רקע עובדתי

1. הנאשם הורשע, לאחר שמיעת ראיות, בעבירות של פריצה לרכב, לפי סעיף 413 ו' לחוק העונשין התשל"ז-1977 (להלן: "החוק") - בשני מופעים; גניבה מרכב, לפי סעיף 413 ד' (א) לחוק – בשני מופעים; ניסיון פריצה לרכב, לפי סעיפים 25 ו- 413 ו' לחוק וחבלה במזיד ברכב, לפי סעיף 413 ה' לחוק. הנאשם זוכה מחמת הספק מעבירה של החזקת רכוש החשוד כגנוב לפי סעיף 413 לחוק.

2. מעובדות כתב האישום וממצאי הכרעת הדין עולה כי ביום 23.9.09, בסמוך לשעה 04:45, ברחוב פרלשטיין 14 בעיר בת-ים, התפרץ הנאשם לרכב מסוג "סיטרואן", מ.ר 66-600-61, השייך למר יצחק גורמזנו, בכך שניפץ שמשה שמאלית קדמית של רכבו וגנב מתוכו אוגדן תקליטורים, 30 תקליטורים וכבל מתאם למכשיר טלפון נייד.

בו ביום, במקום ובזמן, התפרץ הנאשם לרכב מסוג "מיצובישי", מ.ר 67-548-14, השייך לגב' זיוה עוז, בכך שניפץ שמשה קדמית ימנית וגנב מתוכו פנל של רדיו דיסק, כבל מתאם למכשיר ג'י.פי.אס, שני תקליטורים, "איזי פארק", מסמכי רכב וספר טיולים.

בו ביום, במקום ובזמן, ניסה הנאשם להתפרץ לרכב מסוג "דייהטסו", מ.ר. 45-046-67, השייך למר סלמון ביל, בכך שהכה ברכב באמצעות ברזל וניסה לשבור שמשה ימנית. מעשי הנאשם גרמו לשריטות בחלון רכב זה.

הנאשם זוכה מחמת הספק מעבירה של החזקת רכוש החשוד כגנוב לאחר שכתב האישום ייחס לו החזקת שתי שקיות שהכילו נעליים ותיקים ביום 29.9.09.

עתירות הצדדים ותמצית טענותיהם

3. בתימוכין באסמכתאות, עתר ב"כ המאשימה להשית על הנאשם עונש מאסר בפועל, מאסר מותנה, קנס ופיצוי למתלוננים.

הודגשו חומרת מעשי הנאשם, עברו הפלילי, התייחסות עונשית מחמירה מטעם בתי המשפט לעבירות דומות, מפח הנפש שנגרם למתלוננים, ובחירתו של הנאשם לדחות בירור התאמתו לריצוי עונש מאסר בדרך של עבודות שירות.

ב"כ הנאשם עתרה להשית על הנאשם עונש בדמות מאסר על תנאי.

הודגשו חלוף הזמן מאז ביצוע העבירות, שילובו של הנאשם בעבודה סדירה, היותו היחיד הסועד את אמו החולה והקשישה, תאונת עבודה שעבר לאחר שהוגש כתב אישום זה ומאמציו לקיים אורח חיים נורמטיבי.

בנוסף, טענה ב"כ הנאשם כי אין לזקוף לחובת הנאשם את בחירותיו לשמוע ראיות בתיק ולא להתייצב בפני הממונה על עבודות שירות.

מהודעת הממונה על עבודות השירות, עולה כי הנאשם לא התייצב מלפניו ואף שניתנה לו אפשרות לקביעת מועד חלופי, מסר כי אין בכוונתו להתייצב. בשלב זה של הקראת גזר הדין ביקשתי לשמוע את עמדת הנאשם לפרוטוקול הדיון אם שינה מדעתו. לאחר הפסקה הודיעה ב"כ הנאשם כי זה נותר בדעתו.

4. הנאשם ניצל את זכות המילה האחרונה, שב והפנה לנימוקי כפירתו, הדגיש את ניסיונו לנהל אורח חיים נורמטיבי, את חייו "שנעצרו" מאז הגשת כתב האישום ואת העדר יכולתו להשתלב בעבודה נורמטיבית מאחר ונדרש לתעודת יושר, כך שנאלץ לעבוד בעבודות שיפוצים.

בנוסף, טען הנאשם כי הוא "קורבן הציבור" והדגיש כי הוא שומר על אמו בת ה 86, ואין הוא מודאג משהייה בבית המאסר אלא מהאירועים העוקבים. הנאשם הוסיף כי בית המשפט אינו רוצה לשמוע אותו ואת תקוותו כי דבריו יגיעו לערכאת הערעור.

