פסק דין

פתח דבר

בפנינו תביעה בסדר דין מקוצר, שהגישה התובעת נגד הנתבעת לתשלום סך של
461,739 ₪ בגין עבודות חשמל, שביצעה התובעת עבור הנתבעת בפרוייקטים בשוהם ובירושלים. הנתבעת הגישה בקשת רשות להתגונן. בהחלטתו מיום 2.11.10 נתן כב' הרשם רונן שוורץ רשות להתגונן לנתבעת, וקבע, כי התצהיר התומך בבקשת הרשות להתגונן ישמש ככתב הגנה.

טענות התובעת

בהתאם להסכמים, שנחתמו בין הצדדים, הזמינה הנתבעת מהתובעת ביצוע של עבודות חשמל ותקשורת בארבעה פרוייקטים שונים של הנתבעת בשוהם ובירושלים. לשם הבטחת ביצוע העבודות והטיב בפרוייקטים בשוהם, ובהתאם להוראות אותם הסכמים, הנוגעים לפרוייקטים בשוהם, מסרה התובעת לנתבעת ערבות בנקאית אוטונומית בסך 168,000 ₪ (להלן – הערבות הבנקאית). סכום הערבות הבנקאית היה צמוד למדד תשומות הבניה מיום 14.8.01.

בהתאם למוסכם בין הצדדים היה על הנתבעת להשיב לתובעת את הערבות הבנקאית בתום תקופת הבדק האחרונה בשלושת הפרוייקטים הראשונים, דהיינו בתום שנה ממועד מסירת הדירות באותם פרוייקטים. הנתבעת לא השיבה את הערבות הבנקאית במועד למרות השלמת ביצוע כל העבודות על ידי התובעת וביצוע כל עבודות הבדק. תחת זאת מימשה הנתבעת ביום 28.10.04 את הערבות וקיבלה לידיה שלא כדין סך של 194,000 ₪. על הנתבעת להשיב סכום זה לתובעת.

בגין שלושת הפרוייקטים הראשונים בשוהם הנתבעת נותרה חייבת לתובעת סך של 111,302 ₪. סכום זה, כשהוא משוערך למועד הגשת התביעה – 28.2.10 – עומד על סך 154,186 ₪.

בגין ביצוע העבודות בפרוייקט הרביעי בירושלים שילמה הנתבעת לתובעת סך של 34,356 ₪ בלבד. התשלום בוצע ביום 5.12.05. יתרת החוב בגין פרוייקט זה, נכון למועד הגשת התביעה, עומדת על סך 50,292 ₪.

יתרת חובה של הנתבעת לתובעת, נכון ליום הגשת התביעה, עומדת, איפוא, על סך 461,739 ₪. התובעת בתביעתה עתרה לחיוב הנתבעת בתשלום סכום זה.

טענות הנתבעת

המדובר בתביעה, שהוגשה בשיהוי ניכר, כאשר חלקה המשמעותי של התביעה מתבסס על הסכמים, שנחתמו בשנת 2000 ובשנת 2001. חשבון סופי בגין ביצוע העבודות הוצא על ידי התובעת כבר בשנת 2003. למרות זאת הוגשה התביעה רק
ביום 7.6.09.

ההסכם בנוגע לפרוייקט הרביעי נכרת בין הצדדים בחודש יוני 2005, לאחר נטישת שלושת הפרוייקטים הראשונים על ידי התובעת וחילוט הערבות. ההסכם הנוגע לפרוייקט הרביעי נחתם מבלי שהתובעת העלתה טענה כלשהי בנוגע לשלושת הפרוייקטים הראשונים וחילוט הערבות הבנקאית.

בשל השיהוי הרב בהגשת התביעה, דבר שגרם לנתבעת נזק רב, יש לדחות את התביעה.

לגופם של דברים, הנתבעת בנתה בשנים 2000-2002 מספר פרוייקטים בעיר שוהם. התובעת ביצעה עבור הנתבעת עבודות חשמל באותם פרוייקטים. בשנת 2005 ביצעה התובעת עבור הנתבעת עבודות חשמל בפרוייקט שבנתה הנתבעת בירושלים.

במהלך ביצוע העבודות בשוהם היו חילוקי דעות וויכוחים לא מעטים בין הצדדים, כאשר בחלק מהמקרים התובעת סירבה לבצע עבודות, שהנתבעת ביקשה את ביצוען, והנתבעת נאלצה לבצען בעצמה או באמצעות קבלנים אחרים. המדובר בעבודות בהיקף של כ-61,000 ₪ בתוספת מע"מ.

