1. לפנינו בקשת התובע אשר כונתה על ידו "בקשה להוספת ראיות". במסגרת הבקשה מבקש התובע לצרף לתיק תצהיר של עובד אשר עבד בנתבעת בזמנים הרלבנטיים לתביעה, כמו גם טבלאות המתייחסות לחישוב שכרו. לטענת התובע, יש בתצהיר ובמסמכים, אותם הוא צרף לבקשה, כדי לתמוך בתביעתו.

ויודגש: בקשה זו של התובע הוגשה לאחר שהסתיימה מסכת הראיות בתיק קרי, הוגשו תצהירי הצדדים, והתקיימו דיוני הוכחות בהם נחקרו המצהירים על תצהיריהם, והן התובע והן הנתבעת הצהירו: אלה "עדיי". הבקשה אף הוגשה לאחר שהתובע הגיש סיכומים מטעמו.

2. הנתבעת מתנגדת לבקשה הן לאור מועד הגשתה והן לגופה.

הנתבעת טענה כי החלטת בית הדין לפיה על הנתבעת להגיב לבקשת התובע נשוא החלטה זו התקבלה אצל בא כוחה, לאחר שהמועד שנקבע להגשת התגובה כבר חלף. ב"כ הנתבעת טען כי בנסיבות אלה והדחיפות בהגשת התגובה, לא היה ניתן לשתף את הנתבעת בהכנת התגובה ויש הצדקה להאריך את המועד לצורך תגובה מפורטת יותר מטעמה, ככל שיידרש.

הנתבעת אף הגיבה לגופה של הבקשה.

טעמי הבקשה בתמצית:

3. העד שאת תצהירו מבוקש לצרף לתיק (להלן גם – "מר רכטמן"), אותר ביום 12.9.12, לאחר פגישה מקרית בינו לבין מר אורן טבצ'ניק עד התובע. לאור פגישה זו התברר לתובע כי בידי העד, אשר עבד אף הוא אצל הנתבעת, הסכם עבודה ומסמכים אשר מלמדים על השינויים בשכר ויש בהם, כך לגרסת התובע, כדי לתמוך בתביעתו.

4. לטענת התובע, לא ניתן היה לאתר את העד עובר להגשת הבקשה.

5. התובע טען, כי גם הנתבעת הגישה מסמכים באיחור וכי הגשת התצהיר הנוסף לא יצריך ישיבת הוכחות נוספת.

תגובת הנתבעת בתמצית:

6. התובע חטא בבקשתו כאשר צרף את תצהירו של העד, כמו גם את המסמכים השונים שהוספתם מבוקשת, כאשר על פי הדין והפסיקה היה על התובע לפרט את מהות העדות הנוספת המבוקשת ולא להגיש את הראיות טרם קבלת רשות מבית הדין.

7. הבקשה אינה נתמכת בתצהירו של התובע, באשר להעדר האפשרות לאתר את העד קודם לכן, ודי בכך כדי לדחותה.

8. התובע לא מצביע בבקשתו על טעם ממשי אשר מנע ממנו בעבר לאתר את העד שהוספת עדותו מתבקשת זה עתה. אם התובע סבר כי עדותו של העד, אותה הוא מבקש להגיש בשלב זה, חיונית לתמיכה בתביעתו, היה באפשרותו לאתרו בשלב הגשת התצהירים ו/או להזמינו למתן עדות במועד המתאים לכך.

9. עיון בתצהירו של העד הנוסף מלמד כי אין בו חידוש כלשהו ואין בנאמר בו משום צידוק להתרת הוספת ראיות בשלב זה. מכל מקום, אין לגזור גזירה שווה בין עובד לעובד אצל הנתבעת, כמו גם בין המסלולים השונים עליהם הופקדו נהגים ו/או שליחים שונים.

דיון והכרעה:

10. צודקת הנתבעת בטענותיה לפיהן התובע לא הבהיר מה מנע ממנו להעיד את מר רכטמן בשלב הגשת התצהירים ושמיעת הראיות בתיק וכי הוא לא הגיש תצהיר לתמיכה בבקשה.

