<#2#>

נוכחים:

ב"כ המאשימה עו"ד איציק חנוך
הנאשם ובא כוח נאשמים עו"ד עמנואל מ הדנה ועו"ד חנן רובינשטיין

מתורגמן בית המשפט לשפה האמהרית

פרוטוקול

ב"כ המאשימה: העד קסהון לא התייצב לדיון. אמו שנמצאת כאן אומרת שאין לו כסף להגיע מהפנימייה. העד יודע על מועד הדיון מבקש דחייה נוספת.

העד הוסף כעד תביעה רק ב 1.7 זה דיון ראשון שהוא היה אמור להתייצב אליו. הוא זומן להיום כדין. אבקש מועד נוסף, מאחר ולעד יש בעיות כלכליות ולא יכול להתייצב היום כך מסתבר, אבקש מועד נוסף על מנת לדאוג שיתייצב.

ב"כ הנאשם: אנחנו מבקשים לקיים את הדיון ולעבור לעדות הנאשם שכן מראש העד הזה לא הוכלל בכתב האישום. המדינה הודיעה בדיון הקודם שברצונה שהוא יהיה עד תביעה ולא התנגדנו. הדיון של היום היה ידוע לו ואמו שנמצאת כאן אומרת את זה. להגיע מפנימייה מירושלים לבית שמש זה להערכתי פחות מ 20 ₪. העבירות מלפני 8 שנים.

<#3#>

החלטה

מדובר בתיק המתנהל כבר משנת 2007 בגין עבירות משנת 2006.

בישיבת יום 22.4.13 קבעתי התיק לשמיעת הוכחות ביום 1.7.13 ורק אז נזכרה המאשימה לבקש כתב אישום ולהוסיף את העד קסהון.

לפנים משורת הדין, נעתרתי לבקשה, חרף העובדה שהיה בכך כדי לסרבל ההליכים ולהאריך שמיעת התיק.

בנסיבות אלו היה על המאשימה לעשות מאמץ רציני יותר לדאוג להתייצבות העד.

לא ראיתי לדחות את התיק פעם נוספת לשם שמיעת העד.

<#4#>

ניתנה והודעה היום כ"ב כסלו תשע"ד, 25/11/2013 במעמד הנוכחים.

ב"כ המאשימה: נאלץ להכריז אלו עדיי.

ב"כ הנאשם: הנאשם לאחר שהוסברו לו זכויותיו מבקש להעיד.

הנאשם לאחר שהוזהר כדין והתחייב:

חקירה ראשית

ש.ת. התגרשתי מאשתי לפני 4 שנים.

ש. אני מתייחס לאישום הראשון. האירוע מ 2006, בנוגע לפלאפון הנייד של גרושתך, נטען שנכנסת לחדר שלה, שברת לה את המחשב ואמרת לה שלא אכפת לך להרוג אותה ודחפת אותה בחזה. שמעת את העדות של אשתך ואתה מבין מה כתוב בכתב האישום. תספר אתה מה עשית ומה לא.

ת. היא מנסה להאשים אותי בהרבה דברים. מדינת ישראל זה מדינת חוק אני מתרחק מהדברים האלה. במה שהיא מחזיקה היא תוקפת אותי. היא רוצה להוציא אותי מהבית. כל המשפחה שלה נמצאים באזור ואומרים לה להוציא אותי מהבית.

ש. מה קרה באותו יום עם הטלפון?

ת. שהיא מקללת אותי אני יוצא החוצה והיא החזיקה את הטלפון וזרקה אותו אני יצאתי ואני לא יודע מה קרה לטלפון.

ש. הבן שלך העיד כאן, איך אתה מתייחס לעדות שלו?

ת. אני לא שמעתי אותו מעיד הם מאיימים עליו שיעיד. הוא מפחד מהם אז הוא משקר.

ש. לגבי פרט האישום השני נאמר שב 9.8.07 בבית אמרת לגרושתך "אני אהרוג אותך זה יקח לי שניה להרוג אותך, בשבילי את כמו חפץ"?

ת. לא. לא אמרתי.

ש. האישום השלישי נאמר שב 19.1.08 היא אמרה שהגעת הביתה ואמרת לה "זונה איפה היית עד עכשיו" חנקת אותה וקרעת לה את השרשרת שהייתה על הצוואר וגם נפל עגיל מהאוזן. מה אתה אומר על זה?

