1. התובעת הגישה כנגד הנתבעת תביעה כספית בסדר דין מקוצר על סך של 2,491,860 ₪, בגין כספים שלא שולמו לה, לטענתה, מכח הסכם ביצוע עבודות להרחבת כביש ראשי בדלית אל כרמל.

2. התובעת הינה חברה פרטית, אשר עסקה בכל זמן רלבנטי לתביעה בביצוע עבודות עפר וסלילת כבישים. הנתבעת הינה חברה ציבורית, אשר עסקה בתקופה הרלבנטית, בין היתר, בעבודות תשתית וסלילת כבישים (להלן "אלקטרה").

ביום 7.7.1994 חתמה אלקטרה על הסכם עם המועצה המקומית דלית אל כרמל (להלן "המועצה"), לפיו התחייבה אלקטרה לבצע עבור המועצה עבודות להרחבת כביש ראשי מס' 672, בעלות כוללת של 2,684,274 ₪.

התובעת טענה, כי לצורך ביצוע הפרויקט הנ"ל התקשרה עמה אלקטרה בהסכם לפיו, תבצע התובעת את כל העבודות הכלולות בהסכם עם המועצה, בהתאם ללוח הזמנים הקבוע בו. נטען, כי על פי ההסכם בין הצדדים, התמורה בגין ביצוע העבודות הנ"ל תקבע בהתאם למחירים שנקבעו ו\או יקבעו בין אלקטרה לבין המועצה, בניכוי של 10% בגין רווח קבלני. התובעת צרפה לתביעתה מסמך הנושא כותרת "זיכרון דברים", חתום על ידי הצדדים, שאינו נושא תאריך.

נטען, כי התובעת בצעה את כל העבודות בהתאם להסכמים הנ"ל, לשביעות רצונן של המועצה ואלקטרה.

התובעת טענה, כי פנתה פעמים רבות לאלקטרה על מנת לקבל פירוט אודות התשלומים ששולמו לה על ידי המועצה, וזאת על מנת לערוך התחשבנות סופית, אולם פניותיה לא נענו והיא לא קבלה את המגיע לה. לטענתה, פנתה גם למועצה לצורך קבלת פירוט התשלומים ששלמה לאלקטרה, אולם פניות אלו נדחו בטענה שהתובעת איננה צד להסכם עם המועצה ולכן, היא איננה רשאית לקבל מידע כלשהו בעניין זה.

3. התובעת טענה, כי עקב איחוד כפר דלית אל כרמל וכפר עוספיא כוננה עיר הכרמל ונבחר ראש עיר חדש. נטען, כי עקב פניות רבות של התובעת להנהלת העיר החדשה, נערכה ביום 6.12.2007 ישיבה בנוכחות ראש העיר, מהנדס העיר - מר סלימאן נסר - אלדין, גזברית העירייה - גב' נאהדה מנסור ומר סלים חלבי, מנהלה של התובעת.

נטען, כי במהלך הישיבה נעתרה העירייה לדרישתה של התובעת לגלות בפניה מידע חשוב לגבי החשבונות הרלוונטיים לפרויקט נשוא תביעה זו ואכן, באותו מעמד נמסרה לידי מר חלבי אסופת מסמכים, לרבות העתק מהחשבון הסופי המאושר וכן, מסמכים נוספים. לטענתה, עולה מהמסמכים בבירור כי המועצה שלמה לאלקטרה סכומים העולים על הסכומים ששולמו לתובעת.

התובעת טענה, כי עולה מהמסמכים כי אלקטרה קבלה מהמועצה את כל הסכומים המגיעים לה על פי חשבון סופי ומאושר וכי אשרה שאין ולא תהיה לה כל טענה כנגד המועצה. עוד נטען, כי על פי סיכום חשבון שנשלח לאלקטרה, המועצה שלמה לנ"ל עבור העבודות הנ"ל סך של 4,329,954 ₪ (לא כולל מע"מ). התובעת טענה, כי היה על אלקטרה לשלם לה סך של 3,896,957 ₪, בצירוף מע"מ, השווה למלוא הסכומים שקבלה מהמועצה, בניכוי 10%. בנוסף, טענה התובעת כי אלקטרה שלמה לקבלני משנה אחרים סך של 519,844 ₪, לאחר התייקרויות, ואשרה כי אלקטרה אכן היתה רשאית לעשות כן.

נטען, אפוא, כי אלקטרה נותרה חייבת לתובעת סך של 2,202,777 ₪, כולל מע"מ והפרשי הצמדה וריבית מיום 2.8.1998 ועד למועד הגשת התביעה.

בנוסף, טענה התובעת כי בהתאם להנחיות שניתנו לה על ידי אלקטרה, היא בצעה שכבת אספלט בעובי של 6 ס"מ במקום 5 ס"מ על פי ההסכם ולכן, מגיע לה הפרש יחסי בסך של 51,147 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 31.5.1990 (מועד הצעתה של התובעת) ובסה"כ 389,083 ₪.

4. התובעת טענה, כי אלקטרה הפרה את ההסכם עימה, נהגה כלפיה בחוסר תום לב והעלימה ממנה מידע בדבר חשבונותיה, לרבות תשלומים שקבלה מהמועצה, כל זאת במטרה להתחמק מתשלום חובה. בנוסף, נטען כי מוטלת על אלקטרה החובה לשלם לתובעת את תמורת ביצוע העבודה הנוספת של סלילה בגובה 1 ס"מ, אשר לא נכללה בחשבון הסופי.

התובעת הוסיפה, כי אלקטרה הודתה בחובתה להעביר לתובעת כל סכום המגיע לה בעבור הפרויקט, כמו גם בחובתה לשלם לתובעת את תמורת עבודות האספלט הנוספות, כאמור במכתבה מיום 18.5.2008.

5. אלקטרה הגישה בקשה למתן רשות להתגונן. כטענה מקדמית, טענה אלקטרה כי דין התביעה כנגדה להדחות, מחמת התיישנות. לטענתה, ביום 4.7.1996 הומצא לתובעת חשבון סופי בגין עבודתה וכי במועד זה התגבשו העובדות המהותיות המקנות לה זכות תביעה, ככל שלא הסכימה לחשבון שנערך. נטען, כי יום גמר החשבון הינו היום בו החלה ההפרה הנטענת ולכן, גם אם נניח כי היה על התובעת לפעול למיצוי זכויותיה בתוך זמן סביר לאחר מכן, הרי שלכל המאוחר, החלה תקופת ההתיישנות בתחילת שנת 1997. התובעת נמנעה מלהגיש תביעתה במשך למעלה מ - 13 שנים ונזכרה לשלוח מכתב התראה בגין החוב שהתיישן, רק ביום 28.3.2010. עוד ציינה אלקטרה, כי מי שערך וטיפל בחשבונות בחברת הפיקוח, עבר להיות מועסק על ידי התובעת מיד בסיום הפרויקט. לכן, ברור כי היתה לתובעת זמינות ונגישות לכל עובדה ולכל מידע בחשבונות הפרויקט.

אלקטרה כפרה בטענה כאילו התובעת נחשפה למסמכים רק בשנת 2007 וטענה, כי היא היתה מעורבת לאורך כל ההליך באופן אינהרנטי והכירה את כל המסמכים ו/או הכספים שנתקבלו אצל אלקטרה. עוד הוסיפה אלקטרה, כי גם אם טענתה של התובעת בעניין זה נכונה, הרי שמבחן הגילוי הינו מבחן אובייקטיבי ומה שחשוב הוא מה היתה צריכה לדעת התובעת. נטען, כי ככל שהתובעת לא קבלה לידיה את המסמכים עד לשנת 2007, הרי שהיתה יכולה לנקוט באמצעים הנדרשים כדי לקבל את המסמכים, לרבות פניה לבית המשפט, בשנת 1996. מאחר ולא עשתה כן עד לשנת 2007, יש לקבוע כי התובעת הכירה "קונסטרוקטיבית" את המסמכים ולכן, התיישנה תביעתה.

