03 נובמבר 2013

לפני:

כב' השופטת עפרה ורבנר

נציג מעסיקים - יגאל צדוק

נציג עובדים - פנחס לקריץ

החלטה

1. בתאריך 20.6.13, ניתן על-ידינו פסק-דין חלקי, אשר במסגרתו נדחו תביעות התובע, בכל הקשור לדמי הבראה, לתוספת נהג זהיר, לזכאות התובע לתשלום דמי נסיעה, או אחזקת רכב, וכן בכל הקשור לטענות שהועלו בסיכומים באשר

באשר לעילות תביעה, שזכרן לא בא בכתב התביעה.

בסעיף 28 לפסק-הדין החלקי נקבע על-ידינו, כי לאור חומר הראיות שבתיק, ובהעדר תחשיב התואם את העובדות לאשורן, היה צריך לדחות את תביעת התובע לגמול עבור עבודה בשעות נוספות.

יחד עם זאת, ועל מנת להסיר ספק, ניתנה על-ידינו החלטה, כי הנתבעת תמציא לתיק בית הדין, וכן לב"כ התובע, תוך 10 ימים, את דו"חות הנוכחות של התובע לתקופה שטרם התיישנה - מחודש 4/2003, וכן תלושי שכר שהיו חסרים בהתייחס לשנת 2006.

כמו כן, הורינו לנתבעת להמציא פירוט נפרד בהתייחס לחודשים 9/05 ועד 5/06, מה היה שיעור מרכיב שכר הבסיס, מה היה שיעור הנקודות העודפות ומה היה שיעור תוספת האיכות.

2. באותו סעיף 28 לפסק-הדין החלקי, ניתנה אפשרות לתובע לבדוק את דו"חות הנוכחות ולהשוותם לתלושי השכר, תוך שהובהר לתובע, במפורש, כי עד חודש 6/2004 שכר היסוד עבור 186 שעות לחודש, יעמוד על 4,068 ₪, וכפועל יוצא מכך, יגזר שווי שעה רגילה ושווי השעות הנוספות.

כן נקבע, כי החל מחודש 7/2004, יעמוד שכר היסוד עבור 186 שעות לחודש על סך של 4,800 ₪, ומשכר זה ייגזר שווי שעה רגילה ושווי השעות הנוספות.

כמו כן, הורינו לתובע להשוות את תחשיביו בהתאם לדו"חות הנוכחות ובהתאם לזכאות לגמול על פי החוק, לסכומים שקיבל בפועל בתלושי השכר.

הובהר לתובע, כי עליו להגיש טבלה אשר ממנה יעלה תחשיב הגמול אשר לו הוא היה זכאי בהתאם להוראות החוק, בהשוואה לגמול שקיבל בפועל במרכיבים הרלוונטיים שקבענו שהם מהווים למעשה, את השעות הנוספות - מרכיבי ה"נקודות העודפות" ו"תוספת האיכות", על מנת שבית הדין יוכל לבחון, האם קיים חודש כלשהו שהתביעה לגביו טרם התיישנה, שבו לא קיבל התובע את הגמול לפי החוק, כאשר לוקחים בחשבון את שיטת התגמול החדשה ואת אותם מרכיבים שמהווים חלופה לגמול עבור שעות נוספות.

3. על פי תחשיביו של התובע (אשר הוגשו לבית הדין בתאריך 1.8.13), טען התובע, כי הוא זכאי לסכום של 86,445 ₪, בגין עבודה בשעות נוספות.

בתחשיבים אלה, כלל התובע סכום של 7,644 ₪, אשר לשיטתו, הוא זכאי להם בגין עבודה בימי שישי, עבודה שאינה מתועדת בדו"חות הנוכחות.

יתר על כן, התובע במסגרת תחשיבו העלה טענות שונות, שזכרן לא בא בכתב התביעה, בכל הקשור לתחולת צו ההרחבה בענף ההובלה על תחשיב ערך שעה.

