בישיבת יום 2.1.14 הצביעו הצדדים על הצורך למתן החלטה בבקשות מספר 28, 34 בתיק זה.

הצדדים הודיעו כי כל הנחוץ הוגש בכתב ובכפוף להגשת אסמכתא בו ביום ע"י עו"ד הריס ב"כ אליסון, נפתח הפתח להכרעה בבקשות.

הבקשה לביטול היתר המצאה/סילוק התובענה בגין פורום לא נאות:

זוהי בקשה מספר 28 בתיק.

המבקשת בבקשה זו הינה צד ג' 2 (שתיקרא להלן: "אליסון").

היתר ההמצאה בהודעה לצד ג', מיום 29.3.12 ניתן לבקשת המשיבה, הלא היא הנתבעת מספר 3 ושולחת ההודעה לצד ג' (שתיקרא להלן: "קוסקו").

אליסון סבורה כי ראוי לבטל את היתר ההמצאה מיום 29.3.12 משום שביום 28.11.11 פסק המותב הקודם בתיק זה, כבוד השופט מרדכי בן-חיים, כי יש לבטל היתר המצאה שניתן בעבר כנגד אליסון בשעה שהיתה הנתבעת 2 בתובענה.

עוד היא טוענת, כי עניינית כל הארועים, ההליכים, העדים וכו', בין קוסקו לבין אליסון מקורם בארה"ב ועל כן מבחן מירב הזיקות מוליך לצורך לברר את התובענה בארה"ב ולא בישראל.

המבקשת אליסון גורסת, כי כתב התביעה המקורי בתיק הוגש ביום 15.3.10 כנגד שלוש נתבעות ואליסון ביניהן. התובעת, רכשה מטען של דגים בארה"ב ושלחה אותו ארצה באמצעות הנתבעת 1 (שתיקרא להלן: "מנטפילד").

שטר מטען מיום 1.6.09 חייב טמפרטורה מטען של מינוס 18 מעלות. ברם, כאשר התקבל המטען בישראל, נמצא כי קוסקו המוביל הימי, לא שמרה על טמפרטורה מטען זה, ולכן המטען נפסל ונשלח חזרה לארה"ב, שם נמכר במחיר מופחת.

זוהי מהות התביעה.

שטרי המטען צורפו לכתב הבקשה כנספחים א' ו- ב'.

אליסון טוענת, כי התובעת לא הציגה כל דוח של פסילה לכתב התביעה ואינה מפרטת אילו מאמצים נעשו עם מטען הדגים ופסילתם.

לטענתה, המטען נמסר לקוסקו בטמפרטורה הנכונה של מינוס 18 מעלות, כעולה מדו"ח מנחם קצן מיום 22.11.09 שצורף וסומן נספח ג'.

אליסון טוענת, כי חברה אמריקאית זרה שהעבירה את ההוראות המתאימות מכוחם הונפק שטר מטען בטמפרטורה הנכונה וביצעה את התיאומים הדרושים למסירת המטען לקוסקו בארה"ב בשטח התפעולי שלה בטמפרטורה הנכונה.

מכאן, טוענת אליסון להעדר סמכות של בית משפט ישראלי על חברה אמריקאית זרה.

ואכן, בהחלטה מיום 28.11.11 נמחקה התביעה כנגד אליסון מחמת הגשתה בישראל.

בין השאר, קבע בית המשפט, כי מנטפילד אינה מורשה של אליסון לצורך מסירת כתבי בי-דין לידיה.

השופט בן חיים הורה מפורשות, כי ציפיותיה הסבירות של אליסון כנתבעת זרה הן להתדיין במקום מושבה.

הוגשה בר"ע על החלטה זו אשר נדחתה.

אליסון סבורה, כי החלטה זו מיום 28.11.11, על הגיונה, מחייבת לא רק במערכת היחסים בין התובעת לבינה כנתבעת אלא גם בין אליסון לבין קוסקו כשולחת ההודעה לצד ג'.

אליסון מדגישה, כי מירב העדים מצויים בארה"ב וכי כל הצדדים לרבות מנטפילד וקוסקו היו צד ישיר להליכים שכבר נוהלו בשאלת הסמכות הטריטוריאלית. ההחלטה מיום 28.11.11 חלה ומחייבת אפוא גם במערכת היחסים הנוכחית.

