עניינה של הפרשה דנן, המכונה פרשת "גבול בטוח", בסחר בהיתרי העסקה כוזבים לתושבי הרשות הפלשתינאית, במהלך השנים 2007-2010 (להלן: "התקופה הרלוונטית לכתב האישום"), אשר בוצע על ידי הנאשם. בפרשה הנדונה נמצאו מעורבים אחרים אשר סייעו בידי הנאשם לקדם עניינו.

בשל כך הורשע הנאשם, בהכרעת דין מיום 2.10.2013, בשורה של עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, מרמה, זיוף, שוחד, התחזות, עבירות לפי חוק הכניסה לישראל ועבירות מס לפי פקודת מס הכנסה וחוק מס ערך מוסף.

1. הנאשם הורשע, לאחר שמיעת הראיות, בשורה של עבירות הנגזרות מן העובדות והמעשים שנקבע כי ביצע. בשל ריבוי האישומים אפרט האישומים אחד לאחד:

במסגרת האישום הראשון, וכפי שנקבע בהכרעת הדין, בתקופה הרלוונטית לכתב האישום, פעל הנאשם על פי "שיטת עבודה" שפיתח, במסגרתה קשר קשר עם מתווכים ועובדים פלשתינאים, במטרה להונות את מדינת ישראל ולקבל ממנה דבר במרמה, היתרי כניסה לעבודה עבור פועלים פלשתינאים, אשר שוועו להיכנס לתחומי מדינת ישראל כדי להביא פרנסה לביתם, מהם היה גובה כספים בתמורה להיתרי העבודה.

במסגרת הקשר, נהג הנאשם למכור היתרי עבודה בישראל לתושבי הרשות הפלשתינאית, ישירות, או באמצעות מתווכים פלשתינאים, כאשר העובדים הפלשתינאים שאחזו בהיתרי ההעסקה לא עבדו אצל המעסיקים, ששמם היה נקוב על היתר העסקה, כי אם הסתובבו באופן חופשי בתחומי מדינת ישראל, ועבדו בעבודות מזדמנות בתחומים שונים. זאת מאחר ונמצא כי הנאשם השתמש בשם המעסיק כדי לבקש הנפקת היתרי עבודה עבורם, והכל עבור בצע כסף.

הנאשם היה מקבל את פרטי העובד הפלשתינאי, מבקש היתר ההעסקה, ובודק באמצעות עובדת המדינה לינדה סאלם (להלן: לינדה"), אשר שימשה בתפקיד רכזת מחשוב בכירה במשרדי המינהל האזרחי באזור יהודה ושומרון (להלן: "מת"ק"), האם העובד הפוטנציאלי מאושר כניסה לישראל אם לאו.

ביחס לעובדים הפלשתינאים שהנאשם קיבל לגביהם מידע כי כניסתם תאושר, הגיש הנאשם בקשה להנפקת היתר העסקה למחלקת התשלומים אשקלון במשרד הפנים (להלן: "מת"ש"), כאשר את הבקשות הגיש הנאשם על שם שני מעסיקים ישראלים: "בוסתן הדרום" ו"ששון סייליס", חקלאים, אותם הכיר הנאשם. הבקשות הוגשו ללא ידיעתם או ללא רצונם, תוך שימוש במכסת העובדים שניתנה למעסיקים הללו מהמדינה. כן נקבע בהכרעת הדין כי הגשת הבקשות להיתרי העסקה בשמו של המעסיק בוסתן הדרום לוותה בביצוע עבירות זיוף ושימוש במסמך מזויף.

כעבור מספר ימים מיום הוצאת ההיתר, נהג הנאשם להגיש בקשה למת"ש לביטול היתר העסקה, כדי לקבל אישור חדש תחתיו עבור עובדים פלשתינאים אחרים.

נקבע בהכרעת הדין, כי באופן זה הונפקו לבקשת הנאשם 1341 היתרי העסקה לפועלים פלשתינאים, אשר כל אחד מהם מהווה פריט אחד בעבירה רבת פריטים של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות.

עוד במסגרת האישום הראשון, וכעולה מהכרעת הדין, נהג הנאשם לדווח למת"ש דיווחים כוזבים בחסר אודות ימי העסקה של העובדים הפלשתינאים, במטרה להפחית את הסכומים שנדרש לשלם לכיסוי התנאים הסוציאליים של העובדים שבהיתרי העסקתם הוא סחר. אגב ביצוע מעשה זה, השתמש הנאשם בשמה ובחותמתה של מנהלת מת"ש אשקלון, הגב' מרים השאש (להלן: "מרים"), ללא רשות.

לפיכך, הורשע הנאשם בשתי עבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 415 סיפא לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"); בעבירה של קשירת קשר לביצוע פשע בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 499 לחוק העונשין; בשתי עבירות של זיוף ושימוש במסמך מזויף בנסיבות מחמירות, לפי סעיפים 418 סיפא ו-420 לחוק העונשין; בעבירה של מתן ידיעה כוזבת, לפי סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952 (להלן: "חוק הכניסה לישראל"); ב-1341 עבירות של סיוע לכניסה לישראל בניגוד לדין, לפי סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל.

במסגרת האישום השני, וכפי שנקבע בהכרעת הדין, העניק הנאשם טובות הנאה שונות למרים בקשר למילוי תפקידה כעובדת מדינה, ובמטרה לקדם את ענייניו. נמצא בהכרעת הדין, כי התנהלות הנאשם כמכלול, לרבות, תשלום חוב עבור מרים לחברת הכבלים "הוט", כתיבת מכתב לאיש שררה במטרה לעזור לבני משפחתה של מרים, והבאת ירקות לפתח ביתה של מרים מעת לעת, עולה כדי מעשה שוחד, שמטרתו שימור "מערכת היחסים" עם מרים, בשל תפקידה במת"ש, ובמטרה לקדם את פעילותו של הנאשם בהוצאת ההיתרים.

לפיכך, הורשע הנאשם בעבירה של מתן שוחד, לפי סעיף 291 לחוק העונשין.

במסגרת האישום השלישי, וכפי שנקבע בהכרעת הדין, העניק הנאשם טובות הנאה שונות ללינדה, בקשר למילוי תפקידה כעובדת מדינה, ובמטרה לקדם את ענייניו. נמצא בהכרעת הדין, כי התנהלות הנאשם, שכללה סיוע ללינדה בקבלת קידום בעבודה, ותשלום עבור רכישת מחשבים ורכישות ממתקים שביצעה לינדה, מהווה שוחד, אשר מטרתו הייתה שימור שיתוף הפעולה של לינדה, שבא לידי ביטוי בקבלת מידע מוקדם ממנה אודות העובדים הפלשתינאים, לצורך ייעול שיטת הסחר בהיתרים.

לפיכך, הורשע הנאשם בעבירה של מתן שוחד, לפי סעיף 291 לחוק העונשין.

(אישומים רביעי וחמישי לכתב האישום לא יוחסו לנאשם).

במסגרת האישום השישי, וכפי שנקבע בהכרעת הדין, התחזה הנאשם פעמיים למעסיק אחר (לששון סייליס) במסגרת שיחה טלפונית שנערכה בקשר לבקשה להגדלת מכסת עובדים, ובאופן שנחזה להיות כאילו מדובר בבקשתו של אדם אחר, במטרה להונות את מדינת ישראל.

לפיכך, הורשע הנאשם בעבירה של התחזות לאדם אחר, לפי סעיף 441 לחוק העונשין.