זאת ועוד, עקב ליקויים בעבודות, שביצעה התובעת עבור הנתבעת בשוהם, חוייבה הנתבעת בחודש יוני 2003 לשלם למזמין העבודה, סולל בונה, סך של 26,097 ₪ בתוספת מע"מ.

כמו כן, במהלך ביצוע אותן העבודות הורתה הנתבעת לתובעת בהתאם להוראות סולל בונה שלא לבצע מספר אלמנטים בעבודות, והיקף העבודות הוקטן.

בנסיבות אלו התנגדה הנתבעת לחשבון הסופי, שהעבירה לה התובעת בנוגע לביצוע העבודות בשוהם. הנתבעת דרשה מהתובעת להעביר אליה את הסכום אותו חוייבה הנתבעת לשלם לסולל בונה בשל הליקויים בביצוע עבודות על ידי התובעת.

בנסיבות אלו, לא רק שהנתבעת אינה חבה דבר לתובעת בגין העבודות בשוהם, אלא דווקא התובעת היא זו שחבה כספים לנתבעת. סכום החוב, 26,097 ₪ בתוספת מע"מ, עמד במועד הגשת התביעה על סך של 42,782 ₪. סכום זה יש לקזז מכל סכום אותו תחוייב הנתבעת לשלם לתובעת בגין כל פרוייקט אחר.

ביום 15.6.05 נכרת הסכם בין הצדדים בנוגע לפרוייקט של הנתבעת בירושלים. בהתאם לאותו הסכם היתה אמורה התובעת לבצע עבור הנתבעת "שירותי חשמל".עבור ביצוע מלוא העבודות באותו פרוייקט התחייבה הנתבעת לשלם לתובעת סך של 69,565 ₪ בתוספת מע"מ. ביום 10.10.05 שילמה הנתבעת לתובעת עבור העבודות באותו פרוייקט סך של 54,465 ₪ בתוספת מע"מ. סכום זה הוא לאחר קיזוז בשיעור 9% בגין דמי ניהול, שנעשה בהתאם להוראות סעיף 9 להסכם שבין הצדדים. כמו כן נעשה קיזוז בשיעור 10%, שהוחזקו על ידי הנתבעת לשם הבטחת השלמת ביצוע העבודות בפרוייקט לשביעות רצונה של הנתבעת. גם קיזוז זה נעשה בהתאם להוראות ההסכם.

היות שביצוע העבודות לא הושלם על ידי התובעת, לא העבירה הנתבעת לתובעת את אותם 10%, שנותרו בידי הנתבעת. אותם כספים שולמו על ידי הנתבעת לקבלן חלופי, שאת שירותיו נאלצה הנתבעת לשכור לשם השלמת ביצוע העבודות. פניה זו לקבלן חלופי נעשתה לאחר שמנהל הפרוייקט מטעם התובעת, מר עודד שטיינלאוף, פנה במכתב רשום אל התובעת ביום 30.1.06, והודיעה, כי אם לא תשלים את ביצוע העבודות ותתקן הליקויים, על מנת שניתן יהיה למסור הפרוייקט למזמין, תאלץ הנתבעת לשכור שירותיו של קבלן חלופי על חשבונה של התובעת. מכתב זה לא זכה למענה כלשהו מצידה של התובעת.

חילוט הערבות הבנקאית נועד להשיב לנתבעת כספים שנגרעו ממנה בשל עבודות, שהמשיבה נמנעה מלבצע בתקופת הבדק בפרוייקטים בשוהם. פניותיה של הנתבעת לתובעת לתיקון ליקויים בתקופת הבדק לא נענו על ידי התובעת. התובעת התחמקה בתירוצים שונים מביצוע תיקוני הבדק, אותם היתה חייבת לבצע בהתאם להסכמים שבין הצדדים. מזמין העבודה בשוהם, סולל בונה בע"מ (להלן – סולל בונה), נאלצה לבצע את תיקוני הבק בעצמה, והתובעת נשאה בנטל עלות ביצוע תיקוני הבדק בסך 189,699 ₪.

התובעת פנתה לבית המשפט השלום בפתח תקווה בבקשה לעב חילוט הערבות הבנקאית (בש"א 3604/04). בקשתה זו של התובעת נדחתה בהחלטתה של כב' השופטת מיכל נד"ב מיום 28.11.04, שאף חייבה את התובעת בהוצאות הנתבעת בסך 8,000 ₪ בתוספת מע"מ. סכום זה מעולם לא שולם לנתבעת ע"י התובעת.