מוסיפה אליסון, כי יש כאן לא רק מעשה בית-דין אלא גם כפיפות של תובענת השיפוי לתובענה העיקרית.

זאת מעבר לעובדה שחלפו שלוש שנים ולכן יכולתה של אליסון, לטענתה, לזמן את העדים הרלוונטיים לארוע לעדות בארץ, פחתה משמעותית.

אליסון מציינת, כי חובת הגילוי והנטל מוטל על שכמה של קוסקו כמבקשת היתר ההמצאה מחוץ לתחום. לדידה, קוסקו לא עמדה בנטל זה ומכאן יש להורות על בטלות היתר ההמצאה מחוץ לתחום.

קוסקו מצידה הגיבה בטענה, כי התמשכות ההליכים שאליסון מזכירה בבקשתה כקושי דיוני לזימון עדים, נובעת גם מהתנהלותה של אליסון בהליך הקודם.

קוסקו גורסת, כי בתחילת ההליך היא המציאה את ההודעה לצד ג' לידי מר אריק יוחאי, נציגה של אליסון, בשעה שזה ביקר בישראל וזאת באמצעות עו"ד טילו אשר שימשה באותו זמן כיועצת המשפטית של מנטפילד. כך עלה מתצהירו של עו"ד שפרינצק מיום 7.2.11 שצורפה כתמיכה לבקשה הנוכחית.

מאחר וכך, לשיטת קוסקו, הומצאה הודעה לצד ג' לאליסון כדין ולכן לא היה מקום שקוסקו תיטול חלק בניהול הליכי המצאה מחוץ לתחום שהועלו כנגד אליסון ע"י התובעת. לכן, כל ההליכים שנוהלו שם אינם מעשי בית-דין ואינם מחייבים אותה.

רק מחמת הספק במסגרת ההודעה לצד ג', נדרשה קוסקו לבצע המצאה מחודשת לאליסון, הפעם באמצעות היתר המצאה מחוץ לתחום.

בקשת ההמצאה של התובעת לאליסון, נבעה מכוח היחסים החוזיים בין שוגר – מקבל מטען לבין משלח בהתבסס על שטר מטען שהוציאה אליסון.

הדבר אינו דומה כלל למישור היחסים שבין קוסקו לבין אליסון שהם יחסי מוביל – משלח המתבססים על שטר המטען שהוציאה קוסקו ואשר בו נרשמה אליסון ולא התובעת כשוגרת.

משכך, ברי, כי היה מקום להיעתר לבקשת קוסקו למתן היתר המצאה מחוץ לתחום לאליסון.

החלטת בית המשפט אינה מחייבת אפוא את קוסקו, אשר אינה כבולה אליה מתוקף מעשה בית דין, השתק או בכלל.

שטר המטען שהוציאה קוסקו אשר בו נרשמה אליסון בלבד ולא התובעת, לא נדון כלל בהחלטה מיום 28.11.11.

במסגרת היחסים בין קוסקו לאליסון, מחייבת אותה להתייצב בבית המשפט בישראל ממש כשם קוסקו התייצבה לדיון בישראל. אליסון כמי שעוסקת בשיגור מטענים בינ"ל אמורה לצפות אפשרות בה תידרש בעתיד להתייצב בדיון לפני ערכאה זרה בארץ זרה ולרבות בבית משפט ישראלי.

קוסקו סבורה כי יש לבחון האם הפורום המקומי, בענייננו הפורום בישראל, הוא הפורום הטבעי או שקיים פורום טבעי זר אחר בעל סמכות לדון בתובענה.

ראו: רע"א 7342/11 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' INCOMACS LTD. ניתן בבית משפט העליון ביום 8.2.12, פורסם בנבו.

שם נקבעו שלושה מבחנים לגבי ארוע שהתרחש כל כולו בבלגיה בטרם הובל בהובלה ימית לישראל:

א. מירב הזיקות.

ב. מבחן הצפיות.

ג. מדיניות משפטית.

בענייננו, סבורה קוסקו כי מקום הארוע לא התרחש כולו בחו"ל, שכן נטען כי סטיה נמשכת מתנאי הקירור, ארע גם בתחומי מדינת ישראל.

