1. בקשה שהגיש הנתבע להשיב לידיו סכום פיקדון שהפקיד בקופת בית המשפט כתנאי לעיכוב ביצועו של פסק הדין שניתן כנגדו ביום 30.10.13.

2. ביום 5.12.2013 הובאה בפניי בקשה דחופה במעמד צד אחד לעיכוב ביצועו של פסק הדין שניתן בתיק זה (כבוד השופט שרעבי). בבקשה טען הנתבע, כי בכוונתו להגיש ערעור לבית המשפט המחוזי. בהחלטה מאותו יום הוריתי על עיכוב ביצוע פסק הדין עד להכרעה בבקשה, והוריתי על קבלת תגובת התובעים. כמו כן הוריתי כי תנאי לעיכוב ביצועו של פסק הדין עד להכרעה בבקשה יהיה הפקדת סך 55,000 ₪ בקופת בית המשפט.

3. לאחר קבלת תגובת התובעים ותשובת הנתבע, נדחתה הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין בהחלטתי מיום 5.2.2014, כאשר במשך התקופה הנ"ל היה פסק הדין מעוכב, בשל ההפקדה הנ"ל.

4. הנתבע הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי, ולאחר דחיית הבקשה על ידי, הגיש בקשה לעיכוב ביצוע לערכאת הערעור ביום 10.03.14. בית המשפט המחוזי (מפי כב' השופטת שטמר) בהחלטתו מאותו יום נעתר לבקשה ועיכב ביצועו של פסק הדין, מאחר והנתבע הפקיד את סכום פסק הדין בלשכת ההוצאה לפועל ובעת מתן ההחלטה נותרו שמונה ימים לדיון בערעור – לפנים משורת הדין.

בערכאת הערעור הגיעו הצדדים להסכמה, לפיה יפסוק בית המשפט המחוזי על דרך הפשרה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד-1984, כאשר בית המשפט הוסמך להפחית מסכום פסק הדין ומסכום ההוצאות שנפסקו בהוצאה לפועל עד 30%. בית המשפט בפסק הדין מיום 18.03.14 הפחית את סכום פסק הדין וסכום ההוצאות בהוצאה לפועל בשיעור של 20%.

5. בבקשה שלפניי טוען הנתבע כי כיום מופקדים 3 פקדונות בערכאות השונות, הנוגעים לפסק הדין. האחד – בקופת ההוצאה לפועל בגובה החוב שם; השני – בקופת בית משפט זה בסך 55,000 ₪, אשר הופקד כתנאי לעיכוב הביצוע; והשלישי – בקופת בית המשפט המחוזי בחיפה בסך 8,000 ₪, אשר הופקד כתנאי לעיכוב הביצוע שם. הנתבע טוען כי אין צורך או הצדקה בשלושה פקדונות שונים על מנת לעכב ביצועו של אותו פסק דין. עוד טוען הנתבע כי העיקול שהוטל על הפקדון שהופקד בקופת בית משפט זה בוטל ע"י רשם ההוצאה לפועל ביום 23.02.14. על כן, עתר הנתבע להחזרת הפיקדון לידיו.

6. בתגובתם עתרו התובעים כי אורה על חילוט סך 4,643 ₪ מכספי הפיקדון. התובעים טענו כי התקיימו בענייננו התנאים לחילוט הערבון: ראשית - הבקשה לא הייתה סבירה, שכן נדחתה עקרונית על ידי שתי ערכאות (והיא התקבלה בערכאת הערעור לפנים משורת הדין), כאשר נקבע כי לא הוכח כי סיכויי הערעור טובים ולא הוכח מאזן הנוחות, וכאשר ערכאת הערעור לא הפכה את פסק הדין המקורי; ושנית – הבקשה לעיכוב ביצוע הייתה מכבידה ביותר באריכותה וגרמה לתובעים נזק ממשי בדמות שכר טרחה בסך 5,000 ₪ ומע"מ, וכן נזק נוסף בסך 1,243 ₪ שנגרם לתובעים עקב עיכוב הכספים להם הם זכאים החל מההחלטה על עיכוב הבצוע בפני בית משפט זה על פי חוק פסיקת ריבית והצמדה. התובעים טענו כי הסכום נזקיהם הוא 7,143 ₪, ממנו יש להפחית סך 2,500 ₪ שנפסקו לטובתם בבקשה לעיכוב ביצוע בבית משפט זה.

