

"ת. בתמליל נספח יא' לתצהיר התובעת, זו שיחה שהקלטתי.

היינו שלושה. אני התובעת ועו"ד צחי סגל. שכתוב גבר,

זה יכול להיות או אני או עו"ד סגל".

(ראו: פרוטוקול מיום 29.5.13 עמוד 60 שורות 4-6).

מכאן, לא ניתן להסתמך על התמליל המצורף כנספח יא' לתצהיר התובעת, לא ברור מיהו הגבר שדיבר, ולא ברור האם זה נתבע 2 או מר בסר.

לא זו אף זו, אף אם נייחס את שמות הדוברים כשיטת התובעת, הרי שאף טענה זו אינה יכולה לעמוד לה. מעיון בתמליל עולה, כי לא נמצאה כל הוראה או אמירה מפורשת על-ידי הנתבע 2 לסיכום לכאורה, כי התובעת תהה זכאית לדמי תיווך בשיעור של 2/3, נהפוך הוא, על-פי התמליל נאמר: "קודם כל אף אחד לא אמר שמגיע לך שקל" (ראו: עמוד 5 שורה 25 לתמליל).

לעניין זה, אף מר בסר העיד, כי הוא לא שמע את נתבע 2 אומר, כי התובעת זכאית לדמי תיווך בשיעור של 2/3:

"ש. האם יהיה נכון לומר שלא שמעת את צחי

מאשר שמגיע לה בעצם שכר טרחה על המתווה של שני שליש, שליש?

ת. בפועל, לא שמעתי את זה...".

(ראו: פרוטוקול מיום 29.5.13 עמוד 29 שורות 25-27).

וכן:

"ש. את המונח הזה שמשתמשים בו של שני שליש, שליש,

לא שמעת את סגל אומר?

ת. את סגל לא. התובעת אמרה את זה, ואף אחד לא שלל את זה".

(ראו: פרוטוקול מיום 29.5.13 עמוד 60 שורות 15-16).

ובהמשך:

"ש. מחזיר אותך לסעיף 4 לתצהיר, שאתה אומר

הם דיברו אודות הסיכום ביניהם... מצטט.. אלה אמירות

שהתובעת אמרה, לא שמעת באותן שיחות שעו"ד סגל אומר

החלוקה בינינו זה שני שליש, שליש. לא שמעת ממנו?

ת. לא".

(ראו: פרוטוקול מיום 29.5.13 עמוד 60 שורות 19-22).

נוסף על כך, הביטוי "ידאג לה" הינו כללי ובלתי מפורט, ולא ניתן להקים ממנו עילת תביעה, ואין לראות בו הודאה או הסכמה להסכם שטוענת התובעת.

למותר לציין, כי מר בסר אף לא היה עד לפגישה שנערכה בין התובעת לנתבע 1 בבית המלון בבודפשט, ועל-כן ולאור האמור לעיל, אין בעדותו של מר בסר והתמליל שצורף כנספח יא' כדי לתמוך בגרסתה של התובעת.

טענה נוספת שהעלתה התובעת בסיכומיה היא, כי השכר ששולם לנתבעים על-ידי קבוצת אנגל אינו שכר טרחה משפטי כטענת הנתבעים, אלא דמי תיווך. לטענתה, הנתבעים לא ביצעו עבודה משפטית עבור קבוצת אנגל, וניסיונם לטעון זאת, הוא על-מנת שהנתבעים יפטרו עצמם מתשלום חלקה של התובעת בעמלת התיווך, כפי שסוכם ביניהם. אין ממש בטענה זו.

ראשית, ביום 4.6.12 בתיק 1192-09 אשר נדון בבית-המשפט המחוזי בת"א, בפני כב' הש' יהודית שבח ניתן להסכם גישור בין הנתבעים 1-3 ומר אנגל וקבוצתו, תוקף של פסק-דין, הקובע, כי הסכומים שהעבירה קבוצת אנגל לנתבעים הינם עבור שכר טרחה משפטי בגין עסקת ראבא. הואיל ופסק-דין זה הינו חלוט, הרי שאין על פסק-דין זה כל עוררין, ועל-כן אין להידרש לטענה זו.