ויודגש: בבקשה מציין התובע כי אחד העדים בתיק נפגש במקרה עם מר רכטמן, את עדותו מבוקש לצרף לתיק.

ממקרא תצהירו של מר רכטמן עולה כי מר אורן טבצ'ניק שהעיד מטעם התובע הוא זה שנפגש עמו במקרה וככל הנראה הוא זה שעדכן את התובע אודות המפגש ותוכנו. התובע מעולם קודם לכן לא ניסה לחפש את מר רכטמן על מנת שזה יעיד בעניינו.

פגישה מקרית אין בה להעיד, כי נעשו ניסיונות קודמים לאתר את מר רכטמן ומסמכים שונים אשר מצויים בידיו. ההפך הוא הנכון: התובע יכול היה לנקוט באמצעים פשוטים על מנת לשוחח עם מר רכטמן (כמו גם עם עובדים אחרים שעבדו בנתבעת) ואם האחרון היה מסרב ליתן תצהיר, היה באפשרותו לזמנו לעדות בפני בית הדין.

התובע לא הגיש תצהיר אודות הנסיבות ש"מנעו" ממנו לשוחח עם מר רכטמן, והיעדר תצהיר מטעמו המפרט נסיבות אלו, רק מחזק את מסקנתנו כי מניעה כאמור לא היתה הסיבה לאי העדתו בפני בית הדין בזמן המתאים לכך על פי סדרי הדין המקובלים.

11. אמנם, בתי הדין לעבודה נוקטים גמישות בכל הקשור לדיני ראיות וסדרי דין. ואולם, גמישות זו אין משמעה ויתור על עקרונות בסיסיים של דיני הראיות.

יפים לענייננו, הדברים אשר נאמרו בע"ע 36076-06-10 י. קל לי תעשיות בע"מ – דמיטרי מלי מיום 9.12.10 כדלקמן:

"11. בתי הדין לעבודה – כערכאות שיפוטיות העוסקות בנושאים סוציאליים - מאופיינים, אם כך, בכללי פרוצדורה וראיות פשוטים וגמישים, שנועדו בין היתר "להקל את הגישה לבית-הדין גם לאלה שאינם יודעים דין וגם לאלה שאין ידם משגת מימון שירותים משפטיים" (ע"ע 1127/00 אויאן אורסץ' ואח' – דניה סיבוס בע"מ ואח', פד"ע לז 305 (2002)). עם זאת, משמעה של גמישות זו אינו ויתור על עקרונות בסיסיים של דיני הראיות, כי אם מתן אפשרות לבית הדין "להסיר מעליו מגבלות מתחום דיני הראיות, שלדעתו אינן רצויות ושהסרתן אינה פוגעת בעשיית משפט צדק" (עניין לוסקי). בלשונו של השופט צור:

"שחרורם של בתי הדין לעבודה מכבלי דיני הראיות נועד לפשט את הדיון המשפטי בפני בית הדין לעבודה, להגמיש את ההליך השיפוטי ולסייע לבית הדין להגיע לתוצאה נכונה, צודקת ופשוטה בעניין הבא לפניו. עם זאת, הוראת סעיף 32 לחוק בית הדין לעבודה לא נועדה לשחרר את בית הדין מעקרונות דיני הראיות, להכשיר ראיות פסולות או לפעול בניגוד לכללים המקובלים הנהוגים בתחום זה"

(ע"ע 1520/04 רונית חמו – אלעזר עמשי, מיום 21.2.05).