דיון והכרעה

כאמור בסעיף 7 לכתב התביעה, התובעת מבססת תביעתה בגין העבודות בשוהם על מסמך מיום 30.11.03, שלו היא קוראת "חשבון סופי", ואותו צירפה כנספח ו לכתב התביעה (להלן – החשבון הסופי).

בסעיף 17.ב. לתנאים הכלליים להסכם עם קבלני משנה (להלן – התנאים הכלליים), נספח א לתצהיר עדותו של אלי אפרימי, מנהל התובעת, נקבע:

"(1) תוך 30 יום לאחר גמר העבודה ומסירתה לשביעות רצונו של המהנדס וסולל בונה ע"פ אישור בכתב יגיש קבלן המשנה לסולל בונה חשבון סופי, כשהוא בדוק ומאושר ע"י המהנדס ...

(2) אם קבלן המשנה לא יגיש לסולל בונה תוך המועד הנ"ל חשבון סופי כאמור תהיה סולל בונה רשאית, אולם לא חייבת, לערוך בעצמה את החשבון הסופי המגיע לקבלן".

עיון בחשבון הסופי מלמד, כי אינו עונה לדרישות סעיף 17.ב.(1) לתנאים הכלליים, כאשר אינו כולל אישור מהנדס כנדרש. אלי אפרימי אישר זאת בעדותו, ואמר, כי החשבון הסופי הוגש ללא אישור מהנדס (עמ' 10 לפרוטוקול, שורה 7). הסבר של ממש לא ניתן על ידי התובעת למחדל זה.

יתירה מכך, למרות שהתביעה, ככל שהיא נוגעת לפרוייקטים בשוהם, מבוססת על אותו חשבון סופי, כפי שנאמר בסעיף 7 לכתב התביעה, ולפיכך הוגשה כתביעה בסדר דין מקוצר, אישר עד התובעת, מר אלי אפרימי, בעדותו בפני ואמר: "כנראה שמה שרשום בכתב התביעה הוא טעות" (עמ' 8 לפרוטוקול, שורה 31), תוך שהוא מתייחס לאמור בסעיף 7 הנ"ל לכתב התביעה. אם אמנם האמור שם הוא טעות, על מה מבוססת התביעה בנוגע לפרוייקטים בשוהם?!

בהעדר חשבון סופי מאושר עפ"י דרישות ההסכם שבין הצדדים, הרי שתביעת התובעת לקיומה של יתרת חוב לא הוכחה, ודין התביעה, ככל שהיא נוגעת ליתרת חוב בגין הפרוייקט בשוהם להידחות.

באשר לחוב הנתבע בגין העבודות בפרוייקט בירושלים, לא מצאתי כי השלמת ביצוע העבודות במלואן הוכחה על ידי התובעת. התובעת לא הציגה בפני כל אסמכתא או אישור להשלמת ביצוע העבודות בירושלים.

העדר קיומה של אסמכתא אושר אף על ידי עדי התובעת בעדותם בפני. העד מר נעם אפרימי אמר בעניין זה (עמ' 7 לפרוטוקול, שורות 2-9):

"ש. אתה מכיר את הטענה של סולל בונה שחב' אפרימי נטשה את האתר ברמת רחל ולא סיימה את העבודות?

ת. לא מכיר.

ש. אתה יודע שחב' אפרימי לא סיימה את העבודות בפרוייקט רמת רחל?

ת. אפרימי לא רק סיימה את העבודות, היא הגישה את הפרוייקט לחב' חשמל לשם קבלת אישור.

ש. יש לך איזשהי אסמכתא לזה שחב' אפרימי סיימה את העבודות שם?

ת. לא".

כך גם אמר העד מר אלי אפרימי (עמ' 15 לפרוטוקול, שורה 31 – עמ' 16, שורה 4):

"ש. בפרוייקט רמת רחל, טוענת הנתבעת שהתובעת לא סיימה את העבודות באתר. אתה מכיר את הטענה הזו?

ת. כן. הטענה לא נכונה.

ש. יש לך אסמכתא שממנה ניתן להבין שהתובע כן סיימה את העבודות באתר?

ת. אין אסמכתא כתובה. יש ביקורת של חב' חשמל על כל העבודות שאני מבצע. אין דו"ח ביקורת".

יתירה מכך, מר אלי אפרימי אף אמר, שיתכן שהעבודות הושלמו על ידי קבלן אחר (עמ' 16 לפרוטוקול, שורות 18-21):

"ש. אם מישהו אחר ביצע עבודות אחרות שקשורה לעבודה שלך?