במסגרת האישום השמיני, וכפי שנקבע בהכרעת הדין, ניסה הנאשם לשבש מהלכי משפט ולהדיח שניים מהמתווכים הפלשתינאים, עימם קשר קשר לסחור בהיתרים, בכך שפנה אליהם וביקש מהם לשתוק בחקירתם ובתמורה הבטיח להם את עזרתו.

לפיכך, הורשע הנאשם בשתי עבירות של שיבוש מהלכי משפט, לפי סעיף 244 לחוק העונשין; ובשתי עבירות של הדחה בחקירה, לפי סעיף 245 לחוק העונשין.

במסגרת האישום התשיעי, וכפי שנקבע בהכרעת הדין, ביצע הנאשם שורה של עבירות מס לפי פקודת מס הכנסה וחוק מס ערך מוסף. נמצא, כי הנאשם נהג לגבות מכל עובד פלשתינאי שהזמין ממנו היתר כניסה לישראל סך של כ-2,500 ש"ח לכל היתר העסקה, שבוטל ימים אחדים מיום הנפקתו, ועוד סך של 1,100 ש"ח לכל חודש נוסף, במקרה בו ביקש העובד הפלשתינאי להותיר את ההיתר בתוקפו. בסך הכל, נמצא כי הנאשם גלגל תחת ידיו, בתקופה הרלוונטית לכתב האישום, סך של 4,070,100 ₪. על הכנסה זו לא דיווח הנאשם לרשויות המס כנדרש, וזאת מתוך כוונה להתחמק מתשלום מיסים כדין.

לפיכך, הורשע הנאשם בעבירה של מרמה ותחבולה, לפי סעיף 220(5) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש] (להלן: "פקודת מס הכנסה"); בעבירה של אי הגשת דו"ח במועדו, לפי סעיף 216(4) לפקודת מס הכנסה; בעבירה של מרמה ותחבולה, לפי סעיף 117(ב)(8) לחוק מס ערך מוסף, תשל"ו-1975 (להלן: "חוק מס ערך מוסף"); בעבירה של אי ניהול פנקסי חשבונות, לפי סעיף 216(5) וסעיף 117(א)(7) לחוק מס ערך מוסף; בעבירה של אי הוצאת חשבונית מס, לפי סעיף 117(א) 13 לחוק מס ערך מוסף; בעבירה של אי הגשת דוחות תקופתיים למע"מ, לפי סעיף 117(א)(6) לחוק מס ערך מוסף.

1. במסגרת הכרעת הדין זוכה הנאשם, מחמת הספק, מעבירה של זיוף ושימוש במסמך מזויף, שיוחסה לו במסגרת האישום הראשון; מעבירה של זיוף ושימוש במסמך מזויף, לפי סעיפים 418 סיפא ו-420 לחוק העונשין, שיוחסה לו במסגרת האישום השביעי; ומעבירה של איסור הלבנת הון, לפי סעיף 3(א) לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000, שיוחסה לו באישום העשירי.
2. יצוין, כי כתב האישום הוגש נגד שתי נאשמות נוספות, עובדות המדינה, מרים ולינדה. מרים ולינדה הגיעו להסדר טיעון עם המאשימה, ולפיו, הודתה כל אחת מהן בעובדות שיוחסו להן בכתב האישום המתוקן, והורשעה במספר רב של עבירות מרמה והפרת אמונים, לפי סעיף 284 לחוק העונשין. ביום 24.10.11, נגזר דינן של כל אחת מהן ל-6 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות; 12 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים; קנס כספי בסך 10,000 ש"ח, והתחייבות כספית בסך 30,000 ש"ח למשך 3 שנים.

עוד יצוין, כי במסגרת הפרשה בה עסקינן הוגשו 6 כתבי אישום נוספים נגד 7 עובדים פלשתינאים, ונגד 4 מתווכים פלשתינאים, להם יוחסו בהתאמה רכישות היתרי העסקה מהנאשם ותיווך בין העובדים הפלשתינאים לבין הנאשם.

שבעת העובדים הפלשתינאים, אשר רכשו היתרי העסקה כוזבים מהנאשם, הגיעו להסדר טיעון עם המאשימה, והורשעו על פי הודאתם בעבירה של כניסה ושהייה בישראל שלא כדין ובעבירה של קבלת דבר במרמה.

אשר למתווכים הפלשתינאים, אשר הורשעו על פי הודאתם בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, עבירה של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, ועבירה של תיווך לשוחד, לפי חוק העונשין, ועבירות סיוע לעבירות לפי חוק הכניסה לישראל, הושתו עונשי מאסר בפועל הנעים בין 10- 22 חודשי מאסר בפועל. על המתווך עבד דבאבסה נגזרו 13 חודשי מאסר ורכיבי ענישה נוספים; על המתווך קבהא סאמר נגזרו 10 חודשי מאסר ורכיבי ענישה נוספים; על המתווך עימאד אחדוש נגזרו 21 חודשי מאסר ורכיבי ענישה נוספים; ועל המתווך עפיף אלהור נגזרו 22 חודשי מאסר ורכיבי ענישה נוספים.

אשר לעובדות המדינה (לינדה ומרים), אשר הורשעו על פי הודאתן במסגרת הסדר טיעון, בעבירות מרמה והפרת אמונים, הושת על כל אחת מהן עונש מאסר בן 6 חודשי מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות.

1. בטיעוניה לעונש, ביקשה המאשימה להשית על הנאשם עונש מאסר ממושך, קנס כספי בגובה הרווחים שנקבע כי הפיק ממעשי המרמה, של 4 מיליון ₪ לפחות, ומאסר על תנאי. כן ביקשה המאשימה לחלט את רכושו של הנאשם לפי סעיף 297(א)(2) לחוק העונשין, ולפי סעיף 39 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], התשכ"ט-1969 (להלן: "פקודת סדר הדין הפלילי"). המאשימה טענה כי במקרה דנן קיימות נסיבות מחמירות, אשר יש בהצטברותן כדי להחמיר עם הנאשם. בראש וראשונה הדגישה המאשימה את התחכום בביצוע העבירות וריבוי האירועים שנעשו לאורך זמן.

טענה המאשימה, כי הנאשם פיתח שיטה מתוחכמת להנפקת היתרים, וכי הצליח משך שנים ארוכות להמשיך במעשיו, תוך שהוא משכלל לאורך השנים את שיטת הפעולה, ומתאימה לשינוי בנהלים, על פי מידע שקיבל מעובדות המדינה, בשל היחס המועדף שקיבל מהן.

לטענת המאשימה יש לזקוף לחומרה את היקף המרמה שביצע לאורך השנים. לטענתה, על אף שהנאשם הורשע בשתי עבירות מרמה רבות פריטים יש לתת הדעת לעובדה כי בפועל הונפקו לבקשתו של הנאשם, בסך הכל 1341 היתרים ובתמורה גרף כ- 4 מיליון ₪.

עוד נטען, כי עבירות המרמה הן חלק אינהרנטי בחייו של הנאשם, אשר החל לסחור בהיתרי העסקה כבר בשנת 2000, עת היה בעצמו מעסיק הזכאי לקבל היתרי העסקה, אך נחסם מלהמשיך ולקבל פועלים עקב חשד לפעילות בלתי חוקית, וזאת על אף שלא הורשע בעבירות אלה שביצע בעבר במסגרת הפרשה דנן.

כן בהקשר דנן, הוסיפה וטענה המאשימה, כי קיימת חומרה יתרה במספרם הרב של העבירות והאישומים בהם הורשע הנאשם.