אולם למעלה מן הצורך ייאמר, כי אף לולא פסק-דין זה, טענה זו של התובעת לא הוכחה על-ידה, ודינה להידחות.

התובעת טוענת, כי מעיון בהסכם העמלות שנחתם על-ידי מר אנגל והופנה ביום 19.2.02 לנתבע 1 (ראו: נספח י' לתצהיר התובעת), צוין, כי הנתבע 1 יקבל מקבוצת אנגל סכום של 300,000 דולר בגין דמי תיווך והעבודה המשפטית תסוכם בנפרד. כמו-כן, מעיון בנספח 30 לתצהיר הנתבע 1 עונה למר אנגל, כי הוא מבקש להעביר לו סכום של 100,000 דולר כפי שסוכם ביניהם ביום 19.2.02.

עוד טוענת התובעת, כי בפועל לא נחתם הסכם ביחס לעבודה משפטית, ואף העדים מטעמה, מר אנגל וגב' סאצ'י העידו, לפני בית-המשפט, כי הנתבע 1 לא ביצע עבודה משפטית בעסקת ראבא (ראו: פרוטוקול מיום 23.5.12 עמוד 13 שורות 9-10, שורה 16, עמוד 17 שורות 6-7, עמוד 21 שורה 3, פרוטוקול מיום 20.6.12 עמוד 26 שורות 11-15, וכן, עמוד 30 שורות 30-32), וכן העד הנוסף מטעמה, עו"ד רונן העיד: "אני בטוח שצביקה לא נתן שירותים משפטיים בחו"ל" (ראו: פרוטוקול מיום 24.4.2013 עמוד 51 שורה 5).

למרות הנטען לעיל, ומעיון בחומר הראיות בתיק ומעדויות מטעם התובעת דווקא עולה, כי הנתבע 1 ביצע עבודה משפטית עבור קבוצת אנגל. ראשית, מסמך ההתקשרות מיום 30.7.01 (ראו: נספח 4 לתצהיר הנתבע 1), אשר הוא מסמך ההתקשרות בין הנתבעים לקבוצת אנגל, שמר אנגל אישר בכתב ידו (ראו: פרוטוקול מיום 20.6.12 עמוד 27 שורות 24-25).

במסמך ההתקשרות נקבע באופן מפורש, כי הליווי המשפטי של הפרויקט יתבצע באמצעות משרדם של הנתבעים, והם יהיו זכאים לשכ"ט בשיעור של 2%-4% מערך הפרויקט, בנוסף להוצאות שכר טרחה של עו"ד מקומי, ולעניין זה, מר אנגל העיד: "כנראה לקחנו בחשבון שייתכן והוא יצטרך לעשות עבודה משפטית" (ראו: פרוטוקול מיום 20.6.12 עמוד 28 שורות 7-9).

כמו-כן, העיד עו"ד ההונגרי, עו"ד ג'אקו, לפני בית-המשפט, כי עבד מול הנתבע 1, אשר היה עו"ד המקומי מטעם קבוצת אנגל (ראו: פרוטוקול מיום 25.2.15 עמוד 105 שורות 3-4).

יתרה מכך, הנתבע 1 צירף לתצהירו את בקשת קבוצת אנגל להוצאת דרישת תשלום בגין שכר טרחת עו"ד (ראו: נספח 32 לתצהיר הנתבע 1), ובפועל על-גבי החשבוניות שהוציאו הנתבעים בגין התשלומים נזקף על חשבון יעוץ משפטי (ראו: נספחים 31 (1)-(6) לתצהיר הנתבע 1).

אף עדותם של מר אנגל, גב' סאצ'י ועו"ד רונן לא הועילו להוכחת גרסתה של התובעת בעניין טענה זו. גב' סאצ'י הודתה, כי הנתבע 1 ביצע עבודה משפטית והיה שותף בהכנה של מסמכים משפטיים (ראו: פרוטוקול מיום 23.5.12 עמוד 13 שורות 13-22, וכן עמוד 10 שורות 31-33, וכן עמוד 11 שורה 1).

