1. התוצאה אליה הגעתי הינה, כי יש לזכות את הנאשם מחמת הספק מעבירה של החזקת רכוש החשוד כגנוב, לפי סעיף 413 לחוק העונשין תשל"ז 1977 (להלן: "החוק") ולהרשיעו ביתרת העבירות נשוא כתב האישום שהוגש כנגדו - פריצה לרכב, לפי סעיף 413 ו' לחוק – בשני מופעים; גניבה מרכב, לפי סעיף 413 ד' (א) לחוק – בשני מופעים; ניסיון פריצה לרכב, לפי סעיפים 25 ו- 413 ו' לחוק וחבלה במזיד ברכב, לפי סעיף 413 ה' לחוק.

2. כתב האישום כולל ארבעה אישומים שונים.

מעובדות האישום הראשון עולה כי ביום 23.9.09, בסמוך לשעה 04:45, ברחוב פרלשטיין 14 בעיר בת-ים, התפרץ הנאשם לרכב מסוג "סיטרואן", מ.ר. 66-600-61, השייך למר יצחק גורמזנו, בכך שניפץ שמשה שמאלית קדמית של רכב המתלונן וגנב מתוכו אוגדן תקליטורים, 30 תקליטורים וכבל מתאם למכשיר טלפון נייד.

מעובדות האישום השני עולה כי בו ביום, במקום ובזמן, התפרץ לנאשם לרכב מסוג "מיצובישי", מ.ר. 67-548-14, השייך לגב' זיוה עוז, בכך שניפץ שמשה קדמית ימנית וגנב מתוכו פנל של רדיו דיסק, כבל מתאם למכשיר ג'י.פי.אס, שני תקליטורים, "איזי פארק", מסמכי רכב וספר טיולים.

מעובדות האישום השלישי עולה כי בו ביום, במקום ובזמן, ניסה הנאשם להתפרץ לרכב מסוג "דייהטסו", מ.ר. 45-046-67, השייך למר סלמון ביל, בכך שהכה ברכב באמצעות ברזל וניסה לשבור שמשה ימנית. מעשי הנאשם גרמו לשריטות בחלון רכב זה.

מעובדות האישום הרביעי עולה כי ביום 29.9.09, בסמוך לשעה 03:50, ברחוב השקמה בעיר בת-ים, החזיק הנאשם בשתי שקיות שהכילו נעליים ותיקים החשודים כגנובים, מבלי שהניח את הדעת כי רכש את החזקה בהם כדין.

3. הנאשם כפר במיוחס לו וטען כי בעתות הרלוונטיות לכתב האישום היה דר רחוב וישן באזור רחוב פרלשטיין בעיר בת-ים, תוך שצרך סמים מסוכנים.

עוד נטען כי הודיית הנאשם כפי שנשמעה במסגרת הודעתו בחקירתו במשטרה לעניין האישומים הראשון והשלישי, נגבתה בדרך פסולה, משהופעל עליו לחץ וקדמה לה אלימות לא מידתית מטעם השוטרים. כבר אציין כי על אף שהועלתה טענת זוטא בנושא זה, לא התבקש ניהולו של משפט זוטא ו"אבות הפסול" הנטענים נדחקו לקרן זווית דיונית.

עוד טען הנאשם כי התעורר ושמע רעשים של שבירת דלתות. אז, ראה "מכר" הפורץ לרכבים, שמסר לו שכבר פרץ לרכבים אחרים וכעת מנסה לפרוץ לרכבים באזור. מאוחר יותר, הבחין הנאשם במרדף שניהל עד התביעה אחר אותו מכר שעל גבו תיק גב.

באשר לאישום הרביעי, אישר הנאשם כי אחז בשתי שקיות וטען כי מצא אותן ברחוב ואין הן נכס חשוד כגנוב.

