<#2#>

נוכחים:

ב"כ המאשימה: עו"ד מרינה טוניצקי

הנאשם וב"כ עו"ד הגר אמר

פרוטוקול

הנאשם לאחר שהוזהר כדין משיב לשאלות בחקירה ראשית:

ש: יש כתב אישום שהמדינה אומרת – 4 אישומים, שבתאריכים 23.9.09 בשעות שונות, בסביבות ארבע לפנות בוקר אתה פרצת לרכבים וגנבת מהרכבים איזשהו רכוש. מה יש לך להגיד על זה

ת: מה יש לי להגיד על החפצים הגנובים? שפרצתי? לא לקחתי שום דבר. לא מצאו עליי כלום. אמרו שברחתי עם תיק, אם היה תיק היו לוקחים ט"א והיו יודעים שזה שלי אבל אין שום דבר.

ש: באותו יום נחקרת במשטרה ואתה אמרת שלא פרצת, לא לקחת כלום, אני הומלס ואין לי בית, רציתי לישון בגינה ואז פתאום אתה אומר לחוקר שאתה רוצה לספר את האמת ואמרת כן פרצתי לרכב הזה והזה, למעשה הודית, תסביר למה עשית את זה – מפנה לת/1

ת: הם עצרו אותי, הם ידעו שהייתי מסומם, שלקחו אותי לחוקר הוא אמר לי תגיד לי מה קרה ואני אתן לך ללכת בהתחלה, אמרתי לו שלא עשיתי שום דבר, התחיל להבטיח לי הבטחות ואחרי ה הבטחות, בהתחלה זה איומים ואחרי שראה שהאיומים לא עוזרים וראה שאני לא רוצה לדבר, הוא התחיל עם הבטחות, שייתן לי ללכת כי שבן אדם מסומם יש תהליך שהוא יוצא מהסם הוא מתחיל להזיע אבל רציתי לצאת, בקיצור, הוא אמר לי ניתן לך ללכת, ההבנה שלי הייתה שאם ייתן לי ללכת, הייתי לחוץ ללכת כדי לקחת את מה שאני צריך לקחת אז אמרתי לו דברים שהוא רצה לשמוע. מה שרצה לשמוע אמרתי לו וככה הוא כתב את כתב האישום הזה. בסופו של דבר הוא עצר אותי, שלח אותי לאבו כביר במקום לתת לי ללכת.

ש: באישום הרביעי הם אומרים שכמה ימים לאחר מכן שוטר/ת ראו אותך ברחוב עם שקיות

ת: נכון

ש: בתוכן ה יו נעליים, תיקים והם חושדים שהדברים האלה גנובים

ת: הם אמרו לי שפרצתי לחנות והם עצרו אותי. הם אמרו שעד שבעל המקום או החנות לא התקשר לא ניתן לך.

ש: תספר מה הדברים האלה, השקיות

ת: אנשים זורקים דברים בטיילת, זה היה בסיבות הטיילת שמה, ראיתי הרבה אנשים שבאים לוקחים אז גם אני לקחתי כמה שיכלתי, שתי ידיים, שתי שקיות והלכתי.

ש: אמרת זרוק, מה ז"א זרוק

ת: זה היה זרוק ברחוב, איפה שיש מזבלה. זה היה בחוץ

ש: תסביר מה היה המצב שלך בשנת 2009

ת: המצב שלי – אימא שלי זרקה אותי מהבית בלי שום סיבה והייתי 6 חודשים ברחוב, היא סגרה את הבית ונסעה. ישנתי במקלטים כי אין לי אף אחד, לא חייתי פה שלושים שנה, באתי לפה בשביל ההורים שלי, אבא שלי הלך לפני שנתיים ונשארה האימא, אני נשארתי בשבילה

ש: איפה חיית

ת: בארה"ב. באתי פה בשבילהם, אימא שלי – השנים השפיעו על המוח שלה, הרווחה יודעים מזה, מה אני אעשה, מה שאימא שלי אומרת זה קדוש, אני נזרקתי לרחוב, ישנתי פה, ישנתי שם. אני נראה בתור עבריין – המראה החיצוני שלי לא הכי טוב אז איפה שרואים אותי אז תמיד יש ביקורת ומטרידים אותי, זה לא כמו בארה"ב, בכלל לא.

משיבה לשאלות בחקירה נגדית:

ש: החוקר העיד כאן ולא אתה ולא עוה"ד לא שאלו אותו על הדברים שכעת אתה מספר, על ההבטחות והאיומים

ת: אני אמרתי.