יתרה מכך, מעיון בעדותה של גב' סאצי עולה, כי מבחינתה חלק מעבודתו של עורך דין היא תיווך, שכן היא העידה, כי "רוב עורכי הדין במדינת ישראל, חלק מהעבודה שלהם זה תיווך" (ראו: פרוטוקול מיום 20.6.12 עמוד 30 שורה 31).

כמו-כן, עו"ד רונן נשאל אם הוא יודע האם הנתבע 1 היה שותף בהכנה של המסמכים המשפטיים בנוגע לעסקת ראבא, הוא ענה: "אני לא ישבתי אצל צביקה ניר במשרד, אני לא יודע מה הוא בדיוק הוא עשה" (ראו: פרוטוקול מיום 24.4.13 עמוד 50 שורות 14-18, וכן שורות 24-26). בהמשך נשאל עו"ד רונן האם הוא מסכים, כי מסמך זיכרון הדברים אשר נכתב על-ידי הנתבע 1 הינו עבודה משפטית והוא ענה: "אם הוא כתב את זה, אז כן. זאת עבודה משפטית" (ראו: פרוטוקול מיום 24.4.13 עמוד 51 שורות 6-9).

לפיכך, אף טענה זו לא הוכחה על-ידי התובעת, הואיל והתובעת לא סיפקה ראיות התומכות בטענה זו, והעדויות מטעמה אינן מועילות לה.

משנקבע לעיל, כי לא הוכח על-ידי התובעת, כי הנתבעים לא ביצעו עבודה משפטית עבור קבוצת אנגל, הרי שבהתאם להסכם הפשרה שניתן לו תוקף של פסק-דין, השכר ששולם לנתבעים על-ידי אנגל הינו שכר טרחה משפטי.

במצב דברים זה, כשנשאלה התובעת בחקירתה הנגדית, האם היא זכאית לחלק משכר טרחה זה ענתה: "בהנחה ששכר הטרחה הושג בגין עבודה משפטית ולא עבודת תיווך. אם אכן נעשית עבודה משפטית, השכר הוא שלהם" (ראו: פרוטוקול מיום 20.6.12 עמוד 40 שורות 1-4). משפט זה, משמיט את הקרקע של התביעה כולה, ודי בכך כדי לשלול את זכאותה של התובעת לדמי תיווך מהנתבעים.

זה המקום לציין, כי התובעת אף מעלה סתירות מהותיות בכל הנוגע לסיכום אופן חלוקת דמי התיווך. מעיון בכתב תביעתה, התובעת טוענת, כי סוכם עם הנתבעים, כי תהא זכאית לדמי תיווך בשיעור של 2/3, וה-1/3 הנותר יוותר לנתבעים (ראו: סעיף 10 לכתב התביעה).

בתצהיר מטעמה, לעומת זאת, התובעת טוענת, כי היא זכאית ל-2/3 מדמי התיווך, אולם ככל שהתובעים יקבלו שכר טרחה משפטי, היא תהה זכאית למלוא הסכום שישולם בגין דמי תיווך (ראו: סעיפים 5 ו-37 לתצהירה). כמו-כן, בסעיפים 26 ו-46 לתצהירה טוענת התובעת, כי היא זכאית לקבל את מלוא הסכומים אשר שולמו בגין דמי תיווך, וכן את הסכומים אשר ישולמו להם בגין שכר טרחה משפטי.

אף מעיון בעדותה של התובעת עולות ממנה מספר גרסאות בעניין זה:

"ת. אני תובעת את כל הסכום ששולם עבור דמי תיווך וכן,

כל סכום אחר שהוגדר בצורה אחרת כדי להימנע מההגדרה

של דמי תיווך. כל מה שהנתבעים קיבלו מגיע לי 200 אלף דולר,

ועוד 200 אלף ₪.

...לי מגיע מתוך 300 אלף דולר, בהנחה שהכל היה משולם בזמן,

ובהנחה שעורכי הדין לא קיבלו שכר טרחה משפטי, מגיע לי שני שליש,

זאת אומרת מ – 300 אלף דולר מקדמה, והשלמת אחוז וחצי על כל

הפרויקט, ממה ששולם לראבה".

(ראו: פרוטוקול מיום 20.6.12 עמוד 31 שורות 24-29).