12. בע"א 579/90 מרדכי וגילה רוזין נגד צפורה בן-נון פד"י מו' (3), 738 דן בית המשפט העליון בערעור המערערים שהלינו, בין היתר, על כך שבית משפט השלום סרב לבקשתם להגיש ראיות נוספות במועד בו היה עליהם להגיש את סיכומיהם בתיק (לאחר סיום פרשת הראיות בתיק) וקבע כדלקמן:

"8. אמנם כן הוא: דלתותיהם של בתי המשפט פתוחות לרווחה לפני המבקשים סעד, ויכולת הפנייה לבתי המשפט היא מזכויות היסוד של האדם. ואולם, משעברנו את השערים ונכנסנו אל הטרקלין, מחובתנו לשמור על סדרים שקבע בעל הבית ולא כל הרוצה בא ונוטל. כלל הוא לעניין הגשתן של ראיות, שבעל דין אמור וחייב להגישן ב'חבילה אחת' – כך ולא בתפזורת, זעיר שם זעיר שם.

...

אכן 'כאשר מטעמים סבירים והוגנים, מבקש בעל הדין לתקן את הפגימה שפגם בשלב הראשון של פרשתו הוא, מן הראוי כי בית המשפט ייענה לו (שם) אך הנטל הוא כמובן, על המבקש לסטות מן הסדרים הקבועים, לשכנע את בית המשפט כי יכול הוא לגדור עצמו ביוצא זה כלל.

לעניין זה ייתן בית המשפט דעתו לאופי הראיה הנוספת, כגון אם הייתה ראיה טכנית ופשוטה (למשל ...). גורם אחר שעשוי להשפיע הוא השלב אליו הגיע המשפט, וככל שיקדם כן ייטב (כך למשל...). כן יינתן משקל לשיקול, אם יכול היה בעל הדין להביא את הראיות בשלב קודם, ומה טעם לא הובאו הראיות בזמן הראוי."

בנסיבות התיק שלפנינו , כאשר לא התרשמנו שהתובע עשה מאמצים כלשהם על מנת להעיד את מר רכטמן במועדים שנקבעו לשם כך, כאשר הוא לא תמך את בקשתו בתצהיר בו הוא העיד מה היתה המניעה לאתר את מר רכטמן עוד בשלב הגשת התצהירים ולאור השלב בו הוגשה הבקשה (לאחר תום שמיעת הראיות, מתן החלטה על סיכומים והגשת סיכומי התובע), אין אנו מוצאים לנכון להתיר את הגשת הראיות החדשות.

אין המדובר בראיה טכנית פשוטה, אלא בעדות ארוכה ובמסמכים נוספים, לרבות חוזה העסקה של עובד אחר.

13. בנוסף לאמור לעיל נציין, כי לא מצאנו בתצהיר רכטמן חידוש של ממש וכפועל מכך לא מצאנו צידוק להתרת הוספתו, על המסמכים הכרוכים בו.

בתביעתו עתר התובע, אשר עבד כנהג אצל הנתבעת לתשלום זכויות שונות בגין תקופת עבודתו וסיומה ובכלל זאת תשלום גמול שעות נוספות, פדיון דמי הבראה, דמי נסיעות ועוד.

התובע לא טרח לציין בבקשתו באופן מדויק באיזה רכיב מרכיבי התביעה אמורות הראיות החדשות לתמוך. ולמיטב הבנתו של בית הדין, תצהירו של העד והמסמכים המבוקשים אמורים לתמוך בתביעה לשעות נוספות אותה מבקש התובע לבסס על מתכונת עבודה קבועה.

מתכונת שעות העבודה לה טוען מר רכטמן בתצהירו, אין בה להעיד כי זו היתה מתכונת שעות העבודה של התובע. הדברים אמורים במיוחד כאשר על פי הסכם העבודה אשר צורף לתצהיר (סעיף 3 לנספח א' להסכם), כלל לא דובר על מתכונת קבועה של לפחות 11 שעות ביום כנטען בתצהיר.

14. בנוסף לא מצאנו, כי הטבלאות אשר צורפו לתצהיר עליהן מבקש התובע להסתמך בטענה כי יש בהן לתמוך בתביעתו, הינן בעלות ערך ראייתי ממשי להכרעה בתובענה.