ת. אני לא נגעתי בה. אני מפחד מהחוק אז אני בורח.

ש. באישום הרביעי נאמר שבשנת 2006 בלילה תפסת למתלוננת בשרשרת משכת את האישה למיטה שהיא אמרה לך שהיא לא רוצה שתהיה במיטה אתה חנקת אותה ואז אמרתי לה "היום אני מת גם את מתה והילדים לרווחה".

ת. לא. לא אמרתי דבר כזה.

ש. מי יזם את הגירושים ביניכם?

ת. היא. אני לבד אבל רציתי לגדל את הילדים. אני לא עובד בגלל שהיא הוציאה אותי מהבית אני הולך לבתים של המשפחה שלי. אין לי מקום ובגלל זה עזבתי את העבודה.

ש. באחד האירועים השוטר העיד שראה טיפות דם על הריצפה ואתה הראית לו את האצבע שלך שאשתך נשכה אותך.

ת. היא החזיקה אותי, ונשכה אותי (מראה את הסימנים). היא רצתה שארביץ לה כדי שאכנס לבית הסוהר.

ש. כל מה שכתוב בכתב האישום ומה שהאישה אומרת זה שקרים?

ת. שום דבר לא עשיתי. הילד שהגיע העיד כי הוא מפחד. הוא העיד שהוא היה בן 9.

ש. האישה התלוננה על אונס. לא נפתח נגדך כתב אישום נכון?

ת. נכון. היא אמרה שאנסתי אותה בכוח ולא אנסתי אותה. אני לא הולך בכוח לחדר שלה.

ש. המתלוננת העידה כאן שהיא התלוננה נגדך גם באשקלון וכל התיקים נסגרו?

ת. היא התחילה באדיס אבבה להתלונן עליי.

חקירה נגדית

ש. זה נכון שהיו הרבה אירועים שהיא הייתה דוחפת אותך ואתה אותה?

ת. אין לי מקום ללכת היא מגיעה אליי אז אני יוצא מהבית ובורח לה. אני לא אוהב לקלל ולתקוף את האישה.

ש. הבן שלך אמר שהרבה פעמים הייתם דוחפים אחד את השני זה נכון?

ת. הוא רואה שהיא מחזיקה אותי ושאני יוצא בורח החוצה. אני לא דחפתי אותה אני רק יוצא מהבית.

ש. הבן שלך גם אמר שאתה נפצעת מזה שזרקת את הטלפון ואז אמרת לשוטר שהיא נשכה אותך. מה אתה אומר על זה?

ת. לא החזקתי את הטלפון באותו יום. היא נשכה לי את היד. הכניסה את היד שלי לפה שלה ונשכה.

ש. איך נשבר הטלפון?

ת. אני לא יודע היא זרקה אותי כי היא ניסתה להחזיק אותי.

ש. חוזר על השאלה.

ת. ראיתי אותו נופל. איך הוא נשבר לא הסתכלתי.

ש. איך הוא נפל?

ת. ראיתי שנופלת הטלפון. שהיא זורקת את הטלפון. אני לא לקחתי את הטלפון שלה.

ש. היה אירוע ב 19.1.08. אתה זוכר שמשכת לה שרשרת מהצוואר והיא נקרעה?

ת. לא. אני לא יודע כלום לגבי השרשרת.

ש. כל מה שאמרה המתלוננת פה בבית המשפט והסניגור עבר איתך אירוע אירוע, כל מה שהיא אמרה פה בבית המשפט הכל שקר?

ת. גם באשקלון וגם בירושלים. היא הגיעה לכל בתי המשפט ובמדינת ישראל יש רק חוק אחד, יום הולכת לבית שמש, יום לירושלים. אני לא נגעתי בה.

ש. גם הבן השני שלך, קסהון, גם הוא אומר שהיית אלים כלפיה. כשהוא אמר את זה הוא היה צעיר למה הוא אמר אם זה לא נכון ?

ת. נתנו לו ייעוץ. הגדול אומרים שהוא יקנו לו טלפון, מחשב אם הוא יעיד נגדי.

ש. מי אומר לו ככה?