ש: מה הוא איים עליך

ת: קודם כל שעצרו אותי השוטרים האלה, לפני החוקר עצרו אותי נכון? השוטרים האלה נתנו לי מכות ברגליים, איימו עליי שישאירו אותי עם גרוזיני שהאוטו שלו נפרץ שהוא ייתן לי מכות ואמרתי שתעשה מה שהם רוצים, עם איומים לא הצליחו ולא היה שום תיק עליי וזהו זה. אני בשעה 16:00 שהבן אדם הזה רדף אחריי, לא ידעתי שהוא שוטר מהפחד ברחתי ממנו, שהלכתי לבית של אימא שלי הסברתי לה מה קורה, אמרה לי ללכת להביא את הדברים, אחרי שאמרתי לה שהמשטרה רודפת אחריי, עברה שעה וחצי, בדרך אני הולך להביא את הדברים שלי, השוטרים ראו אותי ולא אמרו לי כלום, ממשיך ללכת ואני לא מאיפה באו שוטרים אחרים, מתחילים לרדוף אחריי, רואה אותם רצים, הם עצרו אותי, אמרו לי אתה ככה וככה. זה היה אחרי שעה וחצי

ש: על איזה אירוע אתה מדבר

ת: על אותו לילה. הבחור שהעיד עם השיער הכסוף שראה אותי ורדף אחריי

ש: השוטרים האלה הרביצו לך, התלוננת

ת: למי אני אתלונן,

ש: יש מח"ש

ת: מאיפה אני יודע?

ש: החוקר העיד פה, אמרת שהם הרביצו לך

ת: הוא מעניין אותו? בטח שאמרתי לו, אמרתי לו הכל, כל מה שאמרתי לו – כל מה שרצה רשם ומה שלא רצה לא רשם

ש: את חתום פה על כל עמוד, ואם משהו חסר

ת: אני חתמתי? תראי לי את החתימה. זו לא החתימה שלי. אני אראה לך את החתימות שלי, זה מראה לך שאני בכלל לא...

ש: אתה נ חקרת ב- 29.9

ת: נכון

ש: אותה חתימה, איפה שאתה לא חותם כותבים סירב לחתום.

ת: נכון, סירב לחתום.

ש: יש מקומות שכתוב סירב לחתום,

ת: פעמיים חקרו אותי

ש: שלוש

ת: אני לא זוכר שלוש פעמים. חתמתי על שלושתם?

ש: בחלק כתוב מסרב לחתום

ת: נכון סירבתי לחתום.

ב"כ הנאשם:

מפנה את חברתי שבת/1 אני מדברת על החתימה של הנאשם, על ההודעה מיום 23.9. – שעה 10:10, החתימה בעמוד הראשון שונה מהחתימה בעמוד השני. עוד משהו – מפנה לת/2 – החתימה בעמוד הראשון שונה מהעמוד השני וגם שונה מת/1.

ב"כ המאשימה:

אני מבקשת שתירשם ה הערה שזה אמרות סתם.

המשך:

ש: כרגע האשמת את החוקר בפשע מאוד חמור, אתה אומר שלא התלוננת, יש לך עו"ד, על דברים כאלה מתלוננים, למה לא התלוננת, למחרת אתה לא מסומם

ת: אבל את לא יודעת על מה הייתי מסומם. אם לא הייתי מסומם אז זה אומר שהייתי שפוי בדעתי. דבר ראשון, אני לא יודע את החוקים פה, ביקשתי את החוקים ולא נתנו לי שום דבר פה. פה לא נותנים שום דבר שתלמד, רוצים שתלך לבית ספר תבזבז כסף. פה לא נותנים לך כלום ללמוד. אז מאיפה אני יודע שאני יכול להתלונן עליהם?

ש: אתה מספר בהודעה – ת/1, אתה בהתחלה מכחיש, אח"כ אתה משחזר את האירועים איך הם קרו, לא רק שאתה מספר והחוקר לא יודע מה היה, השחזור מתאים למה שהעד תיאר

ת: את יכולה לשחזר לי את זה? איך את יודעת שזה בדיוק?

ש: אתה אומר למשל בין היתר שהיה שם רכב ג'יפ שניסית להכות בחלון שלו ואתה לא הצלחת כי החלון לא נשבר, מה יש לך לומר על זה

ת: הוא שאל אותי מה עשית לג'יפ, לא שאני ידעתי על הג'יפ, הוא שאל אותי אז החזרתי לו תשובה איך שהוא רצה. איזה בן אדם הגיוני הולך לשבור חלון עם מוט של ברזל באמצע הלילה ברחוב, מה אנשים לא רואים אותו? הכל היה מבוים כדי שייתן לי ללכת.

