לפני בקשה למתן מענה לשאלות שלא נענו ולגילוי מסמכים ספציפיים (להלן: "בקשה מס' 55").

רקע:

המבקשת Alison transport Inc (להלן: "אליסון") הינה מקבלת ההודעה לצד ג' שנשלחה על ידי המשיבה Cosco container Lines Co. Ltd (להלן: "קוסקו").

ביום 16.11.15 במסגרת ההליכים המקדמיים הוצגו לקוסקו שאלון ודרישה לגילוי מסמכים ספציפיים (ראו נספח א' לבקשה מס' 55) (להלן: "השאלון" ו"הבקשה לגילוי מסמכים" בהתאמה).

בבקשה מס' 55 דורשת אליסון כי בית המשפט יחייב את קוסקו להעביר אליה את המסמכים המופיעים בסעיפים 4, 7 ,9 ,10 ,11 ,12 ,13 ו- 14 לבקשה לגילוי מסמכים.

כמו כן, עותרת אליסון לחייב את קוסקו במענה לשאלות 1, 2 , 6, 9 , 10, 11, 12, 14, 15, 16, 17 ו- 19 לשאלון.

הבקשה:

לטענת אליסון, ביום 28.9.16 התקבלו תצהיר גילוי המסמכים ותצהיר תשובות לשאלון מטעם קוסקו, אולם בפועל התברר כי לא בתצהירים מדובר וכי אין באלו מענה לחלק ניכר מהשאלות שנשאלו ולגילוי שנתבקש.

לטענת אליסון, בעוד ששולחת ההודעה הינה קוסקו וקוסקו היא זו שנתבקשה לגלות מסמכים ולהשיב על השאלות בשאלון, הרי שהמענה נמסר על ידי עו"ד ניר ניסצוויג, מטעם מ. דיזנגוף בע"מ נציגי הקלובים בע"מ. לפי אליסון, זוהי אישיות משפטית ומהותית אחרת לחלוטין. עו"ד ניסצוויג לא הועסק מעולם על ידי קוסקו, ולא היה מעורב בעריכת שטרי מטען או בהובלת מטענים ימיים.

אליסון מוסיפה וטוענת, כי על קוסקו לגלות את המסמכים הבאים:

• מניפסט המטען להפלגה אותה ביצעה קוסקו – סעיף 4.
• סיכומי פגישות וישיבות, ממצאים ומסקנות שהופקו בקשר לכך שהמכולה כוילה והובלה שלא על פי טמפרטורת שטר המטען – סעיף 7.
• העתק מהסכם ה- SLOT (בין קוסקו לבין צים) – סעיף 9.
• את הנהלים הקשורים ל: הפקת שטר מטען, בדיקת כיול טמפרטורת המכולה, בדיקת מכולות קירור ברציף טרם טעינתן, בדיקת מכולות הקירור במהלך ההפלגה – סעיפים 10, 11, 12, 13 ,14.

כמו כן, מבקשת אליסון, כי קוסקו תשיב על השאלות הבאות לשאלון:

• שאלה 1 – מי ערך את שטר המטען, שמו ותפקידו.
• שאלות 2 ו-6 – מתי נערך ומתי הודפס שטר המטען.
• שאלה 3 – מהם הנתונים שעמדו לנגד עורך השטר בעת שערך את שטר המטען.
• שאלות 9 ו-10 – לעניין נוכחות נציג / בעל תפקיד ברציף ובדיקת כיול הטמפרטורה (טרם הטעינה).
• שאלה 11- מי מטעם קוסקו שינה את כיול הטמפרטורה של יחידת הקירור של המכולה ביום 28.5.09.
• שאלה 12 – מהם הנתונים שעמדו לנגד משנה טמפרטורת המכולה, וכן האם הנתונים תואמים את הנתונים שעמדו לנגד עורך שטר המטען.
• שאלות 14- 17 – לעניין נהלי עריכת שטר המטען, בדיקת כיול טמפרטורה, בדיקת מכולות קירור על הרציף טרם טעינה ובדיקת כיול יחידת הקירור במהלך ההפלגה.
• שאלה 19 – האם בעקבות האירוע נשוא התביעה שינתה קוסקו את האופן בו היא פועלת על מנת לדאוג כי הגורמים התפעוליים השונים אצלה יפעלו על פי נתוני שטר המטען.