וכן:

"ש. אם הם לא היו מקבלים כלום בעסקה, לשיטתך, מגיע לך מהם 300 אלף דולר?

ת. נכון. אני דרשתי מהם לחתום על הסכם שונה עם אנגל. ביקשתי לקבע את דמי העמלה כמגזרת משווי העסקה".

(ראו: פרוטוקול מיום 20.6.12 עמוד 32 שורות 10-12).

ולשאלת בית המשפט:

"ש. את דורשת את הסכומים שהם קיבלו?

ת. נכון.

ש. אם הם לא קיבלו כלום, לא היית דורשת כלום?

ת. הייתי דורשת...."

(ראו: פרוטוקול מיום 20.6.12 בעמוד 32 שורות 19-22).

ובהמשך:

"ת. ...על אחת כמה וכמה שהיה מוסכם בינינו שכאשר

משרד סגל גובה שכ"ט עו"ד בארץ, שכר טרחת העו"ד

היא שלו וכל עמלת התיווך שלי... מצטטת... אנו מתחלקים

בשכר טרחה משפטי וגם בתוספת המכירה".

(ראו: פרוטוקול מיום 24.4.13 בעמוד 44 שורות 23-27).

מהאמור לעיל עולה, כי התובעת עצמה לא מצליחה ליתן לפני בית-המשפט גרסה אחת עובדתית אחידה סדורה ואמינה בכל הנוגע לסיכום זכאותה לדמי תיווך בשיעור לו היא טוענת, והדבר עומד בעוכריה של התובעת, ועל-כן לא הורם על-ידה הנטל בעניין זה.

לסיכום, כפי שנקבע, לא הוכח על-ידי התובעת טענתה להסכם בעל-פה עם הנתבעים לזכאות לדמי תיווך בשיעור של 2/3, ואף לא הוכח על-ידה, כי היא זכאית לעמלת תיווך בגין עסקת ראבא, ועל-כן אין מקום להידרש לשאלה האם התובעת הייתה הגורם היעיל בעסקת ראבא.

אולם, למעלה מן הצורך, והואיל וטענה זו הועלתה על-ידי הצדדים בסיכומיהם, והואיל והתובעת דורשת עמלת תיווך (זאת למרות שבכתב תביעתה היא כינתה זאת כעמלת עסקה), אתייחס ואדון בה כמפורט להלן.

יודגש, כי אמנם חוק המתווכים במקרקעין, התשנ"ו – 1996 (להלן: "חוק המתווכים"), אינו חל בתיווך במקרקעין המצויים מחוץ למדינת ישראל, ועל-כן, התובעת אינה נדרשת להחזיק ברישיון ישראלי לעסוק בתיווך מקרקעין או למלא אחר התנאים הקבועים בחוק המתווכים, אולם בהתאם לפסק-דין ת"א 1419-08 Mallorca One Stop Homes S.L נ' א. לוי השקעות ובניין בע"מ (פורסם בנבו), אין בכך כדי לפטור מהצורך לבחון את פעולת התיווך במבחנים מהותיים המנחים את בתי המשפט בישראל.

הפסיקה קבעה שני מבחנים עיקריים לבירור שאלת זכאותו של מתווך לדמי תיווך במקרקעין:

"א) אם נקשר בין המוכר לבין מי שטוען לדמי-התיווך או

בין הקונה לבין המתווך או בין שלושתם, הסכם ממנו משתמע,

במפורש או מכללא, כי מתבקשת פעולת תיווך.

ב) אם פעולתו של המתווך היתה הגורם היעיל אשר הביא

להתקשרותם של הצדדים לעסקה, בה תיווך המתווך"

(ראו: ע"א 2144/91 מוסקוביץ נ' ביר, כמנהלת עזבון

המנוח טוביה ביר ז"ל, פ"ד מח(3) 116, עמודים 122-123 (1994)).