אלקטרה טענה, כי אין לראות במכתבה מיום 18.5.2008 משום הודאה בחוב הנטען בגין האספלט וכי כל מה שנאמר במכתב הוא, שאלקטרה מוותרת על חלקה בגין תשלום, ככל שקיים כזה, שיכול וישתלם מהמועצה, ואשר הלכה למעשה, לא שולם לה עד להגשת בקשת הרשות להתגונן.

לגופו של עניין, אשרה אלקטרה כי ביום 7.7.1994 נחתם בינה לבין המועצה הסכם להרחבת כביש 672, אליו צורף כתב כמויות.

אלקטרה טענה, כי לאחר חתימת ההסכם היא התקשרה עם מספר קבלני משנה לצורך ביצוע הפרויקט. היא התקשרה עם התובעת וכן עם הקבלנים עבדאללה חלבי ז"ל, שהינו אחיו של מר סלים חלבי, בעליה של התובעת, והקבלן חסן סאבע. עוד טענה אלקטרה, כי הסכמי ההתקשרות עם הקבלנים הנ"ל אינם נמצאים ברשותה נוכח הזמן שחלף מאז סיום הפרויקט. היא הבהירה, כי אינה שוכרת קבלני משנה או מתקשרת עם קבלן כלשהו או מזמין עבודה, אלא בהסכם בכתב. לטענתה, התובעת התעלמה בכתב התביעה מקבלני המשנה וניסתה ליצור רושם כאילו היא זו שביצעה את כל העבודות בפרויקט.

אלקטרה טענה, כי טרם החתימה על הסכמי ההתקשרות נחתם בינה לבין התובעת מסמך זיכרון דברים, שאינו נושא תאריך.

לטענתה, ההתקשרות עם התובעת ועם הקבלנים האחרים התנהלה כך שאלקטרה גבתה, כקבלן ראשי, 10% מהתמורה ששילמה המועצה עבור ביצוע העבודות המפורטות בהסכם וכן, 15% בגין ביצוע עבודות נוספות, בקיזוז עלויות ביצוע. היא טענה כי הוסכם בין הצדדים שההתקשרות תהיה על פי עקרון של "גב אל גב" וכך נהגו הצדדים הלכה למעשה.

אלקטרה טענה, כי חלק מהעבודות שאמורות היו להתבצע על ידי התובעת בוצעו על ידי קבלן בשם סמיח בסיס, בידיעתו ובאישורו של מר חלבי וכי הקבלן הופעל ישירות על ידי המועצה. בשלב התחלתי של עבודתו ביקשה המועצה כי אלקטרה תשמש "צינור" להעברת התשלומים אליו (כדי להימנע ממצב בו יש לפרסם מכרז נפרד לצורך העסקתו), מבלי שתהיה זכאות לתשלום אחוזי קבלן ראשי. בשלב מאוחר יותר קוזז הסכום ששולם לקבלן סמיח בסיס באמצעות אלקטרה.

אלקטרה טענה, כי בשל חלוף הזמן קשה לשחזר את ההתחשבנות בין הצדדים על לפרטי פרטיה. עם זאת על פי המסמכים הקיימים ניתן ללמוד כי התובעת קיבלה את מלוא התמורה שהגיעה לה. נטען, כי החשבון הסופי המאושר שבין המועצה לבין אלקטרה עמד על סך של 4,422,150 ₪ בתוספת מע"מ והוא היווה את מלוא התמורה ששילמה המועצה עבור העבודות שבוצעו בפרויקט. חשבון זה כלל תשלומים לקבלן סמיח בסיס בסך של 42,005 ₪ בתוספת מע"מ. בסופו של דבר החליטה המועצה, מטעמיה שלה, לקזז את התשלום הנ"ל עבור סמיח בסיס, בהתאם לטבלת פירוט קיזוזים מיום 6.8.1996 אשר צורפה לבקשת הרשות להתגונן. בסך הכל קיזזה המועצה לאלקטרה סך של 323,803 ₪ בתוספת מע"מ ולכן, עמד החשבון הסופי המאושר של אלקטרה על סך של 4,098,347 ₪ בצירוף מע"מ ובסה"כ 4,795,066 ₪.

אלקטרה טענה, כי הליך אישור החשבונות על ידי המפקח מטעם המועצה התבצע באופן הבא: כל קבלן משנה היה עורך את החשבון עבור העבודות שבוצעו על ידו. חשבון זה היה נבדק באופן כללי על ידי אלקטרה ומוגש לבדיקתו ואישורו של המפקח מטעם המועצה. היא ציינה, כי מי שטיפל בעריכת החשבונות עם משרדי הפיקוח עבר להיות מועסק מיד בסיום הפרויקט אצל התובעת. לכן היו לה כל האמצעים לבדוק את החשבונות עם נגישות מלאה לכל פרט שקשור באישור החשבונות וביצוע התשלומים. בהמשך, הציגה אלקטרה חישוב של הסכומים שהגיעו לתובעת, בצד קיזוזים, והגיעה לידי תוצאה לפיה הסכום שנותר לתשלום לחלבי על פי החשבון הסופי עמד על סך של 2,500,516 ₪ בצירוף מע"מ. היא טענה, כי הסכום הנ"ל עומד אל מול הסך של 2,493,065 ₪ המופיע בחשבון הסופי המצטבר שאושר לתובעת, ואשר אין חולק כי שולם במלואו, כאשר ההפרש בסך של 7,451 ₪ אמור להיות בידיעתה ובהסכמתה של התובעת. בהמשך, פרטה אלקטרה את כל הסכומים שקוזזו מתוך החשבון המצטבר שאושר לתובעת בגין העבודות שביצעה בפרויקט. יתרת התשלום שהגיעה לתובעת על פי החשבון הסופי עמדה על סך של 320,902 ₪ בצירוף מע"מ ובסך הכל 375,455 ₪. סכום זה הועבר לידי התובעת בשני תשלומים.

אלקטרה הדגישה, כי החשבון הסופי נערך ביחד עם מר סלים חלבי כנציגה של התובעת ובהסכמתו. נטען, כי הסכמה זו באה לידי ביטוי גם במסמך העדר תביעות שהוגש על ידי התובעת לאלקטרה כתנאי לקבלת התשלום, אולם מסמך זה לא אותר על ידי אלקטרה. עוד נטען, כי על פי הנהלים הנהוגים בחברה, חשבון סופי ניתן לקבלן משנה רק לאחר חתימה על מסמך העדר תביעות.

אלקטרה הבהירה, כי המועצה שילמה לידיה סכומים נוספים בגין עבודות שביצעו קבלני משנה אחרים בפרויקט - עבדאללה חלבי וחסן סאבע, אולם התובעת אינה זכאית לסכומים אלה.

6. במהלך הדיון בבקשת הרשות להתגונן שהתקיים בפני הרשמת נחקר המצהיר מטעם אלקטרה. לאור הסכמת התובעת ניתנה לאלקטרה רשות להתגונן מפני התביעה והתיק הועבר לדיון בסדר דין רגיל.

7. הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית. התובעת הגישה תצהיר עדות ראשית של מר סלים חלבי, אשר חזר למעשה על כל האמור בכתב התביעה, ואילו אלקטרה הגישה תצהירי עדות ראשית של מר משה ליטבק, אשר שימש אצלה בתפקידים ניהוליים שונים במועדים הרלבנטיים לתביעה וכן, את תצהירו של מר מרדכי הוניג ששימש כמנהל הפרויקט מטעם אלקטרה. במהלך ישיבת קדם המשפט שנערכה ביום 25.10.2012 טען ב"כ התובעת כי ישנם עדים נוספים שאינם בשליטת התובעת - ראש המועצה לשעבר והגזברית. בהמשך, הצהיר הנ"ל כי הוא מסתפק בתצהיר העדות הראשית שהוגש על ידי התובעת וכי הוא מוותר על עדים נוספים. במהלך דיון ההוכחות, לאחר חקירתו של מר סלים חלבי, ביקש ב"כ התובעת להפסיק את הדיון ולזמן את ראש המועצה וגזבר המועצה. לאחר שב"כ אלקטרה הגיב לבקשה, ניתנה על ידי החלטה מנומקת ומפורטת במסגרתה נדחתה הבקשה לזימון עדים נוספים. בהמשך אותו דיון נחקר מר ליטבק ובסיום עדותו הופסק הדיון לאור בקשתו של ב"כ התובעת, אשר אמור היה להתייצב לדיון נוסף בבית משפט אחר באותו יום. התובעת שבה והגישה בקשה לזימון עדים נוספים (מהנדס המועצה), אולם בקשה זו נדחתה בהחלטה שניתנה ביום 21.4.2013, מן הנימוקים שפורטו בה. מר מרדכי הוניג נחקר על ידי ב"כ התובעת ארוכות בדיון נוסף מיוחד שנקבע לצורך כך. הצדדים סיכמו את טענותיהם בכתב.

דיון והכרעה

טענת ההתיישנות

8. כאמור, אלקטרה העלתה כטענה מקדמית טענה לפיה התביעה כנגדה התיישנה. המסגרת הנורמטיבית לבחינת שאלת ההתיישנות קבועה בסעיפים 5(1) ו - 6 לחוק ההתיישנות (תשי"ח - 1958). סעיף 5(1) לחוק ההתיישנות (תשי"ח - 1958) קובע כי התקופה שבה מתיישנת תביעה שלא הוגשה עליה תובענה, בשאינו מקרקעין, הינה שבע שנים. סעיף 6 לחוק ההתיישנות קובע כי "תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו נולדה עילת התובענה".

המונח "עילת התביעה" במשפט אינו נושא משמעות אחידה לכל דבר ועניין ותוכנו משתנה בהתאם להקשר הדברים ולהסדר המשפטי שבגדרו הוא עולה (ע"א 217/86 שכטר נגד אבמץ בע"מ, פ"ד מד(2) 846 (1990)).

עילת התביעה, בהקשר של התיישנות, הינה מסכת העובדות המהותיות המזכות את התובע בקיום החיוב הנתבע (ע"א 242/66 יעקובסון נגד גז, פ"ד כא(1) 85). היום בו נולדה עילת התביעה הינו היום בו מתגבשות העובדות המהותיות המזכות את התובע בקיום החיוב של הנתבע והחל מיום זה, מתחילה לרוץ תקופת ההתיישנות (ראה ע"א 115/52 ולירו נגד ליפשיץ, פ"ד ז 567, ע"א 2462/97 הפועלים ליסינג בע"מ נגד טיפול שורש, ניהול ושירותים, פ''ד נד(1) 529, 84 ד"נ 32/84 עיזבון ולטר נתן וויליאמס ז"ל נגד ISRAELI BRITISH BANK (LONDON) (IN LIQUIDATION) בעמ' 271, ע"א 3319/94 יובב פפר נגד הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה רעננה, פ"ד נא(2) 581). לצורך תחילת מירוץ ההתיישנות, אין די בקיומה של זכות מושגית בידי התובע, אלא יש צורך בקיומה של עילה קונקרטית, אשר מכוחה יכול תובע, הלכה למעשה לפנות לבית המשפט, להגיש את תביעתו ולזכות בסעד, ככל שיעמוד בנטל ההוכחה (ראה רע"א 2368/08 אבנ"ר איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ נגד מדינת ישראל, [פורסם בנבו] ע"א 1650/00 זיסר נגד משרד הבינוי, פ"ד נז(5) 166, ע"א 244/81 פתאל נגד קופת חולים של ההסתדרות הכללית, פ"ד לח(3) 673 וע"א 10192/07 פסגת אשדוד הנדסה אזרחית בע"מ נגד חן גל השקעות ומסחר בע"מ (24.5.2010)).

9. עילת התביעה נשוא תיק זה הינו הפרת ההסכם שנכרת בין התובעת לבין אלקטרה. לפיכך, מועד תחילת מירוץ ההתיישנות הינו מועד ההפרה הנטענת.

10. לצורך הכרעה בטענת ההתיישנות, יש לעמוד תחילה על הפן העובדתי הרלבנטי שבצידה. במהלך ביצוע הפרויקט הגישה התובעת לאלקטרה חשבונות חלקיים, בנוגע לעבודות שבוצעו עד לאותו מועד. ביום 4.7.1996 המציאה אלקטרה לתובעת מסמך שכותרתו "עבודות בדלית אל כרמל - כביד מע"צ - חשבון סופי", במסגרתו פרטה את ההתחשבנות הסופית בין הצדדים (נספח ח' לתצהירו של מר חלבי).

מר חלבי אשר בחקירתו הנגדית, באופן מפורש, כי החשבון הומצא לידיו במועד הנקוב בו והוסיף, כי החשבון לא היה מקובל עליו. מהלך עדותו היה כדלקמן:

ש. ב-1996 הנתבעת עשתה לך חשבון סופי, נספח ח' לתצהירך, הוא לא היה מקובל עליך גם ב-1996?

ת. קיבלתי. הוא לא היה מקובל עלי. רציתי לקבל חשבון סופי.

ש. הם כותבים לך חשבון סופי פה.

ת. זה לא מקובל עלי, אני אמרתי להם.

ש. למה? כי עשית יותר עבודות?

ת. עשיתי הרבה עבודות בתוך הכפר הזה ולא נרשם. אחרי שביהמ"ש מסביר לי את השאלה, אני משיב כי אני חושב שלא קיבלתי את זה. בנק לאומי עיקל לי את זה. אני חיכיתי לחשבון סופי.

ש. עבר חודש, לא קיבלת.

ת. אין לי ניירות.

ש. אז היו לך?

ת. אז היו, אבל לא חשבון סופי.

ש. אבל אתה בא עם הניירות למוטי ואתה יודע לעשות חשבון סופי?

ת. לא, יש לי עובד שידע. אני יודע, אבל לא מתעסק עם ניירת. לא היה לי 14.

לשאלת ביהמ"ש, יכולתי לעשות את החשבון הזה, לא עשיתי אותו כי אין לי חשבון סופי, איך אני אעשה חשבון סופי בלי לדעת כמה מגיע לי?

ש. מגיע לך לפי העבודה שעשית?

ת. כן.

ש. כשאתה עושה עבודה, יש לך אסמכתאות, דפי מדידה וכו'?

ת. כן.

ש. החשבון בסופו של דבר שהנתבעת מגישה למועצה, מתבסס על מה שסלים עשה, וקבלן משנה שלישי ורביעי והנתבעת עשתה. היו לך כל האפשרויות ולהראות שמגיע לך הרבה יותר מסכום מצטבר של 2.5 מיליון?

ת. אני רוצה חשבון סופי, בסוף אני רואה את זה. איך אני אעשה חשבון בלי ניירת?

לשאלת ביהמ"ש, יש לך חשבון 13 ביד ב-1996, אתה יודע מה העבודות שרשומות ב-13 ואתה יודע מה עשית אחר כך, אני משיב כי אני לא יודע מה עשיתי. אני יודע מה עשיתי, אבל לא הסתכלתי על חשבון 14.

לשאלת ביהמ"ש, יכולתי לעשות חשבון ולהגיש אותו. חשבון 13 עשיתי וקיבלתי הכל. 14 לא קיבלתי. זה מה שכואב לי. עברו 16 שנים, לא יודע כבר מה לעשות.

ש. לא אחרי 16 שנים, אחרי חודשיים למה לא באת והראת מה עשית ודרשת את הכסף שמגיע לך? לך היה רק חשבון 13, למה לא באת לנתבעת ואמרת שעשית מעבר לחשבון 13 עוד דברים ולכן, מגיעים לך 2 מיליון ₪? למה לא עשית את זה אז?