לפי מבחן הצפיות, אין סיבה שאליסון תסבור כי ראוי שתיתבע בארה"ב בלבד, הואיל ומדובר בשילוח בינ"ל ואין תניית שיפוט יחודית.

במבחן של מדיניות משפטית, זהו מקרה שכמותו נידונים גם בבתי משפט בישראל, כאשר הדרך היחידה לברר את הארוע היא באמצעות בירור עובדתי ממצה של כל הצדדים באותה מסגרת דיונית.

קשייה של אליסון להעיד עובדת שעזבה, בכל הכבוד, אינם מהווים שיקול המטה את הכף כנגד בירור ממצה בכל הסוגיות במסגרת הבנה בישראל.

קוסקו סבורה כי קיים היתר להמצאה גם לפי תקנה 500(10) בה ניתן לעשות שימוש לצורך המצאת הודעה לצד ג' לפי הלכת רע"א 7102/10, רואים עולם נ' פרלמוטר, מפי כבוד השופט גרוניס.

כיום אין כל מניעה עקרונית לעשות שימוש בתקנה 500(10) דנן לצורך המצאת הודעה לצד ג', אפילו אם מדובר בצד שלישי יחיד וכך יש לנהוג לשיטתה של קוסקו גם בענייננו.

קוסקו חותמת את תגובתה בהפניה להלכה הידועה, כי סילוק על הסף הינו סעד דרסטי וקיצוני שאין לנקוט בו אלא במקרים חריגים ולא זהו המקרה בענייננו.

אליסון משיבה לתגובה בטענות הבאות:

ראשית, מקום ההתדיינות הנכון של קוסקו הוא בארה"ב.

מדובר בהובלה מנמל ארה"ב של מטען שהתקבל אצל קוסקו בשטח התפעולי בארה"ב.

אף אחד מן הצדדים אינו חברה ישראלית וצפיות הצדדים בענייננו, נלמדת מהמסמכים שהנפיקו, כמו גם בביטוח שערכו למטען בתחומי ארה"ב.

שנית, אשר לנזק שארע למטען, אליסון שוללת את הטענה כי זוהי סטיה מתמשכת וטוענת כי זהו מעשה נקודתי שבוצע בחצרי קוסקו בארה"ב.

המכולה נמסרה לקוסקו בשטחה התפעולי בטמפרטורה מינוס 18 מעלות ולאחר מכן בעת שהמטען היה בחזקתה, היא אשר שינתה את כיול הטמפרטורה.

שלישית, שיקולי נוחיות העדים מצביעים אך ורק על ארה"ב כמקום התביעה.

רביעית, תביעתה של התובעת (ד. חזות) מבוססת על שטרי המטען ואין לה עניין בהתנהלות של קוסקו ומחדליה הפנימיים.

קוסקו עצמה מתדיינת בארה"ב כדבר שבשיגרה, ועל כן ראוי שגם ההתדיינות בהליך הנוכחי תתקיים בארה"ב ולא בישראל.

אשר לטענת קוסקו, כי יש להחיל כאן את תקנה 500(10) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984, אין מקום לכך נוכח חלוף המועד של שנה וחצי מיום הגשת ההודעה לצד ג'.

זוהי תקופה ממושכת שאינה לגיטימית ומהווה שיהוי המכשיל את הבקשה.

הכרעה בבקשות 28, 34:

הסיטואציה בה נדרשת הכרעה היא, האם לאחר שהודעה לצד ג' נמחקה כנגד אליסון, יש מקום להשיבה לבירור התיק בדלת האחורית, באמצעות ההודעה לצד ג'.

בבקשה 28 עתרה אליסון להורות על ביטול ההמצאה מחוץ לתחום של ההודעה לצד ג' אליה, ו/או סילוק התובענה נגדה בגין סעיף פורום לא נאות.

בקשה 34 מהווה במידה מסוימת תמונת ראי של בקשה זו, ובה עתרה מנטפילד לאפשר לה לשלוח הודעה לצד ג' אל מחוץ לתחום לידי אליסון.