עוד טענה האשימה, כי הנאשם, במעשיו, יצר סכנה פלילית וביטחונית למדינת ישראל. לטענתה, התנהלותו פרצה את גבולות המדינה, תוך שידע שמעשיו היו יכולים לגרום לביצוע עבירות פליליות וביטחוניות, של הנכנסים לישראל מתחום הרשות הפלשתינאית.

המאשימה הוסיפה והדגישה את השימוש לרעה שעשה הנאשם בקשריו האישיים עם אישי ציבור, כשלטענתה בהיותו בעל השפעה וקשרים הפיל חיתתו על אנשי המושב בו הוא מתגורר, בכך שהביא לשתיקתם על אף שידעו על מעשיו הבלתי חוקיים, והביא לכך שעובדי ציבור יחטאו לתפקידם, בין השאר על דרך של מתן שוחד. המאשימה הוסיפה והטעימה כי גם אם עובדות הציבור שיתפו פעולה עם הנאשם, הרי שחלקו שלו היה החלק העיקרי בהיותו הוגה השיטה והמוציא לפועל שלה.

עוד נטען, כי חומרת מעשיו של הנאשם מתעצמת נוכח העובדה שהעבירות בוצעו מתוך עמדה של כוח והשפעה, ולא על רקע של דוחק ומצוקה כלכלית קיומית, כשהוא נהנה מהכספים וחי חיי פאר וראווה.

לבסוף, טענה המאשימה כי נסיבה נוספת לחומרה ניתן למצוא בחוסר שיתוף הפעולה של הנאשם עם גורמי האכיפה ואי הבעת חרטה מצדו על מעשיו.

1. אשר למתחם העונש הראוי, טענה המאשימה, כי הערכים המוגנים שנפגעו ממעשיו של הנאשם הם רבים, ובהם, פגיעה באוטונומיה ואמון הציבור במערכת המינהל ושלטון החוק; השחתת עובד ציבור; פגיעה בביטחון הציבור; פגיעה בסדרי שלטון ומשפט; ופגיעה בשוויון נטל המס ובקופת המדינה.

נוכח נסיבות ביצוע העבירות וחומרתן, ביקשה המאשימה לקבוע מתחם ענישה חמור לכל אישום, כדלקמן:

במסגרת האישום הראשון - מתחם של 7-10 שנות מאסר, ביחס לשתי עבירות רבות פריטים של קבלת דבר במרמה, קשירת קשר לביצוע פשע, זיוף, שימוש במסמך מזויף, ומתן ידיעה כוזבת. מתחם של 2-4 שנות מאסר, ביחס לעבירה של קבלת דבר במרמה בגין הדיווחים הפיקטיביים.

מתחם של חצי שנה-שנת מאסר, לכל עבירה של סיוע לשהייה בלתי חוקית בישראל.

במסגרת האישומים השני והשלישי - מתחם של 1-3 שנות מאסר, ביחס לעבירות השוחד בהן הורשע הנאשם.

במסגרת האישום השישי - מתחם של 0-6 חודשי מאסר, ביחס לעבירות ההתחזות.

במסגרת האישום השמיני - מתחם של 0.5-1.5 שנות מאסר, לכל עבירה של שיבוש מהלכי משפט והדחה בחקירה.

במסגרת האישום התשיעי - מתחם של 2.5-4.5 שנות מאסר, ביחס לעבירות המס שביצע הנאשם.

בהקשר זה, ציינה המאשימה שורה של נסיבות שיש בהן כדי להשפיע על מתחם העונש ההולם, ובהן, העובדה כי המניע לביצוע העבירות היה בצע כסף; משך התקופה, מספר הרב של העבירות, והישנותן; העובדה כי סכום הכסף שהעלים הנאשם הינו גבוה ביותר, כ-4 מיליון ₪, אשר אפשר לנאשם לחיות חיי נוחות, לנהוג ברכב פאר, לבנות בית ולשפץ בית נוסף; העובדה כי הנאשם לא הסיר את מחדליו ולא הסדיר חובותיו לרשויות המס, חרף חלוף הזמן, וחרף היות הנאשם איש אמיד, אשר בבעלותו משק חקלאי ששוויו גבוה; העובדה כי לנאשם עבר פלילי בעבירות מרמה; וכן העובדה שהבסיס לעבירות הכלכליות בהן הורשע הנאשם הוא עבירות העונשין שביצע.

לעמדת המאשימה, יש לגזור את דינו של הנאשם ברף העליון של כל מתחם ענישה שנטען, וזאת במצטבר, לנוכח ריבוי מקרי המרמה, והעבירות הנלוות בהן הורשע הנאשם, שכל אלה מחייבים קידום אינטרס הרתעת הנאשם והרתעת הרבים.

המאשימה הוסיפה, כי אין בנסיבות חייו של הנאשם משום נסיבה לקולא, שכן, לנאשם לא היו נסיבות חיים קשות. אשר למצבו הכלכלי הקשה של הנאשם, כפי שטען סנגורו, הטעימה המאשימה, כי אין עדות למצב כלכלי קשה, וככל שזה קיים, אין לנאשם להלין אלא על עצמו. המאשימה סבורה, כי אין להתחשב במידת הפגיעה במשפחתו של הנאשם, שכן הנאשם, בבחירתו בדרך המרמה והפשע, הוכיח כי הוא מעדיף אותה על פני משפחתו וילדיו.

1. נוכח כל האמור, ביקשה המאשימה להשית על הנאשם מאסר מצטבר דו ספרתי, מאסר על תנאי, קנס כספי משמעותי בסך של 4 מיליון ₪ לפחות, וכן רכיב של חילוט בשווי התועלת שהפיק הנאשם מהשוחד, אשר, לעמדת המאשימה, הינה כגובה הכנסותיו מהמעשים, היינו, 4 מיליון ₪, לרבות חילוט הרכוש האסור שנתפס בפרשה, לפי סעיף 39 לפקודת סדר הדין הפלילי, הכולל שני צ'קים בנקאיים, רכב סובארו וכספים שנתפסו בחשבונו של מר שרון בוקר.
2. בטרם טיעונים לעונש ביקש הנאשם להביא ראיות לעונש, ומטעמו העידו מר שמעון סוסן, ראש המועצה האזורית חבל מודיעין, מר אפרים ברנס, המכהן כסגן ראש המועצה האזורית באר טוביה, ורעייתו, הגב' רויטל כהן.

מר סוסן העיד כי בינו ובין הנאשם היכרות רבת שנים, בהיותם בני אותו מושב. מר סוסן ציין כי הנאשם הינו אדם בעל חמלה ורגישות רבה, וכי הוא נהג לסייע לתושבים במושב בפעילות הציבורית בה לקח חלק לאורך השנים. מר סוסן ציין כי בשנים האחרונות, השנים בהן מתנהלים הליכים משפטיים כנגד הנאשם, הפך הנאשם ל"שבר כלי", כלשונו, וכי הוא ומשפחתו נאלצו לחוות קושי כלכלי וייסורים רבים בעקבות המצב אליו נקלע.

מר ברנס העיד כי הוא מכיר את הנאשם מזה 30 שנים, וכי הם חברים טובים וקרובים. הוא העיד על הנאשם כי הוא איש בעל "נשמה", שנהג לסייע רבות לתושבי המושב והמועצה האזורית באר טוביה. אשר להשפעת ההליך המשפטי על הנאשם, העיד מר ברנס כי הנאשם איבד את האנרגיות שהיו טמונות בו, ונקלע למצוקה נפשית וכלכלית קשה עקב ההליך.