ת. בגלל שאני התרגזתי מהם שלא נתנו לי את מה שמגיע לי".

(עמ' 17, שורות 22 - 32 ועמ' 18, שורות 1 - 23 לפרוטוקול).

כפי שעולה מעדותו של מר חלבי, הוא קבל לידיו את החשבון הסופי שערכה התובעת ביום 4.7.1996. מסמך זה פרט את סך התשלומים המגיעים לתובעת, הסכומים ששולמו לה עד לאותו מועד והקיזוזים שנערכו. בנוסף, פורט בו אופן ביצוע התשלום והתנאים לביצועו. אין חולק, כי הסכום הנקוב בחשבון הסופי שולם לידי התובעת במלואו בתאריכים 15.10.1996 ו - 12.8.1997 (ראה נספח ט', עמ' 5, לתצהירו של מר הוניג).

11. ביום בו קבלה התובעת את החשבון הסופי, קרי - 4.7.1996, התגבשו העובדות המהותיות המקנות לה עילת תביעה כנגד אלקטרה. באותה עת הביעה אלקטרה את עמדתה באשר לסכומים המגיעים לתובעת בגין עבודתה בפרויקט ומנקודת מבטה של התובעת, אלקטרה עמדה להפר את ההסכם עימה, בבחינת הפרה צפויה. מאותה עת ואילך, יכלה התובעת להגיש את כתב תביעתה. גם אם נניח כי היה עליה לפעול למיצוי זכויותיה בתוך זמן סביר, הרי שתקופת ההתיישנות החלה, לכל המאוחר, בתחילת שנת 1997 ולכן, התיישנה התביעה בתחילת שנת 2004.

12. גם אם אניח, לטובתה של התובעת, כי הפרת ההסכם התרחשה בעת התשלום האחרון לידיה ביום 12.8.1997, הרי שגם אז התיישנה תביעתה. בחיוב שהצדדים קבעו בו מועד לקיומו, מתגבשת עילת התביעה בהגיע אותו מועד ומיום זה מתחילה להימנות תקופת ההתיישנות. מאידך, התיישנות חוב שלא נקבע מועד לפרעונו, מתחילה עם עבור הזמן הסביר לפרעון החוב (ראה ד"נ 32/84 עיזבון ולטר וויליאמס נגדISRAELI BRITISH BANK (LONDON), פ"ד מד(2) 265). התשלום האחרון שולם על ידי אלקטרה ביום 12.8.1997. התובעת לא כפרה בכך שהתשלום שולם במועד, כפי שסוכם בין הצדדים ולא נטען על ידה כי אלקטרה אחרה בתשלום. לפיכך, לכל המאוחר, החל ממועד זה ואילך, בו נתקבל התשלום האחרון, שסכומו לא היה לשביעות רצונה של התובעת, החל מירוץ תקופת ההתיישנות. במצב דברים זה, התיישנה תביעתה של התובעת ביום 12.8.2004.

13. התובעת טענה בסיכומיה, כי על פי סעיף 8 לחוק ההתיישנות, מתחיל מירוץ ההתיישנות רק משעה שהובאו בפניה העובדות המשמשות בסיס לעילת התביעה. לטענתה, עד ליום 6.12.2007, עת קבלה מסמכים מהמועצה, לא היה בידיה המידע הדרוש לה לצורך הגשת תביעתה וכי נודע לה על הכספים ששולמו לאלקטרה על ידי המועצה, רק עם קבלת המסמכים הנ"ל. עוד נטען, כי רק לאחר שהועברו המסמכים הרלבנטיים מהמועצה, הבין מר חלבי כי מגיעים לתובעים כספים נוספים.

14. אין בידי לקבל טענותיה אלו של התובעת, הן במישור העובדתי והן במישור המשפטי. סעיף 8 לחוק ההתיישנות, שכותרתו "התיישנות שלא מדעת", קובע כי "נעלמו מן התובע העובדות המהוות את עילת התובענה, מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעו לתובע עובדות אלה".

סעיף 8 נשען על הוראות סעיף 6 לחוק ההתיישנות. לפיכך, יש לראות את מירוץ ההתיישנות כמתחיל עם הולדתה של עילת התביעה, אלא אם מתקיימים ארבעה תנאים: א. נעלמו מן התובע עובדות. ב. מדובר בעובדות מהותיות היורדות לשורשה של עילת התובענה. ג. היעלמן של העובדות נתהווה מסיבות שלא היו תלויות בתובע. ד. התובע לא יכול היה למנוע אותן סיבות אף בנוקטו זהירות סבירה (ע"א 148/89 שיכון עובדים בע"מ נגד עיזבון יוסף בליבאום ז"ל, פ''ד מט(5) 485). לעניין הוראת סעיף 8 לחוק ההתיישנות, לא די בכך שהתובע לא ידע על העובדות המהוות את עילת התובענה, מסיבות שלא היו תלויות בו, אלא, עליו להוסיף ולהוכיח כי אף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן. כלומר, רק אי ידיעה אשר עומדת במבחני סבירות אובייקטיביים תפעיל את עילת ההשעיה. מדובר באמת מידה אובייקטיבית של האדם הסביר (ראה ע"א 244/81 פתאל נגד קופת חולים של ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל, פ"ד לח(3) 673, עע"מ 1164/04 עיריית הרצליה נגד יצחקי (5.12.2006); ע"א 2387/06 פלונית נגד טבע תעשיות פרמצבטיות בע"מ (31.8.2008), ע"א 393/08 אורי שגיא נגד כפר ביאליק כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ ואח' (2.12.2009)).

תשובותיו של מר חלבי בחקירתו הנגדית לא היו קוהרנטיות, אולם ברור כי בשנת 1996, עת קבל לידיו את החשבון הסופי שערכה אלקטרה (נספח ח'), היו בידיו הנתונים והמסמכים מהם יכול היה לערוך חשבון סופי, לרבות דפי מדידה (עמ' 14, שורות 14 - 17 לפרוטוקול). כקבלן משנה, היה על חלבי להגיש לאלקטרה חשבונות לאישור בגין העבודות שבצע, ולא להיפך. המסמך שנמסר לתובעת ביום 4.7.1996, שכותרתו "חשבון סופי" (נספח ח'), מהווה למעשה את השורה האחרונה בהתחשבנות בין הצדדים. במדה ומר חלבי לא היה שבע רצון מחישוביה של אלקטרה, יכול היה להגיש מחדש חשבון משלו, על פי הנתונים שבידיו, כמי שבצע את העבודות (כפי שעשה גם בנוגע לחשבונות קודמים), אולם הוא לא עשה כן "בגלל שהתרגזתי מהם שלא נתנו לי את מה שמגיע לי" (עמ' 18, שורות 22 - 23 לפרוטוקול).

גם אם אניח כי מר חלבי לא הכיר את המסמכים שנמסרו לידיו בשנת 2007 על ידי העירייה, וספק בעיני אם כך הדבר (בין היתר, מאחר שמי שנהל את ההתחשבנות בין הצדדים במשרדי הפיקוח על הפרויקט, עבר לעבוד אצל התובעת מיד בסיומו), אין בכך כדי להועיל לתובעת. גם אם לא קבלה התובעת את המסמכים עד לשנת 2007 היא היתה יכולה לנקוט בכל האמצעים הנדרשים על מנת לקבל אותם ולעיין בהם, לרבות פניה לבית המשפט, בתוך זמן סביר לאחר קבלת החשבון הסופי (נספח ח'), מעבר לכך שהיה בידיה להגיש חשבון משלה, על פי נתוני העבודה שבצעה ואשר היו מצויים בידיה בכל עת.

