רקע

עסקינן בתביעת שיבוב על סך מעל חצי מיליון ₪ אותה הגיש המוסד לביטוח לאומי (להלן: "התובע") בגין תגמולים ששילם ועתיד הוא לשלם לנפגע מר דבדוב פהים (להלן: "הנפגע") כתוצאה מתאונת עבודה בה היה מעורב.

נסיבות התאונה כפי שטוען התובע היו כדלהלן: ביום 01.05.03 עסק הנפגע בשירות חברת "אחים זאיד- תחזוקה צנרת ומתכת בע"מ" (להלן: "המעבידה") בפירוק קונסטרוקציית מתכות לצורך העברת מבנה המפעל. הנפגע היה מצוי בגובה של 5-7 מ' ועסק בחיתוך צינור ברזל שהיה קשור בכבלי המנוף, כאשר לפתע נמשך הצינור כתוצאה מתזוזת המנוף והנפגע נחבט ונחבל (להלן: "התאונה").

התובע הגיש את תביעתו כנגד חברת שבירו - שירותי אספקה בע"מ (להלן: "הנתבעת 1") בגין היותה הבעלים והמחזיקה של המנוף הפוגע, וכן כנגד מנורה מבטחים ביטוח בע"מ (להלן: "הנתבעת 4") בהיותה החברה המבטחת של הנתבעת 1 בביטוח חבות, המכסה נזקים מהסוג שנגרמו לנפגע.

כמוכן הוגשה התביעה כנגד מר עלי אבו גנאם (להלן: "הנתבע 2") שהיה נהג המנוף בעת קרות התאונה, ונגד הכשרת הישוב ביטוחים בע"מ (להלן: "הנתבעת 3") שביטחה את כלי הרכב שהיה הגורם לתאונה.

מאחר והמדובר היה בתאונת עבודה, הנפגע נבדק ע"י ועדה רפואית מטעם המל"ל אשר קבעה כי נותרה לו נכות צמיתה משוקללת בשיעור 31% בהתאם לתקנות. כמוכן נקבע כי יש לעשות שימוש חלקי בתקנה 15, והנכות הועמדה על שיעור 48%.

תובענת הנפגע הוגשה בת"א 5740-06 בבית המשפט השלום בנצרת ונוהלה בפני כבוד השופט שכיב סרחאן. התביעה נסגרה לבקשת הנתבעות 1-3, לאחר שאלו הגיעו להסכמות עם הנפגע מחוץ לכותלי בית המשפט.

ביום 21.08.14 הוגשה בקשתה של הנתבעת 1 "להמרת" ישיבת ההוכחות שנקבעה, לישיבת קדם משפט, מאחר ובתחילה הייתה הנתבעת 1 מיוצגת ע"י אותו ב"כ של הנתבעת 3 בהיותם סבורים כי האינטרסים בין הנתבעות זהים, אולם משנטען כי אין המדובר בתאונת דרכים כמשמעה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה- 1975 (להלן: "חוק הפלת"ד"), אזי נוצר ניגוד עניינים והנתבעת נדרשה להיות מיוצגת בעצמה.

טענות הצדדים

בקשה לגילוי מסמכים מוקדם

ביום 28.10.14 הוגשה בקשה מטעם הנתבעת 1 ליתן צו לנתבעות 3 ו4 להשלמת הליך גילוי ועיון מסמכים.

ביום 03.11.14 הגישה הנתבעת 3 תגובתה לבקשה הנ"ל כי היא מתנגדת לבקשה מאחר ומועד גילוי המסמכים כבר חלף ואין מקום לשוב ולהידרש לו בשלב זה.

בתשובת הנתבעת 1 מיום 10.11.14 נטען כי מאחר ולנתבעת נתגלה רק ביום 21.08.14 כי קיימת נגדה עילת תביעה שלא על פי חוק הפלת"ד, ומשכך יש להתיר את גילוי המסמכים גם בשלב זה. עוד נטען כי בהתאם להחלטת בית המשפט מיום 01.09.14 הרי שלנתבעת הותר להגיש את כל בקשותיה עד ליום 15.12.14 ובכלל זה גילוי המסמכים.

במסגרת הדיון מיום 25.12.14 השלים ב"כ הנתבעת 1 את טיעוניו וציין כי העובדה שהנתבעת 1 "נכנסה לתמונה" בשלב מאוחר יחסית של ההליך מצדיקה התחשבות מיוחדת למתן גילוי גם כעת, מה גם שכל שנדרש מהנתבעת 3 הוא להעביר את אותו התצהיר שהועבר בזמנו לנתבעת 4.

מטעם הנתבעת 3 נטען כי לו סבר ב"כ הנתבעת 1 שדי לו בתצהיר שנשלח ליתר הצדדים, היה עליו להתכבד ולבקשו ישירות מבאי כוח הצדדים.

זימון מנהל מחלקת תביעות של הנתבעת 3 כעד

בקשה נוספת התלויה ועומדת בתיק דנא עניינה בביטול זימון מנהל מחלקת תביעות אצל הנתבעת 3 אשר היה מעורב בהסדר הפשרה אליו הגיעו הצדדים במסגרת התובענה המקורית בבית משפט השלום בנצרת.

ביום 23.11.14 הגישה הנתבעת 1 בקשה לזימון מנהל מחלקת תביעות גוף אצל הנתבעת 3, בהחלטתי מיום 24.11.14 התרתי את הזימון כמבוקש. אודה וגם אבוש על כי חתימתי "כמבוקש" בבקשה הנ"ל נעשתה ללא עיון ושקילת העניין בכובד ראש.