ת. אמא שלו והמשפחה שלה וגם אחים שלה וגם אחות שלה.

ש. גם לקסהון אומרים ככה?

ת. לגדול. לקטין לא שמעתי שאמרו ככה אבל גם לא שמעתי אותו מעיד.

ש. שמעת אותם אומרים את זה?

ת. כן הם אומרים.

לשאלות בימ"ש

ש. כשהיה כאן מרשה, הוא אמר שהוא ראה אותך זורק את הטלפון.

ת. אני לא זורק את הטלפון. הילדים שלי מפחדים אז הם מעידים. הם מפחדים מאחים שלה.

ב"כ המאשימה מסכם: אני אבקש להרשיע את הנאשם על סמך עדות המתלוננת כאשר לעדות זו מספר חיזוקים. אחד, עדות מרשה הן בבית משפט והן בהודעתו שהוגשה לבימ"ש שבו הוא מספר על האלימות כלפי אמו ושבירת הטלפון וזריקתו. בנוסף דו"ח הפעולה של בן לולו גבי שמצא את האישה בחוץ ללא נעליים ומפוחדת ויש כאן את האמרה של קורבן אלימות זה נמסר דקות לאחר האירוע. בנוסף, מפנה לעמ' 7 לדיון מיום 11.1.10 המתלוננת הראתה לשוטרת שגבתה את ההודעה ממנה את השרשרת בצבע זהב לבן שקרועה לשלושה חלקים וגם בכך יש חיזוק לדברי המתלוננת. גרסתו של הנאשם היא שהמתלוננת כדי להביא להפללתו גורמת נזקים לרכושה וקורעת לעצמה את השרשרת ואת הטלפון וכו' והדבר לא מסתדר עם ניסיון החיים וההיגיון ועם המצב הנפשי שבה ראה אותה השוטר בן לולו. ולא מסתדר עם עדות בנם של המתלוננת והנאשם אשר אין לו שום סיבה להפליל את אביו ולשקר. התיאוריה שמציג הנאשם אינה מסתדרת עם עדותו של העד אשר עם השנים ובעדותו פה ניסה להמעיט מהאירוע. יחד עם זאת, את העובדה לגבי האירוע הזה האב דחף את המתלוננת ושבר לה את הטלפון הוא אמר. לגבי הפרטים היותר מחמירים ההודעה שלו הוגשה לבית המשפט. בנסיבות אלה אבקש לתת אמון במתלוננת ולהרשיע את הנאשם במיוחס לו.

ב"כ הנאשם מסכם: לגבי הקטין אבקש לא להתייחס לת/5 אבקש שבימ"ש יורה לקחת את העדות בחזרה. אני התנגדתי לעדות הזו, היא לא חוקית כיוון שהוא היה מתחת לגיל 14 ואין שיקול דעת וחייב להיערך ע"י חוקר ילדים. העדות לא נגבתה ע"י חוקר ילדים וסתם תועדה.

יש אפשרות לקבל עדות של קטין שדרושה סיוע גם אם הוא לא מעיד אפילו אם הוא נחקר ע"י חוקר ילדים ותועדה. מה שקרה הוא שהוא בגר לאחר מכן והוא העיד בבימ"ש ועם העדות שלו אני מוכן להתמודד אבל עם ת/5 זאת ראייה בלתי קבילה. מפנה לחוק הגנת ילדים. אם עדות לא נגבית ע"פ חוק היא בלתי קבילה. עדות של קטין על פי פקודת הגנת ילדים חייבת להיעשות בדרך מאוד ברורה גם חשוד וגם קורבן עבירה צריך להיעשות בדרך הקבועה בחוק.