4. הנתבעת הגיבה לתחשיבו של התובע, הדגישה כי טענותיו חורגות ממסגרת הטענות כפי שעלו במסגרת כתבי הטענות, וכפי שלגביהן נוהלו ההוכחות בתיק, כך שהמדובר בהרחבת חזית אסורה, שלא לדבר על כך שהן חורגות מפסק-הדין החלקי שנתן הוראה כיצד לבצע התחשיבים.

עוד ובנוסף הדגישה הנתבעת , כי אין בסיס כלשהו לטענת התובע להוספת סכום של 7,644 ₪, בגין עבודה בימי שישי שאינם מופיעים בדו"חות, ולטענת הנתבעת המדובר בטענה חדשה המועלית, אך ורק כדי להגדיל ול"נפח" את סכומי התביעה.

הנתבעת הדגישה, כי התובע עבד בפועל, רק בימים המפורטים בדו"חות הנוכחות.

הנתבעת הבהירה, כי אם לוקחים את תחשיבו של התובע שעומד על סכום של 86,445 ₪, מפחיתים ממנו את הסכום של 7,644 ₪, שהתובע הוסיף בלא כל עיגון בדו"חות הנוכחות, אזי יוצא סכום של 78,801 ₪.

לגרסת הנתבעת, כאשר מפחיתים מסכום זה את מרכיבי השעות העודפות ותוספת האיכות, שאותם לא הפחית התובע, הרי גם אז יוצא, לכל היותר, סכום של 2,941 ₪, בלבד.

מכל מקום, טענה הנתבעת, כי עריכת חישוב של זכאות לגמול עבור עבודה בשעות נוספות, בהתאם להוראות חוק שעות עבודה ומנוחה ובהתאם לדו"חות הנוכחות, מביאה לסכום של 53,151 ₪, בעוד אותם מרכיבים שבית הדין קבע, כי הם מהווים חלופה לתשלום עבור שעות נוספות, עומדים על סכום של 71,493 ₪.

לטענת הנתבעת, גם מרכיבים נוספים שבית הדין קבע לגביהם, שאינם מהווים חלק מהגמול עבור שעות נוספות, מהווים גמול זה.

בנסיבות אלה, טענה הנתבעת, כי יש לדחות את תביעתו של התובע, במיוחד כאשר התובע לא ביקש להציג את דו"חות הנוכחות כחלק מהראיות שעמדו לפני בית הדין, והיא - הנתבעת, התבקשה להציגם רק לאחר מתן פסק-הדין החלקי.

5. לאחר עיון בתחשיבי הצדדים, בדו"חות הנוכחות, ובתלושי השכר, הגענו למסקנה, כי דין תביעת התובע לגמול עבור עבודה בשעות נוספות – להידחות, בהתייחס לחודשים שיפורטו להלן.

התובע בתחשיב שהגיש לא ביצע את הוראות בית הדין במסגרת פסק-הדין החלקי, ולא הפחית את הסכום ששולם לו בגין רכיב הנקודות העודפות ותוספת האיכות, ולמעשה הוא מודה שלא ביצע הפחתה זו בהודעתו שהוגשה בעקבות החלטתנו מ-15.9.13.

כמו כן, יש להפחית מתחשיב התובע את הסכום שהוסיף בגין ימי שישי, שאינם מתועדים כלל בדו"חות הנוכחות.

הטענה, כי יש להוסיף ימי עבודה שאינם מופיעים בכרטיסי הנוכחות, לא הופיעה בכתבי הטענות, ואף לא בתצהירי התובע, ומיותר לומר, כי טענה זו לא הוכחה במסגרת ישיבות ההוכחות בתיק.