פרשת התביעה – דיון והכרעה

4. רס"ר אורי וייסלוביץ' גבה את הודעות הנאשם שהוגשו וסומנו ת/1 ו- ת/2. מת/1 מיום 23.9.09 עולה הודיית הנאשם במיוחס לו באישומים הראשון והשלישי. זו מפורטת, קשורה לעובדות לאשורן ולא עולים ממנה פגמים בשיקול דעתו, מחשבתו והתבטאותו של הנאשם, שפירט את מעשיו ואף הביע צער וחרטה בגינם.

בתחילת הודעתו ת/1, ביקש הנאשם להכחיש מעורבותו במיוחס לו. לאחר שנמסר לו כי: "ראו אותך פורץ וכן שברחת נפלו ממך חפצים שנגנבו מהרכבים", השיב: "אני רוצה לספר את האמת. אני באתי לשם כי אני רעב אין לי מה לאכול ורציתי לפרוץ לרכב להשיג לי אוכל מהרכוש שאני אמכור מהרכב. היה רכב צבע שחור גיפ קטן כזה גבוה צו לא ארוך. ניסיתי לפרוץ אותו לא הצלחתי. נתתי מכות עם ברזל שמצאתי שם. ניסיתי לשבור את החלון הימני קדמי לא של הנהג של זה לידו. לא הצלחתי. המשכתי לרכב הבא לידו. איפה שהוא ראה אותי... שהבחור הזה ראה אותי. לקחתי ברזל ונתתי מכה חזקה בחלון הנהג. הגיפ עשה רעש ואזעקה אז עברתי לרכב השני. את חלון הנהג שברתי. לקחתי משם דיסקים בינהם את הדיסק שיש פה המעטפה של אתי אנקרי. ש. איפה היו הדיסקים באוטו", ת. היו בדלת הנהג" (ר' ת/1 שו' 1-23).

בנוסף, תיאר הנאשם כי השליך תיק שהכביד עליו משום ש"הבחור" שרדף אחריו התקרב אליו. כן אישר שחזר לזירת כתב האישום משום תחושות חרטה על מעשיו ורצונו לאתר את התיק שהשליך (ר' ת/1 שו' 30-42).

הנאשם סיכם ביוזמתו, לאחר שנשאל אם יש לו מה להוסיף, כי: "אני מצטער כואב לי על הנזקים שאני עושה אבל הרווחה לא עוזרים לי ואין לי ברירה אין לי אוכל".

בת/2 – הודעתו מיום 1.10.09, טען הנאשם כי אין לו כל מעורבות בפריצה לרכב, אך זאת אך ביחס לרכב אחד וטען שמסר: "דברים לא אמיתיים" אך גם זאת רק ביחס לתיק שהשליך מגבו כטענתו בת/1.

מר וייסלוביץ' לא עומת בחקירתו עם אלימות ואיומים שנטען שהופנו כלפי הנאשם טרם מסירת הודייתו נשוא ת/1. דומה כי ההגנה ביקשה להתמקד בהקשר זה בסוגיית מצבו הפיזי של הנאשם בעת גביית הודעתו, מחמת "קריז" נטען בו היה שרוי.

אמנם, חקירתו הנגדית של העד העלתה אישורו כי הנאשם: "נראה כנרקומן", אך לא עלה ממנה נתון שנצרב בזיכרונו, מכוחו יכל לדעת אם בעת גביית הודעות הנאשם, הוא היה מצוי תחת השפעת סמים מסוכנים אם לאו.

העד הכחיש כי הבטיח לנאשם שישוחרר ככל שימסור גרסה הקושרת אותו לביצוע העבירות

(ר' פרו' עמ' 10 שו' 18-30; עמ' 11 שו' 24-31; עמ' 12 שו' 1-4).

כבר בשלב זה ועוד בטרם השלימה המאשימה הצגת ראיותיה בנושא התנהלות היחידה החוקרת כלפי הנאשם, יוצא כי לא הוכח שההודיה ת/1 נגבתה בחסות לחץ שהופעל על הנאשם או בהיותו תחת השפעת סמים מסוכנים. יכול ומראהו של הנאשם יעורר הקשרי מחשבה ראשוניים באשר לצריכתו סמים מסוכנים, אך אלו אינם גורעים מאיתנות דעתו וחושיו בעת שמסר את הודייתו ת/1 ששוכנעתי כי נמסרה מרצונו החופשי והטוב. מיקומה של הודדיתו בין אמרותיו בת/1 תומך בהיפוך שביקש לבצע במחשבתו לנוכח ראיות מפלילות שהוצגו בפניו ויש גם בהן, לבדן, כדי לגבש את אשמו. בעיקר כך לנוכח התרשמותי מגרסת עד הראיה – מר דוד מלכה (להלן: "מלכה").