רעייתו של הנאשם, גב' רויטל כהן, העידה בבכי, כי מאז "התפוצצה" הפרשה, עוברת המשפחה תקופה קשה ביותר, אותה הגדירה "גיהינום". היא סיפרה, כי בתם הקטנה, כיום בת 3.5, נולדה לתוך הסיטואציה הקשה של ההליך המשפטי המתנהל נגד האב המצוי במעצר בית מתמשך, שוהה בבית בין 4 קירות, במצב נפשי קשה. כהן העידה כי המצב הכלכלי בבית קשה, שכן הנאשם לא עובד מזה 4 שנים, והיא המפרנסת היחידה מעבודתה כסייעת בגן ילדים. הגב' כהן העידה על הקושי היומיומי שבניהול הבית ובגידול הילדים. היא תיארה את הנטל הכבד שנפל על כתפיה כשהנאשם, המוגבל בחירותו, אינו יכול לסייע לה בהסעת הילדים ובטיפול השוטף בהם. היא עמדה על הקושי עמו הם מתמודדים יום יום ולאורך השנים בהם מתנהל ההליך המשפטי, בין השאר התנאים המגבילים בהם שוחרר בעלה והקושי לנהל תא משפחתי בתנאים אלה. עדותה נקטעה, לבקשת הנאשם, אשר התקשה להתמודד למראה אשתו הבוכייה.

1. טען בא כוח הנאשם, כי בקשת המאשימה להשית על הנאשם עונש מאסר דו ספרתי הינה חסרת פרופורציה בנסיבות המקרה, ואף חוטאת לעקרונות היסוד בדבר שוויון בין נאשמים ואחידות הענישה ביחס למעורבים האחרים בפרשה.

עוד בהקשר זה הוסיף, כי המאשימה מפריזה בתיאוריה את הנאשם כראש לארגון מפקד אשר פיקד על חיילים במסגרת ביצוע העבירות, כמשול לראש ארגון פשיעה, כאשר בפועל אין אלה הם פני הדברים.

הטעים ב"כ הנאשם וטען, כי אין להתעלם מן העובדה שהנפקת ההיתרים לא יצרה בפועל סיכון בטחוני או פלילי למדינת ישראל, שכן העובדים הפלשתינאים שקיבלו את ההיתרים עברו את הבדיקות הביטחוניות כנדרש עובר להנפקת ההיתרים.

עוד נטען כי בקשת המאשימה להשית על הנאשם עונש מאסר דו ספרתי מתעלמת מעובדת זיכויו של הנאשם ממספר עבירות שיוחסו לו בכתב האישום, ובראשן, הזיכוי מהעבירה החמורה של הלבנת הון.

אשר לנסיבותיו האישיות של הנאשם נטען, כי הנאשם ובני משפחתו, ובפרט ילדיו הקטינים (בגילאים 3.5,14,17,21), שילמו ומשלמים מחיר אישי כבד על מעשיו של הנאשם, והם שרויים במצוקה כלכלית ונפשית וכי עונש מאסר לתקופה ממושכת יפגע קשות בבני משפחתו של הנאשם.

ב"כ הנאשם הוסיף וציין, כי הנאשם שהה במעצר במסגרת הליכי החקירה במשך שבועיים, ומיום שחרורו ועד עתה, תקופה של כ-3 שנים, היה משוחרר בתנאי מעצר בית בתחילה מלא ולאחר מכן חלקי, שכלל חובת ליווי ומגבלות על יציאה בשעות הערב, אשר הקשה עליו ועל בני משפחתו עד מאוד לנהל אורח חיים תקין.

עוד נטען, כי ההליך המשפטי השפיע לרעה על מצבו הפיסי והנפשי של הנאשם, שהינו אדם מבוגר כבן 60 שנים. צוין, כי לאחרונה הובל הנאשם, פעמיים, בניידת טיפול נמרץ, לבית החולים, לאחר שחש לחץ בחזה, באופן המעיד על השפעת ההליך המשפטי עליו.

אשר לטענת המאשימה לפיה הנאשם חי חיי פאר, טען ב"כ הנאשם כי אין בסיס לטענה זו, בהינתן שמצוקה כלכלית הביאה אותו למעשים אלו וכי גם היום לנאשם חובות רבים, אשר רק התרבו, נוכח ההליך המשפטי, לרבות חובות למס הכנסה ולמנהלה להסדרים במגזר החקלאי בגין המשק החקלאי שבבעלותו.

עוד נטען כי רעייתו של הנאשם היא המפרנסת היחידה בבית, ומשתכרת כ-3,000 ₪ בלבד מעבודתה כסייעת בגן ילדים.

נוכח האמור עתר ב"כ הנאשם כי בית המשפט ינהג בנאשם במידת הרחמים.

ב"כ הנאשם לא טען דבר לעניין מתחם הענישה הראוי בעניין הנאשם.

אשר לפסקי הדין עליהם ביקשה המאשימה להסתמך, כבסיס לטיעוניה בדבר מתחם הענישה הראוי, טען ב"כ הנאשם כי יש לאבחן אותם מן המקרה הנדון שאינו חמור וטען כי אין להסתמך על נסיבות פרשת ישראל פרי (ת"פ 40258/01), אליו הפנתה המאשימה, ולגזור ממנו מסקנות למקרה דנן.

ביחס לבקשת החילוט, טען הסנגור כי ככל שהדרישה נוגעת לחילוט כספים המצויים בחשבונותיהם של שרון בוקר ושל משה בוקר, מן הראוי היה לבקש קבלת עמדתם בעניין ומשלא נעשה כן אין להידרש לבקשה זו.

ביחס לבקשה לחילוט המשק החקלאי שבבעלות הנאשם, במושב עזריקם נטען כי הנאשם קיבל את המשק שבבעלותו בירושה מאמו, ולא מפירות המעשים הפליליים ומשכך אין לחלטו. מכל מקום, נטען כי חילוט המשק אינו ריאלי בנסיבות העניין שכן יש נושה נוסף לגביו.

1. הנאשם ביקש להוסיף דברים מפיו, וחזר וביקש את סליחת בית המשפט אם פגע במישהו. לטענתו, אילו היה מרוויח את הסכומים המיוחסים לו, היה פועל לכיסוי חובותיו. הנאשם הוסיף ומסר כי הוא חש תחושה של "נקמנות אישית", כלשונו, מצד הפרקליטות המייצגות את המאשימה, הבאה לידי ביטוי, בין השאר, בהפגנת חוסר גמישות בכל הנוגע לבקשותיו השונות שהגיש, במהלך השנים, להקלה בתנאים המגבילים שהוטלו עליו.

הנאשם שב וציין, כי הוא ובני משפחתו חווים קשיים כלכליים ונפשיים, עקב ההליך המשפטי המתנהל בעניינו. הוא הוסיף כי הוא עומד בקשר רציף עם מנהל בית הספר התיכון בו לומד בנו, בן ה-17, בשל הקשיים שחווה הבן עקב המצב בבית.

הנאשם ביקש להדגיש את תרומתו למדינה, התנדב עד לאחרונה לשירות מילואים, ולחברה – כי דאג לאינטרסים של חברי המושב, לרבות גיוס תרומות לטובת המושב. כך הציג לדוגמא את עובדת היותו מעורב בהליך במסגרתו ביקש לקדם חלוקה שוויונית של מניות תנובה לחברי האגודה.

