פתח דבר

בתיק זה הגישה התובעת תביעה בסדר דין מקוצר נגד הנתבעת לתשלום סך של
461,739 ₪ בגין עבודות חשמל, שביצעה התובעת עבור הנתבעת בפרוייקטים בשוהם ובירושלים. הנתבעת הגישה בקשת רשות להתגונן. בהחלטתו מיום 2.11.10 נתן כב' הרשם רונן שוורץ רשות להתגונן לנתבעת, וקבע, כי התצהיר התומך בבקשת הרשות להתגונן ישמש ככתב הגנה.

טענות התובעת

הנתבעת הזמינה אצל התובעת ביצוע של עבודות חשמל ותקשורת בארבעה פרוייקטים של הנתבעת בשוהם ובירושלים. לשם הבטחת ביצוע העבודות והטיב בפרוייקטים בשוהם, ובהתאם להוראות ההסכמים, שנכרתו בין הצדדים והנוגעים לפרוייקטים בשוהם, מסרה התובעת לנתבעת ערבות בנקאית אוטונומית בסך 168,000 ₪ (להלן – הערבות הבנקאית). סכום הערבות הבנקאית היה צמוד למדד תשומות הבניה מיום 14.8.01.

בהתאם למוסכם בין הצדדים היה על הנתבעת להשיב לתובעת את הערבות הבנקאית בתום תקופת הבדק האחרונה בשלושת הפרוייקטים הראשונים, דהיינו בתום שנה ממועד מסירת הדירות באותם פרוייקטים. הנתבעת לא השיבה את הערבות הבנקאית במועד, למרות שהתובעת השלימה את ביצוע כל העבודות וכן ביצעה את כל עבודות הבדק. תחת זאת מימשה הנתבעת ביום 28.10.04 את הערבות וקיבלה לידיה שלא כדין סך של 194,000 ₪. התובעת עתרה לחיוב הנתבעת בהשבת סכום זה.

בגין שלושת הפרוייקטים הראשונים בשוהם הנתבעת נותרה חייבת לתובעת סך של 111,302 ₪. סכום זה, כשהוא משוערך למועד הגשת התביעה – 28.2.10 – עומד על סך 154,186 ₪.

בגין ביצוע העבודות בפרוייקט הרביעי בירושלים שילמה הנתבעת לתובעת סך של 34,356 ₪ בלבד. התשלום בוצע ביום 5.12.05. יתרת החוב בגין פרוייקט זה, נכון למועד הגשת התביעה, עומדת על סך 50,292 ₪.

יתרת חובה של הנתבעת לתובעת, נכון ליום הגשת התביעה, עומדת, איפוא, על סך 461,739 ₪. התובעת בתביעתה עתרה לחיוב הנתבעת בתשלום סכום זה.

טענות הנתבעת

המדובר בתביעה, שהוגשה בשיהוי ניכר, כאשר חלקה המשמעותי של התביעה מתבסס על הסכמים, שנחתמו כבר בשנת 2000 ובשנת 2001. חשבון סופי בגין ביצוע העבודות הוצא על ידי התובעת כבר בשנת 2003.

ההסכם בנוגע לפרוייקט הרביעי נכרת גם הוא זמן רב לפני הגשת התביעה, בחודש יוני 2005, לאחר נטישת שלושת הפרוייקטים הראשונים על ידי התובעת וחילוט הערבות. ההסכם הנוגע לפרוייקט הרביעי נחתם מבלי שהתובעת העלתה טענה כלשהי בנוגע לשלושת הפרוייקטים הראשונים ובנוגע לחילוט הערבות הבנקאית.

הגשת התביעה לוקה בשיהוי רב, שגרם לנתבעת נזק רב, ועל כן טענה הנתבעת, כי יש לדחות את התביעה.

לגופם של דברים, הנתבעת בנתה בשנים 2000-2002 מספר פרוייקטים בעיר שוהם. התובעת ביצעה עבור הנתבעת עבודות חשמל באותם פרוייקטים. בשנת 2005 ביצעה התובעת עבור הנתבעת עבודות חשמל בפרוייקט, שבנתה הנתבעת בירושלים.