כמו-כן, בעניין מוסקוביץ הוצגה רשימה לא סגורה של שיקולים אשר עשויים להשפיע על ההכרעה בדבר זהותו של הגורם היעיל: א. מידת הדמיון בין ההצעה המקורית שבה היה מעורב המתווך לבין החוזה הסופי, כגון – נושא הנכס; ב. הקרבה בין תנאי התשלום ושיעוריו בהצעה המקורית לבין הגיבוש הסופי של החוזה; ג. חלוף הזמן בין ההצעה המקורית עד סיום העסקה; ד. מידת האינטנסיביות של פעולות המתווך – היקף מגעים, פגישותיו ושיחותיו עם הצדדים; ה. קיומו של גורם נוסף, אשר סייע לצדדים בהשגת החוזה, ומידת התערבותו של אותו גורם נוסף; ו. תשלום דמי תיווך על-ידי הצד השני (המוכר או הקונה) ושיעורם; ז. זהות הצדדים המנהלים את המשא ומתן כמצביעה על שמירת הזיקה הסיבתית; ח. הסתמכות הצדדים על-ידיעה קודמת של מהלכי המשא ומתן ופעולה שאינה אלא הרמת החבל, מקום בו הושאר, כדי ליצור המשכיות באותו מהלך (ראו: עניין מוסקוביץ, עמודים 123-124).

במקרה דנן, התובעת טוענת, כי העובדה שהעבירה את פרטי העסקה לנתבע 1 ואת מספר הטלפון של מנהל הנכסים של חברת ראבא, מר סאבו, נתון זה לבדו יוצר לנתבעים את החובה לשלם לה את עמלת התיווך, ועל-כן די בכך על-מנת שתהווה הגורם היעיל לעסקת ראבא.

כמו-כן, טוענת התובעת, כי היא עשתה את כל הדרוש על-מנת שתירקם העסקה: נפגשה עם מר סאבו ומר רוזנבאום, לאחר מכן נפגשה עם הנתבע 1 והציעה לו עסקה זו, ומסרה לו את פרטיו של מר סאבו באמצעות מר רוזנבאום, נסעה למקום על-מנת להתרשם, ולאחר מכן, נפגשה עם האדריכל ועם האחראית על התכנון של הקרקע (ראו: פרוטוקול מיום 20.6.12 עמוד 39 שורות 11-23).

נשאלת השאלה האם העובדה, כי התובעת מסרה את מספר הטלפון של איש הקשר מטעם חברת ראבא, ופעולותיה שתוארו לעיל, מעידות על תרומתה לקידום העסקה כך שהיא הגורם היעיל שהביא להתקשרות החוזית בין הצדדים.

על-פי המבחן הראשון, וכפי שנקבע לעיל, לא הוכח על-ידי התובעת, כי נקשר הסכם אשר ממנו משתמע במפורש או במכללא, כי מתבקשת פעולת תיווך, אולם למעלה מכך, אף לא הוכח על-ידי התובעת, כי פעלה כמתווכת בעסקת ראבא, וכי היא הגורם היעיל אשר הביא להתקשרותם של הצדדים לעסקה.

אמנם, העובדה שמסרה את מספר הטלפון של נציג ראבא אינה מוכחשת על-ידי הנתבע, אולם כל שיש לראות בכך הוא יצירת קשר ראשוני בלבד, אין זה מספק על-מנת להכריע, כי היא הגורם היעיל בביצוע העסקה, שכן מידת האינטנסיביות של פעולת המתווך הינה אחד הפרמטרים המרכזיים בקביעת "הגורם היעיל" (ראו: ע"א 2144/91 הנרי מוסקוביץ ואח' נ' עו"ד אברהם מכלביץ, פ"ד מח(3), 116, עמ' 124-125).

כמו-כן, מהפעולות שהתובעת תיארה בחקירתה אין כדי להראות, כי היא קידמה את עסקת ראבא. לפעולות אלו אין אזכור בתצהיר ובכתב התביעה. למעלה מכך, התובעת נמנעה מלזמן עדים כגון מר סאבו - מדובר בעד מרכזי ונדרש בתיק זה, ויתכן שהיה יכול לתמוך בגרסת התובעת, ואף להוסיף נתונים עובדתיים בעניין המחלוקת העיקרית בין הצדדים, והימנעות מהבאת עד פועלת לחובתה.