מנטפילד אף היא ממלאת פיה תלונות כנגד אליסון ומצביעה עליה כגורם האחראי לקרות הנזק. מנטפילד טענה, כי ההתקשרות שלה עם אליסון היתה צריכה ליצור צפיות אצל אליסון כי מחלוקות הקשורות להתקשרות זו או תביעה משפטית תצריך התמודדות במדינת היעד הסופית של המטען בה טופלה, כלומר בישראל.

מנטיפלד הוסיפה כי ישראל היא הפורום הנאות לקיום הדיון בבית המשפט, נוכח צפיות הצדדים ושיקולי הנוחות. גם מרבית העדים, לטענתה הם ישראליים ולא אמריקאים.

העובדה שמנטפילד היא חברה ישראלית יוצרת לשיטתה זיקה חזקה לישראל.

אומר, כי לטעמי אין לראות את ההתדיינות שהתקיימה לפני השופט בן חיים, בסוגית היתר ההמצאה מחוץ לתחום לקוסקו, כחלה ומהווה מעשה בית דין באשר לבקשה הנוכחית להיתר ההמצאה בהודעה לצד ג'.

מדובר בהתדיינויות נפרדות והגם שיש לצדדים בתיק זה זיקה אליהם, הרי הסיטואציה שנבחנה בהכרעה מיום 28.11.11 שונה לחלוטין מהסיטואציה הנוכחית והיא מערכת היחסים בין אליסון לבין קוסקו ולא בין התובעת לבין אליסון או לבין התובעת לבין מנטפילד.

אליסון, אומנם אינה קשורה במישרין עם התובעת ואינה חתומה על חוזה ישיר עימה. ההתקשרות של אליסון נעשתה בארה"ב מול חברה אמריקאית, לכן לא היה מקום להעמיד את אליסון כנתבעת ישירה מול התובעת.

אולם, כצד ג' מול קוסקו, יש לאליסון מקום והיא נחוצה לבירור ההתדיינות.

השאלה היא האם היה מקום להמציא לה זימון לדיון בישראל. כלומר, האם הפורום הישראלי הוא הפורום הנאות לבירור התובענה מעין זו לפי כללי תקנה 500 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984 והן לפי כללי הדיון בפורום הנאות. לאחר שאני בוחנת את הוראות התקנה 500(4) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984 כמו גם את הוראות התקנה 500(10) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984 אני מוצאת, כי בנסיבות העניין אין מקום לזמן את אליסון כצד לדיון זה.

אומנם אליסון כחברת תובלה, אמורה לצפות אפשרות שאי שם בקצה שרשרת התובלה מצוי גורם זר. מכאן ועד לקביעה כי אותו גורם זר צפוי לנהל עם אליסון דיונים בנקודה מרוחקת על פני הגלובס, באשר לארועים שארעו במהלך התובלה, עוד רחוקה הדרך.

אליסון היא חברה אמריקאית שהתקשרה עם קוסקו, אף היא חברה זרה להובלת מטען בתוך תחומי ארה"ב מנקודה A לנקודה B. בנסיבות אלה אין ולא היתה צריכה להיות לאליסון כל צפיות לקיום דיון בישראל באשר לאותו מטען. זאת גם אם לא נצרף לפאזל את הנתון בדבר קיומו של שטר מטען ובו תניית שיפוט יחודית המנתבת את אליסון לדיון באשר לאותו מטען נשוא ההליך לפורום הזר ולא לפורום הישראלי.

בהקשר זה הנני להפנות עוד לדברי כבוד הנשיא השופט גרוניס בתיק ע.א. 4601/02 ראדא נ' BOBSTRAY , פד"י נ"ח(2) עמ' 465, ניתן ביום 12.12.02, בו קבע בית המשפט העליון כי יש להטיל את הנטל על התובע במקרה של היתר המצאה לחו"ל.

בסיטואציה זו: "הנתבע יוכל, כמובן, לטעון כי על פי ההסכם בינו לבין התובע נתונה סמכות שיפוט ייחודית לבתי המשפט של מדינה זרה. הוא אף יוכל לטעון כי הפורום הישראלי אינו פורום נאות וכי התובענה צריכה להתנהל במדינת חוץ. כאשר עסקינן במקרה דוגמת זה הנוכחי – בו מתבקש היתר המצאה – מוטל הנטל על התובע להראות כי ראוי שההליך יתנהל בפורום הזר". שם בפיסקה 7 של פסק הדין.