במהלך ביצוע העבודות בשוהם היו חילוקי דעות וויכוחים לא מעטים בין הצדדים, כאשר בחלק מהמקרים התובעת סירבה לבצע עבודות, שהנתבעת ביקשה את ביצוען, והנתבעת נאלצה לבצען בעצמה או באמצעות קבלנים אחרים. המדובר בעבודות בהיקף כספי של כ-61,000 ₪ בתוספת מע"מ.

זאת ועוד, עקב ליקויים בעבודות, שביצעה התובעת עבור הנתבעת בשוהם, חוייבה הנתבעת בחודש יוני 2003 לשלם למזמין העבודה, סולל בונה, סך של 26,097 ₪ בתוספת מע"מ.

כמו כן, במהלך ביצוע אותן העבודות הורתה הנתבעת לתובעת בהתאם להוראות סולל בונה, שלא לבצע מספר אלמנטים בעבודות, והיקף העבודות הוקטן.

בנסיבות אלו התנגדה הנתבעת לחשבון הסופי, שהעבירה לה התובעת בנוגע לביצוע העבודות בשוהם. הנתבעת דרשה מהתובעת להעביר אליה את הסכום אותו חוייבה הנתבעת לשלם לסולל בונה בשל הליקויים בביצוע עבודות על ידי התובעת.

בנסיבות אלו, לא רק שהנתבעת אינה חבה דבר לתובעת בגין העבודות בשוהם, אלא דווקא התובעת היא זו שחבה כספים לנתבעת. סכום החוב, 26,097 ₪ בתוספת מע"מ, עמד במועד הגשת התביעה על סך של 42,782 ₪. סכום זה יש לקזז מכל סכום אותו תחוייב הנתבעת לשלם לתובעת בגין כל פרוייקט אחר.

ביום 15.6.05 נכרת הסכם נוסף בין הצדדים, והפעם בנוגע לפרוייקט של הנתבעת בירושלים. עבור ביצוע מלוא העבודות באותו פרוייקט התחייבה הנתבעת לשלם לתובעת סך של 69,565 ₪ בתוספת מע"מ. ביום 10.10.05 שילמה הנתבעת לתובעת עבור העבודות באותו פרוייקט סך של 54,465 ₪ בתוספת מע"מ. סכום זה שולם לאחר קיזוז בשיעור 9% בגין דמי ניהול, שנעשה בהתאם להוראות סעיף 9 להסכם שבין הצדדים. כמו כן נעשה קיזוז בשיעור 10% נוספים, כאשר סכום קיזוז זה הוחזק על ידי הנתבעת כפקדון לשם הבטחת השלמת ביצוע העבודות בפרוייקט לשביעות רצונה של הנתבעת. גם קיזוז זה נעשה בהתאם להוראות ההסכם.

היות שביצוע העבודות לא הושלם על ידי התובעת, לא העבירה הנתבעת לתובעת את אותם 10%, שקוזזו ונותרו בידי הנתבעת. אותם כספים שולמו על ידי הנתבעת לקבלן חלופי, שאת שירותיו נאלצה הנתבעת לשכור לשם השלמת ביצוע העבודות. פניה זו לקבלן חלופי נעשתה, לאחר שמנהל הפרוייקט מטעם התובעת, מר עודד שטיינלאוף, פנה במכתב רשום אל התובעת ביום 30.1.06, והודיעה, כי אם לא תשלים את ביצוע העבודות ותתקן הליקויים, על מנת שניתן יהיה למסור הפרוייקט למזמין, תאלץ הנתבעת לשכור שירותיו של קבלן חלופי על חשבונה של התובעת. מכתב זה לא זכה למענה כלשהו מצידה של התובעת.

חילוט הערבות הבנקאית נועד להשיב לנתבעת כספים, שנגרעו ממנה בשל עבודות, שהמשיבה נמנעה מלבצען בתקופת הבדק בפרוייקטים בשוהם. פניותיה של הנתבעת לתובעת לתיקון ליקויים במהלך תקופת הבדק לא נענו על ידי התובעת. התובעת התחמקה בתירוצים שונים מביצוע תיקוני הבדק, אותם היתה חייבת לבצע בהתאם להסכמים שבין הצדדים. מזמין העבודה בשוהם, סולל בונה בע"מ (להלן – סולל בונה), נאלצה לבצע את תיקוני הבדק בעצמה, והתובעת נשאה בנטל עלות ביצוע תיקוני הבדק בסך 189,699 ₪.

