1. עם סיום דיוני ההוכחות בתיק דנן (ב-24.12.15), נקבע לו"ז מוסכם לסיכומים בכתב.

2. לאחר שהתובעת הגישה סיכומיה (בסיוע ארכות שניתנו לה) והנתבעים לא הגישו סיכומיהם, עתרה התובעת (ב-21.7.16) לקציבת פרק זמן חדש וסופי להגשת סיכומי הנתבעים.

3. בעקבות הבקשה הנ"ל עתרו הנתבעים בתחילה להגשת ראיה נוספת בתיק דנן ולאיחוד הדיון בו עם הדיון בתא"ק 984-01-16 שבבית משפט השלום בירושלים. בהמשך שינו הנתבעים את אופי הבקשה האחרונה ועתרו לעיכוב ההליכים בתיק דנן עד סיום ההליכים האמורים בבית משפט השלום ובהליכים אחרים המתנהלים בבית המשפט המחוזי בין הנתבעים לבין גוף אחר (עמותת בית הכנסת הגדול) בעקבות הליכי בוררות ביניהם (הפ"ב 13069-07-16 והפ"ב 8222-09-16).

4. לאחר שנשלמה הגשת הטיעונים ואף (בעקבות החלטתי מ-21.8.16) קיבלתי את הראיה הנוספת שנתבקשה הגשתה לעיוני ועיינתי בה, הגעתי למסקנה כי אין להיעתר לבקשות הנתבעים ויש להיעתר לבקשת התובעת ולתת עתה הוראות שתאפשרנה סיום ההליכים כאן בהקדם.

5. לתוצאה דלעיל אני מגיע מכח שילובם של הנימוקים והשיקולים שיצוינו להלן.

6. הבקשה בעניין איחוד הדיון היא תמוהה ביותר, שכן אין כלל סמכות (למאן דהו) לאחד דיונים המתנהלים בערכאות שונות. נראה כי לא בכדי זנחו הנתבעים בקשה זו לאחר קבלת תשובת הנתבעים בקשר אליה.

7. אין גם כל הצדקה לעיכוב ההליך דנן בשל איזה מן ההליכים האחרים. כך בבירור לגבי מה שקשור להליכי הבוררות הנ"ל, אשר התובעת דנן כלל אינה צד להם ומה שייקבע בקשר אליהם לא אמור להשפיע על ההליך דנן. גם בנוגע להליך בבית משפט השלום, מקובלות עליי טענות התובעת שאין מקום להמתנה המבוקשת. כך במיוחד כשההליך דנן מתנהל בבית המשפט המחוזי בעוד שהשני בבית משפט השלום וכשההליך כאן נמצא בשלבי סיום בעוד שההליך שבבית משפט השלום מצוי עדיין בחיתוליו.

על האמור בקשר לכך אוסיף (מבלי לנקוט עמדה) כי ככל שעשוי להיות ממש בטענת הנתבעים להתנהלות פסולה של התובעת בנוקטה שני הליכים נפרדים, הרי שלכל היותר תהיה בכך תרומה לטיעוניהם בקשר להליך דנן או להליך בבית משפט השלום.

8. אין הצדקה ומקום להעתר לבקשה להתיר הגשתה של ראיה נוספת, שהוגשה בשלב כה מאוחר של ההליך דנן (כנ"ל בסעיפים 3-2).

בתחילה לא ניתן כל הסבר מטעם הנתבעים לשלב המאוחר מאד שבו בקשו לראשונה להגיש את הראיה הנ"ל. במצב כזה דין בקשתם להידחות מכל וכל. גם לאחר מכן, עיון בראיה שבה מדובר (תצהיר של פלוני) מעלה כי המצהיר מציין בתצהירו, שנחתם ב-1.9.16 (בסעיף 2) כי "לאחרונה פנה אלי ארלנגר...", בעוד שבהינתן הקשר ביניהם בעניין שעליו סובבת התביעה, היה מקום שפנייה כזו תהיה מוקדמת בהרבה, במסגרת הכנתן של ראיות הנתבעים. די במה שנאמר לעיל כדי להביא לדחיית הבקשה בנושא הראייה הנוספת. כך הוא ביתר שאת לאחר שעיון באותה ראיה מעלה כי אין המדובר בראיה חותכת, אלא בראיה שגם אילו הוגשה במועד, לא הייתה יותר מאשר ראיה אחת מני מספר ראיות שהגישו שני הצדדים בנושא שאליו היא מתייחסת.

לנוכח כל האמור, גם ללא היזקקות לתמיהות שמעלה התובעת בתשובה שהגישה ב-14.9.16 כלפי ראיה נוספת זו והבקשה המאוחרת להגשתה, אין מקום לקבלה עתה.

9. בהמשך לכל האמור, אין לעכב עוד את ההליך דנן בשל הליכים חיצוניים או לצורך מהלכים נוספים במסגרתו ויש לקבוע עתה לוח זמנים שיאפשר סיום ההליכים בו בהקדם.

10. בשולי החלטה זו אציין כי הרושם הוא שבקשותיהם של הנתבעים נועדו לעכב את ההליך דנן והמהלכים שבעקבותיהן אכן יצרו עיכוב מסוים (שלא היה מנוס ממנו).

במצב דברים זה ובהינתן מה שנקבע ושנאמר במסגרת החלטה זו, נראה כי היה מקום לחייב את הנתבעים בהוצאות כבר בשלב זה וללא קשר לתוצאה הסופית של פסק הדין.בכל זאת, משמתקרבים אנו לסיום ההליכים, אסתפק בקביעה שנושא ההוצאות בקשר למה שביסוד החלטה זו יישקל במסגרת פסק הדין.

11. כפועל יוצא מן האמור לעיל, נקבע עתה כהוראות אופרטיביות כי הנתבעים רשאים להגיש סיכומיהם עד 30.11.16 ולתובעת תהיה זכות לסיכומי תשובה תוך 15 יום מקבלת סיכומי הנתבעים.

12. התיק יובא לעיוני לאחר שתושלם הגשת הסיכומים או ביום 16.12.16, לפי המוקדם, למתן פסק דין על יסוד מה שיימצא בו במועד העיון.

ניתנה בהעדר הצדדים היום, ה' בחשון תשע"ז, 6 בנובמבר 2016.

רפאל יעקובי, שופט