התגובה:

קוסקו טוענת, כי לעניין זהות המשיב לשאלון, בשאלון בו לא הוצגה דרישה מפורשת כי גורם מסוים ישיב על השאלון, כלשון תקנה 108 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: "התקנות"), הרי שיש לבחון האם המשיב לשאלון הינו גורם מוסמך מטעם בעל הדין המשיב, וכי בידו מצוי מידע הדרוש לשם מתן תשובות לשאלון.

דהיינו, בהיעדר דרישה מפורשת מטעם אליסון בשאלון שהציגה לקוסקו כי גורם מסוים בקוסקו ישיב בשמה, הרי שיש לבחון על פי הפסיקה האם המצהיר מטעם קוסקו הינו הגורם המוסמך והאם בידיו מצוי מידע הדרוש לשם מתן תשובות לשאלון.

לפי קוסקו, המסקנה המתבקשת היא כי עו"ד ניסצוויג משמש כנציגה המוסמך של קוסקו וכי מאחר והוא בקיא בעניין ובהליך דנן משנת 2009, וכי בידיו רוכז כל המידע הרלוונטי לטיפול בפרשה, אין ראוי ממנו ליתן תשובות לשאלון.

לעניין דרישת גילוי המסמכים, טוענת קוסקו, כי ההלכה קובעת כי במקרה שבו הגילוי עלול להכביד על בעלי הדין שבאופן שאינו סביר בנסיבות העניין, האיזון הראוי הוא שככל שמדובר במסמך שחשיבותו לבירור המחלוקת היא חשובה יותר, כך קיימת הצדקה ברורה יותר לגילויו.

קוסקו גורסת, כי על רקע ההלכה לעיל, דרישת אליסון למסמכים נוספים בשלב הנוכחי של הדיון ולאחר שכבר הוגשו עדויות ראשיות, הרי שרק שבמקרה שאליסון תצביע על נחיצות יוצאת דופן של המסמך, יש מקום להורות על גילויו של אותו מסמך. לטענתה, המסמכים הנחוצים לפתרון המחלוקת הוצגו זה מכבר לבית המשפט כנספחים לדוחות השמאים ולתצהירים, כך שאין מקום להיעתר לבקשת אליסון.

זאת ועוד, קוסקו טוענת, כי המסמכים המבוקשים אינם רלוונטיים.

לעניין השאלות בשאלון, טוענת קוסקו, כי חלקן אינן רלוונטיות, וחלקן מהוות הכבדה יתרה שאינה סבירה ואין בהן כדי להועיל לצמצום המחלוקת.

כמו כן, קוסקו גורסת, כי לפי ההלכה, שאלות שמטרתן גילוי שמות עדים ו"דייג" ראיות לא תותרנה ועל כן, לא נענו שאלות 1 ו-11 לשאלון.

התשובה:

לעניין זהות המצהיר, טוענת אליסון, כי בהיות קוסקו תאגיד, הכלל הוא שהמצהיר הינו מזכיר החברה וכי הוא חייב לאסוף את כל הידיעות הדרושות על מנת שיוכל להשיב מטעם החברה.

אליסון גורסת, כי עו"ד ניסצוויג עובד במ. דיזנגוף נציגות הקלובים בע"מ, ואינו עובד בקוסקו. זאת ועוד, אף טענת קוסקו כי עו"ד ניסצוויג בקיא בעניין והוא המייצג את קוסקו בהליך זה אינה מחזיקה מים, שכן המצהיר בבקשת קוסקו למתן היתר המצאה מחוץ לתחום הינו דווקא עו"ד אריאל זיסמן. בנוסף, אף קוסקו עצמה טוענת כי נציגיה המוסמכים הינם עדיה מארה"ב וכך טענה בדיונים שהתקיימו בפני ערכאות שונות בשאלת מתן היתר המצאה לחו"ל.

לעניין גילוי המסמכים, טוענת אליסון, כי בניגוד לטענת קוסקו, ההלכה היא כי מכוח עיקרון חשיפת האמת, הגילוי הוא נרחב ומשתרע על כל מסמך שיש בו כדי לקדם קו חקירה.

כמו כן, בתשובתה טוענת אליסון באופן פרטני לכל מסמך שהיא מבקשת לגלות ולכל שאלה בשאלון שלא נענתה בעניין הרלוונטיות שלהם לעניין שבנדון.