ת. לא יודע. יכול להגיד לך שיכול להיות שהיו תיקונים בחניון, החומר סופק על ידי הנתבעת והחומר לא היה תקין ואז הביאו מישהו אחר שיתקן להם. לא זוכר מתי ביצעתי את הביקורת".

בדבריו אלו של מר אלי אפרימי יש כדי להוות הודאה של ממש בטענות הנתבעת, כי התובעת לא השלימה את ביצוע העבודות בפרוייקט בירושלים.

מר אלי אפרימי טען בתוקף, כי התובעת השלימה את ביצוע העבודות בירושלים, אך לא ידע להשיב לשאלה, מתי הושלם הביצוע (עמ' 16 לפרוטוקול, שורות 22-27):

"ש. מתי להבנתך הסתיימו העבודות בפרוייקט רמת רחל. איזשהי גירסה?

ת. הפעלתי לו את כל החניון.

ש. מתי?

ת. לא עקבתי וגם אני לא עוקב, לא נתקל בבעיה כזו אף פעם. כל מה שהיה שם, זו עבודה של מעכשיו לעכשיו, היה לחץ של הנתבעת למסור את החניון הזה. הגיעו איתי להסכמה לסיום העבודות ועובדה שלא רציתי לקחת את שאר העבודות".

קשה להבין, הכיצד מתיישבת העמדה הנחרצת, ולפיה הושלמה העבודה, כאשר מנהל העבודות מטעם התובעת אינו יודע מתי הושלם הביצוע.

במצב דברי זה יש לקבוע, כי התובעת לא הוכיחה טענותיה בדבר השלמת ביצוע העבודות בפרוייקט בירושלים, ועל כן דין תביעתה, ככל שהיא נוגעת לאותו פרוייקט להידחות.

ענין נוסף שיש לדון בו הוא תביעת התובעת להשבת סכום הערבות הבנקאית, שחולטה על ידי הנתבעת. בעניין זה טוענת הנתבעת, כי הענין כבר הוכרע בהחלטתה של כב' השופטת נד"ב מיום 28.11.04, הנזכרת לעיל, ואין לשוב ולדון בו. שם נדחתה בקשת התובעת למתן צו מניעה זמני, שיאסור על הנתבעת לחלט את הערבות הבנקאית.

נראה כי דין טענה זו של הנתבעת להידחות, ולו רק מתוך דבריה של כב' השופטת נד"ב, שאמרה מפורשות בהחלטתה הנ"ל, כי אין מדובר בבדיקה של טענות הצדדים ביחס לעסקת היסוד, אלא קביעה ברמה הלכאורית בלבד לצורך הכרעה בבקשה למתן הסעד המני בלבד, וכך נאמר שם (עמ' 8 להחלטה):

"מהעדויות הנ"ל עולה, לכאורה (ההדגשה איננה במקור – נ"ש), כי קמה למשיבה עילה למימוש הערבות, לפי תנאי הערבות – דהיינו אי השלמת ביצוע העבודות כפי שהוגדרו בין הצדדים ואי ביצוע תיקון של ליקויים בעבודות

טענת המבקשת, כי חריג הנסיבות המיוחדות מתקיים בענייננו בשל כך שהעבודות של פתיחת המעברים והעבודות הנוספות שטען להן העד משבנק לא היו צריכות להתבצע ע"י המבקשת דינה להידחות מאחר ובית המשפט בשלב זה אינו נכנס לבחינת עיסקת היסוד לא כל שכן לתוכן המפרטים והתוכניות".

לא דובר שם על בירור עובדתי סופי של כל השאלות השנויות במחלוקת בין הצדדים, אלא בקביעות עובדתיות לכאוריות בלבד, לצורך הכרעה בבקשה למתן סעד זמני, כפי שנאמר במפורש בגוף ההחלטה.

יחד עם זאת, ולגופם של דברים, דין התביעה בנוגע להשבת סכום הערבות הבנקאית להידחות אף היא. אין מחלוקת בין הצדדים, כי היו פניות מצד הנתבעת לתובעת לבוא ולבצע תיקון ליקויים בפרוייקטים בשוהם. העד מר אלי אפרימי טען בעדותו, כי השיב לפניות אלו, וטען, כי הן לא באחריותו. את תשובותיו במלואן לא יכול היה מר אפרימי להציג בדיון, ואמר, כי לא כולן מצויות בידו (עמ' 14 לפרוטוקול, שורות 1-10):

"ש. איפה אתה כותב במכתב כלשהו שאתה לא אמור לבצע את התיקונים נשוא הפניות האלו, או שהפניות הללו אינן מוצדקות או שאתה טיפלת בפניות הללו והכל תוקן, אין שום תשובה מצידכם לרצף של פניות שאנו מפנים אליכם, אתה היום טוען בדיעבד שמדובר בפניות לא מוצדקות?