5. מלכה מתגורר ברח' ביאליק 13 בעיר בת-ים והוא תיאר בחקירה ראשית כיצד ישן בעת הרלוונטית לאישומים הראשון עד השלישי. העד שמע נקישות, הביט מחלון ביתו וראה "בחור עוזב את המקום". העד יצא לרחוב, פגש את אותו "בחור" ושאל אותו לפשר מעשיו. הלה השיב כי הוא ממתין לחברו והעד הודיע לו כי הוא מתעתד להזמין משטרה.

לשאלה כיצד נראה אותו "בחור", השיב העד, בתאימות למראה הנאשם, כך: "בחור עם שיער שיבה בסביבות גיל 40-50". עוד הבחין העד כי אותו "בחור" שראה היה שרוי בלחץ. בנוסף, היה לאותו "בחור" תיק גב והוא עזב את המקום מיד כשהעד הזמין משטרה.

עוד מסר העד כי אותו "בחור" טען בפניו שהוא מחוסר בית ו"סתם" מסתובב במקום ומחכה לחבר. כך, בתאימות לחלק מגרסאות הנאשם עצמו.

העד שמר קשר עין רצוף עם אותו "בחור" ובשלב מסוים, בגן ציבורי, נשמטו מספר פריטים מתיק שנשא על גבו. אז, איבד העד קשר עין עם החשוד וניידת סיור שהגיעה למקום סייעה בניסיונות לאתרו. כשחזר העד לכיוון ביתו, בצומת הרחובות ביאליק ופרלשטיין, ראה שוב "את הנאשם", אותו זיהה ולשאלה כיצד ידע שזה הוא, השיב, על פי: "מראה חיצוני, הייתי איתו בקשר עין בזמן שפגשתי אותו". העד שימר קשר עין שכזה למשך 5-6 דקות.

לשאלה אילו פריטים נשמטו מתיק החשוד, השיב: "...מכשירי איזי פארק ודיסקים". כך, בתאימות לחלק מהפריטים שנגנבו מהרכבים, כתיאור האישומים הראשון והשני.

לשאלה איזה כלי רכב ניזוק ובהתייחס לאישום השלישי, השיב העד כי הנאשם לא הצליח לפרוץ את שמשת רכב מסוג "ג'יפ" אלא רק גם לה לנזק. עוד תיאר העד כי הנאשם הצליח לנפץ שמשת רכב מסוג "סיטרואן", כרכב נשוא האישום הראשון (ר' פרו' עמ' 12 שו' 11-19; עמ' 13 שו' 14-31; עמ' 14 שו' 2-9).

גרסת העד העלתה קישור ישיר וחופף בין לנאשם לבין אותו "בחור" שתיאר, הן כפי תיאורי גיל, וצבע שיער והן בהתייחס לפרטים שהשליך במהלך מנוסתו ונקשרו לרכבים אליהם פרץ. בנוסף, העד קישר בין השניים באמצעות פרטי זיכרונו אותם שחזר בזמן אמת, כמי שביצע מעקב אחר הנאשם והצביע עליו טרם שנעצר.

חקירתו הנגדית של העד לא העלתה סתירה ממשית בגרסתו וייחסתי לה את מלוא המהימנות המתבקשת.

לשאלת בית משפט אם מזהה את החשוד שראה באולם בית משפט, הצביע העד על הנאשם והבהיר כי חלפו שנתיים, הוא אינו זוכר, אבל: "כן אולי דומה". באולם נכחו באותה עת שלושה גברים, האחד צעיר שחזותו אינה דומה לתיאור הנאשם כפי הפרטים שמסר העד ושניים נוספים בגילאים ובפרטי הזיהוי כפי שציין העד. על אחד ממהשניים, הוא הנאשם, הצביע העד. השני הרכיב משקפיים (ר' פרו' עמ' 17 שו' 18-27).