ש: ואז סיפרת שהיו דיסקים במקום,

ת: היו ט"א?

ש: אתה גם מספר שאתה זרקת את התיק והיו בגדים ואז חיפשת את התפילין, מה יש לך לומר

ת: שאני זרקתי את התיק? אז למה שאלו אותי איפה התיק ונתנו לי מכות בגלל זה? למה?

ש: איפה באיזה מקומות בגוף נתנו לך מכות

ת: ברגליים.

ש: היו סימנים

ת: הם יודעים איך לתת שלא יהיו סימנים. השוטר שבא להעיד פה

ש: מי

ת: הוא לקח את הפנס. הוא לקח את זה ואמר שזה שלי עכשיו

ש: ואתה לא התלוננת

ת: אמרתי לשוטר, אמרתי לקצין, אף אחד לא היה אכפת לו, מעניין אותם פלאש לייט

חקירה חוזרת:

אין.

ב"כ הנאשם:

אלו עדיי.

הערת בית משפט:

מציע לצדדים שקילת הידברות תוך הבהרה כי אין חובה לקבל הצעתו וכי דעתו פתוחה.

***לאחר הפסקה***

ב"כ המאשימה מסכמת:

אני מבקשת להרשיע את הנאשם.

אנחנו למדים שהנאשם הודה מרצונו הטוב, חתום על אותה הודעה במספר פעמים בכל עמוד בנפרד ובעמוד הראשון אף פעמיים. למעשה כיל יתר ראיות התביעה באות כחיזוקים לאמרתו. אני מדברת על האישומים 1-3 – התפרצויות לכלי רכב וגניבה מהם.

מה אנחנו למדים מתוך ראיות התביעה מעבר להודעת הנאשם? בעצם, היה דוד מלכה, אזרח טוב שגילה אזרחות טובה, שמע קולות של ניפוץ או ניסיון ניפוץ זכוכיות, מהר התלבש ורדף אחרי הנאשם וראה בדרך זורק דברים שהסתבר בדיעבד מפי המתלוננים שנגנבו מכלי הרכב שלהם.

הנאשם נותר קרוב למקום למרות שהיו סיטואציות שבהן העד איבד קשר עין איתו והוא סיפר את זה אבל ראה אותו וזיהה אותו וזיהה אותו בבית המשפט כאשר ישבו פה מספר גברים וזה עולה מתוך הפרוטוקול. לעד הזה אין שום עניין לנאשם. רכבו לא נפרץ, לא נגנב ממנו דבר, הוא ב עצם סיכן את עצמו כשהוא יצא ורדף אחרי הנאשם. הגיעו שוטרים שהלכו לפי התוואי שהעד סיפר ומצאו בדרך, בנתיב בריחת הנאשם דברים שהוא זרק בדרך. לאחר מכן ,נגבו הודעות המתלוננים שרכבים נפרץ או שאחד מכלי הרכב ניסו לפרוץ ולא הצליחו. לא רק כך, כל זה קרה לאחר שהנאשם נחקר. הנאשם בעצם סיפר בהודאתו, אך כעת הוא יכול לטעון כל דבר שהוא רוצה אך שחזר על מה שעשה, הוא סיפר על ג'יפ שניסה לפרוץ ולא הצליח וסיפר על רכב אחר וסיפר איפה היו הדברים ומאיפה נלקחו על ידו, לכן אני חושבת שכאן אנחנו לומדים שזה לא הודאה כללית אלא גם מפורטת עם שחזור העבירה שהוא ביצע. שחזור של דברים קונקרטיים. ראינו את הנאשם ואנו למדים גם שאם הוא לא רוצה משהו, הוא אומר את זה באופן מאוד ברור עד כדי שהוא כעת מנסה להוסיף שקרים בכדי להצדיק את הודאתו בזמנו. כמו למשל, הוא מוסיף שהשוטרים הרביצו לו, שהחוקר בנה את התיק מדמיון שלו, איים עליו, הבטיח לו הבטחות. ברור מכאן ועד לחשוד ושוטר אחר גנב לו פנס ולא ברור איזה שוטר.