התובעת פנתה לבית המשפט השלום בפתח תקווה בבקשה לעכב חילוט הערבות הבנקאית (בש"א 3604/04). בקשתה זו של התובעת נדחתה בהחלטתה של כב' השופטת מיכל נד"ב מיום 28.11.04, שאף חייבה את התובעת בהוצאות הנתבעת בסך 8,000 ₪ בתוספת מע"מ. סכום זה מעולם לא שולם לנתבעת ע"י התובעת.

פסק הדין הקודם והליכי הערעור

ביום 31.7.14 ניתן על ידי בתיק זה פסק דין. במסגרת פסק הדין נדחתה התביעה, והתובעת חוייבה בתשלום הוצאות הנתבעת.

בפסק הדין נקבע, כי התובעת ביססה תביעתה על מסמך מיום 30.11.03, שלו היא קוראת "חשבון סופי", ואותו צירפה כנספח ו לכתב התביעה (להלן – החשבון הסופי). נקבע בפסק הדין, כי החשבון הסופי אינו עונה לדרישות סעיף 17.ב.(1) לתנאים הכלליים להסכם עם קבלני המשנה, הסכם עליו חתמו הצדדים דנן (להלן – התנאים הכלליים), כאשר אינו כולל אישור מהנדס כנדרש. לפיכך נקבע בפסק הדין, שבהעדר חשבון סופי מאושר עפ"י דרישות ההסכם שבין הצדדים, תביעת התובעת לקיומה של יתרת חוב לא הוכחה, ודין התביעה, ככל שהיא נוגעת ליתרת חוב בגין הפרוייקט בשוהם, להידחות.

באשר לחוב הנתבע בגין העבודות בפרוייקט בירושלים, נקבע בפסק הדין, כי השלמת ביצוע העבודות במלואן לא הוכחה על ידי התובעת, כאשר בעדויות נמצאה אף הודאה של התובעת בטענות הנתבעת, כי התובעת לא השלימה את ביצוע העבודות בפרוייקט בירושלים, ועל כן נדחתה התביעה, גם בנוגע לפרוייקט בירושלים.

גם התביעה להשבת סכום הערבות הבנקאית נדחתה בפסק הדין. זאת לנוכח הודאת התובעת בקיומם של ליקויים בפרוייקטים בשוהם, שהיו טעונים תיקון, כאשר לפחות חלקם של הליקויים היו אמורים להיות מטופלים על ידי התובעת, ולא טופלו כדבעי. נקבע בפסק הדין בהקשר זה, כי הנתבעת הוכיחה באמצעות אסמכתאות מתאימות את טענותיה בדבר הוצאות שהוציאה על ביצוע עבודות, שהיו באחריות התובעת לבצען, כאשר לא עלה בידי התובעת לסתור טענות אלו. לפיכך נקבע, כי הוכחה זכותה של הנתבעת לחילוט הערבות הבנקאית, והתביעה להשבת הסכום שחולט, נדחתה.

על פסק הדין הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי – מרכז, אשר נתן ביום 13.5.15 תוקף של פסק דין להסכמה הבאה:

"הערעור בכל הנוגע לתשלום סכום של 50,292 ₪ בגין פרויקט רמת רחל – נדחה.

הערעור לעניין דחיית התביעה בעניין חשבון 0224 מיום 30.11.03 (החשבון הסופי – נ"ש) – יתקבל.

בית המשפט יחזור וידון בטענת הקיזוז שהנטל להוכיחה על המשיבה, וכן בטענות האחרות שנטענו בבר"ל.

הערעור בעניין חילוט הערבות הבנקאית - יתקבל.

הנטל להוכיח את הסכומים ששילמה המשיבה בגין עבודות שהיה על המערערת לבצע לפי ס' 7(ג) לתנאים הכלליים, על המשיבה.