לא מצאתי ממש בטרוניות ההגנה ביחס להעדר מסדר זיהוי לנוכח הראיות שעלו מפרשיות הצדדים. נלמד מהן די לשם הרשעת הנאשם, גם לנוכח שקיבלתי את גישת ההגנה בסיכומיה וקבעתי כי אין לייחס משקל ראייתי ממשי ל"מסדר הזיהוי" שנערך באולם בית משפט.

בהקשר זה, נמצא ממש בגישת ההגנה, לפיה הגם שלנגד עיני מלכה לא עמד הנאשם לבדו, חזותם של השניים הנוספים שנכחו באולמי לא אפשרה קיומו של תחליף ראוי למסדר זיהוי. ברור הקושי המובנה לייחוס משקל ראייתי ממשי לזיהוי הנערך כלפי נאשם על רקע תפאורת אולם בית משפט בעת משפטו.

מלכה סילק מעל הפרק תמיהותיה של ההגנה באשר ליכולתו להבחין בפרטים כנטען על ידו. הוא הבהיר כי ישן שינה לא עמוקה, הספיק לצאת במהירות מביתו לאחר שראה את החשוד עוזב את המקום, הבחין בו עומד וממתין ברחוב הראשי – רחוב פרלשטיין, הפנה כי חניית רחוב זה מצויה "בגב" של רחוב ביתו, כי מרפסת דירתו גובלת בחניה עורפית, כי: "זה עניין של דקה בין הרחוב שלי לרחוב פרלשטיין, אפילו פחות" וכי החשוד אמר לו שהוא חסר בית – כגורם מקשר נוסף בין מי שראה לבין הנאשם.

בנוסף, אישר כי איבד קשר עין עם החשוד שלוש פעמים – הראשונה, עד שירד מביתו, השנייה, כשנכנס החשוד לחצר והשלישית, שקרא העד לשוטרים. לשאלה כיצד על אף שלושת נתקים אלו, יכול לשמר וודאות בגרסתו כי המדובר באותו חשוד, השיב העד כך: "אני יכול. אני רואה אותו בן אדם שלוש פעמים, זה עניין של כמה דקות כל האירוע".

קיבלתי הסבר זה, עליו הוסיף העד שלילת התכנות כי ראה אחר מלבד הנאשם שדומה לו "קצת" והשיב כי : "לא יכול להיות" כיוון ש: "זיהיתי אותו בוודאות". ודוק - העד התייחס לזיהוי בזמן אמת ולא לזה שערך באולם בית המשפט (ר' פרו' עמ' 14 שו' 15-16; שו' 28; עמ' 15 שו' 12-20; שו' 31-32; עמ' 16 שו' 4-10).

העד לא זכר שציין בפני שוטר את דברי החשוד לפיהם הוא נרקומן, הומלס וכי החשוד איים עליו בנוסח: "אגמור אותך". העדר זיכרונו זה של העד אינו גורע מאיתנות גרסתו ודווקא מחזקה ,בהעדר מבוקשו להעצים את המיוחס לנאשם.

למעלה מן הצורך אציין כי העד הפנה מפורשות, בחקירתו הראשית, שהחשוד נעצר בשלב מסוים והתחיל לדבר איתו, העד לא התקרב אליו כיוון שפחד שיתקוף אותו. זהו אזכור ראשוני מתבקש גם בהקשר עובדתי זה ודי בו לפתרון תהיית ההגנה בנושא (ר' פרו' עמ' 13 שו' 22-23; עמ' 16 שו' 28-32; עמ' 17 שו' 1-12).

6. מר ניסים ברכה – קצין חקירות, היה אחראי על החקירה בעניינו של הנאשם. העד הבהיר בחקירה נגדית כי לא נערך "מסדר 8" לנאשם מאחר וקשר עצמו כדי הודייתו בעיקר האישומים.