החוקר נחקר פה והשוטרים העידו פה, האשמות חסרות שחר, בן אדם שקורה לו דבר זה הוא אומר שקיבל מכות ושהוא תחת סמים, שהוא לא מוכן לדבר. זה נראה לי הכל חסר שחר ואבקש שלא לקבל את זה.

לגבי האישום האחרון, מפורט רכוש ומצולם שהשוטרים חשדו בו כגנוב. יחד עם זאת, זה תועד ויש תמונה, אני מבקשת לקבל את האישום הזה.

כשהנאשם לא רוצה לחתום כמו באישום הזה, הראייה היא סירוב שלא לחתום – מסרב לחתום, בהודעה הזו הוא לא חותם. כתוב מסרב לחתום והחוקר מכח כל הנהלים רושם זאת אחרת החוקר יודע שהוא יעמוד לדין.

לכן, אני מבקשת לקבל את הודעתו עם כל התוספות שסביבן עם התלונות שהוגשו, עם השוטרים שהעידו ואין להם שום עניין בנאשם ועם עדות של העד שחוץ מכאב ראש בתיק הזה הוא לא מקבל כלום. הוא ראה בזה שליחות כי רצה למנוע המשך של ביצוע של אותה עבירה שהנאשם החל, מספר עבירות למעשה כמספר כלי הרכב.

לכן, אני מבקשת להרשיע את הנאשם, התביעה הרימה את נטל ההוכחה ועוד איך.

ב"כ הנאשם מסכמת:

אני אבקש לזכות את הנאשם מהמיוחס לו בכתב האישום ואפרט מדוע. מדובר בכתב אישום של 4 אישומים, שלושה מהם מדברים על עבירות של התפרצות לרכב וניסיון התפרצות. למעשה, נשאלת השאלה מה קושר את הנאשם לאותן עבירות מלבד ת/1 ו- ת/2 שאתייחס אליהן בהמשך, זהו דוח הפעולה של ע"ת 8 – ת/17, אותו עד שערך את הדוח הגיע לבית המשפט, העיד, ההגנה התנגדה להגשת הדוחה כי העד העיד עדות ממצה, למרות זאת בית המשפט קיבל את הדוח תוך שהמשקל שיינתן לה ייקבע במסגרת סיכומים תוך שהוא שהתבסס על עדותו של דוד מלכה, אותו אדם שטען שלפנות בוקר קם מהשינה, שמע קולות, הסתכל וראה בחור בורח מהמקום. לדבריו, יצא לרחוב ופגש בבחור, שאל אותו למעשיו, הוא אמר לו שממתין לחבר. אז הוא אמר לו שהוא מזמין משטרה והטיח בפניו שהוא חשוד בפריצה, מפנה לעמ' 12 שו' 11-14. שנשאל האם כל אותו זמן מהרגע שקם מהשינה, אחרי ששמע אלו נקישות ואז התלבש, הלך לדלת, פתח אותה, ירד במדרגות, האם כל אותו זמן שמר על קשר עין עם אותו אדם שראה מבעד לחלון, ענה תשובה מאוד ברורה, באותו זמן לא. עמ' 14 שו' 31. אח"כ מסתבר שהירידה מהבית של המודיע לרחוב, היא בעצם לרחוב ביאליק בעוד שהחשוד שהמודיע ראה מהחלון היה בכלל בחנייה ברחוב פרלשטיין, שזה בחלק האחורי של רחוב ביאליק, כלומר היה על המודיע ללכת עוד דקה או שתיים נוספות עד שפגע באותו אדם – עמ' 15 שו' 3-17. יש פער משמעותי של זמן בין הנקודה בה המודיע מתעורר משינה, מתלבש, הולך לדלת, יורד במדרגות ואז יוצא לרחוב, עושה סיבוב ופוגש באיזשהו אדם. אין לנו יכולת לדעת אם אותו אדם הוא האדם שהמודיע ראה ליד המכוניות אך מסתבר שהפעם השנייה שבה המודיע מאבד קשר עין עם אותו חשוד שזה שברחוב פרלשטיין באיזושהי גינה ציבורית, הוא עצר ואמר תעזוב אותי ואז החשוד נכנס לחצר ואז שוב הוא מאבד קשר עין עם החשוד – מפנה לעמ' 15 שו' 26 וזה לא מסתיים פה כי אחרי שהמודיע רואה אותו בביאליק, הוא הולך לשוטרים וקורא להם ואז החשוד שוב נעלם. ההגנה תטען כי לא ייתכן ושלוש פעמים מתנתק קשר עין בין המודיע לאותו חשוד והעד המודיע יכול לומר בוודאות של מאה אחוז כי מדובר באותו אדם. ההגנה תטען כי מנתוני הזמן שעת הבוקר המוקדמת, העובדה שהמודיע רק קם מהשינה והוא אינו ערני כאילו זה אמצע יום, מאוד יכול להיות שהוא פגש באדם אחר - הנאשם עצמו וסבר שזהו הבחור שראה בחניון עם המכונית. בתיק לא נערך מסדר זיהוי, אין לדעת בוודאות מוחלטת שמדובר בנאשם וכאן הספק. מפנה לשאלת בית המשפט בפרוטוקול עמ' 17, שנשאל על ידי בית המשפט האם מזהה את אותו אדם באולם, באותו זמן נכחו שלושה גברים, אחד צעיר שאינו דומה בכלל לתיאור שמסר המודיע ושניים נוספים שנמצאו בגיל ובטווח הזיהוי על פי הפרמטרים שציין המודיע. העד הצביע על הנאשם בעוד שהאדם הנוסף היה עם משקפיים, תיאור שלא תאם את התיאור שמסר במשטרה. כאמור, אין לראות בכך חיזוק לעדותו שאותו אדם ששהה בחניון זהו אותו אדם שעליו הצביע בבית המשפט. אם היה נערך מסדר זיהוי כדין, ייתכן והתמונה הייתה משתנה.