הכרעה:

אבחן תחילה את עניין זהות המצהיר.

לטענת אליסון, בהיות קוסקו תאגיד, הכלל הוא שמזכיר החברה הוא המצהיר.

לטענת קוסקו, עו"ד ניסצוויג הינו הנציג המוסמך מטעם קוסקו לטפל בעניין שבנידון ובידיו רוכז כל המידע הרלוונטי. על כן, הוא מוסמך להשיב לשאלון מטעם קוסקו.

כן, מציינת קוסקו, כי בהתאם לפסיקה ולתקנה 108 לתקנות, בשאלון בו לא הוצגה דרישה מפורשת כי גורם מסוים ישיב על השאלון, יש לבחון האם המשיב לשאלון הינו גורם מוסמך מטעם בעל הדין המשיב וכי בידו מצוי מידע הדרוש לשם מתן תשובות לשאלות.

תקנה 108 לתקנות קובעת, כי:

" היה הנשאל תאגיד, רשאי בית המשפט או הרשם, לפי בקשת השואל, להרשות מסירת שאלון לחבר או לפקיד של התאגיד; נדרשה המדינה להשיב על שאלות – יורה הצו איזה עובד ציבור ישיב עליהן. "

דהיינו, תקנה 108 לתקנות קובעת כי כאשר הנשאל הוא תאגיד, רשאי בית המשפט – לבקשת השואל – להרשות מסירת שאלון לחבר או לפקיד של התאגיד.

אין זה המצב בעניין שלפנינו.

על כן, יש לבחון את ההלכה שנקבעה בבר"ע 36/74 מפעלי פלדה ישראליים בע"מ נ' יעקב לזימי (פורסם בנבו) (8.5.74):

"...הרי כשתאגיד הוא בעל דין, רק ידיעת עובדו יכול שתהא בבחינת ידיעת התאגיד.

דא עקא, המשיב לא פירש בשאלון תשובתו של מי מעובדי התאגיד נדרשת. ולכן נמנע גם השופט לקבוע על מי לעשות את תצהיר התשובה (ראה תקנה 119). בהעדר הוראה אחרת, מן הראוי להעמיד את השופט בחזקה שהתכוון לתצהיר שייעשה על ידי מזכיר המערערת."

ברי, כי עו"ד ניסצוויג אינו עובד קוסקו ואינו מזכיר מטעמה.

על כן, ולאור ההלכה לעיל, אני מקבלת את טענת אליסון בעניין זה.

לעניין המענה לשאלון, העיקרון המנחה במתן צו להשיב על שאלון הוא עיקרון הרלוונטיות (ראו ע"א 687/70 עוזיאל נ' מישאל, פ"ד כו (1) 387).

לבית המשפט ניתן שיקול דעת על מנת להחליט האם מתקיים תנאי הרלוונטיות בהקשר לנושא הנידון.

לאחר שבחנתי את השאלות לגופן, מצאתי לנכון, כי על קוסקו להשיב על חלק מהשאלות אותן דרשה אליסון. אמנם קוסקו טענה להיעדר רלוונטיות של מלוא השאלות שנשאלו, אך כוחה של טענה זו אינו עומד לכולן.

עיקר המחלוקת בין הצדדים נעה סביב הטמפרטורה אליה כוילה המכולה ומי הגורם אשר שינה את הטמפרטורה של המכולה בשונה ממה שצוין בשטר המטען.

לאחר בחינת השאלות עליהן מתבקשת קוסקו להשיב, מצאתי, כי שאלות 3, 9-10, 12, 14-17 ו-19 רלוונטיות על מנת לברר את המחלוקת שבין הצדדים ועל כן אני מחייבת את קוסקו לענות עליהן בפירוט הנדרש.

בשאלות 1 ו-11, מבקשת אליסון כי קוסקו תנקוב בשמות העובד שערך את שטר המטען והעובד ששינה את כיול הטמפרטורה של יחידת הקירור של המכולה.

אליסון טוענת, כי הפרקטיקה של "דייג" ראיות במסגרת הליכים מקדמיים אינו פסול כשלעצמו, אלא אם כן, כוונת המבקש היא למצוא חומר שלא לצורך ההליך הנוכחי ולאסוף ראיות להכנת הליך אחר (ראו י. זוסמן "סדרי הדין האזרחי", מהדורה שביעית, בעמ' 428, פסקה 345). לפי אליסון, הואיל וזה לא המצב בענייננו, אין כל מניעה כי קוסקו תשיב על שאלות אלה.