הסבר זה הינו סביר והעד שלל את הנחת הסנגורית לפיה היה צורך לבצע פעולות חקירה נוספות מאחר והנאשם היה תחת השפעת סם מסוכן. הובהר כי עצם ההתייחסות לאדם כמי שנראה כנרקומן, אין משמעה כי אכן הוא שרוי תחת השפעת סמים מסוכנים והבהרתי כי אמירה שכזו אינה מהווה אינדיקציה לצריכתם.

עוד תיאר העד כי הנאשם התנהג: "בצורה נורמטיבית ועונה לעניין ומדבר לעניין ויודע בדיוק...". מקרא הודעות הנאשם, מעלה התרשמות זהה מטעמי הן לעניין הודעתו ת/1 והן לעניין ת/2, שנגבתה שבוע לאחר מכן, מבלי שיועלו בה ראשיתן של טענות ל"אבות פסול" שהובילו לגביית ת/1.

העד לא יכל להשיב לשאלות הסנגורית באשר לשלבים השונים של "הקריז" בו נטען כי הנאשם היה מצוי והבהיר כי ניתן היה לתקשר עמו, כפי התרשמותי מנוסח ת/1.

העד שלל את הנחת ההגנה להבטחות שקיבל הנאשם כי ישתחרר ככל שיודה וטען נחרצות: "אין אצלי דברים כאלה. לא היו ולא יהיו". עוד השיב: "שיגיד מי הבטיח לו". הזמנה מפורשת זו לא זכתה להיענות מטעם ההגנה (ר' פרו' עמ' 21 שו' 10-29; עמ' 22 שו' 1-31; עמ' 23 שו' 1-30; עמ' 24 שו' 1-3).

גרסתו של עד זה, שלא נסתרה, מהווה נדבך נוסך בקביעת הממצא העובדתי לפיו במכלול נסיבות העניין, לא התגלה פגם בגביית הודעת הנאשם ת/1 שיגרע מהמשקל המשמעותי שיש לייחס להודייתו המצויה בה. דחיתי את טענות ההגנה יש לקבוע שהנאשם היה מסומם בעת שמסר את הודעותיו כיוון שנראה "מתנדנד" קודם לכן. לא הוכח פסול במהלך גביית הודעת הנאשם ת/1 ובכלל זה גבייתה מחוץ לחושיו ולחץ שהופעל עליו בגדר הבטחת שווא.

7. הגב' נופר כהן – שוטרת סיור בעת הרלוונטית, העידה ביחס לעובדות האישום הרביעי והפנתה לדוח פעולה ודוח מעצר שערכה – ת/12 ו- ת/13. העדה לא זכרה פרטים לבד מהנקוב במוצגים אלו, מהם עולה כי ביום 29.9.09 בשעה 03:40 ברח' השקמה 31 בעיר בת-ים, נמצא הנאשם כשבידו 2 שקים כחולים שקופים ובתוכם זוגות נעליים ותיקים (ר' ת/12). בתגובה לחשד שהופנה כלפיו כי מחזיק ברכוש החשוב כגנוב, מסר הנאשם כי אסף רכוש זה ברחוב (ר' ת/13).

בחקירתה הנגדית הבהירה העדה כי השקיות בהן אחז הנאשם היו גדולות, כאלו המצויות בחנויות סיטונאיות ומבחינתה הן לא נראו שקיות אשפה. הנאשם נעצר בהקשר זה מאחר ולדברי העדה: "הייתה כמות של דברים שלא היה ניתן להסביר את זה כי לא היו קבלות" (ר' פרו' עמ' 26 שו' 1-5; שו' 27-31; עמ' 27 שו' 1-17).

עוד הוגשו בהסכמה דוחות פעולה, מעצר וחיפוש שהתקבלו וסומנו ת/14-ת/16.

