בפני שלוש בקשות. בקשה דחופה לעיכוב ביצוע פינוי דירת מגורים, בקשה נוספת להארכת מועד להגשת בקשה לעיכוב פינוי דירת מגורים ובקשה להארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק דין של פינוי, ובקשה לצירוף צד לתיק.

בתמצית, עניין לנו בבקשת המבקשים למנוע עיכוב ביצוע פסק דין לפינוי מדירת מגורים. הפינוי מיועד להתבצע היום.

תחילתם של ההליכים בכתב תביעה שהוגש ביום 21.3.10 בתיק זה, בו עתרה המשיבה לפינוי וסילוק ידה של המבקשת 1 (להלן: המבקשת) מדירת מגורים ברח' אחד העם 5/2 קרית ביאליק (להלן: הדירה).

בכתב התביעה נטען כי הדירה הושכרה על ידי המשיבה לאמה המנוחה של המבקשת שהחזיקה בדירה עד למועד פטירתה ביום 10.12.05. בתביעה נטען כי חרף פניות חוזרות של המשיבה אל המבקשת, זו האחרונה לא המציאה מסמכים ואסמכתאות בנוגע לזכאותה לזכויות של דייר ממשיך, ואינה משלמת את דמי השימוש הראויים. לאור כך עתרה המשיבה למתן פסק דין לפינוי המבקשת מהדירה וכן לתשלום חוב כספי.

ביום 20.10.10 ניתן פסק דין בהעדר הגנה, בו חויבה המבקשת לשלם סך של 45,426 ₪ וכן ניתן פסק דין המחייבה לפנות/לסלק ידה מהדירה ולהחזירה לרשות המשיבה כשהיא ריקה ופנויה מכל אדם וחפץ.

לאחר מתן פסק הדין, הוגשו מספר בקשות על ידי המבקשת וניתנו החלטות רבות. אעמוד בקצרה עליהן.

ביום 22.5.11 הגישה המבקשת בקשה דחופה לעיכוב ביצוע הפינוי, בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק הדין ובקשה לביטול פסק דין.

ביום 12.6.11 הודיעה ב"כ המשיבה לבית המשפט כי מועד הפינוי שהיה קבוע ליום 13.6.11 בוטל זאת מאחר והמשיבה העבירה בשנית את המסמכים בעניין המבקשת לוועדה מטעם משרד הבינוי והשיכון לשם דיון בבקשתה להקניית זכויות חוזיות כדיירת ממשיכה. בהחלטה שניתנה ביום 19.6.11 הורה כב' השופט נווה כי בתוך 45 יום יודיעו הצדדים על החלטת הוועדה, ובשלב זה עוכב ביצוע פסק הדין.

ביום 11.8.11 הודיעה ב"כ המשיבה כי עד לאותו מועד טרם ניתנה החלטת הוועדה, כך היה גם עד ליום 19.3.13 כפי שדיווחה מעת לעת ב"כ המשיבה.

ביום 4.6.13 הודיעה ב"כ המשיבה כי וועדה עליונה של משרד הבינוי והשיכון דנה בעניינה של המבקשת והחליטה כחריג ולפני משורת הדין לאשר לה דירה חלופית ברחוב לוחמי הגטאות 3/6 קריית ביאליק בתנאי כי תפנה את הדירה בה מתגוררת היום. בעקבות הודעה זו, החליט כב' השופט נווה ביום 3.9.14 לדחות את הבקשה לביטול פסק הדין בהחלטה זו לשונה: "לאחר שעיינתי בבקשה ולאחר הודעת התובעת כי אושרה לנתבעת דירה ברחוב לוחמי הגטאות 3/6 בקרית ביאליק, לא מצאתי הצדקה לביטול פסק הדין והבקשה נדחית. פסק הדין יעמוד על כנו".

ביום 14.11.13 הגישה המבקשת, בעקבות קביעת מועד פינוי, בקשה נוספת לעיכוב ביצוע למניעת פינוי הדירה בה נטענו טענות דומות לטענות שנטענו בבקשה הנוכחית ובכלל זה הטענה כי לאחיה של המבקשת – הוא המבקש כאן, זכויות של דייר ממשיך .

בהחלטה מיום 14.11.13 הורה ביהמ"ש על עיכוב ביצוע פסק הדין עד ליום 18.11.13 תוך שהוא מעביר את הבקשה לתגובת המשיבה.

אחר הדברים האלה, ביום 25.11.13 ניתנה החלטה מסכמת על ידי סגן הנשיא כב' השופט נווה , בה הוא ציין כי בעבר נידונה בקשת המבקשת לביטול פסק הדין ונדחתה. בסיום ההחלטה קבע ביהמ"ש כך: "לאור המחלוקת העובדתית בין הצדדים ולאחר שלא הוגש תצהיר על ידי המשיבה לתמיכה בטענות נשוא התגובה, אני אאריך את המועד לפינוי דירת המגורים ב- 90 יום, זמן די והותר על מנת שב"כ המבקשת ומן הסתם מר הרצל אחיה ישקלו את צעדיהם בפניה כזו או אחרת לביהמ"ש". כן נקבע באותה החלטה "אם לא תבוא כל בקשה או הכרעה הטעונה בדיקה של בימ"ש בתוך 90 יום, תוכל המשיבה לשוב ולהמשיך בהליכי הפינוי".

