בפני בקשה להורות על ביטול העיקול הזמני שהוטל ביום 10.7.14, על כספים שהופקדו בקופת בית המשפט, כמפורט בבקשה.

לטענת המשיבים, העיקול הוטל על בסיס טענות לא נכונות של המבקשות, שהוצגו תוך הסתרת חלקים עיקריים מבית המשפט. המשיבים גורסים כי טענות המבקשות לעניין המצב הפיננסי של המשיבים הן הטעיה, וכי המשיבים יכולים לערוב לסכום שעוקל, גם ללא העיקול. לטענת המשיב 2 הטענות הן משחקי לשון אשר הוא יוכיח את חוסר אמיתותן, וכי הוא עובר עינוי של יום ולילה בשל ההליכים בתובענה זו.

המשיבים טענו מנגד כי בקשת המשיבים סותרת גרסאות שהוצגו בשלבים מוקדמים יותר של הליך זה ובהליכים קודמים, וכי למעשה הודו המשיבים שאין להם מימון לתשלום אם יידרשו לעשות כן. לטענת המבקשים, המשיבה 1 הינה חברה זרה ללא נכסים בארץ, אשר לא ניתן יהיה לגבות ממנה פסק דין שיינתן כנגדה, ככל שיינתן כזה. ב"כ המבקשים הרחיב באשר לסיכויי התביעה והפנה את בית המשפט לעובדה כי הצדדים כבר הגישו סיכומיהם בתיק העיקרי וכי הצדדים ממתינים עתה למתן פסק דינו של בית המשפט (כבוד השופטת טויסטר ישראלי).

שבתי ובחנתי את טענות הצדדים, כמו גם את נימוקי הבקשה למתן צו עיקול זמני ואת ההחלטה שניתנה. לאחר ששקלתי את הנזק שייגרם למבקשים אם יבוטל צו העיקול הזמני לעומת הנזק שייגרם למשיבים אם יישאר על כנו, אם הבקשה למתן צו עיקול זמני הוגשה בתום לב ואם מתן הצו צודק וראוי בנסיבות העניין ואינו פוגע במידה העולה על הנדרש;

ולאחר ששוכנעתי, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה בקיומה של עילת התובענה, כי אי מתן צו העיקול הזמני עלול להכביד, לכאורה, על ביצוע פסה"ד;

שוכנעתי כי בעת הזו ובשלב הדיוני בו מצוי התיק, אין הצדקה לשנות מן ההחלטה ולהורות על ביטול העיקול הזמני שהוטל.

משכך, אני מורה כי צו העיקול מיום 10.7.14 יוותר על כנו.

בשלב זה, לא מצאתי ליתן צו להוצאות ואלו ייבחנו על ידי בית המשפט במסגרת פסק הדין שיינתן.

ניתנה היום, כ"ד כסלו תשע"ה, 16 דצמבר 2014, בהעדר הצדדים.