15. חרף טענתו של חלבי, לפיה פנה פעמים רבות לאלקטרה ולמועצה על מנת לקבל פירוט אודות התשלומים ששלמו לאלקטרה עבור העבודות נשוא הפרויקט, הוא צרף לתצהירו מכתב אחד בלבד משנת 23.1.2002 (כארבע וחצי שנים לאחר שקבלה את התשלום האחרון), הממוען לאלקטרה.

מר הוניג הכחיש קבלת המכתב הנ"ל על ידי אלקטרה (עמ' 38, שורות 29 - 30 לפרוטוקול) ואילו מר חלבי לא יכול היה להציג אסמכתא לפיה המכתב אכן נשלח ליעדו (עמ' 15, שורות 29 - 31 ועמ' 16, שורות 1 - 7 לפרוטוקול), אף שעניין זה עלה כבר במסגרת הבקשה למתן רשות להתגונן. ממילא, המכתב אינו כולל דרישה לתשלום חוב, אלא הועלתה בו טענה כי עד לאותו מועד טרם מסרה התובעת את העבודות שבצעה ולא ערכה חשבון סופי. בנוסף, נתבקשה רשותה של אלקטרה לפנות למועצה לצורך עריכת חשבון סופי. מעבר לכך שהטענות הלקוניות שהועלו במכתב הנ"ל תמוהות כשלעצמן, אין במכתב זה, שנשלח כביכול לאלקטרה בחודש ינואר 2002, כדי לעצור את מירוץ ההתיישנות.

16. אין חולק, כי בעקבות פניה של מר חלבי לאלקטרה בטענה כי התובעת זכאית לכספים נוספים בגין העבודות שבצעה בפרויקט, הוציאה אלקטרה ביום 18.5.2008 מכתב, חתום על ידי מר ליטבק, הממוען למועצה, במסגרתו אשר הנ"ל, כי "במדה וימצא כי מגיע תשלום בגין 1 ס"מ עובי אספלט ו/או בכל סעיף אחר בעבודה המצויינת לעיל (עבודה אשר הסתיימה זה מכבר). אזי חברת אלקטרה מאשרת בזאת את העברת התשלום ישירות למר סלים חלבי - חברה לעבודות עפר וסלילת כבישים בע"מ" (נספח י' לתצהירו של מר חלבי).

התובעת טענה, כי יש במכתב זה משום הודאה בחוב הנטען, אשר הפסיקה את מירוץ ההתיישנות.

אין בידי לקבל גם טענה זו של התובעת. סעיף 9 לחוק ההתיישנות, שכותרתו "הודאה בקיום זכות", קובע כדלקמן:

"הודה הנתבע, בכתב או בפני בית משפט, בין בתוך תקופת ההתיישנות ובין לאחריה, בקיום זכות התובע, תתחיל תקופת ההתיישנות מיום ההודאה; ומעשה שיש בו משום ביצוע מקצת הזכות, דינו כהודאה לענין סעיף זה. בסעיף זה, "הודאה" - למעט הודאה שהיה עמה טיעון התיישנות".

הפסיקה קבעה, כי סעיף 9 לחוק ההתיישנות דורש שהודאת הנתבע תכיר "בקיום זכות התובע", דהיינו בקיום הזכות שאותה הוא תובע בבית המשפט. לשם כך, לכל הפחות "צריך שהנתבע יודה בקיום כל העובדות הנדרשות כדי לבסס באופן ברור זכות זאת, כך שניתן וצריך יהיה להסיק כי הנתבע מודה, לא רק בעובדות, אלא גם בקיום הזכות" (ע"א 1017/91 פסח נגד הכפר הירוק ע"ש לוי אשכול (1.4.1996), ע"א 8542/06 עיזבון המנוח יוסף שלומיאן ז"ל נגד המועצה המקומית פרדס חנה - כרכור (24.3.2010) רע"א 9041/03 בטחיש נגד מדינת ישראל - משרד הביטחון, 16.8.2005) ע"א 9413/03 אלנקווה נגד הועדה המקומית לתכנון ולבניה, ירושלים (22.6.2008)). הודאה במשמעות סעיף 9 לחוק ההתיישנות גורמת לחידוש תקופת ההתיישנות, אף אם נעשתה לאחר תום תקופת ההתיישנות (ראה ע"א 1533/08 יהודית לחמן, בשמה כמנהלת עזבונו של המנוח אברהם לחמן נגד עו"ד אליקים הררי ואח' (27.8.2012), ז. יהודאי, דיני ההתיישנות בישראל (1991), כרך א, עמ' 220 - 221 וכן, ראה הדיון שנערך בעניין סעיף 9 לחוק ההתיישנות במסגרת ע"א 8438/09 רבואב חברה לנכסים בע"מ נגד אחים דוניץ בע"מ (19.4.2012)).

בענייננו, מכתבה של אלקטרה מיום 18.5.2008 ברור ואינו מצריך פרשנות מיוחדת. מכתב זה אינו מהווה הודאה בחוב כלשהו של אלקטרה כלפי התובעת. אלקטרה לא הודתה במכתבה הנ"ל בטענותיה התובעת בדבר הפרת ההסכם עימה. היא גם לא הודתה, ולו לכאורה, כי נותר חוב בגין ביצוע העבודות בפרויקט או כי התובעת זכאית לסכומים כלשהם נוספים. כל שהסכימה אלקטרה במכתב הנ"ל, הוא כי במדה וימצא שמגיע תשלום כלשהו בגין ביצוע שכבת אספלט נוספת או כל סעיף עבודה אחר, הרי שאלקטרה מוותרת על חלקה בגין התשלום וניתן להעבירו מבחינתה ישירות לתובעת. לא מדובר בהודעה בזכות ואין במכתב הנ"ל, שהוצא למעלה מעשור לאחר סיום הפרויקט וההתחשבנויות בגינו, כדי לחדש את תקופת ההתיישנות.

17. חרף טענתה של התובעת, לפיה היא קבלה את המסמכים המבססים את עילת תביעתה במהלך ישיבה שנערכה המועצה ביום 6.12.2007, היא המשיכה לשבת בחיבוק ידיים שנתיים נוספות. רק ביום 11.9.2009, למעלה מ - 12 שנים מאז שולם לה התשלום האחרון בגין הפרויקט, שלחה התובעת מכתב התראה ראשון לאלקטרה, במסגרתו טען ב"כ, כי אלקטרה נותרה חייבת לתובעת סך של 2,465,528 ₪. דרישה זו הומצאה באיחור, בחלוף תקופת ההתיישנות ובוודאי שאין בה כדי לחדשה.

18. סיכומו של דבר, התובעת נמנעה מלהגיש תביעתה במשך כ - 13 שנים מאז התגבשה עילת תביעתה. התביעה נשוא תיק זה התיישנה לכל המאוחר ביום 12.8.2004 ולא מתקיימים התנאים להארכת תקופת ההתיישנות. לפיכך, דין התביעה להידחות.

למעלה מן הצורך, אדון בקצרה להלן בטענות הצדדים בנוגע להתחשבנות ביניהם בגין הפרויקט נשוא התביעה.

ההסכם בין הצדדים

19. במהלך חודש מאי 1990 זכתה אלקטרה במכרז שערכה המועצה לביצוע עבודות הרחבה של כביש ראשי 672 בתחומי המועצה. בשלב מאוחר יותר, ביום 7.7.1994, חתמה אלקטרה על הסכם עם המועצה, לפיו התחייבה לבצע את עבודות הרחבת הכביש, בעלות כוללת של 2,684,274 ₪.