על האמור לעיל נוסיף, כי כפי שאף קבענו בהחלטתנו מ-6.8.13, כל טענות התובע המתייחסות לתחולת צו ההרחבה בענף ההובלה, הינן טענות שאין מקום להתייחס אליהן, משאלה לא הועלו בכתב התביעה, לא בתצהיר התובע ואף לא בסיכומיו אשר הוגשו עובר למתן פסק-הדין החלקי.

טענות הנתבעת בעניין, נכונות.

6. כאשר לוקחים את תחשיב התובע, וכן את הסכומים שקיבל התובע בגין רכיבי הנקודות העודפות ותוספת האיכות, כעולה מתלושי השכר, וכן מהנספח שהוגש להודעת הנתבעת והמתייחס לחודש 9/05 ועד 5/06, עולה כי הגמול שקיבל התובע עבור מרכיבי הנקודות העודפות ותוספת האיכות, עולה על הגמול לו הוא היה זכאי בגין עבודה בשעות נוספות, וזאת בהתייחס לחודשים המפורטים להלן:

אשר לחודשים 4/03 ועד 9/03 – מעיון בתחשיב התובע עצמו, אשר העמיד את תביעתו לגמול עבור שעות נוספות מכח החוק על סך של 1,600 ₪, עולה שמרכיבי הנקודות העודפות ותוספת האיכות, עולים על סכום זה, כך שאין זכאות נוספת לגמול עבור שעות נוספות.

בהתייחס לחודש 10/03 – אין דו"חות נוכחות, והנתבעת אשר נדרשה בהחלטת בית הדין להמציא דו"חות אלה, רק בשנת 2013, ציינה, כי יש בידיה רק את דו"חות הנוכחות החל מ- 1/04, כך שלא ברור כלל שהתובע היה זכאי לגמול עבור עבודה בשעות נוספות, מעבר לשעות הנוספות ששולמו לו בפועל בסך של כ-500 ₪, בתלוש חודש 10/03, ועל כן אין לקבל תחשיביו לחודש זה.

אשר לחודשים 11/03 ו-12/03 – גם בהתייחס לחודשים אלה, תובע התובע סכום של 1,600 ₪, כגמול עבור שעות נוספות, בעוד שמרכיבי הנקודות העודפות ותוספת האיכות בחודשים אלה, גבוהים מהסך של 1,600 ₪.

אשר לחודש 1/04 – טען התובע לזכאות של 1,158 ₪, בעוד שמרכיבי תוספת האיכות ונקודות העודפות עולים על סך של 2,000 ₪.

בהתייחס לחודש 2/04 – טען התובע לזכאות של 1,241 ₪, בעוד שמרכיבי הנקודות העודפות ותוספת האיכות עולים על סך של 2,400 ₪;

בהתייחס לחודש 3/04 – טען התובע לזכאות של 1,606 שח, בעוד שמרכיבי הנקודות העופדות ו תוספת האיכות עולים על סך של 2,600 ₪;

בהתייחס לחודש 4/04 – טען התובע לזכאות של 1,612 ₪, בעוד שמרכיבי הנקודות העודפות ותוספת האיכות עולים על סך של 1,800 ₪;

בהתייחס לחודש 5/04 – טען התובע לזכאות של 664 ₪, בעוד שמרכיבי הנקודות העודפות ותוספת האיכות עולים על סך של 2,100 ₪;

בחודש 6/04 – טען התובע לזכאות של 2,051 ₪, בעוד שמרכיבי הנקודות העודפות ותוספת האיכות עולים על סך של 2,200 ₪;

בחודש 7/04 – טען התובע לזכאות של 2,555 ₪, בעוד שמרכיבי הנקודות העודפות ותוספת האיכות, הינם בסך של 2,564 ₪;

בחודש 8/04 – טען התובע לזכאות של 2,672 ש"ח, בעוד שמרכיבי הנקודות העודפות ותוספת האיכות עולים על סך של 3,600 ₪;