8. רס"מ אפרים בן נעים – הוזעק אף הוא לזירת כתב האישום ביום 23.9.09 ותיאר כי אינו זוכר את האירוע ומסתמך על דוח הפעולה שרשם, ממנו עולה שכשהוחזר מלכה לביתו, הוא ירד מהרכב המשטרתי וטען כי מזהה את החשוד מתחת לבניין. לאחר מרדף רגלי קצר, נעצר החשוד והעד הפנה לתיאורי מלכה כפי שפורטו בדוח הפעולה שערך (ר' פרו' עמ' 30 שו' 28-32; עמ' 31 שו' 1-2; שו' 27-30; עמ' 32 שו' 7-10).

לשאלה כיצד נראה החשוד, שב והפנה העד לתיאור מלכה ובכלל זה: "אדם כבן 50, תחבושת בידו השמאלית, נראה כנרקומן, לבש חולצה בהירה ומכנס ג'ינס ושיער מאפיר" (שם שו' 12-14).

אמנם, מלכה לא מסר לפרוטוקול הדיון פרטי זיהוי נוספים ביחס לנאשם, בדמות מלבושים ותחבושת, אך נתונים אלו אותם מסר למר בן נעים בזמן אמת, וודאי שאפשרו לו לייחד את הזיהוי שערך כלפי הנאשם.

גם עד זה אישר כי מלכה מסר לו ששמע דבר איום מהחשוד והעביר לשוטרים פריטים נוספים שנשמטו מתיקו של החשוד, הקשורים לעבירות כנגד הרכבים שבוצעו בסמוך לביתו. אלו, לבד מהפריטים שמסר מלכה, כללו ספרי טיולים, מטען של מכשיר טלפון נייד ומסמכים שונים. הכל, בתאימות לפריטי הרכוש שנגנבו מהרכבים נשוא האישומים הראשון והשני ובהקשר ישיר שלא נסתר לנאשם לבדו.

העד מסר כי בסריקה באזור נמצא תיק שחור שנראה שלא שייך למקום ובתוכו טלית, תפילין, חולצה ועניבה. גם נתונים אלו נקשרו לנאשם לנוכח אזכורו "תפילין" בת/1 שו' 38 ולא נמצא בהם די כדי לעורר ספק סביר, משמע אחר ביצע את העבירות המיוחסות לנאשם (ר' פרו' עמ' 32 שו' 18-24).

חקירתו הנגדית של העד לא העלתה סתירות חיצוניות ופנימיות בהשוואת גרסאותיו ואלו האחרות. עלה כי פרטי המקרה שרשם בדוח הפעולה מטעמו הגיעו אליו "ממוקד", הוא פגש במלכה גם כשאסף אותו לשם הגשת תלונה וגם לאחר מכן, שחזר מלכה לביתו ושב והודיע לכוחות המשטרה כי הוא מבחין בחשוד. העד אישר כי קשר העין בין מלכה לבין החשוד נותק במהלך הדברים ולא יכל למסור פרטים נוספים באשר לתיק שנתפס בזירת כתב האישום. כן אישר כי מלכה הצביע בפניו על החשוד טרם שנעצר (ר' פרו' עמ' 33 שו' 17-23; עמ' 34 שו' 8-10; עמ' 35 שו' 5; שו' 9-19).

פרשת ההגנה - דיון והכרעה

9. לבד ממעשה החזקת רכוש חשוד כגנוב, בגינו זיכיתי את הנאשם מחמת הספק, שללתי כל הסבר המתיישב לכאורה עם חפותו באשר לעבירות שביצע כלפי רכבים.

התרשמתי כי גרסתו אינה מתיישבת בבחינה צולבת של מכלול הראיות ואדנים של היגיון ועלו ממנה סתירות פנימיות וחיצוניות מהותיות, שלא ניתן להן הסבר סביר מתבקש.

לא הוכחה אפשרות ממשית המתקבלת על הדעת, שהינה בעלת אחיזה בחומר הראיות, לפיה קיים ספק סביר, ממשי ורציונאלי באשר להתנהלותו הפלילית של הנאשם כלפי רכבים ובעליהם. כל שהצליח הנאשם להראות מתמצה בהשערות נטולות בסיס, שאינן נתמכות בראיות.