בית המשפט יצא מתוך הנחה שהנטל על המערערת, כמו כן קבע בתחתית עמ' 10 בפסק הדין, כי אלה הוכחו באמצעות אסמכתאות וטענות המשיבה בגין הוצאות שהוציאה. אלא, שאלה לא פורטו כלל בפסק הדין של בית משפט קמא.

בית המשפט יחזור וידון בגובה ההוצאות של המשיבה כשהנטל עליה, ואז יחליט אם יש להשאיר בעינו את חילוט הערבות כולה או חלקה.

לאור התוצאה אליה יגיע בית המשפט, יקבע בית המשפט גם בנושא ההוצאות שקביעת בית המשפט בעניין זה מבוטלת".

בעקבות פסק דינו של בית המשפט המחוזי התקיים בפני דיון ביום 22.6.15, ובמסגרתו הגיעו הצדדים להסכמה דיונית כדלהלן:

"אנו מקבלים את הצעת בית המשפט ולפיה נסכם טענותינו בכתב ובית המשפט יתן פסק דין משלים בהתאם לפסק דינה של ערכת הערעור".

הצדדים פעלו בהתאם להסכמה דיונית זו, והגישו סיכומיהם בכתב.

דיון והכרעה

כפי שנאמר בהסכמת הצדדים, אשר אושרה על ידי בית המשפט המחוזי, שהעניק לה תוקף של פסק דין, נדחה הערעור, ככל שהוא נוגע לפרוייקט בירושלים. מאידך, הערעור בדבר דחיית התביעה, ככל שהיא נוגעת לעבודות, שבוצעו בשוהם, התקבל, באופן שיהיה עלי לשוב ולדון בטענת הקיזוז, שנטענה על ידי הנתבעת, "וכן בטענות האחרות שנטענו בבר"ל". הווה אומר, יש לשוב ולהתייחס, ככל שהדברים נוגעים לסכום הנתבע בגין העבודות בשוהם, לכל טענות הנתבעת בבקשתה לקבלת רשות להגן ולהכריע בהן.

חשבון סופי

כפי שנטען על ידי הנתבעת בבקשת הרשות להגן, נאלצה להוציא סכומים שונים לצורך השלמת ביצוע העבודות, אותן היה על התובעת לבצע ואשר נמנעה מביצוען, ותיקון ליקויים בעבודות שביצעה התובעת (סעיפים 15, 17.1–17.2 ו-21 לבקשת הרשות להגן). לפיכך אין היא חייבת לשלם לתובעת את הסכום האמור בסעיף 7 לכתב התביעה, והמצויין ב"חשבון הסופי", המצורף כנספח ו לכתב התביעה, זאת לנוכח הכחשת הנתבעת את נכונות הנאמר ב"חשבון הסופי".

כאמור לעיל, מהאמור בסעיף 7 לכתב התביעה עולה, כי התובעת מבססת תביעתה בגין העבודות בשוהם על אותו נספח ו לכתב התביעה. המדובר במסמך מיום 30.11.03, שהתובעת קוראת לו "חשבון סופי", ואותו צירפה כנספח ו לכתב התביעה (להלן – החשבון הסופי), כאמור לעיל.

למרות שהתביעה, ככל שהיא נוגעת לפרוייקטים בשוהם, מבוססת על אותו חשבון סופי, כפי שנאמר בסעיף 7 לכתב התביעה, ולפיכך הוגשה כתביעה בסדר דין מקוצר, אישר עד התובעת, מר אלי אפרימי, בעדותו בפני ואמר: "כנראה שמה שרשום בכתב התביעה הוא טעות" (עמ' 8 לפרוטוקול, שורה 31), תוך שהוא מתייחס לאמור בסעיף 7 הנ"ל לכתב התביעה. המדובר בעדות של מי שעפ"י דבריו עסק אצל התובעת "בעיקר בעניני החשבונות, כספים ובעיקר בעבודת השטח" (עמ' 8 לפרוטוקול, שורה 17). לנוכח עיסוקו זה של העד יש להניח, שהיה מעורה היטב בהתחשבנות עם הנתבעת. כאשר אדם שכזה מעיד, כי האמור בכתב התביעה שגוי, כאשר מדובר בהתייחסות לסעיף מרכזי בכל הנוגע לתביעת תשלום בגין העבודות בפרוייקטים בשוהם ובאסמכתא המרכזית לגובה החוב הנטען, מטיל הדבר צל של ממש על התביעה, ומעורר את השאלה, האם יש בתביעה ממש? אם אמנם האמור שם בסעיף 7 ובנספח ו לכתב התביעה מוטעה ושגוי, על מה מבוססת התביעה בנוגע לפרוייקטים בשוהם?!