ת. יש מכתב מיום 17.12.02 שכתבתי להם שהגעתי ובדקתי. יש מסמכים מיום 8.5 למשל, אין לי פה את כל המסמכים.

ש. למה אין לך?

ת. הם נעלמו לי.

ש. למה הם נעלמו לך?

ת. כי לא שמרתי עליהם כמו שצריך".

עוד אישר העד מר אלי אפרימי, כי לא העלה התנגדות פרטנית לטענותיה המפורטות והמגובות באסמכתאות של הנתבעת, בכל הנוגע לסכומים שהוצאו על ידי הנתבעת לצורך תיקון ליקויים, אותן היה על התובעת לבצע. סיבה של ממש לאי פירוט התנגדות זו לא ניתנה על ידי התובעת, וכך אמר מר אלי אפרימי בעניין זה (עמ' 14 לפרוטוקול, שורה 29 – עמ' 15, שורה 2):

"ש. כנגד הודעות החיוב האלה והחשבוניות, לא כתבת פעם אחת שאתה מתנגד להן, לא כתבת פעם אחת שמדובר בחיובים מופרזים?

ת. את החשבוניות הללו של סולל בונה פעם ראשונה ראיתי אותן כשהיה חילוט הערבות. זה

היה לפני הרבה שנים.

ש. בתצהירך שהגשת היום יכולת להתייחס לחיובים האלה באופן פרטני, למה לא התיחסת?

ת. לא היה לי את המסמכים ביד. לא יודע למה שייך ומה עשו. איך אתייחס?!".

המדובר בהתנגדות סתמית, שאין בה כדי לסייע בהוכחת התנגדותה של התובעת לחילוט הערבות הבנקאית ובהוכחת תביעתה להשבת סכום הערבות הבנקאית. זאת בשעה שמנגד פירטה הנתבעת את טענותיה בכל הנוגע לחילוט הערבות ולהוצאות שהוציאה במקום התובעת לצורך תיקון הליקויים, טענות שגובו כנדרש באסמכתאות. המנעות זו ממתן התייחסות מפורטת מצידה של התובעת תמוהה עוד יותר לנוכח דבריו של העד מר אלי אפרימי, שאישר בעדותו, כאמור לעיל, כי ראה את כל אותן אסמכתאות שבידי הנתבעת עוד במהלך ההתדיינות בנוגע לחילוט הערבות הבנקאית בשנת 2004. התביעה בתיק זה הוגשה שנים לאחר מכן, זמן מספיק דיו לבדיקת כל טענות הנתבעת לפרטיהן תוך מתן התייחסות של ממש לכל טענה וטענה ולכל אסמכתא ואסמכתא. התובעת בחרה מטעמיה שלה, שלא לעשות כן.

בהקשר זה יודגש, כי העד מר אלי אפרימי, עד התובעת, אישר בעדותו את עצם דבר קיומם של ליקויים בפרוייקטים בשוהם, שהיו טעונים תיקון, כאשר לפחות חלקם של הליקויים היו אמורים להיות מטופלים על ידי התובעת, גם לדבריו של אפרימי. כך אמר מר אפרימי בעניין זה(עמ' 14 לפרוטוקול, שורות 22-24):

"ת. אני אסביר לך למה: הדירות האלה נבדקו על ידי חב' חשמל. כמו שאני רואה את כל התיקונים שהם שלחו לי, הם תיקונים מינוריים, באתי וביצעתי. שקע של טלפון לא פעיל לא עולה 5,000 ₪".

משמאשרת התובעת קיומם של ליקויים, שהיה עליה לתקנם, משהוכיחה הנתבעת באמצעות אסמכתאות את טענותיה בדבר הוצאות שהוציאה על ביצוע עבודות, שהיו באחריות התובעת, ומשנמנעה הנתבעת מלסתור טענות אלו, כמפורט לעיל, הוכחה זכותה של הנתבעת לחילוט הערבות הנבקאית, ודין התביעה להשבת הסכום שחולט להידחות.

סיכום

התביעה נדחית.

התובעת תשא בהוצאות הנתבעת בהתאם לשומת הוצאות שתוגש וכן בשכ"ט ב"כ הנתבעת בסך 30,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן היום, ד' אב תשע"ד, 31 יולי 2014, בהעדר הצדדים.