מעדותו של מרשה בבימ"ש עולה שהתביעה פעלה בדרך של אכיפה סלקטיבית שכן עולה בעליל והדבר היה ידוע למשטרה עוד לפני כן שהאישה גם היא תקפה את הנאשם. העד עצמו אומר שאמו דחפה את אביו (מפנה לפרוטוקול מיום 1.7.13 עמ' 19 שורה 21) הבן העיד כאן בבימ"ש שהיו קללות הדדיות שהאישה קיללה אותה והוא אותה. ולשאלתי בעמ' 19 האם לפעמים בקללות הוא היה דוחף אותה והיא דוחפת אותו וזה לא שרק שהוא היה דוחף אותה הוא השיב שאבא דחף את אמא היא הייתה דוחפת אותו. הבן הזה בעדותו אומר שהוא לא זוכר איומים בכלל אלא רק קללות. אם הוא העיד שהאב שבר טלפון עולה שהוא לא חשש להעיד כנגד אביו והוא יכול היה גם לספר על איומים והוא לא מספר על כך בכלל. עמ' 17 שורה 27 "היה קללות איומים אני לא זוכר". כנ"ל בעמ' 19 שורה 15. הוא מאשר שהיו קללות הדדיות בין הצדדים. בעמ' 20 הוא אומר באופן חד משמעי שאביו לא אמר לאמו "אני אהרוג אותך". הוא היה פחות מגיל 14.

לגבי עדות האישה, לגבי האישום הראשון כל מה שאומרת היא שהייתה דחיפה, הבן אמר שהיו דחיפות הדדיות לכן הצדק מזכה לזכאות בעניין הזה מחמת הצדק שיש קללות הדדיות והמשטרה יודעת בוודאות שגם האישה תקפה. אין שום הסבר מניח את הדעת מדוע להאשים את הנאשם ולא את האישה.

לגבי האישום השני – האישה בעדותה בבימ"ש בעמ' 21 יש לזכאות כיון שהמאשימה טוענת שזה היה ביום מסוים והיא אומרת שזה לא היה ביום הזה. מפנה לעמ' 21 משורה 18 עד 32. איך אפשר להתגונן כנגד כתב אישום כאשר היא אומרת שזה לא היה.

לגבי האישום של השרשרת – השרשרת לא הוצגה פה. למרות שהאישה טוענת שהיו סימני חבלה, הוסכם בין הצדדים שבהודעה שלה, מפנה לעמ' 30 שורות 22 – 23 שבסוגריים כתוב "לא נראו סימנים" כלומר היא הפנתה לצוואר אמרה שיש לה כאבים ונאמר שלא נראו סימנים. מעבר לזה מדובר באישה שאינה אמינה זה ברור שבטרם התלונות וזה עולה מהפרוטוקול היא יזמה הליך גירושין שנפתח בתאריך ספיציפי בשלהי 2005, מפנה לעמ' 26 שורה 14 היא מאשרת שהיא הגישה תביעת גירושין ב 28.12.05 והנה זה פלא כל התלונות נוצרו לאחר מכן. לא זו אף זו עולה שהיא נהגה להתלונן עליו במסגרת אשקלון, היא מאשרת שכל התיקים שכל התלונות שלה באשקלון נסגרו המסקנה היא אחת לא בגלל שסוגרים תיקי אלימות במשטרה אלא בגלל שהיא לא אמינה. אי אמינות נובעת מזה שהבן אמר שהיא הייתה דוחפת איתו ובעמ' 29 היא נשאלה על כך ושיקרה אמרתי לה שהילד אמר שהיא דחפה את הנאשם והיא אומרת שזה שקר.

מפנה לעמ' 29 לגבי האישום השלישי והיא לא הביאה תעודה רפואית למרות שאמרה שתביא. השרשרת לא הובאה לכאן ואם היה מוצג כזה היה צריך להביא אותו. לפיכך כל העניינים של האיומים לא הוכחו לאור עדו הבן , זה ברור שהוא יותר ניטרלי מהאמא. הבן מתאר דחיפות הדדיות לפיכך אני סבור שמן הצדק לא לפעול בצורה של אכיפה סלקטיבית. בעניין הפלאפון זה העניין היחיד שיש בו קושי והנאשם מכחיש את זה. אציין שמת/6 שהוגש ע"י התביעה בעמ' השני דוח פעולה של בן לולו. בן לולו עצמו ראה טיפות דם על הריצפה וראה גם על האצבע של הנאשם הוא שאל אותו ממה הדם ואז הוא אמר "אשתי נשכה אותי יחד עם הבן" הגרסה שלכאורה האצבע נפצעה משבירת טלפון זה סתמי. יש פה הוכחה ברורה שהנאשם אומר שאשתו נשכה אותי ויש סימנים בת/6 והמדינה לא נוקטת בשום אמצעי נגד האישה. יכול להיות שהיו דחיפות הדדיות והיא לא סבלה אותו אבל אי אפשר להרשות מצב שבימ"ש נותן לגיטימציה לתביעה שהיא נוקטת בכך רק צד אחד יואשם. אבקש לזכות את הנאשם מכל וכל.