בחודש 10/05 – טען התובע לזכאות של 2,456 ₪, בעוד שכאשר לוקחים את מרכיב הנקודות שנבלע בשכר היסוד (לוקחים את שכר היסוד כפי ששולם עבור חודש עבודה מלא, כולל חגים, ומפחיתים את הסך של 4,800 ₪, והיתרה מהווה את אותו הפרש שקודם לכן כונה "נקודות עודפות"), ואת מרכיב תוספת האיכות, עולה שהתובע קיבל למעלה מ-3,600 ₪, עבור מרכיבים המכסים את העבודה בשעות נוספות;

בחודש 11/05 – טען התובע לזכאות של 2,164 ₪, בעוד שמרכיב הנקודות העודפות ותוספת האיכות בחודש זה הגיע לסכום העולה על 4,000 ₪;

בחודש 12/05 – טען התובע לזכאות של 2,786 ₪, בעוד שמרכיב הנקודות העודפות ותוספת האיכות עלה על סך של 4,000 ₪;

בחודש 1/06 – טען התובע לזכאות של 2,491 ₪, בעוד שמרכיב הנקודות העודפות ותוספת האיכות עלה על סך של 4,000 ₪;

בחודש 2/06 – טען התובע לזכאות של 2,227 ₪, בעוד שמרכיב הנקודות העודפות ותוספת האיכות עלה על סך של 3,900 ₪;

בחודש 4/06 – טען התובע לזכאות של 2,553 ₪, בעוד שמרכיב הנקודות העודפות ותוספת האיכות על הסך של 3,600 ₪.

7. לאור האמור לעיל, דין תביעת התובע לגמול עבור עבודה בשעות נוספות – בהתייחס לתקופה שמחודש 4/03 ועד חודש 8/04 – להידחות, והוא הדין באשר לחודשים 10/05 ועד 2/06, וכן 4/06, וזאת על יסוד תחשיב התובע ותלושי השכר וכעולה מפסק-הדין החלקי.

8. בהתייחס לתקופה מחודש 9/04 ועד חודש 9/05, וכן בהתייחס לחודשים 3/06 ו- 5/06, ומאחר ועל פי תחשיבי התובע קיימת זכאות להפרש, שכן מרכיב הנקודות העודפות ותוספת האיכות אינו גבוה מהזכאות הנטענת בהתאם לחוק שעות עבודה ומנוחה, יש מקום למינוי חשב שכר / רואה חשבון, על מנת שיערוך תחשיבים נכונים בהתאם לדו"חות הנוכחות ולהוראות החוק, ויפחית מהגמול עבור שעות נוספות כפי שייצא, את מרכיבי הנקודות העודפות ותוספת האיכות, כפי שהם מופיעים בתלושי השכר, כאמור בפסק-הדין החלקי.

בנסיבות העניין, ומאחר ומרבית תביעת התובע נדחתה, ואף לגבי החודשים שיש להשלים החישוב עבורם, לא ברורה כלל זכאותו, ישא התובע בעלות שכרו של חשב השכר / רואה החשבון.

9. בטרם ימנה בית הדין חשב שכר / רואה חשבון, נקבע התיק לתזכורת במעמד הצדדים לתאריך 17.11.13 בשעה 10:00.

תשומת לב הנתבעת מופנית לכך, כי לא הוגש תחשיב פרטני נגדי מטעמה, בהתייחס לחודשים 9/04 ועד 9/05, ובהתייחס לחודש 5/06, לא ראינו כי לתובע שולם מרכיב של נקודות עודפות ו/או תוספת איכות.

על הצדדים לדאוג שעד לתזכורת שנקבעה יהיו סרוקים בתיק בית הדין כל תלושי השכר הרלוונטיים, וכן דו"ח הנוכחות שחסר לחודש 9/04.

10. מזכירות בית הדין תשגר החלטה זו בפקס' ידני לבאי כח הצדדים.

ניתנה היום, ל' חשון תשע"ד, (03 נובמבר 2013), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.