האם יכול בכלל אותו מסמך, המכונה חשבון סופי, לשמש כראיה לגובה יתרת חובה של הנתבעת לתובעת? האם מסמך זה יכול לסתור את טענות הנתבעת להעדר חוב כלשהו לתובעת בגין העבודות בשוהם? סבורני שיש להשיב לעל שתי השאלות בשלילה.

בסעיף 17.ב. לתנאים הכלליים להסכם עם קבלני משנה (להלן – התנאים הכלליים), נספח א לתצהיר עדותו של אלי אפרימי, מנהל התובעת, נקבע:

"(1) תוך 30 יום לאחר גמר העבודה ומסירתה לשביעות רצונו של המהנדס וסולל בונה ע"פ אישור בכתב יגיש קבלן המשנה לסולל בונה חשבון סופי, כשהוא בדוק ומאושר ע"י המהנדס ...

(2) אם קבלן המשנה לא יגיש לסולל בונה תוך המועד הנ"ל חשבון סופי כאמור תהיה סולל בונה רשאית, אולם לא חייבת, לערוך בעצמה את החשבון הסופי המגיע לקבלן".

עיון בחשבון הסופי מלמד, כי אינו עונה לדרישות סעיף 17.ב.(1) לתנאים הכלליים, כאשר אינו כולל אישור מהנדס כנדרש. התובעת אינה חולקת על כך. אלי אפרימי אף אישר זאת בעדותו בפני, ואמר, כי החשבון הסופי הוגש ללא אישור מהנדס (עמ' 10 לפרוטוקול, שורה 5-8). יש לקבוע, איפוא, כי החשבון הסופי אינו ערוך בהתאם לדרישות ההסכם שבין הצדדים. ממילא אין בו, כשלעצמו, לחייב את הנתבעת לשלם לתובעת את הסכומים עליהם הסכימו הצדדים, ולהוכיח גובה החוב הנטען.

המדובר במסמך, שנערך באופן חד-צדדי על ידי התובעת. האמור בו לא זכה לתימוכין כלשהם. לא הוגשה חוות דעת של מומחה להוכחת ביצוען ע"י התובעת של כל העבודות הנזכרות בחשבון הסופי והשכר הראוי המגיע בגין ביצוען. משלא נערך המסמך בהתאם לדרישות החוזיות עליהן הסכימו הצדדים, אין לחייב מכוחו את הנתבעת בתשלום התמורה החוזית. בנסיבות אלו, אין החשבון הסופי, שלא נעשה בהתאם להסכמת הצדדים, ואשר נערך באופן חד-צדדי על ידי התובעת, יכול לשמש כראיה להוכחת ביצוען בפועל של כל העבודות הנזכרות. כך גם אין האמור בחשבון הסופי יכול לסתור את טענות הנתבעת, כי לא הושלם ביצוען של כל העבודות.

בהעדר חשבון סופי מאושר עפ"י דרישות ההסכם שבין הצדדים, הרי שתביעת התובעת לקיומה של יתרת חוב חוזית לא הוכחה, לא בנוגע לעצם קיומו של חוב ולא בנוגע לגובה החוב, ודין התביעה, ככל שהיא נוגעת ליתרת חוב בגין הפרוייקט בשוהם להידחות.

קיזוז

עניין נוסף בו יש לשוב ולדון בהתאם להסכמת הצדדים, הנזכרת לעיל, הוא טענת הקיזוז, שהעלתה הנתבעת. טענה זו נוגעת לסכומים ששילמה הנתבעת בעצמה לשם השלמת העבודות בפרויקטים בשוהם, כפי שטוענת הנתבעת.