<#5#>

הכרעת דין

בפתח דברי מודיע כי מזכה את הנאשם מהאישומים השני, השלישי והרביעי.

נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו ארבעה אישומים:

על פי האישום הראשון מואשם הנאשם, כי ביום 22.6.06 שבר מכשיר טלפון נייד של המתלוננת, אמר לה שלא אכפת לו להרוג אותה ודחף אותה בחזה עד שבנם הפריד בניהם.

על פי האישום השני ביום 9.8.07 איים הנאשם על המתלוננת כי יהרוג אותה.

על פי האישום השלישי ביום 9.1.08 חנק הנאשם את המתלוננת וקרע שרשרת שהייתה על צווארה.

על פי האישום הרביעי ביום 14.4.06 משך הנאשם שרשרת של המתלוננת שהייתה על צווארה ומשך אותה לעבר המיטה ואז חנק אותה.

הנאשם כפר בכל המיוחס לו. לשיטתו המתלוננת מעלילה עליו בשל סכסוך גירושין בניהם.

מטעם המאשימה העידו המתלוננת ובנו של הנאשם, מרשה. מטעם ההגנה העיד הנאשם.

המתלוננת בעדותה חזרה באופן כללי על האמור באישומים. עדותה הייתה מבולבלת וקשה להבנה תוך שהיא מערבת בין זמנים מקומות ואירועים שונים, באופן שלא מאפשר לדעת האם ביחס לאישומים השני והשלישי מדובר על אירוע אחד או על אירועים שונים. כן עלה, כי המתלוננת התלוננה על אירועים נוספים אשר לגביהם לא הוגשו כתבי אישום, בין היתר טענה בפני כי הנאשם גם אנס אותה.

מדוחות פעולה המתייחסים לגרסת המתלוננת וכן מעדות השוטר אשר גבה את עדותה עלה כי השוטרים נתקלו בקשיי שפה בעת גביית גרסתה.

לאור כל אלה, ובשים לב להתרשמותי הישירה מאופן מתן העדות, אין בידי לומר כי ניתן לקבוע על דברי המתלוננת לבדם ממצאים ברמת הוודאות הנדרשת בפלילים, מקום בו אין תמיכה חיצונית לדבריה.

אני רחוק מלקבוע כי המתלוננת בדתה דברים מליבה, אך בהליך פלילי על המאשימה להוכיח טענותיה מעבר לספק סביר ולדרגת מהימנות זו אין דברי המתלוננת מגיעים.

על פי עדותו של מרשה, ביום 22.2.06 היה ויכוח בין הנאשם והמתלוננת. במהלך הויכוח היו קללות בין השניים והנאשם זרק לעברה של המתלוננת את מכשיר הטלפון אשר נשבר. עוד עלה כי מרשה ראה את הנאשם דוחף את המתלוננת. גם בחקירתו הנגדית אישר מרשה, כי היה עד לכך שהמתלוננת חסמה את דרכו של הנאשם והוא דחף אותה. עם זאת, מרשה העיד כי לא שמע איומים והוסיף כי במספר מקרים ראה את המתלוננת והנאשם דוחפים זה את זה – עניין אשר הוכחש ע"י המתלוננת.

עדותו של מרשה בפני עשתה רושם מהימן ודבריו משתלבים עם דברי המתלוננת. לנוכח זאת הוכח בפני מעבר לספק סביר כי ביום 22.2.06 שבר הנאשם את מכשיר הטלפון של המתלוננת ודחף אותה בעת שחסמה את דרכו.

נתתי דעתי לטענות ב"כ הנאשם בדבר העובדה שת/5 לא נגבה ע"י חוקר ילדים ועל כן לא ניתן לקבלו כראייה.