20. אלקטרה טענה, כי לאחר חתימת ההסכם עם המועצה, היא התקשרה עם מספר קבלני משנה לצורך ביצוע פרויקט הרחבת הכביש, ביניהם התובעת, הקבלן עבדאללה חלבי ז"ל (שהינו אחיו של מר חלבי, בעליה של התובעת) וחסן סאבע. נטען, כי נוכח חלוף הזמן מאז סיום הפרויקט, לא מצויים בידי אלקטרה העתקים מההסכמים עם הקבלנים. עם זאת, הבהירה אלקטרה, ואני מקבל את עמדתה בעניין זה, כי היא אינה שוכרת קבלני משנה או מתקשרת עם קבלן כלשהו, אלא בהסכם בכתב. מר הוניג, מי ששמש כמנהל הפרויקט, הבהיר בתצהירו, כי בהתאם לנהלי העבודה באלקטרה, הנהלת החשבונות לא תשחרר תשלום, מבלי שיצורף לחשבון הראשון המוגש על ידי הקבלן הסכם חתום (ראה גם עדותו בעמ' 30, שורות 7 - 11, שורות 23 - 31 ועמ' 31, שורות 1 - 7 לפרוטוקול). לא הוכח בפני כי אלקטרה בחרה במודע להסתיר מסמכים או להגיש מסמכים באופן סלקטיבי בלבד, כטענת התובעת. ראוי להדגיש, כי המכשול הראייתי בו נתקלה אלקטרה (והתובעת בעצמה), נובע מהשיהוי הניכר (שהגיע כדי התיישנות מוחלטת) בהגשת התביעה, בעטיה של התובעת.

21. בין לבין, נחתם על ידי אלקטרה והתובעת זיכרון דברים בנוגע לביצוע העבודות. במסגרת זיכרון הדברים נרשם כי אלקטרה הביעה נכונות למסור את כל העבודות במסגרת החוזה שלה עם המועצה לתובעת, כקבלן משנה שלה. התובעת התחייבה לבצע את כל העבודות על פי החוזה של אלקטרה עם המועצה, בהתאם ללוח הזמנים המתחייב בחוזה ובהתאם למפרטים ולדרישת הפיקוח והמתכנן.

סוכם, כי תמורת ביצוע העבודות תקבל התובעת "את המחירים של אלקטרה (ישראל) בע"מ עם המזמין המועצה..., בהנחה של 10% לזכות אלקטרה כאחוז קבלן ראשי". עוד סוכם, כי לסעיפים חריגים שיסוכמו עם המזמין, במדה ויהיו, תינתן הנחה של 15% לזכות אלקטרה. בנוסף, התחייבה אלקטרה לתת עזרה לתובעת ברכישת החומרים ע"י מו"מ משותף עם הפיקוח.

זיכרון הדברים נערך בכתב יד, הוא נחתם על ידי הצדדים אולם, לא צויין בו תאריך. אלקטרה טענה כי ההסכם נחתם בסמוך לאחר זכייתה במכרז, בשנת 1990, וכי מאוחר יותר, לאחר חתימת ההסכם עם המועצה, חתמה התובעת על הסכם נוסף שהסדיר את כלל מערכת היחסים עם אלקטרה אולם, כאמור, לא עלה בידה להציג הסכם זה, נוכח חלוף הזמן.

22. המחלוקת בין הצדדים באשר לשאלה האם בפועל נחתמו הסכמים נוספים (מלבד זיכרון הדברים), הן עם התובעת והן קבלנים נוספים הינה שולית לטעמי וממילא, אין בה כדי לשנות מהתוצאה.

אמנם, על פי זיכרון הדברים היתה התובעת אמורה להכנס לנעליה של אלקטרה ולבצע את כלל העבודות בפרויקט שנמסרו לאלקטרה מהמועצה. אלא, שהלכה למעשה, הגם שחלק ניכר מהעבודות אכן בוצע על ידי התובעת, הרי שקבלנים נוספים שותפו בביצוע הפרויקט, כקבלני משנה של אלקטרה. מר הוניג הבהיר בעדותו, כי בשעתו, כאשר נחתם זיכרון הדברים, היתה כוונה למסור לחלבי את ביצוע כל העבודות בפרויקט, אולם כוונה זו שונתה והוחלט לפצל את העבודות בין מספר קבלני משנה (עמ' 29, שורות 23 - 32 לפרוטוקול).

כפי שעולה מכתב התביעה ותצהירו של מר חלבי, התובעת היתה מודעת היטב לכך שעבדו בפרויקט קבלנים נוספים וראיה לכך - היא עצמה הסכימה כי יש לקזז את חלק התמורה המגיעה להם בעד עבודתם, מכלל התמורה שאמורה היתה אלקטרה לשלם לתובעת. במהלך חקירתו הנגדית, שב ואישר מר חלבי, כי עבדאללה ז"ל בצע את עבודות הניקוז וכי קבלן החשמל, חסן סאבע, הובא על ידו והתקשר ישירות עם אלקטרה. עוד אשר הנ"ל, כי התובעת לא בצעה את עבודות הניקוז ואת עבודות החשמל ולכן, יש לקזז את התמורה בגין עבודות אלו מכלל בהתחשבנות בין הצדדים (עמ' 12, שורות 11 - 15 לפרוטוקול). יתירה מזאת, התובעת לא העלתה טענה כלשהי בעניין תשלום לקבלנים המשנה האחרים בעת עריכת החשבונות החלקיים שקדמו לחשבון הסופי ולא נטען על ידה קודם לכן, כי אלקטרה נוהגת שלא בהתאם להסכם עמה.

23. נמצא, אפוא, שאף שלא הוצג על ידי אלקטרה הסכם בכתב עם התובעת, מאוחר לזיכרון הדברים, הרי שהוראות זיכרון הדברים שונו, לפחות מכח התנהגות הצדדים. אלקטרה מסרה חלק מהעבודות לקבלני משנה אחרים ולכן, בהתחשבנות הכוללת, התובעת אינה זכאית לתמורה בגין ביצוע כל העבודות בפרויקט, אלא, לתמורה בגין העבודות אותן היא עצמה ביצעה, בהתאם למנגנון ההתחשבנות שבזיכרון הדברים, שלמעשה אינו שנוי במחלוקת. על פי מנגנון זה, זכאית היתה התובעת לקבל מאלקטרה את הסכום שקבלה בעד ביצוע עבודותיה, בניכוי 10%. בכל הנוגע לעבודות חריגות, זכאית היתה התובעת לקבל מאלקטרה את הסכום שקבלה בעד ביצוע אותן עבודות חריגות, בניכוי 15%. בירור ההתחשבנות בין הצדדים יערך, אפוא, על בסיס הנחות יסוד אלו.

ההתחשבנות מכח ההסכם

24. מר חלבי, בעליה של התובעת, הציג בתצהירו חישוב כללי של הסכומים שאלקטרה נותרה לטענתו חייבת לתובעת. אקדים ואציין, כי במהלך חקירתו הנגדית, התברר כי מר חלבי כלל לא ידע מהם הסכומים הנתבעים וכיצד חושבו והוא הסתבך בתשובותיו. משנשאל כיצד הגיע לסכום התביעה (2,491,860 ₪) הפנה לחשבון הסופי שאושר על ידי המועצה, ואשר צורף כנספח ד' לתצהירו של מר הוניג. אלא, שהסכומים בם נקב לא תאמו את האמור באותו מסמך ולא התיישבו עם החישובים שנערכו בו. מר חלבי גם לא ידע לומר מאין נלקח הנתון של קיזוז סך של 519,884 ₪ דווקא בגין סכומים ששולמו לקבלנים אחרים (ראה עדותו של הנ"ל בעמודים 11 - 13 לפרוטוקול).

25. התובעת בקשה לבסס את טענותיה בעניין חישוב הסכומים המגיעים לה, על מסמך שצורף כנספח ז' לתצהירו של מר חלבי, ואשר הווה חלק מאסופת מסמכים שקבל לטענתו מהמועצה. נספח ז' הנ"ל נרשם בכתב יד, לא ידוע מי רשם אותו, מתי הוא נרשם, לא מופיעות עליו חתימות כלשהן וממילא, לא ניתן להסיק מרצף המספרים בו, מהם הסכומים הנוספים שהגיעו לידי אלקטרה ואשר לא הועברו לידי התובעת. מר חלבי עצמו, התקשה להסביר את הרישום במסמך הנ"ל וסתר עצמו בתשובותיו (ראה עמ' 19, שורות 7 - 32 ועמ' 20 לפרוטוקול).