ראוי לציין, כי אמנם, ביום 22.4.13 התובעת ביקשה לזמן את מר רוזנבאום לעדות כעד מטעמה, אולם בהתאם להחלטה מיום 28.5.13 נדחתה בקשתה ,הואיל ולא היה ברור אלו ניסיונות נעשו על-מנת לאתר את העד בשלב הכנת התצהירים, בעוד שהבקשה הוגשה לאחר שהוגשו תצהירי עדות ראשית מטעם הנתבעים ובעיצומה של שמיעת ההוכחות.

אולם למעלה מכך ייאמר, כי אף לו הייתה התובעת מביאה לעדות את מר רוזנבאום, עדותו לא הייתה מועילה, שכן כפי שנקבע, לא הוכח קיומו של הסכם, והתובעת לא היוותה הגורם היעיל בקשירת העסקה.

לא זו אף זו, התובעת טענה בכתב תביעתה ובתצהירה, כי היא שימשה כמתווכת של חברת ראבא, והנתבעים שימשו כמתווכים של קבוצת אנגל (ראו סעיף 44 לתצהיר התובעת), אולם מעיון בחקירתה הנגדית עלה, כי לטענתה הנתבעים הם הלקוח שלה, היא הביאה להם את עסקה, והם הגיעו בתור לקוחות (ראו: פרוטוקול מיום 20.6.12 בעמוד 33 שורות 30-31 ובעמוד 34 שורות 1-2).

בהמשך העידה התובעת, כי: "העסקה המקורית הייתה שאני לאורך כל הדרך, לאורך כל העסקאות שעשיתי עם משרד סגל, הייתה שאני מביאה להם עסקאות והם הלקוחות" (ראו: פרוטוקול מיום 20.6.12 בעמוד 34 שורות 25-26). כשנשאלה מיהו הלקוח שלה ענתה: "מבחינתי, זה מי שמסרתי לו את העסקה. הצגתי את זה בפני צביקה. את הקשר עשה צחי סגל, מבחינתי תקרא לזה, צחי, צביקה, כהן, הם מבחינתי הלקוחות..." (ראו: פרוטוקול מיום 20.6.12 עמוד 38 שורות 14-24).

כפי שהובא לעיל, גם העד מר אנגל וגם גב' סאצ'י העידו, כי התובעת לא הפגישה את קבוצת אנגל עם ראבא, ועל-כן, במקרה דנן, המשא ומתן התקיים בין חברת ראבה לבין קבוצת אנגל.

אף אין כל דמיון בין ההצעה המקורית בה הייתה מעורבת לכאורה התובעת ובין ההסכם הסופי שבוצע בפועל, שכן הצדדים חתמו על הסכם קומבינציה (ראו: ס' 3.15 לתצהירו של הנתבע 1), בעוד התובעת טוענת, כי חברת ראבא הייתה מעוניינת לטענתה לבצע עסקת מניות בה יוזרם הון על-ידי שותף אסטרטגי, לרכישת הקרקע בלבד.

יתרה מזו, מר אנגל, עד מטעמה של התובעת העיד מי הגורם שיצר את הקשר בעסקת ראבא: "הם יודעים שצביקה מקשר, הוא יצר קשר עם אנשי ראבה, והם ידעו טוב מאוד שהעו"ד ההונגרי וצביקה, הם הביאו אותנו לעסקה" (ראו: פרוטוקול מיום 20.6.12 עמוד 23 שורות 15-17), ודי בכך על-מנת לשלול באופן מוחלט את היותה של התובעת גורם יעיל בביצוע עסקת ראבא.

לאור האמור לעיל, לא הוכח על-ידי התובעת, כי היא זכאית לדמי תיווך בעסקת ראבא, ולא הוכח על ידה, כי הייתה הגורם היעיל אשר הביא לביצועה של העסקה.

סוף דבר

12. אשר על כן, לאור כל הנימוקים לעיל, התביעה נדחית בזה.

התובעת תשלם לכל אחד מהנתבעים הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך כולל של 20,000 ₪ (כולל מע"מ), ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.

המזכירות תשלח עותק פסק-הדין לצדדים.

המזכירות תבצע סגירת תיק.

ניתן היום, י"ט טבת תשע"ו, 31 דצמבר 2015, בהעדר הצדדים.