אכן, על פי סעיף 4 לחוק התיקון דיני ראיות (הגנת ילדים), היה על חוקר ילדים לגבות עדותו של מרשה. עם זאת, אין בחוק הוראה בדבר פסילת הודעה שנגבתה מילד בניגוד להוראות החוק. עם זאת, לא יכול להיות ספק שמשקל הודעה שנגבתה בדרך זו נמוך עד אפסי, שכן חוקר משטרה רגיל אינו מיומן בגביית הודעה מילד. מרשה בעדותו הסביר שבעת שנגבתה הודעתו היה לחוץ וחשש מהסיטואציה. טענה מתקבלת על הדעת בשים לב לסיטואציה בה ילד בן 13 נחקר בתחנת משטרה ומוסר עדות כנגד אביו. לאור זאת לא ראיתי לתת משקל לחלקים בת/5, אותם לא אישר מרשה בעדותו לפני.

תמיכה נוספת לעדות המתלוננת מצאתי בתיאור מצבה הנפשי כעולה מת/ 6.

לאור האמור לעיל, מרשיע הנאשם בהיזק לרכוש ותקיפה כמתואר באישום הראשון.

אציין, כי דברי המתלוננת ביחס לקריעת השרשרת ע"י הנאשם נראו משכנעים, אך אין בידי לקבוע מתי היה האירוע. לכל היותר ניתן היה לייחס לנאשם בשל כך אירוע של היזק לרכוש, אך לא יוחסה לו עבירה זו בשל האישומים השני והשלישי והמאשימה לא ביקשה להרשיעו בעבירה אחרת.

<#6#>

ניתנה והודעה היום כ"ב כסלו תשע"ד, 25/11/2013 במעמד הנוכחים.

ב"כ המאשימה: בנסיבות העניין ולאור העובדה שהנאשמים כבר שנים לא חיים יחדיו יש צורך בהתרעה עתידית בלבד בתיק הזה ואבקש להטיל על הנאשם מאסר על תנאי שעניינו עבירות של אלימות ואיומים.

ב"כ הנאשם: אבקש לבטל את ההרשעה מפנה לע"פ 10709-06-13 שניתן ב 6.10.13 ע"י בית המשפט המחוזי בירושלים ששם הנאשם הורשע בבית משפט קמא בתקיפה שגורמת לחבלה של ממש באיומים על בת זוגו כאשר במהלך ויכוח הוא היכה בפני עד זוב דם... לאור העקרונות בפס"ד ראוי לא להרשיע את הנאשם בעניין הזה ולהסתפק בהתחייבות בלבד. מפנה את תשומת לב בימ"ש בני הזוג גרושים 4 שנים והעבירה נעשתה לפני כבר 8 שנים. אין לנאשם שום ר"פ משום סוג ומין ולכן אני חושב גם לאור העובדות שטענתי קודם לכן לא יעלה על הדעת שבסכסוך בין בני זוג שיש תקיפות הדדיות כנגד אחד לא יוגש כתב אישום ועד עכשיו לא קיבלנו הסבר לכך. ונגד אחר יוגש כתב אישום כאשר מדובר בדחיפה בלבד.

<#7#>

גזר דין

הנאשם הורשע לאחר שמיעת הוכחות בעבירות של היזק לרכוש ותקיפה.

עמדת המאשימה להטלת מאסר מותנה. ב"כ הנאשם מבקש לבטל ההרשעה. בטיעונו שם דגש לחלוף הזמן והעובדה שנגד המתלוננת לא הוגש כל אישום.

מעיון בפרוטוקולים עולה בבירור שחלוף הזמן רובץ כולו לפתחו של הנאשם אשר עשה כל שניתן ולמעלה מכך כדי למסמס את ההליכים. לפיכך לא ראיתי כל סיבה לתת משקל לנתון זה.

הנאשם לא קיבל אחריות למעשיו, ולא נטען בפני כל נזק אשר עלול להיגרם לו כתוצאה מן ההרשעה. לפיכך לא ראיתי כל סיבה לשקול הבקשה לבטלה.

גוזר על הנאשם שלושה חודשי מאסר אותם לא ירצה אלא אם יעבור אחת מן העבירות בהן הורשע או עבירת איומים תוך 3 שנים מהיום.

זכות ערעור כחוק.

<#8#>

ניתנה והודעה היום כ"ב כסלו תשע"ד, 25/11/2013 במעמד הנוכחים.

הוקלד על ידי נעמי שמואל