26. הנטל לפרט את החישובים שעמדו בבסיס סכום התביעה ולתמוך אותם בראיות, מוטל בראש ובראשונה על כתפי התובעת. אמנם, לא ניתן לצפות כי מר חלבי יערוך חישוב מדוייק של הסכומים בעת שהוא מעיד על דוכן העדים. אולם, ניתן היה לצפות שיראה את דרך החישוב מתוך המסמכים שצורפו לתצהירים, באופן שיוביל לסכום התביעה. מר חלבי לא עמד בנטל זה, אם בתצהירו ואם בעדותו בבית המשפט.

27. אלקטרה מצידה, הציגה חישוב סדור ומפורט, הן של ההתחשבנות בינה לבין המועצה והן של ההתחשבנות בינה לבין התובעת. פרטי ההתחשבנות התבססו על מסמכים חיצוניים, לרבות חשבון סופי שאשרה המועצה לאלקטרה, קיזוזים שערכה המועצה בהתחשבנויות מולה, אשר חלקם נוגע לעבודתה של התובעת וחלקם נוגע לעבודותיהם של קבלנים האחרים שהשתתפו בביצוע העבודות בפרויקט וחשבונות שערך המפקח מטעם המועצה. אכן, כפי שטענה אלקטרה, קיים קושי לשחזר את ההתחשבנות בין הצדדים עד לפרטי פרטיה אולם, החישוב שהציגה אלקטרה מעוגן במסמכים הקיימים ועולה ממנו, כי התובעת קבלה את מלוא התמורה המגיעה לה בעד ביצוע העבודות בפרויקט.

28. החשבון המאושר הסופי שבין המועצה לאלקטרה, עליו בקשה אף התובעת להסתמך בתצהירה, עמד על סך של 4,422,150 ₪, בצירוף מע"מ (כולל התייקרויות) (נספח ד' לתצהירו של מר הוניג ונספח ו' לתצהירו של מר חלבי). במסגרת החשבון הסופי פורטו מספר קיזוזים שערכה המועצה מחשבונה של אלקטרה, בגין עבודות בפרק 52 לחשבון. קיזוזים אלו סוכמו בטבלה נפרדת, אשר נחתמה על ידי הצדדים (נספח ה' לתצהירו של מר הוניג), כדלקמן:

א. סך של 46,798 ₪, בצירוף מע"מ (כולל התייקרויות) - קוזז על ידי המועצה בגין מספר עבודות בפרק 52 לחשבון הסופי.

ב. סך של 42,005 ₪, בצירוף מע"מ - קוזז בגין תשלום שהועבר על ידי המועצה ישירות לקבלן משנה בשם סמיח בסיס.

ג. סך של 235,000 ₪, בצירוף מע"מ - קוזז על ידי המועצה מחשבונה הסופי של אלקטרה, לאור טענות של המועצה בדבר ביצוע לקוי של עבודות אשר בוצעו על ידי התובעת - אספלט, צביעה והרמת שוחות.

סך הקיזוז מחשבונה הסופי של אלקטרה למול המועצה עמד על 323,803 ₪, בצירוף מע"מ. לכן, החשבון הסופי המאושר של אלקטרה בנוגע לכלל העבודות שבצעה בפרויקט באמצעות קבלני המשנה שלה, עמד על סך של 4,098,347 ₪, בצירוף מע"מ ובסה"כ 4,795,066 ₪.

29. על פי דו"ח התקבולים מספרי החשבונות של אלקטרה, אשר צורף כנספח ו' לתצהירו של מר הוניג, שלמה בסופו של דבר המועצה לאלקטרה בפועל סך של 4,083,548 ₪ בלבד, בצירוף מע"מ. ההפרש בסך של כ - 15,000 ₪ למול החשבון הסופי הינו זניח ואני מקבל את טענתה של אלקטרה כי לא ניתן לברר כיום, למעלה מ - 15 שנה לאחר ההתחשבנות, מדוע קזזה המועצה את הסכום הנ"ל מחשבונה של אלקטרה. מכל מקום, קיימת קורלציה כמעט מוחלטת בין הסכום המפורט בחשבון הסופי לבין התשלום שקבלה אלקטרה בפועל מהמועצה.

30. מאחר ומלבד התובעת השתתפו בביצוע עבודות הפרויקט מספר קבלנים נוספים, נערך עבור כל קבלן חשבון נפרד, בגין העבודות שבוצעו על ידו. חברת הפיקוח ערכה חשבון סופי שפרט את חלוקת התשלומים שאושרו לאלקטרה בגין העבודות שבצע כל אחד מהקבלנים שהשתתפו בפרויקט (נספח ז' לתצהירו של מר הוניג). על פי מסמך זה, אשר נרשם על גבי דף הנושא לוגו של חברת הפיקוח, אושר לאלקטרה חשבון סופי בגין העבודות שבצעה התובעת, בסך של 2,805,000 ₪, בתוספת מע"מ.

על פי ההסכם בין התובעת לבין אלקטרה, ואין על כך חולק, יש להפחית שיעור של 10% בגין רווח קבלני המגיע לאלקטרה בגין עבודות שפורטו בהסכם למול המועצה. ערכן של עבודות אלו עמד על סך של 1,468,048 ₪ ולכן, הופחת סך של 146,804 ₪ לטובת אלקטרה.

בנוסף, על פי ההסכם בין התובעת לבין אלקטרה, יש להפחית שיעור של 15% בגין רווח קבלני המגיע לאלקטרה בגין עבודות נוספות, שאינן חלק מההסכם בין אלקטרה לבין המועצה. ערכן של עבודות אלו עמד על סך של 233,909 ₪ ולכן, הופחת סך של 35,086 ₪.

הרווח הקבלני של אלקטרה בהתאם להסכם עם התובעת, כולל התייקרויות בשיעור של 67.4%, הסתכם לסך של 304,484 ₪, בצירוף מע"מ. לכן, הסכום שנותר לתשלום לתובעת עמד על סך של 2,500,516 ₪, בצירוף מע"מ.

31. אין חולק, כי אלקטרה שלמה לתובעת סך של 2,493,065 ₪, כפי שפורט בחשבון הסופי שערכה עבורה ביום 4.7.1996 ואשר הומצא לידי התובעת (נספח ח' לתצהירו של מר הוניג). ההפרש בין החשבון "המשוחזר" לבין הסכום ששולם בפועל עומד על סך של 7,451 ₪ בלבד. מדובר בסכום זניח ולמעשה, ניתן לקבוע כי קיימת קורלציה בין הסכום המפורט בחשבון הסופי מיום 4.7.1996 לבין חישוביה של אלקטרה.

32. מתוך החשבון המצטבר הסופי שאושר בגין ביצוע העבודות על ידי התובעת בפרויקט, קוזזו הסכומים המפורטים להלן:

א. סך של 1,563,870 ₪ אשר שולם לתובעת במהלך ביצוע העבודות, עד למועד עריכת החשבון הסופי (תשלום בגין חשבונות חלקיים בהתאם לקצב העבודה).

ב. סך של 283,293 ₪ עבור חמרים שרכשה אלקטרה על חשבונה עבור התובעת (עניין זה בא ליד ביטוי עוד בסיפא לזיכרון הדברים).

ג. סך של 235,000 ₪, שקוזז על ידי המועצה מחשבונה של אלקטרה בגין ביצוע לקוי של חלק מהעבודות, כמפורט לעיל (ראה נספח ה' לתצהירו של מר הוניג).