10. הנאשם תיאר בחקירה ראשית כי לא פרץ ולא גנב דבר וטען כי בעת חקירותיו ידעו חוקריו שהוא היה "מסומם", כי החוקר: "התחיל להבטיח לי הבטחות...בהתחלה זה איומים ואחר שראה שאיומים לא עוזרים וראה שאני לא רוצה לדבר הוא התחיל עם הבטחות, שייתן לי ללכת כי שבן מסומם יש תהליך שהוא יוצא מהסם הוא מתחיל להזיע אבל רציתי לצאת, בקיצור, הוא אמר לי ניתן לך ללכת, ההבנה שלי הייתה שאם ייתן לי ללכת, הייתי לחוץ ללכת כדי לקחת את מה שאני צריך לקחת אז אמרתי לו דברים שהוא רצה לשמוע. מה שרצה לשמוע אמרתי לו וככה הוא כתב את כתב האישום הזה. בסופו של דבר הוא עצר אותי, שלח אותי לאבו כביר במקום לתת לי ללכת". אזכיר כי גובה הודעות הנאשם לא עומת עם עיקר הטענות הפרטניות כפי שהציג הנאשם לפרוטוקול הדיון.

ביחס להחזקת רכוש חשוד כגנוב, טען הנאשם כי השקיות והפריטים שהחזיק נמצאו על ידו "בסביבות הטיילת", לאחר שנזרקו על ידי אנשים. הנאשם ראה אחרים "לוקחים" ולכן וכדבריו: "לקחתי כמה שיכולתי, שתי ידיים שתי שקיות והלכתי...זה היה זרוק ברחוב איפה שיש מזבלה" (ר' פרו' עמ' 39 שו' 11-28; עמ' 40 שו' 1-16).

סתירה פנימית חשובה המשמשת לחובת הנאשם, נלמדת מהשוואת גרסתו בישיבת המענה, לפיה מכרו שנכח בזירת כתב האישום הוא זה שיכול שביצע את העבירות נשוא כתב האישום. גרסה זו נעלמה מאמירותיו לפרוטוקול הדיון כלא הייתה ולא בא זכרה אף במסגרת חקירתו הנגדית.

התרשמתי כי גרסת הנאשם מרוחקת מן האמת, מקורה במבוקשו לשוות להלך התנהגותו הפלילית חוכמה שבדיעבד ונורמטיביות ולא ייחסתי לה את האמון המתבקש.

בחקירתו הנגדית טען הנאשם כי לא חתם על הודעותיו וכי החתימה המופיעה עליהן אינה חתימתו. גם בהקשר זה, לבד מאמירות ערטילאיות, לא הוצג כל נתון מקצועי מכוחו ניתן לייצר את ההשוואה המתבקשת בין החתימות. גובה הודעות הנאשם לא נחקר גם בעניין זה ודומה שלא בכדי (ר' פרו' עמ' 40 שו' 23-32; עמ' 41 שו' 8-32).

הנאשם לא מסר הסבר מספק מדוע לא ביקש להשיג על אמרות החוץ מטעמו על פני חלוף הזמן ורק הפנה לצריכת סמים מסוכנים מבלי שביאר והרחיב. הנאשם לא יכל אף להבהיר כיצד שיחזר בהודעתו ת/1 נתונים נרחבים מזירת האישום המתיישבים עם קרות האירועים בפועל.

הנאשם הכחיש מודעותו לפרטים בעניין וטען כי רק השיב לשאלת החוקר וכרצונו. כן הפנה להעדר היגיון בשבירת חלון באמצעות מוט ברזל באישון ליל ברחוב וטען כי: "הכל היה מבוים כדי שיתן לי ללכת". הפתרונים לנאשם כיצד הצליח "לביים" מסכת גרסאות שלמה, מפורטת וקונקרטית, כמבואר בת/1, עת חושיו אינם בשליטתו כטענתו. הנאשם אף לא יכל להשיב כיצד תיאר הימצאות תקליטורים בזירת כתב האישום ואת הפנייתו לזריקת תיק ובו בגדים וחיפושו אחר "תפילין".