מתחם העונש ההולם

5. כמצוות המחוקק בסעיף 40 ג (א) לחוק, בקביעת מתחם העונש ההולם את מעשי העבירות שביצע הנאשם, בהתאם לעיקרון המנחה הקבוע בסעיף 40 ב' לחוק, יש להתחשב בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירות, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירות.

מעשיו של הנאשם פגעו בזכותם היסודית של המתלוננים בקניינם. מידת הפגיעה בזכות זו גבוהה, בהתחשב בהשפעתם הרעה של מעשי הנאשם על המתלוננים, לאחר שגרם להם למפח נפש, אובדן תחושת בטחון, זמן ומשאבים.

6. בבחינת הנסיבות הקשורות בביצוע העבירות, הנאשם תכנן את מעשיו ופגע בקניינם של המתלוננים פעם אחר פעם, התפרץ לרכבי שניים מהם, ניסה להתפרץ לרכבו של השלישי והכל בנקודת זמן אחת ובאופן סדרתי. הנאשם גנב את רכוש שניים מהמתלוננים והותיר נזקים ברכביהם.

לא נודעת התגרות המתלוננים בנאשם טרם ביצוע העבירות, או מצוקה נפשית של הנאשם עקב התעללות בו על ידי המתלוננים.

נסיבות חייו של הנאשם באשר הן, שיכול ועמדו ברקע מעשיו, אינן צריכות לרבוץ לפתחם של המתלוננים. הנאשם יכל להבין את פסול מעשיו, עליהם שלט באופן מוחלט, בכל עת עמדה בפניו האפשרות להימנע מהם והוא לא בחר בה. הנאשם אף אינו קרוב לסייג אחריות פלילית.

7. מדיניות הענישה בעבירות בהן הורשע הנאשם, מתחשבת בצורך במאבק בתופעות הפריצה לרכבים והגניבה מהם. תפקידו של בית המשפט במאבק זה, הינו בהעברת מסר צלול בדמות הכבדה במידת ענישת עבריינים כנאשם.

ברע"פ 9992/06 אלעד וקנין נ' מדינת ישראל, (7.11.07) נקבע אשר לעבירות בהן הורשע הנאשם, כך:

"עבירות מסוג זה אכן הפכו ל"מכת מדינה" ומן הראוי שהחברה והמדינה יילחמו בתופעות אלה ללא חת".

וכן, כידוע:

"הרוצה ליהנות בזדון מעמל הזולת ולשלוח יד ברכוש שלא הוא צבר, ראוי לענישה מחמירה..." (ר' רע"פ 7890/10, לאיק מליטאת נ' מ"י, (1.11.10)).

מכל המפורט, אני קובע את מתחם העונש ההולם לשלושת אירועי כתב האישום, אליהם אתייחס כאירוע אחד ולו נוכח שבוצעו במהלך זמנים אחד, כדלקמן – מאסר בפועל הנע בין 10 חודשים ל- 20 חודשים, מאסר מותנה, קנס ופיצוי בהיקפים של אלפי שקלים.

נסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירות

8. בגזירת העונש המתאים לנאשם שמלפניי וכמצוות המחוקק בסעיף 40 יא' לחוק, יש להתחשב בנסיבותיו האישיות, אשר אינן קשורות בביצוע העבירות. נסיבות אלו נלמדות מטיעוני הסנגורית לעונש ומגיליון רישומו הפלילי של הנאשם.

הנאשם יליד 1956 ובעברו הרשעה אחת בעבירה של התנהגות פרועה במקום ציבורי.

מטיעוני הנאשם והסנגורית נלמד על ניסיון הנאשם לנהל אורח חיים נורמטיבי ועל הימצאו בחזית הטיפול באימו המבוגרת והחולה.

הנאשם כפר בעבירות נשוא כתב האישום, הוא אינו נוטל כל אחריות על מעשיו, אינו מפנים את הפסול הברור שבהם ולא עשה דבר כדי לפצות את המתלוננים על נזקיהם.

הנאשם נפצע, לפני כשנתיים, בתאונת עבודה ועבר טיפולים שונים (ר' נ/ 4). בנוסף, סובל הנאשם מכאבים בכתפו והוא מוגבל בתנועותיו וזומן לוועדה רפואית במל"ל (ר' נ/5).

ב"כ הנאשם הוסיף והפנה למכתב ממעסיק הנאשם (ר' נ/3) לפיו הנאשם הינו עובד מסור, ישר, נאמן לתפקידו, מתייצב לעבודתו ומגלה אחריות.