במסגרת הדיון מיום 25.12.14 עמדה הנתבעת 1 על בקשתה לזימון מנהל מחלקת התביעות של הנתבעת 3, לבקשה זו הצטרפו התובע והנתבעת 4 בטענה כי עליו למסור הבהרתו כיצד קיבל על עצמו לפצות את התובע בסך 350,000 ₪ בעילת הפלת"ד מעבר לתגמולי המל"ל, ומה החומר שהיה מונח בפניו באותה העת.

מאידך נטען ע"י ב"כ הנתבעת 3 המלומדת כי תכתובת המסמכים בין הנתבעת 3 לבא כוחה בהליך התביעה המקורי, חוסים תחת חסיון עו"ד לקוח, כמוכן נטען כי אין לזמן עובד בכיר בנתבעת על מנת שיפרוס בפני הצדדים שיקולי סיכונים וסיכויים שנלקחו בחשבון והביאו את הצדדים לכלל פשרה בתיק המקורי.

דיון והכרעה

בקשת גילוי המסמכים

לאחר ששמעתי את טיעוניי הצדדים אני סבור כי דין הבקשה להתקבל ויש ליתן צו לגילוי מסמכים כבקשת הנתבעת 1.

מקובלת עלי עמדת ב"כ הנתבעת 1 כי ההכרה בכך שיתכן והפגיעה איננה נכללת במסגרת פוליסת הביטוח של הנתבעת 3, כמוה כצירופה כנתבעת חדשה.

בתחילת ההליך הייתה סבורה הנתבעת 1 כי התובענה כנגד פגיעת המנוף "מכוסה" בפוליסת הביטוח שלה אצל הנתבעת 3 מכוח חוק הפלת"ד, אולם בהמשך ההליך התברר לנתבעת 1 כי היא חשופה לתביעה גם במישור התביעה הנזיקית, ובהתאם לכך הגישה הנתבעת 1 כתב הגנה חדש ע"י ב"כ אחר, מכוח ניגוד העניינים האינהרנטי להליך.

משכך אני סבור כי יש לנהוג עם הנתבעת 1 כפי שיש לנהוג עם כל בעל דין המצטרף כצד לתובענה לאחר שזו כבר החלה, וליתן לה את יומה, ובכלל כך מועדים מסודרים לגילוי ועיון במסמכים והגשת בקשות, מועדים כאמור ניתנו לנתבעת במסגרת הדיון מיום 01.09.14 אולם מאחר והנתבעת 3 לא שיתפה פעולה אין מנוס מלהאריך את מועד הגילוי מעבר למועד המקורי.

הנני מצווה על הנתבעת 3 להיעתר למבוקש עד ליום 15/1/015. לא ראיתי לנכון, בנסיבות העניין לעשות את הצו הדדי. דרישה זו, שהועלתה רק בדיון, דווקנית היא ולא עניינית לטעמי, אלא נובעת מרצון ליצור "משקל נגדי".

בקשת זימון נציג הנתבעת 3

באשר לבקשותיהם של התובע, הנתבעת 1, והנתבעת 4 לזימון מנהל מחלקת תביעות נזקי גוף מטעם הנתבעת 3, מששמעתי את עמדת הצדדים בעניין אני סבור כי יש לסטות מהחלטתי הנ"ל מיום 24.11.14 ולא לאפשר את זימונו.

אינני סבור כי מדיניות שקילת הסיכונים והסיכונים אצל הנתבעת 3 ראוי לה כי תיחשף במסגרת ההליך דנא. לצדדים שמורה הזכות לקבל ולעיין בכול מסמך המצוי בידי הנתבעת 3 ואשר הוביל את הנתבעת לקבל החלטותיה בסיום ההליך המקורי, אולם לא כן באשר לחילופי הדברים שנאמרו בין עו"ד לנתבעת, או לחילופין שיקולי המדיניות לסילוק תביעות בהם נוקטת הנתבעת.

במאמר מוסגר אציין שסוד גלוי הוא שלעיתים הסכמות לפשרה נובעות משיקולים הקשורים למותב שבפניו נדון התיק, אישיותו של השופט, השקפותיו וה"אג'נדה" השיפוטית שלו. לא ראוי שדברים מסוג זה ימצאו את דרכם לדוכן העדים. מובנת התמיהה של הצדדים על הצעד שנעשה על ידי הנתבעת 3 בבחירת קו ההגנה כאן לעומת קו הפעולה שננקט בנצרת, וגם אנוכי היושב בדין סקרן להבין מה הוליך אותה לבחור בקו זה, אך סקרנות כשלעצמה איננה סיבה מספקת לזמן מנהל מחלקת נזקי גוף, לבזבז את זמנו ולסכן פשרות עתידיות בתיקים אחרים. כתוצאה מכך לטעמי מדיניות שיפוטית ראויה צריכה להימנע מכך.

עם זאת, כמובן נשמרות לצדדים האחרים הזכות לטעון במסגרת סיכומיהם המשפטיים את טענות המניעות, תום לב וכדומה שהועלו במסגרת הדיון האחרון.

משכך שוכנעתי כי לא יהיה בידי זימונו של מנהל מחלקת התביעות של הנתבעת 3 על מנת להוסיף ולשפוך אור בתחום העובדתי כשזה נחשף במסגרת הליך גילוי המסמכים, ואם זימונו נועד על מנת לקבל את הסבריו באשר לשיקולים הפרגמטיים שהובילו את הנתבעת לקבל את החלטת הפשרה, הרי שכאמור לא ראוי לשיקולים אלו שיראו אור על דוכן העדים במסגרת תביעה זו.

המזכירות תמציא החלטה זו לצדדים

ניתנה היום, י"א טבת תשע"ה, 02 ינואר 2015, בהעדר הצדדים.