התרשמתי כי הפרטים שמסר הנאשם בהודעתו ת/1 יכולים היו להימסר רק מטעם מי שנכח בזירת כתב האישום ולא בהקשר תמים.

בהפניית הנאשם להעדר השוואת מעתקי ט"א ולאלימות שספג, לא נמצא די לשם אומדנת סבירותו של הספק אותו ניסה לעורר, שנותר בקלישותו הצורמת (ר' פרו' עמ' 42 שו' 1-14).

11. ההגנה הרחיבה בסיכומיה באשר לניתוקים שבקשר העין בין מר מלכה לבין החשוד בו הבחין, אך התרשמתי כי נותר "גרעין קשה" בגרסתו של מלכה בדבר זיהויו את החשוד, בו הבחין כנאשם וכמי שביצע את העבירות כלפי הרכבים בסמוך לביתו. סדקים שטחיים בגרסת מלכה מולאו כדבעי בהודיית הנאשם בת/1 ובהקשרו לפריטים שנשמטו מתיקו שנגנבו זה עתה מרכבים.

לא התרשמתי מאפשרות סבירה, כי אחר לבד מהנאשם, נמצא בזירת כתב האישום בעת הרלוונטית. בפתלתלות גרסתו, זנח הנאשם את טענתו הראשונית בהקשר זה.

מלכה הבהיר היטב כיצד שב ומיקד קליטת חושיו באותו אדם עד למעצרו על אף שלושה ניתוקי קשר עין בין השניים ועסקינן בשעת לילה מאוחרת, מבלי שנמצאו באזור אנשים נוספים שיכול ויסיטו את דעתו או יביאו לבלבול בקליטת חושיו.

לא הוכחה הנחת ההגנה לפיה נפגמה ערנותו של מלכה משום השעה והעובדה שהתעורר משנתו. באחת – התרשמתי כי טענת ההגנה בסיכומיה משמע: "מאוד יכול להיות שהוא (מלכה – א.י.) פגש באדם אחר", עולה כדי תסריט בדיוני.

12. קיבלתי את טענות ההגנה באשר לעבירה של החזקת רכוש חשוד כגנוב.

ראשית – הנאשם לא נחקר בנושא כלל בשתי הודעותיו. זהו פגם זה היורד לשורשו של עניין לנוכח החסר הבולט בבירור המתבקש הנדרש בדמות הסבר נדרש מהנאשם שיניח או לא יניח את הדעת כי המדובר ברכוש חשוד כגנוב, כיסודות העבירה שבסעיף 413 לחוק.

שנית - שוכנעתי כי לא ניתן לשלול סבירות לקיום אפשרות חילופית לזו המפלילה, לפיה הנאשם, כדר רחוב, אכן מצא את השקיות בהן אחז.

שלישת - המדובר בתיקים ובנעליים שלא בואר טיבם ומצבם ולא נסתרה הפניית ההגנה כי רכוש זה הושמד כבקשת המדינה. מהלך זה מעלה קושי ראייתי משום העדר יכולת לאמוד את מצבו של הרכוש הספציפי ולבחון אם מצבו תאם זריקתו או התייחסות אליו כאל רכוש חשוד כגנוב. גם בנוסח ת/12 המפורט, אין כדי לסייע בהקשר זה.

כגישת ההגנה, השמדת רכוש זה מלמדת שגם המשטרה התייחסה אליו כאל "זבל", כגרסת הנאשם, להבדיל מרכוש שיש לחשוד בו כגנוב ומשלא הובהרה העילה למהלך דיוני זה, יש בכך כדי לשמש לזכותו.

13. מכל המקובץ, זיכיתי את הנאשם מעבירה של החזקת רכוש חשוד כגנוב והרשעתיו בעבירות של פריצה לרכב וגניבה ממנו בשני מופעים; ניסיון לפריצה לרכב וחבלה במזיד ברכב.

ניתנה היום, כ"ח חשון תשע"ג , 13 נובמבר 2012, במעמד הצדדים.