מבחינת מערכת היחסים שבין קוסקו ואליסון, אין חיוב לנהל את ההליך בישראל נוכח הזיקות שיש לכל אחת מהן לארה"ב, מקום כריתת החוזה ביניהם בארה"ב, מקום ביצוע ההובלה בארה"ב וכמובן שטר מטען ובו תניית שיפוט.

בנסיבות אלה, אני מקבלת את הבקשה שהעלתה אליסון במסגרת בקשה 28 וקובעת, כי אין לברר את ההודעה לצד ג' נגדה במסגרת ההליך הנוכחי.

אני מבטלת את היתר ההמצאה שניתן במעמד צד אחד.

הצדדים מופנים להתדיין ביניהם בסוגיה זו לפני הפורום הנאות שאיננו בית המשפט בישראל.

בנוגע למערכת היחסים בין אליסון לבין מנטפילד, גם כאן אינני סבורה שיש להותיר את ההודעה לצד ג' על כנה. אומנם מנטיפלד היא חברה ישראלית ועדיה הם ישראליים, אולם טענותיה כלפי אליסון באשר לנזק, אם ארע, הן טענות האמורות להתברר רובן ככולן, במסגרת תחום השיפוט של ארה"ב.

העדים הנחוצים לצורך בירור הנזק הם דווקא עדיה של אליסון, עדים אמריקאים ולא עדיה הישראליים של מנטפילד.

גם הצפיות, לדידי, אינה מוליכה לישראל דווקא, כאשר מדובר בהובלת מטען בתוך תחומי ארה"ב.

נטל ההוכחה בדבר ביצוע היתר המצאה בהודעה לצד ג', רובץ על המבקשת/התובעת, דהיינו מנטפילד. גם עיגון מעמדה של מדינת ישראל כפורום הנאות לביצוע ההתדיינות רובץ על מנטפילד. נטל זה, לטעמי, לא הורם.

בנסיבות אלה, אני דוחה את הבקשה שהעלתה מנטפילד במסגרת בקשה 34 וקובעת, כי אין לברר את ההודעה לצד ג' נגד אליסון במסגרת ההליך הנוכחי.

הוראות להמשך ההליך:

לאחר שהוריתי על מחיקת ההודעה לצד ג' ששלחו מנטפילד וקוסקו לאליסון משיקולי פורום לא נאות, יש לקדם את בירור ההליך בין התובעת לבין הנתבעות, יחד ולחוד.

אני מורה לצדדים להשלים ביניהם הליכים מקדמיים הנחוצים לבירור התובענה.

אני קובעת לישיבת קדם משפט ליום 22.5.14 בשעה 10:00.

סיכום:

מן המקובץ לעיל, אני קובעת כדלקמן:

1. בקשה מספר 28 מתקבלת, היתר ההמצאה מחוץ לתחום ששלחה קוסקו כנגד אליסון בהודעה לצד ג', בטל בזה.

אני מורה על מחיקת ההודעה לצד ג' כנגד אליסון מטעמי פורום לא נאות.

קוסקו שולחת ההודעה לצד ג', תשלם לידי אליסון הוצאות משפט בגין ההליך הנוכחי בסך של 3,500 ₪.

2. בקשה מספר 34 נדחית, אני קובעת כי אין מקום להמציא את ההודעה לצד ג' שביקשה מנטפילד להמציא לאליסון, אל מחוץ לתחום השיפוט של מדינת ישראל.

הפורום הנאות לדיון בין מנטפילד לבין אליסון אינו הפורום הישראלי.

אני מורה על מחיקת ההודעה לצד ג' שביקשה מנטפילד לשלוח לאליסון, מטעמי פורום לא נאות.

מנטפילד תשלם לאליסון הוצאות משפט בגין ההליך הנוכחי בסך 3,500 ₪.

3. ההליכים יימשכו בין התובעת לבין הנתבעות, יחד ולחוד.

כפי שהוריתי בהחלטה זו לעיל, ישלימו הצדדים הליכי גילוי ועיון במסמכים ויתייצבו לישיבת קדם משפט לפני ביום 22.5.14 בשעה 10:00.

ניתנה והודעה היום י"א שבט תשע"ד, 12/01/2014 בהעדר הנוכחים.