הבקשה שהוגשה בפני היום דומה לבקשה הקודמת מושא ההחלטה מיום 25.11.13 אלא שהפעם צורף אחיה של המבקשת כמבקש נוסף. נטען על ידי ב"כ המבקשים כי רק לאחרונה ניתן אישור לייצוגו על ידי הלשכה לסיוע משפטי. בבקשה נטען בין היתר כי המבקש ממלא אחר תנאים להגדרתו כדייר ממשיך ונטען כי מאזן הנוחות, בשים לב לכך שמדובר בדירת מגורים נוטה לטובת המבקשים.

לאחר שנטען כי מועד הפינוי קבוע להיום, זימנתי את הצדדים לדיון דחוף בפני שבו הוסיפו הצדדים והעלו טענות מטענות שונות, שלא היה בהן חידוש רב למה שנטען כבר בהליכים שהיו עד כה.

דין הבקשות להידחות.

הבקשה לעיכוב ביצוע פינוי הדירה נשענת (או אמורה להישען) על בקשה לביטול פסק הדין (שטרם הוגשה וכל שהוגש לעת הזו בקשה להארכת המועד להגשתה), אלא שבקשה לביטול פסק הדין נידונה כבר על ידי כב' השופט נווה ונדחתה בהחלטתו מיום 3.9.13. על החלטה זו לא הוגש ערעור ועל כן איני רואה כיצד ניתן לשוב ולהידרש לבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין כאשר קיימת קביעה לפיה פסק הדין עומד על כנו. מכאן, שאיני רואה כיצד יש לשוב ולהידרש לבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין במסגרת זו.

גם אם אראה את הבקשה, כמי שאינה נשענת על בקשת לביטול פסק הדין, אין בידי לקבלה. כלפי המבקשת קיים פסק דין חלוט שבקשה לביטולו נדחתה ואשר ביצועו עוכב מעת לעת. לגבי האח – המבקש, בהחלטה מיום 25.11.2013 הוארך המועד לפינוי דירת המגורים ב- 90 ימים , זאת נוכח הטענות שהועלו על ידי המבקש לזכויות אפשרויות בדירה. 90 הימים חלפו עברו ורק בבוקר יום הפינוי הזדעק המבקש והגיש את הבקשה כאן, כאשר טענותיו ידועות והועלו – שלא בהיותו צד – על ידי המבקשת.

ברור שתיק זה אינו האכסניה לבירור בקשת האח וטענותיו, שכן אין הוא צד להליך ובקשה לצירופו כצד לאחר מתן פסק דין חלוט מעוררת קושי, במיוחד שאין עילה לביטול פסק הדין. יחד עם זאת, נוכח מהות העניין העומד על הפרק, אתייחס בקצרה לטענות המבקש.

ראשית, המבקש לא הצביע על ראיות שיש בהן כדי להוכיח זכות לכאורה בדירה, כבן ממשיך. יצוין כי טענה זו עלתה, ובהחלטה מיום 25.11.2013, צוין כי בידי המשיבה ראיה המצביעה כי המבקש לא התגורר בדירה.

שנית, בניגוד לנטען בבקשה לפיה המבקשים יפונו לרחוב, מהדיון בפני וגם מההליכים הקודמים שהיו עולה כי אין כך מצב הדברים. כפי שהודיעה המשיבה וכפי ששבה וציינה בדיון שנערך בפני, למבקשת אושרה דירה משופצת ומוכנה לאיכלוס המורכבת משני חדרים (לעומת הדירה בה מחזיקה המבקשת שהיא בת 3 חדרים), אשר על פי נוהלי משרד הבינוי והשיכון מתאימה למגורים של עד 4 נפשות. בנוסף, ביקשתי מנציגת המשיבה להבהיר מה מעמדו של המבקש בדירה החלופית שאושרה למבקשת וזו הצהירה כי קיים אישור עקרוני שהמבקש יעבור להתגורר יחד עם המבקשת והוא יוכר כדייר נלווה. הנה אם כן משמעות דחיית בקשת המבקשים אינה השלכתם לרחוב כפי שהם טוענים אלא מעבר לדירה חלופית שאושרה להם. זאת ועוד, ביצוע פסק הדין, לא ימנע בעתיד מהמבקש להוכיח כי הוא דייר ממשיך – ולזכות בסעד נגזר מכך במסגרת תביעה נפקדת שיגיש.

יש לזכור, כפי שב"כ המשיבה ציינה, כי הדירה ממנה יפונו המבקשים מיועדת לאיכלוס על ידי משפחה נזקקת הממתינה לקבלת הדירה.

סיכומם של הדברים, כל הבקשות נדחות.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

המזכירות תודיע בדחיפות לב"כ הצדדים על מתן החלטה זו.

ניתנה היום, ל' ניסן תשע"ד, 30 אפריל 2014, בהעדר הצדדים.