מנגד, טוענת קוסקו, כי מדובר בשאלות שבית המשפט לא יתיר, שכן כל מטרתן היא לגלות שמות עדים.

אכן, הלכה היא כי לא יתיר בית המשפט שאלה שכל מטרתה היא לגלות מי הם העדים של יריבו. שכן, בעוד שהצגת שאלות מכוונת להקל על בעל דין בהרמת נטל ההוכחה, להוכיח עובדות או לסתור הכחשות, אין הן אמצעי כשר לגילוי הראיות שעומדות לרשות הצד שכנגד, חוץ מראיות שבכתב הניתנות לגילוי (ראו י. זוסמן "סדרי הדין האזרחי", מהדורה שביעית, בעמ' 449, פסקה 363).

לאחר עיון בשאלות 1 ו-11, מצאתי, כי אכן מטרתן היא לגלות את שמות העדים ועל כן איני מתירה אותן.

אשר לטענות אליסון כי שאלות 2 ו-6 לא נענו במלואן, לאחר שבחנתי את תשובת קוסקו, מצאתי כי היא מספקת.

לעניין הבקשה לגילוי מסמכים ספציפיים, נקודת המוצא העקרונית לעניין גילוי מסמכים והעיון בהם במשפט, היא גילוי מירבי. הלכה היא, כי צו לגילוי מסמכים יינתן כדי לאפשר דיון הוגן, וככל שהמסמכים הנדרשים רלוונטיים להליך המשפטי ולחתירה לאמת.

עם זאת, הוטלו מגבלות מסוימות על היקף תחולת הליכי הגילוי והעיון במסמכים. בין היתר, נקבע כי אין להתיר בקשה אשר הינה בלתי סבירה ועלולה להכביד על בעל הדין יתר על המידה (ראו רע"א 6715/05 מחסני ערובה נעמן בע"מ נ' זאב אייזנברג (פורסם בנבו) (1.11.05)).

כב' השופטת חיות סיכמה את ההלכה לעניין חובת הגילוי ברע"א 5482/11 חולית מחצבים 2004 בע"מ נ' הבינלאומי ליסינג בע"מ (פורסם בנבו) (27.11.11), כדלקמן:

"חובת גילוי המסמכים המוטלת על בעל דין פורשה בפסיקה בהרחבה ונקבע כי זו משתרעת על כל אותם מסמכים "אשר סביר להניח כי הם כוללים מידע אשר יאפשר לצד, במישרין או בעקיפין, לקדם את העניין נושא התובענה" (ראו רע"א 6546/94 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' אזולאי, פ"ד מט (4) 54, 60 (1995)), ועוד נפסק כי בשלב גילוי המסמכים מבקש הגילוי אינו נדרש להוכיח את הרלוונטיות של המסמכים שגילויים נדרש בוודאות ודי בכך כי יוכיח שהם עשויים להיות רלוונטיים בהמשך ההליך (ראו רע"א 9322/07 Gerber Products Company נ' חברת רנדי בע"מ פסקה 7 (פורסם בנבו) (15.10.08))."

על רקע ההלכה לעיל, ולאחר שבחנתי את המסמכים אותם דרשה אליסון, מצאתי לנכון, לאשר את גילויים של המסמכים המבוקשים בסעיפים 4, 7 , 9, 10, 11, 12, 13 ו-14.

מצאתי, כי מסמכים אלו רלוונטיים לפתרון המחלוקת השוררת בין הצדדים וכי הבקשה לגילוים הינה סבירה ולא מהווה הכבדה יתר על המידה על הצד שכנגד.

סיכום:

מן המקובץ לעיל, אני קובעת כי המשיבה תאפשר עיון במסמכים ספציפיים כמפורט בהחלטה זו לעיל ותשיב על חלק מן השאלות אשר הוצגו בשאלון כמפורט בהחלטה זו לעיל.

כן, אני מורה, כי השאלון ייערך על ידי נושא משרה במשיבה.

הנ"ל יבוצע תוך 30 יום מהיום.

הואיל והבקשה נתקבלה אך בחלקה, אני קובעת כי כל צד יישא בהוצאותיו.

ניתנה היום, כ"ג חשוון תשע"ז, 24 נובמבר 2016, בהעדר הצדדים.