9. על אף שניתנה לנאשם ההזדמנות להשתלב במסגרת ענישה החורגת לקולא ממתחם העונש ההולם הנ"ל, הוא סרב להתייצב בפני הממונה על עבודות השירות, הגם שהובהרה לו היטב משמעות סירובו. לא ראיתי כיצד ניתן, לאור מכלול נסיבות המעשים והעושה, להסתפק בענישה צופה פני עתיד כעתירת ההגנה.

לזכות הנאשם יש להתחשב באורח החיים הנורמטיבי אותו הוא מנהל כנחזה, בחלוף הזמן מאז ביצוע העבירות מבלי שהוסיף והסתבך בפלילים, בפגיעת העונש שיושת עליו משטרם ריצה עונש מאסר מאחורי סורג ובריח, בהשלכת עונש זה על אמו הקשישה והחולה בה הוא מטפל ובמצבו הרפואי והכלכלי.

הנאשם אינו מצוי בתוואי שיקומי שיבטיח כי לא ישוב לסורו. בהעדר שיקומו של הנאשם, נדרשת בענישתו הדגשת אינטרסים של גמול ומניעה. אינטרסים אלו ישקפו את הסלידה שחשה החברה ממעשיו ואת הרחקתו ממנה נוכח שאינו מפנים את פסול פגיעתו בה.

התרשמתי כי הפחתת רף הענישה בעניינו של הנאשם, כעתירת ההגנה, תוך העדפת שיקוליו האישיים, תזניח את האינטרס הציבורי שעל שמירתו מופקד בית המשפט. עם זאת, וודאי כי ענישת הנאשם הייתה מכבידה ביתר, ותואמת את מתחם העונש ההולם הנ"ל, בהעדר התייחסות לנסיבותיו האישיות.

בנוסף, חרגתי משמעותית ממתחם זה ולזכות הנאשם נוכח הסתפקותה הראשונית של המאשימה בעונש מאסר לריצוי על דרך עבודות שירות.

יפים לענייננו הדברים שנקבעו בע"פ 4872/95 מ"י נ' איילון (2.11.95), לאמור:

"מבחינת האינטרס הציבורי, אין זה מספיק להטמיע בחוק סטנדרטים של התנהגות. הציבור חייב לראותם מיושמים בכל עת ולראות בהם חלק בלתי נפרד מנהגים חברתיים מקובלים המגנים על גופו, על רכושו ועל כבודו של כל אחד מתוכו. ענישה סלחנית במקרים של התנהגות עבריינית חמורה עלולה להביא להתמוטטות עכבות מוסריות, להתפרש כהתפשרות על ערכים ועל נורמות, לפגוע באמינות מימושו של האיום בעונש מאחורי החוק ולהעביר מסר שלילי לעבריינים פוטנציאליים המועדים לבצע עבירות מאותו סוג. באותו אופן שבו השתת עונש ממשי היא בבחינת ביטוי חברתי חריף לגינוי שלו ראויים המעשים החמורים...".

א

ב

ג

ד

ה

ו

ז

10. במבוקשי לייצר יחס הולם נדרש בין חומרת מעשי העבירות בנסיבותיהם ומידת אשמו של

הנאשם ובין סוג ומידת העונש שיוטל עליו, ובהתאם לעיקרון המנחה בגזירת דינו, כקבוע בסעיף 40 ב' לחוק, אני קובע בעניינו את העונשים כדלקמן –

מאסר בפועל – לתקופה של 4 חודשים, בהפחתת 3 ימי מעצרו בין הימים 23/9/09- 25/9/09.

הנאשם יתייצב כעת לתחילת ריצוי עונשו במזכירות הפלילית של בית משפט זה.

מאסר על תנאי – לתקופה של 6 חודשים. הנאשם יישא בעונש זה אם בתקופה של שלוש שנים מיום שחרורו יעבור על כל עבירת רכוש למעט עבירה לפי סעיף 413 לחוק.

קנס – בסכום של 1,200 ₪ או מאסר הנאשם למשך 10 ימים תחתיו; הקנס ישולם בתוך 30 ימים.

פיצוי למתלוננים – מר יצחק גורמנזו בסכום של 1,500 ₪, לגב' זיוה עוז בסכום של 1,500 ₪ ולמר סלמון ביל בסכום של 500 ₪. סכומי הפיצוי ישולמו על דרך הפקדתם במזכירות בית המשפט בתוך 60 ימים וזו תעבירם לידי המתלוננים בד בבד עם עותק מגזר הדין.

פרטי המתלוננים יימסרו למזכירות על ידי המאשימה בתוך 7 ימים על גבי טפסים הנמסרים לב"כ כעת.

זכות ערעור בתוך 45 ימים.