כפי שנטען על ידי הנתבעת בבקשת הרשות להגן, הנתבעת נאלצה להוציא סכומים שונים לצורך השלמת ביצוע העבודות, אותן היה על התובעת לבצע ואשר נמנעה מביצוען, ותיקון ליקויים בעבודות שביצעה התובעת (סעיפים 15 ו- 17.1 – 17.2 לבקשת הרשות להגן). לפיכך אין היא חייבת לשלם לתובעת את הסכום האמור בסעיף 7 לכתב התביעה, והמצויין ב"חשבון הסופי", המצורף כנספח ו לכתב התביעה, והיא רשאית לקזז מול הסכום הנקוב בו את כלל הוצאותיה.

עיון נוסף בבקשת הרשות להתגונן ובנספחים לה מלמד, כי הטענה ביחס לעבודות שנאלצה הנתבעת להשלים בעצמה ולשם כך הוציאה 61,000 ₪ (סעיף 15 לבר"ל) נזנחה בהמשך בתצהיר עדותו של מר צחי משבנק – מנהל הפרויקט בשוהם (להלן – מר משבנק) ולא צורפה במסגרת חומר הראיות אסמכתאות להוכחתה.

ומה באשר לטענת הנתבעת בעניין ביצוע עבודות ע"י סולל בונה בסך של 26,097 ₪, אשר שוערכו למועד הגשת התביעה בסך של 42,782 ₪ (סעיף 17 לבר"ל וסעיף 10 לתצהיר עדות מר משבנק)? הנתבעת מבססת טענתה זו על חשבון, שהנפיקה הנתבעת לתובעת. שם קיזזה הנתבעת את כל עלויות העבודות הנוספות בהן נאלצה הנתבעת לשאת. העתק החשבון הנ"ל ופירוט כל החיובים הנזכרים בו צורף כנספח 2 לתצהיר עדותו של מר משבנק. המדובר בדו"ח מפורט, המחזיק 9 עמודים, בו מצוינות כל העבודות, שביצעה הנתבעת, באופן מפורט תוך ציון העבודה שבוצעה, מועד ביצועה, מספר הפועלים שנדרשו לשם כך ועלות ביצוע אותה עבודה. במענה לחשבון הנ"ל שיגרה התובעת לנתבעת מכתב ביום 16.6.03 (נספח 3 לתצהיר עדות מר משבנק). עיון במכתב מיום 16.6.03 הנ"ל מלמד, כי המדובר בתגובה כללית לאמור בחשבון של הנתבעת, ונעדרת ממכתב זה התייחסות פרטנית לסעיפיו השונים והמפורטים של החשבון.

העולה מן הדברים, כי למעשה לא הצליחה התובעת לסתור את האמור באותו חשבון ולהפריך טענות הנתבעת בנוגע אליו.

לנוכח האמור לעיל, יש לדחות את טענת הקיזוז של הנתבעת בעניין חיוב התובעת בביצוע עבודות עצמיות בסך 61,000 ₪, מחמת אי הוכחתן. מאידך, יש לקבל את טענות הנתבעת לקיזוז סך של 42,782 ₪ (נכון ליום הגשת התביעה, סעיף 25 לבר"ל) שהוכחה כדבעי באמצעות אותו חשבון מפורט, שהוצג על ידי מר משבנק.

בשלב זה יש לשוב ולהעיר, כי למרות שטענת הקיזוז הוכחה באופן חלקי, אין בכך כדי לשנות דבר, וזאת משום שהתובעת לא עמדה בנטל המוטל עליה, ולא הוכיחה כדבעי את גובה החוב שחבה לה הנתבעת, אם בכלל, כמפורט לעיל. לפיכך אינני מוצא נפקות כלשהי להוכחה החלקית בלבד של טענת הקיזוז.