ד. סך של 90,000 ₪ ששולם על ידי אלקטרה למודד בשם באסם אל פול (ראה דו"ח פירוט הוצאות, נספח ט' לתצהירו של מר הוניג). טענתה של אלקטרה לפיה, תשלום זה מוטל על התובעת בהתאם להסכם לא נסתרה והיא נסמכת על הוראות ההסכם שנכרת בין אלקטרה לבין המועצה, אשר התובעת נטלה על עצמה את החיובים בו, גם לשיטתה.

יתרת התשלום שהגיעה לתובעת, בקיזוז הסכומים המפורטים לעיל, הגיעה לסך של 320,902 ₪, בצירוף מע"מ ובסה"כ 375,455 ₪, כפי שפורט בחשבון הסופי (נספח ח' לתצהירו של מר הוניג).

אין חולק, כי הסכום הנ"ל שולם לידי התובעת בשני תשלומים. תשלום ראשון בסך של 270,474 ₪, בצירוף מע"מ, שולם לתובעת ביום 15.10.1996. התשלום השני, בסך של 50,427 ₪, שולם לתובעת כשנה לאחר מכן, ביום 30.9.1997 (ראה עמוד 5 בדו"ח פירוט הוצאות, נספח ט' לתצהירו של מר הוניג).

33. התובעת הפנתה בטיעוניה למסמך מיום 3.7.1996, אשר נשלח באותו יום בפקס מהמועצה לאלקטרה, על מנת שזו האחרונה תחתום עליו (נספח ה' לתצהירו של מר חלבי). המסמך נושא כותרת "מכתב העדר תביעות" ונוסחו כדלקמן:

"הננו להודיע בזאת כי, עם אשור חשבון סופי של פרויקט כביד 672 מכרז 8/90 - 9/90, ועם קבלת התשלום על פי החשבון הסופי המאושר (במקום זה הוסף רישום בכתב יד 'ע"ס 859,236 ₪ בתאריך 14.9.1006'), לא תהיה לקבלן אלקטרה ישראל בע"מ כל תביעה מכל סוג שהוא נגד המועצה המקומית דלית אל כרמל בגין עבודה זו".

מר הוניג אשר בחקירתו הנגדית כי הוא שהוסיף את הרישום בכתב ידו על גבי המסמך וחתם עלי. הוא לא זכר אמנם את פרטי נסיבות חתימתו על המסמך ומתי בדיוק חתם עליו (בחלוף תקופה כה ארוכה לא ניתן לבוא בטרוניה כלפיו), אולם הבהיר, כי הסכום שנרשם על ידיו במסמך מהווה את הסכום האחרון שנותר לתשלום על פי החשבון הסופי בין המועצה לבין אלקטרה וכי היה צורך להבהיר במסמך, כי אלקטרה תוותר על תביעות עתידיות, בכפוף לתשלום הסכום הנ"ל. עוד הבהיר מר הוניג, כי הליך בדיקת החשבונות על ידי המפקח ערך מספר חדשים וכי התנהל דיון ארוך בעניין הקיזוזים שנדרשו על ידי המועצה. בכל פעם שסיים הוניג התחשבנות על קיזוזים למול המועצה בנוגע לקבלן משנה כלשהו, היה בידיו לסיים את ההתחשבנות עם אותו קבלן. כך, באשר לתובעת, כאשר הוחלט על ידי המועצה על הקיזוז בסך של 235,000 ₪, היה בידי הוניג לסיים את ההתחשבנות למול התובעת. בסופו של דבר, התגבשה הטבלה מיום 6.8.1996, שרכזה את כלל הקיזוזים. עוד ציין הוניג, ויש לכך משמעות מבחינת צפי קיום חיוביה של המועצה לצורך החתימה על ההתחייבות להעדר תביעות, כי החשבון נפרע באמצעות שטרות של אוצר השלטון המקומי לתקופה של שנה ורק בחלוף כשנה קבלה אלקטרה את הכספים המגיעים לה (ראה עמוד 32, שורות 21 - 31, עמ' 33 - 34, עמ' 35, שורות 11 - 16 ועמ' 41, שורות 21 - 31 לפרוטוקול). יש בנתון אחרון זה כדי להסביר את העובדה שהתשלום האחרון שולם לתובעת רק ביום 30.9.1997. טענותיו של מר הוניג באשר להשתלשלות העניינים סבירות ויש בהן כדי להסביר את מהלך העניינים לאשורו. בסופו של דבר, אין במסמך מיום 3.7.1996 (נספח ה' לתצהירו של מר חלבי) כדי להעלות או להוריד ואין בו נתון העלול לשנות את תוצאות ההתחשבנות בין הצדדים.

34. התובעת טענה, כי בהתאם להנחיות שניתנו לה על ידי אלקטרה, היא בצעה שכבת אספלט בעובי של 6 ס"מ במקום 5 ס"מ על פי ההסכם ולכן, מגיע לה הפרש יחסי בסך של 51,147 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 31.5.1990 (מועד הצעתה של התובעת) ובסה"כ 389,083 ₪. אלקטרה מצידה, הכחישה כי בוצעה שכבת אספלט נוספת כאמור.

התובעת בקשה לבסס טענתה זו על סיכום ישיבה שנערכה במע"צ ביום 25.5.1995 (נספח ט' לתצהירו של מר חלבי). על פי סעיף 3 למסמך הנ"ל, הודיע מהנדס המועצה כי המתכנן אשר הגדלת עובי שכבת האספלט מ - 5 ס"מ ל - 6 ס"מ וכי שכבה זו תתבצע רק בחודש ספטמבר, אחרי גמר כל עבודות הכביש ואחרי תיקון שקיעות של התשתית. עוד נרשם, כי מע"צ מבקשת מהמתכנן הסברים ונימוקים על הגדלת עובי המבנה.

כפי שעולה מהמסמך הנ"ל, הרי שנציגי אלקטרה לא היו שותפים לפגישה וממילא, לא ניתנה במסגרתה הוראה אופרטיבית כלשהי לבצע את שכבת האספלט הנוספת. להיפך, באותה עת דרשה מע"צ הבהרות לעניין הצורך בביצוע שכבה נוספת כאמור. בנוסף, לא הוצגה בפני ראיה כלשהי שתעיד על הנחיה שניתנה בשלב מאוחר יותר לאלקטרה, כקבלן הראשי שזכה במכרז, לביצוע שכבת אספלט נוספת ולא הוכח בפני כי שולם לאלקטרה תשלום כלשהו בגין עבודה זו.

התובעת מצידה, לא הציגה אסמכתא כלשהי להוכחת טענתה, לפיה בצעה בפועל את שכבת האספלט הנוספת. לא הוצגה הוראה בכתב שניתנה לה בעניין זה והיא אף לא טרחה להגיש מדידות של עובי הכביש, שיש בהן כדי לבסס את טענותיה. אעיר בעניין זה בפרט, כי התובעת יכלה להוכיח טענותיה במישור זה בכל עת, מאז שנת 1996, באמצעות עריכת מדידה והגשת חוות דעת מומחה. היא לא עשתה כן ולא הוכח בפני כי בצעה את שכבת האספלט הנוספת וכי מגיע לה סכום כלשהו בגין עבודה זו. אני דוחה, אפוא, טענותיה של התובעת בעניין זה.

35. סיכומה של נקודה זו, התובעת לא הוכיחה כי מגיעים לה כספים נוספים בגין ביצוע עבודות הרחבת הכביש, מעבר לסכומים ששלמה לה אלקטרה. לפיכך, דין התביעה להידחות גם מטעם זה.

סיכום

36. לאור האמור לעיל, אני דוחה את התביעה, הן מפאת התיישנותה והן לגופו של עניין.

התובעת תשלם לנתבעת את הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בסך של 55,000 ₪. הסכום הנ"ל ישולם בתוך 30 ימים מהיום, שאחרת ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

המזכירות תמציא העתק מפסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ז' חשוון תשע"ה, 31 אוקטובר 2014, בהעדר הצדדים.