לעניין האישום הרביעי, ההגנה תטען שכמובן יש פה חוסר ראיות משמעותי ביותר. כלל הראייה הטובה לא הובא בפני בית המשפט, לא רק שהראייה לא הובאה אלא שגם הושמדה על ידי המשטרה וזאת בבקשה שהגישה המשטרה בעצמה בטענה שכל הרכוש שנתפס באישום הרביעי הוא למעשה "זבל", שיש להשמידו. כמובן זה לא משהו בעל ערך ומשאין את המוצג, אין דרך להוכיח אחרת. אני מפנה שגם פה הנאשם כפר, טען שהוא מצא את הדברים ברחוב, מה שמחזק את העובדה לכך שהמשטרה ביקשה להשמיד את הדברים שהם למעשה בגדר אשפה. אני אוסיף ואציין לעניין גרסת הנאשם, הנאשם כפר בכתב האישום ב- 13.3.11. מסר את גרסתו, טען לזוטא, מחומר הראיות עולה שבאיזשהו שלב אכן הבחינו באדם מתנדנד, שנראה נרקומן, איננו יודעים אם אותו אדם הוא האדם שפרץ לאותם רכבים אבל כן עולה תמונה שהמודיע פגש באותו אדם מתנדנד. בחקירתו במשטרה, בפעם הראשונה – 23.9.09, הוא בהתחלה מכחיש את כל המיוחס לו, כופר מכל וכל ולאחר שהחקירה מתקדמת הוא לפתע אומר שהוא רוצה לספר את האמת ומתחיל להודות במספר אירועים. ההגנה תטען כי הופעל עליו לחץ, לחץ שהוא ישתחרר והובטח לו שהוא ישוב לביתו ברגע שהחקירה תסתיים ויודה במשהו שהוא לא עשה. לכן, ההודעה יש לראות בה כהודעה שנגבתה תחת לחץ ולפסול את ההודאה. החוקר הבטיח הבטחת שווא והנאשם האמין לו. חברתי טענה שברגע שהייתה חקירה שהנאשם לא הודה בה וסירב לחתום ואם היה רוצה לעשות את זה בחקירה הראשונה הוא היה עושה כן, אני מפנה את בית המשפט לכך שהחקירה שבה הנאשם סירב לחתום, החקירה שבה הוא כפר נגבתה ממנו ב- 29.9.09 – 6 ימים לאחר למעשה הודאתו בתיק ולכן, אבקש לאור כל האמור אני אבקש לזכות את הנאשם מהמיוחס לו בכתב האישום.

<#3#>

החלטה

שימוע הכרעת הדין ביום 11.11.12 בשעה 11:30.

<#5#>

ניתנה והודעה היום כ"ד תשרי תשע"ג, 10/10/2012 במעמד הנוכחים.

ב"כ הנאשם:

אבקש שינוי ליום 13.11.12.

<#6#>

החלטה

דחיית השימוע ליום 13.11.12 בשעה 11:30.

<#7#>

ניתנה והודעה היום כ"ד תשרי תשע"ג, 10/10/2012 במעמד הנוכחים.