חילוט ערבות בנקאית

בהסכמה הדיונית אליה הגיעו הצדדים בבית המשפט המחוזי, ככל שהדברים נוגעים לחילוט הערבות הבנקאית, כאמור לעיל, נקבע:

"הנטל להוכיח את הסכומים ששילמה המשיבה בגין עבודות שהיה על המערערת לבצע לפי ס' 7(ג) לתנאים הכלליים, על המשיבה.

בית המשפט יצא מתוך הנחה שהנטל על המערערת, כמו כן קבע בתחתית עמ' 10 בפסק הדין, כי אלה הוכחו באמצעות אסמכתאות וטענות המשיבה בגין הוצאות שהוציאה. אלא, שאלה לא פורטו כלל בפסק הדין של בית משפט קמא.

בית המשפט יחזור וידון בגובה ההוצאות של המשיבה כשהנטל עליה, ואז יחליט אם יש להשאיר בעינו את חילוט הערבות כולה או חלקה".

הנתבעת טוענת, כי חילטה את הערבות בגין הוצאות שונות בהן נשאה בנתבעת בגין בדיקות ותיקונים שביצעה בתקופת הבדק בפרוייקטים בשוהם (סעיף 42 לבר"ל).

עד התובעת, מר אלי אפרימי, אישר בעדותו בפני את עצם דבר קיומם של ליקויים בעבודות בפרוייקטים בשוהם, שהיו טעונים תיקון, כאשר לפחות חלקם של הליקויים היו אמורים להיות מטופלים על ידי התובעת. כך אמר מר אפרימי בעניין זה (עמ' 14 לפרוטוקול, שורות 22-24):

"ת. אני אסביר לך למה: הדירות האלה נבדקו על ידי חב' חשמל. כמו שאני רואה את כל התיקונים שהם שלחו לי, הם תיקונים מינוריים, באתי וביצעתי. שקע של טלפון לא פעיל לא עולה 5,000 ₪".

כאמור בעמ' 10 לפסק הדין, הנזכר בהסכמה הדיונית לעיל, הנתבעת תמכה את טענותיה ביחס להוצאות שנדרשה לשאת בהן באסמכתאות. בעניין זה ראה סעיף 43 ונספח 7 לבר"ל וכן סעיפים 12-13 ונספח 2 לתצהיר עדותו של מר אמיר בלום – רכז מוקד דיירים אזור מרכז בסולל בונה (להלן – מר בלום). עיון באותן אסמכתאות מלמד, כי מדובר בחשבוניות, שהפיק קבלן המשנה "א.ל עבודות חשמל". המדובר בקבלן משנה, שהעסיקה הנתבעת. באותן חשבוניות מפורטות עבודות חשמל, שבוצעו עבור הנתבעת ע"י אותו קבלן, תאריכי ביצוע אותן עבודות, וסכום התשלום המגיע בגין כל עבודה ועבודה.

מר אלי אפרימי אישר, כי לא העלה התנגדות פרטנית לטענותיה המפורטות והמגובות באסמכתאות הנ"ל של הנתבעת, בכל הנוגע לסכומים שהוצאו על ידי הנתבעת לצורך תיקון ליקויים, אותן היה על התובעת לבצע. סיבה של ממש לאי פירוט התנגדות זו לא ניתנה על ידי התובעת, וכך אמר מר אלי אפרימי בעניין זה (עמ' 14 לפרוטוקול, שורה 29 – עמ' 15, שורה 2):

"ש. כנגד הודעות החיוב האלה והחשבוניות, לא כתבת פעם אחת שאתה מתנגד להן, לא כתבת פעם אחת שמדובר בחיובים מופרזים?

ת. את החשבוניות הללו של סולל בונה פעם ראשונה ראיתי אותן כשהיה חילוט הערבות. זה היה לפני הרבה שנים.

ש. בתצהירך שהגשת היום יכולת להתייחס לחיובים האלה באופן פרטני, למה לא התיחסת?

ת. לא היה לי את המסמכים ביד. לא יודע למה שייך ומה עשו. איך אתייחס?!".