דיון והכרעה

1. על פי תיקון 113 לחוק העונשין (חוק העונשין (תיקון מס' 113), התשע"ב-2012), נדרש בית המשפט, בטרם גזירת הדין, לקבוע מתחם ענישה למעשי העבירות בהן הורשע הנאשם, כאשר העיקרון המנחה הינו "עקרון ההלימה", לפיו נדרש כי יתקיים "יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם ובין סוג ומידת העונש המוטל עליו" (סעיף 40ב לחוק העונשין).

מקום שעסקינן בנאשם אשר הורשע במספר עבירות, שומה על בית המשפט, תחילה, לקבוע האם מהוות הן אירוע אחד או כמה אירועים נפרדים. בשלב השני, על בית המשפט לקבוע את מתחם העונש הראוי, בהתחשב בערכים המוגנים שנפגעו כתוצאה מביצוע המעשה, בנסיבות ביצוע העבירה, ובמדיניות הענישה הנהוגה. בשלב השלישי, תיבחנה הנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה, לרבות נסיבותיו האישיות של הנאשם, ובהתחשב בהן, יגזור בית המשפט את הדין (ע"פ 8641/12 סעד נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 5.8.13)).

1. במקרה דנן, הורשע הנאשם בשורה של עבירות המהוות שנגזרות משלושה אירועים עיקריים נפרדים, אשר לגבי כל אחד מהם יש לקבוע את מתחם העונש ההולם.

האירוע האחד הינו פעולת הנאשם בכל הנוגע בסחר בהיתרי העסקה לעובדים פלשתינאים. משך שלוש שנים סחר הנאשם בהיתרי העסקה לעובדים פלשתינאים, תוך שביצע, אגב מעשה הסחר דנן, שורה של עבירות פליליות - עבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, קשירת קשר לביצוע פשע בנסיבות מחמירות, זיוף ושימוש במסמך מזויף, התחזות, מתן שוחד, ועבירות לפי חוק הכניסה לישראל.

שלא כעמדת המאשימה, מצאתי כי אין מקום להפריד ולקבוע מתחם ענישה נפרד לכל אישום ואישום, שהרי, אף אם עומדים האישומים בפני עצמם, מהווים הם חלק מאירוע אחד מתמשך שעניינו פרשיית הסחר בהיתרים שביצע הנאשם, שגילמו את העבירות בהן הורשע הנאשם. כל גם ראיתי לנכון לראות בשתי עבירות השוחד, בהן הורשע הנאשם, כחלק בלתי נפרד מפרשיית הסחר בהיתרי העסקה, מאחר והיווי הן חוליה בשרשרת המעשים שעשה הנאשם כדי לקדם ענייניו בפרשת הסחר בהיתרים. מעבר לאמור לא ראיתי לנכון לראות שאירועי השוחד אירוע נפרד נוכח היקף השוחד בנדון שבא לידי ביטוי במתת זניח למדי של ארגזי ירקות, רכישות ממתקים ותשלומי חוב או רכישת מוצרים בהיקפים של מאות שקלים עד אלפים בודדים.

אי לכך, בהתחשב בנסיבות ביצוע העבירות, הערכים המוגנים שנפגעו, ומדיניות הענישה הנוהגת, יש לקבוע את מתחם העונש הראוי לאירוע הסחר בהיתרים כמכלול.

האירוע השני הינו אירוע השיבוש וההדחה שביצע הנאשם כלפי שני המתווכים הפלשתינאים לאחר מעצרו בעקבות הפרשה הנדונה.

האירוע השלישי לגביו יש לקבוע מתחם עונש הולם הינו האירוע המגלם את העבירות המס שביצע הנאשם לפי פקודת מס הכנסה ומס ערך מוסף.

1. סחר בהיתרי העסקה –

שורת הנסיבות הקשורות בביצוע העבירות, אותן על בית המשפט לשקול בבואו לקבוע את מתחם העונש ההולם, מנויות בסעיף 40ט לחוק העונשין.

במקרה דנן, פיתח הנאשם שיטה לסחר בהיתרי העסקה לעובדים פלשתינאים, תוך שניצל פרצות שהיו קיימות בנהלי מדינת ישראל בכל הנוגע לסוגיית הנפקת ההיתרים ובסיוע עובדות מדינה שבא לידי ביטוי בכך שבחרו לעצום עיניהן נוכח מעשיו של הנאשם ולא חסמו אותו מלהמשיך לעשות כן לאורך זמן.

בהכירו את נוהלי הנפקת היתרי העסקה לפועלים פלשתינאים, ובהינתן שהוא עצמו היה בעבר מעסיק שהעסיק עובדים פלשתינאים, הגה הנאשם שיטת פעולה מקיפה, ונהג על פיה, תוך שהוא מקיים קשרים רציפים עם העובדים הפלשתינאים, מזמיני ההיתרים, עם המתווכים הפלשתינאים, ועם עובדי המדינה האחראים להנפקת ההיתרים.

הנאשם היה ראש וראשון לשיטת הסחר בהיתרים שפיתח, עד כי ניתן לומר כי לא היה בלתו. הוא דאג לקבל את הבקשות ממזמיני ההיתרים, העובדים הפלשתינאים או המתווכים, לברר מידע מוקדם אודותיהם באמצעות לינדה, עובדת המדינה, להגיש את הבקשות להזמנת היתרי ההעסקה, לבטל את היתרי ההעסקה שהונפקו לאחר מכן, וכן להגיש דיווחים כוזבים אודות ימי העסקה של העובדים הפלשתינאים במטרה להעצים את רווחיו.

הנאשם ביצע את המעשים תוך שימוש בשמם של מעסיקים אחרים, בין שידעו על כך ובחרו לשתוק (בהתייחס למעסיק ששון סייליס) ובין שכלל לא ידעו על כך (המעסיק בוסתן הדרום), ואגב ביצוע מעשי זיוף ושימוש במסמך מזויף. באירוע אחד, אף ביצע הנאשם עבירה של התחזות לאדם אחר, בשל רצונו להגדיל את מכסת העובדים המאושרת של המעסיק ששון סייליס, ובכך להרחיב את המרמה שביצע.

הנאשם ביצע עבירות שוחד במסגרת הפרשה. עבירות אלו בוצעו מתוך מטרה לשמר "מערכת יחסים" קיימת שהייתה לנאשם עם עובדות המדינה, אותן הכיר היכרות מוקדמת מהתקופה בה היה מעסיק זכאי להעסיק עובדים פלשתינאים. כפי שציינתי לעיל, היקף המתת שהעניק הנאשם לעובדות המדינה, במסגרת מתן השוחד, לא היה משמעותי, אולם היה בו די כדי להבטיח ענייניו.

פרשיית הסחר בהיתרי העסקה נמשכה תקופה ארוכה, על פני 3 שנים תמימות, באופן המהווה נסיבה לחומרה בבחינת נסיבות ביצוע העבירות.

במעשיו יצר הנאשם סיטואציה אשר אפשרה למאות עובדים פלשתינאים להיכנס לתחומי מדינת ישראל ולשהות בה, כשבפועל אין להם מקום עבודה מסודר, ואין בידם היתר לעבוד בישראל, וממילא גם לא היתר לשהות בתחומה. הגם שככל הנראה לא נגרם נזק קונקרטי ממעשיו של הנאשם, ברי כי הוא יצר במעשיו סיטואציה מסוכנת, המעלה ההיתכנות למעורבות בפלילים או אף פעילות חבלנית עוינת, של אותם עובדים תושבי הרשות הפלשתינאית.

עוד יש לזקוף לחובת הנאשם, הן את היקף המרמה הנרחב והן את סכום התקבולים שגרף לכיסו כתוצאה ממעשי המרמה שביצע. נקבע בהכרעת הדין, כי הנאשם סחר ב-1341 היתרי העסקה לעובדים פלשתינאים, המקימים מעשה סחר (רב פריטים) בהיקף ניכר ביותר.