7. בתשובה לתגובה טען הנתבע כי בעניין שכר טרחת עו"ד – הרי שנפסקו לחובתו הוצאות בסך 2,500 ₪ בעת דחיית הבקשה לעיכוב ביצוע בפני בית משפט זה, והוא שילם לתובעים הוצאות אלו, ועל כן אין הצדקה להשתת הוצאות נוספות מעבר לאלו שנפסקו לחובתו. הנתבע הוסיף בעניין זה כי חשבון העסקה אינו מעיד על תשלום בפועל, אולם גם אם אכן שילמו התובעים לבא-כוחם סכום זה, אין הנתבע חייב לשלם מעבר להוצאות שנפסקו על ידי בית המשפט. בעניין הריבית וההצמדה טוען הנתבע כי נפתח תיק הוצאה לפועל על מלוא סכום פסק הדין, וכי תיק זה צובר הפרשי הצמדה וריבית, כאשר ישנו דיון שנקבע לעניין גובה החוב בתיק ההוצאה לפועל ליום 08.04.14, ועל כן אין צורך כי בית המשפט יכריע בעניין הפרשי ההצמדה והריבית, מקום שהעניין עומד להכרעת רשם ההוצאה לפועל. הנתבע הוסיף כי בתיק ההוצאה לפועל הוספו הפרשי הצמדה וריבית שלא כדין, על אף שהופקד מלוא סכום החוב בתיק עוד ביום 23.02.14. עוד טוען הנתבע כי פסק הדין בערכאת הערעור מסיים את המחלוקת הכספית בין הצדדים, ועל כן אין מקום לפסוק כל סכום נוסף מעבר לזה שנקבע בפסק הדין בערכאת הערעור. הנתבע מוסיף וטוען כי חילוט ערבון אינו נוגע לפיקדון שהופקד במסגרת בקשה לעיכוב ביצוע, אולם גם אם כך הדבר, מדובר בסעד שיינתן במקרים חריגים ועל יסוד תשתית עובדתית ממשית. הנתבע טען עוד כי פי הפסיקה אין לפסוק ריבית פיגורים בזמן שבו פסק הדין היה מעוכב.

דיון והכרעה

8. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים נחה דעתי כי דין הבקשה להחזרת מלוא כספי הפיקדון – להתקבל.

9. הפיקדון המופקד במסגרת בקשה לעיכוב ביצוע ערובה מיועד בדרך^-כלל לאחת משתי מטרות: הבטחת הביצוע של פסק^-דינה של הערכאה הקודמת אם יידחה הערעור עליו, או הבטחת נזקים והוצאות אשר עלולים להיגרם בשל הצו לעיכוב ביצוע (ראו: רע"א 6448/01 חיר נ' לידאי פ''ד נז(2) 562, 570). בענייננו ניתן כבר פסק הדין בערעור, וכן הופקד מלוא סכום פסק הדין בתיק ההוצאה לפועל. על כן, הדיון בבקשה זו נוגע לעניין הנזקים אותם מנו התובעים הם שכר טרחת עו"ד והפרשי הצמדה וריבית שצברו פירות פסק הדין ממועד פסיקתם ועד להגשת הבקשה.

10. בעניין שכר הטרחה – אכן כטענת הנתבע מדובר בחשבון עסקה ולא בחשבונית המעידה על תשלום בפועל ועל כן לא הוכח ראש נזק זה. בנוסף, לחובת הנתבע נפסקו הוצאות בהחלטתי הדוחה את בקשתו לעיכוב ביצוע. משנפסקו ההוצאות, אין מקום להטיל הוצאות נוספות מעבר להן (באשר לגישות השונות לעניין תכלית פסיקת שכר טרחת עורך דין ושיעורו, ראו פסק דינו המקיף של כב' הרשם (כתוארו אז) מרזל בע"א 2617/00 מחצבות כנרת (שותפות מוגבלת) נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, נצרת עילית פ"ד ס(1) 600).

11. בעניין הפרשי הריבית וההצמדה, מבלי להיכנס לדרך חישובם של התובעים, אין מדוסר בסכום המהווה נזק כתוצאה מעיכוב ביצוע. אומנם ניתן עיכוב ביצוע ארעי אולם זה בוטל ופסק דינו של בית המשפט המחוזי הפחית מסכום פסק הדין, ולפיכך, כל שעל הצדדים לעשות הוא לחשב את סכום פסק הדין. בנוסף, מאחר שעניין הריבית וההצמדה אמור היה להידון בפני רשם ההוצאה לפועל, ואף נקבע דיון בעניין זה ליום 08.04.14 נראה כי אין מקום לדון בסוגיה זו במסגרת הבקשה שלפניי, שכן החלטת כב' רשם ההוצאה לפועל תייתר החלטתי בעניין זה. ככל שלא תנוח דעתם של התובעים מהחלטתו של כב' רשם ההוצאה לפועל, הרי שדרך הערעור פתוחה בפניהם.

12. סוף דבר הנני נעתר לבקשה ומורה על החזר הפיקדון שהופקד עפ"י החלטתי מיום 5.12.2013- כתנאי לעיכוב ביצועו הארעי של פסק הדין

13. בנסיבות העניין, לא ייעשה צו להוצאות.

ניתנה היום, ט' ניסן תשע"ד, 09 אפריל 2014, בהעדר הצדדים.