בתצהירו של מר רכטמן אשר צורף לבקשה הוא ציין, כי שיטת העבודה ותשלום השכר שונו. לטענתו, בשלב מסוים הוא נדרש לעבוד שעות רבות יותר והוא לא הבין את שיטת חישוב השכר שהתבססה על שיקלול מקדמים שונים. למרות שהנתבעת מסרה לו לבקשתו מסמכים בהתייחס לחישוב השכר, הוא לא קיבל הסברים לגביהם ולא הצליח להבין את משמעותם.

הנתבעת בכתב הגנתה וגם בתצהיר שהגישה טענה, כי לאור הקושי בשליטה ופיקוח ראויים על עבודת השליחים, היא פיתחה שיטת תשלום חדשה (בסמוך לתחילת שנת 2003) אשר כללה תגמול עבור עבודה בשעות נוספות שהיטיבה עם השליחים.

הנתבעת פרטה בתצהיר שהוגש מטעמה מהם הפרמטרים על בסיסם הושתתה שיטת התגמול, כיצד חושבו הפרמטרים וכיצד גולם במסגרת אותם פרמטרים רכיב השעות הנוספות. הנתבעת טענה כי תוספת האיכות ששולמה לשליחים/נהגים (עפ"י הפרמטרים השונים) היוותה למעשה את גמול השעות הנוספות.

מר רכטמן בתצהירו לא הסביר דבר על שיטת החישוב שכן לטענתו הוא לא הבין אותה. לכן, אין בטבלאות שהוא צרף כדי לסתור את גרסת הנתבעת או למצער להבהירה ו/או להסבירה בצורה אחרת. לפיכך לא ברור לבית הדין מה מבקש התובע ללמוד מטבלאות אלה, במיוחד כאשר הוא לא פרט דבר לגביהן. צירוף הטבלאות, באופן ובנסיבות בהן הן צורפו, לא מסייע להכרעה בתיק.

מיותר לציין כי ככל שהיינו מתירים את הגשת תצהירו של מר רכטמן, לנתבעת היתה זכות לחוקרו בחקירה נגדית, עובדה שהיתה מחייבת לקבוע דיון הוכחות נוסף בתיק, זאת לאחר שכבר הוגשו סיכומי התובע (ישיבה שניתן היה לקובעה רק בעוד למעלה מחצי שנה לכל המוקדם, לאור יומן בית הדין).

מושכלות ראשונים הם, כי אין ליתן משקל לתצהיר עד, מבלי שהמצהיר יחקר בחקירה נגדית, אלא אם כן שני הצדדים מסכימים לכך. טענת התובע לפיה למרות הגשת הראיות אותן הוא מבקש לצרף לתיק "אין צורך בקיום ישיבת הוכחות נוספת" כלל אינה נהירה לבית הדין וטוב היה לולא נטענה.

15. למען הסר ספק ולמעלה מן הצורך נציין, כי המסמכים שהוגשו ע"י הנתבעת בהודעתה מיום 12.7.12, לאחר שהסתיימה שמיעת הראיות בתיק, ואשר התרנו את הגשתם, הוגשו בהתאם להחלטת בית הדין שניתנה במעמד ישיבת ההוכחות שהתקיימה ביום 5.7.12 לצורך בדיקת תחשיב השעות הנוספות עליו התבססה הנתבעת.

אין מקום להשוואה בין המסמכים שהנתבעת המציאה בהתאם להחלטת בית דין (החלטה שניתנה במעמד התובע וכחלק משמיעת ההוכחות) לבין הראיות אותן מבקש התובע לצרף.

16. כאמור, בנסיבות המפורטות לעיל והשלב הדיוני בו מבוקש לצרף ראיות חדשות - לא מצאנו מקום להתיר הגשתן.

הבקשה נדחית.

17. הוצאות בקשה זו בסך 1,000 ₪ תזקפנה לחובת התובע במסגרת פסק הדין הסופי בתיק.

18. מעקב סיכומי נתבעת - 25.11.12.

ניתנה היום, ז' חשון תשע"ג, 23 אוקטובר 2012, בהעדר הצדדים.