אשר לגובה ההכנסות, נקבע כי הכנסותיו של הנאשם כתוצאה מהפעילות העבריינות מגיעות לסך של 4 מיליון שקלים, סכום גבוה ביותר. אולם, בניגוד לנטען על ידי המאשימה אין לראות בסכום זה כסכום נטו שנכנס לכיסו מאחר ואין חולק כי הנאשם העביר תשלומים סוציאליים למת"ש בגין העובדים הפלשתינאים. אמנם, דיווחיו למת"ש היו כוזבים ונקבע כי הוא לא דיווח על כל העובדים אך כאמור, ידוע כי שילם בגינם כספים למת"ש.

במעשיו של הנאשם במסגרת אירוע הסחר בהיתרים, נפגעו ערכים מוגנים רבים: במעשי המרמה, פגע הנאשם באוטונומיה ובריבונות של מדינת ישראל ובמערכות המינהל, באופן חמור. אשר לעבירות הזיוף וההתחזות, פגע הנאשם באוטונומיה של הפרטים שבשמם השתמש. ביחס לעבירות לפי חוק הכניסה לישראל, נפגעה ריבונותה של מדינת ישראל, מעצם מודעתו של הנאשם כי העובדים הפלשתינאים שנכנסו על פי היתר לתחומי מדינת ישראל, ישהו בתחומי המדינה, מכורח המצב - העובדה כי ידעו שלאחר כניסתם לתחומי מדינת ישראל, ההיתר יבוטל. בכך, נוצר סיכון כלפי הציבור. אשר לעבירות השוחד, יש בביצוען כדי להשחית את השירות הציבורי ולשבש את פעילותו התקינה ואת אמון הציבור בעובדי השירות הציבורי.

1. ביחס למדיניות הענישה, הפנתה המאשימה לשורה של פסקי דין, המשקפים לעמדתה את מדיניות הענישה הנוהגת:

ע"פ 11791/04 אפלבויים נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 29.5.06): מקרה בו ייסדו הנאשמים עמותה במטרה להטות כספי תרומה לידיהם, והורשעו בשל כך בעבירות של קבלת דבר במרמה, גניבה בידי מורשה, וזיוף. סכום הגניבה עמד על למעלה מ-500,000 ₪. העונש שהושת על הנאשמים בפרשה זו נע בין 4 שנות מאסר (לנאשם 1) ל-4 שנות מאסר ו-3 חודשים (לנאשם 2).

ת"פ 40431/99 (בית משפט מחוזי תל-אביב) מדינת ישראל נ' גולד ואח' (ניתן ביום 30.12.09): פרשת מרכז ההשקעות, שעסקה באנשי עסקים ויזמים צעירים שייסדו והקימו חברות שונות וקיבלו מענקים בהתאם לחוק לעידוד השקעות הון, בגובה של מיליוני שקלים, בעקבות הגשת דוחות ביצוע כוזבים. בית המשפט השית על המעורבים עונשי מאסר בגבולות שבין 6 ל-8 שנות מאסר.

ע"פ 70219/05 (בית משפט מחוזי תל-אביב) בלכר נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 13.4.05): בית המשפט המחוזי אישר עונש מאסר בן 8 שנים, בגין עשרות עבירות של קבלת דבר במרמה, זיופים בנסיבות מחמירות, קבלת נכסים גנובים ועוד עבירות מרובות שעיקרן מעשי עוקץ.

ע"פ 4980/07 כהן נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 4.11.10): בית המשפט העליון אישר עונש מאסר בן 7 שנים בגין ביצוע עשרות עבירות של קבלת דבר במרמה, התחזות, העלמת מס, זיוף, והלבנת הון. הנאשם נמצא אשם בביצוע זיוף קילומטראז' של כלי רכב אותם רכב מחברות שונות במחיר נמוך ולאחר זיוף הקילומטראז' מכר אותם בשוק חופשי במחיר גבוה כשהוא מעלים הכנסות לאורך זמן.

ע"פ 2789/13 מדינת ישראל נ' חמדי (ניתן ביום 4.8.13), בו קבע בית המשפט העליון כי בעבירות של הסעת שוהה בלתי חוקי, לרבות סיוע, הלנה, והעסקה, מתחם הענישה ההולם נע בין 5-15 חודשי מאסר בפועל.

ע"פ 5822/08 טרייטל נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 12.3.09): בית המשפט העליון אישר עונש של 18 חודשי מאסר על נאשם אשר הורשע ב-6 עבירות של קבלת שוחד במסגרת תפקידו כפקיד שומה.

ת"פ 4039/05 מדינת ישראל נ' כהן ואח' (ניתן ביום 31.8.08): בית המשפט המחוזי השית 4 שנות מאסר על נאשם 2, אשר הורשע במתן שוחד במשך 6 שנים, בשווי של מעל למיליון שקלים.

ת"פ 21290-08-11 מדינת ישראל נ' רבאח (ניתן ביום 30.4.13): בית המשפט המחוזי השית 30 חודשי מאסר על נאשם, אשר הורשע בעבירות רבות של מתן שוחד, ובעבירות נוספות.

אינני מוצאת לאבחן כל אחד מפסקי הדין בנפרד מעניינו של הנאשם שבפני. די בכך שאומר, כי מדיניות הענישה העולה מן הפסיקה שצורפה, משקפת ברובה את הרף העליון של מדיניות הענישה בעבירות בהן הורשע הנאשם במסגרת האירוע הנדון וזאת בשל התחכום הרב המיוחס לנאשמים שם, והיקף המרמה הנרחב. בחלק מפסקי הדין שצורפו, מדובר היה בנאשמים שהורשעו גם בעבירות חמורות נוספות (כגון הרשעה בעבירה של הלבנת הון) מעבר לעבירות בהן הורשע הנאשם שבפני.

במקרה דנן, חרף העובדה שיתר המעורבים בפרשה הורשעו בעבירות שחומרתן פחותה בהרבה מן העבירות בהן הורשע הנאשם, חרף העובדה שחלקם בפרשה קטן בהרבה מזה של הנאשם, וחרף העובדה שכל יתר המעורבים בפרשה הגיעו להסדר טיעון עם המאשימה, באופן המשפיע לקולא על מידת העונש שהושת עליהם, ראוי לבחון את מדיניות הענישה גם לפי העונשים שהוטלו עליהם. (ראה סעיף 3 לעיל)

1. נוכח האמור, בהתחשב בנסיבות ביצוע העבירות בהן הורשע הנאשם במסגרת פעולתו לסחר בהיתרים, בערכים המוגנים שנפגעו, ובמדיניות הענישה הנוהגת, (ראה בפרט הענישה שנדונה בפרשת גולד (ת.פ (תל אביב) 40431/99 ופרשת כהן (ע"פ 4980/07) מצאתי כי מתחם העונש ההולם ביחס לעבירות הכרוכות באירוע סחר בהיתרים שביצע הנאשם נע בין 4 ל- 8 שנות מאסר.
2. שיבוש מהלכי משפט –

אשר לנסיבות ביצוע העבירה, הנאשם פנה לשנים מהמתווכים הפלשתינאים, עימם קשר קשר לסחור בהיתרים, עת פגש בהם במהלך דיוני המעצר, וביקש מהם לשתוק בחקירה בתמורה לעזרתו. לאחד מהם אף שלח הנאשם סנגור מטעמו. במעשיו אלה, השתמש הנאשם בכוחו ובמעמדו בקרב המתווכים הפלשתינאים, במטרה להטות את ההליך השיפוטי ולמנוע את גילוי האמת.