המדובר בהתנגדות סתמית, שאין בה כדי לסייע בהוכחת התנגדותה של התובעת לחילוט הערבות הבנקאית ובהוכחת תביעתה להשבת סכום הערבות הבנקאית. זאת בשעה שמנגד פירטה הנתבעת את טענותיה בכל הנוגע לחילוט הערבות ולהוצאות שהוציאה במקום התובעת לצורך תיקון הליקויים, טענות שגובו כנדרש באסמכתאות, ואשר לא נסתרו ולא הופרכו על ידי התובעת. הימנעות זו ממתן התייחסות מפורטת מצידה של התובעת תמוהה עוד יותר לנוכח דבריו של העד מר אלי אפרימי, שאישר בעדותו, כאמור לעיל, כי ראה את כל אותן אסמכתאות שבידי הנתבעת עוד במהלך ההתדיינות בנוגע לחילוט הערבות הבנקאית בשנת 2004. התביעה בתיק זה הוגשה שנים לאחר מכן, זמן מספיק דיו לבדיקת כל טענות הנתבעת לפרטיהן תוך מתן התייחסות של ממש לכל טענה וטענה ולכל אסמכתא ואסמכתא. התובעת בחרה מטעמיה שלה, שלא לעשות כן.

דא עקא, בבש"א 2604/04 – שם נדונה בקשת התובעת דנן לעיכוב חילוט הערבות – בדיון שהתקיים ביום 17.11.04 העיד מר אריאל אשר מטעם הנתבעת דנן, שהיתה המשיבה שם. בעדותו הוא אישר, כי התשלום לא.ל עבודות חשמל הנ"ל נעשה עבור עבודות, שאינן קשורות לתיקוני הבדק, שהיה על התובעת דנן לבצע. פרוטוקול הדיון שם הוגש וסומן בתיק זה כמוצג ת/4. נאמר שם (עמ' 16 לפרוטוקול, שורות 12-18):

"ש: א.ל. שנשכר לביצוע עבודות חשמל, ביצע תוספות לתכניות המקוריות?

ת: לידיעתי לא, אבל הוא עשה עבודות בציבורי שזה לא שייך.

ש: מה הכוונה?

ת: בתקופת הבדק היו בקשות של דיירים לשינויים בתאורה, שמבחינת המבקשת (התובעת – נ"ש) זה בוצע נכון אבל אנחנו הסכמנו שיבצע שינוי, אבל זה לא מופיע.

ש: הוא קיבל תשלום עבור זה?

ת: כן אבל זה לא נזקף לחובתה של המבקשת".

מוצאים אנו בדברים אלו אישור מפורש מפיו של נציג מוסמך של הנתבעת, לכך שאותן אסמכתאות אינן קשורות לעבודות, שהיה על התובעת לבצע. ממילא לא ניתן להוכיח באמצעות אותן אסמכתאות את ההצדקה לסכום חילוט הערבות הבנקאית.

בהתאם להסכמה הדיונית אליה הגיעו הצדדים בפני בית המשפט המחוזי, הוסכם בין השאר, כי הנטל להוכחת גובה ההוצאות, שבגינן חולטה הערבות הבנקאית, יוטל על כתפיה של הנתבעת, "בית המשפט יחזור וידון בגובה ההוצאות של המשיבה כשהנטל עליה, ואז יחליט אם יש להשאיר בעינו את חילוט הערבות כולה או חלקה". לנוכח הסכמה זו היה על הנתבעת להוכיח, מהו סכום הוצאותיה להשלמת עבודות, שבגינו חולטה הערבות הבנקאית. הנתבעת לא עמדה בנטל זה, ולא הוכיחה את הסכום המגיע לה, שבגינו היתה רשאית לחלט את הערבות הבנקאית.

ממילא, יש לקבל את התביעה להשבת סכום החילוט.

סיכום

התביעה מתקבלת באופן חלקי רק בנוגע להשבת סכום חילוט הערבות הבנקאית. הנתבעת תשלם לתובעת סך של 257,261 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התביעה, 7.6.09, ועד התשלום המלא בפועל.

5129371הנתבעת תשא בהוצאות התובעת בהתאם לשומת הוצאות שתוגש וכן בשכ"ט ב"כ התובעת בסך 22,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן היום, י"ג כסלו תשע"ו, 25 נובמבר 2015, בהעדר הצדדים.