אשר למדיניות הענישה הראויה, הפנתה המאשימה לפסק הדין שניתן בהליך ת"פ 40258/01 מדינת ישראל נ' ישראל פרי (ניתן ביום 19.2.08), במסגרתו הושתו על המאסר 5 שנות מאסר בפועל בגין עבירות השיבוש וההדחה. עם זאת, יש לאבחן מקרה זה מעניינינו, שכן שם דובר על עבירות שיבוש והדחה חמורות במיוחד, ונאשם שנהג באופן קיצוני, תוך הכפשת העד והשמעת איומים כלפיו.

סבורה אני כי בנסיבות העניין, בשים לב לערכים המוגנים שנפגעו עקב ביצוע עבירות השיבוש וההדחה, ובראשם הפגיעה בערך גילו האמת, ובהינתן הנסיבות שאינני סבורה כי יש לקבוע כי מן החמורות הן, יש להעמיד את מתחם העונש ההולם נע בין 3 ל- 9 חודשי מאסר.

1. העלמת הכנסות-

נסיבות ביצוע עבירות המס בענייננו הן חמורות. משך 3 שנים התחמק הנאשם מתשלום מס, לא דיווח על עיסוקו, לא נרשם כעוסק ולא הגיש דוחות תקופתיים לרשויות המס כמצוות החוק. זאת עשה במטרה להתחמק מנושיו, תוך שהעלים הכנסות בסכום גבוה ביותר, כקבוע בהכרעת הדין, של כ-4 מיליון שקלים.

אשר להתנהלות הנאשם ביחס לכספים שהעלים, אין בעניין זה עמדתי כעמדת המאשימה. אינני סבורה כי ניתן להצביע על הנאשם כאדם מתוחכם מאוד. אמנם, אין להקל ראש במידת התחכום המיוחסת לו נוכח השיטה אותה פיתח אשר אפשרה לו לבצע את הסחר בהיתרים. אך אין לשכוח כי עובר לביצוע העבירות, היה הנאשם "חייב מוגבל באמצעים", ללא יכולת לנהל חשבון בנק, אשר לצערי, בחר בדרך המרמה והניצול כדי לייצר לו מקור פרנסה.

במרבית הכספים שקיבל עשה שימוש למהלך חייו השוטפים. הוא שיפץ ביתו לאחר שנשרף, רכש רכב חדש מסוג "סובארו", שלא ניתן להגדירו כרכב פאר, כעמדת המאשימה, הלווה כספים לבני המשפחה, והשתמש בכספי המזומן שברשותו, למימוש צרכי המשפחה השוטפים. התנהלות שכזו, אין להגדירה כמאופיינת בתחכום יוצא דופן, וגם לא בבחינת חיי פאר וראווה, כפי שטענה המאשימה.

משך התקופה במהלכה בוצעו העבירות (3 שנים) כמו גם מספר עבירות המס (6 עבירות מס שונות) והישנותן, מוסיפים נופח של חומרה למעשיו של הנאשם, שכן אין מדובר במעידה חד פעמית, כי אם בדפוס פעולה עקבי ומתמשך בו נקט הנאשם.

אף לאחר שהחלה החקירה לא הסיר הנאשם את מחדליו, בהגישו לרשויות המס דוחות חלקיים.

עוד יצוין כנסיבה לחומרה, כי עבירות המס בוצעו אגב ביצוע עבירות פליליות חמורות.

הערך החברתי שנפגע כתוצאה מביצוע העבירות בהן הורשע הנאשם הינו ערך השוויון כלפי הציבור הנושא בנטל המס. בעניין זה, הביע בית המשפט העליון עמדתו, כי בשל חומרת העבירות הכלכליות, לעיתים מוצדקת הטלת עונשי מאסר מחמירים על עברייני המס (ראה רע"פ 512/04 עבייד נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(4) 381 (15.4.04)).

אשר לרף הענישה הנוהג, הפנתה המאשימה לת"פ 2778/05 מדינת ישראל נ' שקלים (ניתן ביום 17.2.10), במסגרתו הושתו על הנאשם 5 שנות מאסר בפועל בגין העלמת מס בסך של 4.2 מיליון שקלים, במשך תקופה של 6 שנים. הגם שבפרשה זו דובר בסכום העלמת מס הדומה למקרה שבפני, סבורה אני כי נסיבות העניין שם חמורות בהרבה מענייננו, שכן הנאשם בפרשת שקלים נקט בתחכום רב לצורך העלמת ההכנסות, שלא כבענייננו, וכן פתח חשבונות בנק לאחר שהתחילה החקירה המשטרתית במטרה להמשיך ולהעלים הכנסות.

נוכח כל האמור, הנני מעמידה את מתחם העונש ההולם בגין אירוע העלמת המס שביצע הנאשם על רף הנע בין 1 ל- 4 שנות מאסר בפועל.

1. בהינתן האמור יש לגשת להכרעה שתמיד קשה היא עת מדובר בדיני נפשות.

מעשיו של הנאשם חמורים הם דיים נוכח נסיבות הפרשה דנן, אשר נחשפה במקרה בנסיבות בהן נתפשו עובדים פלשתינאים עם היתרי עבודה שפג תוקפם או שעבדו במקום עבודה אחר מזה הנקוב באישור ההעסקה שהציגו.

הנאשם, חקלאי כושל ממושב עזריקם, אשר היה מוגבל באמצעים בשל חובות רבים, מצא לו מקור הכנסה מתחום אותו הכיר מקרוב והוא עובדים פלשתינאים בחקלאות, עובדים אשר שיוועו, בזמנים הרלבנטיים לכתב האישום, להיכנס לתחומי מדינת ישראל לצרכי עבודה. הנאשם אשר ידע את מצוקת הפועלים וידע את המגבלות החלות על כניסתם לתחומי המדינה, המציא ופיתח את שיטת הסחר בהיתרים לפיה, מכר לפועלים, לפי סוג היתר שביקשו לרכוש, היתר עבודה בישראל, אשר כאמור אפשר את כניסתם ארצה.

הנאשם, בדרכיו החלקלקות, גרם לעובדות המדינה מרים ולינדה, לשתף עמו פעולה בכך שעצמו עיניהן נוכח מעשיו. אין ספק כי שיטת הוצאת ההיתרים לנאשם ומיד לאחר מכן ביטולם, במספרים עצומים, התה צריכה להדליק אור אדום בפני פקידי המדינה המטפלים. אלה, כאמור, בחרו לעצום עיניהן נוכח המעשים ולו אך בשל הקשר החברתי שנוצר בין המעורבים, ובכך אפשרו את מעשי המרמה של הנאשם.

נמצא כי לאורך זמן לא מבוטל הצליח הנאשם ליהנות מהכנסות עליהן לא דיווח כלל, ובהעדר חשבון בנק לנאשם, בהיותו חייב מוגבל באמצעים, גם לא נותרו עקבות לכספים. יש אך להניח כי ניהל חייו על בסיס מזומנים.

ככל שחלף הזמן ושמו יצא למרחוק הרחיב עסקיו כשהוא עובד לא רק מול הפועלים הפלשתינאים אלא גם מול מתווכחים פלשתינאים שהעבירו לידיו רשימות ארוכות של מבקשי עבודה משטחי יהודה ושומרון.

ניתן לסכם ולומר שהנאשם, לאורך שנים, פעל במרמה והפיק הכנסות רבות כשעל מעשיו נדרש הוא לתת היום את הדין.

הנאשם העלים הכנסות בהיקף גדול ואף נמצא משבש הליכי משפט כאשר במהלך דיוני המעצר בעניינו ניסה להדיח שניים מהמתווכים הפלשתינאים שנעצרו מלשתף פעולה עם החוקרים בתמורה לעזרה שיתן להם.

חומרת יתר יש לזקוף לחובת הנאשם את העובדה כי אין זה אירוע המרמה הראשון עליו נדרש הוא ליתן את הדין וכי לא היה במאסר מותנה התלוי ועומד נגדו כדי להרתיעו מלבצע עבירות מרמה בהיקף כה גדול.

יחד עם זאת, התקשיתי לקבל את טיעוני המדינה אשר ביקשה להציג בפני אדם מתוחכם חסר מעצורים אשר חי חיי פאר מכספים שהולדתם במרמה רחבת היקף.

לא כך הוא, הנאשם מתגורר בבית במושב אותו ירש מאמו ואין כל עדות לכך שרכש אותו מכספי עבירה.

רכב הסובארו אותו רכש הנאשם ושיפוץ ביתו אינם מהווים עדות לחיי פאר, כפי שטענה המאשימה, אך בהחלט עדות לחיי רווחה מהם נהנה הנאשם באותה תקופה.

אשר לגובה הקנס לו טענה המאשימה, אין ספק כי לא יוצא חוטא נשכר בנסיבות בהן מבוצעות עבירות מרמה ולצדן העלמות מס כבדות. הקנס אינו מהווה תחליף להשבת המס שהועלם אלא מטרתו הרתעה וגמול.

אל מול חומרת מעשיו של הנאשם נתתי את הדעת לעובדה כי הנאשם מעל דוכן העדים הודה במרבית המעשים המיוחסים לו. והדיון הצטמצם בהתאם. נתתי את הדעת גם למשך הזמן שחלף מאז נעצר הנאשם בגין הפרשה הנדונה ועד היום, תקופה בת 3.5 שנים לערך, בה נמצא הנאשם משוחרר בתנאים מגבילים.

כן נתתי את הדעת לדברים שהושמעו ביחס לפעילותו הציבורית של הנאשם ולמעמדו החברתי בקהילה כמו גם לקושי האמיתי אותו חווים כיום בני משפחתו. אין ספק כי בני המשפחה משלמים מחיר יקר בשל חטאיו של הנאשם ובטוחה אני כי גם הנאשם השכיל להבין את משמעות מעשיו וכיום מכה על חטא. אלא, שהנאשם הביא תוצאה זו על עצמו במעשיו האמורים והיה עליו לצפות התוצאה האמורה.

1. בהינתן האמור ולאחר ששקלתי את כל טיעוני הצדדים שבאו בפני, ובהינתן העונשים אשר ניתנו לעובדות המדינה שסרחו ולמתווכים הפלשתינאים כמו גם מדיניות הענישה, אני מוצאת לנכון להשית על הנאשם את העונשים הבאים:
2. אני מפעילה את המאסר המותנה בן 4 חודשים, התלוי ועומד כנגד הנאשם, בגין עבירות מרמה והפרת אמונים (גזר הדין מיום 7.12.06, בת"פ 553/05 (בית המשפט השלום בקרית גת).
3. אני משיתה על הנאשם עונש מאסר בן 5 שנים.
4. המאסרים ירוצו בחופף כך שהנאשם ירצה עונש מאסר בן 5 שנים.
5. קנס כספי של 100,000 ₪ או 6 חודשי מאסר תמורתו.
6. מאסר על תנאי בן 24 חודשים והתנאי שהנאשם לא יעבור כל עבירת מרמה, זיוף או שוחד תוך 3 שנים מיום שחרורו.
7. מאסר על תנאי בן 12 חודשים והתנאי שהנאשם לא יעבור כל עבירת מס תוך 3 שנים מיום שחרורו.
8. אשר לבקשות החילוט- כפי שצוין לעיל, ביקשה המדינה לחלט רכוש של הנאשם הן לפי סעיף 39 לפקודת סדר הדין הפלילי והן מכוח הוראת סעיף 297 לחוק העונשין.

סעיף 39 לפקודת סדר הדין הפלילי מקנה לבית המשפט את שיקול הדעת לצוות על חילוט חפץ שנתפס על ידי המשטרה, לפי סעיפים 32 ו-33 לפקודת סדר הדין, אם האדם שהורשע במעשה העבירה הוא בעל החפץ.

מכוח הוראה זו ביקשה המדינה לחלט את השיקים הבנקאיים ורכב הסובארו שנתפסו ברשות הנאשם וכן את הכספים שנתפסו בחשבון הבנק של שרון בוקר ששימשו למעשה אמצעי להעלמת מס במרמה בה הורשע הנאשם.

שקלתי בקשה זו והגעתי לכלל מסקנה כי יש להורות על חילוט הרכב והשיקים שנתפסו ברשות הנאשם. יחד עם זאת, אין בידי לקבל בקשת המדינה לחלט כספים מחשבונו של שרון בוקר, על אף שנמצא כי חשבונו הווה פלטפורמה לסיוע לנאשם בהעלמות המס, מאחר והמדינה לא ביקשה הזמנתו של בוקר לדיון וקבלת עמדתו בנדון.

חילוט מכוח סעיף 297 (א) לחוק העונשין יכול שהתקיים בנסיבות בהן:

"הורשע אדם על עבירה לפי סימן זה, רשאי בית המשפט נוסף על העונש שיטיל...

(1) לצוות על חילוט מה שניתן כשוחד ומה שבא במקומו.

(2) לחייב את נותן השוחד לשלם לאוצר המדינה את שוויה של התועלת שהפיק מן השוחד."

במקרה דנן, מכח הוראת החוק הנ"ל, ביקשה המדינה צו לחילוט רכושו של הנאשם בסך התועלת שהפיק ממעשי המרמה, סך של כ-4 מיליון ₪. המדינה ערבבה בין שתי החלופות האמורות כשטענה לחילוט כספים בגובה שווי התועלת שהפיק הנאשם מהשוחד.

במקרה דנן נמצא כי רכושו של הנאשם מסתכם במשק חקלאי בלבד. להזכיר כי לגבי הרכב שנמצא ברשותו ואשר נתפס ניתנה החלטת חילוט כמפורט לעיל. המשק החקלאי אינו תולדה של כספים שהפיק מכח מעשי המרמה כי אם ירושה.

גם אם התכוונה המדינה כי בית המשפט יחייב את הנאשם לשלם לאוצר המדינה את שווי התועלת שהפיק מן השוחד, סבורה אנכי כי אין לקשור קשר ישיר בין פעולת השוחד המינורית שהתקיימה בנסיבות דנן לבין היקף הכספים שהפיק הנאשם. הנאשם הפעיל קסמיו על עובדות המדינה ומתת השוחד שנתן להן נועד אך לשמר מערכת יחסים מועדפת לה זכה.

אשר על כן הבקשה לחייב את הנאשם לשלם לאוצר המדינה סך של 4 מיליון ₪ על דרך של מימוש המשק החקלאי בו הוא מחזיק, דינה להידחות. אין לשכוח כי הנאשם עוד צפוי ליתן חשבון בהליך מס ההכנסה האזרחי המתנהל נגדו.

זכות ערעור תוך 45 יום מהיום.

ניתן היום, ב' כסלו תשע"ד, 05 נובמבר 2013, בהעדר הצדדים.